פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
הפנמה בכלל קשורה לתהליכי למידה והזכרות. בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה, הפנמה כרוכה בשילוב של עמדות, ערכים, סטנדרטים ודעות של אחרים לתוך הזהות או תחושת העצמי של האדם.
הפנמה פירושה קבלה של הפרט מערכת של נורמות וערכים (שנקבעו על ידי אחרים) הקורית לא פעם באמצעות סוציאליזציה. במילים אחרות רעיון או פעולה וכד הנעים מחוצה לנו אל תוכנו.
יש הטוענים כי תהליך ההפנמה מתחיל 1] בלמידת דבר מה (עמדות או התנהגות),
בהמשך 2] תהליך של הבנה מדוע הלמידה הינה בעלת הגיון ו/או ערך,
עד 3] קבלת הלמידה כנקודת המבט או המוצא של הלומד.
הפנמה מסייעת לאדם להגדיר מי הוא וליצור זהות וערכים משלו.
הפנמה מוגדרת על ידי מילון אוקספורד האמריקאי כ"להפוך (עמדות או התנהגות) לחלק מטבעו של האדם על ידי למידה או הטמעה לא מודעת:.
לב ויגוצקי, הגדיר הפנמה כשחזור פנימי של פעולה חיצונית. ומנה שלושה שלבים של הפנמה:
1] שחזור או חיקוי של פעילות חיצונית, ספציפית אשר בהדרגה מתחילה לפעול באופן פנימי.
2] תהליך בין-אישי [שהינו מורכב וכולל שורת פעילויות ותגובות] המתחיל והופך לתהליך פנימי תוך-אישי.
3] סדרה ארוכה של אירועים התפתחותיים התורמים להפיכת של התהליך בין-אישי לתהליך תוך-אישי במובהק
נציין כאן גם כי יש גם המבדילים בין הפנמת ידע של מה [מהם הדברים, מה מהותם וכו], לבין ידע איך [איך דברים נעשים איך לפעול וכדומה]
במסגרת מושג ההפנמה אנו נדון ספציפית בהפנמתן של דמויות משמעותיות.
בדמויות משמעותיות אנו מתכוונים לאדם מסוים או לקבוצת אנשים מסוימת אשר יש להם השפעה משמעותית על מכלול עמדותיו, ביטוייו הרגשיים, והתנהגותו של האדם שהפנים דמויות אלו.
נשאלת השאלה מהו המנגנון של הפנמת הדמיות הללו? כלומר, איך מתבצעת הפנמת הדמויות המשמעותית והאם להפנמה זו שלבים מספר
המטופלים שלנו הם לא פעם המורים שלנו להבנת העולמות הפנימיים הקשורים בחולי ובפסיכופתולוגיה.
כך "המעבדה" לפיתוח השיטה התיאורטית ל RGFT הייתה חדר הטיפול או בעצם מהלך הטיפולים ותוכנם.
כך, מחד לקורות את מטופל מסוים פוטנציאל ללמדנו אודות התפתחותה של מחלה או מצב נפשי מסויים ואף דרכים להתמודד עימם, ומהצד השני, למטפל יש לא פעם מחשבה או רעיון כיצד להתמודד עם הקורות עם מטופליו והוא בודק את יישומו עם מטופליו בעיקר בקליניקה אך גם במסגרת מחלקות של בית החולים הפסיכיאטרי.
כך למשל [TRIGGER EVENT ANALYSIS] TEA [אנליזת הטריגרים או האירועים התורמים לפריצת מצב חולי או פסיכופתולוגיה נפשיים] פותח בעקבות סיפורו של מטופל במחלקה הפסיכוגריאטרית, מהנדס נפה שמות ביתו שנהרגה לא השפיע עליו כמו ביקורת בעבודה והעברתו לתפקיד רוחבי ללא שינוי תנאיו בעבודה. אירוע אחרון זה נתפס על ידו כהשפלה נוראית והוא ניסיון אובדני בקפיצה מקומה גבוהה, דבר המלמד על היחסיות של טראומות ולא עולה בקנה אחד עם הסקלה המקובלת המכונה STRESS INVENTORY של HOLMES & RAHE .
חולה זה אפוא הדגים כי לסטרסורים [גורמי לחץ] משמעות אינדיבידואלית ולא כללית כפי שהיה מקובל.
ברצוננו להביא הפעם טיפול ארוך בו לוותה חולה ביפולרית או מנית דפרסיבית [שתכונה האן שלומית] על ידי אחד מאיתנו [י.ל.] כשני עשורים.
בטיפול נידונו נושאים רבים כולל טיפול תרופתי. אך כאן נתמקד בהיבט אחד והוא הטיפול בדמיון מודרך.
מטופלת זו טופלה קודם לכן בטיפול אנליטי, בבואה לטיפול ביקשה להיות מטופלת בדמיון מודרך אך בלא הכוונה מצד המטפל [בעצם כאן ההדרכה של הדמיון על ידי המטפל הייתה מינימלית].
תחילה נאמר לה באיטיות ובהדרגה לעצום את עיניה ולתת לאברי הגוף להיות רפויים.
ולאחר מכן המשפט "תני לדמיון להוביל אותך או את אותו כרצונך ואני [המטפל] אספור באיטיות עד 30.
כאן נתייחס לשלשה סוגי טיפולים שונים שיש להם קווי דמיון עם RGFT ונעמוד על המבדיל ביניהם.
הראשון ביניהם הוא התיאוריה ושיטת הטיפול שהוצעה על ידי אסג'יולי [ Roberto Assagioli ].
רוברטו אסג'יולי היה פסיכואנליטיקאי איטלקי שהושפע הן מפרויד והן מיונג ביצירת התיאוריה ושיטת הטיפול שכינה "פסיכוסינתזה".
רוברטו אסג'יולי
אסג'יולי הרחיב את המסד שהניח פרויד ואת הרחבת הלא מודע כך שיוכל לכלול את הלא מודע הקולקטיבי והארכיטיפים הגלומים בו.
כפי שהוא עצמו הצהיר: "אנו מקדישים תשומת לב רבה יותר ללא מודע הגבוה יותר ולהתפתחות העצמי הטרנס-פרסונלי. פרויד הוא מציין, כתב באחד ממכתביו ,"אני מתעניין רק במרתפו של האדם". "פסיכוסינתזה" מציין אסגיולי מתעניינת "בכל הבניין… בגישה זו אנחנו מנסים לבנות מעלית שתאפשר לאדם גישה לכל רמה באישיותו…אחרי הכל, בניין עם מרתף בלבד מוגבל מאוד. אנחנו רוצים לפתוח את המרפסת שבה תוכלו לטבול באור השמש או להתבונן בכוכבים. המטרה שלנו היא ליצור סינתזה של כל תחומי האישיות כולל החלק הרוחני. דבר האומר שפסיכוסינתזה היא הוליסטית, גלובלית ומכילה".
אנו מזכירים כאן את אסג'יולי משום שחלק מההרחבות התיאורטיות שלו נשמעות דומות ל-RGFT ועל כן דורשות הבהרות. באופן ספציפי, אסג'יולי דיבר על "תת-אישיות" (מונח שהוזכר על ידינו בשיחה הקודמת אודות "דיאלוג קולי"). מושג זה דומה בדרך כלשהי למושג של "העצמי המשני" ב- RGFT. אבל, כמו ב"דיאלוג הקולי ", הוא מייצג יותר "תכונה" חלקית של האדם (ארכיטיפית או אחרת) ולא דמות משמעותית שניתן לעקוב אחריה דמות עם היסטוריה אישית כמו ב- RGFT.. לבסוף, מושגי המפתח של אסג'יולי מושרשים בחלקם בעולם הרוחני, בעוד ש- RGFT מבוסס בעיקר על המבנים התיאורטיים של הפסיכולוגיה החברתית.
שלום, הפעם נדון על מה שבין והטיפול היונגיאני ו RGFT.
ארכיטיפּ הוא אב טיפוס של רעיון, אובייקט הנשאר כמשקע בזיכרון האנושי, כמין מודל או תבנית לדימויים קדומים מעברה של האנושות.
קרל יונג
בספרו "האדם וסמליו" מסביר הפסיכיאטר קרל יונג כי ארכיטיפים "הם פיסות החיים עצמם – דימויים המחוברים באופן אינטגרלי לאדם החי על ידי גשר הרגשות". אמנם אנו נוטים לחשוב על התודעה שלנו בתחושה אחידה של עצמיות (או של אני) , אבל יתכן ובחינה מדוקדקת של התודעה מראה כי במקום שהתודעה תתפס כיחידה, היא אולי פנתיאון של דמויות ארכיטיפיות הקיימות במוחנו.
