שיחה 6: דמויות המנהלות את חיינו

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

כפי הידוע לאדם חמישה חושים ידועים. אם נעריכם על פי המידה בה הם מעבירים מידע למוחינו, ללא ספק ברוב המקרים חוש הראיה יגיע למקום הראשון.

חוש זה יכול להכיל בו-זמנית מידע רב בעוד שחושים אחרים כמו למשל חוש השמיעה מכיל אינפורמציה מוגבלת ברגע נתון ורק מהלך בציר הזמן מאפשר העברת כמות מספקת של אינפומציה למשל תקשורתית.

מעניין לציין שחוש הראיה הינו כנראה מפותח יותר משמעותית יותר אצל חיות המאכלסות את היבשה כדוגמת יונקים בעלי אינטלגנציה מפותחת יחסית כפילים, בני אדם ועוד. עם זאת קיימות מספר חיות ים שאף הן בעלות אינטלגנציה מפותחת כדולפינים ולוויתנים. בהקשר לכך נציין כי ההשערה הינה כי דולפינים ולוויתנים היו חיות יבשה לפני שפנו לחיים בים ואפשר כי שם פיתחו כפי הנראה יכולת אינטלגנטית.

קיימת השערה כי חוש הראיה התפתח יותר אצל חיות יבשה בשל שקיפות האויר לעומת זו של מים, דבר המאפשר יכולת זיהוי של דמויות בני אותו המין וכאלו שאינם בעלי אותו המין ואף דמויות המהוות סכנה או מקור לטרף. חוש זה מאפשר גם יכולת תכנון בשורת מצבים כמו, בריחה מטורף, תכנון ציד, התמצאות במרחב ועוד. לעומת זאת הראיה במים מוגבלת למרחקים קצרים בהרבה וכאן התפתחו חושים אחרים כמו יכולת סונארית למשל.

עיבוד אותות ראיה דורש מערכת מוחית מפותחת המאפשרת תוך חלקי השניה לנתח אינפורמציה רבה מאוד. המידע העשיר הויזואלי הזה מתורגם במוח במערכת משוכללת לדימויים ולדמויות.

בשל העובדה שהתינוק האנושי גדל בחברת בני אדם [הדבר נכון גם ליונקים אחרים ואף למגוון זנים נוספים] ולתינוק יחסי גומלין משמעותיים עם הדמויות המטפלות, אשר מספקות את צרכיו, ובמיוחד זו של האם [דמויות הערות לצרכיו ולתחושותיו ומפרשות לו את העולם סביבו], הרי שלדמויות בני אדם ולפרצופיהן במיוחד ייצוג משמעותי במוח.

בהקשר לכך ניתן לצטט את דבריה של פרופ' גלית יובל מאוניברסיטת תל אביב המסבירה כי "זיהוי פנים הוא פונקציה בסיסית ביותר של המוח האנושי", "אנחנו מזהים פנים מוכרות כבר בשלב מוקדם מאוד בינקותנו, ולומדים לזהות ולהבחין בין אלפי פרצופים במהלך חיינו. יתרה מכך, ההבדל בין פנים מוכרות לבלתי מוכרות משמעותי ביותר באופן שבו אנו תופסים את העולם. כאשר אנו רואים פנים של אדם, אנו מעבדים את התמונה באופן הוליסטי: המרכיבים השונים – שיער, צורת האף, העיניים וכד' – מתלכדים יחדיו לתמונה אחת, שאליה אנו מגיבים מיידית: האם אלה פנים מוכרות? זרות? אהובות? דוחות? אצל אדם ממוצע מתרחש התהליך הזה עשרות פעמים ביום, וכך המוח מתרגל זיהוי והבחנה בין אדם לאדם."

ככלל זיהוי הפנים מתבצע אצלנו במקום מסוים במוח – אזור בליטת פיוזיפורם (fusiform gyrus).

נשאלת השאלה האם אזור בליטת הפיוזיפורם ייחודי רק לפרצופים? והאם הייחודיות שלו לפרצופים "מולדת"? ייתכן שאזור בליטת הפיוזיפורם הוא אזור ויזואלי האחראי לזיהוי כל סוג של גירוי לו אנו מתמחים – בולים לאספן הבולים וסוגי עצים וצמחים ליערן. במקרה זה נראה שעקב החשיבות של הדמויות הויזואליות של בני אדם הרי שיכולת זו לזהות פנים חיונית ומתפתחת לאורך השנים, וכך אזור בליטת הפיוזיפורם הופך להיות אזור בעיקר של פנים.

עקב החשיבות של הייצוג המוחי של הדמויות הוויזואליות של בני אדם ניתן אולי גם להניח שהן משמשות כגרעין ייצוגי ברמה המוחית אליו נספחות תכונות ומאפיינים של הדמויות המשמעותיות בחיי האדם.

להלן נביא כמה תקצירים בהקשר לחשיבות ולתפקיד של זיהוי פנים במוח:

נתחיל במאמרם של Grill-Spector והמחברים הנוספים גורס כי תפיסת פנים היא קריטית לתפקוד חברתי תקין. לדוגמה, פרצופים מספקים מידע חזותי מרכזי שבו אנו משתמשים כדי להבחין בין אדם אחד לאחר בכל יום ויום. תפיסת פנים הינה רלוונטית לדעתם הן מבחינה אקולוגית והן מבחינה אבולוציונית במינים רבים . שאלה בסיסית היא לדעתם, אילו תכונות נוירו-אנטומיות ותפקודיות של המוח האנושי תורמות לתפיסה החזותית ולזיהוי של פרצופים? בכדי להתמודד עם שאלה זו, תיאוריות משפיעות רבות הנוגעות למדעי המוח הקוגניטיביים של תפיסת פנים בחנו כיצד אזורים שונים במוח משרתים את הייצוגים המוצעים על ידי תיאוריות קלאסיות של תפיסת פנים בפסיכולוגיה קוגניטיבית. גישה כזו הצליחה בזיהוי רשת של אזורים פונקציונליים באונות האוקסיפיטו-טמפורליות [occipito-temporal] האנושיות המתמחה בעיבוד פנים. ואכן, מחקרים משפיעים רבים הפרידו מבחינה פונקציונלית הן בין רכיבים גחוניים [ventral] לבין רכיבים גביים [dorsal] של רשת זו.

The Functional Neuroanatomy of Human Face Perception:

Annu Rev Vis Sci. 2017 Sep 15; 3: 167–196.

Kalanit Grill-Spector,Kevin S. Weiner, Kendrick Kay, and Jesse Gomez

מעניין בהקשר לנושאנו הוא גם מאמר הסקירה של מיג'נה האדרס-אלגרה [2022] דיווחה כי תפיסת הפנים והמבט האנושיים הינה ספציפית להקשר וכוללת עיבוד עצבי מלמטה למעלה [bottom-up] ומלמעלה למטה [top to bottom] . סקירתה זו מסכמת את התפיסה והעיבוד האנושיים של אותות פנים ומבט. אותות פנים ומבט הם אמצעים חשובים לתקשורת חברתית לא מילולית. ה הסקירה מדגישה כי: (1) קיימות מספר ראיות המצביעות על כך שתפיסה ועיבוד של מידע פנים מתחיל אף בתקופה שלפני הלידה; (2) תפיסה ועיבוד של זהות פנים, הבעה וכיוון מבט הינם ספציפיים להקשר. ההשפעה של גזע ותרבות תתכן אף היא בהקשר זה. התרבות משפיעה באמצעות עיצוב חווייתי וסיווג חברתי של האופן שבו מידע על הפנים והמבט נאסף ונתפס; (3) פנים ועיבוד מבט מתרחש במה שמכונה 'מוח חברתי'. צביר ראיות מציע כי עיבוד זהות הפנים, הבעת פנים רגשית ומבט, כולל במוח שני מסלולים מקבילים המקיימים אינטראקציה ביניהם: מסלול בתת-קליפת המוח שהינו מהיר וגס יחסית ומסלול בקליפת המוח שהינו איטי יותר. זרימת המידע היא דו-כיוונית וכולל עיבוד מלמטה למעלה ומלמעלה למטה

[bottom-up and top-down processing]

הרשתות בקליפת המוח במיוחד כוללים את הסטרוקטורות הבאות:

the fusiform gyrus, superior temporal sulcus (STS), intraparietal sulcus, temporoparietal junction and medial prefrontal cortex.

Mijna Hadders-Algra . Human face and gaze perception is highly context specific and involves bottom-up and top-down neural processing.
Neurosci Biobehav Rev  2022 Jan;132:304-323

אחת השאלות המעניינות הינה מה קורה מבחינת הייצוג של אנשים אחרים במוחם של עיוורים מלידה ? שהרי אלו לא ראו כלל דמויות אחרות וחוו אותן רק באמצעות חושים אחרים כמו חוש השמע.

