נכתב ע"י פרופ' לוין
תופעה זו, של "זרימה מנטלית", מצב של מעורבות עמוקה ושקיעה בפעילויות שיכולות להוביל לשיפור הביצועים והרווחה הוצגה לראשונה על ידי Mihaly Csikszentmihalyi, והיא מדגיש כיצד אנשים יכולים לחוות שמחה ופרודוקטיביות הן במשימות יצירתיות והן במשימות יומיומיות. זרימה אינה מיועדת רק לאומנים ולספורטאים; היא יכולה להיות חלק מחיי היומיום שלנו כאשר אנו עוסקים בפעילויות מאתגרות או מהנות. זוהי הזמנה לצלול לתוך עולם הזרימה ולגלות את משמעותה בפסיכולוגיה חיובית ובביצועים אנושיים.
Mihaly Csikszentmihalyi
פסיכולוג הונגרי אמריקאי
המאפיינים העיקריים של מצב הזרימה מתוארים במאמרם של
van der Linden D, Tops M, Bakker AB. Go with the flow: A neuroscientific view on being fully engaged. Eur J Neurosci. 2021 Feb;53(4):947-963.
המאפיינים העיקריים של מצב הזרימה, כמתואר במאמר, כוללים את תשעת הממדים הבאים:
מיזוג של פעולה ותודעה: אנשים מבצעים משימות באופן אוטומטי, כאשר פעולותיהם משולבות בצורה חלקה עם המודעות שלהם.
ריכוז/ריכוז גבוה: יש מעורבות מלאה במשימה שעל הפרק, מה שמוביל לריכוז אינטנסיבי.
השתקפות עצמית מופחתת / היעדר דאגה: בשל רמת המיקוד הגבוהה, אנשים חווים רמות נמוכות של השתקפות עצמית ופחות מודאגים משיפוטים חיצוניים.
תחושת שליטה: אנשים מרגישים תחושה של שליטה על הביצועים שלהם ומאמינים שהם יכולים לשמור על רמות ביצועים נאותות.
מטרות ברורות: יש הבנה ברורה של מה צריך להשיג ואת המטרות שיש להשיג.
משוב: ניטור רציף של הביצועים מתרחש, לעתים קרובות ללא מודעות מודעת.
מאפיין מתגמל: החוויה עצמה מתגמלת ומהנה, ויוצרת רצון לחוות מחדש את מצב הזרימה.
שינוי חוויית הזמן: תפיסת הזמן משתנה, לעתים קרובות מרגיש כאילו הזמן עובר במהירות תוך כדי זרימה.
איזון בין מיומנויות לאתגר משימה: קיימת התאמה אופטימלית בין כישורי הפרט לבין אתגר המשימה, מה שמקל על ביצועי שיא.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית המתמקדת במערכת יחסים אינטימית (באנגלית: Relationship Obsessive-Compulsive Disorder או ROCD) היא תת-סוג של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) שבמרכזה דאגות אובססיביות לגבי מערכות יחסים רומנטיות. הסובלים חווים ספקות מטרידים לגבי התאמת מערכת היחסים שלהם או לגבי "צדקת" רגשותיהם כלפי בן זוגם. להלן נביא סקירה כללית של המאפיינים הקליניים, מודלים קוגניטיביים-התנהגותיים והתערבויות טיפוליות הקשורות ל- ROCD.
בשנים האחרונות המושג של ROCD התפתח בספרות המדעית, בתקשורת ובחוגים טיפוליים. היא מאפיינת אנשים המפגינים עיסוק אינטנסיבי וספקות לגבי התאמת מערכות היחסים או בני זוגם הרומנטיים, מה שמוביל למצוקה משמעותית ולפגיעה בתפקוד היומיומי.
בעוד שנושאים קלאסיים של OCD כוללים דאגות כמו זיהום, סימטריה, פגיעה, מוסר ודת, ROCD מתמקד באובססיות הקשורות למערכות יחסים.
עם זאת, נציין כי קיימת ספקנות לגבי הלגיטימיות של ROCD כמצב קליני. יש הטוענים שזה רק משקף אתגרים נפוצים במערכות יחסים המוגזמות על ידי התקשורת והקלינאים, בעוד שאחרים תופסים את זה כצורה מתונה יותר של OCD שבה אנשים "פשוט קצת יותר מדי ממוקדים במערכות היחסים שלהם". יתר על כן, ישנן טענות כי ROCD הוא נדיר ומשפיע רק על מיעוט של הסובלים מ OCD. מחקר שנערך לאחרונה ובחן תת-סוגים שונים של OCD שופך אור על הדיונים האלה.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
פוסט זה נכתב על ידי פרופ' יוסי לוין תוך שימוש ב GPT-4o.
רבים מאיתנו שאינם מורגלים בשימוש באינטלגנציה מלאכותית או בבינה מלאכותית [להלן AI ] מסתייגים מהשימוש בה. עם זאת ל AI יתרונות וניכרים לצד חסרונות.
בכתבה זו אתייחס ליתרונות ולחסרונות של AI , להתנגדות האקדמיה לשימוש באינטליגנציה מלאכותית במסגרות שלה, להתנגדויות הרבות במהלך ההיסטוריה ליישומן של טכנולוגיות חדשות, לשימוש באינטליגנציה מלאכותית הן על ידי האזרח מן השורה והן על ידי אנשים עם מוגבלויות, ולבסוף אקדיש קטע נרחב לאפשרויות שטכנולוגיה זו מציבה לעזרת אינדיבידואלים על הספקטרום האוטיסטי [במידה ויש להם יכולת קוגניטיבית להשתמש בטכנולוגיה . ספקטרום זה כולל גם מקרים של אספרגר]. לבסוף היכן שאני מתייחס לגברים הכוונה גם לנשים.
להלן היתרונות והחסרונות של שימוש ב- AI:
יתרונות השימוש בבינה מלאכותית:
אוטומציה של משימות חוזרות: AI יכול להפוך משימות שגרתיות כגון הזנת נתונים, שירות לקוחות או יצירת תוכן לאוטומטיות, לחסוך זמן ולהפחית טעויות אנוש. יעילות זו שימושית במיוחד בתעשיות כמו פיננסים, בריאות וחינוך.
עיבוד מערכי נתונים גדולים: בינה מלאכותית יכולה לעבד ולנתח כמויות עצומות של נתונים במהירות, לזהות דפוסים, מגמות ותובנות שיהיה קשה או ייקח זמן לבני אדם לזהות. דבר זה שימושי במיוחד בתחומי מחקר, שיווק ומדע.
זמינות של 24/7: מערכות AI, בניגוד לבני אדם, יכולות לעבוד מסביב לשעון ללא עייפות. זמינות מתמדת זו מועילה במיוחד במגזרים כמו שירות לקוחות, תמיכת IT ומערכות ניטור.
יעילות בעלויות: בינה מלאכותית יכולה להפחית את עלויות התפעול על-ידי אוטומציה של משימות עתירות עבודה. דבר זה מפחית את הצורך בצוותים גדולים, מייעל תהליכים בתעשיות החל מייצור ועד לוגיסטיקה.
התאמה אישית: בינה מלאכותית יכולה לנתח נתוני משתמשים בכדי לספק חוויות, המלצות או פתרונות מותאמים אישית, כגון קניות מקוונות, שירותי סטרימינג ושיווק דיגיטלי, ולשפר את שביעות הרצון והמעורבות של המשתמשים.
קבלת החלטות משופרת: בינה מלאכותית יכולה לספק תמיכה בקבלת החלטות על ידי ניתוח נתונים במהירות ובדייקנות רבה יותר מבני אדם. בתחומים כמו רפואה, פיננסים ועסקים, AI מסייע בקבלת החלטות מושכלות יותר, מונחות נתונים.
שיפור בתחום הבריאות: בינה מלאכותית מחוללת מהפכה בתחום הבריאות על ידי סיוע באבחון, חיזוי התפרצויות מחלות ומיטוב תוכניות הטיפול. היא משפרת את הדיוק בדימות רפואי, גילוי תרופות וטיפולים מותאמים אישית.
בטיחות משופרת: בסביבות בסיכון גבוה כגון כרייה, תחנות כוח גרעיניות וחקר החלל, AI יכול לבצע משימות מסוכנות, ולהפחית את הסיכון לעובדים אנושיים.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
הקדמה
רשת ברירת המחדל מייצגת אוסף של אזורי מוח מבוזרים הפעילים באופן קוהרנטי בתדירות נחשמלית נמוכה במהלך מצב מנוחה פסיבי כאשר הפרט אינו מתמקד בגירויים חיצוניים (Raichle et al., 2001).
רשת ברירת המחדל פעילה במיוחד כאשר אדם עוסק בפעילויות אינטרוספקטיביות כגון חלימה בהקיץ, הרהור בעבר או בעתיד, או חושב על נקודת המבט של אדם אחר.
סוגים שונים של מדיטציה, כגון מיינדפולנס או מדיטציית תשומת לב ממוקדת, נמצאו כמפחיתים את הפעילות של רשת ברירת המחדל . פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה יכולה לעזור להרגיע את ה-רשת ברירת המחדל על-ידי קידום מצב ערני וממוקד יותר.
כאמור רשת ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ) היא רשת של אזורים במוח הפעילים במהלך מנוחה וחשיבה עצמית. אנשים עם הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD) מראים פעילות מוגברת או מופחתת ברשת ברירת המחדל ביחס לקבוצת ביקורת. פעילות רשת ברירת המחדל נקשרה לנטייה להרהורי רומינציה ב-MDD.
רשת ברירת המחדל היא רשת מוחית בקנה מידה גדול אשר בדרך כלל מושבתת על ידי הסטת הקשב לעבר תשומת לב חיצונית ומשימות קוגניטיביות מכוונות
ירידה בעוצמת הקישוריות במצב ברירת המחדל המוחית (הפעלת שת ברירת המחדל ) דווחה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). עם זאת, הספציפיות של ליקויי קישוריות רשת ברירת המחדל ב- PTSD בהשוואה להפרעת דיכאון מג'ורי (MDD), והרגישות של שינויים אלה לגורמי לחץ חריפים עדיין אינם ידועים.
ככלל הרשת ברירת המחדל מופעל כאשר איננו ממוקדים במשימה ספציפית. במקרים מסוימים, אנשים עם ADHD מתקשים למקד את תשומת הלב שלהם במשימות מכיוון שרשת ברירת המחדל שלהם פעילה יתר על המידה בהשוואה לאנשים ללא ADHD הפרעה זו.
מחקרים מצאו כי הפעילות ברשת ברירת המחדל מוגברת במהלך הרהור לא מסתגל, מה שעלול להחמיר תסמיני דיכאון. רשת ברירת המחדל נמצאה כמעורבת גם במספר מצבים אחרים, כגון אוטיזם, הפרעה דו קוטבית ואחרים.
לרשת מצבי ברירת המחדל יש פונקציות חיוניות רבות, כגון: השתקפות עצמית: רשת ברירת המחדל היא מרכז לפעילות של התייחסות עצמית – שבה אנו חושבים על עצמנו, על תכונות האישיות שלנו ועל מצבנו הרגשי. רשת ברירת המחדל מראה פעילות במהלך הרהורים על מי אנחנו ואיך אנחנו מרגישים.
רשת מצב ברירת המחדל היא כאמור שת מוחית בקנה מידה גדול הפעילה בעיקר במהלך מנוחה וחשיבה עצמית. הוא ממלא תפקיד קריטי בתפקודים קוגניטיביים כגון זיכרון, תיאוריה של הנפש [THEORY OF MIND] והתבוננות פנימית. עדויות הולכות וגדלות מצביעות על כך שסטיות בתפקוד רשת ברירת המחדל קשורות להפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות, כולל דיכאון, סכיזופרניה והפרעות חרדה. להלן נסקור את תפקיד רשת ברירת המחדל בתפקוד המוח ומעורבותה בפתופיזיולוגיה של מצבים נפשיים עיקריים.
רשת מצב ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ), שוהתה לראשונה על ידי רייכל ועמיתיו (2001) כוללת אזורי מפתח מוחיים כגון פיתול החגורה האחורי (PCC), הפרקונאוס, קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית הונטרלית והגבית (mPFC) והפיתול הפריאטו טמפורלי הזוויתי. רשת ברירת המחדל מעורבת בתפקודים קוגניטיביים הכמוונים פנימה, כולל זיכרון אוטוביוגרפי, חשיבה עצמית ונטליזציה. ועוד
(Marcus E. Raichle, Annual Review of Neuroscience Vol. 38:433-447 (Volume publication date July 2015)
בהתחשב בחשיבותם של תהליכים אלה בשמירה על בריאות הנפש, הפרעות ברשת ברירת המחדל הועלו כעומדות בבסיס הפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות (Buckner, Andrews-Hanna, & Schacter, 2008). כולל דיכאון, סכיזופרניה הפרעות חרדה ועוד. נדון גם בפוטנציאל של התערבויות נוירוטכנולוגיות מתפתחות לווסת את רשת ברירת המחדל כאסטרטגיה טיפולית.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
המרחב אישי, הינו מושג יסוד בפסיכולוגיה ובמדעי החברה, המתייחס לגבולות הפיזיים והרגשיים שאנשים יוצרים סביב עצמם. להלן נבחן את הישות הפסיכולוגית של המרחב האישי, התפתחותו לאורך תוחלת החיים, וריאציות תרבותיות ושימושיו המעשיים בתחומים שונים, כולל פסיכולוגיה קלינית, פסיכיאטריה, חינוך ואינטראקציה בין אדם למחשב. נשלב פרספקטיבות תיאורטיות, ממצאים אמפיריים ויישומים בעולם האמיתי בכדי לספק הבנה מקיפה של האופן שבו המרחב האישי מתפקד כמרכיב מכריע בהתנהגות האנושית ובאינטראקציה החברתית.
איור בעזרת AI
מרחב אישי הוא גבול בלתי נראה שאנשים שומרים סביבם, אשר יכול להשתנות בגודלו בהתאם לגורמים תרבותיים, חברתיים ופסיכולוגיים. זהו מושג דינמי וגמיש, המעוצב על ידי מערך של השפעות כגון אישיות, הקשר חברתי ונורמות תרבותיות. חקר המרחב האישי מספק תובנה לגבי ההתנהגות האנושית, אינטראקציות חברתיות ורווחה פסיכולוגית.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
יהושוע [שם בדוי] שנא לרחוץ את גופו, כמו חשש מן המים, הוא לא היה מודע לסיבה לכך, אך במהלך טיפול נפשי התברר כי בשלוש חייו הראשונות בבית היתומים רחצו את גופו בגסות במים קרים, ולאחר חשיפת הדברים בטיפול והעלאתם למודעותו קישר בין החוויות בשנותיו הראשונות להתנהגותו הנוכחית וחזר לרחוץ את גופו הפעם במתינות בעדינות ובמים פושרים.
אנג'לה [שם בדוי] הוכתה קשות על ידי בן זוגה לאחר שביקשה להיפרד ממנו וסירבה במעמד זה לבקשתו הזועמת והמצווה לקיים יחסים אינטימיים עימו. לאחר שנפרדה ממנו השתנו יחסיה עם גברים. היא הייתה נפגשת עימם מספר פעמים אך לאחר הפעם הראשונה בה הייתה מקיימת עימם יחסים הייתה לאחר מכן מבקשת להיפרד מהם וכך חוזר חלילה בלא שהייתה מודעת לרקע לכך.
מהו אם כן הלא מודע [UNCONSCIOUS] ,אותו חלק גדול ואולי אף עצום ונסתר מתחת לפני המים של קרחון חיי הנפש?
איור בעזרת AI
האמנם חלקו כה גדול בחיי הנפש? שכן מדעני פסיכולוגיה רבים עדיין תופסים אותו כצילה של תודעה מודעת "אמיתית", אבל נראה כי תפיסה זו שייכת כיום לעבר שכן קיימות ראיות משמעותיות לכך שהלא-מודע אינו פחות גמיש, מורכב, דומיננטי, מתלבט או מכוון פעולה מאשר מקבילו המודע. הטיה זו בכיוון של מתן מקום מרכזי ל"מודע" נבעה כנראה בחלקה מההגדרה האופרטיבית בפסיכולוגיה הקוגניטיבית שהשוותה בין הלא-מודע לסאבלימינלי [למסרים תת-סיפיים].
ככלל, מושג הלא-מודע שבה את ליבם של חוקרים וקלינאים במשך למעלה ממאה שנה, החל מתיאוריות פסיכואנליטיות מוקדמות וכלה במחקר מדעי המוח המודרני. נראה כי הבנת הלא מודע חיונית להבנת הספקטרום המלא של החוויה האנושית, כולל התנהגויות, מחשבות ורגשות הפועלים מתחת לרמת המודעת.
היה זה פרויד ביום הולדתו ה70 [1926] שהתבטא כי "המשוררים והפילוסופים שלפניי גילו את הלא-מודע; מה שגיליתי היה השיטה המדעית שבאמצעותה ניתן לחקור את הלא מודע."
ואילו קרל יונג תלמידו צוטט כאומר " במערב … נקודת המבט המודעת מחליטה באופן שרירותי נגד הלא-מודע, שכן כל דבר שמגיע מבפנים סובל מהדעה הקדומה של להיחשב נחות או שגוי בדרך כלשהי". ואותו קרל יונג גם כתב " הלא-מודע אינו רק רע מטבעו, הוא גם המקור לטוב הנעלה ביותר: לא רק חושך אלא גם אור, לא רק חייתי, חצי-אנושי ודמוני אלא על-אנושי, רוחני, ובמובן הקלאסי של המילה, "אלוהי". [הפרקטיקה של פסיכותרפיה, 1953]. והוסיף יונג:" עד שתהפכו את הלא מודע למודע, הוא יכוון את חייכם ואתם תקראו לו גורל."
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
מצמוץ עיניים מוגדר רפלקס שפותח ועוצם את העיניים לסירוגין. מצמוץ ממלא תפקיד חיוני בעין המסייע למסך את פניה בדמעות ומסיר חומרים מגרים מפני השטח של הקרנית והלחמית. למצמוץ עשוי להיות פונקציות אחרות שכן המצמוץ מתרחש לעתים קרובות יותר מהנדרש רק בכדי לשמור על העין לחה. המצמוץ מפזר את הפרשת הדמעות על גלגלי העיניים ושומר על העיניים לחות, מסיר תאים מתים, דמעות שייבשו ופסולת אחרת מהעיניים.
יש להבדיל מיצמוץ ממיוקימיה (myokymia), או אדוות שרירים, שהיא רעידה בלתי רצונית וספונטנית של שרירים בגוף. התופעה יכולה לקרות בשרירים המקיפים את העיניים [עין קופצת בשפת העם] ובדרך כלל הינה חולפת תוך זמן קצר כמספר שניות אך לעיתים המצב עלול להמשך זמן רב יותר. גורמים אפשריים הינם עייפות יתר, לחץ נפשי, תשישות צריכת קפאין מופרזת או תופעת לואי של תרופות.
יש להבדיל מצמוץ גם מתופעת ה"בלפרוספזם" (blepharospasm). זהו מצב בו השרירים האחראים על סגירת העיניים ועל הורדת הגבות מתכווצים באופן בלתי רצוני. כאשר התופעה קלה היא באה ליידי ביטוי במצמוצי עיניים מהירים, במצב קשה יותר מתכווצים השרירים למשך זמן קצר עד ארוך ואף עד לסגירה לחלוטין של העפעף.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
נשאלת השאלה מהם התהליכים הפסיכולוגיים המובילים אמנים ליצור אמנות?
ככלל, התהליכים הפסיכולוגיים המובילים אמנים ליצור אמנות הם רבי פנים ויכולים להיות מושפעים משילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. הנה כמה תהליכים פסיכולוגיים מרכזיים מעורבים:
1. מוטיבציה פנימית
ביטוי אישי: אמנים יוצרים לעתים קרובות אמנות כאמצעי להביע את מחשבותיהם, רגשותיהם וחוויותיהם. מוטיבציה פנימית זו נובעת מצורך עמוק לתקשר ולבטא את מה שעשוי להיות קשה להעביר באמצעות מילים.
שמחה וסיפוק: מעשה יצירת האמנות יכול להביא שמחה וסיפוק רבים, הגשמת רצון פנימי לביטוי עצמי ולהישגים.
2. תהליכים קוגניטיביים
פתרון בעיות: יצירת אמנות כרוכה לעתים קרובות בפתרון בעיות מורכבות הקשורות לקומפוזיציה, צבע, איזון וצורה. זה מעסיק את היכולות הקוגניטיביות של האמן, מגרה יצירתיות וחשיבה חדשנית.
מצב זרימה: אמנים רבים חווים מצב של זרימה, שבו הם שקועים לחלוטין בעבודתם. מצב זה של מוטיבציה ממוקדת משפר את יכולתם ליצור ויכול להיות מתגמל מאוד.
3. תהליכים רגשיים
ויסות רגשי: אמנות יכולה לשמש פורקן טיפולי, המסייע לאמנים לנהל ולווסת את רגשותיהם. על ידי תיעול רגשותיהם לעבודתם, אמנים יכולים להשיג תחושה של קתרזיס.
תהודה רגשית: אמנים שואפים לעתים קרובות לעורר רגשות בקהל שלהם. הרצון להתחבר עם אחרים ברמה הרגשית יכול להניע את תהליך היצירה.
4. גורמים פסיכודינמיים
דחפים לא מודעים: על פי תיאוריות פסיכודינמיות, דחפים ותשוקות לא מודעים יכולים להשפיע באופן משמעותי על היצירה האמנותית. אמנות יכולה להיות דרך לאמנים לחקור ולהביע מחשבות וקונפליקטים לא מודעים.
גיבוש זהות: אמנות יכולה למלא תפקיד מכריע בפיתוח וחיזוק זהותו של אמן, לספק תחושה של מטרה ומשמעות.
5. השפעות חברתיות ותרבותיות
נרטיבים תרבותיים: אמנים מושפעים לעתים קרובות מהנרטיבים התרבותיים והחברתיים שהם נחשפים אליהם. עבודתם יכולה לשקף, לבקר או לתרום לנרטיבים אלה.
קהילה ומשוב: אינטראקציה עם אמנים אחרים והקהל יכולה לספק משוב, אימות והשראה, ולהניע עוד יותר את תהליך היצירה.
6. גורמים התפתחותיים וסביבתיים
חוויות מוקדמות: חוויות חיים מוקדמות, כולל חשיפה לאמנות ועידוד מאחרים משמעותיים, יכולות לעצב באופן עמוק את נטייתו של הפרט ליצירה אמנותית.
גירויים סביבתיים: סביבת האמן, כולל החלל הפיזי, החומרים הזמינים והאירועים הנוכחיים, יכולה להשפיע על תהליך היצירה והתפוקה שלו.
7. תכונות פסיכולוגיות
פתיחות לחוויה: אמנים לעתים קרובות מקבלים ציון גבוה על תכונת הפתיחות לחוויות, הקשורה ליצירתיות, סקרנות ונכונות לחקור רעיונות וחוויות חדשות.
חוסן: היכולת להתמיד באתגרים ובמכשולים היא קריטית לאמנים, ומאפשרת להם להמשיך ליצור למרות הקשיים.
8. היבטים נוירו-מדעיים
תפקוד המוח: אזורים מסוימים במוח, כגון קליפת המוח הקדם-מצחית ורשת ברירת המחדל, מעורבים בחשיבה יצירתית וביצירת רעיונות אמנותיים. נוירופלסטיות גם משחקת תפקיד, שכן המוח מסתגל ויוצר קשרים חדשים באמצעות הפרקטיקה של אמנות.
לסיכום, יצירת אמנות היא יחסי גומלין מורכבים של מוטיבציות פנימיות, תהליכים קוגניטיביים ורגשיים, השפעות פסיכודינמיות, גורמים חברתיים ותרבותיים, תנאים התפתחותיים וסביבתיים, תכונות פסיכולוגיות והיבטים נוירו-מדעיים. המסע של כל אמן הוא ייחודי, מעוצב על ידי שילוב של אלמנטים אלה.
אמנים בפעולתם: הדמיה בעזרת AI
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
מתמיד התעניינתי בנושא האמפטיה שהרי הוא מרכזי להבנת המטופל ומהווה מרכיב חשוב בטיפול.
נגדיר תחילה מהי אמפתיה: אמפתיה היא היכולת להבין ולשתף את רגשותיו של אדם אחר. דבר זה כרוך ביכולת לשים את עצמנו בנעליו של מישהו אחר ולחוות את הרגשות, המחשבות ונקודת המבט שלו. יש המציעים כי ניתן לחלק את האמפתיה לשלושה סוגים עיקריים:
- אמפתיה קוגניטיבית: זוהי היכולת להבין את נקודת המבט או המצב הנפשי של אדם אחר. זה לדעת מה מישהו אחר חושב או מרגיש, מבלי בהכרח לשתף את החוויה הרגשית שלהם.
- אמפתיה רגשית (או רגשית): סוג זה כרוך למעשה להרגיש את הרגשות שאדם אחר חווה. אם מישהו עצוב, גם אתה מרגיש עצוב.
- אמפתיה חומלת: ידועה גם בשם דאגה אמפתית, זה מעבר להבנה ותחושה. זה כרוך בנקיטת פעולה כדי לעזור למישהו במצוקה.
ככלל אמפתיה היא מרכיב חיוני באינטראקציות חברתיות בריאות ובמערכות יחסים, שכן היא מטפחת קשר, הבנה וחמלה. היא ממלאת תפקיד משמעותי בפתרון סכסוכים, עבודת צוות ותמיכה רגשית.
אגב, בהקשר לכך בעשורים האחרונים אף נתגלו במוח נוירוני מראה. כך בקליפת המוח קיימים תאי עצב הקשורים לפעילות מוטורית. ייחודם ם בכך שהם מגיבים לא רק כאשר האדם או החיה שבמוחותיהם הם נמצאים מבצעים תנועה, אלא גם כאשר הפרט צופה בפרט אחר, בדרך כלל מאותו המין, מבצע תנועה כזאת. לא נעמיק כאן בנושא הפיזיולוגי הזה המספק לדעת רבים קרקע מסוימת להבנת המקורות המוחיים לאמפטיה. נציין רק כי לאחרונה עלו שאלות ביחס להיגד אחרון זה שכן בניסוי יחסית עכשווי בקופים הדגימו חוקרים כי אותם תאי עצב המראה, יורים גם כאשר הקוף צפה בגליל מתכת נע בתנועה לא טבעית [כלומר תנועה לא אנושית]. החוקרים הסתכלו על כל האוכלוסייה העצבית באזור שסקרו במוח הקוף והבינו שלמרות שרמת ההפעלה שונה, נוירוני המראה מופעלים ללא קשר לאופן שבו מתבצעת המשימה הנצפית, אם ממקור אנושי/חייתי או ממקור שאינו כזה. ראה:
Albertini, D., et al. J. Neurophysiol. (2021)
אבל עד כאן על פיזיולוגיה. נציין כי רבים כתבו על אמפתיה לאורך ההיסטוריה, החל מפילוסופים ועד לפסיכולוגים מודרניים.
כך אדם סמית בספרו "התאוריה של הרגשות המוסריים" (1759), טען שאמפתיה היא המניע העיקרי להתנהגות מוסרית. הוא האמין שאנחנו מסוגלים להבין את רגשותיהם של אחרים על ידי דמיון, מה שגורם לנו לחוש סימפתיה כלפיהם ולרצות לעזור להם.
דיוויד יום: יום, פילוסוף סקוטי בן המאה ה-18, טען שאמפתיה היא תוצר של דמיון וחמלה. הוא האמין שאנחנו מסוגלים להבין את רגשותיהם של אחרים על ידי שנדמיין את עצמנו במקומם, מה שגורם לנו לחוש חמלה כלפיהם ולרצות לעזור להם.
עימנואל קאנט, פילוסוף גרמני בן המאה ה-18, טען שאמפתיה היא חובה מוסרית. הוא האמין שאנחנו חייבים להתייחס לאחרים בכבוד, ושאמפתיה היא הדרך לעשות זאת.
קרל יונג: פסיכואנליטיקן אשר במרכז התיאוריה שלו עומדת האינטגרציה של ה"צל", קרי ההיבטים הלא מודעים של העצמי המכילים רגשות ותשוקות מודחקים, עבורו אמפתיה לאדם אחר כרוכה בהכרה וקבלה של כל קשת הרגשות שהאדם סופג מהאחר, כולל הרגשות האפלים או המאתגרים יותר.
קרל רוג'רס, פסיכולוג אמריקאי בן המאה ה-20, שפיתח את גישת הטיפול הממוקדת באדם, האמין שאמפתיה היא חיונית ליצירת קשר טיפולי, ושאמפתיה מאפשרת למטופלים לחוות קבלה והבנה ואילו דניאל גולמן, פסיכולוג אמריקאי בן זמננו, שהביא לפופולריזציה את מושג האינטליגנציה הרגשית, האמין שאמפתיה היא מרכיב מרכזי באינטליגנציה הרגשית, ושאמפתיה מאפשרת לנו לבנות קשרים חזקים ולהצליח בחיינו.
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
נכתב ע"י פרופ' לוין
המושג הלוצינציות הופיע כבר ב-40-120 לפני הספירה עת ה-ASCLEPIADES הרומי הבחין בין מה שאנו מכנים היום הלוצינציות ודלוזיות.
Asclepiades 171 – 110 BC
המילה הלוצינציה עצמה מוצאה במילה לטינית שמשמעותה לשוטט ברחבי הנפש", באנגלית היא נמצאת בשימוש משנת 1572, ולפסיכיאטריה הוכנסה בשנת 1837 ע"י ESQUIROL, שתיאורו אותה משמש בסיס להגדרתה עד היום דהיינו כתפיסה חושית המתרחשת ללא גירוי חיצוני מקביל.
Jean-Étienne Dominique Esquirol 1772 – 1840
הלוצינציה בד"כ נחשבת לתסמין פסיכיאטרי המופיע במצבים פסיכוטיים פונקציונלים: כגון סכיזופרניה, פסיכוזות פונקציונליות קצרות, דיכאון פסיכוטי ועוד, במצבים פסיכוטיים על רקע אורגני כמו: מצבי הרעלה תרופתית, נטילת סמים שונים כמו L.S.D. (כאן מעניין לקרוא את תאוריו המרתקים של HOFFMAN, ממציא ה-L.S.D. אודות חוויותיו המרתקות תחת השפעת חומר זה [גידולים מוחיים שונים, אלכהוליזם, לופוס אריטמטוזיס, הפרעות אנדוקריניות שונות, שינויים אלקטרוליטריים, עגבת ועוד.[
Albert Hofmann 1906 –2008
לחצו כאן לקריאת הפוסט המלא »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