הארכיטיפים", כותבת הפסיכולוגית מארי-לואיז פון פרנץ [ Marie-Louise von Franz : Archetypal Dimensions of the Psyche] , "הם נטיות תורשתיות, הגורמות לנו להגיב בצורה אופיינית לבעיות אנושיות בסיסיות, פנימיות או חיצוניות".
ארכיטיפים היא טוענת משפיעים על כל מה שהאדם חושב , מרגיש ועושה. לכן ,אם בארכיטיפים עסקינן, חשבו על דפוסי התנהגות קבועים המשותפים לאנושות כולה.
מארי-לואיז פון פרנץ
בין הארכיטיפים הנפוצים ניתן למצוא את זה של הגיבור, הלוחם, המורה, האם, הילד, ועוד. הארכיטיפים מופיעים במגוון של צורות, כולל דמויות במיתולוגיה, באמנות בדת בסיפורים, בסמלים, ובטקסים ובמיתוסים שונים.
הפסיכולוג קרל גוסטב יונג [בתחילת המאה ה-20] ראה בארכיטיפ תבנית מנטלית אנושית שבאה לידי ביטוי בתחומים רחבים.
על פי התאוריה האנליטית של יונג, קיימים מספר ארכיטיפיים מרכזיים:
ארכיטיפים נוספים הם: דמות האם, הילד, אלוהים, אמא אדמה, הגיבור, הזקן, החכם, נזיר, מניפולטור,מטפלת, מלך, מלכה, מנטור, זונה, עריץ ועוד.
להלן שתי הערות בהקשר לתיאוריה היונגיאנית
א] על פי אריק גודווין הרי שמאז שיונג הניח כי הארכיטיפ הינו מבנה א-פריורי בתוך הנפש הוא הואשם ללא הרף ב"למרקיאניזם" וביקורת נמתחה על הנחתו כי הארכיטיפים קיימים כמבנים קודמים. לאחרונה, עם הופעת המחקר הגנטי ופרויקט הגנום האנושי, הרעיון שמבנים פסיכולוגיים יכולים להיות מולדים נתקל בביקורת חריפה עוד יותר אפילו במחשבה היונגיאנית. נראה שיש כיום קונצנזוס הולך וגובר כי הרעיון של יונג על מבנים פסיכולוגיים מולדים היה מוטעה, וכי אולי יש לנטוש את הארכיטיפ ככזה לטובת תיאוריות התפתחותיות יותר של הנפש.
ב] המושג Dialogical Self [DS] הוסף בשנות ה90 של המאה העשריםעל ידי מחברים אחדים לגוף התיאוריה היונגיאנית
הגדרה ממצת לכך נתנו הוברט הרמנס וחבריו שהגדירו את ה"סלף הדיאלוגי" כריבוי דינמי של עמדות מוצהרות של דושיח פנימי מורחב של הנפש הכולל דמויות אקטואליות בעולם החברתי ואף דמויות מדומיינות הקשורות באופן הדוק לדמויות האקטואליות"
התיאוריה של "העצמי הדיאלוגי" של הוברט הרמנס רואה את העצמי לא כישות אחת, אלא "כחברת תודעה" המורכבת מ"עצמיים רבים" או במילים אחרות מדמויות עצמי רבות. הוא קורא לעמדות העצמי הללו עמדות -I, [האות I באנגלית מלשון "אני"] הנמצאות בדיאלוג מתמיד. כאשר כל עמדת I תורמת את האופן שבה היא רואה וחשה את עצמה והעולם. הרמנס השתמש בדימוי של במה ושחקנים לתאר את יחסי הגומלין של עמדות I ב"עצמי הדיאלוגי". לעיתים בנסיבות מסויימות עלול להווצר עימות ב"אני הדיאלוגי" של האדם כאשר עמדות ה-I ו מבקרות ונלחמות זו בזו, עמדות אלו עלולות להיות במקרים מסויימים של אנשים אחרים – החולקים את דעותיהם האמיתיות או המדומיינות עד ליצירת דיאלוגים שליליים העלולים לעורר תחושות של ספק וחרדה.
מושג זה מאפשר הרחבה של הטיפול היונגיאני לא רק לארכיטיפים אלא גם לדמויות אקטואליות ריאליות והיבטיהן המדומיינים כאשר יתכן כי לעיתים הדמויות המדומיינות הינן נגזרות של הדמויות הארכיטיפיות ובדרך כלל הדמויות הריאליות נמצאות בחזית לעומת הדמויות המדומיינות והקשרן האפשרי לארכיטיפיים שהן יותר ברקע.
Hubert Hermans
מהם אפוא ההבדלים בין בדמויות הארכיטיפיות בחיי הנפש והטיפול היונגיאני לעומת וRGFT
בניגוד לתפיסת יונג לגבי הארכיטיפיים שהם ייצוגים קבועים מדורי דורות וזהים אצל כל בני האדם. בRGFT התפיסה קשורה בעבר ההיסטורי [של עשרות שנים בלבד] של האדם המסויים, בהדמויות המופנמות של אותו אדם הקשורות בדרך כלל בעבר זה ובהתפתחותו הייחודית. מצד שני גם כאן יש תפיסה אבולוציונית מסויימת המתייחסת להתפתחות סוגים שונים של "עצמי " עם ההיבטים הדומים אצל בני אדם ככלל. בניגוד לתפיסת יונג המתייחסת לארכיטיפיים ללא התייחסות לזמן הווצרותם או לנסיבות שגרמו להווצרותם ב RGFT הטיפוסים השונים של "העצמיים" הדומיננטיים מקורם בתקופת האדם הקדמון כשכל אחד מעצמיים אלו נובע מהתפקידים השונים במערך השבטי למשל "מנהיג השבט" "הצייד" "השמאן" "שומר האש" "המלקטת" וכד'.
RGFT מתייחס לתקופת האדם הקדמון השבטי כמקור להווצרותם של הפרוטוטיפיים [דוגמא ל.., או אבטיפוס] [בניגוד לארכיטיפיים שזה דפוסים קדומים] של העצמיים הדומיננטים כיון שזאו הייתה התקופה בה התגבשו לראשונה התנאים של חיברות ובה נוצרו גם המבשרים הראשונים של השפה.
לבסוף RGFT מסתובב כולו סביב התפיסה החברתית.
ואילו מהם ההבדלים בין Dialogical Self ובין RGFR
ב Dialogical Self המושג המרכזי הינו עצמי אחד כשההתייחסות היא שהעצמי נתפס בצורה מורכבת יותר וכולל מגוון חלקים שנובעים מהאינטרקציות עם הדמויות השונות אלו המציאותיות ואלו המדומיינות בניגוד לכך בRGFT התפיסה הבסיסית אינה של עצמי אחד אלא של עצמיים מרובים כשכל עצמי קיים בזכות עצמו עם היסטוריה והווצרותית משלו ומספר מאפיינם כמו היבטים רגשיים, עמדות, צורות התנהגות ועוד.
כפי הידוע לאדם חמישה חושים ידועים. אם נעריכם על פי המידה בה הם מעבירים מידע למוחינו, ללא ספק ברוב המקרים חוש הראיה יגיע למקום הראשון.
חוש זה יכול להכיל בו-זמנית מידע רב בעוד שחושים אחרים כמו למשל חוש השמיעה מכיל אינפורמציה מוגבלת ברגע נתון ורק מהלך בציר הזמן מאפשר העברת כמות מספקת של אינפומציה למשל תקשורתית.
מעניין לציין שחוש הראיה הינו כנראה מפותח יותר משמעותית יותר אצל חיות המאכלסות את היבשה כדוגמת יונקים בעלי אינטלגנציה מפותחת יחסית כפילים, בני אדם ועוד. עם זאת קיימות מספר חיות ים שאף הן בעלות אינטלגנציה מפותחת כדולפינים ולוויתנים. בהקשר לכך נציין כי ההשערה הינה כי דולפינים ולוויתנים היו חיות יבשה לפני שפנו לחיים בים ואפשר כי שם פיתחו כפי הנראה יכולת אינטלגנטית.
קיימת השערה כי חוש הראיה התפתח יותר אצל חיות יבשה בשל שקיפות האויר לעומת זו של מים, דבר המאפשר יכולת זיהוי של דמויות בני אותו המין וכאלו שאינם בעלי אותו המין ואף דמויות המהוות סכנה או מקור לטרף. חוש זה מאפשר גם יכולת תכנון בשורת מצבים כמו, בריחה מטורף, תכנון ציד, התמצאות במרחב ועוד. לעומת זאת הראיה במים מוגבלת למרחקים קצרים בהרבה וכאן התפתחו חושים אחרים כמו יכולת סונארית למשל.
עיבוד אותות ראיה דורש מערכת מוחית מפותחת המאפשרת תוך חלקי השניה לנתח אינפורמציה רבה מאוד. המידע העשיר הויזואלי הזה מתורגם במוח במערכת משוכללת לדימויים ולדמויות.
בשל העובדה שהתינוק האנושי גדל בחברת בני אדם [הדבר נכון גם ליונקים אחרים ואף למגוון זנים נוספים] ולתינוק יחסי גומלין משמעותיים עם הדמויות המטפלות, אשר מספקות את צרכיו, ובמיוחד זו של האם [דמויות הערות לצרכיו ולתחושותיו ומפרשות לו את העולם סביבו], הרי שלדמויות בני אדם ולפרצופיהן במיוחד ייצוג משמעותי במוח.
בשיחה זו נרחיב אודות השיטה המכונה "דיאלוג קולי" ובאנגלית VOICE DIALOGUE [VD] ונשווה אותה לשיטתנו "טיפול ממוקד בקבוצת ייחוס" ובאנגלית Group Reference Focused Therapy [RGFT] תוך שנעמוד על קווי הדמיון והשוני בין שתי השיטות.
VD [שיטה שפותחה על ידי האל וסידרה סטון] רואה את הנפש האנושית כמורכבת באופן טבעי מדמויות רבות שניתן לכנותן ׳דמויות-משנה, תת אישיויות, עצמיים [עצמי ברבים] או סלפים [SELVES] ועוד. לכל דמות תת אישיות מובחנת משלה הכוללת רצונות, דחפים, צרכים, יכולות, זווית ראייה ורגישויות.
על פי גישה זו, כל הדמויות קיימות אצל כל בני האדם ולו כגרעיני התהוות, אולם אצל אנשים שונים, יבואו לידי ביטוי דמויות אלו בדרכים ובעוצמות שונות. ככלל זוהי שיטה העוזרת למטופל להיות מודע למגוון תת האישיויות שלו [: SELVES "סלפים"] ואיך
באופן הכרתי לבחור בין אלו שיגלו יעילות בהתפתחותו לאלו שיראו פחות יעילות ואף מעצור בחייו. הבסיס התיאורטי של VD קשור אפוא לפסיכולוגיית הסלף [העצמי] ובנוסף לפסיכולוגיה של ה AWARE EGO PROCESS , מושג שנגדיר בהמשך.
מחברים אלט זיהו שני סוגים עיקריים של תת-אישיויות – "עצמיים" ראשוניים [primary selves] ועצמי מודרים [disowned selves]. עצמיים ראשוניים מתייחסים לקבוצת העצמי הדומיננטיים המגדירים את אישיותו של הפרט ושולטים בחייו של אותו אדם. קבוצה זו מכונה האגו הפועל [operating ego] . העצמי המודרים הם אותם תת-אישיות השווים מבחינות מסוימות ומנוגדים מאחרות לעצמי הראשוני. למרות שיש ערכים סותרים, הן העצמיים הראשוניים והן העצמיים המודרים נחשבים כתורמים להישרדותו, לכישוריו החברתיים ולרווחתו הכללית של הפרט. מחברי השיטה מדגישים את החשיבות של התייחסות לכל אחד מהעצמיים בכבוד במהלך הטיפול.
"כי האדם עולם ומלואו" – אין כמו המשפט הזה כדי להבליט את הקשר בין הסביבה שבה חי האדם ועולמו הפנימי. מרגע היוולדו של האדם ועד מותו הוא נתון להשפעה סביבתית. בדומה לספוג, הוא סופג את הדמויות של האנשים המשמעותיים בחייו. כל אחת מהדמויות האלה המכונה קבוצת השתייכות, למעשה מעצבת אותנו, את עמדותינו, את עולמנו הרגשי ובסופו של דבר – גם את התנהגותנו.
הקבוצות הללו משפיעות הן באופן ישיר, עם השפעה חברתית גדולה יותר ככל שהקבוצה המשפיעה נתפסת כחשובה יותר, והן באופן מורכב יותר שלא ניתן לזהותו מיידית: קבוצות ההשתייכות החשובות עוברות תהליך הפנמה והופכות להיות חלק בלתי נפרד מהאדם ופועלות בתוכו גם כאשר קבוצות המקור כבר אינן קיימות יותר. חלק מההשפעות הללו, מבלי שזה מחלחל לתודעת האדם, הופכות אותו לעיתים למעין "רובוט" המבצע מלאכה שלא לו, וזאת על פי ה"תוכנה" שנכתבה על ידי אנשים אחרים שעכשיו הפכו לדמויות הפנימיות שלו ונהיו חלק מעולמו.
הקונפליקטים הרבים המתרחשים בין הדמויות הפנימיות האלה בינן לביו עצמן ולבין הקבוצות ההשתייכות העכשוויות של האדם עלולים במקרה הגרוע לגרום לאדם לעבור משברים נפשיים עד לדרגה של הפרעות נפשיות של ממש.
רוב ההפרעות הנפשיות מתחילות או מחמירות בעקבות מצבי דחק. התברר שחלק ניכר ממצבים אלה מתרחש על רקע של קבוצות החברתיות אליהן האדם משתייך.
הטיפול ב RGFT [REFERENCE GROUP FOCUSED TREATMENT] [ראה שיחות קודמות] מציב כאחת ממטרותיו החשובות להעלות לתודעה את ההשפעות החברתיות שהאדם נתון להן ושבחלקן לא מודעות. הטיפול מאפשר למטופל להבין בצורה טובה יותר את כוחות הנפש הפועלים בתוכו ולעזור להסתגלות טובה יותר לחברה שבה הוא חי. הטיפול מתבסס על מספר תיאוריות שמקורן בפסיכולוגיה החברתית ובנוסף לכך תיאוריות של יחסי אובייקט, ותיאוריות אחרות שנפרט בהמשך.
הטיפול ניתן ליישום בחולים עם בעיות נפשיות שונות ומגוונות לדוגמא, הפרעה הסתגלותית, פוביות, הפרעה כפייתית ואחרות,. השיטה מתאימה לקבוצות גיל שונות, כולל גם גיל השלישי שבו התמוטטות של מערכת התמיכה קרי, קבוצות השתייכות, הופכת לבעיה מרכזית.
בסיום הבלוג הקודם נרמז כי יעילות הטיפול ב RGFT [REFERENCE GROUP FOCUSED THERAPY] העושה שימוש בדמויות המופנמות בעולמנו הפנימי תרם ליצירת המודל של העצמי שכינינו " ביצת פברז'ה של הנפש". בשיחה או מפגש זה נביא דוגמאות טיפוליות בסוגי בעיות או הפרעות נפשיות שונות על מנת להעביר משהו מהנעשה בסוג טיפול זה.
להלן הדוגמאות:
א] התעלפות הנתפסת כמוות
פחד שייך למגוון ההרגשות הבסיסיים שלנו, בדיוק כמו עצב, שימחה, כעס. אך חלק מאתנו נתקף בפחד מעבר לנסבל בכל פעם כשאנו נתקלים באובייקטים או מצבים מסוימים. אזי מכנים זאת פוביה (Phobia). פוביה נפוצה מאד בקרבנו – לפי הערכות, בין 9- 18% אמריקאים סובלים מפוביות למיניהן, גם אצלנו המספר דומה כאשר מדווח כי נשים סובלות מפוביות יותר מכל הפרעה נפשית אחרת. דוגמאות לכך הן אין ספור – פחד מטיסה, פחד מנסיעה במעלית, פחד ממקומות סגורים, פחד ממקומות גבוהים, פחד מטיפול שיניים, פחד מקהל ועוד. אגורפוביה – פחד מעזיבת הבית או ממקום מוכר אחר – יכולה להגביל את התפקוד שלנו לשולי בלבד.
קיימים מספר טיפולים העוזרים לאנשים במצבים אלו – בין היתר קיימים סוגים שונים של טיפולים התנהגותיים וטיפול פסיכופרמקולוגי ע"י תרופות נוגדות דיכאון וחרדה.
כאן נדון בטיפול ב REFERENCE GROUP FOCUSED THERAPY, או RGFT, בפציינטית עם אגורפוביה קשה במיוחד. מובן שהפרטים מחיי המטופלת שונו בצורה שאינה מאפשרת זיהוי.
ביצת פברז'ה הראשונה, המכונה "התרנגולת" נוצרה על ידי האומן והצורף קרל פברז'ה בשנת 1885, לבקשתו המפורשת של הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי. הביצה הייתה ביצת זהב המצופה אמייל, בתוכה היה חלמון מוזהב, בתוכו תרנגולת זהב, ובתוכה כתר מאבני אודם. בהמשך יצר פברזה ביצים נוספות המבטאות עולם סימלי רבגוני. עבורנו תסמל הביצה את ה"עצמי” ובתוכו את ה”עצמי החברתי”, מרכיב חיוני של העצמי או ה"אני" המגדיר את היותנו בני אנוש. בפגישה זו ננסה לפתוח את הביצה ולאפיין לתפיסתנו את מרכיביה הייחודיים בתקווה לספק תובנות חדשות על עצמי חברתי זה ולהתוות בהמשך דרכים חדשות להעצימו.
בעולם קיימות מספר גדול של תיאוריות פסיכולוגיות המנסות לספק הסבר נאות לדעתן לחייו הפנימיים הסובייקטיביים של האדם. עצם עובדת היות המספר גדול אפשר ומעיד על כך כי יש קושי רב להסביר ולהקיף את מכלול חיי הנפש באמצעות תיאוריה אחת. חלק מתיאוריות אלו מנסות להקיף תחומים רחבים של חיי הנפש בעוד אחרות עסוקות בהסברים חלקיים למגוון התופעות הנפשיות.
אנו שני פסיכיאטרים, ד"ר איגור סלגניק [מימין] ופרופ' יוסי לוין [משמאל]
עם ניסיון מצטבר ורב בפסיכיאטריה מדעי המוח ומגוון פסיכותרפיות [גישות לטיפול נפשי].
עם הזמן הגענו אט אט למסקנה כי תחום הפסיכיאטריה בניגוד לרוב תחומי הרפואה האחרים עבר יחסית מעט שינויים בעשורים האחרונים ובמובנים רבים נראה לעיתים כדורך במקום
לכך סיבות מספר:
אחת הינה מורכבותם היתרה של נושאי עיסוק זה המתבססים לא רק על התהליכים הקשורים לגוף האדם אלא גם לתהליכים נפשיים כמו התנהגות מחשבה ורגשות.
סיבה אחרת נובעת מעצם הגדרת הנפש שהינה במהותה מטא-פיזית ואינה ניתנת בקלות או בכלל לתרגום למושגים מטריאליסטיים או במילים אחרות הקשר גוף נפש אינו טריוויאלי כלל וכלל.
סיבה נוספת הינה מיעוט כלים מתאימים לניתוח מדעי של התהליכים הנפשיים.
ולבסוף בשל הסטיגמה היתרה המושמת על תחלואה נפשית ההשקעה בתחום זה בדרך כלל אינה משתווה לצערנו לזו במחלות גופניות.
נעיר גם כי ככלל הפסיכיאטריה המתבססת על התופעות הפנומנולוגיות של הנפש משולבת וממוזגת עם פסיכולוגיה לסוגיה וזו האחרונה לידתה מן הפילוסופיה ומדעי הרוח אמנם שבעשורים האחרונים נוספו כלי הדמיית המוח למחקר הפסיכולוגי.
דברים אלו הביאו אותנו להחלטה לנסות ולפתח תיאוריה חדשה שתבסס ותקשר ככל שניתן מחד, בין הידע הרחב והמצטבר במדעי המוח והתהליכים הפסיכולוגיים מאידך, אם האינדיבידואלים ואם החברתיים, אשר תהא פשוטה ככל האפשר, תמעט להשתמש בז'רגון פסיכיאטרי, ותתבסס על מערך דמויות מופנמות ושינוין בציר הזמן כמייצגות את האני החברתי של היחיד.
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