למקרה זה מתייחסים Fairhall וחבריו במאמרם מ 2017 . המחברים מציינים כי עדויות עדכניות מצביעות על כך שתפקוד מערכת הליבה לתפיסת פנים במוח עשוי להתרחב מעבר לתפיסת פנים חזותית לתפקיד רחב יותר בתפיסת האדם. כדי לבחון באופן ביקורתי את התפקיד הרחב יותר של מערכת הפנים המרכזית בתפיסת האדם, בחנו הללו את תפקידה של מערכת הליבה במהלך התפיסה של דמויותיהם של אנשים אחרים אצל שבעה אנשים עיוורים מלידה ו-חמישה עשר נבדקים בעלי ראייה תקינה מלידה, על ידי מדידת התגובות העצביות שלהם באמצעות fMRI בעת שהם הקשיבו לקולות וביצעו משימות זיהוי של זהותם של האחרים ורגשותיהם. החוקרים שיערו שאצל העוורים שלא היתה להם חוויה חזותית של פרצופים, אזורי הליבה של מערכת הפנים עשויים לקבל תפקיד בתפיסה של האחרים באמצעות קולות. התוצאות הראו כי רגשות המועברים על ידי קולות ניתנים לפענוח באזורים של מערכת הפנים המרכזית רק בעיוורים מלידה. יתר על כן, היה שיפור מסוים של התגובה לגירוי מילולי בהשוואה לגירויים לא מילוליים באזורי הפנים הדו-צדדיים של ה fusiform וה right posterior superior temporal sulcus דבר המראה כי מערכת הליבה גם נוטלת כמה פונקציות הקשורות לשפה אצל העיוורים. תוצאות אלה מצביעות על כך שבאנשים ללא היסטוריה של התנסות חזותית, אזורים במערכת הליבה של תפיסת פנים במוח עשויים לקבל תפקיד בהיבטים של תפיסת קול הרלוונטיים לקוגניציה חברתית ולתפיסת רגשות של אחרים.

Neuroimage. 2017 Sep;158:126-135.

Plastic reorganization of neural systems for perception of others in the congenitally blind

S L Fairhall , K B Porter , C Bellucci , M Mazzetti , C Cipolli , M I Gobbini 

Medial surface of left cerebral hemisphere. (Fusiform gyrus shown in orange)- (from wikipedia)

מעניין בהקשר זה גם מה קורה לעיוורים מלידה שראייתם חוזרת מאוחר יותר.

Tapan וחבריו במאמרם מציינים כי לא ידוע אם היכולת להבחין חזותית בין פרצופים לאובייקטים שאינם פנים קשורה בתקופה קריטית במהלך ההתפתחות. האם ילד עיוור מלידה שרוכש ראייה מספר שנים לאחר הלידה יוכל לרכוש מיומנות כזו? שאלה זו טוענים המחברים נותרה ללא מענה בגלל נדירותם של מקרים של רכישה מאוחרת של ראייה. עם זאת למחברים הייתה הזדמנות לעבוד עם חמישה אנשים עיוורים מלידה שצברו ראייה מאוחרת בילדותם לאחר טיפול בקטרקט דו-צדדי. המחברים בחנו את יכולתם לאבחן דפוסים כפנים, תוך שימוש בדימויים טבעיים שהשתרעו על פני ספקטרום של מראית עין של פנים. התוצאות מראות כי אנשים שזה עתה רכשו את ראייתם אינם מסוגלים עדיין להבחין בין פנים לבין אובייקטים שאינם פנים מיד לאחר רכישת הראייה, אך משתפרים במידה ניכרת בחודשים שלאחר מכן. תוצאות אלה מדגימות כי קיימת פלסטיות לרכישת יכולת סיווג פנים/לא-פנים גם בשלב מאוחר בחיים, ומכינות את הקרקע להמשך חקר הבסיס הנוירוביולוגי לרכישת מיומנות זו.

Proc Natl Acad Sci U S A. 2017 Jun 6;114(23):6139-6143.

Emergence of categorical face perception after extended early-onset blindness

Tapan K Gandhi , Amy Kalia Singh , Piyush Swami , Suma Ganesh , Pawan Sinha 

אם כך נאמר שאצל עיוורים מלידה חלקים מהמערכת הויזואלית המוחית שנועדה לעיבוד ראייתי משנים תפקיד לעיבוד שמיעתי ועדיין יש ייצוג של דמויות באופן קולי שמיעתי ונוסיף כי אנו משערים כי לגרעין זה מסתפחות כפי הנראה תכונות ומאפיינים של הדמויות המשמעותיות בחיי האדם. מסתבר גם כי אנשים שזה עתה רכשו את ראייתם, אינם מסוגלים עדיין להבחין בין פנים לבין אובייקטים שאינם פנים מיד לאחר רכישת הראייה, אך משתפרים במידה ניכרת בחודשים שלאחר מכן. תוצאות אלה מדגימות כי קיימת פלסטיות לרכישת יכולת סיווג פנים/לא-פנים גם בשלב מאוחר בחיים.

אנו מייצגים במוח מגוון דמויות. כאן נשאלת השאלה מה הייצוג של דמויות הקרובות לנו, היקרות לנו לא פעם ? למשל אמא, אבא, או חבר קרוב.

Gang Wang וחבריו מציינים שבעבודה קודמת הראו כי יחסים קרובים מביאים לייצוגים קוגניטיביים ועצביים משותפים של העצמי ושל אימו של האדם אצל אנשים קולקטיביסטיים [כאלו החיים בתרבות הסינית הקולקטיבית במאפייניה למשל]. עם זאת, הם מציינים כי קיימת השאלה אם אנשים קרובים, כגון האם, האב והחבר הטוב, מיוצגים באופן שונה במוחות של אנשים קולקטיביסטיים. כאן, באמצעות הדמיית תהודה מגנטית תפקודית ומטלת שיפוט תכונות, הם הדגימו ראיות לכך שבעוד ששיפוטי תכונות של העצמי והאם יצרו פעילות דומה בקליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית (medial prefrontal cortex -MPFC) ובציגולאט הקדמי (anterior cingulate -ACC) של מבוגרים סינים, הרי שיפוטי תכונות האם גרמו לפעילות של ה MPFC/ACC גדולה יותר מאשר שיפוטי תכונות של האב והחבר הכי טוב. התוצאות שלהם מצביעות על כך שבעוד שייצוגים עצביים של העצמי והאם חופפים ב-MPFC/ACC, הרי שאנשים קרובים כמו האם, האב והחבר הכי טוב מיוצגים באופן לא שוויוני ב-MPFC/ACC של מוחות קולקטיביסטיים.

Soc Cogn Affect Neurosci. 2012 Feb;7(2):222-9.

Neural representations of close others in collectivistic brains

Gang Wang , Lihua Mao, Yina Ma, Xuedong Yang, Jingqian Cao, Xi Liu, Jinzhao Wang, Xiaoying Wang, Shihui Han

Rebecca וחבריה טוענים במאמר מ 2010 , כי מקובל להניח כי ייצוגים של העצמי במוח מושפעים באופן דינמי מסביבתו של האדם, כולל התרבות שבה הוא חי. עם זאת, מחקרי הדמיה מוחית של ייצוגים עצמיים התעלמו לפני 2010 מההשפעות התרבותיות או התייחסו לתרבות כארץ מוצא. המחקר של Rebecca וחבריה השתמש בהדמיית תהודה מגנטית תפקודית בעת שהמשתתפים דירגו שמות תואר של תכונות החלות על עצמם ועל אימהותיהם ושפטו את ערכיותם. הממצאים הצביעו על כך שקיום יחסי תלות והתאמה בין שיפוט תכונות העצמי והאם מתואמים באופן חיובי עם הפעלה מוגברת בקליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית ובקליפת המוח האחורית. דבר המצביע כפי הנראה לדעת חוקרים אלו שאנשים כאלו משלבים מידע חברתי בכדי לשפוט את עצמם.

Soc Cogn Affect Neurosci. 201 0 Jun;5(2-3):318-23.

Interdependent self-construal and neural representations of self and mother

Rebecca D Ray ¹, Amy L Shelton, Nick G Hollon, David Matsumoto, Carl B Frankel, James J Gross, John D E Gabrieli

נושא זה של השפעת התרבות על המבנה הפסיכולוגי של העצמי הינו מעניין ומסקרן גם יחד.

Ying Zhu וחבריו כותבים במאמרם כי התרבות משפיעה על המבנה הפסיכולוגי של העצמי ומביאה לשני סוגים שונים של ייצוג עצמי (העצמי העצמאי המערבי והעצמי התלוי ההדדית במזרח אסיה). ועם זאת, יש להבין יותר את הבסיס העצבי המוחי של האינטראקציה הבין תרבותית לעצמי. החוקרים הללו השתמשנו ב-fMRI בכדי למדוד פעילות מוחית של נבדקים מערביים וסיניים ששפטו שמות תואר של תכונות אישיות לגבי העצמי, אימם או אדם ציבורי. קליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית (medial prefrontal cortex -MPFC) וקליפת המוח הצינגולטית הקדמית (ACC- anterior cingulate cortex) הראו הפעלה חזקה יותר בתנאי שיפוט של העצמי לעומת אחרים עבור נבדקים סיניים ומערביים כאחד. עם זאת, שיפוטי האם הפעילו את ה MPFC בנבדקים הסיניים בעלי צרבות קולקטיביסטית אך לא במערביים. הממצאים מצביעים על כך לדעת מחברים אלו שנבדקים סינים משתמשים ב- MPFC בכדי לייצג הן את העצמי והן את האם בעוד שהמערביים משתמשים ב- MPFC בכדי לייצג אך ורק את העצמי, ומספקים ראיות בהדמיה מוחית לכך שהתרבות מעצבת את האנטומיה הפונקציונלית של הייצוג העצמי.

Neuroimage. 2007 Feb 1;34(3):1310-6..

Neural basis of cultural influence on self-representation

Ying Zhu , Li Zhang, Jin Fan, Shihui Han

עד כאן מובאות מן הספרות בהקשר לייצוגן המוחי של פרצופים ודמויות במוח.

אנו שואלים את עצמנו מספר שאלות. האם נכון שאנו מייצגים בתוכנו קבוצות, חבורות , תת תרבויות ועמים כדמויות ספציפיות מייצגות? למשל פוטין מייצג כיום את התוקפנות הרוסית, יתכן שלינקולן את הרוח האמריקאית או בר כוכבא את השאיפה למרד ועצמאות העם בעבר. בשיחה קודמת גם דיברנו על ייצוג של דמות שאנו בונים עבור תת התרבות שלנו למשל הישראלי הטיפוסי או הצבר. כאן נתנו דוגמאות מוכרות אך כל אחד מאיתנו כפי הנראה בונה בתוכו דמויות המייצגות אנשים ספציפיים, קבוצות, חבורות , תת תרבויות ועמים. יתכן כנראה בכל מקרה נראה שבדרך כלל למערכת הוויזואלית תפקיד נכבד בדימויים אלו. אמנם אין תשובה ברורה לשאלה זו אך בשלב זה אנו בוחרים להניח שכך הדבר.

בהקשר לזה נשים לב כי כשאנו מדברים על נושאים שונים, על כיווני מחשבה ועוד, אנו מתייחסים לא פעם לנושא באמצעות דמויות מסוימות, אמיתיות, היסטוריות, מיתיות וכו.

בעצם אולי ניתן להגיד שחלק לא מבוטל מחיינו הפנימיים והתפתחותנו הפסיכולוגית סובבים סביב דמויות ומיוצגים על ידן כולל העצמי שלנו וייצוגיו.

נראה אף שקיים קשר בין הדמויות בעולם החיצוני ואלו המופנמות בעולמנו הפנימי הווירטואלי. כאן נטען כי הדמויות המופנמות עוזרות לנו לתת מובן למציאות. לעתים כשהקשר בין המציאות החיצונית והעולם הפנימי הווירטואלי משתבש אז הדמויות הפנימיות עלולות במקרה קיצון להיתפס כמציאות שאנו הופכים שבויים שלה עד למצב פסיכוטי. במקרה אחר, זה של קבוצה סגורה או אף מדינה תחת משטר דיקטטורי, אנו משערים כי הקבוצה או העם יוצרים עולם ווירטואלי פנימי סביב דמויות משותפות, לעיים עם יכולת ירודה לביקורת מציאותית.

לבסוף אם בטיפול נפשי עסקינן הרי שנציין כי גישות פסיכולוגיות רבות מתמקדות במידה משתנה באינטראקציה גופא בין הדמויות החיצוניות והמופנמות בעולמנו הפנימי, ואילו ההתייחסות לדמויות עצמן משנית בלבד.

RGFT לעומת זאת מתמקדת בעקר בדמויות עצמן ומייחסת כל אינטראקציה לדמות קונקרטית מופנמת. כך שהמוקד הינה הדמות המופנמת ומכלול מאפייניה.

להתראות בשיחה הבאה,

ד"ר איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין