פרופ' יוסף לוין

שיחה חמישית: השוואת שיטת ה"דיאלוג קולי" אל מול שיטתנו "טיפול ממוקד בקבוצת ייחוס"

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום לקוראינו היקרים,

בשיחה זו נרחיב אודות השיטה המכונה "דיאלוג קולי" ובאנגלית VOICE DIALOGUE [VD] ונשווה אותה לשיטתנו "טיפול ממוקד בקבוצת ייחוס" ובאנגלית Group Reference Focused Therapy [RGFT] תוך שנעמוד על קווי הדמיון והשוני בין שתי השיטות.

VD [שיטה שפותחה על ידי האל וסידרה סטון] רואה את הנפש האנושית כמורכבת באופן טבעי מדמויות רבות שניתן לכנותן ׳דמויות-משנה, תת אישיויות, עצמיים [עצמי ברבים] או סלפים [SELVES] ועוד. לכל דמות  תת אישיות מובחנת משלה הכוללת רצונות, דחפים, צרכים, יכולות, זווית ראייה ורגישויות.

על פי גישה זו, כל הדמויות קיימות אצל כל בני האדם ולו כגרעיני התהוות, אולם אצל אנשים שונים, יבואו לידי ביטוי דמויות אלו בדרכים ובעוצמות שונות. ככלל זוהי שיטה העוזרת למטופל להיות מודע למגוון תת האישיויות שלו [: SELVES "סלפים"] ואיך

באופן הכרתי לבחור בין אלו שיגלו יעילות בהתפתחותו לאלו שיראו פחות יעילות ואף מעצור בחייו. הבסיס התיאורטי של VD קשור אפוא לפסיכולוגיית הסלף [העצמי] ובנוסף לפסיכולוגיה של ה AWARE EGO PROCESS , מושג שנגדיר בהמשך.

מחברים אלט זיהו שני סוגים עיקריים של תת-אישיויות – "עצמיים" ראשוניים [primary selves] ועצמי מודרים [disowned selves]. עצמיים ראשוניים מתייחסים לקבוצת העצמי הדומיננטיים המגדירים את אישיותו של הפרט ושולטים בחייו של אותו אדם. קבוצה זו מכונה האגו הפועל [operating ego] . העצמי המודרים הם אותם תת-אישיות השווים מבחינות מסוימות ומנוגדים מאחרות לעצמי הראשוני. למרות שיש ערכים סותרים, הן העצמיים הראשוניים והן העצמיים המודרים נחשבים כתורמים להישרדותו, לכישוריו החברתיים ולרווחתו הכללית של הפרט. מחברי השיטה מדגישים את החשיבות של התייחסות לכל אחד מהעצמיים בכבוד במהלך הטיפול.

במהלך עבודתם, מחברי השיטה הבינו שסביר להניח שיש יתרון ברתימת את החוויות של העצמיים הראשוניים ושל העצמיים המודרים בו-זמנית. על מנת להשיג זאת, האדם בטיפול צריך להיפרד מהעצמיים הראשוניים ולהגיע למרחב מרכזי – הרחק מהאגו הפועל – על מנת להתבונן הן בעצמיים הראשוניים והן בעצמיים המודרים המנוגדים. מסגרת כזו – שבה הפרט יכול לסגת אחורה, להתבונן מ"מרחוק", להעריך את החוויות של העצמיים הראשוניים והעצמיים המודרים, ולהיות מסוגל יותר לבצע בחירות מודעות וממוקדות – מכונה תהליך האגו המודע [Aware Ego process].

