פרופ' יוסף לוין

רוברט [צאלייביץ] רוזנברג: צייר רב אומן של הנוף הארצישראלי שטוף השמש, וגם מה שבין דיכאון לנוירואסטטיקה

נכתב ע"י פרופ' לוין

אני יושב לראיין את האמן רוברט רוזנברג. איש שקורץ מחד בנפש של אמן ומראהו מאידך של איש לבבי שהצחוק שגור על שפתיו, בריא בשר, לבוש בפשטות במכנסיים קצרים חולצת טי שרט וסנדלי עור ותוך שאנו משוחחים מכין מרק ראסולניק (עוף נקי, אורז, תפוחי אדמה, מלפפון חמוץ מרוסק, מבשלים ומוסיפים בצל מטוגן דק דק ושמנת אוכלים עם לחם שחור גס) מהביל וחם.

רוברט רוזנברג מחוייך

רוברט רוזנברג: קריאת הגבר

רוברט נולד בעלמא-אתא בירת קזחסטן ב1962 כילד שני (לו אחות הגדולה ממנו בשנים: ילנה) להורים רוסים "אשכנזים" מזרח-אירופיים. אביו, צאל רובינוביץ (2003 – 1924) קומוניסט, איש משכיל ופילוסוף עסק לדבריו בפילוסופיה של ההיסטוריה ומגיל צעיר היה משוחח עימו על הפילוסופים הגדולים תוך שהאב מנסה להסבירם לבנו הצעיר דרך המשקפיים של הדיאלקטיקה המטריאליסטית.

האב שהבחין בכישרון בנו בציור מגיל צעיר עודד אותו לעסוק בכך ואף תמך בו ועדיין זכור לרוברט היטב את אביו בארשת פנים רציניות ובקול שקט ובטוח גורס כי: "…ציירים גדולים כרמברנט היו פילוסופים בציוריהם, ..קח למשל רוברט את ציור "הבן החוזר " של רמברנט…". אימו סופיה לבית ברנשטיין (2000 – 1929) (שיש אומרים כי היא קרובת משפחה רחוקה של ליאון טרוצקי) אישה מוכשרת לדבריו פוטרה ממספר מקומות עקב האנטישמיות בתקופת סטאלין (במיוחד בעת משפט הרופאים בשנת 1952),למדה שפות והפכה למורה לגרמנית. בילדותו גדל עם אחותו הגדולה ממנו ילנה.

כאמור רוברט רוזנברג נולד בקזחסטן. אביו יליד ברדיצב באוקראינה ואילו אימו ילידת מוסקווה. נסיבות המלחמה ותוצאותיה הביאו כל אחד מבני הזוג לקזחסטן ושם הכירו ב 1954. ב 1956 נולדה ביתם הראשונה ושש שנים אחר כך נולד רוברט בנם השני הקרוי על שם סבו ראובן מצד אביו.

כבר מגיל צעיר בלטו כשרונותיו האמנותיים. בנעוריו, מגיל 13 שנים לערך עד היותו בן 16 שנים, למד רישום וציור אצל האמן והצייר מיכאיל פיודרוביץ ארינקין. בהמשך בגילאים 16- 20 שנים, לאור כשרונו ויכולותיו נשלח ללמוד במכללה לאומנות ולאחריה התקבל בגיל 20 למכון היוקרתי לעיצוב פנים ואמנות בעלמה אתא. לאחר שנת לימודים גוייס בגיל 21 לשנתיים לצבא הסובייטי. בצבא שירת במרכז אסיה בתפקידים שונים תוך שבזמנו הפנוי צייר את הנופים האופיינים לאיזורים בהם שירת. תחילה שירת בטירונות בטגיקיסטן, שם כחייל צעיר צייר תוך שירותו בעיקר חפצים דוממים כגון שולחנות עם ספלים ובקבוקי בירה ואפילו מיג 25 ואף עבד עם פסל שהיה קצין ביחידתו. בהמשך הועבר לעלמא עתא לחיל האויר שם צייר על קירות חדר האוכל היחידתי את נופי עלמא עתה והאגם הסמוך לה. לקראת תום שירותו הועבר לקירגיסטן מאותה תקופה זוכר בעיקר את ציוריו שעסקו בנופי ימת איסיקקול גדולת הממדים ואת האוירה הקסומה האופפת אותה. לאחר שירותו הצבאי מגיל 23 ועד 27 שנים המשיך וסיים את לימודיו במכון לעיצוב פנים ואמנות בעלמה אתא. באותה תקופה גם לימד נערים ונערות ציור תוך שהוא לוקח אותם מידי פעם למחנות ציור באיזורי ההרים ובמיוחד לנופי הרי טנשן (טנשן בתרגום מסינית: גג העולם).

רוברט עשה חייל כצייר בקזחסטן כשהחליט יחד עם אשתו לאחר מחשבה ולבטים לא מועטים בהיותו בן 32 שנים לעלות לישראל ב24 לנובמבר 1994. תחילה הגיע לקיבוץ מעלה החמישה שם במשך כחצי שנה למד עברית ועבד בנטיעת עצים ביערות האזור. הקרבה הזו לטבע והיכולת לצייר תוך כדי כך את נופי ההרים, את ירושליים, סימטאותיה והעיר העתיקה מילאו אותו סיפוק רב. הוא נשאר בקיבוץ עוד כחצי שנה, עבד ברפת וצייר ואף שקל להשתקע בקיבוץ אך בעקבות לידת ביתו וגורמים נוספים הדבר לא הסתייע והוא רעייתו החליט להתיישב בצפת עיר ציירי הנוף הארצישראלי. הוא מספר סיפור מפתיע שלפני כן רעייתו השתתפה בסוג של סיאנס ולשאלה מה יהיה ? היכן יגורו? עלו האותיות צ…..פ….ת…. רוברט עצמו כצייר התוודע לעובדה כי צפת הינה עיר בה צמחה קהילה חשובה של ציירים. כאן נציין כי מאז ראשיתה של האמנות בארץ, התקבצו בצפת קבוצות של ציירי נופים. וכך כותב גדעון אפרת בכתב העת אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל ואתריה, "עובדה היא , שצפת [ואורה הגנוז] גירתה את האמנים מעבר לחילופי זרמי הציור …מאז המאה ה 19 ועד עצם היום הזה , שומרת צפת על אותו יחוד , המרתק אליו את מיטב האמנים … הקסם האמנותי של צפת , גילו כגיל הציור הארץ ישראלי. ציורי צפת המוקדמים הם משנות העשרים….[ועבור הציירים בתקופה זו] יצגה צפת את שייצג הגליל בתרבות הישוב היהודי דאז , אך בתוספת חשובה : הציור המוקדם ביקש להגיע אל צפת הרוחנית של הרוקדים בהילולה במירון , אך התעכב גם… בחוויית המזרח בכפרים ובמטעים הערביים". וכך רבים מבכירי אמני ישראל הקימו בעשורים הראשונים של המאה העשרים את קריית האמנים בבתיהם הנטושים של ערביי צפת. אלו היו ציירים כדוגמת יצחק פרנקל, ציונה תג’ר, מנחם שמי, עזריאל אברט, יוסף קסטל, דוד לבני, אריה מרזר ורבים אחרים.

בהגיעו לצפת בסוף 1994 (לדבריו הגל הראשון של עליית הציירים שהיגרו מברית המועצות לשעבר היה ב1991 ואילו הוא הגיע עם גל הציירים האחרון שהגיעו לצפת ב1994-5) שכר רוברט דירה צנועה עם משפחתו. תחילה שינס מותניו ועבד לפרנסתו כחודש בפינוי ערמות זבל והתוודע לפינות העיר הנדחות ולקסם של הגרוטאות ופחי הזבל. אך עד מהרה אזר אומץ והתייעץ עם ציירים ממוצא רוסי שהיגרו לצפת ושאל: " האם כדאי לעבוד בעיר כצייר ואף לפתוח גלריה ?…." כולם השיבו לי בשלילה גורפת, "איש לא המליץ לי על כך, והבנתי משום כך כי יש דווקא לעשות כן !! וכי הם חוששים מתחרות". בתחילה פתח גלריה עם שני שותפים בחנותו של סנדלר קשה יום שהתפנתה, אך עד מהרה לקראת סוף שנת 1995 הבין שיוכל לצייר ולמכור היטב את יצירותיו באופן עצמאי ופתח גלריה משלו.

רוזנברג כמעט מתחילה נודע כ"אמן ישראלי", שציוריו במובהק ישראליים באופיים – ומבטאים את אור השמש הבוהקת של ישראל, צייר המאתר סצנות ישראליות לצייר, הן אלה של הנוף והטבע הארצישראלי –סימטאות צפת והעיר ירושליים, הים התיכון וחופיו, מפרץ חיפה, נופי הכינרת, הרים ועמקים, חורשות, עצי דקל ופרדסים, שדות וגנים, נופי המדבר וישובי הבדואים, סצינות של עיירות וערים ישראליות כמו גם חלקיהם העזובים של איזורי תעשיה ומבנים מטים ליפול. במקביל צייר חפצים דוממים ישנים שהזמן נתן בהם את אותותיו כנעליים בלויות, פחי צבע פחי זבל, קירות מתקלפים ועוד באומרו " אני כמהה לחפצים המבטאים את הזמן שחולף, את משא הדורות….. ". רוברט שותק קימעה ומוסיף:" אתה יודע, אדמת ארץ ישראל יש בה קסם מיוחד, יש בה אקספרסיה וביטויי ייחודי שאין בשום מקום אחר, באדמה ! לא בשמיים או בים, באדמה!".

רוברט רוזנברג במהלך ציור

משיחות המכחול העזות והמהירות של רוברט מאפשרות לצופה להרגיש את חום הקיץ או את קרירות החורף. צבעיו העזים מתאימים במיוחד לציורי העיר האהובה עליו: צפת, עם אורה הגנוז, קירות האבן, הנתיבים המרוצפים וגגות הרעפים שלה. הנושאים, התמות והקומפוזיציות של ציורי רוזנברג עשויים להשתנות, אך מרחב האופק הסוחף נראה בהן לעיתים קרובות, כאשר רוזנברג מעודד את דמיונו של הצופה להמריא תוך שהוא פורס את פרטי הציור. אף על פי שעבודותיו כוללות ציורים רבים של ירושלים, המדבר, הים ואף איי יוון (בנוסף, כמובן לקזחסטן), רוזנברג מסוקרן במיוחד מנוף אדמת צפון ארץ ישראל, וזהו הנושא הנפוץ ביותר בציוריו בהם הוא מקים לחיים את הטבע בגליל. ציורים אלה מתארים את אדמת ועצי יערות האורנים השופעים, גזעי עצי הזית המסוקסים, שדות מעובדים ושדות בר, טרסות סלעים שורות וגדרות אבנים, מראהו של עץ בודד המתריס כנגד הנוף ונחלים זורמים של צפון ישראל.

רוזנברג נהנה גם לצייר את עונות השנה המגוונות. ציורי האביב שלו ממחישים התחדשות עם דגש מיוחד על הצבעים והמרקמים של צמחי האזור וחיי הפרחים. תמונות הקיץ של רוזנברג משקפות את אור העונה בעוד ציורי הסתיו והחורף שלו מקרינים את השקט והשלווה של צפון ישראל בעונת הגשמים. אחד הנושאים החביבים על רוזנברג כאמור הוא הרובע היהודי העתיק של צפת עם נתיביו וגרמי המדרגות המפותלים שלו. תמונותיו מתארות את ההיסטוריה והמסתורין של העיר כאשר צורת עבודתו, הצבע והקומפוזיציה משקפים את אופייה הייחודי של העיר.

רוברט רוזנברג: למעלה, צברים בגולן

רוברט רוזנברג: ים כנרת

רוברט רוזנברג: ערב שישי בסתיו

אנו נפגשים שוב כעבור מספר ימים. רוברט מגיש מרק בורשט עשיר וחם עם לחם שחור פרוס גס, יושב נינוחות ופונה אלי "תשאל, אשמח להשיב,…אנא שאל אותי על ציור וציירים ..".

שאלה: אנא ספר לי אודות חוויותיך וחשיפתך לאומנות הרוסית במאה העשרים ?

"תשמע,… בשנים 1900 עד 1925 לערך הייתה מהפכה בעולם הציור והאומנות סגנונות נולדו כמו הסופרמטיזם ברוסיה. לנין נפטר ב 1924 ואחר כך עלה סטאלין, ומשנת 1930 והלאה שוב הייתה שקיעה של היכולת לחדש על רקע הגבלת החופש האמנותי. לאחר מות סטאלין ב1953 ועד לידתי ב1962 ואולי אף עד 1965 שוב היה חופש אמנותי. אך בשנותי הצעירות הייתה לצערי שוב ריאקציה ושקיעה כולל בקזחסטן, אומנם שהיה פחות דיכוי מתקופת סטאלין. בשנות ה 90 למאה העשרים כשברה"מ התפרקה והכל נפתח קיבלתי יחד עם אחרים שוק תרבותי. לפתע הכרתי את עבודותיהם של ציירים אוונגרדיים מרחבי העולם ואת ציירי המחתרת הרוסיים שלא הורשנו קודם לראותם….למשל את אוסקר רבין שאני מאוד מעריך בשל יכולתו הטכנית…בעצם צייר זה המשיך את המסורת עם התימות המיוחדות שלו…מעניין כי באותה תקופה שהכל נפתח כל אחד יכול היה לפתע לבטא את עצמו באופן חופשי…ואפשר היה לראות מה כל אחד יכול לעשות כשניתן לו החופש……".

שאלה: מאלו ציירים רוסיים הושפעת, את מי אתה מעריך ?

ורוברט עונה: "כשאני למדתי והתפתחתי היה נושא אחד לציירים…אז הייתה תעמולה של השלטון הקומוניסטי לצייר סוציאליזם ריאליסטי….זו מסורת מ 1860 עד 1900 שהחלה אז עם ציירים שכונו "הקבוצה" בניהם שישקין, לוויטן, ראפין פירוב ארכיפוב סוריקוב ואחרים….. הם היו ציירים של ריאליזם ביקורתי…ציירים שעברו אקדמיה והיו ציירים מעולים…הם היו החלוצים.. בסוציאליזם הריאליסטי היה דגש על הסוציאליזם. הציירים הללו התבוננו איך חיים בני המעמד הבינוני…איך חי העם…איפה אין צדק….אני בוודאי הושפעתי מן הטכניקה והיכולת שלהם. קח למשל את איסק לוויטן, צייר יהודי שהיה החלוץ וחוד החנית של הציירים הרוסיים שציירו נופים ליריים…אסכולה זו השפיעה עלי ניכרות בגילאי 16-17 שנים…בשל היות ברה"מ ובכללה קזחסטן מדינה סגורה בשנות נעורי ואף בשנות העשרים שלי, כלל לא נחשפתי באותה תקופה לאיפרסיוניסטים…אמנם שבאיזה שלב מאוחר יותר שמעתי על סזאן וואן גוך כיוון שראיתי רפרודוקציות שלהם, כמו כן כלל לא ראיתי או שמעתי אודות פיקאסו או מירו אם כי שמעתי משהו על קנדינסקי… גם לא ראיתי אז את סוטין או מודליאני….אמנם שבאיזושהי תקופה מאוחרת יותר ראיתי ציור של דמותה העירומה של המשוררת אנה אחמטובה שצייר מודליאני מן הזיכרון בעת שהפך מפסל לצייר לאחר שפגש את אנה כשהייתה בפריז".

איליה ראפין: בורלאקים על הוולגה

לוויטן לדברי רוברט הינו אחד מגדולי הציירים הליריים. שצייר את מצבי הרוח של נופי אדמת רוסיה והוא קרוב לליבו.

לוויטן: יום סתיו בסקולניקי

כאן רוברט מזכיר שוב את חברי הקבוצה שפעלו בשנים 1860-1900 ואחר כך ציירים סובייטים המשיכו את המסורת שלהם. מהציירים הסובייטים שפעלו בתקופה הקומוניסטית אהב את פאלק שהיה צייר יהודי ואף את קונטשלובסקי ואת לנטולוב ציירים קומוניסטיים שהושפעו רבות מסזאן וביטאו זאת באדמת אימא רוסיה.

תוך כדי הדברים מספר על עצמו:" אני צייר ריאליסטי, מסורתי, יותר קולוריסט מאשר רשם, כמו למשל הצייר טורזאנסקי שצייר את נופי אורל וכל חייו תימות הציור שלו היו כפרים, כפריים סוסים ונופי הטבע.

מציין כי מעריך מאוד גם את ציוריו של וורובל, צייר שהיה ריאליסט אחר כך הפך סימבוליסט ומבשר הקוביזם. רוברט מספר שלתערוכתו של וורובל בפריז הגיע מי שרוברט מכנה "המעתיק הגדול" פיקסו שלדבריו אף אמר "אני לא מחפש אני מוצא". לוורובל לדבריו היו בעיות נפשיות ודר אוסולצב טיפל בו וכתרפיה נתן לוורובל לצייר אצלו בקליניקה, משהו בדומה לטיפולו של דר גושה בוואן גוך. רוברט מוסיף כי וורובל היה "קולוריסט" מצויין, דבר שבא לידי ביטוי למשל בתמונתו ילדה על שטיח פרסי.

וורובל: ילדה על שטיח פרסי

ורוברט ממשיך ומוסיף…"אני מעריך מאוד גם את היכולת של אוסקר רבין (אשר נולד כאוסקר יעקובליץ רבין במוסקבה ב 1928 ונפטר בפירנצה ב 2018) שהיה צייר ופעיל רוסי שאפיין את הליבה של תנועת האמנות הסובייטית הלא קונפורמיסטית ושהשפיע על קריירה של אינספור ציירים ופסלים מאותה תקופה והלאה."

אוסקר רבין: הירח והעיר

שאלה: אלו ציירים ככלל, שאינם רוסים אתה מעריך, ואלו השפיעו עליך ?

"אני מעריך מאוד את רמבראנט הטכניקה שלו וטיפולו באור וצל, את האימפרסיוניסטים כסיסלי ומונה וגם את ואן גוך וצבעיו העזים, את בונאר והפאטיקה השקטה בציורו ובמיוחד את סוטין שפתח צוהר לאפשרויות ציור ייחודיות ופורצות דרך, צייר שמחד קלאסי ומאידך בעל שפה ונגיעות מכחול מודרניות".

רוברט רוזנברג: מחווה לסוטין

מחווה לסוטין 2

שאלה: אלו ציירים ישראלים עכשווים אתה מעריך ?

כאן מזכיר את בנימין קלאצל ואילן ברוך.

שאלה: מהו סיגנון הציור שלך ?

רוברט מעיד שוב על עצמו במילים אלו "אני יותר קולוריסט מרשם, בעצם אני צייר אבולוציוני לא רבולוציוני, כלומר לא מהפכני…אני צייר מסורתי ובאופן כללי צייר נופים וטבע דומם. כיום לאט לאט…צעד אחר צעד אני במעבר לציור פורטרטים ואבסטרקט לצד ציורי הנופים והחפצים הדוממים".

רוברט רוזנברג: פורטרט

רוברט רוזנברג: הזקן ומחול הזמן

שאלה: איך אתה חש או מה אתה חווה בעת שאתה מצייר ?

"..קשה לבטא זאת במילים, אך אני יכול לאמור לך כי..כשאני מצייר נוף אני חש ומרגיש את הטבע ולעיתים קרובות אני הטבע והאדמה מתלכדים ונמצאים בדיאלוג ישיר ובלתי אמצעי…".

כאן אני נזכר בציורי עצי הזית על גזעיהם המפותלים באדמת הגליל של רוברט ומדמיין את הדיאלוג הישיר של רוברט עם הגזעים בני עשרות ואולי מאות השנים שהזמן נתן בהם את אותותיו והאדמה הזועקת אלי בדומיה אינטימית". ותוך כדי כך עולה בדמיוני תיאור הדיאלוג של הפילוסוף מרטין בובר עם אדם אחר או אף עם חיה ובמיוחד עם עץ השדה, דיאלוג שיכול להיות טכני ומשימתי שבובר כינהו דיאלוג של יחסי "אני לז" ומאידך יכול להיות דיאלוג אמיתי יותר, שלם יותר, ישיר ובלתי אמצעי בו יש מן ההתלכדות וההזדהות בין האדם ומושא הדיאלוג, מצב שבובר כינהו דיאלוג של "אני ואתה". וכך כתב בובר על יחסים אפשריים עם העץ:

" הריני מסתכל באילן, אני יכול להביט בו כבתמונה: עמוד קפוא, אפוף נהרה, מתיז ענוות חן ירוקה וכחולה על רקיע הכסף.
אני יכול לחוות אותו כתנועה: גיד משתרג לגזע הדבק ושואף אל על
אני יכול לחוש את יניקתם של השורשים, את נשימת העלים, את המגע והמשא הבלתי פוסק עם האדמה, עם האוויר –
ואף לחוש את הגדילה עצמה שבחביון האפלה.
אני יכול לשייך את האילן למינו ולסוגו ולהתבונן בו כעובדה יחידה, לתהות על מבנהו ואורחות חייו.
בה במידה אני יכול לפסוח פסיחה גמורה על ייחודו וצביונו, ולראות באילן ביטוי של חוק הטבע הכללי בלבד – דוגמה לחוקים שלפיהם החומרים מתערבים או מתפרדים. אני יכול להקליש את העץ לכדי מספר,  לכדי יחס טהור בין נתונים ומספרים. 
בכל אלה אין האילן אלא מושא כנגדי. מקומו לו וזמנו לו, סוג לו ומצב.[בעצם יחסי "אני-לז" עם העץ]
אולם יכול גם שיתרחש, כאשר רצון וחסד חוברים יחדיו, שעם הסתכלותי באילן אמצא לפתע פתאום כרוך בזיקת יחסים אליו והוא שוב לא יהיה דבר בלבד [יחסי "אני-ואתה" עם העץ]" 

שאלה: כשאתה מצייר פחי זבל וגרוטאות נושנות, דלתות בלות וחלודות ולעיתים מטות ליפול, מה זה אומר לך? מדוע? רוברט עונה תחילה בלצון: " אולי הייתי חתול אשפתות בגלגול קודם"..אך לאחר נשימה עמוקה ואנחה מוסיף ברצינות כי הוא אוהב חפצים משומשים, "כאלו מיד שניה…כאלו שיש להם היסטוריה…שהזמן נגע בהם….שאנשים השתמשו בהם קודם ולעיתים אף כמה דורות קודם".

רוברט רוזנברג: רמזור ירוק סונט בגרוטאות

רוברט רוזנברג: אמירתם של מבנים ופחונים בלים בדרום תל אביב

רוברט רוזנברג: סיפורה של חנות נושנה

לאחר למעלה משנה אנו נפגשים שוב. רוברט אומר שלו חש יותר טוב היה מכין מרק פטריות עם תפוחי אדמה גזר מתובל היטב בפלפל אדום ודואג שריח המרק היה ממלא את החדר כמעט כערפל סמיך. הפעם במסגרת שיחות שנסבו סביב ואודות הדיכאון הקשה שחווה במחצית הראשונה של 2020 למרות שיפור מה בדכאונו אותו עדיין חווה חלקית .

לגבי הדיכאון מספר רוברט כי הדיכאון והאשפוז בעקבותיו היו מאוד טראומטיים עבורו….מציין כי "הרגשתי שאני נשרף מבפנים, מתכלה…מאבד יכולות…כולל היכולת לצייר שהולכת ונסוגה לאחור"..מציין כי בריפוי בעיסוק במחלקה הפתוחה בה אושפז כשאחרים ראו איזשהו דבר שצייר בצבעים פסימיים של חום וירוק כהים מאוד ושאלו אותו האם יודע לצייר? ולכך ענה: "לא….הייתי צייר…הייתי…הייתי…אני כבר לא…". וממשיך ואומר: "הרגשתי שהיכולת אבדה לי לתמיד…שלא תחזור…הייתי מוטרד במה אעסוק…הייתי מתכנן בראשי לאיזה מקצוע אוכל להתאים.. הרגשתי שעתידי כצייר נחתם….נסגר…." בהמשך ממשיך ומציין כי איבד את תחושת היופי האסטטית הטבעית שלו….דברים שהיו יפים לי בעבר נראו בעת הדכאון בנאליים…סתמיים….אפורים". בסטודיו שלו ראה קנווסים, בדים, ציורים, אלו נראו לו תפלים…היה עסוק היכן ישים אותם….להיכן יעביר אותם. לאחר חודשים בעת שחלה ירידת מה בעצמת הדכאון ועדיין התקשה לצייר, יום אחד בנסותו לצייר את הירדן במוצאו מן הכינרת תוך שימוש בצבעים כהים כירוק כהה, כחום כהה באפור ובבז [ראה כתבה קודמת אודות גויה ומרק רותקו על הציור בצבעים כהים והקשרו הסובייקטיבי והפיזיולוגי לתחושת הדיכאון] נוכח אט אט שהזיכרון הציורי מתחיל לשוב אליו [אם כי עדיין מתקשה לתפקד] בהניעו את ידיו ואצבעותיו בתנועות קשתיות על פני בד הציור, כאלו היו אלה תנועות ידיו אשר שמרו את זיכרון הציור. כאן אני נזכר בזאן קוקטו……..

ז'אן קוקטו [1889-1963]

ז'אן קוקטו היה מחזאי ומבקר צרפתי. מצויין כי קוקטו, בהיותו ילד, נהג להעביר את אצבעו המורה על חומת הגדר במקום מגוריו. שנים רבות אחר כך בבגרותו, בבקרו במקום מגוריו בעת שהיה ילד, ביקש לשחזר את זיכרונות הילדות שחמקו שנים רבות מתודעתו אך הדבר לא עלה בידו. עד שלבסוף בייאושו הנמיך קומתו לזו של ילד ואצבעו עברה וחרטה שוב על קיר חומת הגדר וראה זה פלא, זיכרונות הילדות שבו אליו. וכך שרשם קוקטו ביומנו ב1953 … ]ראה Van Der Berg J. The changing nature of man, New York, Dell, 1961] (בתרגום חופשי):

"…..כפי שמחט (הפטיפון) מוציאה לאור את המלודיה, העלתי באוב את העבר בידי שלי…… מצאתי את כל זיכרונותיי מן העבר. את כובעי, עור תרמילי, שמות חברי, ומוריי, ביטויי לשון שהשתמשתי בהם, צליל קולו של סבי, ריח זקנו וריחם של בגדי אחותי וחלוק אימי….".

אם כך עבור רוברט היה בד וכן הציור ל"מקום" כפי שהיה מקום מגורי קוקטו כילד עבור קוקטו, ואילו תנועות ידיו של רוברט המעלות מהאוב את זיכרון יכולת הציור במפגשן עם בד הציור היו בדומה למגע אצבעו המורה של קוקטו בקיר האבן של ילדותו. נציין שהדבר אירע בעת שחל שיפור מה בדכאונו.

חוויות מן הדיכאון

לאחר שיחה ממושכת על תחושותיו…..רוברט ממשיך ומציין כי במחלקה בה אושפז נחשף לחולי נפש קשים ושאל את עצמו לא פעם מה הוא עושה שם ? אמנם שחווה דיכאון קשה והן הדיכאון והן האשפוז היו מאוד טראומטיים עבורו ועדיין מתקשה לתפקד…. אך במבט לאחור חש שתקופה זו הינה גם מעניינת ואולי יכלה להיות גם מעשירה….כשיוכל רוצה לצייר דמויות משם…מבין פתאום את המילים והמשמעויות העמוקות של…אכזבה…מועקה…טראומה…ועדיין במקביל מעכל ומוצף לא פעם בחוויות האשפוז ובמפגשיו עם המטופלים.

רוברט רוזנברג: במהלך ציור יער בראשיתי

כאן אני רוצה לדון באבדן החוש האסטטי והיכולת לראות ולהעריך יופי בעת דיכאונו של רוברט [ותחילת חזרת היכולות הללו עם הירידה בעצמת הדיכאון] ובמקבילה המוחית האפשרית שלהן:

אודות הדיכאון וההפרעות הנלוות אליו במעגלי המוח

מחקרים אודות ההפרעות ברמת מעגלי המוח בעת דיכאון מדגימים שינויים מבניים בתוך קליפת המוח הקדם חזיתית (הפרפרונטלית) והקשריה הפונקציונליים עם מבני מוח אחרים הרחוקים ממנה. נראה גם כי טיפולים המשפיעים על פעילות אזורי המוח הפרפרונטלי (למשל בקליפת המוח הפרפרונטלית הדורסולטרלית)— כגון גירוי מגנטי גולגולתי או תרופות נוגדות דיכאון מהירות כמו קטמין— מתקנים ומשפרים את ההפרעות הללו במעגלי המוח הקשורות לדיכאון ועם זאת המנגנונים העומדים בבסיס תיקון כזה, כמו גם בבסיס התפתחות ההפרעות או החריגות המוחיות הללו בעת דיכאון נותרו עדיין לא ברורים.

ראה:

Hare, B.D., Duman, R.S. Prefrontal cortex circuits in depression and anxiety: contribution of discrete neuronal populations and target regions. Mol Psychiatry (2020). https://doi-org.ezproxy.bgu.ac.il/10.1038/s41380-020-0685-9

על נאורואסטטיקה וההערכת היופי של יצירות אומנות

נוירואסתטיקה הוא תחום של  חקר המוח העוסק באופן הקליטה והעיבוד המוחי של מאפיינים ויזואליים  של ציור ואמנויות אחרות. לפי הנוירואסתטיקה, ישנם מאפיינים ויזואליים מסוימים שמעוררים תגובות נאורופיזיולוגיות במוח, ואלו משפיעות על התחושות בעת חשיפה לציור ואמנות

התחום פותח על ידי סמיר זקי (Sémir Zeki) פרופ אנגלי לנוירופיזיולוגיה שטען שקיימים מאפיינים ביצירות אמנות הקשורים לפעילות מבני מוח מסויימים. כך זקי הציג לנבדקים יצירות אמנות וביקש מהם לקבוע אם הן יפות, נייטרליות או מכוערות. הוא מצא כי חשיפה ליצירות שלגביהן הנבדקים טענו יופי או כיעור, לוותה בפעילות עצבית רבה בקליפת המוח הפרפרונטלית או הקדם חזיתית .

קליפת המוח הקדם חזיתית הייתה ידועה בעבר בתפקידיה בתפיסה של אובייקטים צבעוניים, בקבלת החלטות בתפקודי זיכרון מסוימים. מחקרים גם קישרו אותה גם לחוויה האסתטית המודעת והדגימו שהיא מופעלת במהלך משימות אסתטיות כמו מידת המשיכה של גירויים חזותיים. במחקר שנערך על ידי זקי וקוואבאטה ב2004 נמצא כי קליפת המוח האורביטו-פרונטאלית מעורבת בשיקול הדעת האם ציור יפה או לא.

באזור קליפת המוח הקדם חזיתית האורביטלית נוצרת הפעלה גבוהה כאשר אדם צופה בציורים שנחווים על ידו כיפים. אך נמצא שגם כאשר אדם מתבונן בציור הנראה בעיניו כמכוער, אין מופעלים מבני מוח נפרדים. לכן הוצע כי שינויים בעוצמת ההפעלה בקליפת המוח הקדם-חזיתית האורביטלית קשורים לקביעת היופי (הפעלה גבוהה יותר) או כיעור (הפעלה נמוכה יותר). הראיות הנוכחיות אשר קושרות את קליפת המוח הקדם חזיתית למידת ההנאה מהיצירה בערוצי חוש הריח, הטעם והראיה הויזואלית, מצביעות על כך שקליפת המוח הקדם חזיתית הינה מרכז משותף להערכת הגירויים המתקבלים מן הסביבה. תפיסת האסתטיקה באזורים אלה נראה כי תלויה בהפעלת מערכת התגמול של המוח בעוצמה כזו או אחרת.

