פרופ' יוסף לוין

פסיכיאטר מומחה בכיר

יונ

23

2015

פירומניה

נכתב ע"י פרופ' לוין

נפתח תחילה כי מוטיב האש עוצמתה והרגשות שהיא מעוררת בבני אנוש משמש את השירה והספרות למגוון תיאורים. בתיזה מעניינת על מוטיב האש אצל אלתרמן מצביעה חיה שחם על קטע שתירגם אלתרמן מהספר "המלחמה לאש" מאת ז'וזף הנרי רוני (אלתרמן חזר ותירגם את הספר שחצא במקור ב1911 בשנת תשכ"ד עבור "מחברות לספרות". הספר המתורגם  יצא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בשנת תשל"ז) ובו מתוארת האש כך:

 "חייה של האש היו תמיד לפליאה לנאו (גיבור הרומן) .

 כמוה כבעלי-החיים – היא זקוקה לטרף.

 היא אוכלת ענפי-עצים ועשבים יבשים ושומן.

 היא צומחת וגדלה.

 כל אש נולדת מאש אחרת.

 כל אש עלולה לגווע ולמות.

 אין גבול לשיעור גודלה של אש,

אך כנגד זה אפשר לחלקה ולבתר אותה בלי קץ,

 וכל חלק שלה עשוי לחיות

. היא הולכת ופוחתת כשמונעים מזון מפיה.

 היא הולכת ונעשית זעירה כדבורה, כזבוב,

ואף-על-פי-כן יש בכוחה לשוב ולעלות לאורכו של גבעול-עשב

 ולשוב ולהיעשות רחבה כביצה.

 האש היא בעל-חיים ואינה בעל-חיים,

 אין לה רגליים ואין לה גוף,

 והיא מקדימה במרוצתה את הדישונים;

 אין לה כנפיים והיא מעופפת בעננים;

 אין לה לוע והיא נושפת ורועמת ושואגת;

 אין לה ידיים וציפורניים והיא לופתת מרחבים"

fire


ואילו המשוררת זלדה כותבת בשירה "שני יסודות":

הלהבה אומרת לברוש

כאשר אני רואה

כמה אתה שאנן

כמה עוטה גאון

משהו בתוכי משתולל

איך אפשר לעבר את החיים

הנוראים האלה

בלי שמץ של טרוף

בלי שמץ של רוחניות

בלי שמץ של דמיון

בלי שמץ של חרות

בגאוה עתיקה וקודרת.

לו יכלתי הייתי שורפת

את הממסד

ששמו תקופות השנה

ואת התלות הארורה שלך

באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל.

הברוש שותק,

הוא יודע שיש בו טרוף

שיש בו חרות

שיש בו דמיון

שיש בו רוחניות

אך השלהבת לא תבין

השלהבת לא תאמין.

[מתוך קובץ שירי זלדה "שנבדלו מכל מרחק", 1984]

 

אף שירי הזמר משתמשים במוטיב האש, אם להדגיש רגשות ועוצמתם, ואם לבטא רגשות העולים מצפייה באש. כך בשירו הוותיק של שמואל בס על ל"ג בעומר שרים המזמרים בגרון ניחר:

"אֵשׁ! אֵשׁ!
עַל כָּל תֵּל
מִי זוֹרֵחַ?
מִי צוֹהֵל?"

ואילו משה פרץ כותב מלחין וזמר אהוד בן תקופתנו ברצותו לבטא עוצמה רגשית שר ברגש לאהובתו:

"אש בליבי בוערת אש
בגופי המתרגש
כשאני ניגש אלייך
למה זה נראה לי כמו חלום
שליבי בוער פתאום
ואני ברגשותייך …"

 

האש מעוררת איפוא בכולנו תחושות ורגשות. עם זאת קיימים יחידים שהם נשוא פרק זה בהם מעוררת האש דחפים ותחושות כה עזים עד כי הם מציתים אותה במתכוון וגורמים לעיתים  תכופות לתוצאות הרסניות ביותר. אלו הם הפירומנים ובהפרעה זו נדון להלן.

 

 

פירומניה מוגדרת כהתנהגות המאופיינת על ידי הצתת אש אם ברכוש או צמחיה או חפצים אחרים. המניע אינו נובע מאמונה פוליטית, הסחה במטרה לבצע עבירה אחרת, חיסול חשבונות או נקמה. במקרים רבים המניע לא ברור למצית עצמו. ההתנהגות גם מאופיינת בחוסר יכולת למתן את ההתנהגות, בעיסוק יתר בהתנהגות זו למרות תוצאותיה ההרסניות. הצתה פתולוגית הינה הפרעה מתקדמת, המציתים מגלים התעניינות בעיסוקים הקשורים באש כמו כבאות.  הדחף להצית אש לפי דיווחי הפירומנים הולך וגובר כאשר הפירומן מתקשה לשלוט בו עד לביצוע ההצתה, ואילו בעת ההצתה יש תחושת פורקן והנאה ולאחריה הדחף לבצע הצתה נוספת קטן על מנת להתעצם שוב בהדרגה עד להצתה הבאה. נציין כי גיל ההתחלה הינו לרוב בילדות או בגיל הנעורים

ההפרעה שכיחה יותר בגברים לעומת נשים ולעיתים קרובות תחילת ההפרעה  או העיסוק והפנטזיות הקשורות באש מתחילות כבר בילדות או בגיל הנעורים. נתונים רומזים כי הפרעת הפירומניה ללא הפרעות נפשיות נלוות הינה נדירה יחסית.

ככלל בקרב אנשים שהגיעו למערכת שלטון החוק נמצאה שכיחות של 3.3 אחוזים של אנשים שענו לקריטריונים של פירומניה.

Fitzgerald M, O'Hanlon M. דיווחו ב 1991 כי 19 אחוזים מילדים שהגיעו לקליניקה לטיפול והכוונה בילדים בדבלין אירלנד הציתו אש כאשר יותר ממחצית המציתים סבלו מהפרעת התנהגות קשה (Conduct disorder).

הפרעות נפשיות שיכולות להיות נלוות לפירומניה כוללות הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, שימוש בסמים ובאלכוהול (לא פעם הסובלים מן ההפרעה צורכים גם אלכוהול ולעיתים שותים אלכוהול בעת ההפרעה- בעיקר מבוגרים), מחלה ביפולרית והימור פתולוגי.

fire2

המהדורה האחרונה של שיטת הקלסיפיקציה האמריקאית למחלות והפרעות נפשיות DSM-V הינה שיטה מקובלת על רוב המטפלים בפירומניה.  שיטה זו קבעה כי הקריטריונים הנחוצים לאבחנת פירומניה הינם:

א. הצתת אש מכוונת ביותר מפעם אחת.

ב. מתח או עוררות רגשית הולכים וגוברים מיד לפני ביצוע הצתת אש.

ג. הנאה, תחושת סיפוק  עניין ומשיכה לאש ולמצבים בהן יש    שימוש או עסוק באש.

ד. הנאת סיפוק או הקלה במעשה הצתת האש או כשהאדם עד או משתתף לתוצאות ההצתה.

ה. הצתת האש אינה מבוצעת למטרות רווח כספי או כמחאה סוציופוליטית או על מנת להסוות מעשה פלילי כלשהו או כמעשה כעס או נקמה או לשפר תנאי חיים ומגורים ואינה מתבצעת בעקבות מחשבות שווא או חזיונות שווא או בעקבות שיפוט לקוי במו במקרי דמנציה , פיגור שכלי או שימוש בסמים.

ו. הצתת האש אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעות נפשיות כמו הפרעת התנהגות בילדים, מצב מני (מצב הקשור באבדן שיפוט, ביזבוז כספים, מצב רוח מרומם ומחשבות גדלות) או הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

 

באבחנה מבדלת יש לקחת בחשבון הצתות במסגרת מחלות נפשיות כמו סכיזופרניה, דמנציה, אלכוהוליזם, עבריינות כולל זו של אלו עם אישיות אנטי-סוציאלית. יש להבדיל הפרעה זו בילדים מהפרעת CONDUCT DISORDER.

 

להלן שאלון קצר להערכת פירומניה, תשובה חיובית לשאלות 1-4 בנוסף לתשובה שלילית לשאלות 5-8 רומזת כי יתכן ומדובר בפירומניה

1] האם הצתת שריפות פעמים חוזרות?

2] האם חשת מתח או התרגשות לפני ההצתה?

3] האם אתה חש קרבה ועניין באש?

4] האם לאחר הצתת אש או צפיה באש אתה חש הקלה הנאה או שחרור?

5] האם הצתת אש למטרות רווח, קבלת דמי ביטוח  או מחאה  חברתית או פוליטית?

6]האם הצתת אש על מנת להסתיר פשע או עבירה?

7] האם הצתת אש על מנת לשפר איכות חיים?

8] האם הצתת אש על מנת כתגובה לחזיונות או מחשבות שווא?

 

נציין כי נעשו ניסיונות מספר לסיווג והבנת התופעה:

BARNETT  ו  SPITZERבמאמרם מ- 1994 סקרו את הספרות בנושא הצתות האש הפתולוגיות בשנים 1951-1991. מחברים אלו דיווחו כי חלה בשנים אלו התקדמות בעיקר באפיונם של ילדים מציתים ודרכי הטיפול בהם אך הצתות הנגרמות על ידי בוגרים מתוך מופרעות נפשית ושאינן בעלות מניע ברור אינן מובנות דיין.

עם זאת נציין כי  הוצעו תיאוריות פסיכודינמיות ופסיכולוגיות שונות להבנת הצתת האש הפתולוגית. פרויד הציע כי ההצתה מבטאת פעולת אוננות שמאחוריה דחפים הומוסקסואליים. מעטים מקבלים השערה זו כפשוטה כיום.

HALMING   ב-1995 הציע לסווג את מציתי האש בהתאם לשלבי ההתפתחות של הילד שהציע פרויד.

נציין כי יש לקחת סיווג זה בזהירות וכהצעה בלבד ולא כסיווג מוכח. בנוסף כלל מחבר זה בסיווג שלו גם כאלו שיציתו אש ממניעי נקמה או למטרות רווח ועל כן לא יאובחנו בפירומנים על פי שיטת הסיווג האמריקאית.

מחבר זה סיווג את הפירומנים ל-5 תת קבוצות של פירומנים:

1]  תת-קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב האורלי (שלב התפתחותי המופיע מן הלידה ונמשך בדרך כלל עד גיל שנה וחצי),

2] תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב האנלי (שלב התפתחותי המופיע בדרך כלל מגיל שנה וחצי ועד לגיל שלוש),

3] תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב הפאלי (שלב התפתחותי המופיע בדרך כלל מגיל שלוש ועד גיל שש),

4] תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב החביון(שלב התפתחותי המופיע בדרך כלל מגיל שש ועד לבגרות המינית)

5] תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב הגניטלי(שלב התפתחותי המופיע בדרך כלל מן הבגרות המינית ואילך)

 

תת-קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב האורלי

 

המציתים המשתייכים לתת הקבוצה בעלת המאפיינים האורליים מבקשים באופן לא הכרתי לקבל חום וחמימות אימהיים, לא פעם הם הוזנחו כילדים בשנה וחצי הראשונות לחייהם. רמזים להשתייכות לתת קבוצה זו היא הצתת אש באזורים הקשורים לתפקודים אימהיים כמו מכבסה, ארון מצעים ומטבח או הצתת אש המכריחה את המשפחה לחפש שכונת מגורים חדשה, לחזור לבית החולים או לחזור לחיות עם האב הביולוגי. גם ניסיונות לשרוף את בית המשפחה או להצתה עצמית או רצון להצית על ידי דחף לא נשלט שייכים לקבוצה זו. מציתים כאלו מרגישים תחושת בטיחות מאש האח בבית אך פוחדים מאש שעלולה לצאת משליטה. הם מדגימים התנהגויות המפורשות כמתאימות לשלב האורלי כמו כסיסת ציפורניים, איסוף מזון ואכילה עד לשלב של הקאה כמו גם הקאה או הטלת שתן בעת סטרס. לעיתים הצעירים בהם ישנו עם אימותיהם עד לשנים שלפני גיל הנעורים ואילו המציתים הבוגרים יותר לא פעם מפתחים מצבים פסיכוטיים ואילו ההתנהגות המינית שלהם בלתי בוגרת.

 

 

תת-קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב האנלי

 

המציתים המשתייכים לתת קבוצה זו מדגימים אימפולסיביות רגשית רבה בעת ההצתה והם יטו להצית חפצים ורכוש  הקשורים באחרים משמעותיים כמו מכונית האב או חפציו או את משרדו של הפסיכותרפיסט. ההצתה הינה בעיקר אקט של נקמה. קבוצה זו דווחה גם כמציתה בעלי חיים וכמתאכזרת לבעלי חיים. קבוצה זו לעיתים גם תדגים מעשי סדיזם והשפלה כלפי אחרים, מזוכיזם לצד היסטוריה של הרטבת לילה ועיכוב בהרגלי שירותים. לעיתים להם גם התקפי זעם כלפי אחרים.

 

יש הסבורים כי הפרעה זו קשורה בהזנחת ההורים בין גיל שנה וחצי ושלוש שנים ולעיתים קרובות האב נעדר או אינו אפקטיבי.  בדרך כלל בקבוצה זו אין קומפולסיות פסיכולוגיות להצתת אש.

 

תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב הפאלי

 

המציתים המשתייכים לתת קבוצה זו מדגימים עוררות מינית בתגובה לאש או מאוננים בסצינה של אש לצד ירידה באוננות במצבים אחרים. הם מרגישים ירידת מתח מתוך הצתת האש לצד תחושה חזקה של התעלות בצפייה באש או בפעילות הכבאים או מהשתנה אל תוך האש או מתוך כיבוי האש בזרם מים. הם מסוגלים לחוש אשמה ולהוכיח את עצמם על מעשיהם ולעיתים קרובות מדגימים סימנים של הפרעות חרדה.

יחידים אלו לא פועלים מינית בשלב הגניטאלי ולעיתים קרובות לא היה להם שלב הטרוסקסואלי נורמאלי עם התנסות הטרוסקסואלית. ההצתות מכוונות לא פעם ליחידים מן המין השני. והם ידווחו לעיתים כי פעלו על פי דחף שאינו ניתן לשליטה. פעילותם המינית כאמור לא בשלה והיא כוללת לא פעם התנהגויות כמציצנות אקסהיביציוניזם טרנסוורסטיזם ופדופיליה.

 

 תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב החביון

 

המציתים המשתייכים לתת קבוצה זו מתאפיינים בחוסר חרטה על מעשיהם, ובחוסר יכולתם ללמוד מן הניסיון או מתוך עונש. הם מציתים לא פעם אש מתוך צורך בהתרגשות אך לעיתים קרובות המוטיב להצתה לא ברור אף למצית. בדרך כלל אין להם פנטזיות על אש ואינם מראים תגובה רגשית כשהם מעומתים עם תוצאות מעשיהם. לא פעם הם מראים טווח קשב קצר והיפראקטיביות לצד קוים אנטי-סוציאליים. מעשי ההצתה יתכנו על רקע הופעת כעס המושלך החוצה. כעס הנובע מדימוי עצמי נמוך ואשר קורא לעזרה או מבקש למשוך תשומת לב. במובן זה הם שונים ממעשי ההצתה של בעלי השלב האנאלי שם הכעס ממוקד למטרה ספציפית כנקמה. למרות מעשיהם הם עשויים להראות התנהגות מושכת המקסימה את סביבתם ואשר הינה בעלת אופי שטחי.  בנערותם הם היו לעיתים מוקיוני הכיתה והפעילו לעיתים את מעשי המוקיוניות בתגובה לעידוד חבריהם. לעיתים אף יציתו אש בשל רווח, בשל חוסר התחשבות או אכפתיות או חוסר חשיבה. כמו מציתים המשתייכים לקבוצה האנאלית גם להם אין קומפולסיות להצית אש. הצתת אש הינה עוד אמצעי עבורם להשיג את רצונם ליצור כאוס השראת בלבול ומבוכה או התרגשות. הם בפוטנציאל המסוכנים ביותר בשל העובדה שהם מציתים אש בלא אבחנה וללא כל מחשבה על מעשיהם.

 

 תת קבוצה של פירומנים שיש לה מאפיינים הקשורים בשלב הגניטאלי

 

המציתים המשתייכים לתת קבוצה זו אישיותם מפותחת יותר בהשוואה לקבוצות האחרות. התנהגותם מאופיינת ברצון לפעולה. הם מציתים אש כאתגר לכיבויה או לצורך ההתרגשות שבעזרה לכבאים. לעיתים יש להם שאיפה לעבוד סביב השעון כמו כבאי האש. שלא כמו אלו המשתייכים לקבוצת החביון הצורך שלהם בהתרגשות הינו יותר ממוקד וקשור לפעולת כבאי האש. אין רצון למציתים בשלב זה לפגוע באחרים או ברכוש. גודל האש שיציתו תלוי ביכולת הכבאים להכניע את התפרצות האש אם כי כמובן לעיתים הדברים יוצאים מכלל שליטה והאש מתפשטת מעבר לתכנונם. קיים דווח כי כבאים שהציתו אש היו חדשים יחסית ביחידה עם שהות ממוצעת ביחידה של שנתיים וחצי וכי רובם לא תכננו להצית אש לפני הצטרפותם ליחידה , ובדרך כלל היו צעירים בגילם, פחות בשלים באופיים ובעלי כישורים חברתיים ירודים בהשוואה לחבריהם.

 

בנוסף לסיווג זה שאין כל נתונים לגבי תקפותו ומהימנותו, אחרים הציעו כי הצתת האש מבטאת ניסיון פתולוגי נואש של המצית לתקשר חברתית בהיעדר כלים חברתיים.

 

לבסוף נציין כי ניסו גם לאפיין סמן ביולוגי להפרעה. כך דווח על רמות נמוכות של מטבוליטים (תוצרים ביולוגיים) לנוראדרנלין וסרוטונין

5HIAA]   ו MHPGבהתאמה]

בנוזל עמוד שדרה של מציתים פירומנים כרמז למעורבות נוראדרנרגית או סרוטונינרגית בהפרעה שאולי רומז כי הפרעה זו שייכת לקשת ההפרעות האפקטיביות. הועלתה גם השערה כי במקרים מסוימים  רמות גלוקוז נמוכות קשורות להפרעה.

להלן נציג נתונים ממספר מחקרים שידגישו כי הצתת אש בילדים קשורה לא פעם בפתולוגיה אישית או משפחתית של ילדים אלו.

 

Kolko DJ, Kazdin AE פירסמו ב 1994 מאמר בו דיווחו על תיאורים שנלקחו מ95 ילדים מציתים באמצעות שאלון לניתוח מקרי הצצת אש בילדים [ .[Fire Incident Analysis for Childrenמחברים אלו מצאו כי נגישות לחומרי הצתה, חוסר חרטה, חוסר תגובה מספקת של ההורים לצד הנאה וסקרנות מההצתה היו שכיחים בקרב ילדים אלו. Saunders EB, Awad GA בדקו ב1991 באופן רטרוספקטיבי 13 מתבגרות שהציתו אש ומצאו כי ברקע שלהן פתולוגיה אישית ומשפחתית קשה. בקרב הורי הנערות נמצאה היסטוריה של פרידות. אלימות, התמכרות לאלכוהול או סמים וחוסר יכולת לדאוג לצרכיהן הרגשיים של הנערות. לנערות הייתה היסטוריה ארוכה של הפרעות התנהגותיות. רובן הציתו אש מספר פעמים ולא הביעו חרטה או דאגה למעשים אלו.

Lowenstein LF ב1989 דיווח כי הסיבות להצתת אש בילדים כוללות מצבים של ניצול והתעללות בילד, בעיות זהות, יחסים מעורערים עם ההורים, וקיום הפרעות התנהגות קשות. לילדים אלו אבחנות נפשיות שונות. הטיפול כולל השגחה צמודה, חיזוקים חיוביים ושליליים לצד טכניקות של רוויה (satiation procedures).                                                        Stewart MA, Culver KW. (1982) עקבו אחרי 46 ילדים שהציתו אש לפחות פעם אחת והתקבלו לבית חולים פסיכיאטרי. הצתת האש לדבריהם הייתה קשורה במשתנים כמו גיל, מנת משכל, ההפרעה הפסיכיאטרית ממנה סבלו וסיבת הקבלה לבית החולים (האם זו הייתה הצתת אש או סיבה אחרת). שלושים ילדים מתוך קבוצת הילדים האמורה היו במעקב של עד  5 שנים. שבעה מתוכם , כולם בנים מתחת לגיל 13 המשיכו להצית אש ואופיינו על ידי כך שגילו יותר מעשים אנטיסוציאלים ובאו ממשפחות לא יציבות.

 

להלן דוגמא היסטורית להצתת אש:

 נירון קיסר, הקיסר הרומי,  מובא לא פעם כדוגמא לפירומן, האומנם?

ההיסטוריון טקיקוס, שנוכח בשריפה הגדולה ברומא העתיקה, מספר כי בלילה של ה-18 ליולי  64 AD פרצה במרכז המסחרי של רומא אש עזה. האש התפשטה עד מהרה בעזרתן של רוחות הקיץ והציתה את מבני העץ של העיר האימפריאלית. עד מהרה נוצקו לאש חיים משלה והיא בערה שישה ימים ושבעה לילות והשאירה כשבעים אחוזים מו העיר כאודים חרבים. השמועות שנפוצו תיארו את נירון קיסר, כאותו  אדם שלפי גירסתן הורה להצית את האש בעודו עומד על גבעה רמה, מנגן בנבל ומתענג על האש המכלה את העיר.

נירון קיסר

נירון קיסר

שמועות אלו מעולם לא הוכחו, להיפך נראה כי נירון קיסר מיהר להגיע אל העיר מארמונו באנטיום ורץ בכל העיר בליל השרפה הראשון תוך סיכון עצמי וללא שומרים מלווים ופיקד על ניסיונות הכיבוי. למרות זאת השמועות נמשכו וקנו להם חיים משל עצמם המתקיימים עד עצם היום הזה.

 מה בהקשר לגורמים תרבותיים להפרעה? פירומניה לא נסבלת כפי הנראה באף תרבות. אמנם ישנם חגי אש בתרבויות שונות כמו פולחן האש בפרס הקדומה או ל"ג בעומר אצלנו אך אלו ריטואלים עם אש ולא שריפה של רכוש משמעותי ובעל ערך.

הטיפול בהפרעה כולל: טיפול דינמי: כאן מניחים שלפעולה זו משמעות סימלית לא מודעת העומדת מאחורי הדחף ובמהלך הטיפול מנסים לברר משמעות זו ולהביאה למודע. במקביל מנסים לשנות את התנהגות ההצתות. לטיפול פסיכודינמי הצלחה מוגבלת ומועטה במטופלים הנוטים להכחשה, חסרי תובנה למעשיהם  ומדגימים קיום תכוף של התמכרות לאלכוהול או סמים.

טיפול התנהגותי וקוגניטיבי: טיפול זה משלב

טכיקות התנהגותיות כגון תרפיה אברסיבית, טכניקת רוויה (ראה למטה) ומתן חיזוקים חיוביים ושליליים לצד טיפול קוגניטיבי על מנת לטפל בדפוסי החשיבה הלא פונקציונאליים של המצית. בטיפול בילדים ובני נוער ניתן גם לטפל במשפחת הילד\נער על מנת לשנות את הדפוסים הפתולוגיים במשפחה המהווים טריגר למעשי ההצתה או לחילופין לא מאפשרים תגובות הולמות ובולמות למעשי ההצתה.

 

להלן נציג 2 תיאורי מקרים של טיפולים שנערכו בילדים מציתים.

Koles MR, Jenson WR. ב 1985 דיווחו על טיפול מקיף בנער מצית בן 10 עם היסטוריה של 7 שנים של הצתת אש (מגיל 3 שנים !!) בו עשו שימוש בטכניקות התנהגותיות להכחדת התופעה, לימדו את הילד התנהגויות חליפיות תואמות, והגבירו בו את המודעות לתוצאות ההצתה. בטיפול גם נעשה שימוש בהרפיה שרירית, בידוע הילד כי תינתן תגובה ברורה ועקבית להצתת אש, ובלקיחת הילד לביקור ביחידה לטיפול בנפגעי כוויות על מנת להגביר את רגישותו לתוצאות אפשריות של מעשיו (overt sensitization). במעקב אחרי שנה הילד לא הדגים כל התנהגות פתולוגית הקשורה בהצתת אש.

Wolff R.  דיווח ב 1984 על טיפול בילד בן 7 עם הפרעות התנהגותיות רבות בטיפול בטכניקה של רוויה. ההתערבויות הטיפוליות נערכו בבית הילד וכללו פגישות בנות 30-100 דקות בהן הילד היה חופשי תחילה להצית גפרורים כאוות נפשו. בגישה טיפולית זו ניתן להפחית בהדרגה את מספר הגפרורים שמצית בתהליך הטיפול או לצפות בשינוי שחל בילד תוך הטיפול. בתוך הפגישות מתייחס המטפל  להתנהגויות הילד ותפיסותיו לגבי הצתת אש. ניתן גם לכמת את הפעמים בהם המטפל מתקן את התנהגות הילד ותפיסותיו במהלך הפגישה הטיפולית כמדד להתקדמות הטיפול. טיפול בשיטת הרוויה בילד האמור הביא לשיפור שנשמר במעקב גם אחרי 24 חודשים.
 

טיפול תרופתי:  אין אינפורמציה מספקת על יעילות הטיפול התרופתי בתרופות החוסמות קליטה מחדש של סרוטונין לתא העצב ובכך מעלות את רמתו במרווח הבין עצבי. עם זאת נוסו תרופות אלו כמו גם תרופות מייצבות אפקט  כמו ליתיום קרבמזפין וחומצה ולפרואית בהפרעה זו.

לרשום תגובה