נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
נדון תחילה ב"מוות וודו". מוות וודו, הינו מונח שטבע וולטר קאנון בשנת 1942 הידוע גם בשם מוות פסיכוגני או מוות פסיכוסומטי. זוהי תופעה של מוות פתאומי הנגרמת על ידי הלם רגשי חזק, כגון פחד מכוח חיצוני כלשהו. מוות וודו מצוין במיוחד בחברות ילידיות, אך גם במחנות ריכוז או מחנות שבויים, והמצב אינו ספציפי לתרבות מסוימת. [קאנון וו.ב., מוות "וודו", אנתרופולוג אמריקאי, 44, עמ' 169–181, 1942]. ליץ' בראיון ל-Medscape Medical News ציין כי אנשים אלו בדרך כלל עוברים חמישה שלבים נפרדים הכוללים: נסיגה, אדישות, אבוליה[אובדן כוח הרצון] , אקינזיה [חוסר תנועה מוטורי] נפשית ומוות פסיכוגני.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
המושג דיסוננס קוגניטיבי הוצע לראשונה על ידי הפסיכולוג ליאון פסטינגר בשנת 1956. זהו מצב של ניגוד בין עמדות או בין עמדה ופעולה הנגזרת מעמדה אחרת . דיסוננס קוגניטיבי מבטא חוסר עקביות בין מרכיבים כלשהם של ידע, גישה, רגש, אמונה או ערך, כמו גם מטרה תוכנית או עניין. התיאוריה של הדיסוננס הקוגניטיבי גורסת כי קוגניציות סותרות משמשות ככוח מניע המאלץ את המוח האנושי לרכוש או להמציא מחשבות או אמונות חדשות, או לשנות אמונות קיימות, בכדי למזער את כמות הדיסוננס (קונפליקט) בין קוגניציות [ראה ויקיפדיה בערך דיסוננס קוגניטיבי]. במילים אחרות, התיאוריה מבוססת על הרעיון שאנשים שואפים לעקביות פנימית ולהרמוניה באמונותיהם ועמדותיהם. כאשר יש חוסר עקביות או קונפליקט, הם חווים אי נוחות, ואי נוחות זו מניעה אותם לפתור את חוסר העקביות על ידי שינוי האמונות, העמדות או ההתנהגויות שלהם.
ליאון פסטינגר [1919-1989]
אמנם הפחתה של דיסוננס קוגניטיבי עשויה להקל על האדם אך חלק מהדרכים להפחתת הדיסוננס הקוגניטיבי כרוכות בעיוות האמת, דבר העלול לגרום להחלטות שגויות. פסטינגר מציע שניתן לפתור לעיתים את הדיסוננס על ידי מציאת והוספת פיסת מידע שלישית הרלוונטית לשתי האמונות. פסטינגר הציע כי לאנשים יש מוטיבציה להפחית את הדיסוננס הזה ולהשיג מצב של עקביות קוגניטיבית באמצעות הדרכים הבאות:
שינוי אמונות: אנשים עשויים לשנות אחת או יותר מאמונותיהם כדי להפוך אותן לעקביות זו עם זו או עם התנהגותם.
רכישת מידע חדש: אנשים עשויים לחפש מידע חדש התומך באמונותיהם הקיימות או עוזר להצדיק את התנהגותם.
מזעור חשיבות: אנשים עשויים להמעיט בחשיבותן של האמונות או ההתנהגויות הסותרות, ולמעשה לשכנע את עצמם שחוסר העקביות אינו משמעותי.
חיפוש תמיכה חברתית: אנשים עשויים לבקש תמיכה מאחרים החולקים אמונות דומות או עוסקים בהתנהגויות התואמות את שלהם, מתן תחושה של תיקוף.
שינוי התנהגותי: שינוי התנהגותו של אדם כדי להתאים אותו לאמונותיו או לעמדותיו הוא דרך נוספת להפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
תחילה נזכיר שוב כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי " [המורכב מ"עצמיים משניים"], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות (הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.
ה"עצמיים המשניים" הנכללים ב"עצמי החברתי" כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי],
אנו מכנים את העצמי החברתי במטפורה "דירקטוריון הדמויות" או בפירוט יותר "דירקטוריון הדמויות המופנמות". נציין כי כפי שציינו בעבר בדירקטוריון זה ישנה לרוב היררכיה בה קיימות דמויות משפיעות יותר ודומיננטיות יותר שכינינו במטפורה "הרודן או הרודנים הפנימיים" ואלו נותנות את הטון ואפילו מטילות צנזורה אילו תכנים עמדות והתנהגויות לא יוכללו בדירקטוריון הדמויות. נציין כי האדם ככלל אינו מודע להשפעת דירקטוריון הדמויות ומזהה את ההשפעה כבאה ממנו, מעצמו ומרצונו ומעמדותיו שלו. כמו כן נציין כי ככלל דירקטוריון הדמויות הינו מאוד דינמי ויש מאבקים ויחסי כוחות כל הזמן בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו על העמדות שיבואו לידי ביטוי כאשר הרודן או הרודנים הפנימיים מכתיבים את הטון.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
בשנת 2013, האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית תיקנה את קריטריוני האבחון של התסמונת הפוסט טראומטית [PTSD] –הנקראת גם תסמונת בתר חבלתית— במהדורה החמישית של המדריך האבחוני והסטטיסטי שלה [DSM-5] להפרעות נפשיות. PTSD נכלל בקטגוריה חדשה ב- DSM-5, הפרעות הקשורות לטראומה וללחץ. כל התנאים הכלולים בסיווג זה מחייבים חשיפה לאירוע טראומטי או מלחיץ כקריטריון אבחנתי.
יש לציין כי -DSM-5 הציג תת-סוג של PTSD בגיל הגן לילדים בגילאי שש שנים ומטה. הקריטריונים להלן ספציפיים למבוגרים, מתבגרים וילדים מעל גיל שש.
להלן הקריטריונים נדרשים לאבחון PTSD.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
אנו מצויים כיום [אוקטובר 2023] בעיצומה של מלחמה. מלחמה זו מהווה איום הישרדותי ניכר. ב1932 כתב איינשטיין לפרויד מכתב בו שאל WHY WAR ? או בעברית למה [יש] מלחמה?
זיגמונד [שלמה] פרויד
כך שואל אלברט איינשטיין במכתב מתאריך 30 ביולי 1932, כאשר האלימות הפשיסטית והנאצית התפשטה באירופה: "האם יש דרך לשחרר את האנושות מאימת המלחמה? האם ניתן לתעל תוקפנות אנושית בכדי לעזור להגן על אנשים מפני דחפים של שנאה והרס?
אלברט איינשטיין
פרויד אבי הפסיכואנליזה, אותו תיאר איינשטיין כ"מומחה לתורת האינסטינקטים האנושיים", השיב חודשיים לאחר מכן, פירט את מחשבותיו על היסודות הנפשיים של ההתנהגות והגדיר דרכים אפשריות שבהן ניתן לעצור את הקונפליקטים הפוקדים את האנושות.
להלן תשובתו של פרויד בתרגום חפשי של אחד מאיתנו [י.ל.]:
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום לכולם, בשיחה קצרה זו נדון בהשפעת דירקטוריון הדמויות המופנמות על ההיענות לטיפול תרופתי.
תחילה נזכיר כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי " [המורכב מ"עצמיים משניים"], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות (הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.
ה"עצמיים המשניים" הנכללים ב"עצמי החברתי" כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי],
אנו מכנים את העצמי החברתי במטפורה "דירקטוריון הדמויות" או בפירוט יותר "דירקטוריון הדמויות המופנמות". נציין כי כפי שציינו בעבר בדירקטוריון זה ישנה לרוב היררכיה בו קיימות דמויות משפיעות יותר ודומיננטיות יותר שכינינו במטפורה "הרודן או הרודנים הפנימיים" ואלו נותנות את הטון ואפילו מטילות צנזורה אילו תכנים עמדות והתנהגויות לא יוכללו בדירקטוריון הדמויות. נציין כי האדם ככלל אינו מודע להשפעת דירקטוריון הדמיות ומזהה את ההשפעה כבאה ממנו, מעצמו ומרצונו ועמדותיו שלו.
כיצד משפיעות אפוא דמויות משניות משמעותיות מופנמות אלו על ההיענות נטילת תרופות?
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
נזכיר שוב לאלו המצטרפים לבלוג כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. והעצמי החברתי [המשני], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם [שנכנה אותם עצמיים משניים] , שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם. נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו המהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.
ה"עצמיים המשניים" כוללים:
1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים
2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם.
3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי.
עצמיים משניים אלו הבונים את האני החברתי מדגימים בדרך כלל היררכיה ויתכנו דמות או אף דמויות מופנמות שהינן דומיננטיות יותר בהיררכיה ואלו מכתיבות את עמדות האדם ותפיסותיו כמו גם מטילות צנזורה על תכנים והפנמתם כמו גם הפנמה של דמויות מסוימות שאינן מתאימות ואף סותרות לעמדות הדמות או הדמויות הדומיננטיות. אנו מכנים לשם נוחות את אוסף הדמויות המופנמות באני החברתי כ"דירקטוריון הדמויות המופנמות" ויש שכינו זאת כ"חבר המושבעים הפנימי המופנם". האדם בדרך כלל אינו מודע להרכב העצמי החברתי המורכב מדמויות משמעותיות מופנמות המפעילות אותו בדפוסי התנהגות מעין "אוטומטיים" אלא אם כן עבר טיפול שהעלה זאת למודעותו.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
נפתח הפעם שיחה זו בדוגמא לדמות דמיונית הלקוחה מן הספרות ונרחיק למקורותיה במחצית השנייה של המאה ה18. נשוא הדוגמא הינו הדמות הדמיונית של ורתר.
"יסורי ורתר הצעיר" הינו רומן מכתבים שנכתב על ידי יוהאן וולפגנג פון גתה ואשר יצא לאויר העולם במחצית השניה של המאה ה18 [1774].
הספר פורסם בסתיו 1774ביריד הספרים של לייפציג והינו אחת היצירות הייצוגיות של זרם "הסער והפרץ" הגרמני .
יוהאן וולפגנג פון גתה (1749-1832]
הספר מורכב בעיקר ממכתבים שכותב הגיבור ורתר לחברו וילהלם. ורתר פוגש בנשף בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה. ורתר יודע שהיא מאורסת, ולמרות זאת מתאהב בה במהירות נואשות. ומבלה עימה לעיתים קרובות.
אך כאשר שב אלברט, ארוסה של לוטה, חש ורתר את חוסר התקווה באהבתו ללוטה. בהמשך לוטה נישאת לאלברט. ולאחר פגישה בה הרגש גובר על לוטה היא מתנשקת עימו אחוזת רגשי אשמה ונמלטת. מבטיחה כי מעתה ועד עולם לא תפגש יותר עם ורתר ששוקע לייאוש חוסר תקוה וחשיכה נפשית אינסופית. הוא כותב מכתב פרידה ויורה בעצמו למוות.
עם פרסומו של הספר, לפי אחת הגרסאות הפכה דמותו של ורתר למודל חיקוי עבור צעירים רבים שכנראה הפנימו את דמותו והזדהו עימה ואפשר ואצל חלקם הפכה לדמות הדומיננטית ב"דירקטוריון הדמויות המופנמות" הבונות את ה"אני החברתי" שלהם. נוצרה אף אופנת לבוש בהשראת הדמות של מכנסיים ווסט צהובים ומעיל כחול ואף של מוצרים אחרים הנזכרים בספר. יש המדברים על כך כהיסטריה המונית או "תופעת ורתר". ויש דיווחים כי נצפה גל התאבדויות או לפחות מספר התאבדויות בעקבות הספר, תופעה שכונתה "אפקט ורתר".
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינת במגוון פנטזיות והתנהגויות גרנדיוזיות, צורך רב בהערצה וחסרים ביכולת אמפטית [היכולת להיכנס לנעליו של האחר] .דמויות בהיסטוריה אשר מוזכרות בהקשר זה הינן אלכסנדר הגדול, נפוליאון בונפרטה והנרי השמיני לצד רבים אחרים.
כך למשל, היסטוריונים וביוגרפים רבים טוענים כי נפוליאון בונפרטה: המנהיג הצבאי והפוליטי הצרפתי שעלה לגדולה במהלך המהפכה הצרפתית והמלחמות הקשורות אליה הפגין מאפיינים התואמים את ההפרעה הנרקיסיסטית: היה לו חזון גדול וגרנדיוזי לעצמו, הוא היה עסוק בפנטזיות של הצלחה בלתי מוגבלת, והאמין שהוא מיוחד וייחודי.
נפוליאון בונפרטה (1769-1821)
על פי גישת הקלסיפיקציה האמריקאית DSM-5 ההפרעה מאובחנת בבגרות המוקדמת לאחר גיל הנעורים
ומתבטאת בחמש או יותר מהאפיינים הבאים:
1. תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית: כמו נטייה להערכה מופרזת של כישורים והישגים, ציפייה מהסובבים להכיר בעליונותו של האדם בעוד שאין לו הישגים וכישורים מתאימים לכך.
2. עיסוק רב בפנטזיות אודות הצלחה, יופי, יכולות יוצאות דופן, או אהבה אידיאלית.
3. האדם מאמין כי הוא מיוחד או ייחודי, וחש כי רק אנשים מיוחדים ויוצאי דופן כמותו יוכלו להבין אותו.
4. האדם זקוק להתפעלות רבה מהסביבה.
5. לאדם תחושה שהוא זכאי לזכויות יתר מיוחדות (לאדם ציפייה לא ריאלית ליחס מועדף וכי על אחרים לתת תשומת לב ולמלא מיידית את ציפיותיו).
6. האדם משתמש באחרים להשיג מטרות אישיות במסגרת יחסיו הבין-אישיים.
7. חסר באמפתיה (לאדם חסר או חוסר יכולת או אי רצון להכיר ברגשותיהם של האחרים).
8. לעיתים קרובות לאדם קנאה באחרים או הוא מאמין כי הינו מושא קנאתם של אחרים.
9. האדם נוטה לא פעם להפגין עמדה או התנהגות יהירה.
נראה כי רבים מאלו עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינים במאפייני התקשרות [ATTACHMENT] לא יציבים, לא שלמים ולא בטוחים על רקע ניסיונם עם מערכות יחסים משמעותיות בעברן המוקדם אשר לא היו יציבות או היו אמביוולנטיות ולא הקנו ביטחון מספק והותירו את האדם פגוע בלא יכולת לפתח הגנות [מנגנוני הגנה] טובות דיין.
ההבנה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי [CBT] לגבי ההפרעה מדברת אודות מערך חשיבתי ורגשי המאופיין במערכי תפיסה של חשיבות עצמית יתרה ו"מנופחת", קושי רב להזדהות ולפתח אמפטיה לאחרים, ודגש רב על העמדה והסטטוס של האדם.
מעניין כי עבור הפרעת אישיות נרקיסיסטית, CBT יכול להיות מועיל בכדי למנוע ולמתן התנהגויות הגורמות למתח במערכות היחסים שלהם. CBT יכול גם לעזור לנרקיסיסטים לאתגר אמונות מעוותות ופנימיות לגבי עצמם שיכולות לעורר התפרצויות רגשיות וזעם נרקיסיסטי. בנוסף למאפייני תת-התרבות, מחקרים מצביעים על כך שחוויות ילדות יכולות לשחק תפקיד חשוב בגרימת הפרעת אישיות זו. חוויות ילדות שליליות, כמו דחייה או ביקורת על ידי הורים, עשויות לתרום להפרעה בבגרות. יחד עם זאת, מצד שני גם יותר מדי שבחים והערצה לא ריאליים מההורים והסביבה יכולים להוביל לכך.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
להלן כתבתנו אודות חיברות בקרב פרימטים שאינם בני אנוש. לצורך זה נעזרנו תוך ביקורתיות ב -GPT 4 וסקרנו ספרות ב PUBMED ועוד מתוכה התמקדנו במאמר אחד שנראה לנו חשוב. לאור שפע התצפיות והמחקר לא כללנו בסקירה דיווחים של חוקרות ידועות על חייהן עם הקופים הגדולים או מחקרים שדיווחו על זכרון עבודה מיידי מעולה אצל שימפנזים או עבודות מעניינות החושפות מגוון סטיגמות אנושיות על מאפייניהם של זכרי אלפא ועוד.
פרימטים [לא כולל בני אדם] ידועים בחיי החברה המורכבים שלהם. עם זאת למרות שהמבנים החברתיים וההתנהגויות משתנים באופן משמעותי בין מיני פרימטים שונים, נמנה כאן כמה מאפיינים נפוצים :
- חיים קבוצתיים: רוב הפרימטים חיים בקבוצות חברתיות שגודלן יכול לנוע בין פרטים בודדים ועד לעשרות ואפילו למאות. קבוצות אלה מציעות הגנה מפני טורפים, מסייעות במציאת מזון ומספקות הזדמנויות ללמידה ולאינטראקציה חברתית.
- היררכיות: קבוצות פרימטים רבות פועלות תחת היררכיה חברתית, המוכתבת לעתים קרובות על ידי גורמים כמו גיל, מין וכוח פיזי. לפרטים דומיננטיים יש בדרך כלל גישה למשאבים הטובים ביותר ולהזדמנויות ההזדווגות הטובות.
- תקשורת: פרימטים מתקשרים במגוון רחב של שיטות, כולל קולות, הבעות פנים, תנוחות גוף ומגע פיזי. מינים מסוימים משתמשים גם בכלים אמנם שפשוטים ומציגים צורות אחרות של התנהגות מורכבת.
- טיפוח: זוהי התנהגות נפוצה בקרב פרימטים ומשרתת לא רק מטרה היגיינית אלא גם מטרה חברתית. טיפוח יכול לעזור לחזק קשרים חברתיים ולשמור על הרמוניה קבוצתית.
- הזדווגות והורות: מערכות ההזדווגות של פרימטים מגוונות וכוללות מונוגמיה, פוליגניה (זכר אחד, נקבות מרובות) ופוליאנדריה (נקבה אחת, זכרים מרובים). במינים רבים של פרימטים, ההורות היא במידה רבה תפקידה של האם, אך בחלקם, כמו המרמוסטים, הזכרים ממלאים תפקיד משמעותי, ובאחרים, כמו הסיאמאנגים והגיבונים, הטיפול ההורי מתחלק באופן שווה.
- שיתוף פעולה ואלטרואיזם: פרימטים משתפים פעולה לעתים קרובות במשימות כמו ציד או טיפול בצעירים. חלק מהפרימטים אף נצפו מפגינים התנהגות אלטרואיסטית, כמו חלוקת מזון או עזרה לחברי קבוצה אחרים במצוקה.
- למידה ותרבות: פרימטים מסוגלים ללמוד על ידי התבוננות באחרים, מה שמאפשר להתנהגויות לעבור מדור לדור. העברה זו של ידע והתנהגויות יכולה להחשב כצורה של תרבות.
לכל מין של פרימטים יש התנהגויות ומבנים חברתיים ייחודיים משלו. לדוגמה, בבונים חיים בקבוצות גדולות עם היררכיות מורכבות, בעוד אורנגאוטנים הם בעיקר בודדים. שימפנזים ובונובו ידועים במבנים ובהתנהגויות החברתיות המתוחכמים שלהם, כולל השימוש שלהם בכלים וגילויי אמפתיה. גורילות חיות בקבוצות המובלות על ידי זכר כסוף גב דומיננטי. למינים פחות מוכרים, כמו למורים וטרסיירים, יש גם חיי חברה מעניינים, אך הם נחקרים פחות מקרוביהם הגדולים יותר.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
