נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
בשנת 2013, האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית תיקנה את קריטריוני האבחון של התסמונת הפוסט טראומטית [PTSD] –הנקראת גם תסמונת בתר חבלתית— במהדורה החמישית של המדריך האבחוני והסטטיסטי שלה [DSM-5] להפרעות נפשיות. PTSD נכלל בקטגוריה חדשה ב- DSM-5, הפרעות הקשורות לטראומה וללחץ. כל התנאים הכלולים בסיווג זה מחייבים חשיפה לאירוע טראומטי או מלחיץ כקריטריון אבחנתי.
יש לציין כי -DSM-5 הציג תת-סוג של PTSD בגיל הגן לילדים בגילאי שש שנים ומטה. הקריטריונים להלן ספציפיים למבוגרים, מתבגרים וילדים מעל גיל שש.
להלן הקריטריונים נדרשים לאבחון PTSD.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
אנו מצויים כיום [אוקטובר 2023] בעיצומה של מלחמה. מלחמה זו מהווה איום הישרדותי ניכר. ב1932 כתב איינשטיין לפרויד מכתב בו שאל WHY WAR ? או בעברית למה [יש] מלחמה?
זיגמונד [שלמה] פרויד
כך שואל אלברט איינשטיין במכתב מתאריך 30 ביולי 1932, כאשר האלימות הפשיסטית והנאצית התפשטה באירופה: "האם יש דרך לשחרר את האנושות מאימת המלחמה? האם ניתן לתעל תוקפנות אנושית בכדי לעזור להגן על אנשים מפני דחפים של שנאה והרס?
אלברט איינשטיין
פרויד אבי הפסיכואנליזה, אותו תיאר איינשטיין כ"מומחה לתורת האינסטינקטים האנושיים", השיב חודשיים לאחר מכן, פירט את מחשבותיו על היסודות הנפשיים של ההתנהגות והגדיר דרכים אפשריות שבהן ניתן לעצור את הקונפליקטים הפוקדים את האנושות.
להלן תשובתו של פרויד בתרגום חפשי של אחד מאיתנו [י.ל.]:
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום לכולם, בשיחה קצרה זו נדון בהשפעת דירקטוריון הדמויות המופנמות על ההיענות לטיפול תרופתי.
תחילה נזכיר כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי " [המורכב מ"עצמיים משניים"], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות (הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.
ה"עצמיים המשניים" הנכללים ב"עצמי החברתי" כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי],
אנו מכנים את העצמי החברתי במטפורה "דירקטוריון הדמויות" או בפירוט יותר "דירקטוריון הדמויות המופנמות". נציין כי כפי שציינו בעבר בדירקטוריון זה ישנה לרוב היררכיה בו קיימות דמויות משפיעות יותר ודומיננטיות יותר שכינינו במטפורה "הרודן או הרודנים הפנימיים" ואלו נותנות את הטון ואפילו מטילות צנזורה אילו תכנים עמדות והתנהגויות לא יוכללו בדירקטוריון הדמויות. נציין כי האדם ככלל אינו מודע להשפעת דירקטוריון הדמיות ומזהה את ההשפעה כבאה ממנו, מעצמו ומרצונו ועמדותיו שלו.
כיצד משפיעות אפוא דמויות משניות משמעותיות מופנמות אלו על ההיענות נטילת תרופות?
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
נזכיר שוב לאלו המצטרפים לבלוג כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. והעצמי החברתי [המשני], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם [שנכנה אותם עצמיים משניים] , שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם. נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו המהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.
ה"עצמיים המשניים" כוללים:
1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים
2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם.
3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי.
עצמיים משניים אלו הבונים את האני החברתי מדגימים בדרך כלל היררכיה ויתכנו דמות או אף דמויות מופנמות שהינן דומיננטיות יותר בהיררכיה ואלו מכתיבות את עמדות האדם ותפיסותיו כמו גם מטילות צנזורה על תכנים והפנמתם כמו גם הפנמה של דמויות מסוימות שאינן מתאימות ואף סותרות לעמדות הדמות או הדמויות הדומיננטיות. אנו מכנים לשם נוחות את אוסף הדמויות המופנמות באני החברתי כ"דירקטוריון הדמויות המופנמות" ויש שכינו זאת כ"חבר המושבעים הפנימי המופנם". האדם בדרך כלל אינו מודע להרכב העצמי החברתי המורכב מדמויות משמעותיות מופנמות המפעילות אותו בדפוסי התנהגות מעין "אוטומטיים" אלא אם כן עבר טיפול שהעלה זאת למודעותו.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
נפתח הפעם שיחה זו בדוגמא לדמות דמיונית הלקוחה מן הספרות ונרחיק למקורותיה במחצית השנייה של המאה ה18. נשוא הדוגמא הינו הדמות הדמיונית של ורתר.
"יסורי ורתר הצעיר" הינו רומן מכתבים שנכתב על ידי יוהאן וולפגנג פון גתה ואשר יצא לאויר העולם במחצית השניה של המאה ה18 [1774].
הספר פורסם בסתיו 1774ביריד הספרים של לייפציג והינו אחת היצירות הייצוגיות של זרם "הסער והפרץ" הגרמני .
יוהאן וולפגנג פון גתה (1749-1832]
הספר מורכב בעיקר ממכתבים שכותב הגיבור ורתר לחברו וילהלם. ורתר פוגש בנשף בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה. ורתר יודע שהיא מאורסת, ולמרות זאת מתאהב בה במהירות נואשות. ומבלה עימה לעיתים קרובות.
אך כאשר שב אלברט, ארוסה של לוטה, חש ורתר את חוסר התקווה באהבתו ללוטה. בהמשך לוטה נישאת לאלברט. ולאחר פגישה בה הרגש גובר על לוטה היא מתנשקת עימו אחוזת רגשי אשמה ונמלטת. מבטיחה כי מעתה ועד עולם לא תפגש יותר עם ורתר ששוקע לייאוש חוסר תקוה וחשיכה נפשית אינסופית. הוא כותב מכתב פרידה ויורה בעצמו למוות.
עם פרסומו של הספר, לפי אחת הגרסאות הפכה דמותו של ורתר למודל חיקוי עבור צעירים רבים שכנראה הפנימו את דמותו והזדהו עימה ואפשר ואצל חלקם הפכה לדמות הדומיננטית ב"דירקטוריון הדמויות המופנמות" הבונות את ה"אני החברתי" שלהם. נוצרה אף אופנת לבוש בהשראת הדמות של מכנסיים ווסט צהובים ומעיל כחול ואף של מוצרים אחרים הנזכרים בספר. יש המדברים על כך כהיסטריה המונית או "תופעת ורתר". ויש דיווחים כי נצפה גל התאבדויות או לפחות מספר התאבדויות בעקבות הספר, תופעה שכונתה "אפקט ורתר".
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינת במגוון פנטזיות והתנהגויות גרנדיוזיות, צורך רב בהערצה וחסרים ביכולת אמפטית [היכולת להיכנס לנעליו של האחר] .דמויות בהיסטוריה אשר מוזכרות בהקשר זה הינן אלכסנדר הגדול, נפוליאון בונפרטה והנרי השמיני לצד רבים אחרים.
כך למשל, היסטוריונים וביוגרפים רבים טוענים כי נפוליאון בונפרטה: המנהיג הצבאי והפוליטי הצרפתי שעלה לגדולה במהלך המהפכה הצרפתית והמלחמות הקשורות אליה הפגין מאפיינים התואמים את ההפרעה הנרקיסיסטית: היה לו חזון גדול וגרנדיוזי לעצמו, הוא היה עסוק בפנטזיות של הצלחה בלתי מוגבלת, והאמין שהוא מיוחד וייחודי.
נפוליאון בונפרטה (1769-1821)
על פי גישת הקלסיפיקציה האמריקאית DSM-5 ההפרעה מאובחנת בבגרות המוקדמת לאחר גיל הנעורים
ומתבטאת בחמש או יותר מהאפיינים הבאים:
1. תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית: כמו נטייה להערכה מופרזת של כישורים והישגים, ציפייה מהסובבים להכיר בעליונותו של האדם בעוד שאין לו הישגים וכישורים מתאימים לכך.
2. עיסוק רב בפנטזיות אודות הצלחה, יופי, יכולות יוצאות דופן, או אהבה אידיאלית.
3. האדם מאמין כי הוא מיוחד או ייחודי, וחש כי רק אנשים מיוחדים ויוצאי דופן כמותו יוכלו להבין אותו.
4. האדם זקוק להתפעלות רבה מהסביבה.
5. לאדם תחושה שהוא זכאי לזכויות יתר מיוחדות (לאדם ציפייה לא ריאלית ליחס מועדף וכי על אחרים לתת תשומת לב ולמלא מיידית את ציפיותיו).
6. האדם משתמש באחרים להשיג מטרות אישיות במסגרת יחסיו הבין-אישיים.
7. חסר באמפתיה (לאדם חסר או חוסר יכולת או אי רצון להכיר ברגשותיהם של האחרים).
8. לעיתים קרובות לאדם קנאה באחרים או הוא מאמין כי הינו מושא קנאתם של אחרים.
9. האדם נוטה לא פעם להפגין עמדה או התנהגות יהירה.
נראה כי רבים מאלו עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינים במאפייני התקשרות [ATTACHMENT] לא יציבים, לא שלמים ולא בטוחים על רקע ניסיונם עם מערכות יחסים משמעותיות בעברן המוקדם אשר לא היו יציבות או היו אמביוולנטיות ולא הקנו ביטחון מספק והותירו את האדם פגוע בלא יכולת לפתח הגנות [מנגנוני הגנה] טובות דיין.
ההבנה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי [CBT] לגבי ההפרעה מדברת אודות מערך חשיבתי ורגשי המאופיין במערכי תפיסה של חשיבות עצמית יתרה ו"מנופחת", קושי רב להזדהות ולפתח אמפטיה לאחרים, ודגש רב על העמדה והסטטוס של האדם.
מעניין כי עבור הפרעת אישיות נרקיסיסטית, CBT יכול להיות מועיל בכדי למנוע ולמתן התנהגויות הגורמות למתח במערכות היחסים שלהם. CBT יכול גם לעזור לנרקיסיסטים לאתגר אמונות מעוותות ופנימיות לגבי עצמם שיכולות לעורר התפרצויות רגשיות וזעם נרקיסיסטי. בנוסף למאפייני תת-התרבות, מחקרים מצביעים על כך שחוויות ילדות יכולות לשחק תפקיד חשוב בגרימת הפרעת אישיות זו. חוויות ילדות שליליות, כמו דחייה או ביקורת על ידי הורים, עשויות לתרום להפרעה בבגרות. יחד עם זאת, מצד שני גם יותר מדי שבחים והערצה לא ריאליים מההורים והסביבה יכולים להוביל לכך.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
להלן כתבתנו אודות חיברות בקרב פרימטים שאינם בני אנוש. לצורך זה נעזרנו תוך ביקורתיות ב -GPT 4 וסקרנו ספרות ב PUBMED ועוד מתוכה התמקדנו במאמר אחד שנראה לנו חשוב. לאור שפע התצפיות והמחקר לא כללנו בסקירה דיווחים של חוקרות ידועות על חייהן עם הקופים הגדולים או מחקרים שדיווחו על זכרון עבודה מיידי מעולה אצל שימפנזים או עבודות מעניינות החושפות מגוון סטיגמות אנושיות על מאפייניהם של זכרי אלפא ועוד.
פרימטים [לא כולל בני אדם] ידועים בחיי החברה המורכבים שלהם. עם זאת למרות שהמבנים החברתיים וההתנהגויות משתנים באופן משמעותי בין מיני פרימטים שונים, נמנה כאן כמה מאפיינים נפוצים :
- חיים קבוצתיים: רוב הפרימטים חיים בקבוצות חברתיות שגודלן יכול לנוע בין פרטים בודדים ועד לעשרות ואפילו למאות. קבוצות אלה מציעות הגנה מפני טורפים, מסייעות במציאת מזון ומספקות הזדמנויות ללמידה ולאינטראקציה חברתית.
- היררכיות: קבוצות פרימטים רבות פועלות תחת היררכיה חברתית, המוכתבת לעתים קרובות על ידי גורמים כמו גיל, מין וכוח פיזי. לפרטים דומיננטיים יש בדרך כלל גישה למשאבים הטובים ביותר ולהזדמנויות ההזדווגות הטובות.
- תקשורת: פרימטים מתקשרים במגוון רחב של שיטות, כולל קולות, הבעות פנים, תנוחות גוף ומגע פיזי. מינים מסוימים משתמשים גם בכלים אמנם שפשוטים ומציגים צורות אחרות של התנהגות מורכבת.
- טיפוח: זוהי התנהגות נפוצה בקרב פרימטים ומשרתת לא רק מטרה היגיינית אלא גם מטרה חברתית. טיפוח יכול לעזור לחזק קשרים חברתיים ולשמור על הרמוניה קבוצתית.
- הזדווגות והורות: מערכות ההזדווגות של פרימטים מגוונות וכוללות מונוגמיה, פוליגניה (זכר אחד, נקבות מרובות) ופוליאנדריה (נקבה אחת, זכרים מרובים). במינים רבים של פרימטים, ההורות היא במידה רבה תפקידה של האם, אך בחלקם, כמו המרמוסטים, הזכרים ממלאים תפקיד משמעותי, ובאחרים, כמו הסיאמאנגים והגיבונים, הטיפול ההורי מתחלק באופן שווה.
- שיתוף פעולה ואלטרואיזם: פרימטים משתפים פעולה לעתים קרובות במשימות כמו ציד או טיפול בצעירים. חלק מהפרימטים אף נצפו מפגינים התנהגות אלטרואיסטית, כמו חלוקת מזון או עזרה לחברי קבוצה אחרים במצוקה.
- למידה ותרבות: פרימטים מסוגלים ללמוד על ידי התבוננות באחרים, מה שמאפשר להתנהגויות לעבור מדור לדור. העברה זו של ידע והתנהגויות יכולה להחשב כצורה של תרבות.
לכל מין של פרימטים יש התנהגויות ומבנים חברתיים ייחודיים משלו. לדוגמה, בבונים חיים בקבוצות גדולות עם היררכיות מורכבות, בעוד אורנגאוטנים הם בעיקר בודדים. שימפנזים ובונובו ידועים במבנים ובהתנהגויות החברתיות המתוחכמים שלהם, כולל השימוש שלהם בכלים וגילויי אמפתיה. גורילות חיות בקבוצות המובלות על ידי זכר כסוף גב דומיננטי. למינים פחות מוכרים, כמו למורים וטרסיירים, יש גם חיי חברה מעניינים, אך הם נחקרים פחות מקרוביהם הגדולים יותר.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
הפעם נדון במערכים החברתיים של יונקים לבד מאלו של הפרימטים הגבוהים להם נייחד שיחה אחרת. תחילה נרצה להביא כאן קריאה לגישה אמפטית המעודדת הבנת בעלי החיים תוך אינטרקציה עימם. בגישה זו ניתן להבין את התודעה כחברתית מטבעה אם דוחקים את הדיכוטומיות המסורתיות להבנת בעלי חיים, בכדי לפנות מקום לתפיסות העולם שלנו ושל בעלי החיים כ"סביבה אינטראקטיבית". גישה המייחסת סוכנות [מקור העצמיות] לחיה הלא אנושית ומעריכה התבוננות אמפתית. גישה בה ניתן להעריך מחדש את ההנחות האונטולוגיות והאפיסטמולוגיות לגבי בעלי חיים לא אנושיים במדעי החברה מנקודת מבט פוסט-הומניסטית. [לקוח מתוך מאמרו של סאריה מוחמד מאוניברסיטת מנצ'סטר המופיע למטה].
בהקשר לכך, מפאת חשיבותו , נביא כאן בתרגום מילולי של אחד מאיתנו [י.ל.] את מסקנתו של מאמר שמחברו שהוזכר כבר למעלה הינו סאריה מוחמד מאוניברסיטת מנצ'סטר "בעלי חיים כסובייקטים חברתיים: לקראת אינטראקציה חברתית מכלילה"
Sariyah Mohammed [University of Manchester]; Animals as Social Subjects: Toward Inclusive Social Interaction
by
"הכללתם של בעלי חיים לא-אנושיים בתחום החברתי מחייבת חשיבה מחודשת על הנחות סוציולוגיות מקובלות. אינטראקציה סימבולית דורשת סובייקטיביות בין השחקנים. בעבר הניחו שהדבר אפשרי רק בין שחקנים לשוניים, ולכן אנושיים. עם זאת, צורות מסוימות של תקשורת לא אנושית עם בעלי חיים מורכבות באופן דומה לשפה אנושית. רכישת שפה והשימוש היצירתי בה בקופים מאתגרים ברצינות את השאלה אם בני האדם הם, למעשה, הסוכנים הלשוניים היחידים. בכל מקרה, הדגמות אחרות של אינטראקציה סימבולית נמצאות בהקשרים לא לשוניים. אינטראקציה סימבולית יכולה להיות מוגדרת גם במונחים של מטרות חברתיות אשר ניתן לחלוק בין קבוצות של אותו מין או קבוצות מעורבות של בני אדם ובעלי חיים לא אנושיים, למשל במשחק חברתי. הבה נכיר בכך כי עד כה המחויבות לאידיאולוגיה אנתרופוצנטרית הייתה המניע העיקרי האחראי לעיצוב ההנחות שלנו לגבי החוויה הלא-אנושית של בעלי חיים.
יש להתרחק מדיווח אובייקטיבי ומכניסטי על התנהגות לא אנושית של בעלי חיים לטובת נקודת מבט הרואה את בני המינים האחרים כפרטים. כדי לאזן את הוויכוח, חייבת להיות דאגה להכחשה אנתרופולוגית [anthropodenial] באותה מידה שיש דאגה לאנתרופומורפיזם. ההבנה האנושית היא בהכרח אנתרופומורפית, וניתן להשתמש בה גם כיתרון במחקר. גישה זו הובילה חוקרים לייחס עצמיות לבעלי חיים לא אנושיים. התיאורים האוטואתנוגרפיים של אירווין חושפים כי בני אדם חווים את העצמי הסובייקטיבי של בעלי חיים לא אנושיים אף במערכות יחסים קצרות ובודאי במערכות ארוכות טווח. הן באינטראקציות בין בני אדם לבעלי חיים לא-אנושיים והן באינטראקציות בין-מיניות, העצמי מוכר במובנים של סוכנות, קוהרנטיות, רגשיות והיסטוריה עצמית, שאף אחד מהם אינו דורש נוכחות של שפה. יש, אם כן, צורך להשתמש באינטראקציה סובייקטיבית בהבנת העצמי החייתי הלא-אנושי. מכיוון שהתרבות האנושית שואבת משמעויות גם משחקנים שהם בעלי חיים לא אנושיים וממערכות היחסים שלנו איתם, יש צורך להבין אותם וכיצד הם מייצרים יחד את המציאות שלנו, ולשם כך נדרשות שיטות מתאימות.
לבסוף, המאמץ המתודולוגי העיקרי של תחום זה הוא להבין מה בעלי חיים לא אנושיים "אומרים" עבורנו. היישום של אנתרופומורפיזם היוריסטי או ביקורתי בניהול חקירות על טבעם של יחסים עם בעלי חיים לא אנושיים מאפשר לנו למצוא את ההסבר הטוב ביותר, ולא הפשוט ביותר. זה דורש לעבוד עם ולא נגד נקודת המבט האנושית שלנו, ולהבין שהיכולות הקוגניטיביות שלנו ושל בעלי החיים משתנות במידה ולא בסוג. מינים שונים דורשים שיטות חקירה שונות, אך כל מחקר חייב להיות קפדני ושיטתי, ולאפשר שכפול של תוצאות. אנו יכולים לנצל את תחושת התודעה המשותפת שלנו, תוך שימוש בהיבטים שונים של תנועה במרחב לאיסוף נתונים – ביניהם: מודעות מרחבית, שפת מחוות ממשית או משחק חברותי. ניתן להעריך כיצד תנועת הגוף תורמת ליצירת משמעויות בין נושאים, אשר ניתן ללמוד אותה מנקודת מבט פוסט-הומניסטית. אם אנו מקווים להגיע לרמה מסוימת של הבנה של/עם בעלי חיים לא אנושיים ומה משמעותם עבורנו ועבורם, עלינו להכיר תחילה במעמדם כסובייקטים חברתיים – ואז למצוא דרכים חדשות לתקשר איתם."
להלן נדון תחילה במאפיינים משותפים של החיים החברתיים אצל כל היונקים. נציין כי בשיחה זו נעזרנו ב-GPT גירסא 4, תוך בדיקת כל נתון והשוואתו למקורות אחרים על מנת למנוע אינפורמציה לא נכונה. כמו כן נעזרנו גם באתר ה-PUBMED האמריקאי ומגוון אתרים אחרים בהכנת שיחה זו.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
במסגרת סקירתנו אודות ביטויי האבולוציה של חיברות בבעלי מיים הפעם נדון בבעלי חוליות שהן הציפורים.
ציפורים, כמו בני אדם ובעלי חיים אחרים, חוות מגוון של רגשות. בעוד שאולי איננו מבינים לגמרי את העומק והמורכבות של החוויות הרגשיות שלהם, המחקר המדעי סיפק תובנות על חיי הרגש של ציפורים. הנה כמה נקודות מפתח: על פי GPT ומקורות אחרים כמו PUBMED ועוד.
- פחד וחרדה: ציפורים יכולות לחוות פחד וחרדה בתגובה לאיומים נתפסים או מצבים מלחיצים. הם עשויים להפגין התנהגויות כגון קריאות אזעקה, חיפוש מחסה או ניסיון לברוח מסכנות הנתפסות על ידן.
- שמחה ואושר: ציפורים יכולות גם לחוות רגשות חיוביים הקשורים להנאה ואושר. הם עשויים להפגין התנהגויות כגון שירה, ריקוד או עיסוק בפעילויות משחקיות כאשר הם נמצאים בסביבה חיובית ונוחה.
- קשר ואהבה: מיני ציפורים רבים יוצרים קשרים חברתיים חזקים, במיוחד עם בני זוגם או צאצאיהם. קשרים אלה מבוססים לעתים קרובות על קשרים רגשיים וניתן לראות אותם באמצעות גילויי חיבה, טיפוח הדדי או אחריות טיפול משותפת.
- אבל ואובדן: ציפורים יכולות לחוות צער ולהפגין סימני אבל כאשר הן מאבדות בן זוג, צאצא או בן לוויה קרוב. הם עשויים להציג התנהגויות כגון ירידה בתיאבון, קולות מופחתים, או נסיגה מוגברת מאינטראקציות חברתיות.
- סקרנות וחקירה: ציפורים ידועות באופיין החקרני. לעתים קרובות הם מראים עניין בסביבתם, חוקרים חפצים או סביבות חדשות. התנהגות זו מצביעה על תחושת סקרנות ותגובה רגשית לחידוש.
- תוקפנות וטריטוריאליות: חלק ממיני הציפורים מפגינים התנהגויות תוקפניות, במיוחד בעונת הרבייה או בעת הגנה על הטריטוריות שלהם. התנהגויות אלה מונעות לעתים קרובות על ידי תגובות רגשיות לאיומים נתפסים או תחרות.
חשוב לציין כי נקודות אלו הן הערכות בלבד ויתכן שיש בהם מן האנתרופומורפיזם, כלומר השלכה מרגשותינו אנו כבני אדם. כך, בעוד ציפורים יכולות לחוות רגשות, החוויות שלהן עשויות להיות שונות מבני אדם בשל התפיסות החושיות והיכולות הקוגניטיביות הייחודיות שלהן. כמובן יש צורך במחקר נוסף כדי להעמיק את הבנתנו את רגשות העופות ואת המנגנונים העומדים בבסיסם.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק
שלום רב
הפעם נדון בסקירתנו אודות מהלך האבולוציה של החיברות או הסוציאליזציה בבעלי חיים בחיברות בין דגים
ראשית נאמר כי דגים הם אינטליגנטיים יותר ממה שסבורים. למשל:
פתרון בעיות ושימוש בכלים: חלק מהדגים, נצפו משתמשים בסלעים ככלים לפתיחת קונכיות. דגי קשת יכולים להתאים את סילוני המים שהם יורקים כדי להפיל חרקים למים, מה שמביא בחשבון את חישוב שבירת האור.
זיכרון: הוכח שלדגים יש זיכרונות טובים למדי. לדוגמה, כמה מחקרים הראו כי דגים יכולים לזכור את המיקום של אובייקטים, את הפריסה של הסביבה שלהם, וחלקם יכולים ללמוד מחוויות העבר.
התנהגות חברתית ותקשורת: מיני דגים רבים מפגינים התנהגויות חברתיות מורכבות. הם יכולים לזהות דגים בודדים אחרים, לזכור אותם, ויכולים לתקשר במגוון אמצעים כגון קול, אותות חזותיים, אותות חשמליים ואותות כימיים.
למידה ואימון: ניתן לאמן דגים לבצע משימות שונות. לדוגמה, דגי זהב אומנו ללחוץ על מנוף בכדי להשיג מזון, והם יכולים אפילו ללמוד לעשות זאת בשעות מסוימות של היום.
ניווט מרחבי: לחלק ממיני הדגים יש יכולות ניווט מרחביות מרשימות. לדוגמה, דגי סלמון מסוגלים לנווט לאורך אלפי קילומטרים של אוקיינוס בכדי לחזור לנחל שבו נולדו כשמגיע הזמן להשריץ.
מצבים דמויי רגש ותפיסת כאב: דגים מראים תגובות התנהגותיות ופיזיולוגיות לגירויים מזיקים, מה שמעיד על כך שהם יכולים לתפוס כאב. יש חוקרים הטוענים כי דגים מראים גם סימנים של חוויית פחד ולחץ.
דוגמאות אלה ממחישות כי אינטליגנציה דגים יכולה להיות מורכבת למדי, אם כי זו שונה כמובן מאינטליגנציה של יונקים ובמיוחד פרימטים. ראוי גם לציין שיש שונות רבה בין מיני דגים, בדיוק כמו זו שיש בין יונקים, ולא כל המינים יציגו את כל ההתנהגויות המופיעות למעלה
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