בנוסף, נראה כי קליפת המוח הקדם חזיתית הדורסולטרלית מופעלת באופן סלקטיבי רק על ידי גירויים הנחשבים ליפים ואילו הפעילות של קליפת המוח הקדם-חזיתית בכללותה מופעלת במהלך שיקול הדעת של גירויים נעימים ולא נעימים.

ראה:

Kawabata H, Zeki S Neural correlates of beauty. J Neurophysiol. 2004, Apr;91(4):1699-705.

ראה גם הערך נאורואסטטיקה בויקיפדיה

קויו נקאמורה והידאקי קוואבאטה במחקרם כעשור אחר כך, ב2015 (ראה גם בהקשר זה את הסקירה של קטאנו מ 2020) מציינים כי הוכח שפעילויות עצביות בקליפת המוח הפרפרונטלית המדיאלית (mPFC) וקליפת המוח המוטורית הראשונית השמאלית (lPMC) מתואמות עם החוויה הסובייקטיבית של היופי. למרות שנראה כי הערכת יופי וכיעור מנוגדים מבחינה סמנטית ומושגית, עדיין לא ידוע אם שתי הערכות אלה מייצגות הפכים קיצוניים בממדים יחידניים או דו-משתנים. במחקר זה, השתמשו חוקרים אלו בגירוי זרם ישר גולגולתי (tDCS) בכדי לבחון האם גירוי מוחי לא פולשני מווסת שני סוגים של הערכה אסתטית; הערכת יופי וכיעור. המשתתפים דירגו את היופי הסובייקטיבי ואת הכיעור של ציורים מופשטים לפני ואחרי היישום של גירוי בזרם ישר גולגולתי. היישום של גירוי בזרם ישר גולגולתי קאתודי מעל קליפת המוח הפרפרונטלית המדיאלית ואילו אלקטרודת האנודה על פני קליפת המוח המוטורית הראשונית השמאלית [דבר אשר גורם לעיכוב של הפעילות העצבית של קליפת המוח הפרפרונטלית המדיאלית] הוביל לירידה בדירוגי היופי אך לא בדירוגי הכיעור. לא נצפו לעומת זאת שינויים בדירוגי היופי או של הכיעור בעת החלת גירוי זרם ישר גולגולתי אנודאלי או גירוי דמה בקליפת המוח הפרפרונטלית המדיאלית. תוצאות הניסוי הצביעו על כך שלקליפת המוח הפרפרונטלית המדיאלית ולקליפת המוח המוטורית הראשונית השמאלית יש תפקיד סיבתי ביצירת חוויה סובייקטיבית של יופי, כאשר הערכות יופי וכיעור מהוות שני ממדים מובחנים.

ראה:

Koyo Nakamura & Hideaki Kawabata. Transcranial Direct Current Stimulation over the Medial Prefrontal Cortex and Left Primary Motor Cortex (mPFC-lPMC) Affects Subjective Beauty but Not Ugliness. Front. Hum. Neurosci., 08 December 2015 |

Zaira Cattaneo; Neural correlates of visual aesthetic appreciation: insights from non‑invasive brain stimulation. Experimental Brain Research (2020) 238:1–16.

אם כך יתכן שהפרעה או הפרעות בתפקוד קליפת המוח הפרפרונטלית (אולי באיזור הדורסולטרלי שלה) בעת דיכאונו של רוברט תרמו לפגיעה שרוברט מדווח עליה בתחושת היופי שלו, לעמת זאת כאשר חל שיפור מה בדיכאונו ובתפקוד קליפת המוח הפרפרונטלית בעיקבות הטיפול התרופתי החלה לחזור תחושת יופי זו. נציין כמובן שמדובר בהשערה בלבד.

ראה גם:

Sahay A, Hen R. Adult hippocampal neurogenesis in depression. Nat Neurosci. 2007;10:1110–1115. 

Warner-Schmidt JL, Duman RS. Hippocampal neurogenesis: opposing effects of stress and antidepressant treatment. Hippocampus. 2006;16:239–249. 

Castrén E. Is mood chemistry? Nat. Rev Neurosci. 2005;6:241–246.

תמונות מנופי ישראל של רוברט רוזנברג

רוברט רוזנברג: נוסטלגיה לעבר