התמודדות עם המחלה הביפולרית (הדו-קוטבית)
בכתבה זו נדון בשלשה היבטים: ראשית נתאר את המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה, שנית, נביא דוגמת חוזה ממוקד שנערך עם מטופל/ת ביפולרי/ת במטרה ליצור תשתית להתמודדות עם משבר פסיכוטי אפשרי בעתיד ושלישית או לבסוף נביא תיאור החוויה הסובייקטיבית של מתמודדת אל מול המחלה.
- המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה
המחלה הביפולרית הינה אחת המחלות המסקרנות ביותר בשל היותה מאופיינת בשני קטבים לכאורה מנוגדים: המאניה והדיכאון, דבר שהוביל את החקרים להניח שיתכן ויש מנגנון המתאפיין בshift או במנגנון מעבר מקוטב לקוטב ופתח חיפוש אחר סטרוקטורות מוחיות או תאיות המתאימות לדרך פעולה שכזו דבר שלא נשא די פירות עד היום. כאמור המחלה מתאפיינת בגלים מאניים ודיכאוניים אשר ביניהם תקופות של רמיסיה או תקופות בהן המחלה אינה פעילה. המצבים יכולים לנוע ממצבים בעלי עצמה קלה עד עצמה רבה.
המחלה הדו-קוטבית – דימויים למחלה: א. שני קטבים המושכים בעיתות שונות בכיוונים נוגדים: ב. החולה נושא בכל אחת מכנפיו אחד משני קטבי המחלה הביפולרית או הדו-קוטבית
האדם הסובל מדיכאון בעל עצמה רבה [כאמור יש דרגות עצמה הנעות מקלות עד קשות בעצמת הדיכאון] . בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, האדם הסובל מדיכאון משמעי חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת.
בנוסף לחווית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, הקשרים הבין אישיים נפגעים גם הם לא פעם עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות.