נכתב ע"י פרופ' לוין
הנאה והבנה מבחינה פילוסופית
הבחנה בין הבנה ל-הנאה קיימת בהגות מאז ימי קדם, אך אין היא קו גבול דיכוטומי אלא מסילה כפולה שעליה נעה כל חוויה אנושית. כבר ב“פילבוס” אפלטון מציב את ἡδονή— עונג, כתנועה חולפת של החושים—מול ἐπιστήμη— ידיעה יציבה, הנטועה במישור האידאות. אף שעל פניו נדמה כי השתיים רחוקות זו מזו כמרחק עולם הנראה מן עולם המושכל, הרי שהדיאלוג חושף זיקה סמויה: העונג מפתה אך גם מסמא; ההבנה מאירה אך לא תמיד מחממת.
אריסטו, הלומד אך גם מבקר את מורו, מעדן את הקוטביות ב“אתיקה לניקומאכוס”: הנאה, הוא אומר, היא “תנועת-לוואי מושלמת” הנלווית לכל פעילות שמגשימה את הטֵלוס או את התכלית או את הטבע שלה (Aristotle, 1999). במילים אחרות—אי-אפשר לחוש הנאה אמיתית בלי שמניחים, גם אם בלא יודעין, יסוד מושגי של הבנה.
תפיסה זו מקבלת תפנית דרמטית בעידן הנאורות. עמנואל קאנט, ב“ביקורת כוח השיפוט” (Kant, 2000/1790), מנסח את רעיון ה“הנאה חסרת-העניין”: הנאה אסתטית איננה תלוית-תועלת; היא קמה כאשר הדימיון וההבנה מתמסרים האחד לשני במשחק חופשי ללא מטרה קוגניטיבית מוצהרת. בכך משרטט קאנט מדרג עדין: הנאה חושית-טהורה בתחתית, הנאה אסתטית במרכז, והבנה לוגית מֵעל—אך מדגיש שהמרחק ביניהן הוא יותר גשר מאשר תהום. עם זאת יש הטוענים כי ההנאה האסתטית ("היפה") אינה ממוקמת "במרכז" כשלב ביניים בין הנאה חושית להבנה לוגית במדרג היררכי פשוט. היא עומדת בפני עצמה כשיפוט סובייקטיבי אוניברסלי, המבוסס על משחק חופשי של היכולות הקוגניטיביות, בניגוד להנאה חושית (שסובייקטיבית בלבד) ולידיעה לוגית (שהיא אובייקטיבית וקונספטואלית). קאנט לא רואה בה מדרגה לוגית-קוגניטיבית אלא קטגוריה שונה של שיפוט. הקשר בין "גשר" ל"תהום" אכן משקף את העובדה שהיא מגשרת בין ממלכת הטבע (חושים) לממלכת החירות (מוסר/תבונה) מבחינה קאנטית, אך לא בהכרח מדובר במדרג ליניארי של "יותר הבנה".
ג’ון דיואי מוסיף קומה במאה ה-20 כשהוא טוען ב“אמנות כחוויה” (Dewey, 1934/2005) שהרגע האמנותי המלא הוא אחדות בלתי-נפרדת: העונג הוא צדו האימננטי של תהליך-ההבנה, וההבנה היא צדו הרפלקטיבי של העונג.
המסורת ההרמנויטית—מגאדמר ועד ריקר—משלימה את המהפך. בספרו “אמת ומתודה” גאדמר (2004/1960) תופס הבנה כהיתוך אופקים הדורש פתיחות חווייתית. בתפיסה זו ההנאה היא מנגנון-איתות שמגייס את שומע התשבץ, קוראת השיר או הצופה במחזה להרפות מהתנגדות ולעבור ממצב פרשני “חשדני” למצב פרשני “מאמין”. ההיסטוריה הרעיונית אם כן מתווה קו ברור: ככל שנעבור אל לב המאה ה-21, נראה שהסכימה הדואלית מפנה את מקומה לספירלה שבה הבנה והנאה מתדלקות זו את זו.
טיעון זה קיבל חיזוק אמפירי ברבע-המאה האחרונה עם עליית מדעי המוח הקוגניטיביים. תיאוריית “האנרגיה החופשית” של קרל פריסטון (Friston, 2010) מניחה כי כל מערכת ביולוגית—ובכללה המוח—שואפת לצמצם פער בין מודלים פנימיים לגירויים חיצוניים. כאשר חיזוי מצליח, משתחרר דופמין ותחושת רווחה מיידית; משמע, ההנאה היא תוצר ישיר של הבנה שהוכחה. גם ממצאי “הזרימה החלקה הקוגניטיבית” מראים שגירוי שקל לעבדו נתפס כיפה ונעים יותר (Reber et al., 2004). “אפקט האאה”, (Kounios & Beeman, 2015) פורץ ממש עם רגע-ההבנה—לא לאחריו—ומזוהה ברישום EEG בעלייה פתאומית בגלי גַאמא. אותם עקרונות עומדים בבסיס מושג “הזרימה"Csikszentmihalyi, 1990): ) [ראה שיחה קודמת בבלוג זה] מצב תודעה שעונג והבנה בו ארוגים בו.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
אפתח בסיפור שסופר לי ושהתרחש לפי המספר בלונדון בסוף המאה ה18 או בראשית המאה ה19. איני יודע היכן קרא על סיפור היסטורי זה המשקף פאן כואב במיוחד הנוגע ללב ועוסק באחד מההיבטים החברתיים הבין אישיים הקשורים בהפרעה באותה תקופה . באותה תקופה ההפרעה, שעדיין לא נודעה, נחשבה כמצב מוזר, מפחיד, מין סוג של שגעון והבריות הסתייגו והתרחקו מהסובלים מההפרעה. יש לזכור שהמצב השתנה ביותר ושהיום ישנם טיפולים ותרופות להפרעה וזו ניתנת לניהול ולטיפול מתאימים.
ג'וני
"גו'ני [שם בדוי] סבל מגיל צעיר ממחלה קשת יום בה הגה ופלט בלא כל שליטה קללות ונביחות ובעיתות מביכות במיוחד.
הדבר אף התגבר בשעה שהיה נרגש ובמיוחד בחברת אחרים,
אלו הסתכלו בו בחשש, לעיתים בפחד גלוי, ואף בבעתה. ואילו הוא נבוך, מבויש ומושפל היה נמלט מן המקום.
עם חלוף השנים הסתגל אט אט ג'וני למצבו ואף מצא דרכים להפוך את הדברים למקובלים יותר לפחות למראית עין.
למשל בעת שפרצה נביחה מפיו השים עצמו כאילו נפגע מדבר מה, או כשנפלטה קללה מפיו היה מיד מזכיר דמות שהייתה שנואה על הבריות.
אך ג'וני זה הפך עם השנים לגבר וגבר כזה זקוק מפעם לפעם לבוא על פורקנו,
ולמרות שאונן תדיר לא היה הדבר מספקו דיו והיה זקוק נואשות לאישה למעשה האהבה.
אך כיצד יקרב לאישה והוא פולט קללות ונביחות שהרי זו תברח מיד ותחשבנו לסוטה גמור.
אירע הגורל וגוני פגש בה באותה אישה בקרן רחוב סואן בלונדון בשעה שהייתה מלקטת קליינטים בשמלתה הקצרה, גופה החשוף, ומגפי העור הגבוהים שלה
זו כונתה בפי דיירי השכונה "מלכת הגנים" בשל מעשי אהבתה בגני העיר, ואף אשת שוט השור שכן נהגה להצליף בגבריה בשוט זנב שור ולדרוך בעקבי מגפיה על עורם החשוף עד כי זעקה נשמעה מפיהם.
והנה משנתקרב אליה באקראי בחפשו אישה, הבחינה בו חיש מהרה, לקחה אותו למבנה מט ליפול הוציאה את השוט והצליפה בו באחת, נתקפל ג'וני באימה וירד על ברכיו וכפות ידיו ובלא משים נפלטו נביחות וקללות עזות מפיו ולפתע חש עצמו ככלב רחוב מוכה הנובח את זעקתו. והנה לא רק שהפעם אישה זו אינה בורחת אלא שהיא מעודדת אותו לנבוח בקריאות חיבה שלא שמע מעודו כמו "תנבח כלב שלי אהוב" "תנבח, תנבח, תוציא" וככל שנתרבו קריאותיה חש ג'וני כי הגיע למקומו כי מקבלים אותו כפי שהוא, עם חוליו והתנהגויותי.ו
מאותו יום אימץ ג'וני את אותם היחסים הסדומזוכיסטיים אל ליבו אף שלא חש שום משיכה לכאב שכן רק כך מצא באותה עת נחמה, פתרון, ומזור לרצונו לקרב לאישה….."
כאמור ההפרעה עדיין לא נודעה עדיין באותה העת ורק מאוחר יותר נודעה נחקרה ונקראה הפרעת או תסמונת גיל דה לה טורט.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
דיווחי מקרה תופסים את שכבת היסוד של פירמידת הראיות; לעתים קרובות הם הניצוץ שמצית חקירה פורמלית כאשר מערכי נתונים גדולים עדיין לא קיימים. בעוד שניסויים אקראיים מבוקרים (RCTs) הם הכרחיים להסקת סיבתיות, הם אינם יכולים להקדים את הזיהוי הקליני של תופעה. מבחינה היסטורית, הרופא הקנדי וויליאם אוסלר ,"אבי הרפואה המודרנית", קרא לרופאים "לשים לב ולתעד את היוצא דופן", והדגיש את הכוח היוריסטי של תצפיות בודדות.
סר ויליאם אוסלר [1849-1919]
נתחיל בסקירת תכנם של שלשה מאמרים בנושא:
האחד הינו של: קארי, ג'יי סי (2006). חשיבותם של דיווחי מקרה בקידום הידע המדעי הרפואי. כתב העת האמריקאי לגנטיקה רפואית.
Carey, J. C. (2006). Significance of case reports in the advancement of medical scientific knowledge. American Journal of Medical Genetics Part A, 140A(19), 2131-2134
מאמר קצר זה בוחן את תפקידם של דיווחי מקרה במדע הרפואה ואת מגמות הפרסום שלהם.
מחקר זה בוחן את פרסומם של דיווחי מקרה בספרות הרפואית, תוך הטלת ספק בשכיחותם, בטרמינולוגיה ובסיווגם. המחבר סקר 25 כתבי עת בולטים כדי להעריך את הפרסום של דוחות מקרה. המחקר הציע מערכת סיווג לדיווחי מקרים בתחום הגנטיקה האנושית, ותמך במחקר נוסף על תפקידם במדע הרפואה. המאמר מציין כי דוחות מקרה מתעדים תצפיות קליניות בודדות ויכולים לחשוף עקרונות ביולוגיים כלליים, אך יכולתם להסיק ידע משתנה. כי לדיווחי מקרה יש מסורת עשירה, אך לפעמים הם נתפסים כאנקדוטליים, אם כי הם יכולים להגדיר מחלות חדשות ולהעלות השערות.
כך, תוכן העניינים של 25 כתבי עת בולטים נבדק מיולי עד אוקטובר 2005 בכדי לקבוע את הכללתם של דיווחי מקרה. 32% מכתבי העת הנסקרים פרסמו באופן קבוע דוחות קליניים, בעוד ש-36% מפרסמים אותם בפורמט שונה, ו-32% אינם מפרסמים אותם כלל. הפרסומים השתמשו במונחים שונים כדי לתייג דיווחים על מקרה בודד. במאמר הוצע סיווג לדיווחי מקרה, המסווג אותם על סמך תרומתם לאטיולוגיה, פתוגנזה ואבחנה מבדלת.
הצורך במערכת סיווג לדיווחי מקרים נובע מכמה סיבות מרכזיות המודגשות במאמר:
הערכת ראיות: מערכת סיווג מאפשרת הערכה טובה יותר של המשמעות של דיווחי מקרה בהקשר של ידע מדעי. זה עוזר להבחין בין סוגים שונים של דיווחי מקרה, במיוחד מבחינת תרומתם להבנת אטיולוגיה ופתוגנזה, הנחשבים משפיעים יותר מקטגוריות אחרות.
ארגון ידע על ידי סיווג דיווחי מקרה, מאפשר לחוקרים ולקלינאים לארגן ולאחזר מידע בעל ערך בצורה יעילה יותר. ארגון זה מסייע בהבנה כיצד תצפיות בודדות יכולות להוביל לתובנות רחבות יותר לגבי מצבים ותסמונות.
סיווג מוגדר היטב יכול לקדם דיאלוג ומחקר לגבי תפקידם של דיווחי מקרה בספרות המדעית. זה הופך חשוב במיוחד מכיוון שמגמות הפרסום מראות ירידה פוטנציאלית בדיווחי מקרה, למרות יכולתם להדגיש ממצאים חדשים בתצפיות מטופלים.
מערכת סיווג מוסיפה ערך חינוכי, במיוחד עבור סטודנטים, מתמחים ועמיתים בהכשרה רפואית. זה עוזר להם להבין את ההשלכות של סוגים שונים של דוחות ואת החשיבות של תצפיות קליניות בקידום הידע הרפואי.
כתבי עת שונים משתמשים במונחים שונים לדיווחי מקרה, מה שעלול ליצור בלבול בספרות. סיווג סטנדרטי יכול לעזור לאחד את הטרמינולוגיה, ולהקל על מתרגלים וחוקרים לתקשר ביעילות.
בסך הכול, יישום מערכת סיווג מדגיש את ערכם של דיווחי מקרים בתחום הרפואי ומשפר את התועלת שלהם בהקשרים קליניים ומחקריים.
היתרונות העיקריים של דוחות מקרה, כפי שנדון במאמר, כוללים:
זיהוי מצבים חדשים: דיווחי מקרה יכולים להוביל לזיהוי תסמונות או מחלות חדשות. המצגת הייחודית של מטופל בודד יכולה לספק תובנות קריטיות שאולי לא ניכרות במחקרים גדולים יותר.
יצירת השערות: הם יכולים לעורר מחקר נוסף על ידי הצעת השערות חדשות לגבי מנגנוני מחלה, תגובות טיפול או תוצאות חולים. היבט חקר זה תורם להתקדמות הידע הרפואי.
תועלת חינוכית: דוחות מקרה משמשים ככלי למידה רבי ערך עבור סטודנטים לרפואה, מתמחים ומתרגלים. הם ממחישים תרחישים קליניים בעולם האמיתי ומשפרים את המיומנויות הקליניות באמצעות בחינה מפורטת של מקרים ייחודיים.
שיתוף ניסיון קליני: הם מקלים על שיתוף חוויות קליניות ייחודיות בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות. חילופי דברים אלה יכולים לעזור ליידע את התרגול ולעודד למידת עמיתים בתוך הקהילה הרפואית.
פירוט עשיר: דוחות מקרה מספקים לעתים קרובות מידע מעמיק על מצגות מטופלים, אבחון, טיפולים ותוצאות, שיכול להיות שימושי להבנת מצבים קליניים מורכבים או נדירים.
משמעות קלינית: במקרים מסוימים, דוח מקרה מתועד היטב יכול להוביל להבנה טובה יותר של יעילות הטיפול או ההיסטוריה הטבעית של מחלות, במיוחד כאשר עיצובי ניסויים קליניים סטנדרטיים אינם מעשיים.
לסיכום, דוחות מקרה ממלאים תפקיד מכריע בקידום מדע הרפואה, שיפור החינוך הקליני ומתן דיווחים עשירים ומפורטים שיכולים ליידע מחקר עתידי ופרקטיקה קלינית.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
"בעוד שרוחות חרוצות ונבחרות, בסיוע האור שהעניקו להם ג'וטו וחסידיו, שאפו להראות לעולם את הכישרון שהעניקו להם כוכביהם המאושרים וההומור המאוזן היטב, והשתדלו להגיע לפסגת הידע על ידי חיקוי גדולתו של הטבע בכל הדברים, שליט השמים הגדול הביט למטה ובראותו את מאמצי השווא העקרים הללו, ואת דעתו היהירה של האדם, המרוחק יותר מהאמת מאשר האור מן החושך, החליט, כדי להיפטר מהטעויות הללן, לשלוח לכדור הארץ גאון אוניברסלי בכל אמנות, להראות במו ידיו את שלמות הקו והצל…ולהפגין שיקול דעת בריא בפיסול, ובארכיטקטורה … הוא העניק לו פילוסופיה מוסרית אמיתית ורוח פיוטית מתוקה, כדי שהעולם יתפלא על העליונות הייחודית של חייו ומעשיו…אשר שנראים אלוהיים יותר מאשר ארציים."
"דמיונו היה כה מושלם שהוא לא יכול היה לממש במו ידיו את תפיסותיו הגדולות והנשגבות, ולכן הוא נטש לעתים קרובות את עבודתו,… שכן אני יודע שלפני מותו הוא שרף מספר רב של עיצוביו, רישומיו וקריקטורותיו, כדי שאיש לא יבחין בעמלו ובמאמצי גאוניותו. כדי שהוא לא ייראה פחות ממושלם"
את כל אלו כתב ג'יורג'ו וזארי על מיכלאנג'לו בואונרוטי. נציין כי למיכאלאנג'לו הייתה גם השפעה רבה על יצירתו של וזארי עצמו, והשניים נשארו ידידים עד מותו של מיכלאנג'לו ב1564.
Excerpt from Giorgio Vasari, Lives of the Artists: Michelangelo BUONAROTTI of Florence, Painter, Sculptor and Architect
(1475-1564)
Portrait of Michelangelo
by Daniele da Volterra [ 1545]
להלן נציג תמצית ביוגרפית של חיי מיכלאנג'לו בואונרוטי (1475–1564), תוך דגש על קשרי הגומלין בין חייו האישיים, יצירתו הפיסולית והשירית, וההקשר התרבותי-אינטלקטואלי של תקופת הרנסאנס. מיכלאנג'לו נתפס כאמן טוטלי, שהאסתטיקה שלו נטועה בעקרונות ניאו-אפלטוניים אך ניזונה גם ממתחים נפשיים רגשיים, גופניים ורוחניים עמוקים.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
חוויות קדם-מילוליות והשפעתן
אנשים רבים אינם זוכרים כמעט דבר משנות חייהם הראשונות – התקופה שקדמה לרכישת הדיבור. חוויות מהשלב הקדם-מילולי (ינקות וילדות מוקדמת) אמנם אינן נגישות לרוב בזיכרון המודע, אך הן עשויות להותיר חותם מתמשך על הנפש. במילים אחרות, גם בלי אפשרות להיזכר בסיפור או בתמונה מן העבר, אירועים שהתינוק חווה יכולים להשפיע בבגרות על דפוסי רגש, תגובות והתנהגויות.
בפסיכותרפיה, ההכרה בחשיבותן של חוויות קדם-מילוליות חיונית להבנת המקורות העמוקים של מצוקות המטופל. בעיות רגשיות רבות – כגון חרדות, קשיים ביצירת קשרים קרובים או תחושות גוף לא מוסברות – עשויות לנבוע מחוויות מוקדמות מאוד שאין להן כל ייצוג בזיכרון המודע. זיהוי ועיבוד של חוויות אלה במסגרת טיפולית מאפשרים למטופל לעבד את ההשפעות הסמויות של עברו המוקדם, ובכך לחולל שינוי והתפתחות ברובד הבסיסי ביותר של אישיותו.
זיכרון מרומז לעומת זיכרון מודע בילדות המוקדמת
בפסיכולוגיה של הזיכרון נהוג להבחין בין שני סוגי זיכרון עיקריים. הראשון הוא זיכרון מודע (מפורש או דקלרטיבי), הכולל אירועים ועובדות שאנו יכולים להיזכר בהם ולתאר אותם במילים. השני הוא זיכרון מרומז (סמוי או לא-דקלרטיבי), הכולל ידע גופני, רגשי והרגלי התנהגות שאינם נשלפים באופן מודע. בשנים הראשונות לחיים, כשיכולת השפה והחשיבה המודעת עדיין בחיתוליה, החוויות נחרתות בכפי הנראה בעיקר בזיכרון המרומז. תינוקות ופעוטות לומדים מן החוויות – הם מפתחים ציפיות, רגשות והרגלים – אך אינם מסוגלים לעצב את החוויות הללו לסיפור מילולי שניתן יהיה לזכור מאוחר יותר.
באופן מעשי, אדם בוגר עשוי לחוש רגש עז או תגובה גופנית במצב מסוים, מבלי שיהיה לו זיכרון מודע לאירוע בילדות המוקדמת שיכול להסביר זאת. לדוגמה, אדם עלול לחוות חרדה חזקה כשהוא נשאר לבדו, אף שאין לו כל זיכרון של פרידה טראומטית כתינוק. ייתכן שבמקרה כזה הגוף והרגש "זוכרים" חוויה מוקדמת של חוסר ביטחון או נטישה, גם אם המוח המודע אינו מחזיק בסיפור מהעבר. דוגמאות כאלה ממחישות כיצד הזיכרון הסמוי ממשיך להשפיע עלינו, גם ללא נרטיב מודע.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
להלן קטע מעניין שכתבה מתמודדת עם מחלה נפשית ביפולרית המכילה אירועים בה תפיסת המציאות משתנה במידה זו או אחרת. רבות התלבטה עם השינוי בתפיסת המציאות הנורמטיבית בעת משבר, והגיעה למחשבות מקוריות העוזרות לה להתמודד עם ההכלה של השינויים שהיא חווה בתפיסת המציאות בפזות השונות של המחלה ובעת רמיסיה [תקופה "נורמטיבית" בה המחלה לא פעילה].
היא הסכימה ואף עודדה את העלאה של קטע זה לבלוג על מנת לנסות ולעזור למתמודדים אחרים. הקטע מופיע מילה במילה כפי שכתבה ובהמשך מחשבות והערות שהוספתי לגבי תפיסת המציאות. להלן הקטע שכתבה תחילה:
" בס"ד
תפיסת המציאות כקובייה
נקודת המוצא לטיעון:
כשאדם חווה התקפים דיכאוניים ובמיוחד התקפים מאניים, מתערערת תפיסת המציאות שלו.
השאלה העיקרית שמנקרת בו היא האם אני נורמלי או לא נורמלי? האם זה נכון מה שאני חושב או
דמיוני? האם אי -פעם יחזור אלי ממד הוודאות בחיים? שאלות אלו מנקרות גם בתקופות של מה
שנחשב מבחינה רפואית "נורמליות" גם שאין מאניה פעילה אלא התבוננות נורמטיבית בחיים.
התוצאה של עיסוק בשאלות אלה הוא מאבק פנימי תמידי בין הנכון ללא נכון ובין המחשבות
האינדיבידואליות והמקובלות החברתיות, בין הרצוי ללא רצוי. השאלות האלה מקשות מאוד על האדם
ומפריעות מאוד לשלוות הנפש שלו וליציאה אל העולם מנקודת מבט בוטחת והמאפשרת מימוש כלל
היכולות של האדם.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
להלן נבחן את היישום הפוטנציאלי של ריאליזם קסום כמסגרת נרטיבית בפסיכותרפיה באמצעות דמיון מודרך לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). בהסתמך על תיאוריה ספרותית, מודלים פסיכודינמיים ומחקר עכשווי בטיפול בטראומה, נטען כי המיזוג של אלמנטים קסומים וריאליסטיים מציע שפה מטאפורית רבת עוצמה שיכולה להקל על עיבוד רגשי, בנייה קוגניטיבית מחדש ואינטגרציה נרטיבית. נציע כי שימוש בטכניקות ריאליסטיות קסומות בדמיון מודרך עשוי להרחיב את היעילות הטיפולית בכך שהוא מאפשר למטופלים לגשת לחומר טראומטי או פובי בצורה עוקפת, ובכך לעקוף התנגדות ולטפח סימבוליזציה יצירתית מחדש של זיכרונות מטרידים.
דמיון מודרך הוא מרכיב חשוב בפסיכותרפיה, במיוחד בטיפול בטראומה וחרדה (Utay & Miller, 2006). עם זאת, התוכן והמבנה של תסריטים דימויים נצמדים לעתים קרובות למטאפורות טיפוליות קונבנציונליות ולמסגרות רציונליסטיות. מאמר זה מציע לשלב ריאליזם קסום – סגנון ספרותי המשלב אלמנטים פנטסטיים עם יומיומיים – בפרוטוקולים של דמיון מודרך. נבחן את הפוטנציאל של הריאליזם הקסום להעמיק תהודה רגשית, להגביר את הגמישות הסמלית וליצור מרחק נרטיבי הדרוש לעיבוד מחדש של תוכן טראומטי.
הבנת הריאליזם הקסום
מקורות ומאפיינים ה"ריאליזם קסום", הופיעו כתנועה ספרותית משמעותית באמריקה הלטינית במאה ה-20. הוא מזוהה לעתים קרובות עם סופרים כמו גבריאל גרסיה מארקס, איזבל איינדה, חורחה לואיס בורחס ו אלחו קרפנטייה ועוד. סימן ההיכר של ז'אנר זה הוא מיזוג החלק של העל-טבעי עם היומיומי, המציג אירועים יוצאי דופן בנימה של ריאליזם רגיל. בטקסטים ריאליסטיים קסומים, רוחות רפאים מתהלכות בין החיים, הזמן עשוי ל"התקפל" או לחזור על עצמו, והטבע עשוי לדבר, אך אירועים אלה מטופלים באותו היגיון ונורמליות כמו התרחשויות ארציות (Faris, 2004; Zamora & Faris, 1995).
הריאליזם הקסום מאתגר את הבינאריות בין מציאות לפנטזיה, ומאפשר לקוראים לאכלס מרחב לימינלי שבו המציאות ספוגה במטאפורה, מיתוס ואמת רגשית. בניגוד לז'אנרים של פנטזיה המעבירים את הקוראים לעולמות אחרים, הריאליזם הקסום ממקם את הפנטסטי בתוך המוכר, ומרמז על כך שהנפלא מוטמע במרקם חיי היומיום.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
הפעם אפתח בסיפור טרגי-קומי שיש לקחת אותו בנימה מעורבת, כזו אמפטית מחד, אך גם כזו עם קורטוב של הומור:
דחיינותו העיקשת של ניקולאי גבירצמן
דבר מוזר הוא זה ידידי, אולי אף בלתי מוסבר, איך אדם יכול לחיות, מודע לחלוטין לחורבנו שלו, ובכל זאת לעכב— בשתי ידיו – אלו שנבראו לעשות ולהזיז עצמים בעולם –את הישועה כמעט באותו הלך רוח מודע שבו אדם אחר נמלט מאש. במצב המדויק הזה מצא בשנת 1913 הדוקטור המרצין במשקפי הקרן העגולים ,חניך האסכולה הוינאית, לב גרומיקו את הפציינט ניקולאי גבירצמן.
זה האחרון, ניקולאי, היה אדם לא שבע ימים מכדי להשתנות ואף לא צעיר מידי כזה שהבריות ינידו ראש ויסלחו לו על איוולתו. הוא היה בן שלושים ושש, פקיד זנוח במשרד הראשי של הגמלאים, נתון לחיטוטי אף תכופים משיכות אוזן ימין ואנחות נושפות ארוכות כאילו אביו עליו השלום רודה בו. נו ידידי, היו לו כמובן שאיפות לא ממומשות לרוב ומאידך איך לומר, נטייה אובססיבית דחיינית לעכב את כל מה שדורש פעולה דחופה.
תמונה להמחשה בעזרת AI
בייאושו הוא בא לדוקטור ערב אחד, פניו מביטות מטה, עיניו נבוכות כמו אחד שכבר מותש מהמאבק המייגע נגד עצמו. "דוקטור," הוא אמר, "הכול מחכה לי, החובות, תשלומי העיריה והמים, הכנת ההטבות לגימלאים של השנה שעברה, הממונים עלי משתגעים, ובכל זאת, אני דוחה ודוחה וכמעט לא עושה כלום! תעזור לי דוקטור תמצא מוצא, תציל אותי, אם זה בכלל אפשרי". כך אמר ותלה בדוקטור עיין ימין מתחננות ואילו השמאלית זו העצלה מתבוננת מטה באשמת עולם.
מצבך, פסק ביובש הרופא, ואני אומר במונחים קליניים, מאפיין דחיינות כרונית בדרגה קשה. כזו החותרת תחת חיים רגועיים ועלולה להוביל להידרדרות רגשית ותפקודית. ספר לי המשיך ואמר לו הדוקטור בקול מקצועי , "איך הבעיה הזו מתבטאת? האם תדע מה עומד מאחוריה? מאימתי התחילה? האם ניסית דרכים שונות להתגבר עליה?"
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
בכתבה קודמת בבלוג זה דנו במושג הזרימה מנטלית, מושג המבוסס על התאוריות של Mihaly Csikszentmihalyi מצב בו האדם טבול ברגע, בו הזמן עומד מלכת והחוויה נעשית אינטואיטיבית וספונטנית. הפעם נדון בתופעת הפלאנריזם בה אדם מתהלך [בניגוד להולך למטרה מוגדרת ותחומה] ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, החוויה נעשית אינטואיטיבית תוך שהו סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום.
נפרוס כאן את תופעת הפלאנריזם – אמנות השיטוט בעיר [בעיקר בעיר, אך גם במסלולי טבע ונוף], ההתבוננות החופשית והעמוקה בחיי היום‑יום העירוניים והאחרים– וכיצד היא משפיעה על יצירה, חוויות נפשיות, התרבות והעידן הדיגיטלי. להלן נבחן את התפתחות התופעה, את ייצוגה ביצירה הספרותית והאמנותית, את השימושים הטיפוליים והנפשיים שבה, וכן את הקשרים בין התופעה לבין חקר הסביבה העירונית, ההיסטוריה והנוירולוגיה.
פלאנריזם נובע מהמונח הצרפתי flâneur – אדם המתהלך ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום. תופעה זו מתבטאת לא רק בהליכה פיזית אלא גם במסע פנימי, המשלב חוויות אישיות, זיכרונות, רגשות ותובנות. ישנם אגב אף סיפורים על ג'נטלמנים פלאנרים שהתהלכו במאה ה-19 עם צב או אף סרטן קשורים ברצועה דבר שהאט הליכתם ואפשר להם התבוננות מעמיקה ומעשירה יותר בסביבת הליכתם.
איורים להמחשה בעזרת AI
המונח נולד במאה ה‑19 בפריז, כאשר סופרים, באמצעות כתיבתם ושירתם, תיארו את העיר כמסך של חוויות משתנות וסיפורים נסתרי עומק. התופעה התפתחה עם עידן המודרניות, כשמחקרים חברתיים ונפשיים כמו של גאורג סימל וולטר בנג'מין תרמו להבנת המודרניות דרך ההליכה העירונית.
ככלל פלאנריזם מתאר את האמנות של נדידה בעיר במצב של מודעות מלאה, שבו האדם מתמסר להתבוננות חדה בסביבה האורבנית. כאן לא מדובר רק בהליכה כפעילות גופנית, אלא בתהליך שכל אחד מהצעדים בו מעביר את המתהלך למסע מחשבתי ורגשי:
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
ככלל, נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים הינם טיפולים בחומרים אלטרנטיביים שונים החורגים מהתרופות המסורתיות.
נוטרצאוטיקלים [Nutraceuticals] הם מוצרים שמקורם במקורות מזון האמורים לספק יתרונות בריאותיים נוספים מעבר לתזונה בסיסית. אלה יכולים לכלול מזונות מלאים, מזונות מועשרים, תוספי תזונה ומשקאות פונקציונליים. לעתים קרובות משמש כדי לנסות ןלעזור למנוע או לנהל מחלות כרוניות, nutraceuticals אמורים לשלב ערך תזונתי עם תכונות מרפא. הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .
פיטוצאוטיקלים [Phytoceuticals] הם תת-קטגוריה של חומרים מזינים שמקורם באופן ספציפי בצמחים. הם מכילים פיטוכימיקלים ביו-אקטיביים – כמו פוליפנולים, פלבנואידים ותרכובות צמחיות אחרות – שמאמינים שיש להם השפעות טיפוליות. מוצרים אלה משמשים לעתים קרובות ברפואה משלימה ואלטרנטיבית לתמיכה בבריאות ולמניעת מחלות, תוך מינוף התכונות הרפואיות האפשריות הטמונות בתמציות צמחים. גם כאן הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .
בכתבה זו בהסתמך על המאמר למטה מ2025 נדווח על יעילותם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים כתוספות לטיפול המקובל בסכיזופרניה. כמובן שאין לקחת שום תוסף ללא יעוץ רפואי פסיכיאטרי מוסמך ואין לראות בכתבה המלצה כלשהי לקחת איזשהו תוסף.
Fornaro M., Caiazza C., Billeci M., Berk M., Marx W., Balanza-Martinez V., De Prisco M., et al. Nutraceuticals and phytoceuticals in the treatment of schizophrenia: a systematic review and network meta-analysis “Nutra NMA SCZ”. (2025) Molecular Psychiatry, 30 (1) , art. no. 114500 , pp. 168-187.
מאמר זה בחן את תפקידם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים בטיפול בסכיזופרניה באמצעות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. בעצם הוא דן בטיפולים אלטרנטיביים שונים לסכיזופרניה החורגים מהתרופות המסורתיות. המחברים מנתחים את היעילות של תרכובות טבעיות אלה בטיפול בתסמינים עמידים לטיפול.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
