פרופ' יוסף לוין

שיחה 8: מה בין תורת אסג'יולי, גשטאלט ופסיכודרמה ובין שיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס [RGFT]

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

כאן נתייחס לשלשה סוגי טיפולים שונים שיש להם קווי דמיון עם RGFT ונעמוד על המבדיל ביניהם.

הראשון ביניהם הוא התיאוריה ושיטת הטיפול שהוצעה על ידי אסג'יולי [ Roberto Assagioli ].

רוברטו אסג'יולי היה פסיכואנליטיקאי איטלקי שהושפע הן מפרויד והן מיונג ביצירת התיאוריה ושיטת הטיפול שכינה "פסיכוסינתזה".

אסג'יולי הרחיב את המסד שהניח פרויד ואת הרחבת הלא מודע כך שיוכל לכלול את הלא מודע הקולקטיבי והארכיטיפים הגלומים בו.

כפי שהוא עצמו הצהיר: "אנו מקדישים תשומת לב רבה יותר ללא מודע הגבוה יותר ולהתפתחות העצמי הטרנס-פרסונלי. פרויד הוא מציין, כתב באחד ממכתביו ,"אני מתעניין רק במרתפו של האדם". "פסיכוסינתזה" מציין אסגיולי מתעניינת "בכל הבניין… בגישה זו אנחנו מנסים לבנות מעלית שתאפשר לאדם גישה לכל רמה באישיותו…אחרי הכל, בניין עם מרתף בלבד מוגבל מאוד. אנחנו רוצים לפתוח את המרפסת שבה תוכלו לטבול באור השמש או להתבונן בכוכבים. המטרה שלנו היא ליצור סינתזה של כל תחומי האישיות כולל החלק הרוחני. דבר האומר שפסיכוסינתזה היא הוליסטית, גלובלית ומכילה".

אנו מזכירים כאן את אסג'יולי משום שחלק מההרחבות התיאורטיות שלו נשמעות דומות ל-RGFT ועל כן דורשות הבהרות. באופן ספציפי, אסג'יולי דיבר על "תת-אישיות" (מונח שהוזכר על ידינו בשיחה הקודמת אודות "דיאלוג קולי"). מושג זה דומה בדרך כלשהי למושג של "העצמי המשני" ב- RGFT. אבל, כמו ב"דיאלוג הקולי ", הוא מייצג יותר "תכונה" חלקית של האדם (ארכיטיפית או אחרת) ולא דמות משמעותית שניתן לעקוב אחריה דמות עם היסטוריה אישית כמו ב- RGFT.. לבסוף, מושגי המפתח של אסג'יולי מושרשים בחלקם בעולם הרוחני, בעוד ש- RGFT מבוסס בעיקר על המבנים התיאורטיים של הפסיכולוגיה החברתית.

נעבור כעת לטיפול בגישת הגשטאלט.

טיפול הגשטאלט הינו גישה הומניסטית, הוליסטית, הממוקדת באדם, של פסיכותרפיה המתמקדת בחייו ובאתגריו הנוכחיים של האדם במקום להתעמק בחוויות העבר.

גישה זו מדגישה את החשיבות של הבנת ההקשר של חייו של אדם ולקיחת האחריות במקום להטיל אשמה.

גשטאלט, מעצם הגדרתו, מתייחס לצורתן של דבר ומציע כי השלם גדול מסכום חלקיו.. טיפול בגשטאלט ממקד את תשומת לב לאופן שבו אנו מעניקים משמעות ומבינים את עולמנו ואת החוויות שלנו. טיפול הגשטאלט פותח על ידי פריץ פרלס, בעזרת אשתו באותה תקופה, לורה פרלס, והוצג בשנות הארבעים כחלופה לפסיכואנליזה המסורתית יותר. הן פריץ והן לורה הוכשרו בפסיכואנליזה ובפסיכולוגיה של הגשטאלט. יחד עם אחרים, הם עבדו יחד בכדי לפתח סגנון טיפול שהיה הומניסטי באופיו. במילים אחרות, הגישה התמקדה באדם ובייחודיות החוויה שלו. ישנם מספר רעיונות עקרוניים הבאים לידי ביטוי בטיפול בגשטאלט, מתפיסה ועד מודעות עצמית.

ראשית, הניסיון משפיע על התפיסה בגישה ממוקדת לקוח זו, המטפל בגשטאלט מבין שאף אחד לא יכול להיות אובייקטיבי לחלוטין ושאנחנו מושפעים מהסביבה שלנו ומהחוויות שלנו. מטפל שהוכשר בטיפול בגשטאלט מעניק מרחב למטופליו לחלוק את האמת שלהם, הוא לא יכפה את שיקול דעתו ויקבל את האמת שלהם אודות חוויותיהם. מכיוון שגם מטפלים הם אנושיים. המטפלים משתמשים בטכניקות שונות בכדי לעזור למטופלים להיות מודעים יותר לחוויותיהם, לתפיסותיהם ולתגובותיהם לאירועים בכאן ועכשיו. במקום להתמקד באופן ספציפי בעבר ולבקש מהמטופלים להעלות חוויות ישנות, מטפלים בגשטאלט פועלים מתוך הבנה שככל שהלקוחות יהיו מודעים יותר ויותר לכאן ועכשיו, הם יתגברו על המחסומים הקיימים. סימן ההיכר העיקרי של טיפול בגשטאלט הוא אפוא ההתמקדות בהווה. מטפל בגשטאלט יעזור להחזיר את המטופל להווה אם יש תחושה שהוא עסוק מידי בעבר או אם החרדה שלו עשויה להאיץ אותו אל העתיד. דוגמה לשמירה על נוכחותו של לקוח בהווה עשויה לכלול משהו כמו לשאול את הלקוח על הבעות הפנים או שפת הגוף שלו בעת שהוא מעבד אירוע או חוויה מסוימים.

בלב הטיפול בגשטאלט נמצאת המודעות. כפי שניסח זאת פרדריק סלומון פרלס, "המודעות כשלעצמה היא ריפוי". במקום לשבת בשקט ולדבר, ייתכן שהמטופל יתבקש להשתתף באופן פעיל במשחק תפקידים, בדמיון מודרך או בשימוש באביזרים שונים בכדי להיפתח ולשתף, במיוחד כאשר יש קושי למצוא מילים. מטפלים בגשטאלט מבינים כי תרגילים אלה עוזרים להגביר את המודעות.

טכניקות גישות טיפוליות הנהוגות בגשטלט כוללים בין השאר:

1] דגש על מילים ושפה תשומת הלב לשפה ולטון חשובה בטיפול בגשטאלט. כאשר המטופלים לומדים לקבל אחריות, הם לומדים להשתמש בשפה המשקפת תחושה של בעלות אישית במקום להתמקד באחרים.

2] השימוש בהצהרות "אני" חשוב בטיפול בגשטאלט.

3] הכיסא הריק, זהו תרגיל של משחק תפקידים המאפשר למטופל לדמיין ולהשתתף בשיחה עם אדם אחר או עם חלק אחר מעצמו. כשהוא יושב מול הכיסא הריק, המטופל נכנס לדיאלוג כאילו הוא מדבר עם אותו אדם אחר או עם אותו חלק אחר של עצמו. תרגיל הכיסא הריק יכול לעזור למטופלים להיות מודעים יותר לחוויה הרגשית שלהם וכיצד להתחיל בריפוי.

4] שפת גוף, במהלך הפגישה המטפל בגשטאלט מבחין בשפת הגוף ובתנועה של המטופל. המטפל עשוי להזכיר זאת ולשאול מה קורה למטופל ברגע. בשילוב שפה, המטפל בגשטאלט המטפל עשוי אף לבקש מהמטופל לתת קול לכף רגלו, או לפניו ולדבר מאותו מקום.

5] הגזמה, בנוסף למתן קול לשפת הגוף, המטפל בגשטאלט עשוי לשאול אודות שפת הגוף של הלקוח. אם קשה ללקוח למצוא מילים לאשר קורה, הם עשויים להתבקש להגזים בתנועה זו או לחזור עליה מספר פעמים ברציפות במשך פרק זמן במהלך הפגישה בכדי להעלות לפחות חלקית את החוויה שלהם באותו הרגע. המטופל והמטפל מקבלים כאן הזדמנות לעבד רגשות. דיבור על רגש שונה מחוויית רגש. כאשר לקוח מדבר על רגש, המטפל עשוי לשאול אותו היכן הוא מרגיש את הרגש הזה בגופו. היכולת להביא את החוויה הרגשית למודעות בגוף מסייעת למטופל להישאר נוכח ולעבד את רגשותיו בצורה יעילה יותר.

6] אמנות יצירתית , ופעילויות נוספות כגון ציור, פיסול ורישום יכולות לשמש אף הן בכדי לעזור לאנשים לצבור מודעות, להישאר נוכחים וללמוד כיצד לעבד את הרגע.

מהם ההבדלים בין הגשטלט לשיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס [RGFT]

ההבדל המשמעותי קשור בכך שגשטלט מתבסס על התיאוריה הפסיכולוגית של הגשטלט

תפיסת סלף אחד אמנם עם חלקים שונים בעוד ששיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס מדברת על תפיסת סלפים מרובים

בנוסף, ההתייחסות בגשטלט בעיקר לחוויה העכשווית ואילו בשיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס ההתייחסות היא להשפעה הלא מודעת של דמויות מופנמות בדרך כלל ייצוגים של דמויות ממשיות מעברו של האדם

אמנם שתי הגישות משתמשות בשיטה של הכיסא החם אך השימוש שונה בכך שבגשטלט ההתייחסות הינה רחבה וכוללת לא רק דמויות אלא גם חפצים חלקי גוף וייצוגים רחבים עם דגש על החוויה העכשווית [בכאן ועכשיו] ובשיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס ההתייחסות היא עם דגש על חשיפה של דמויות מופנמות של המטופל.

נדון כעת בפסיכודרמה,

גישת הפסיכודרמה פותחה על ידי מורנו, שחקן תיאטרון במקצועו, הגישה התיאורטית מאחורי שיטה זו הינה נגזרת מגישה אנאליטית ואילו הטכניקה הטיפולית מזכירה את החוויה התיאטרלית עם שימוש בניצבים לצורך הדמיית הדמויות המשמעותיות למטופל.

פסיכודרמה היא סוג של טיפול חווייתי, מבוסס פעולה, שבו אנשים חוקרים סוגיות על ידי הצגת אירועים מעברם.

סוג זה של טיפול משלב היבטים של משחק תפקידים, הצגה עצמית דרמטית ודינמיקה קבוצתית בכדי לעזור לאנשים להשיג תובנות על חייהם וחוויותיהם. בעוד שהטיפול מתפקד כטיפול פרטני, הוא משתמש בפורמט קבוצתי. ההמשגה מאחורי הטיפול מושרשת בפסיכולוגיה, אך היא משלבת גם אלמנטים של תיאטרון וסוציולוגיה.

המפגשים הטיפוליים מבוצעים בדרך כלל פעם בשבוע בקבוצה המורכבת משמונה עד תריסר אנשים.

הפגישה נמשכת בדרך כלל עד כשעתיים.  כל מפגש מתמקד בדרך כלל באדם אחד בתוך הקבוצה. חברים אחרים בקבוצה ייקחו על עצמם תפקידים תומכים במהלך הפגישה לפי הצורך.  ישנם שלושה מרכיבים בסיסיים של מפגש פסיכודרמה:

שלב החימום,

שלב הפעולה,

ושלב השיתוף.

בשלב החימום חברי הקבוצה מציגים את עצמם, עובדים על ביסוס אמון ויוצרים תחושה של לכידות קבוצתית.

שלב הפעולה כולל יצירה ומשחק של סצנה מחייו של הפרט. כאן המטפל משמש כבמאי בכדי להדריך את הפרט, המכונה הגיבור [פרוטגוניסט] , ואחרים בקבוצה דרך הסצנה באמצעות טכניקות שונות הכוללות:

1] הכפיל: זה כרוך בכך שחבר בקבוצה משחק את הרגשות וההתנהגויות של הגיבור. שחקן זה יגיד מה הוא מאמין שהגיבור חושב או מה הוא נראה כחוסם או לא משתף. יתכן יותר מכפיל אחד. הפעילות יוצרת קשר בין המציאות הפנימית של הגיבור לבין המציאות בעולם החיצוני.

2] שיקוף: האדם מתבונן באחרים בזמן שהם מבצעים סצנות, אירועים ושיחות הקשורים בו, בכדי שהאדם יוכל לצפות. טכניקה זו יכולה להיות שימושית בכדי לעזור לאנשים לקבל פרספקטיבה או כאשר מישהו צריך קצת מרחק רגשי בכדי להבין טוב יותר את הרגשות שלו.

3] משחק תפקידים: בטכניקה זו האדם מגלם אדם או אובייקט מסוים, שהוא מקור ללחץ או לקונפליקט בחייו.

4] היפוך תפקידים: בטכניקה זו כוללת את הגיבור ממלא את תפקידו של אדם אחר בחייו בעוד שחקן אחר משחק את תפקיד הגיבור. זה יכול לעזור לשפר את האמפתיה וההבנה של נקודת המבט של אדם אחר.

• דיבור הגיבור בפני הקבוצה: בטכניקה זו, הגיבור מתאר את מחשבותיו ורגשותיו הפנימיים בפני הקהל. המטרה של זה היא לעזור לאדם לקבל תובנה רבה יותר על הרגשות והמחשבות הפנימיות שלו ולעזור לקדם פורקן רגשות [קתרזיס].

שלב השיתוף כולל את המטפל המסייע להבין את הרגשות והמחשבות שעלו על פני השטח. התקווה היא כי שיתוף זה יוביל לתובנה ולשינוי

מהם ההבדלים בין הפסיכודרמה לשיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס [RGFT]

ראשית נציין כי שימוש בניצבים חברי קבוצת הטיפול מערב השפעות שאינן קשורות באופן ישיר לדמויות המשמעותיות של המטופל עצמו.

שנית בפסיכודרמה הניצבים משחקים באופן חלקי בלבד את הדמויות המשמעותיות ולא את המכלול העשיר יותר של הדמויות המופנמות.

בשיטת הטיפול המתבססת על קבוצות ייחוס [RGFT] לעומת זאת האדם מגלם את כל המכלול של הדמות והראיון של הדמות בRGFT מיועד גם הוא לחשוף כל הדמות בשלמותה.

להתראות בשיחה הבאה,

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין