פרופ' יוסף לוין

שיחה 14: הבנת ההיפנוזה בקונטקסט של הדמויות המופנמות

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב

נזכיר תחילה כי במודל שהצענו ל"עצמי" בשיחה ה2 וה13 בבלוג, הדגשנו כי יש תחילה להבדיל בין ה"עצמי הראשוני", שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. וה"עצמי החברתי" , אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם [הנכללות במסגרת ה"עצמיים המשניים"], שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם.

ה"עצמיים המשניים" המוכלים במסגרת העצמי החברתי כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי]. ניתן לתאר מגוון יצוגיי דמויות מופנמות אלו במטפורות שונות שאחת מהן הינה "דירקטוריון של דמויות".

אם כך, אנו גורסים גם כי בתוכנו פנימה, בנפשנו, ה"עצמי" החברתי מיוצג על ידי "חבר מושבעים" או "דירקטוריון" של דמויות מופנמות.

הדמויות הפנימיות הללו שברובן הינן הפנמות של דמויות משפיעות במציאות החיצונית מעוצבות במשך החיים, ולעתים בעקבות משבר או טראומה או אירועים הקשורים באותה דמות [או לחלופין בעת התפתחות משמעותית כמו יצירת משמעות חדשה לחיים והערכה מחדש של עמדות], יתכנו במהלך החיים אף גרסאות מספר של אותה דמות. כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם, אך ההפנמה הפנימית החשובה ביותר, הינה זו של מה שנכנה "הדיקטטור" העצמי. [ראה שיחה 11] כאן מדובר על הפנמת דמות בעלת השפעה גדולה ומעצבת על האדם לטובה ו/או לרעה, שלה השפעה גדולה על דירקטוריון הדמויות הפנימיות הבונות את ה"עצמי" החברתי. לדיקטטור פנימי זה אנו מניחים תפקיד מכריע והשפעה עמוקה על הפנמת דמויות חיצוניות [או בלשון מקצועית אובייקטים חיצוניים]. עמדותיו של הדיקטטור ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות אודות הפנמות של דמויות. הוא מחליט האם יש לדחות את ההפנמה או, אם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות במובן מסוים אנו מניחים כי דמות משפיעה זו הינה גם כמעין צנזור פנימי. יש להדגיש כי אין אנו מדברים או משערים קונקרטית על נוכחות דמויות בעולם הפנימי כמעין אנשים קטנים אלא בייצוגים שלהן שטיבם ואפן ייצוגם במוח דורש עדיין מחקר. כמו כן נציין שאומנם אנו קוראים לדמות זו "דיקטטור" אך להוציא סוג מסוים אין מאפייניו זהים לזה של שליט דיקטטורי על מדינה מסוימת, אלא שדמות זו הינה דומיננטית ומשפיעה בקרב "דירקטוריון הדמויות". לבסוף נציין כי אין האדם מודע בדרך כלל לקיום דירקטוריון זה.

הטיפול עצמו הממוקד בקבוצת הייחוס מציב כאחת ממטרותיו החשובות להעלות לתודעת האדם השפעות חברתיות שהינו נתון להן ושבחלקן הגדול אינן מודעות. בעצם הטיפול מאפשר למטופל להבין בצורה טובה יותר את ייצוגי הדמויות המשמעותיות המופנמות בתוכו, להעלותן למודע ולעזור לו להגיע להסתגלות טובה יותר לחברה בה הינו חי.

הפעם נשאל כיצד ניתן להבין את תהליך ההיפנוט באמצעות מודל זה ?

א] ראשית בקצרה, היפנוזה הייתה בשימוש בצורות שונות במשך מאות שנים, אך רק בשנת 1843 המנתח הסקוטי ד"ר ג'יימס ברייד טבע את המונח שהפך לפופולרי: "היפנוזה".

היפנוזה מוגדרת בדרך כלל כתהליך  בו מהפנט משרה בעזרת סוגסטיות אצל מהופנט חוויה של שינויים שונים אם בתחושה, בתפיסה, בקוגניציה, ברגש, ו/או בהתנהגות. בתהליך זה המהופנט עובר תהליך של מיקוד הריכוז והקשב אל המהפנט והסוגסטיות שהוא משרה במטופל.

ז'אן מרטין שארקו נאורולוג מבית החולים פיטייה סלפטרייר בפריז 

מדגים היפנוזה בחולת היסטריה במאה ה-19

אגב, דר/ דיויד שפיגל מאוניברסיטת סטנפורד, פסיכיאטר וחוקר מוביל בתחום ההיפנוזה, טוען כי במהלך היפנוזה, הפעילות באזור במוח שעוזר לאנשים לעבור בין משימות נרגעת. נראה, אומר שפיגל, שאותו אזור מתנתק מתחום אחר שאחראי על השתקפות עצמית וחלומות בהקיץ – וזו אולי הסיבה לדעתו שאנשים מהופנטים לא מודאגים ממי שהם או ממה שהם עושים.

דר' דיויד שפיגל, פסיכיאטר וחוקר היפנוזה

ב] שנית, נשאל, מה קורה בתהליך היפנוטי ל"עצמי החברתי" המורכב כאמור מדמויות מופנמות שבמסגרתן יתכן בדרך כלל דיקטטור "עצמי" ?

נראה לנו כי בהיפנוזה רצוי כי המהפנט:

1]המהפנט יברר תחילה את מאפייני דירקטוריון הדמויות המופנמות ב"עצמי החברתי" ובמיוחד יקבל את הפרופיל של הדיקטטור העצמי עמו ינהל דיאלוג במסגרת ההיפנוזה.

דבר זה לא קל לביצוע ובדרך כלל לא נעשה. זכור המקרה משנת 1975 של נערה מהופנטת בשם יפה סוויסה שנשארה בתרדמת היפנוטית לאחר היפנוזה של מהפנט בידורי, ורק לאחר כשבוע משלא התעוררה מן התרדמת, דר' מוריס קליינהאוס הנתפס על ידי רבים כאבי ההיפנוזה בישראל, הצליח להוציאה מהתרדמת היפנוטית. דר' מוריס קליינהאוס סיפר לאחד מאיתנו [י.ל.] כי בין היתר חזר שוב ושוב במשך מספר שעות על המשפט " אני מהפנט טוב יותר וחזק מהמהפנט שהיפנט אותך". בהנחה שדמותו של המהפנט הבידורי הופנמה כדמות בדיקטוריון הדמויות של המטופלת, להנחתנו שם עצמו קליינהאוס כדמות גבוהה ממנה בהיררכיה, ויתכן שמבחינת הנערה ניהל בעצם דיאלוגים סוגסטיביים עם דירקטוריון הדמויות שלה, כולל דמות או דמויות משפיעות [דיקטטור/ים עצמי/ים] שמשאלתה/ם הייתה כי הנערה תישאר במצב רגרסיבי של תרדמת. עם זאת יש לציין כי זו השערה בלבד.

בכתבה לזכרו של דר קליינהאוס כתב הפסיכולוג נחי אלון שעבד עימו:

"עבודתו …עם יפה סויסה התחילה בכך שהתבונן בה כשהייתה בקומה בבית החולים וזיהה את התנועה היחידה בגופה – עפעוף. לתצפית צירף סוגסטיה: "אני ד"ר קליינהאוז. אני רואה שאת אמנם אינך מתנועעת אבל יש תנועה בעפעפייך אני יודע שהיית בהיפנוזה. אני רופא ומהפנט. אני רוצה לעזור לך ואני מהפנט טוב יותר מן האיש שהיפנט אותך במופע. אם את שומעת אותי, עפעפי פעם אחת. אם אינך שומעת אותי, עפעפי פעמיים" …. היא עפעפה וכך נוצר הקשר הטיפולי הראשון…..במקרה סויסה, הוא הבין את מה שקרה לה בהבנה פסיכודינמית משולבת בראייה מערכתית: במופע הבמה נכנסה להיפנוזה עמוקה בגלל היפנוטיזיביליות גבוהה; מהפנט הבמה הביא אותה לקטלפסיה [מן מצב של קשיחות איברים] מלאה וישב עליה – מצב בלתי נסבל ברמה הסמלית אצל מתבגרת בכלל ודתית בפרט.  הקונפליקט הזה, משולב עם איבה כלפי המהפנט ורצון להענישו, מנע ממנה לחזור לערנות ולצאת מן המצב. ….. הטיפול התחיל ביצירת קשר והמשיך בתהליך מרתוני של שעות רבות ביום במשך מספר ימים, כדי לנטרל את מגוון הכוחות שיצרו את הבעיה…..".

ההנחה של הפסיכולוג נחי אלון כי ביקשה להעניש את המטפל הבידורי נראית לנו השערה בלבד, שכן יתכן והקושי היה קשור יותר לנערה עצמה ולמערכת הערכים של דמות או דמויות דומיננטיות אצלה, כך שישיבה של גבר עליה [נזכור שמדובר בנערה דתית] נתפסה כלא מקובלת לחלוטין, ובכך איבד המטפל הבידורי את שיתוף הפעולה של הדמות הדומיננטית עימו. עם זאת הסוגסטיה שנתן לה דר קליינהאוס כי: "אני מטפל טוב וחזק ממנו" נראית לנו תחילת יצירת דיאלוג של שיתוף פעולה עם דמות או דמויות דומיננטיות בדירקטוריון הדמויות של הנערה באומרו כי הוא טוב, משמע איננו מבקש להרע לה ולכן ניתן ליצור שיתוף פעולה עימו.

דר מוריס קליינהאוס [ 1927-2014]

2] המהפנט ירגיע דיקטטור עצמי מופנם זה שהכל ישאר בשליטתו של הדיקטטור העצמי וכי מטרת ההיפנוזה [בדרך כלל היפנוזה רפואית] הינה עזרה למטופל

3] המהפנט יבקש רשותו לביצוע מחוות היפנוטיות וסוגסטיות כולל סוגסטיות פוסט היפנוטיות.

4] המהפנט יתחבר לדיקטטור ה"עצמי" וישמש כמין "שלוחה" שלו.

אנו סבורים כי המהפנט לא משתלט על הדמות הדומיננטית [הדיקטטור העצמי] אלא משמש לה כעוזר, כתומך, ומפעיל של דירקטוריון הדמויות [במילים אחרות המהפנט הינו בעצם שלוחה של הדמות הדומיננטית], בה בשעה שהדמות הדומיננטית נותנת בו אימון ותומכת במעשיו מתוך הנחה שהוא מבקש לעזור למהופנט באופן כלשהו באופן התואם עמדות הדמות הדומיננטית. שכן, בשעה שאדם יתבקש לעשות דברים לא מוסריים הרי שהדמות הדומיננטית תטיל צנזורה ותמנע זאת, ואכן מקובל כי לא ניתן בהיפנוזה לשכנע מהופנט לבצע דברים מנוגדים בעליל להוויתו המוסרית.

ג] מעניין כי גישה פרנואידלית לא מאפשרת למהפנט בדרך כלל לבצע תהליכים היפנוטיים.

אנו מניחים כי זהו הדיקטטור העצמי שלא מאפשר השפעה היפנוטית. נתון זה מחזק אולי את ההשערה, כי המהפנט לא משתלט על הדמות הדומיננטית בדירקטוריון הדמויות המופנמות של המטופל, אלא משמש כעוזר או כתומך, בשעה שהדמות הדומיננטית נותנת בו אימון, בעוד שבשעה שאדם יתבקש לעשות דברים לא מוסריים הדמות הדומיננטית תמנע זאת.

ד] אחת התופעות המעניינות הבאה לידי ביטוי בהיפנוזה הינה דיסוציאציה.

דיסוציאציה [ ניתוק] מתארת מצבים בהם מופיע ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומערכי חשיבה. דיסוציאציה יכולה לתאר פגיעה זמנית, בעצמה משתנה, בקשר המודע של האדם אל המציאות הפיזית או התחושתית או הרגשית שלו כאשר במהלך פגיעה דיסוציאציטיבית קיימת פגיעה באינטגרציה בין אחד או יותר ממרכיבי המודעות: זהות, התנהגות, רגש, תחושות וידע.

מצבים דיסוציאטיביים עשויים להופיע במצבים נורמטיביים כגון מצב של שקיעה לפנטזיה פנימית או היפנוזה ] אך גם בעקבות שימוש בסמי הזייה דליריום מחלת הנפילה [אפילפסיה]] ועוד, אולם בדרך כלל בעקבות מצב דחק או אירוע טראומטי.

הדיסוציאציה מתפתחת קרוב לוודאי לאורך מערכות שניבנו במהלך האבולוציה לשם הישרדות רגשית של מערכות התנהגותיות ' אשר חלק מהן הגנתיות בטבען וקשורות להישרדות של הפרט כשהוא נמצא תחת איום מיידי, ואילו אחרות עוסקות בחיי יומיום והישרדות המין כולו.

דגש רב על מושג הדיסוציאציה הושם על ידי הפסיכיאטר פייר זאנה. כך, בסוף המאה ה-19 תיאר פייר ז'נט את הדיסוציאציה כמצב תודעה משתנה המתבטא באינטגרציה משובשת של תפקודים פסיכולוגיים. מבחינה קלינית, הפרעה כזו כוללת תסמיני מידור כמו אמנזיה, תסמיני ניתוק כמו דפרסונליזציה/דה-ריאליזציה, ודיסוציאציה מבנית של האישיות עם שינויים בתחושת העצמי [אנו נדון בהפרעות אלו בשיחה נפרדת בעתיד].

פייר מרי פליקס ז'נה  ‏ [1859 – 1947] פסיכולוג ופילוסוף צרפתי 

אנו משערים כי העצמי על חלקיו ניתן לדיסוציאציה או לניתוק בין חלקיו. כך יתכן שגם דירקטוריון הדמויות המופנמות של העצמי החברתי שאינו מודע בדרך כלל לאדם יעבור דיסוציאציה, כך שחלקו יעבור למודע. למשל במצבים מסויימים, המהפנט מעודד רגרסיה לגילאים צעירים יותר, כאן יתכן למשל כי ייצוג "אני" מסויים מגיל מוקדם [אחד ממגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי מתקופות שונות של החיים ] יעלה למודע. או יתכן כי אחד מייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו או אף דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם יעלה למודע על פי בקשת המהפנט.

זה נראה כאילו שבמקרים כאלה המנגנון השומר על השליטה של ה"אני הרודן" יורד בעצמתו עד למתן אפשרות לדמות אחרת לקחת לזמן מה את המושכות ולהחליף את ה"אני הרודן". ייתכן שבתסמונת רבת אישיויות [MULTIPILE PERSINALUTY[ מתרחש משהו דומה לכך אך על כך נדבר בשיחה אחרת.

ה] לבסוף, נציין גם כי לעיתים יכול המהפנט אף ליצור דמות משמעותית בדירקטוריון הדמויות, שהפעם המטופל יהא מודע לה, וזו תשפיע עליו השפעה מיטבית. כך למשל ידוע המקרה של המהפנט מילטון אריקסון שבו טיפל במטופלת עם תחושת חסך פנימית משמעותית ביותר שחסרה תמיכה ונחמה מילדותה.

.

מילטון אריקסון ומטופלת (1901-1980)

במהלך הפגישות ההיפנוטיות הטיפוליות, אריקסון חזר עמה אחורה באמצעות רגרסיה היפנוטית לשנות ילדותה והתבגרותה. תוך שהוא עצמו כדמות תומכת ומנחמת מבקר אותה בכל פברואר בשנות התבגרותה. וכך בעצם במספר פגישות טיפוליות בנה אצלה דמות תומכת מופנמת פנימית שמלווה אותה בשנות התבגרותה ונותנת מענה לחסך ממנו סבלה. ובעצם יצר דמות משמעותית בדירקטוריון הדמויות

המופנמות שלה. שהייתה למטופלת מודעות אליה ולהשפעתה.

ניתן עוד להוסיף רבות על הבנת ההיפנוזה באמצעות מערך הדמויות המופנמות הבונות את העצמי החברתי, אך נסתפק בזאת הפעם ונתראה בשיחה הבאה.

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסף לוין.