כאשר מונחה פוגש צמד דמויות המנוגדות זו לזו על ציר מסוים באופיו (כגון קמצן מול נדיב או אמיץ מול חששן) הוא מבין את היתרונות והערך שיש בכל אחת מהן, ואת התרומה של שתיהן לחייו הן בפני עצמן והן כמאזנות זו של חברתה. מתוך חוויית המתח הדינמי בין שני הקטבים, אי ההזדהות הגוברת עם שתי הדמויות המקוטבות והקבלה של שתיהן, מתחולל מצב מודעות שניתן לכנותו ׳האני המודע׳. מצב מודעות זה מאפשר בחירה וניווט קשובים ומכווננים יותר וחוויה גוברת של ׳היות שלם׳. ״האני המודע״ אינו נחשב דמות. ניתן לראותו כמצב תודעה וכתהליך המאפשר את המצב הפרדוקסלי לכאורה של קבלת הדמויות כולן מבלי להזדהות עם אף אחת מהן. ״האני המודע״ אינו מצב של התבוננות בלתי שיפוטית בלבד אלא מצב שממנו מנווט האדם המודע את חייו ופועל באמצעותו.

VD היא במיוחד שיטה להפרד מן הסלף הראשוני. בעבודה בשיטת טיפול זו למטופל תחושה שחלקים מסויימים באישיותו אינם שלמים והוא מחפש סוג של שלמות ואחידות. נציין כי בשיטה זו אנשים אינם נחווים כפגומים או חולים או בעלי צורך לתיקון. מטרת VD היא לפתח "אגו מודע" [AWARE EGO] שזו היכולת להיפרד מן תהליכי האגו הראשוני [PRIMARY EGO PROCESS] ולאמץ את הסלפים שהאדם איננו מחובר אליהם [DISOWNED] ולהיות מסוגל לבחור הכרתית בין הסלפים שאיננו מחובר אליהם כך שאלו יקנו לו יתרונות תוך הכרת מגבלות הסלפים הללו. נציין כי בVD אין ניסיון לתקן או לשנות את הסלפים השונים. במקום זאת מעודדים באמצעות תהליך אגו מודע למידה אודות הכישורים והמגבלות של כל סלף ואיך להשתמש או לא להשתמש בו או בהם.

באופן צנוע התקוה ב VD היא לקבל את מפת הסלפים, לחוות וללמוד אודות הסלף הראשוני והסלפים שהם DISOWNED ולקבל מודעות והבנה לתהליך האגו המודע [AWARE EGO PROCESS].

בכדי לקדם את הביטוי וההבנה של העצמיים האינדיבידואלים, כל עצמי מקבל כיסא או חלל משלו בחדר. המנחה יעודד את האדם בטיפול לעבור מכיסא אחד למשנהו כאשר כל עצמי שונה מדבר מפיו של המטופל. לתהליך האגו המודע מוקצה גם כיסא משלו כך שהאדם בטיפול יוכל להתבונן, לנתח ולפעול לפי מה שנחשף. לאחר שהאני המציג דיבר, האדם בטיפול עומד ליד המנחה, אשר נותן סיכום חסר פניות של מה שהתרחש.

במהלך מפגש טיפולי טיפוסי, המנחה יזמין את העצמיים או הסלפים השונים של האדם לדבר אודות חווית החיים עבור אותו עצמי. תפקידו של המנחה הוא להקשיב ולעודד את העצמי העולה בזמן נתון בטיפול לספק מידע רב ככל האפשר על השקפותיו. אין מנסים בטיפול לנהל משא ומתן בין עצמיים שונים, לשנות את העצמי שכרגע מופעל בטיפול או לעודד אותו להסכים על משהו. המנחה עשוי לשאול שאלות כחלק מתהליך זה בניסיון לאפשר הן למטופל והן למנחה ללמוד יותר על כל אחד מהעצמיים. השאלות לעצמי עשויות לכלול:

• מה השם שלך?

• האם תוכל לתאר את המראה שלך?

• האם אתה יכול לתאר את הרגשות שלך עכשיו?

• כמה זמן היית עם האדם בטיפול?

• האם אתה זוכר מתי פגשת לראשונה את האדם בטיפול?

• האם תוכל בבקשה לספר לי על המפגש הזה?

• איזו תפקיד או עבודה אתה מבצע עבור האדם בטיפול?

• האם התפקיד או העבודה שלך קשה לביצוע?

• האם האדם בטיפול יודע שאתה שם?

• איך האדם בטיפול מרגיש כלפייך?

• האם העצמי האחר הנוגד עובד איתך ותומך בך?

• מה היה קורה לאדם בטיפול אם לא היית נוכח לעזור לו ?

נציין כי כאשר מונחה פוגש צמד דמויות עצמי המנוגדות זו לזו על ציר אופי מסוים (כגון קמצנות מול נדיבות או אומץ מול חששנות) הוא אמור להבין את היתרונות והערך שיש בכל אחת מהן, ואת התרומה של שתיהן לחיי המטופל, הן בפני עצמן, והן כמאזנות זו של חברתה. מתוך חוויית המתח הדינמי בין שני קטבי דמויות עצמי אלו, אי הזדהות ההולכת וגוברת בטיפול עם שתי הדמויות המקוטבות והקבלה של שתיהן, מתחולל מצב מודעות שניתן לכנותו ׳תהליך האגו המודע׳. מצב מודעות זה מאפשר בחירה וניווט קשובים ומכווננים יותר לצד חוויה גוברת של ׳היות שלם׳ יותר. ״האגו המודע״ אינו נחשב דמות. ניתן לראותו כמצב תודעה וכתהליך המאפשר את המצב הפרדוקסלי לכאורה של קבלת הדמויות כולן מבלי להזדהות עם אף אחת מהן. ״האגו המודע״ אינו מצב של התבוננות בלתי שיפוטית בלבד אלא מצב שממנו מנווט האדם המודע את חייו ופועל באמצעותו.

בסיום השיחה חוזר המטופל למקום המכונה ״האגו המודע״ ולעיתים צופה ביחד עם המנחה בתהליך העבודה גם מ״מרחב מודעות״ זה. לבסוף נציין כי פותחו וריאציות רבות של העבודה בפורמט אישי, קבוצתי או בעבודה עצמית.

אם נסכם איפוא הרי שעל פי מודל ההכרה של ד"ר האל סטון וד"ר סידרה סטון

האגו הוא קבוצת סלפים ראשוניים [עצמיים ראשוניים] הפועלים ומפעילים את חיינו [OPERATING EGOS].

בשעה שהאדם נפרד מהסלפים הראשוניים [עצמיים ראשוניים] מתחיל תהליך האגו המודע AWARE EGO PROCESS]].

על ידי פרידה מהסלפים ראשוניים [עצמיים ראשוניים] אנו מאפשרים לסלפים המודרים או הנוגדים [ DISOWNED SELVES] להופיע, סלפים [או עצמיים] שהופיעו קודם לכן באקראי ובלא שליטתנו או רצוננו.

בשעה שאנו נפרדנו מהסלפים הראשוניים ומאמצים במודע סלפים מודרים או נוגדים תהליך האגו המודע הופך שלם יותר.

תהליך אגו מודע זה מאפשר לנו לבחור עד כמה מהסלפים הראשוניים ומהסלפים המודרים או נוגדים נבחר בכדי לתפקד בכל מצב נתון.

ראו גם:

ISBN  965-7304-07-5 אורה גבריאלי, השד, הנזירה והילד הקסום – מסע אל הדמויות שבתוכנו, ספרים, 2006 – על גישת ווייס דיאלוג

Stone, H., Stone, S., Embracing Our Selves: The Voice Dialogue Manual. Nataraj Publishing, 1993. – ISBN 1-882591-06-2

Stone, H., Stone S., Embracing Your Inner Critic: Turning Self-Criticism into a Creative Asset. San Francisco: HarperSanFrancisco, 1993. – ISBN 0-06-250757-5

Stone, H., & Stone, S. (n.d.). The basic elements of voice dialogue, relationship, and the psychology of selves. Retrieved from http://delos-inc.com/pdf/Elements.pdf

Stone, H., & Stone, S. (n.d.). Voice dialogue: An introduction to the use of voice dialogue. Retrieved from http://www.voicedialogueinternational.com/articles/Voice_Dialogue-_An_Introduction.htm

נשאלת כעת השאלה מה ההבדל בין VD ובין RGFT ?

תחילה נציין קווי דמיון בין שתי שיטות טיפול אלו:

1] שתי התיאוריות טוענות כי האדם מורכב ממגוון סלפים או עצמיים שונים [תת אישיויות].

2] שתי התיאוריות רואות את החשיבות של אחד [RGFT] או יותר סלפים [VD] כסיבה אפשרית למגוון הפרעות נפשיות.

3] שתי התיאוריות רואות הפחתה עד התנתקות מההזדהות עם הסלף הדומיננטי כמטרת הטיפול.

4] שתי התיאוריות רואות בחיזוק הסלף הרפלקטיבי [RGFT] או האגו המודע [[AWARE EGO [VD] כאחת מאבני הבסיס של הטיפול .

להלן קווי ההבדל בין שתי השיטות:

1] VD מתרכזת באדם עצמו או בדיאדה הבין אישית עם אדם אחר, RGFT מגלם גישה מורכבת הרואה באדם חלק בלתי נפרד מהמטריקס או המערך החברתי.

2] ב VD מקור הסלפים הוא מולד וארכיטיפי ונתון להשפעות חיצוניות, ב RGFT מקור הסלף בהשפעות חיצוניות העוברות הפנמה של אנשים מציאותיים או קבוצות ייחוס חיצוניות [לרוב]. כך שמקור ההבדל בדגש על ההשפעה החיצונית החברתית המשמעותית ב RGFT.

3] ב VD לסלפים הראשוניים בעיקר תפקיד הגנתי , בRGFT לסלף הראשוני אין תפקיד הגנתי אפריורי והוא נולד מתוך צרכי היקשרות לאחר [ATTACHMENT] .

4] ב VD לסלפים יש מבנה סכמטי הבנוי לפי מאפייני אישיויות [ארכיטיפים] שאינו דומה מחד אך גם שונה בהרבה באינדיבידואלים שונים, ב RGFT הסלפים המשניים בנויים לרוב על סמך מקור אמיתי בהיסטוריה האישית של האדם והן דמויות מופנמות מורכבות שעברו דיפרנציאציה והתפתחות.

5] ב VD לכל סלף ראשוני יש בדרך כלל סלף נוגד [כמעין אנטי תזה] , ב RGFT אין דיכוטומיה או הנגדה שכזו בהכרח בין סלפים משניים וכל סלף הוא תוצאה של הפנמה ספציפית.

6] ב VD אין הבדלה בין סלפים פנימיים בהתייחס למידת ההשפעה החברתית, ב RGFT המושג של סלף ראשוני כמבנה מופיע לפני החיברות [SOCIALIZATION] והסלפים המשניים מופיעים כתוצאת מהחיברות.

7] ב VD מושג ה BONDING [ההיקשרות בין דמויות] נחלק להיקשרות חיובית מול שלילית, ב RGFT המושג של סלף אידאלי וסלף הגנתי משרתים פונקציות הגנתיות בהתבסס על TRIGGER EVENT ANALYSIS [ניתוח גורמי טריגר].

8] ב VD העבודה התרפויטית מורכבת מביטול והפחתת ההזדהות עם הסלף הראשוני ואימוץ חלקים מסלפים מודרים שהאדם אינו מרגיש כשייך אליהם [DISOWNED], ב RGFT העבודה התרפויטית מתרכזת בביטול ההזדהות או במודיפיקציה של סלפים משניים דומיננטיים ובניית או העצמת סלפים משניים חדשים או קיימים.

נציין כי בשיחות נוספות נרחיב ונתאר מספר מושגים שהופיעו בשיחה זו ויתכן שעדיין אינם נהירים לקוראץ

להתראות בשיחה הבאה,

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין