פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
התמודדות עם המחלה הביפולרית (הדו-קוטבית)
בכתבה זו נדון בשלשה היבטים: ראשית נתאר את המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה, שנית, נביא דוגמת חוזה ממוקד שנערך עם מטופל/ת ביפולרי/ת במטרה ליצור תשתית להתמודדות עם משבר פסיכוטי אפשרי בעתיד ושלישית או לבסוף נביא תיאור החוויה הסובייקטיבית של מתמודדת אל מול המחלה.
- המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה) ומאפייניה
המחלה הביפולרית הינה אחת המחלות המסקרנות ביותר בשל היותה מאופיינת בשני קטבים לכאורה מנוגדים: המאניה והדיכאון, דבר שהוביל את החקרים להניח שיתכן ויש מנגנון המתאפיין בshift או במנגנון מעבר מקוטב לקוטב ופתח חיפוש אחר סטרוקטורות מוחיות או תאיות המתאימות לדרך פעולה שכזו דבר שלא נשא די פירות עד היום. כאמור המחלה מתאפיינת בגלים מאניים ודיכאוניים אשר ביניהם תקופות של רמיסיה או תקופות בהן המחלה אינה פעילה. המצבים יכולים לנוע ממצבים בעלי עצמה קלה עד עצמה רבה.
המחלה הדו-קוטבית – דימויים למחלה: א. שני קטבים המושכים בעיתות שונות בכיוונים נוגדים: ב. החולה נושא בכל אחת מכנפיו אחד משני קטבי המחלה הביפולרית או הדו-קוטבית
האדם הסובל מדיכאון בעל עצמה רבה [כאמור יש דרגות עצמה הנעות מקלות עד קשות בעצמת הדיכאון] . בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, האדם הסובל מדיכאון משמעי חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת.
בנוסף לחווית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, הקשרים הבין אישיים נפגעים גם הם לא פעם עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות.
הסופרת וחוקרת המחלה פרופ' קיי רדפילד ג'מיסון ילידת 1946 סבלה מגיל צעיר ממחלה ביפולרית
קיי רדפילד ג'מיסון: פסיכולוגית וסופרת (1946 – )
להלן קטע מספרה של קיי רדפילד גמיסון: הלילה ממהר לרדת: להבין את ההתאבדות [עמוד 83]:
"בצורתו החמורה הדיכאון משתק את כל כוחות הנפש העושים אותנו אנושיים חיוניים וערניים ובלעדיהם אנו נותרים במצב מנוכר של ייאוש מרפה ידיים וחסר מוצא……"
"זהו מצב עקר ומתיש.. .מצב חסר מוצא, מצב נעדר תקווה או תוחלת וכפי שניסח זאת א. אלוורז הרי שהמצב "חסר אויר ללא מוצא" אין בחיים האלו דם או דופק.. אך עדיין בידי חיים אלו לחולל כאב ואימה חונקת. ..כל הכיוונים אבודים… כל הדברים קודרים ומנוערים מרגשות (לבד מתחושת דיכאון משתק)…הגלישה אל חוסר התוחלת הופכת מוחלטת. ..על המחשבות משתלטת קדרות בלבול וקהות חושים"
- אלוורז: משורר ונובליסט (1929 –2019)
זהו קוטב אחד או הדיכאון היכול להופיע כאמור בעוצמות שונות.
הקוטב השני במחלה הינו המאניה. מצב המאניה מאופיין בתחושת התעלות, תחושת כל יכולות ופעלתנות יתר. במובנים רבים, מאניה היא היפוכו של הדיכאון. הלוקה בהתקף מאני מאופיין במצב רוח מרומם או באופוריה, והוא נוטה לרקום תוכניות חדשות לבקרים. מחשבותיו של הלוקה במאניה מהירות, ודיבורו, אף שהוא מהיר מאוד, אינו מצליח להדביק את קצב המחשבה, כך שלעתים משמיט החולה מדיבורו משפטים או חלקי משפטים, דבר המקשה את הבנתו. הוא עשוי להיראות רציונלי ברגע אחד וחסר כל שליטה ברגע שלאחר מכן.
כאמור התנהגותו של החולה בזמן ההתקף מתאפיינת באופוריה, שמחת יתר, במעשים נמהרים, שהוא עלול להתחרט עליהם לאחר מכן (יתכן בזבוז ראוותני של כספים, רכישת חפצים יקרים ומיותרים, עזיבת מקום עבודה ואף בן זוג, או קשירת מערכת יחסים עם זר). שלב המאניה מאופיין לעיתים גם בחוסר סבלנות עד כדי רגזנות, ובמקרים קיצוניים עלולה התנהגות זו להוביל אף לביטויי אלימות. המצב מתאפיין גם בהיעדר צורך בשינה ובתשוקה מינית מוגברת העלולה להוביל לקיום יחסי מין עם בני זוג מזדמנים. כל אלה משקפים שיפוט לקוי של המציאות.
יש חולים מאניים המאבדים את העכבות בדיבור על נושאי מיניות, ומתבדחים וצוחקים על נושאים הנכללים בטאבו החברתי. הנטייה למופקרוּת מינית עלולה לסכן מערכות יחסים זוגיות. מאפיין מפתח של התקף מאני הוא ההבדל הרב שבין ההתנהגות המאנית לבין אישיותו הרגילה של החולה.
כמו שאמר המלחין האוסטרי הוגו וולף (1860-1903) "הדם הופך להיות נהרות של אש" המחשבות דולגות גולשות והרעיונות מדלגים מנושא לנושא הלוך וחזור…מצב הרוח מרומם מאד ושמח באופן חזק אולם לעיתים הוא יכול להיות שזור בעצבנות פראית ונסערת …".
הוגו וולף מלחין (1860-1903)
הבן אדם אמר רוברט לאול "בלתי נלאה, סמוק עד שגעון, מוטרד ומטריד, החשיבה פתוחה מקוטעת ומהירה להדהים, הדיבור מהיר ובלתי פוסק והחושים מוטרפים מעוררים ומגיבים בחדות רבה לעולם…..המאניה מביאה אנרגיה עצומה וחסרת מנוח ומעט מאד צורך בשינה ….ההתנהגות נעשית קדחתנית קצרת רוח ולעיתים קרובות אלימה… השתייה הסקס ובזבוז הכסף נעשים מוגזמים …כאשר המאניה חמורה מופיעים חזיונות שווא ויזואליים וקוליים וכן הזיות על גדולה או רדיפה…"
רוברט לאול , משורר אמריקני : חלה במחלה הביפולרית (1917-1977)
כך כותב חולה במניה בתחילת המאה ה20
"…..כבר חודשים רבים שמצב מוחי אינו ניתן לתיאור. מחשבותי דוהרות במהירות הבזק מנושא אחד לשני …יש לי תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית … כל בעיות היקום באות ונדחסות למוחי ודורשות פיתרון מיידי – טלפתיה.. היפנוזה.. תקשורת אלחוטית.. מדע נוצרי, זכויות הנשים וכל הבעיות של מדע הרפואה הדת והפוליטיקה… אפילו תכננתי אמצעים לגילוי משקלה של נפש האדם והיה לי בחדרי מכשיר שנועד לשקול את נפשי בשנייה שתעזוב את גופי……."
"…..מחשבות רודפות זו את זו בראשי במהירות הברק. אני מרגיש כמו אדם הרוכב על סוס פראי עם מושכות חלשות והוא אינו מעז להפעיל כוח אלא מניח לו לרוץ כאוות נפשו ומשתדל לגלות כמה שפחות התנגדות. דחפים… פראיים חולפים במהירות במוחי נושאים אותי תחילה לכיוון אחד ואחר לכיוון שני… להרוס את עצמי ..להימלט עולה בדעתי לעיתים תכופות… אולם מוחי אינו מסוגל להתמיד בנושא אחד זמן רב או די זמן כדי לתכנן תוכנית אחת שלמה….. "
כמובן שהמאניה יכולה להופיע לא פעם גם בעוצמות מתונות יותר ולעיתים נכנה הופעה מתונה יותר של הסימפטומים כהיפומאניה.
שאלות רבות סובבות מחלה זו אשר האתיולוגיה או מחוללי המחלה עדיין לוטים בערפל למרות ממצאים ביולוגיים ומוחיים רבים ומחקר אינטנסיבי. ועל כן מעדיפים לכנות אותה הפרעה [DISORDER] בהעדר סיבתיות או אתיולוגיה ברורה.
