פרופ' יוסף לוין

שיחה 11: "אני הרודן"

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב,

אנו בשיחתנו האחת עשר.

נפתח הפעם ונזכיר כי המוח בנוי לזיהוי פנים, פנים של דמויות אנוש. נראה גם כי המוח מחוייט לייצג תופעות מגוונות שהינן אנושיות כדמויות.

רמזים לכך ניתן למצוא למשל בייצוגי תופעות טבע כדמויות במיתולוגיה האנושית [שנהגתה ונכתבה בידי בני אנוש]. כך תופעות טבע כרוח, גשם, ברק, וים מיוצגות על ידי דמויות של אלים.

אנו גורסים גם כי בתוכנו פנימה, בנפשנו, ה"עצמי" החברתי מיוצג על ידי "חבר מושבעים" או "דירקטוריון" של דמויות מופנמות.

הדמויות הפנימיות הללו שברובן הינן הפנמות של דמויות משפיעות במציאות החיצונית מעוצבות במשך החיים, ולעתים בעקבות משבר או טראומה או אירועים הקשורים באותה דמות [או לחלופין בעת התפתחות משמעותית כמו יצירת משמעות חדשה לחיים והערכה מחדש של עמדות], יתכנו במהלך החיים אף גרסאות מספר של אותה דמות.

כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם, אך ההפנמה הפנימית החשובה ביותר, הינה זו של מה שנכנה "הדיקטטור" העצמי. כאן מדובר על הפנמת דמות בעלת השפעה גדולה ומעצבת על האדם לטובה ו/או לרעה, שלה השפעה גדולה על דירקטוריון הדמויות הפנימיות הבונות את ה"עצמי" החברתי. לדיקטטור פנימי זה אנו מניחים תפקיד מכריע והשפעה עמוקה על הפנמת דמויות חיצוניות [או בלשון מקצועית אובייקטים חיצוניים]. עמדותיו של הדיקטטור ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות אודות הפנמות של דמויות. הוא מחליט האם יש לדחות את ההפנמה או, אם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות במובן מסוים אנו מניחים כי דמות משפיעה זו הינה גם כמעין צנזור פנימי. יש להדגיש כי אין אנו מדברים או משערים קונקרטית על נוכחות דמויות בעולם הפנימי כמעין אנשים קטנים אלא בייצוגים שלהן שטיבם ואפן ייצוגם במוח דורש עדיין מחקר. כמו כן נציין שאומנם אנו קוראים לדמות זו "דיקטטור" אך להוציא סוג מסוים אין מאפייניו זהים לזה של שליט דיקטטורי על מדינה מסוימת, אלא שדמות זו הינה דומיננטית ומשפיעה בקרב "דירקטוריון הדמויות".

נציין כי לדמות הדיקטטור העצמי מספר מאפיינים:

– תכונות אישיות נוקשות (לא אדפטיביות במיוחד)

– ארסנל מוגבל של חיקויים ומחוות

– לעתים קרובות התנהגות דומיננטית

– ביטויים קיצוניים רגילים של השפעה שלילית: כעס, שנאה, אשמה, עצב וכו '.

– תקשורת סלקטיבית (תקשורת מאוד לא אחידה לאנשים שונים, תגובות מאוד לא אחידות לאותם אנשים, הרבה נושאים הינם "טאבו")

– תשומת לב סלקטיבית (לסוג מסוים של מידע) והתעלמות מסוגים אחרים של מידע

– יכולת חיזוי גבוהה של התנהגות במצבים מסוימים (או להפך "חוסר חיזוי" ניבוי – למעשה אימפולסיביות)

.הדיקטטורים המוצגים כאן למטה הם דוגמאות למקרים שניתן לפגוש בחיי היומיום ואינם מגיעים לרמה של הפרעות אישיות [ראה בסיכום בסוף]. לבסוף מן הסתם יתכן וקיימים סוגים נוספים העונים לקריטריונים המתוארים למעלה.

בנוסף לדמות זו של הדיקטטור:

– קשת רגשות שלילית, במיוחד אשמה, כעס, שנאה

– לעתים קרובות תחושה שנקודת המבט או ההתנהגות שלה היא היחידה האפשרית או הנכונה ביותר

– לעתים קרובות תחושה של "לשחק מישהו אחר", של להיות לא טבעי, במיוחד במצבים חברתיים

– רוב הזמן הרגשת מתח, אי נוחות

– תחושה של דיסוננס בין המציאות לבין מטרותיה של הדמות

– מערך אמונות בעלות אופי הגנתי: כגון עליונות אינטלקטואלית, חוסר בגרות מוסרית וכו '.

להלן נציג 12 סוגי דמויות דיקטטוריות. לגבי כל אחת נציין כיצד זו תופסת את הדמויות בעולם, מהי קשת הרגשות המשוערים של [כאן נוסיף כי יתכנו רגשות שונים מאלו המצויינים] , מהן עמדותיה, אלו דפוסי התנהגות מדגימה, מהן האסטרטגיות שמשתמשת בהן להשפיע על האחר, ואלו מצבים פתולוגיים יכולים להתקשר לנוכחותה בעולמו הפנימי של האדם.

סיווג "העצמי הדיקטטור" לסוגיו:

1] "דיקטטור בדומה לזה של מנהיג מדינה דיקטטורית

דמות זו מבוססת על תפיסה של מצב חירום מתמשך (איום). דיקטטור עצמי כזה ייזום את מצב החירום (וירטואלי או ממשי) אשר יכול להיות קשור לאיום חיצוני (אויב) או לאיום פנימי (כאוס פנימי וחרדה).

תפיסה:

סינון התוכן כך שיתאים לעמדות של מצב חירום: דמויות אנושיות נתפסות כמאיימות או חלשות.

מחפש דמויות אנושיות שהן מאיימות או חלשות. אם אין כאלה – אזי מנסה לעוות את הדמויות באופן שהן נתפסות כמאיימות או חלשות.

העולם הפנימי נתפס כמוגדר וברור מאוד. כל התנגדות לתפיסה זו נתפסת כמגיעה מבחוץ ונובעת מכוונות רעות של הדמויות "הרעות" החיצוניות.

ובכל זאת, במקרה שהעולם הפנימי נתפס כאמביוולנטי או כחלש – דחפים של הרס עצמי מקבלים לגיטימציה.

רגשות:

פחד, זעם

עמדות:

חשיבת שחור/לבן.

מבט כלפי חוץ:

היזהרו תמיד מאויב: כל מי שאינו בעל ברית, הוא אויב!

הסביבה מסוכנת!

אי אפשר לסמוך על אף אחד!

חלשים תמיד נכחדים והם ניתנים להחלפה, החזק תמיד מנצח.

מבט פנימה:

עמימות שווה לכאוס והיא מסוכנת!

אם אתה חלש, אתה לא מספיק שווה בכדי לחיות!

התנהגות:

ניסיונות לפצל דמויות חיצוניות לבעלי ברית או אויבים. מתח רב. חשדנות. התגוננות. חיפוש בעלי ברית חלשים המצייתים לו לחלוטין. נמנע מ"אויבים" חזקים ותוקף במרץ את החלשים. אם לא ניתן להימנע מ"אויב" חזק – אזי או ניסיון לייצר קואליציה נגדו, או ניסיון לציית לו: "אם אתה לא יכול להילחם בהם – הצטרף אליהם".

דרכי השפעה על אחרים:

הדגשת סכנות אפשריות בכדי לשרוד

הדגשת הצורך בבהירות פנימית ובגיבוש

פתולוגיה:

גישה פרנואידית

(הפרעת אישיות פרנואידית)

פסיכוזה פרנואידית

2] "דיקטטור השם דגש על התקשרות עם האחר"

מבוסס על תפיסה של ניצול מעמד וערוצי התקשרות לאדם האחר. שימוש נרחב ברגשות אשמה, ביקורת, השוואה חברתית .

תפיסה:

הדמויות נתפסות כמשפילות או מתעלמות כברירת מחדל, ניתן לתקן זאת רק על ידי התקשרות אינטנסיבית לאחר שלמעשה לעולם אינה מספיקה – הרעיון הוא של ניסיון לא מודע לשפר את הסטטוס באמצעות שיפור ההתקשרות עם האחר.

רגשות:

אַשְׁמָה

אכזבה

תחושה של חוסר התאמה

גאווה

עמדות:

אני קורבן אולטימטיבי

העולם מלא עוול כלפיי

אני חי/ה דרך הילדים שלי

התנהגות:

נטייה לתיקון רגשי של האחרים

נטייה לרכוש סטטוס דרך אחרים

דרך ההשפעה על אחרים:

שימוש נרחב בגרימת רגשות אשמה אצל האחרים

ביקורת נרחבת ולא פרודוקטיבית

השוואה חברתית, בעיקר כדי להדגיש את חסרונם של האחרים

פתולוגיה:

קוים נרקיסיסטיים

3] "דיקטטור רציונלי (כמעין מדען פוזיטיביסטי)"

מבוסס על תפיסת העליונות המונופוליסטית של הידע והניסיון הפוזיטיביסטיים שנרכשו. ביטול הגישה הרגשית, המבוססת על אינטואיציה.

תפיסה:

דמויות נתפסות כמי שנמצאות תמיד במערכת יחסים לוגית כלשהי זו עם זו, כל שינוי נגרם על ידי משהו שניתן לעקוב אחריו, לפחות באופן תאורטי, וניתן להסבירו באופן פוטנציאלי על ידי סיבה לוגית. תפיסה עצמית של האדם כסוג של מכשיר אנליטי. קיים שיפוט מוטעה לגבי מגבלות החשיבה הלוגית.

רגשות:

בוז

גועל

תחושה של הלימות

עמדות:

"Cogito ergo sum" אני חושב משמע אני קיים.

ידע משוכלל מבחינה לוגית וניסיון שנאסף באופן אמפירי הם קריטיים.

תפיסת החוויה הרגשית כדרך נחותה לראות דברים.

נטייה לחיפוש חידושים – יש לערער על תפיסות דוגמטיות.

התנהגות:

התקשורת וההנמקה מבוססת על כללי ההיגיון הפורמלי.

הימנעות מהתנהגות צבועת רגשות – שפת גוף מוגבלת ומבוקרת באופן מקסימלי.

שימוש נרחב ברציונליזציה בהסברת תופעות כולל אלו שבתחום הרגשי.

דרך ההשפעה על אחרים:

הדגשת מתן נימוקים המבוססים על לוגיקה פורמלית– קביעת ההיגיון הפורמלי כנורמה נעלה של התנהגות.

הורדת החשיבות של גישה הרגשית אצל האדם האחר , ובכך הורדה מערך המעמד של האחר וערוצי ההתקשרות של האדם האחר.

פתולוגיה:

ביטוי מוגבל וצר של רגש.

פחות צורך בתקשורת חברתית.

4] הדיקטטור הניזון מן ה"אליל"

מבוסס על התפיסה של התקשרות אפשרית באופן מקסימלי לאליל כלשהו. ערוץ הסטטוס מוזן על ידי האליל החיצוני של העצמי הדיקטטורי וזה מוביל לירידה מיידית בהערכה העצמית ברגע שהאליל האמתי עוזב את הזירה. האליל הוא ערך לעצמו והוא הכרחי, אין לו תחליף והוא בלתי ניתן לערעור.

תפיסה:

דיקטטור פנימי זה מתבונן בעולם דרך עיניו של האליל, כחלק מחיבור סימביוטי. הכל נתפס ומושג עם האליל ברקע.

רגשות:

התרגשות.

תחושה של ריקנות.

יגון.

חוסר תקווה.

עמדות:

רק עמדותיו של האליל נחשבות, כל השאר חסר משמעות .האליל הינו מקור לתפיסה בפני עצמה, הוא הכרחי, אין לו תחליף, והוא בלתי ניתן לערעור.

התנהגות:

מנסה לחקות את התנהגותו של האליל, לפעמים עד לפרטים הקטנים, המראה, הבגדים, העיסוק, בחירת בן הזוג המיני וכו '. ערוץ הסטטוס מוזן על ידי האליל וזה מוביל לירידה תלולה בהערכה העצמית ברגע שדמות האליל האמתית עוזבת את הסצנה.

דרך ההשפעה על אחרים:

חיקוי האליל.

פתולוגיה:

תכונות נרקיסיסטיות.

5] דיקטטור שהינו "שליח מוסרי"

מבוסס על תפיסת העליונות המוסרית של הדיקטטור העצמי שאינה מוטלת בספק. הכל עניין של נורמות.

תפיסה:

תפיסת העולם כמחולק לטוב ולרע. כל האינטראקציות נבחנות סביב הלגיטימיות המוסרית שלהן המבוססת על אידאלים, שהם אישיים במהותם, אך נתפסים כאוניברסליים ולא במסגרת הקשר בין אדם לאדם. דמויות אנושיות הנתפסות כבלתי לגיטימיות במובן המוסרי (המוכתבים על ידי תת-התרבות, למשל), נדחות. התפיסה העצמית היא של עצמי נעלה מבחינה מוסרית, ללא רבב ושלמות פנימית מוחלטת.

רגשות:

אַשְׁמָה.

זעם.

גועל.

בוז.

שנאה.

אהבה.

עמדות:

נורמות מוסריות הן בעלות משמעות אוניברסלית והן בעלות הערך הגבוה ביותר..

כל חריגה מנורמות אלה אינה מקובלת ויש להעניש אותה

הטוב חייב תמיד לגבור על הרע.

התנהגות:

מעורב לעתים קרובות במאבק למען הצדק, מתעלם מכל פעילות שאינה עומדת בסטנדרטים המוסריים שלו/ שלה, מנסה לשכנע אחרים לקבל את עצמו באופן מיסיונרי. נוטה לעתים קרובות לעמדות קיצוניות בנושא מידת הענישה על בגידות מוסריות. אינו מתעניין במיוחד בערכים חומריים אלא משבח ערכים מוסריים ורוחניים.

דרך ההשפעה:

שימוש מעמיק בגרימת רגשות אשמה, השוואה נרחבת לנורמות אך לא לאנשים, שימוש באיום להיות מוצא מחוץ לקבוצה המוערכת, בעלת הנורמות המוסריות הגבוהות.

פתולוגיה:

רמה גבוהה של תוקפנות כלפי אחרים שאינם מצייתים לנורמות המוסריות עד לרמה של רצח. תוקפנות נגד ה"עצמי" שאינו ממלא את הדרישות עלולה לגרום לדיכאון עד כדי פגיעה עצמית (כך Mucius Scaevola גיבור רומי במלחמה נגד האטרוסקים שרף את ידו שלו) ואף להתאבדות.

6] דיקטטור מסוג "אנרכיסט"

מבוסס על תפיסת הדומיננטיות של העצמי הראשוני. יש מעט התחשבות ב"עצמי" המשניים למעט "עצמי" משניים שיש להם שאיפות דומות , ולמעשה, כאילו נועדו לחזק את העצמי הראשוני. זהו מעין מצב של "דיקטטור עצמי ראשוני" יותר מאשר של "דיקטטור עצמי משני".

תפיסה:

תופס את הסביבה כמקור להגשמת משאלה אינסטינקטיבית. כל חפץ נתפס כמאפשר הגשמת משאלה , או מעכב אותה.

רגשות:

זעם.

שמחה.

תסכול.

עמדות:

עשה ככל העולה על רוחך.

נורמות אינן רלוונטיות וניתן להפר אותן בקלות.

התנהגות:

מונע בעיקר על ידי רצונות או דחפים מיידיים. התנהגות תוקפנית ללא חרטה כלפי דמויות המונעות ממנו להגשים באופן מיידי את משאלותיו. מניפולציה של דמויות להגשמת משאלותיו. חוסר אמפתיה מוחלט. לוקח סיכונים לא מחושבים ללא מורא.

דרך ההשפעה:

מדגים הפרת נורמות- מציג מחסור בחיזוק שלילי ראוי להתנהגות אנטי-חברתית.

פתולוגיה:

תכונות אנטי-חברתיות.

7] דיקטטור מסוג "פרפקציוניסט"

מבוסס על התפיסה של עליונות אד-הוק של העצמי הדיקטטור המשני על פני העצמי הראשוני. העצמי הראשוני הוא מעצם הגדרתו חסר ערך, דבר שניתן לתיקון רק על ידי תפקוד מושלם.

תפיסה:

אובייקטים אנושיים מוערכים במונחים של תפקוד ונתפסים כמושלמים או כרעים ביותר. מבחינה פנימית: מעריך יתר על המידה את היכולות האינטלקטואליות והרגשיות שלו ומעמיס ביתר על משאבי האנרגיה שלו. חשיבתו בשחור-לבן.

רגשות:

גאווה.

אַשְׁמָה..

בוז

אכזבה.

זעם.

עמדות:

האדם צריך תמיד להיות ראשון – אם הוא לא הכי טוב, הוא נתפס כאחרון.

הכל צריך להיעשות ב100% או לא להיעשות כלל.

התנהגות:

בעיקר מתוח ולא מרוצה מתוצאות הפעילות שלו ושל אחרים. ביקורת נרחבת, מחפש תמיד חוסר עקביות. דואג תמיד לשיפור תפקודו על ידי השכלה/הכשרה נוספת. עובד יתר על המידה באופן כרוני, לא לוקח בחשבון מגבלות פיזיות או נפשיות ("מכור לעבודה"). מתקשה לקבל החלטות בין הטוב ביותר למצוין.

דרכי השפעה על אחרים:

שימוש בפיחות נרחב בתפקודו של האדם מולו המוביל לתחושות של השפלה, חוסר התאמה, הערכה עצמית נמוכה, תחושה שהאדם לעולם לא יעמוד בציפיותיו. חיזוק חיובי נדיר – ויופיע רק במקרים קיצוניים.

פתולוגיה:

תכונות פרפקציוניסטיות.

תכונות נרקיסיסטיות.

8] דיקטטור מסוג ה"משמיד"

מתבסס על התפיסה שיש תנודה מתמדת בין העצמי הדיקטטורי הרודף לבין העצמי ההגנתי האשלייתי.

תפיסה:

תנודות בהזדהות עם הדיקטטור העצמי – בפעם אחת הרגשה כדיקטטור ובפעם אחרת הרגשה כקורבן שלו.

דמויות נתפסים כרעות וראויות להרס, הן אינן יכולות לעשות מאומה בכדי להצדיק את קיומן. מאידך, הן יכולות להיתפס כאוהבות ותומכות לנצח. קיימת חשיבת שחור-לבן.

רגשות:

באופן כללי – חוסר יציבות רגשית.

תנודות רגשיות בין:

שנאה לאהבה.

גועל להערצה.

חרדת השמדה לסיפוק סדיסטי.

חוסר תקווה להתרוממות רוח כל יכולה (גרנדיוזיות).

עמדות:

מתנדנד בין:

אין לך זכות לחיות, אתה חייב למות!

לבין

מגיעה לך כל האהבה שבעולם!

התנהגות:

תנודות בין:

התנהגות הרסנית כלפי האובייקט

לבין

הצמדות מקסימלית כלפי האובייקט.

דרכי השפעה על אחרים:

הדגמת רגשות שליליים קיצוניים, דחייה, גישה מלאת שנאה, תסכול לגבי אמון בסיסי וצורך באהבה. התעללות פיזית ונפשית, שלילת מכלול תכונות האדם – מה שמוביל אותו להערכה עצמית נמוכה ביותר, לשנאה עצמית ואף אובדנות.

יצירת דימוי אשלייתי של אופי מתגונן המעביר אהבה נצחית וקבלה מוחלטת

פתולוגיה:

הפרעת אישיות גבולית או קוים להפרעה זו.

אובדניות גבוהה.

9] דיקטטור מסוג " פובי"

מתבסס על התפיסה שהאני הראשוני פגיע מאוד ונוטה להיפגע כמעט מכל דבר. הדרך האפשרית היחידה להימנע מסכנה היא הימנעות מדמויות ומצבים שעלולים להיות מאיימים, כאשר אלו הופכים עם הזמן ליותר ויותר רבים.

תפיסה:

עצמים לא אנושיים נתפסים בקלות כמאיימים כעלולים לפגוע, עד לתפיסתם כסכנה ממשית.

דמויות אנושיות נתפסות כמספקות תחושת ביטחון, יחסי הגומלין ביניהם הינם בסדר היררכי, על פי מידת תחושת הביטחון שהן מספקות.

רגש:

פחד.

עמדות:

החיים מלאי בסכנה!

יש להימנע מאיום בכל אמצעי!

לעולם אל תתמודד עם איום אלא ברח!

התנהגות:

הימנעות ממצבים העלולים להיות מסוכנים ומאובייקטים לא אנושיים, חיפוש רגיעה על ידי דמויות אנושיות

דרכי השפעה על האחרים:

הדגמת אורח חיים המתואר למעלה תוך שימוש בעמדות ודפוסי התנהגות פוביים.

