פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
נזכיר תחילה בקצרה מאפיינים למודל לחיי הנפש אותו הצגנו בבלוג המשותף המקביל לבלוג זה והמופיע באתר זה. בלוג משותף בו מופיע אני יחד עם ידידי וחברי הפסיכיאטר והאינטלקטואל דר' איגור סלגניק.
ד"ר איגור סלגניק
במודל שאנו מציעים ל"עצמי" יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתונות להתפתחות במהלך החיים. והעצמי החברתי [המשני] אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות הקשורות למשל בדמות מספר' ממיתוס' מסרט ועוד' אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל העצמי החברתי וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית של סטרוקטורות אלו.
העצמי החברתי [המשני] מייצג (1) את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים. (2) את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. (3) את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי]. ולבסוף (4) את האני הרפלקטיבי המוגדר כמבנה שמתפתח בעקבות התפתחות העצמי החברתי ומאפשר ראייה כוללנית [מעין ראיית-על] של מצב המודעות וההתבטאויות הנפשיות של היחיד.
כך העצמי החברתי המשני הינו בדרך כלל השתקפות מנטלית פנימית של אובייקטים [דמויות] הקיימות במציאות אך יתכנו גם סובייקטים המובנים נפשית פנימית בלבד (בפנטזיה). לשם הנוחות אנו מכנים את אוסף הדמויות המשמעותיות המופנמות ב"אני החברתי" בשם "דירקטוריון הדמויות".
דירקטוריון הדמויות המופנמות הזה, הבונה את ה"אני החברתי" הינו רב שכבתי ויש היררכיה בתוכו. יש בו דמויות מופנמות משמעותיות יותר ומשפיעות יותר וכאלו המשפיעות פחות. לקבוצה זו מנהיג או מנהיגים שיכולים להכתיב את התנהגות היחיד ואף להטיל צנזורה על קבלת דמויות חדשות או חלקים בהן או אף להטיל צנזורה על עמדות, פעולות והתבטאויות מסוימות.
בערך בויקיפדיה ובתערוכה עכשווית [פברואר מרץ, 2023] לכבוד פעילותו הארכאולוגית במוזיאון ההיסטורי לארכאולוגיה בנאפולי איטליה מצוין כי אקסל [מרטין פרדריק] מונתה (1857 – 1949) היה רופא ופסיכיאטר שבדי, מחבר הספר "הסיפור של סן מיקלה", ספר המתאר את חייו ויצירתו. מונתה גדל בשוודיה, למד שם לרפואה, ובהמשך למד רפואה בפריז (שם היה תלמידו של שארקו אשר עימו הסתכסך)
שארקו הנאורולוג
מונתה פתח את הקליניקה הראשונה שלו בצרפת אך את רוב חייו הבוגרים העביר באיטליה ובביתו באי קאפרי המכונה סן מיקלה.
Munthe Axel. The story of San Michele. London: John Murray, 1929.
כאמור לאחר סיום לימודיו, מונתה פתח מרפאה בפריז, בעיקר בכדי לשרת את חברי מושבת האמנות הסקנדינבית שם. בשנת 1884 הוא נסע לנאפולי בכדי להציע סיוע רפואי במגפת כולרה. ב-1887 הוא עבר לקאפרי, קנה את וילה סן מיקלה והחל בשיקומה, ב-1890, כשהחל אוזל הכסף לשיקום, פתח מרפאה ברומא ומנקודה זו ואילך חילק את זמנו בין רומא לקאפרי. בעת מלחמת העולם הראשונה התנדב לצלב האדום וטיפל בפצועי המלחמה [ראה תמונה].
במחזה המכונה " שש נפשות מחפשות מחבר" להקת תיאטרון עורכת חזרות להצגה, כאשר לפתע מופיעות על הבמה שש דמויות שאינן שייכות להצגה, ומשתלטות על הבמה. אבי המשפחה מספר שהדמויות הן פרי יצירתו של מחבר שחזר בו, וכעת הן רוצות לבוא לידי ביטוי ומבקשות מהבמאי שיציג את סיפורן הטראגי.
בעלילה [ראה ויקיפדיה] האב הוא אדם משכיל רם מעלה, שנשא אישה ממעמד נמוך ממנו. לזוג נולד בן, וכשהבן הגיע לגיל שנתיים, האב עזב את האישה, שידך לה את מזכירו, וגרש אותם. המזכיר והאישה נוסעים לחיות בעיר אחרת, ונולדו להם שלושה ילדים.
לאחר פטירתו של המזכיר האישה ושלושת ילדיה הופכים חסרי כל, ושבים לעיר מגוריו של האב. האם מוצאת עבודה בחנות כובעים. מעל החנות קיים בית בושת בו מעבידה בעלת החנות בזנות נערות עניות, אחת מהן היא בתו החורגת של האב. האב הוא לקוח קבוע במקום, ועומד לשכב עם בתו החורגת בלא לדעת מי היא. האם מגיעה למקום ומפסיקה אותו בזעקות, ממש לפני שהוא עומד לעשות זאת. האב מזועזע מהדבר, ואוסף את המשפחה אל ביתו. האם פוגשת את הבן שהופרד ממנה זה שנים, אך זה מתנכר אליה, והאם מזניחה את ילדיה. האב והבת החורגת מרבים לריב. הבת הקטנה שהוזנחה טובעת בבריכה. אחיה הדיכאוני ממלא פיו מים, ולבסוף מתאבד. בתחילה הבמאי מסרב להציג את הסיפור, אחר-כך מתרצה, ומנסה לעשות זאת, ולבסוף מתייאש.
Six Characters in Search of an Author: Mathias Wiemann (left), Lucie Hoeflich (centre), Franziska Kinz (right), 1924 staging at the Deutsches Theatre in Berlin, directed by Max Reinhardt
שחקני ההצגה שהוצגה בברלין ב-1924 בבימויו של מקס ריינהרט.
משמעויות שונות ניתנו למחזה. כך למשל כתב בעבר איתן בר יוסף, ב"עכבר העיר" במרץ 2010 כי "משמעותו של המחזה…. בערעור הגבולות בין מעשה היצירה ובין המציאות… בעיצומה של חזרה על המחזה נכנסות אל הבמה כמה דמויות – אבא, אם, בת, בן, נער וילדה קטנה. מתברר, שהמחבר, שברא אותן, נעלם לבלי שוב; איש אינו יודע מדוע ולאן. על הדמויות המיותמות נגזר עתה לנדוד בעולם, לכודות בהווה קיומן שאין ממנו מפלט, משוועות ליוצר שיממש את סיפורן על הבמה….
זה זמן מה התעניינתי בפסיכולוגיה חברתית. ואף פיתחתי שיטת טיפול המתבססת על תופעת הדיסוננס הקוגניטיבי שכתבה עליה מופיעה באתר. במסגרת ההתעניינות בפסיכולוגיה חברתית סיקרנו אותי מגוון הממצאים המעידים כי המוח מחווט למקם דמויות והקשרן החברתי . כך פורסם מאמר סקירה על ידי Joan Y Chiao of Department of Psychology and Interdepartmental Neuroscience Program, Northwestern University, United States. המאמר פורסם ב Current Opinion in Neurobiology 2010, 20:803–809 וגרס כי להיררכיית המעמד החברתי בחיות ואף בבני אדם מאפיינים מוחיים וגנטיים ספציפיים.
ואילו מחברים אחרים Meng Dua וחבריו מ UCLA Department of Psychology, Los Angeles, CA דיווחו בעיתון NEUROIMAGE ממצאים כי המוח מנווט הקשרים חברתיים במבנים מוחיים שכנראה משותפים לניווט תשומת לב במרחב
[ How does the brain navigate knowledge of social relations? Testing for shared neural mechanisms for shifting attention in space and social knowledge ]
ולבסוף מחברים ממכון ויצמן הראו במודל שחקר עטלפים כי בהיפוקמפוס המוחי שהינו מבנה מורכב הקשורה בין היתר בניווט ומיקום במרחב קיימים תאים הממקמים עטלפים אחרים במרחב.
[ David B. Omer וחבריו בעיתון Science 12 Jan 2018:
Vol. 359, Issue 6372, pp. 218-224].
במקביל לממצאים מוחיים אלו שבו את ליבי טיפולים פסיכולוגיים שהתמקדו בדמויות המופנמות בתוכנו. במיוחד זכור לי מקרה טיפולי יוצא דופן של המהפנט מילטון אריקסון שבמרכזו "השתלת דמות פנימית תומכת" בעולמה של מטופלת. ואולי הקורא ישאל האמנם הדבר יתכן?
מילטון אריקסון היה פסיכיאטר ומהפנט אשר ניחן ביכולת חשיבה מקורית, אריקסון הציע מודל לטיפול המותאם למטופל הספציפי, בעצם ללא נוסחאות קבועות ובלא רקע תיאורטי כללי. הוא בחן את המטופל ובעייתו ביסודיות בחפשו את הדרך היעילה והמהירה לפתור את בעייתו לעיתים קרובות באופן מקורי ביותר ואף לא צפוי.
מלטון אריקסון ומטופלת (1901-1980)
אריקסון טיפל במטופלת עם תחושת חסך פנימית משמעותית ביותר שחסרה תמיכה ונחמה מילדותה. במהלך הפגישות, הטיפוליות אריקסון חזר עמה אחורה באמצעות רגרסיה היפנוטית לשנות ילדותה והתבגרותה. תוך שהוא עצמו כדמות תומכת ומנחמת מבקר אותה בכל פברואר בשנות התבגרותה. וכך בעצם במספר פגישות טיפוליות בנה אצלה דמות תומכת פנימית שמלווה אותה בשנות התבגרותה ונותנת מענה לחסך ממנו סבלה. ההטבה הייתה מהירה ונראה כי מצא דרך מקורית וקצרה לטפל בבעייתה. טיפול בשיטות אחרות במצב זה אורך בדרך כלל זמן רב עד שנים מספר.
הממצאים המוחיים הקשורים בחיווט המוח בהקשר להיררכיה והמיקום החברתי של דמויות מעלים שאלות כמו למשל האם יתכן להתערב במיקום ההיררכי של דמויות [חיצוניות ואף מופנמות] ובהשפעתן על המטופל ? ושנית האם יתכן בדומה לטיפול של אריקסון כי טיפולים העושים שימוש ומודיפיקציה של השפעת הדמויות על המטופל יהיו מהירים ויעילים יותר ?
לאור שאלות אלו מצאתי עניין רב בשיטה טיפולית שפתחו דר איגור סלגניק ודר פטר סויפר
וביקשתי לשבת ולראיין את דר איגור סלגניק ידיד ותיק אודות חייו המקצועיים והשיטה שפיתח יחד עם דר פטר סויפר.
עת ערב אנו ישובים במרפסת רחבת ידיים בקומה ה13 הנפתחת אל נופי ים במערב והרי השומרון במזרח. בריזה נעימה נושבת מן הים ואילו דר איגור סלגניק יושב בנינוחות על כיסא פלסטיק ידיו שלובות ופרושות לצדדים לסירוגין בדברו מעל מפת שולחן משובצת אדום. רעייתו מגישה בנעימות תקרובת מגש פיצה חם מן התנור ומשקה מוגז לאחר שטרחה לנקות היטב את מפת השולחן.
דר איגור סלגניק [1953- ]
איגור ידידי אני פותח, ספר לי אודות עצמך, היכן נולדת, מי היו הוריך, ספר על התפתחותך המקצועית ואודות דמויות מפתח ותיאוריות שעיצבו את השקפותיך המקצועיות ?
או: כיצד לשלב מרשמי אימונים גופניים בתוכניות הטיפול התרופתי והשיחתי.
עד לפני זמן לא רב ההתייחסות לתועלת של פעילות גופנית בטיפול בדיכאון וחרדה הייתה בסגנון של "זה לא רע, זה אפילו טוב לגוף אך הבה נתרכז בעיקר בטיפול שיחתי ותרופתי. יחס זה עובר אט אט שינוי. כך בנובמבר 2020 פרסמו בראד ברגין , נואל אמלאדוס ואנטוני אמלאדוס כתבה שדנה בנושא להלן: כיצד לרשום ביעילות פעילות גופנית למטופלים דכאונייים או חרדתיים ?
מאחר והכותבים קלעו בתפיסתי למטרה ואני רואה חשיבות בהעלאת הנושא הרי לפניכם כתבתי המסתמכת על כתבתם.
ליאונרדו דה וינצי: גוף האדם: כאן נטען כי להפעלתו חשיבות בטיפול בדיכאון וחרדה
מחברים אלו מציינים כי פעילות גופנית יכולה להיות כלי שימושי בניהול תסמיני חרדה ודיכאון. והם מבקשים אפוא להדריך את המטפלים כיצד לשלב מרשמי אימונים בתוכניות הטיפול שלהם.
תחילה הם מציינים כי בעוד שרובנו מעריכים את חשיבותה של פעילות גופנית פיזית, אנו מכירים בכך שהימנעות ממנה שכיחה ביותר. לעיתים קרובות מדי חולים שומעים את המשפטים "אנא בצעו תרגילי התעמלות או הליכה או פעילות גופנית או פעילות פיזית ומפתחים תגובה של רתיעה, מכיוון שהם צופים לא פעם כי מדובר באימונים אינטנסיביים השמורים לאליטה ספורטיבית. אז איך אפשר אפוא לייעץ למטופלים דיכאוניים או החרדים בפשטות וביעילות אודות פעילות גופנית כך ש סיכוייהם לבצעה יהיו גבוהים יותר?
אני יושב לראיין את האמן רוברט רוזנברג. איש שקורץ מחד בנפש של אמן ומראהו מאידך של איש לבבי שהצחוק שגור על שפתיו, בריא בשר, לבוש בפשטות במכנסיים קצרים חולצת טי שרט וסנדלי עור ותוך שאנו משוחחים מכין מרק ראסולניק (עוף נקי, אורז, תפוחי אדמה, מלפפון חמוץ מרוסק, מבשלים ומוסיפים בצל מטוגן דק דק ושמנת אוכלים עם לחם שחור גס) מהביל וחם.
צבעיו הקודרים של הדיכאון, או: פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוסיאנטס ומרכוס יעקובלביץ רותקוביץ (מרק רותקו) מבטאים במכחולם את תחושות היגון העמוק שלהם
מאת יוסף לוין
גויה
מרק רותקו
רובנו אם לא כולנו חווינו מידי פעם תחושות של עצבות ודכדוך אך דכאון מג'ורי משמעותי הינו בעל עוצמה רבה יותר באופן ניכר וממלא את רוב שעות היממה לימים רבים. דכאון מג'ורי שכזה מתאפיין במצב רוח מדוכא במשך מרבית שעות היום, המלווה בתחושת עצבות, ייאוש וחוסר תקווה ובירידה בולטת בהנאה ובעניין בפעילויות במשך רוב שעות היום. המצב מלווה בתיאבון ירוד ובירידה בדרך כלל במשקל אך יתכן גם תיאבון מוגבר ועליה במשקל, בקשיי שינה [או להפך בשינה מוגברת], בהאטה בתנועתיות, בפעולה ואף בחשיבה, בקשיי ריכוז, בעייפות וחוסר אנרגיה. כל אלו קיימים לצד ערך עצמי ירוד, תחושות אשמה ניכרות ולעיתים מחשבות על מוות ונטיות אבדניות. הדבר מביא למצוקה משמעותית ולקושי רב בתפקוד וביחסים בינאישיים.
לא מעט משוררים ואנשי ספר תיארו את הדיכאון המג'ורי (בעברית: דיכאון רבא). כך כותבת קיי רדפילד ג'מיסון בספרה "הלילה ממהר לרדת". "…בצורתו החמורה הדיכאון משתק את כל כוחות הנפש העושים אותנו אנושיים חיוניים וערניים ובלעדיהם אנו נותרים במצב מנוכר של ייאוש מרפה ידיים וחסר מוצא……זהו מצב עקר ומתיש.., נעדר תקווה או תוחלת וכפי שניסח זאת א אלוורז הדיכאון הינו "חסר אויר ללא מוצא"… כאילו אין בחיי האדם הדיכאוני האלו דם או דופק.. אך עדיין בידי חיים אלו לחולל כאב ואימה חונקת. ..כל הכיוונים אבודים… כל הדברים קודרים ומנוערים מרגשות (לבד מתחושת דכאון משתק)…הגלישה אל חוסר התוחלת הופכת מוחלטת. ..על המחשבות משתלטת קדרות בלבול וקהות חושים" . סילביה פלאט סופרת ומשוררת אמריקאית כתבה: " כעת אני שקועה בייאוש, כמעט בהיסטריה, …נחנקת כאילו ינשוף גדול ושרירי יושב לי על החזה, טפריו נאחזים ומכווצים את ליבי"
בכתבה זו נדון בשלשה היבטים: ראשית נתאר את המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה, שנית, נביא דוגמת חוזה ממוקד שנערך עם מטופל/ת ביפולרי/ת במטרה ליצור תשתית להתמודדות עם משבר פסיכוטי אפשרי בעתיד ושלישית או לבסוף נביא תיאור החוויה הסובייקטיבית של מתמודדת אל מול המחלה.
המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה
המחלה הביפולרית הינה אחת המחלות המסקרנות ביותר בשל היותה מאופיינת בשני קטבים לכאורה מנוגדים: המאניה והדיכאון, דבר שהוביל את החקרים להניח שיתכן ויש מנגנון המתאפיין בshift או במנגנון מעבר מקוטב לקוטב ופתח חיפוש אחר סטרוקטורות מוחיות או תאיות המתאימות לדרך פעולה שכזו דבר שלא נשא די פירות עד היום. כאמור המחלה מתאפיינת בגלים מאניים ודיכאוניים אשר ביניהם תקופות של רמיסיה או תקופות בהן המחלה אינה פעילה. המצבים יכולים לנוע ממצבים בעלי עצמה קלה עד עצמה רבה.
המחלה הדו-קוטבית – דימויים למחלה: א. שני קטבים המושכים בעיתות שונות בכיוונים נוגדים: ב. החולה נושא בכל אחת מכנפיו אחד משני קטבי המחלה הביפולרית או הדו-קוטבית
האדם הסובל מדיכאון בעל עצמה רבה [כאמור יש דרגות עצמה הנעות מקלות עד קשות בעצמת הדיכאון] . בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, האדם הסובל מדיכאון משמעי חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת.
בנוסף לחווית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, הקשרים הבין אישיים נפגעים גם הם לא פעם עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות.
פגשתי את פרופ' סימור (סיי) אנטלמן [Seymour (Sy) M Antelman] לראשונה ב-1997 ביום אפור וגשום בחדרו הצנוע בבניין רב קומות באוניברסיטת פיטסבורג בפנסילבניה ארה"ב. איש גבה קומה וגדל מידות , עבדקן מזוקן ששיבה זורקת בזקנו ובשערו הפרוע, מבע עז בעיניו, סקרן ואינטלקטואל, בטוח בדעותיו, זוקר לעומתך תדיר את אצבעו המורה תוך דיבור, רגליו עטורות מגפי בוקרים מאדימות, יושב על כיסא מנהלים ישן משנות השמונים שהפלסטיק השחור שעוטפו נסדק משנים של שימוש.
פרופ סימור (סיי) אנטלמן (1938-2011) (צילום: יוסי לוין)
שולחן העבודה שלו עמוס מאמרים מסמכים וניירות מסוכסכים לעייפה, מפוזרים בערמות וחצאי ערמות ללא סדר על שולחנו, על כסאות סמוכים ואף על הרצפה, כשניכר שהוא עצמו מתמצא במיקום כל מסמך ודף. באותה עת נזכרתי בדברי הפסיכולוג הצרפתי זאן פ'יאזה לעוזרת הבית שלו שהתלוננה מרות על ספריו ומסמכיו המפוזרים בחדרו וביקשה לסדרם ואילו פיאזה בקולו הרועם פנה אליה ואמר "גבירתי יש סדר ויש סדר, זה (בהצביעו על המסמכים והספרים)….סדר של החיים" באותה עת כשנכנסתי לחדרו סיי היה מעיין במאמר מדעי ובאותה עת שולח הוראות לקניית מניות מתגאה במחשב קטן שאחז ביד אחת. על שולחנו עמד פסל ברונזה של דמות איש בגיל העמידה פניו לאות ועייפות ועל גבו אבן ענקית למידותיו מחוברת בחוטי ברזל משל לדמות סיזיפית שמשא כבד על כתפיה והיא מעלה אותו אל ראש ההר שוב ושוב. עם הזמן משלמדתי על אמונתו ב TDS (TIME DEPENDENT SENSITIZATION) (תיאוריה אודות תהליכים ביולוגיים, המושרים על ידי טריגר ביולוגי סטרסוגני, שעוצמתם ורגישותם הולכת ומתעצמת עם הזמן הרבה מעבר לנוכחותו של הטריגר– תיאוריה שסיי נטה להאמין בכוליותה ולעיתים אף נתפתה לדמיין כי יתכנו לה יישומים אף בתחומי החברה), ראיתי בדמות המפוסלת את דמותו שלו הנושאת על כתפיה משא הTDS אל מול עולם ספקן, מנוכר.
סיי הדגים את תופעת הTDS בחיות מעבדה במספר לא מבוטל של מערכות ביולוגיות, בהדגימו כי חומר או תרופה יכולים להשרות תהליכים ביולוגיים ההולכים וגוברים גם כאשר כמות או ריכוז החומר יורדת באופן משמעותי או כבר לא ניתנת להדגמה ברקמות, משל החומר או התרופה שימשו כטריגר לתחילתו של תהליך ביולוגי שרגישותו הולכת וגוברת עם הזמן.
האם עיסוק הפסיכיאטריה הינו בהפרעות פונקציונליות כאלו שלא נמצא להן בסיס אתיולוגי ו/או נאורופתולוגי ואילו הנוירולוגיה בהפרעות אורגניות מוחיות להן נמצא בסיס כזה, או שמא עיסוק הפסיכיאטריה בהפרעות נפשיות ואילו עיסוק הנוירולוגיה בהפרעות מוחיות. האם הבסיס לפסיכיאטריה קשור במבנה הנפש ואילו הבסיס לנארולוגיה קשור במדעי המוח?
אין לברוח מכך כי בבואנו לדון ביחסים בין הנוירולוגיה והפסיכיאטריה אנו נוגעים בבעיה הפסיכופיזית או ביחסים אשר בין הגוף והנפש. יחסים אותם חווה כל אחד מאיתנו בעצם הווייתו. המבקש לתור אחרי היחסים בין גוף ונפש או מוח ונפש יכול לעיין בספרו של ישעיהו ליבוביץ. גוף ונפש: הבעיה הפסיכו פיזית (לייבוביץ, 1982). ככלל טוען ליבוביץ כי "…הבעיה הפסיכופיזית מורכבת לאמיתו של דבר משתי בעיות: האחת— האומנם קיימים שני עולמות שונים (בהקשרנו: עולם הנפש ועולם המוח) שקיימת ביניהם קורלציה? והשנייה אם אכן קיימים שני עולמות כאלו מה טיבה של אותה קורלציה…". בספר זה מחדד ישעיהו ליבוביץ כי "השאלה אינה (רק) כיצד פועל המוח אלא (גם) כיצד פועל בעל המוח, וכיצד יתכן שתהליך פיסי במוח הנתון לתצפית ברשות הרבים מתגלגל באירוע תודעתי (נפשי) ברשות היחיד".
מגוון פתרונות הוצעו לבעיית יחסי הגוף והנפש. ביניהם הפתרונות המוניסטיים המניחים קיומה של ישות אחת. כך ניתן לטעון כי הכול "גופני" או "מוחי" ואילו ההיבט הנפשי הוא סוג של תופעה נגזרת או מן מוצר של העולם הגופני או לטעון כי הכול "נפשי" ואילו ההיבטים הגופניים הם רק סוג של השתקפות או נגזרות של העולם הנפשי או לחילופין קיימת אפשרות מוניסטית נוספת והיא להניח קיומה של ישות רחבה הן מן הגוף והן מן הנפש אשר הן הגוף והן הנפש הם שני היבטים שלה.
מאידך קיימים הפתרונות הדואליסטיים המניחים את קיומם הן של עולם פיזי והן של עולם נפשי כאשר קיים ביניהם או קשר סיבתי הדדי כך שאחד יכול להיות סיבתו של השני או לטעון כי אין אנו יכולים להבין באם קיים (או לא) קשר סיבתי (ואף את טיבו) ואף על פי כן יש ביניהם מן מקביליות או סוג כלשהו של מתאם.
בשנת 2009 נערך במסגרת הכנס הבינתחומי ה-2 לפסיכיאטריה ונוירולוגיה (יו"ר פרופ' עמוס קורצין ופרופ' מיכאל דוידסון ראשי הקתדרות באותה תקופה ללימודי נוירולוגיה ופסיכיאטריה בהתאמה) דיון בשאלה: המקום של הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. והאם הפסיכיאטריה הינה ענף בנוירולוגיה?
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
![אקסל [מרטין פרדריק] מונתה (1857 - 1949)](https://joseph-levine.co.il/wp-content/uploads/2023/02/word-image-1660-1.jpeg "אקסל [מרטין פרדריק] מונתה (1857 - 1949)")