ועם זאת המחלה קיימת, פעילה ויש לה לא פעם גם בסיס גנטי וכאחוז באוכלוסיה לוקים בה.
כתבה זו עוסקת יותר באדם הסובל מהמחלה והיא בנויה משני חלקים. האחד נושאו חוזה טיפולי בין מטופלת הרופא המטפל בה ואחרים, הבנוי כחוזה ספציפי וממוקד.
חוזה ככלל הוא ביטוי חברתי להסכמה בין שני צדדים כשירים.
חוזה טיפולי הוא חוזה שבדרך כלל אינו כתוב והנערך בין מטפל למטופל שלו, בדרך כלל בתחילת הקשר ביניהם.
החוזה הטיפולי מגדיר את מערכת היחסים הטיפולית, תפקידי המטפל והמטופל, את מחויבות של שני הצדדים לטיפול ולעיתים את סוג הטיפול ואף את מהות התהליך הטיפולי. בנוסף הוא מכיל בדרך כלל את משך זמן הפגישה הטיפולית ומקומה ולעיתים אף הערכה אודות משך הזמן הדרוש לטיפול.
לבד מחוזה שכזה הנערך בתחילת טיפול ניתן לערוך עם המטופל או המטופלת חוזה למטרה ספציפית ובדרך כלל זה נעשה במהלך הטיפול כאשר התבסס קשר טיפולי. נציין שאין מדובר כלל בחוזה משפטי אלא בהסכמה הדדית בין מטפל/ת ומטופל/ת.
להלן חוזה שנערך עם מטופל/ת במטרה ליצור תשתית להתמודדות עם משבר פסיכוטי אפשרי בעתיד ולנסות למנוע אישפוז. יש לזכור שבמצבים פסיכוטיים חלק מהמטופלים עשויים להגיע למצבים קשים מאוד לעיתים אף עם סיכון למטופל או לאחרים ועל חוזה כזה לנסות ולהתמודד עם מצבים כאלו. חוזה כזה בדרך כלל ניתן להיערך לאחר שמטופל עבר אפיזודה אחת או יותר של משבר פסיכוטי. במקרה שלפנינו ניתנו למטופלת עקרונות של בניית חוזה שכזה והמטופלת בנתה באומץ ובמבט נכוחה מול מחלתה ועל פי הניסיון עם אפיזודות מחלה קודמות והסיכונים הנלווים אל אפיזודות אלו חוזה ראשוני לפי עקרונות אלו. לאחר מכן נידון החוזה במספר פגישות טיפוליות עם המטפל עד לניסוחו הסופי. חשוב להדגיש שהחוזה נערך בהסכמה מלאה של המטופלת תוך שיחות חוזרות עימה על כל סעיף וסעיף בלא כל לחץ של המטפל או משפחת המטופל תוך שהמטופלת מנסחת את הסעיפים במילותיה שלה. נציין שעם כל מטופל נבנה חוזה שונה לגמרי המותאם אליו וברמת מורכבות ופירוט שונה ובניסוחיו של המטופל.
להלן חוזה מפורט שנערך עם מטופלת בעלת השכלה משפטית שחוותה אפיזודות פסיכוטיות קודמות חלקן עם מצבי סיכון כאשר המטופלת ניסחה את סעיפי החוזה (כולל הרעיון של שימוש בדגלים בצבעים שונים כאיתות על רמות של סיכון) תוך הדרכה ודיאלוג מתמשך עם המטפל. החוזה נוסח כאשר המטפלת במצב של רמיסיה, מצב בו המחלה אינה פעילה והשיפוט תקין. החוזה מובא ללא ציון פרטים מזהים ובהסכמה מלאה של המטופלת מתוך הכרה שלה שיתכן והעלאה לרשת של דוגמת חוזה כזה יכולה (אולי) לשמש ולעזור למטפלים ומטופלים אחרים. לבסוף נציין שיש חשיבות לערוך את החוזה עם מטפלים מנוסים ואין בהבאת דוגמא זו כל המלצה לשימוש בחוזה אלא כל החלטה כזו מן הראוי שתעשה תוך התייעצות עם פסיכאטר מנוסה. לשם נוחות החוזה עם המטופלת מנוסח בלשון נקבה עם מטופלת שתכונה "חנה".
בכל מקרה על המטופל/ת להיות מטופלת תרופתית כיאות על ידי פסיכיאטר ואין החוזה נועד להחליף כל טיפול תרופתי.
- חוזה שנערך עם מטופל/ת במטרה ליצור תשתית להתמודדות עם משבר פסיכוטי אפשרי בעתיד
הסכם טיפולי בין חנה ופרופ' יוסף לוין
הצדדים להסכם:
חנה- מטופלת
פרופ' לוין יוסף – מטפל
1 . ניסוח ההסכם מתוך רצון חופשי
ההסכם נכתב כולו על ידי חנה (שם בדוי). חנה נסחה את ההסכם מתוך רצון חופשי וללא לחץ של אנשים אחרים כאשר היא במצב של תפקוד תקין לחלוטין (ברמיסה), מתוך ידיעה שלעיתים תפיסת המציאות שלה משתבשת בעת משברים. כמו כן ההסכם נכתב תוך שיתוף פעולה עם פרופ' לוין תוך מחויבותו להסכם ועל דעתו.
- מטרת ההסכם
חנה מבקשת לחיות חיים תקינים ומלאים ולהגשים את כל חלומותיה למרות מחלת המאניה – דפרסיה שבה היא לוקה . חנה מודעת לכך שלעיתים תפיסת המציאות שלה משתבשת ועלולה לסכן הן את מהלך חייה התקינים שלה והן זו של משפחתה, לעיתים אף עד כדי סכנת מוות לעצמה, אולם הבעיתיות מתחילה שכאשר חנה כבר נמצאת במצב מאניה ואין היא מודעת לסכנה ולשיבושי תפיסת המציאות, והיא עלולה לגרום נזק לעצמה לאחרים , לסביבה הקרובה ולזרים. מטרת ההסכם היא למנוע ככל האפשר נזק עתידי ולהקטין סיכונים.
בבחינת" איזהו חכם הרואה את הנולד" .
3 הצהרת כוונות
על מנת שמטרת ההסכם תוגשם מוסכם בזאת על פרופ' לוין חנה שבעת התקפים מאניים או דיכאונים קשים חנה תוותר כליל על שיקול דעתה ותסמוך על שיקול דעתם של פרופסור לוין ומשפחתה על- פי עקרונות היסוד המוכתבים בהסכם זה בלבד.
הדימוי למצב זה הוא " טיסת מכשירים " כאשר הטייס נכנס למצב של ורטיגו, הטייס חייב לסמוך על מה שמראים המכשירים ולא על הידע או האינטואיציה האישית שלו, כלומר ויתור על כל מה שהטייס יודע וחש באופן אישי וכניסה למצב בו הוא/היא סומכים על המכשירים החיצוניים בלבד, שכן אחרת עלול להתרחש אסון.
כזהו המצב שרצוי שייווצר בעת מאניה או דיכאון קשים אצל חנה, מצב בו תוותר על כל שיקול דעתה ותסמוך רק על שיקול דעתם של הפרופ' ומשפחתה בלבד.
סעיף זה של הצהרת כוונות נועד להבטיח שהצדדים להסכם מבינים את משמעות ההסכמה אודות הוויתור על החירות ,האוטונומיה ושיקול הדעת האישי במצב של מחלה ניכרת וקשה של חנה.
הצהרת כוונות של חנה
אני מבקשת להגיד שאני מפחדת מאוד לוותר על שיקול דעתי וכי זה בניגוד מוחלט לאופי שלי, לאמונות שלי כאדם וכאישה ובמיוחד במצב כל כך קיצוני של מצוקה אמתית. יחד עם זאת האינטואיציה שלי אומרת שאני יכולה לסמוך עליך פרופ' לוין שאתה אדם טוב ואמין בבסיסך ואני מהאנשים שבוטחים באינטואיציה שלהם, הם מעולם לא הטעו אותי.
- הדגלים – קבוצת הסיפטומים
להלן תיאור חלוקת קבוצות הסימפטומים של המצבים המאניים או הדיכאונים עפ"י צבעי דגלים, בדומה לדגלי הים, מגלי ים רגוע ושקט עד סופת צונאמי מאיימת בלב ים. כל דגל הינו עליית מדרגה בשלבי המחלה.
א. דגל לבן
מצב נורמטיבי לחלוטין, אין שום בעיה בתפיסת המציאות או התפקוד של חנה. אין צורך בכל התערבות חיצונית של המשפחה או הפרופ' . המצב המומלץ הינו כי חנה תיקח תרופות באופן קבוע ותנקוט בכל האמצעים על מנת להגן על עצמה, אך כל ההחלטות נתונות לשיקול דעתה הבלעדי.
ב. דגל אפור
מצב התחלתי של אפיונים מאניים – מצב עדיין יחסית נורמטיבי מבחינת תפיסת המציאות , הסביבה אינה מרגישה עדיין בשום שינוי התנהגותי. אך יחד עם זאת קיימת התחלה של חוסר שקט קל , מחשבות טורדניות ברמה בינונית , קשיים בהרדמות.
תחילת אפיונים דיכאוניים – מתפקדת כרגיל אך יחד עם התחלה מסוימת של דיכדוך , ירידה באנרגיה , כבדות ,ישנה הרבה יותר.
במצב זה אין צורך בהתערבות חיצונית בחייה של חנה, אך יש להגביר את תשומת הלב לסימפטומים. חנה צריכה לדווח לפרופ' על השינויים במצבה ולבחון האם יש צורך בשלב זה לשנות מינוני תרופות.
ג. דגל אפור כהה
קיים תחילת שיבוש בתפיסת המציאות, חנה עלולה לא להיות ערה לעובדה זו. על פי ניסיון העבר לרוב הסביבה הקרובה לא בהכרח חשה בסימפטומים.
חשוב להדגיש כי מצב של דגל אפור כהה בד"כ נוצר לרוב על רקע של סטרס חיצוני. סטרס יכול להתבטא במצב מלחיץ בעל אופי או מאפיינים טבעיים, למשל התחלה חדשה בעבודה , לחץ רגשי סובייקטיבי על רקע מצוקה אך גם על רקע מצב רגשי של התרגשות חיובית.
איפיונים מאניים – קבוצת הסימפטומים היא עליית מדרגה משמעותית ברמת האנרגיה והאינטנסיביות של המחשבה, מחשבות אובססביות סביב נושא אחד, נאומים פנימיים, חוסר שקט אינטנסיבי, מתרגזת הרבה, בוכה ומתרגשת בקלות, רבה הרבה עם הסביבה, לא ישנה יותר משתי לילות ברציפות, שינויים קלים בקצב הדיבור או/ ו התיאבון.
אפיונים דיכאונים – מחשבות שאני אפס, לא מוצלחת, חולת נפש, מסכנה, חסרת יכולת וכד'. תחושה שהכל שחור. חוסר אנרגיה, לא ישנה יותר משתי לילות, בוכה ומתרגשת בקלות, מתקשה לתפקד, לחילופין ישנה הרבה יותר.
זהו מצב שעל פי נסיון העבר חנה מרגישה את ענני הסופה הכהים מתקרבים אך הסביבה הקרובה לא חשה בשום דבר יוצא דופן. לכן ברירת המחדל חייבת תמיד להיות " עדיף תמיד בכל מצב של ספק להנגיש יותר הגנה ולא פחות הגנה ". הסיבה לכך שאם טעינו והתברר שלקחתי יותר תרופות הנזק בכך הינו הרבה יותר קטן באם יתברר שטעינו לעומת מצב בו לא לקחתי מספיק תרופות והתחיל " מחול השדים " של המאניה או נפילת הדיכאון.
האמצעים שישי לנקוט בשלב זה : קביעת פגישה אישית עם הפרופ', לקיחת תרופות באופן מיידי על פי הסכמה מראש עם פרןפ לוין, דיווח מידי לפרופ' ולמשפחה על כל החמרה במצב, הפחתת לחצים בחיים , שימוש בטכניקות הרפיה וכל מה שהפרופ' וחנה יחשבו שיש לעשות על מנת למנוע סיכון. כמו כן במצבים אלה חנה תקבל עצות מהפרופ' ובני משפחתה בקשר להתנהגותה, מעשיה, הוצאת כספים וכדומה.
הערה : מצבים דגל אדום , אדום עם ציור של גולגולת ושחור הינם מצבי חירום. מצבי סכנה . בהם ילקח שיקול הדעת מחנה סעיף זה יעסוק באיפיונים והגדרות והסעיפים הבאים בהסכם יעסקו בשאלות מה הצעדים שיש לנקוט במצבים אלה.
ד. דגל אדום
דגל אדום הוא מצב מאני או דכאון די קשה שבו משתבשת תפיסת המציאות של חנה. חנה אינה מתנהגת או תופסת את המציאות על פי הנורמות המקובלות בחברה אך בעיקר על פי הנורמות שהיא מבינה ומעצבת את חייה כאשר היא במצב תקין , חנה מבקשת להכיל את עקרונות חייה הנורמטיביים גם במצבים מסוכנים אלה.
במצב של דגל אדום המחלה היא בשלבים המסוכנים ממש. חנה עלולה לא להכיר במצב, כמו כן חשוב להדגיש שאת המחלה רואים על חנה גם אנשים זרים.
האפיונים של הדגל האפור הכהה :
מחשבות אובססיביות, דיבור פנימי אינטנסיבי לא רגוע , נאומים פנימיים, חוסר שקט, רגזונית, בוכה הרבה ומתרגשת בקלות , רבה הרבה עם הסביבה, לא ישנה שתי לילות ברציפות, שינויים בקצב הדיבור או /ו התיאבון.
כמו כן די באפיון אחד נוסף מקבוצת הדגל האדום :
- מחשבות על צדיקים נסתרים, גאולה, משיח, אליהו הנביא, דתיות יתר, חנה מיחסת לעצמה כוחות או תפקידים או כישורים שבד"כ אין לה, או כל חשיבה מיסטית באופן כללי שהיא מוגשמת הלכה למעשה.
- חנה לא ישנה שלושה לילות ברציפות.
- שני נציגים לפחות טוענים שאני במצב של דגל אדום.
- פרופ' לוין טוען שאני במצב של דגל אדום.
- חנה חושבת לפגוע בעצמה.
- חנה חושבת לפגוע באחרים.
ה. דגל אדום עם ציור גולגולת
דגל אדום עם גולגולת הינם מצבים מאניים או דיכאוניים חריפים וקשים במיוחד חנה אינה תופסת ומתנהגת על פי המקובל בחברה , אינה מתקשרת עם סביבתה באופן תקין. המחלה ניכרת על חנה כלפי חוץ וגם זרים חשים שמשהו לא תקין אצלה.
זהו מצב של סכנה ממשית נוצר איום לחייה של חנה או לרכוש והיא אף עלולה לנקוט באלימות כלפי משפחתה הקרובה בלבד. קיימת סכנה שחנה תחשוף את המחלה בפני זרים ובכך היא עלולה להקשות על תפקודה המלא העתידי.
האיפיון של דגל אדום עם גולגולת הוא שהפרופ' ושני נציגים מהמשפחה אומרים לחנה שהיא בסכנה שיאשפזו אותה.
ו. דגל שחור
דגל שחור הוא מצב של איום ממשי על חיי חנה או בני אדם אחרים, להדגיש על חיי אדם בלבד ולא רכוש.
חנה עשתה נסיון להתאבד, לפגוע בחיי אדם, סכנה את עצמה או את אחרים באופן חמור ביותר. לא ניתן בשום אמצעי פחות חמור מאשפוז למנוע סיכון חיים.
- המצבים בהם ילקח כל שיקול דעת מחנה
כל שיקול הדעת ילקח מחנה החל מדרגה של דגל אדום בלבד, כאשר במצב של דגל אפור או אפור כהה חנה תקבל את שיקול הדעת לגבי התרופות שיוצעו לה. חנה מצהירה בזאת שהיא מתחייבת לפעול על פי כל ההנחיות, הטיפולים ההסכם וכל מה שיאמר לה לעשות על ידי הפרופ' או אחד מנציגי משפחתה. אף אם זה בניגוד לעמדתה במצבים אלה ובניגוד לרצונה או השקפתה תפיסת עולמה , אמונותיה , דתה, בניגוד למה שנאמר לה על ידי צדיקים, אליהו הנביא, מלאכים וכל ישות פיזית או רוחנית אחרת ואף אלוהית. כל התנגדות לדברי הפרופ' או המשפחה חייבת להתבטל כאשר מוכרז אחד ממצבים אלה. חנה מתחייבת בזאת לבצע כל הוראה שנאמרת לה לעשות.
להדגיש כי לחנה אין שום זכות להתנגד או לחדול מביצוע הוראה בדיוק כפי שנאמר לה לעשות. לחנה אסור, לערער, לבצע חלקית, לחלוק על ההוראות, לסרב בכל דרך שהיא מילולית או פיזית או התנגדות פסיבית או אקטיבית או לנסות ולהערים בסתר על כל מה שדרשו ממנה לעשות.
אני חנה מצהירה בזאת שאני מבינה היטב את הנאמר והנכתב בסעיף זה על ידי ומבינה כי החלק החשוב והמרכזי ביותר בהסכם זה מבחינתי הינו הוויתור על שיקול דעתי וכי ההוראות נועדו אך ורק להגן עלי ולהבטיח את טובתי בכל מצב שבו אני עשויה להימצא בעתיד.
- הצעדים שיש לנקוט במצבי חירום
א. קביעת פגישות אישיות עם הפרופ' עלפ"י דרישות הפרופ' או המשפחה.
ב. חנה תדווח דיווח אמין ומקיף על מצבה הרגשי ומעשיה.
ג. חובה על חנה לקחת כל טיפול תרופתי שהפרופ' קובע ובזמנים שנקבע על ידו.
ד. חובה על חנה לבצע כל הוראה –כאשר במצבי דגל אפור ואפור כהה חנה תיקח כל טיפול תרופתי שיוצע לה. במצבי דגל אדום, אדום עם גולגולת ושחור- חנה תבצע כל הוראה שיגידו לה הפרופ' ובני משפחתה, כגון : לא לצאת מהבית, לצאת רק עם ליווי, שאישה נוספת תיכנס איתה למקלחת וכד'. אין לחנה שום זכות ערעור או סירוב לבצע או לדחות הוראה.
ה. חנה מתירה בזאת כי בהחלטה משותפת בלבד של המשפחה (נציג אחד לפחות ) ופרופ' לוין ינקטו גם צעדים דרסטיים על מנת למנוע אשפוז או מצבי חירום קיצוניים שעשויים בעתיד לפגוע במהלך חייה או חיי משפחתה או סיכון חיי בני אדם אחרים.
הצעדים הדרסטיים יכולים להיות לדוגמה אפוטרופסות ואחריות על חנה:
אחד או יותר מקרב משפחתה של חנה ( ההורים והאחים בלבד) יוכלו להתמנות כאפוטרופסים הבלעדיים על חנה, כל החלטה במצבים בהם חנה פסיכוטית , דכאונית ושתפיסת המציאות שלה משתבשת חייבת להיות על דעתם.
משפחתה של חנה הינם הסמכות העליונה והבלעדית על חייה וגורלה של חנה, כאשר חנה אינה בעלת יכולת לתפקד באופן נורמטיבי ואוטונומי.
- 7. פרשנות לחוזה
חנה חייבת לקבל על עצמה את ההבנה שהסכם זה תופס בכל מצב אין לפרש את ההסכם אלא על פי עקרונות סעיף זה בלבד :
א. ההסכם כולו נוצר ונכתב על ידי חנה עצמה ונועד לטובתה ,לטובת משפחתה והחברה בלבד, כפי שחנה רואה זאת כעקרונות היסוד של חייה. חנה חייבת להפנים שכאשר נעשה שימוש בהסכם, מעשיהם של הפרופ' ומשפחתה נועדו להיטיב עמה.
ב. אין שום כוח עליון , חוק או פרשנות, פרשנות דתית ואף דברי אלוהים שיכולים לשנות את ההסכם, איזשהו סעיף או סעיפים בו.
ג. חנה חייבת במצבי דגל אדום, אדום עם גולגולת או שחור, לעשות כל מה שאומרים לה לעשות או לחדול מלעשות מעשה איזה שהוא כאשר הפרופ' או אחד מבני המשפחה מורים על כך. ההוראות חייבות להתבצע במלואן. הפרשנות חייבת להיות שעל חנה לקיים את מה שאומרים ואת כל מה שאומרים, אף אם זה בניגוד מוחלט לדעתה.
ד. חנה חייבת לקחת תרופות ואת כל התרופות בזמנים שיקבעו לה החל מדגל אפור ומעלה.
ה. בכל מחלוקת בעניין פרשנות על מה שנאמר בחוזה ההכרעה תעשה אך ורק בצורה הבאה, הפרשנות שתקבע בפורום של נציג המשפחה והפרופ' וההחלטה שמתקבלת מחייבת את חנה באופן מוחלט. חנה חייבת לבצע או להפסיק לבצע כל מה שנאמר לה, אף אם היא חושבת כי מדובר בטעות, או שאינה רוצה, או שאלוהים או מלאך או כל גורם אחר אמר לה כי זה בניגוד ליעוד שלה וכד'.
ו. ההסכם מחייב כולו על כל סעיפיו, לא ניתן לקיים או לבטל חלק מההסכם על פי דעתה של חנה בלבד באופן חד צדדי.
- 8. ביטול ושינוי החוזה
שינוי ההסכם – יעשה רק על ידי שני הצדדים בהסכמה משותפת בלבד, לאחר חתימת ההסכם. השינוי יעשה בכתב ובפגישה אישית בלבד.
לראיה באנו על החתום,
תאריך : ______________
חנה: ____________________
פרופ' יוסף לוין : ________________
כללי הזהב הטיפוליים
חנה ופרופ' יוסף לוין
- חנה בוחרת בחיים, חיים שיגשימו את כל חלומותיה.
- חנה מודעת שעליה האחריות לנהל את חייה בכל מובן ואופן , היא נושאת בנטל ההוכחה והאחריות שאפשר לסמוך עליה. חנה מודעת שמחלת המאניה – דפרסיה שבה היא לוקה מהווה אתגר עצום לעצמה ולסביבתה שעליה לעשות הכל על מנת להקטין את הסיכונים, הפגיעה, האיומים וחוסר הנוחות הנגרמים בעקבות המחלה .
חנה מכירה , מצטערת, כואבת מאוד ובעיקר מודה מעומק הלב על הקשיים, הלחץ, הסבל, האחריות האישית ובעיקר על הקורבן העצום שמשפחתה , רופאיה ושאר האנשים הקרובים שעושים הכל על מנת לעזור לה לנהל חיים מלאים ותקינים.
- חנה מתחייבת בזאת לא להרוג אף אדם כולל את עצמה , לא לפגוע פיזית בשום אדם או בעצמה , לא להרוס בשום צורה רכוש ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בכל דרך שהיא בזולת.
- חנה מודעת שבמחלת המאניה – דפרסיה עשויים להיווצר מצבים בהם עלולה להשתנות תפיסת המציאות ללא הגיונית, לא נורמטיבית ומסוכנת לה ולסביבתה.
לכן בשעת חירום חנה תוותר כליל על כל שיקול דעתה , תבצע או תחדל לעשות כל מעשה על פי ההוראות שיקבעו על ידי פרופ' לוין ומשפחתה.
לחנה אין שום זכות התנגדות , ערעור , אפשרות להתנגד חלקית להוראות, אסור לה להסתיר מידע, לסרב לשתף פעולה או לנסות ולהערים בכל דרך שהיא על ביצוע הוראות.
לא ניתן לבטל או לסרב לקיים את הכללים או חלקם ואף לשנותם בשום מצב ואופן.
בכל מצב של ספק בשאלה האם על חנה לוותר על שיקול דעתה במצב חירום, החובה המוחלטת תהיה שחנה תוותר כליל על דעתה ורצונה , אף אם זה בניגוד לכל ציווי פנימי אישי, דתי או אף אלוהי.
- 5. מצב חירום הוא כל מצב שפרופ' לוין מגדיר כמצב חירום או ששניים מבני המשפחה מגדירים כמצב חירום.
- פרופ' לוין ומשפחתה של חנה מבינים את האיום והפחד האיום בוויתור על כל שיקול – דעת והאמון המוחלט שחנה נותנת בהם. האמון בכם מבוסס מעבר לכל היבט חוקי ואתי , אלא אך ורק על בסיס של אמון אישי ומוסרי בלבד בכל אחד ואחד מהם.
לכן פרופ' לוין ומשפחתה של חנה מתחייבים בפניה לא לפגוע , לנצל, להעליב ולכבד אותה כאדם בכל מצב. העקרון המוסרי האישי היחיד המחייב כל אחד מהממונים עליה בשעת חירום הינו " אם אני הייתי במצבה של חנה איך הייתי רוצה שינהגו בי כאדם".
- תיאור החוויה הסובייקטיבית של מתמודדת אל מול המחלה
חנה : התמודדתה עם המחלה במילותיה שלה וכפי שהיא בחרה לערוך ולנסח את חוויותיה והתנסויותיה.
- דימוי עצמי
הדימוי העצמי משתנה עם השנים. מתחושה שחרב עלי עולמי לתחושה שלא בהכרח מתאים לי להיות נורמלית.
לאורך השנים אני נושאת בתוכי את הדימוי הנמוך ביותר של חולת הנפש. דימוי המסכנה הלא מטופחת האחת שהיא בשוליים של החברה, גבולית, שהלא נורמליות שלה בולטת לכל הסובבים אותה. מסכנות ועם תחושה של איום מהמחלה עצמה.
הלכתי ללמוד משפטים וסיימתי בהצטיינות על מנת להחליף את הכותרת של חולת נפש לכותרת של להיות עורכת דין העיקר להיות כמו כולם. לא ליפול בערך העצמי "מהנורמליים".
עם השנים והתחזקות הביטחון העצמי (שהיה לי מאוד קשה להחזירו) השתנה חלק מהדימוי לטובה, שאומנם אני חריגה אבל לטובה. שלא בהכרח אני באמת רוצה להיות נורמלית, ובנוסף קיימת בי תחושה של בוז לנורמליות ולתחושת העדר שמלווה אותה.
בניתי לעצמי עולם שמאוד מתרחק מהתכתיבים של הנורמליות, אבל כל זה התאפשר בכיסוי של הלא נורמלית המסכנה. אני מסכנה אומללה חולת נפש אז תעזבו אותי בשקט. תנו לי לחיות בשוליים וככה אני לא צריכה לעמוד בסטנדרטים של הנורמליים.
כיום אני נושאת בתוכי את שני הדימויים על פי ההתנהגות כלפי חוץ אני לרוב הדמות המוחלשת. בפנים אני מרגישה שניצחתי את מערכת הנורמות של הנורמליים שלא מקובלת עלי, לא הפכתי לעורכת דין מתוסכלת כמו רבים שראיתי. אני מנסה לפרוץ את הגבולות של עצמי, ללמוד דברים חדשם ולעשות דברים שאני אוהבת ולא גורמים לי סטרס או שאני שונאת לעשות. אבל החלוקה בין החלשה והחזקה אינה מוחלטת ולעיתים ההזדהות שלי עם דמות חולת הנפש החלשה והמסכנה מרובה.
- ההתייחסות למחלה
אני בחרתי לחיות בהסתרה של המחלה, כשאני צריכה לדווח על המחלה כגון אצל רופאים אחרים אני חשה מבוכה. אני מרגישה שאם ידעו שאני חולה במחלת נפש ערכי ירד בפני האחרים. לאורך השנים זה הביא לכך שנמנעתי לדבר על זה ואם כבר סיפרתי התחרטתי על זה. כיום אני מנסה ללמד את עצמי לצורת חשיבה שלא אכפת לי מה חושבים עלי ולהתנהל בלי לייחס לאחרים משמעות יתר בחיי.
לאורך השנים בנוסף לדימוי העצמי הנמוך מאוד, המחלה הביאה לכך שאיבדתי לחלוטין את תחושת הוודאות של מהי מציאות. איך אני יודעת אם אני מדברת לעניין, מה נכון ומה לא נכון, באילו כלים לשפוט אחרים וכדומה. אובדן הביטחון בעצמי היא תחושה מאוד קשה, כאילו הפסקתי ללכת על אדמה בטוחה.
לא הייתה הפרדה בין אני החולה באמצע התקף, לאני הבריאה כאשר הייתי בהתקף לא פעיל. הכול היה חולה. כל המחשבות ,המעשים וההתנהגות שלי הכול נצבע באור המחלה.
כאמור חוסר הוודאות הוביל לתחושות מאוד קשות, להסתובב בעולם בלי לדעת מהי מציאות אמיתית ואיך נכון להתנהל העולם. מה שהוביל לחיפוש מתמיד אחר התשובה לשאלה מהי המציאות הנכונה לחיות על פיה. אני מצאתי תשובות בעולם הדת והאמונה בקדוש ברוך הוא. מאז מאוד הוקל לי, תחושת הוודאות חזרה, תחושה שאני יודעת איך העולם פועל חזרה אלי ובעיקר מה נכון ומה לא נכון לפעול ולעשות. כמו כן חזרה לי היכולת לקבוע מהי התנהגות נאותה או לא נאותה אצל אחרים. הדת נתנה לי את תחושת האיזון שהייתה כל כך חסרה לי. יחד עם תחושת הוודאות התגברה אצלי התחושה של בוז כלפי הנורמליים והנורמות שהם פועלים בעולם.
- פחדים
הפחד הראשוני ומשמעותי ביותר בחיי היה הפחד מאשפוז שמלווה אותי מאז ההתקף הראשון. החשש להיות סגורה ומאושפזת העלה בי במהלך שנים רבות חרדות אמתיות. פחדתי מהרופאים שלי ואפילו פחדתי מהמשפחה שלי למרות שהם תומכים ועוזרים לי. בהתקפים שונים הסכנה מפני אשפוז הלכה למעשה היה קיים במהלך השנים מה שהגביר את תחושת האיום והחרדות. אני לא מסוגלת לסבול ולקבל את איום האשפוז כאופציה.
שני דברים משמעותיים הובילו להפחתה ברמת החרדות מאשפוז. בעבר, היה קיים חשש ממשי וודאי לאשפוז ופרופסור לוין מנע זאת, כך שהתגברה מאוד מאוד התחושה של לסמוך על הרופא שלי (ועל כך לנצח אני אודה לפרופסור לוין). כמו כן עם התחזקות התפיסה האמונית שלי בקדוש ברוך הוא אני אומרת לעצמי שההחלטה בידיו אם אני אהיה חס וחלילה מאושפזת או לא. אני משחררת את ההחלטה לריבונו של עולם ולא לידי בני אדם.
יחד עם זאת תחושת החרדה מאשפוז לא חלפה לחלוטין וכאשר שמעתי בטלוויזיה שהרגו במכות חוסה במוסד "טיפולי", ההזדהות שלי הייתה מוחלטת והגבתי בהתקפי בכי מתמשכים ובתחושה שזאת הייתה יכולה להיות אני במקומו.
פחד נוסף ומהותי אף הוא זאת החרדה מלהיות מסוכנת לסביבה והחשש מהאלימות שבי והחשש מהסכנה לרצוח את ילדי אם יהיו לי כאלה. על חשש המסוכנות לאחרים כמעט ולא אמרתי לאף אחד ולא דברתי על זה בקול רם. החשש להיות אם משוגעת לילדי ומסוכנת לאחרים, התחזק במהלך השנים בעקבות הסיפורים על אימהות שהטביעו את הילדים שלהם באמבטיה וכדומה, זה רק חיזק תחושות אלה ביתר שאת. הפחד הזה במודע ושלא במודע הוביל אותי להחלטה שלא יהיו לי ילדים משלי. לא רציתי להיות אמא משוגעת לילדי, כמו כן הפחד מאלימות כללית כלפי הסובבים אותי הוביל לתחושה שזה עלול להיגמר באשפוז, כך שזה העצים את תחושת הפחד מהאשפוז והפחד הסמוי מהסובבים אותי ומהרופאים שלי.
אולם יום אחד ראיתי תוכנית בטלוויזיה על הורים עם פיגור שכלי שילדו ילדים נורמליים וחשבתי לעצמי איזה ילדים מוצלחים, ילדים בריאים שבנו את עצמם וחלקם מאוד יפים. בסוף הסרט אחד הבנים אמר שלמרות הקושי לגדול עם אמא מפגרת הוא לא היה משנה דבר בחייו משום שזה הוביל אותו להישגים בחייו הבוגרים. חשבתי לעצמי שגם אם אני משוגעת לא בהכרח יצאו לי ילדים פגומים. אלא קיימת האופציה לילדים מאוד מוכשרים למרות המחלה שלי אך זה נשאר בגדר משאלת לב בלבד.
- הדמיון המודרך
לבקשתי אני עושה עם פרופסור לוין –במקביל לטיפול ולמעקב אחר מצבי ותרופותי— דמיון מודרך כמעט בכל טיפול במהלך השנים. אנחנו עושים דמיון מודרך "פתוח" כלומר לא תכנים סגורים, כגון שאני יושבת בחוף הים ורואה שקיעה. הדמיון המודרך משוחרר מתבניות מובנות ויכול להפתיע גם אותי, זה כמו סרט פנימי שאני רואה את עצמי בלי לדעת מראש מה יהיה התסריט. לעיתים אני מגיעה לפגישה עצובה ואני רואה דמיון מודרך שמח ולעיתים הפוך אני מגיעה לפגישה שמחה ורואה דמיון מודרך עצוב. בעצם כל הדמיונות המודרכים במהלך כל השנים עסקו במחלה ובשיגעון והתמודדות עם המחלה. לא הופיעו נושאים אחרים בדמיון המודרך למרות שהוא פתוח. זה רק מראה את עוצמת ההשפעה של המחלה על חיי ועד כמה היא מובילה ומנחה את מהלך חיי.
הדימויים מאוד השתנו במהלך השנים וללא יוצא מהכלל כל הדימויים מייצגים את כוחות הנפש שלי או את המחלה.
בתחילה היה רק נחש מפחיד ומאיים ( הערה: אני יודעת מה פרויד חשב על נחשים יחד עם זאת שמורה לי הזכות לפענח את הדימויים שלי בכוחות עצמי והנחש מבחינתי מסמל את המחלה).
ביטוי הנחש כמחלה נראה לי כמו פעילות הנחש, הנחש הוא חיה מוסתרת שעד שהיא מכישה אותך אתה כבר בסכנה וחולה. כך המחלה בתחילה יש התנהגות כביכול נורמטיבית אך מסתירה את בוא ההתקף וכשמגיע ההתקף לבסוף אתה כבר עמוק בצרות ובקשיים של המחלה, בדיוק כמו הכשת הנחש.
תקופה ארוכה הופיע הנחש כאיום, השינוי חל בדמיון המודרך שבו הצלחתי לדבר עם הנחש ולתקשר אתו. זה היה דמיון מודרך מיוחד מאוד שלאחריו היה שינוי משמעותי.
הדמיון המודרך לאחר מכן היה שראיתי עצים ודשא ללא פרי, זאת התקדמות מסוימת שמראה גדילה וצמיחה אך ללא פרי.
לאחר מכן ראיתי עצים עם פירות, זכור לי במיוחד דמיון מודרך שבו ראיתי עץ אחד עם כל מיני סוגי פירות שונים עליו, כגון: אבטיח, בננות, אננס תפוחים וכדומה. זה סימל את ההצלחות העתידיות שיהיו בסוף התהליך, מאוד שמחתי בדמיון מודרך זה.
בשלב לאחר מכן ראיתי בדמיון המודרך חיות שונות שכאמור כולן מייצגות את כוחות הנפש שבי. בתחילה היו חיות מוחלשות כגון אפרוח קטן ולאחר מכן הופיעו דמיות חזקות כמו זאבה או לביאה, דמויות שמבטאות עוצמה והתמודדות מעמדה של כוח במחלה.
שלב נוסף היה הופעת דמויות אנושיות אך גבריות, שזה מצד אחד דימוי שקרוב אלי כדמות אנושית אך יחד עם זאת דימוי יחסית רחוק כדמות גברית. הדמויות אמרו שהן מייצגות למשל את המוח שלי, דמות שייצגה הצלחה וכדומה.
בשלב מאוחר יותר הופיעו דמויות נשיות שאלו כוחות נפשיים בתוכי שהרבה יותר קרובים למי שאני בפועל. זכורה לי במיוחד דמויות שהופיעו מספר פעמים, דמות של אישה מהמאה התשע עשרה לבושה עם בגדים ברוח התקופה, ודמות נוספת שזכורה לי היא דמות משנות השלושים של המאה העשרים, שהייתה סופרת, דמות זאת הייתה עם בטחון עצמי מוחצן ובולט ( דבר שלדעתי לא מאפיין אותי). הדמויות הנשיות היו לאורך תקופה ארוכה, גם הן ייצגו הצלחה וכדומה, אבל לצד זה גם הופיעו גם דמויות חלשות והמוטיב של חוזקה – חולשה חזר על עצמו לאורך הדמיון המודרך גם בדמיות הנשיות.
בשלב מאוחר יותר הופיעו דמויות שהן אני במייצגים שונים, אני כעורכת דין, אני כחזקה לצד זה הופיעה דמות מפחידה של אני כמשוגעת דמות שהייתה אלימה ומסוכנת ומאוד מפחידה, ההתמודדות איתה הייתה לא פשוטה והניסיונות להכניע אותה חזרו ונשנו.
בשלב האחרון הופעתי אני עצמי כפי שאני במציאות, כדמות שפועלת בתוך הדמיון המודרך עצמו. לדעתי זהו שלב חשוב ביותר משום שכפי שאפשר לראות התחזקות כוחות הנפש שבי הייתה הדרגתית, מדימויים של נחש, צמחים, חיות, דמויות גבריות, דמויות נשיות ואני עצמי שפועלת בדמיון המודרך, מעידים על היכולת לבחון את המחלה אך יותר מכל מעידים על היכולת להתמודד עם המחלה, להסתכל למחלה בעיניים ולהגיד שאני יכולה לנסות ולשנות את צורת ההתייחסות למחלה, אני יכולה להיות חזקה מול המחלה ולנהל את המחלה במקום שהיא תנהל אותי.
דמיון מודרך לדוגמה
- אני נוסעת בכרכרה עם סוסים בתוך עיר מגורי עם חלק מהאחים שלי. אני מגיעה למקום מסוכן שיש בו בולען, אני משאירה את האחים שלי בכרכרה ונכנסת לבדי לבולען. אני רואה בתוך הבולען שדים מאוד מפחידים, עם צחוק מאיים וניסיון להתקרב אלי, אני מצליחה להכניס אותם לכלוב. לאחר מכן מופיע שד גדול ומאיים במיוחד הוא נראה כראש השדים, אני נבהלת מאוד אך גם אתו אני מצליחה להתמודד ולשים אותו בכלוב. אני לוקחת לבדי את הכלובים בכרכרה וזורקת אותם במקום רחוק.
הפרשנות (של חנה) לדמיון המודרך
…שאני מצליחה להתמודד עם השדים הפנימיים שבתוכי, עם השדים שמאיימים עלי, שמנסים להפחיד אותי ויכולתי להם. מאוד הוקל לי ושמחתי מאוד לאחר דמיון מודרך זה…
- דימויים שמופעים במחלה
כל הדימויים המופיעים בעת שהמחלה פעילה ללא יוצא מהכלל הם דימויים מהעולם הדתי. פתאום ההורים שלי הופכים לצדיקים נסתרים, מלאכים, אני פוגשת דמות ברחוב ומחליטה שהוא אליהו הנביא (אני חייבת לציין שהאדם הזה במציאות הוא אדם, קטן, מכוער, מסריח מסיגריות, אוסף בקבוקים מהזבל ומעוות בפרצוף), כמו כן יש קירבה מיוחדת לקדוש ברוך הוא. כל המציאות משתנה לתפיסה מאוד דתית וכל מה שאני מפרשת בחיים מתייחס לאחד מהדימויים האלה.
בשנים הראשונות היה קשה לי להשתחרר מהדימויים של ההתקף הפעיל גם לאחר מכן, והייתי שואלת את עצמי אולי זה נכון מה שאני ראיתי, אולי זה באמת אליהו הנביא, ליוותה אותי התחושה שאולי בהתקפים יש מן האמת. כיום לאחר ההתקף אני חושבת שאלו בני אדם בלבד ולא צדיקים נסתרים או משהו כזה ואפילו אליהו הנביא נראה לי אדם מהשוליים החברתיים ולא סוג של דמות קדושה.
- ההתייחסות לתרופות
להיות כנה, אני מסתייגת מאוד ואף שונאת לקחת את התרופות אך יחד עם זאת אני יודעת שאני חייבת לקחת אותן למניעת התקפי המחלה. התרופות מאוד עוזרות לי כאשר לבד מן התרופות מייצבות מצב הרוח הרי שלגבי מצאתי כי במיוחד התרופה הוותיקה דווקא: האנטומין, שאני מרגישה תחושה שהוא אוסף ומרגיע אותי גם בתקופות של התקפים וגם בתקופות הרגועות, בשתי התקופות אני לוקחת מינון משתנה של אנטומין.
לאורך השנים ההתקפים הקשים מאוד קרו לאחר שלא נטלתי תרופות, עם תרופות ההתקפים קטנים ונשלטים. אולם למרות שאני יודעת זאת אני ממשיכה לא לקחת מדי פעם את התרופות. לפרופסור לוין אני אומרת את כל האמת מתי לקחתי מתי לא, משום שאני רואה חשיבות מרובה לאחריות הרפואית שלו לגבי וגם לדעתי אין טעם לטיפול כלל אם יש יחסים שקריים בין מטופלת למטפל. כמו כן פרופסור לוין לא כועס עלי אלא מסביר לי שוב ושוב שאני צריכה לקחת את הטיפול במלואו. אולם למשפחה לעיתים אני אומרת שלקחתי את התרופות למרות שלא לקחתי משום שהם כועסים עלי מאוד, גם מפחד של מה יהיה איתי וגם מתחושה של חוסר הוגנות כלפיהם שאני לא לוקחת תרופות אבל בסוף אלה הם שצריכים להשגיח ולשמור עלי מה שמשבש מאוד את חייהם. יחד עם זאת לרוב המשפחה יודעת מתי אני לא לוקחת תרופות על פי ההתנהגות שלי הלכה למעשה.
- הרווחים מהמחלה
המחלה מלווה גם ברווחים לא מעטים. הרווחים יכולים להיות מיידים כאשר לא ישנים בלילה ואז "עולים במצב הרוח" במצב זה היכולות מתחדדות ואפשר לפעול בקלות ומהירות.
רווחים נוספים מהתמודדות עם המחלה היא הצורך המתמיד בלימוד עצמי והתפתחות אישית על מנת למצוא תשובות לשאלות כגון מהי מציאות אמתית, איך חוזרים לתחושת שליטה בחיים, איך משיגים שלווה אמתית וכדומה. השאלות הללו מובילות לעיסוק בתחומי ידע נרחבים כגון התעניינות בפיזיקה מודרנית או נגיעות בקבלה על מנת למצוא תשובות לכך. אני חושבת שאם הייתי נורמלית כל חיי לא בהכרח הייתי מגיעה למחוזות ידע אלו.
רווח נוסף הוא היכולת הגדולה יותר של אמפתיה לזולת, לדעתי אדם שסבל בחייו מפתח יכולת גבוהה יותר להזדהות עם הזולת, לראות את הזולת, אני גיליתי שהמחלה חידדה והעצימה אצלי יכולות אלה.
רווח נוסף נובע מהתחושה שלא בהכרח מתאים לי להיות נורמלית, שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה, בניגוד לנורמליים. התחושה שיצאתי ממרוץ העכברים של הנורמליים. שבכסות הלא נורמלית שחררתי למעשה את עצמי להתנהג בעולם כרצוני.
רווח נוסף והכי משמעותי בעיני הוא ההתקרבות האמונית לבורא עולם, אני רואה בבורא עולם אבא טוב, תפיסת העולם הדתית התחזקה, בכך התחזקה אצלי תפיסת המציאות הנכונה בעיני, תחושת השליטה בחיים חזרה אלי ושוב אני יודעת מה נכון או לא נכון בחיים .
- כמה מילים על ההסכם הטיפולי
ההסכם הטיפולי החל כחלק מהטיפול אצל פרופסור לוין. מטרת ההסכם לפי הבנתי הוא ליצור ברית טיפולית ביני ובין פרופסור לוין בשעת התקף פעיל. ההסכם הכתוב והחתום נועד בשעת משבר לחזק את הקשר הטיפולי, כך שההתנגדות לתרופות תפחת או שאני אקשיב יותר לפרופסור לוין ולמשפחה.
לפני כתיבת ההסכם הטיפולי החשיבה על סימפטומים לא הייתה ברורה ומאורגנת, גם אם הייתה מודעות לחלק מהסימפטומים, החשיבה עליהם לא הייתה בצורה מובנת ושיטתית. זאת הייתה בעיקר חשיבה בדיעבד לאחר התקף פעיל זיהיתי את הסימפטומים שהובילו וקדמו להתקף עצמו.
תהליך כתיבת ההסכם לא היה פשוט והצריך חשיבה מרובה על מנת לארגן את המחלה לכלל מסמך מסודר. כמו כן כתיבת ההסכם מצריכה התמודדות רגשית עם הפחדים והקשיים שהמחלה מעלה.
כאמור כתיבת ההסכם הטיפולי חייבה אותי לחשוב בצורה מסודרת על הסימפטומים ולדרג את חומרתם ( אני דרגתי אותם בדומה לדגלים בים מדגל לבן, דרך דגלים אפורים ואדומים ועד לדגלים שחורים כשלבסוף דגל שחור עם גולגולת- לכל דגל הצמדתי את הסימפטומים השייכים אליו ומידת חומרתם בסדר עולה). שיטת כתיבה זאת נותנת מענה לבעיה הקיימת במחלה, שיש שלב מתעתע טרום התקף פעיל כאשר מתחילים סימפטומים מובהקים להתקף העתיד להגיע אך זה עדיין בשליטה יחסית, בשלב זה אני כבר מתחילה להרגיש לא טוב. ההסכם הטיפולי נותן מענה לבעיה זאת ומקנה יותר אפשרויות לזהות זאת ולקבל עזרה כבר בשלב התחלתי זה. ההסכם הטיפולי עזר לי להתמודד עם המחלה ולפתח רגישות לסימפטומים כבר בשלב התחלתי.
לבסוף ההסכם הטיפולי לימד אותי הרבה דברים הוא עזר לי להתקדם ולפתח מודעות גבוהה יותר ויכולת טובה יותר להתמודד עם המחלה. חשוב לציין שתהליך כתיבת ההסכם הטיפולי אינו חד פעמי ויש לעדכן את הסימפטומים במהלך השנים ככל שצריך
לסיכום (סיכום של חנה)
המחלה מכילה דימויים שונים ומנוגדים, של חוזקה וחולשה. עברתי במשך השנים ממצב של רצון להיות נורמלית למצבים של בוז עמוק לנורמליות ועד ליחס מאוזן יותר. בין שנים שהייתי בטוחה שראיתי את אליהו הנביא גם לאחר המשברים לבין ההבנה שזהו למעשה השיגעון עצמו. ככלל למחלה אף יתרונות למול הסיכונים הלא מועטים הכרוכים בה. אולם אלו הם חיי ועם זה אני מתמודדת לטוב ולרע ואם אתם שואלים אותי האם עדיף לי לחיות בלי המחלה לא בטוח שהתשובה לכך הינה חד משמעית, כלל לא בטוח בעיני שאני בלא המחלה היא הגרסה הטובה ביותר שלי למרות הקושי הרב טמון בה.
נספח:
לבקשת חנה מובאות כאן עוד שתי דוגמאות של דמיון מודרך שנכתבו על ידי חנה ובלשונה.
דמיון מודרך 1
הדמות שלי מגיעה למשתלה ומבקשת מדמות נוספת שלי המשמשת כמוכרת לקנות עציץ. המוכרת מביאה לי עציץ נוי שבמציאות תלוי בחדרה של רופאת המשפחה שלי. אני אומרת למוכרת שאני לא רוצה את העציץ הזה אלא את שלי ואילו היא מתעקשת שזה העציץ שלי. אני מתווכחת איתה ומאוד כועסת שהיא לא מביאה לי העציץ המבוקש, מתפתח ויכוח. לאחר זמן מגיעה זקנה שמזכירה מכשפות בציורי ילדים ואומרת למוכרת תני לה את העציץ שלה. אני תוהה מי זאת הזקנה. מגיעה דמות שלי נוספת מאורגנת מיושבת בדעתה- הנורמלית, אומרת לי שהזקנה היא הסיוט שלי, אני מסכימה איתה. לבסוף המוכרת נותנת לי עציץ של אגוז קוקוס.
מתחלפת התמונה, אני נמצאת בחוף ים לבן עם עצי קוקוס, יש לי קוקוס ביד ואני קצת עצובה שיש לקוקוס קליפה עבה. מגיע גמד מהאגדות ואני מבקשת ממנו שיעלה לראש העץ לראות אם בעץ הקוקוס יש פירות אחרים שגדלים עליו, הוא אומר שאין. אני בעצמי עולה לראש העץ ורואה שם קוצים של דרדרים, אני מאוד מתוסכלת ועצובה. פתאום אני רואה בקתה על העץ, כשהדלתות נפתחות אני רואה מסדרון ארוך שדלתות סגורות משני הצדדים, כשהמסדרון נפתח בסופו אני מגיעה לפרדס גדול. אני מחפשת פירות, בתחילה אין, אחר כך יש פירות בוסר ירוקים לבסוף התפוזים הופכים לכתומים. עובר טרקטור עם ארגזים גדולים של תפוזים כתומים.
פתאום דמות שלי מופיעה עם סירה השטה בפרדס, היא קוראת לי לעלות לסירה. אני עולה ותוהה מה עושה סירה בפרדס. אנחנו ממשיכות עם הנהר ואז מגיעות למפל גדול ושוצף, אנחנו יורדות עם הסירה במורד המפל. פתאום, בסוף המפל אני מוצאת את עצמי בגשר תלוי ומתנודד מעץ שאינו יציב. הגשר המתנדנד תלוי מעל התהום בין שני הרים שמתחתיו הנהר השוצף. אני כועסת ואומרת לדמויות מסביבי שנמאס לי מהדרך, שנמאס לי מהקשיים בדרך, אני מתוסכלת ועצבנית באופן מיוחד התסכול והקושי רב. לפתע, אני רואה על הגשר אישה שאני מכירה מהמציאות, סבתא לילד בשם משה (שם בדוי) שעבדתי איתו, אני בהלם שהיא מופיעה. שניות אחר כך, מופיע משה שהיה הילד עם ההפרעה ההתפתחותית שאיתו עבדתי. משה מופיע כדמות של בחור מבוגר ונורמלי הוא משמש כמדריך, כמנטור. אני שואלת את משה מה לעשות במצב הקשה שאני נמצאת? הוא עונה לי את יודעת –ביטחון. בהמשך אני והוא קופצים מהגשר לנהר מתחת.
התמונה מתחלפת אני נמצאת בחדר אוכל גדול, בסגנון האולמות של המאה ה-18. באולם יש שולחן ארוך ויושבים סביבו כלבים על כיסאות בישיבה אנושית. הכלבים כולם זהים אחד לשני, אוזניים שמוטות, בצבע לבן עם כתמים חומים. הכלבים היושבים על הכיסאות לומדים תורה, לכל אחד יש ספר משלו. אני עומדת בצד ואומרת למשה ניסיתי ללמד אותם תורה ולא הצלחתי. התמונה מתחלפת, לחדר חצי חשוך, שמפוזרות בו מנורות שולחן כבויות, אני נמצאת בחדר. התמונה מסתחררת בין האולם עם הכלבים לבין החדר החצי חשוך- מעין במה מסתובבת בתיאטרון. אני מקבלת סחרחורת מהסיבובים המהירים. הספירה לקראת סוף הדמיון המודרך מתקדמת ואני מפחדת שהיא תסתיים עם תחושת הסחרחורת הכבדה. פתאום משה אומר לי" חנה הגעת סוף סוף ליעד. אני קמה מהדמיון מודרך שמחה עם המסר האחרון של משה שאני מקבלת ממנו אישור, של הגעה ליעד.
פרשנות אישית של חנה לדמיון מודרך זה
דמויות שלי בתפקידים שונים- ייצוגים של כוחות הנפש השונים שבי. חוזק, נורמליות, שיגעון, חולשה, איבוד הדרך וכדומה.
תפוז- תפוח זהב משל לכסף.
פרי- ביטוי חיובי, להניב פירות הישגים.
קליפה- ביטוי שלילי. בקבלה- מהות שלילית המצריכה תיקון.
מים- סימבול דואלי. בהיבט החיובי מים מייצגים חיים, מחייה, מעניקים חיות. בקבלה- מים מייצגים חסדים. בהיבט השלילי- מים שוצפים מפחידים אותי וקיימת בהם סכנה טביעה עד מוות.
הסבתא של משה- דמות חיובית ומאירת פנים שהפתיעה אותי ואכזבה אותי בביטוי גזעני נגד הערבים ביום השואה.
משה- ילד עם הפרעה התפתחותית במציאות, שבדמיון המודרך הופך למבוגר נורמלי, למנטור. האוטיזם משל לשיגעון.
משה מייצג את העיסוק האינטנסיבי בשאלה האם אני נורמאלית ואם אני נורמאלית עכשיו איך אני יכולה לבטוח בזה.
פירוש מעמיק יותר- יש פסוק בספר קהלת – כיתרון האור מן החושך. פשט הפסוק לאור יש יתרון על פני החושך. פירוש מעמיק יותר שרלוונטי יותר, היתרון / האור נובע מן החושך. כלומר שלמה המלך גורס כי על מנת להגיע לאור האמיתי על האדם לעבור קודם כל בחושך שלו. האור נובע מן תקופת החושך של האדם. משה הילד האוטיסט הופך למבוגר נורמלי בתפקיד המנטור.
הכלבים- עולם חומרי.
תורה- עולם רוחני.
דמיון מודרך 2
חלק ראשון- אני רואה דמות יושבת על הרצפה מקופלת בתוך עצמה בחדר חשוך, הדמות משדרת חולשה. אני מתיישבת ליד הדמות מדברת איתה, תומכת בה, מנחמת אותה. המילים שאני אומרת לא ברורות לי אבל לחלוטין ברור שאני הדמות המטפלת והתומכת בדמות.
חלק שני- אני נמצאת בחדר מפואר בקומה עליונה, החדר מואר ומשדר יוקרה. אני לבושה בשמלת נשף שחלקה העליון בצבע זהב בוהק וחלק תחתון של השמלה ארוך בצבע לבן. אני נשענת על שולחן. לחדר נכנסת דמות גבוהה וחזקה הרבה יותר מהדמות בחלק הראשון ,דמות זאת משדרת עוצמה. ככל שהדמות מתקרבת אלי ופוסעת לקראתי אני תוהה אם אני חוזרת להיות הדמות הנתמכת או התומכת , האם אני זאת שעוזרת לדמות הזאת או שאני נעזרת. לבסוף מתברר שאני היא זאת הדמות המכילה, התומכת, העוזרת. כמו בחלק הראשון לא ברור לחלוטין מה אני אומרת לדמויות אך לחלוטין ברור שאני היא הדמות המטפלת והתומכת בהם.
נקודות להתייחסות- הדמיון המודרך הזה הוא מהסוג שמדבר בעד עצמו. קיים פה מהפך משמעותי בתפיסת העצמי. בפעם הראשונה אני רואה שחלה בי תפנית מדמות החולה, הנזקקת, הנתמכת לדמות חזקה תומכת שבעצם זקוקים לה.
כמו כן בדמיון מודרך זה יש חידוש משמעותי נוסף, כל הדמיון המודרך שנעשה בכל מהלך השנים עסק לחלוטין בייצוגים הפנימיים של כוחות הנפש שבי. על המאבקים הפנימיים בין הניגודים חולה- בריאה/ משוגעת- נורמלית /חזקה- חלשה וכדומה. דמיון זה עוסק בפעם הראשונה בהתמודדות שלי בעולם החיצון והתנהלות שלי בעולם ביחס לדמויות שהם לא אני או שייצגים חלקים נפשיים שבי.
יצאתי מהדמיון מודרך הזה מופתעת מכמה היבטים, עצם זה שאני משדרת חוזק ובתפקיד המטפלת ובמיוחד בעובדה שזה נעשה במרחב הציבורי בעולם. כמו כן יצאתי מאוד מחוזקת ועם תחושה של עוצמה שמלווה אותי. הדמיון המודרך הזה הוא נקודת מפנה משמעותית בעיני של תפיסת העצמי שלי ושל המחלה.
לרשום תגובה