פתולוגיה:

קוים פוביים.

10] דיקטטור מסווג " רגשי"

מבוסס על התפיסה כי הבנה רגשית היא האותנטית ביותר וכי האינטואיציה אינה יכולה להיות שגויה.

תפיסה:

אובייקטים נתפסים כחיוביים, או שליליים, או בין לבין – על פי הערכיות הרגשית שלהם. יחסי הגומלין ביניהם היררכיים ונמדדים באמצעות מידת החיוביות של הערכיות הרגשית.

רגש:

הערצה.

אי-הסכמה.

עמדות:

"Emotio ergo sum" אני מרגיש משמע אני קיים.

תמיד סמכו על הרגש שלכם – הוא אף פעם לא משקר!

המציאות שווה מבעים רגשיים.

התנהגות:

התנהגות תאטרלית, קבלת החלטות המבוססת בעיקר על רגש, ההתקשרות היא בדרך כלל שטחית, מבוססת על הרגש הקשור ולא על הדמות עצמה.

דרכי השפעה על אחרים:

הדגמה של ההיבט הרגשי, חיזוק חיובי של התפקיד המגדרי "הנשי" הקשור ברגש.

פתולוגיה:

תכונות היסטריוניות.

11] דיקטטור מסוג "פסיכופת חברתי"

מבוסס על התפיסה כי "המטרות מצדיקות את האמצעים". בניגוד ל"אנרכיסט", הכללים החברתיים מתקבלים באופן פורמלי (אך לא מופנמים) ומשמשים למניפולציה של דמויות בכדי להשיג מטרות אישיות (כאשר לעתים קרובות הם פוגעים בנורמות אתיות ומוסריות בדרך).

תפיסה:

הדמויות נתפסות כאמצעי להשגת מטרות אישיות. הדמויות קשורות זו בזו בסדר היררכי על פי חשיבותם הפוטנציאלית בתהליך של השגת מטרות אלה תוך לקיחה בחשבון של הפוטנציאלי שלהן.

רגש:

התרוממות רוח.

פחד..

עמדות:

הסוף מתרץ כל רוע

הישרדות בכל האמצעים.

התנהגות:

התנהגות אופורטוניסטית כלפי אנשים בעלי השפעה.

נטייה לרסק ללא חרטה את האנשים העומדים בדרכו של דיקטטור אם דבר זה נראה מועיל להשגת המטרה (ולהערכתו של הדיקטטור, הדבר לא יהיה מסוכן לעצמו )

דרכי השפעה:

הדגמת אורח חיים כזה , השפלה, איום על ההישרדות.

פתולוגיה:

תכונות פסיכופתיות.

12] דיקטטור מסוג "הנהנתן"

תפיסה:

הדמויות נתפסות על פי הפוטנציאל שלהם לספק רגשות מענגים, והם קשורות זו בזו באופן היררכי על פי איכות זו. המונעות מדמויות הקשורות לרגשות לא נעימים. בניגוד לאנרכיסט, הדמויות נתפסות כקבועות.

רגש:

תענוג.

פחד.

עמדות:

לחיות על פי "עקרון העונג":

לתפוס כל רגע כיפה.

החיים הם "כאן ועכשיו" ולא בעתיד.

לחפש אנשים נעימים וסביבה נעימה..

התנהגות:

מחפשים באופן פעיל אירועים חברתיים נעימים

נמנעים מאירועים חברתיים לא נעימים כמו הלוויות, שביתות, הפגנות פוליטיות.

נמנעים מעימותים.

דרכי השפעה:

מערכת תגמול רגישה לחיזוקים חיוביים או שליליים.

הדגמת אורח חיים כזה , חיזוק חיובי של התנהגות הקשורה בחיפוש הנאה המקובלת חברתית..

פתולוגיה:

סיכון להתנהגות ממכרת להנאות

תקציר:

הנה ראינו כי דמויות ויחסי הגומלין ביניהן זוכות ליחס שונה מצד דיקטטורים-עצמיים שונים.

סוג1 , "דיקטטור בדומה לזה של מנהיג מדינה דיקטטורי " : דמויות אנושיות הינן או מאיימות או חלשות, מערכת היחסים שלהן היא זו של שליטה או כניעות.

סוג 2 , "דיקטטור השם דגש על התקשרות עם האחר": דמויות אנושיות הינן או אוהבות או מתעלמות, היחסים שלהן הם של התקשרות או ניתוק.

סוג 3 , "דיקטטור רציונלי" : דמויות אנושיות או לא אנושיות נתפסות כבעלות הקשר לוגי כלשהו, בהיותם ביחסים לוגיים זו לזו.

סוג 4 , הדיקטטור הניזון מן ה"אליל": דמות אנושית או על-אנושית אחת מסוימת (אליל) נתפסת כאדם כל יכול, בעלת טוב, צדק וחוכמה אוניברסליים. ניתן לראות את כל שאר הדמויות האנושיות רק ביחס כנוע לדמות אליל זה.

סוג 5 , דיקטטור שהינו "שליח מוסרי": דמות אנושית או על-אנושית נתפסת כטובה או רעה במובן המוסרי בהשוואה לאידאל "אוניברסלי" כלשהו. הדמויות קשורות בסדר היררכי, בהתאם לערכן המוסרי.

סוג 6 , דיקטטור מסוג "אנרכיסט": דמויות אנושיות נתפסים רק כאמצעי לסיפוק אישי – משמחות או מתסכלות, היחסים ביניהן בנויים לאורך הציר של שימושיות-חוסר תועלת.

סוג 7 , דיקטטור מסוג "פרפקציוניסט": תפקוד הדמות האנושית נתפסת כמושלמת או כרעה מאוד, היחסים בין הדמויות הינם היררכיים ומבוססים על הערכת תפקודם.

סוג 8 , דיקטטור מסוג ה"משמיד": דמויות אנושיות נתפסים כמתנדנדות בין רע לטוב, בין ראוי הרס לבין להיות ראוי לאהבה.

סוג 9 , דיקטטור מסוג " פובי": דמויות לא אנושיות נתפסות מחד בקלות כמאיימות ועלולות לפגוע, עם הגזמה של סכנה ממשית. מאידך דמויות אנושיות נתפסות כמספקות תחושת ביטחון, יחסי הגומלין ביניהן הינם בסדר היררכי, על פי מידת תחושת הביטחון שהם מספקות.

סוג 10 , דיקטטור מסווג " רגשי": דמויות נתפסות כחיוביות, או שליליות, או בין לבין על פי ערכן הרגשי. יחסי הגומלין ביניהן היררכיים ונמדדים באמצעות מידת החיוביות של הערכיות הרגשית.

סוג 11 , דיקטטור מסוג "פסיכופת חברתי": הדמויות נתפסות כאמצעי להשגת מטרות אישיות. הדמויות קשורות זו בזו בסדר היררכי על פי חשיבותם הפוטנציאלית בתהליך של השגת מטרות והאיום הפוטנציאלי הקשור בהן.

סוג 12 , דיקטטור מסוג "הנהנתן": דמויות נתפסות על פי הפוטנציאל שלהם לספק רגשות מענגים והן קשורות זו בזו באופן היררכי כתוצאה מאיכות זו. קיימת הימנעות מדמויות הקשורות ברגשות לא נעימים. בניגוד לאנרכיסט, הדמויות נתפסות כקבועות.

לבסוף, נציין כי בקלסיפיקציה הפסיכיאטרית, העכשווית 5 -DSM או 10 – ICD מדברים על שורה של הפרעות באישיות. אלו מוגדרות כתבניות מתמשכות של חוויה פנימית והתנהגות בלתי גמישה ביותר המופיעה במצבים רבים בחיי האדם, ובדרך כלל מתחילות כבר בתחילת תקופת הבגרות. ניתן לאבחן אדם כנושא הפרעת אישיות, בתנאי שהתבנית ההתנהגותית גורמת למצוקה משמעותית או פוגמת במצבים אישיים, חברתיים או תעסוקתיים.מעניין כי לדעתנו אלו מציגות מקרים מובהקים של דיקטטורים עצמיים בעצמה גבוהה מאוד שאינם מאפשרים דרגות חופש, הן בחשיבה והן בהתנהגות. לעומת זאת המצבים שהודגמו למעלה אינם מגיעים בדרך כלל לעצמה של הפרעות אישיות וניתן למצאם אצל אנשים בחיי היומיום.

עד כאן הפעם

בברכה ולהתראות בשיחה הבאה

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין.