פרופ' יוסף לוין

שיחה 18: איך דמות מופנמת הופכת משמעותית לתינוק בשלבי שנת חייו הראשונה עוד לפני רכישת השפה

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב

בשיחה קודמת שיערנו כי פנים משמשות כעוגן או כגרעין להתגבשותה של דמות מופנמת. הדבר לא נבדק לצערנו מחקרית. עם זאת נפתח הפעם עם סקירתם של אלינור מקקהון וחבריה משנת 2012 המדגימה כי הנתונים כבר לא תומכים בתיאוריה שבה ייצוג הפנים היחיד שנוכח בלידה הוא כעין סכימה מולדת בלבד, ואילו אבחנת פנים טובה ברמת הפרט דורשת שנים רבות של תרגול כדי להשיגה. במקום זאת, כיום נראה כי תינוקות נולדים עם יכולת עשירה לייצג את המבנה של פנים זקופות [שאינם הפוכות], דבר התומך באינדיבידואציה של פנים, וביכולת לעיבוד הוליסטי [שלם, כוללני], ולא רק בהפניית תשומת לב לפנים.

מבחינה היסטורית, מציינים חוקרים אלו כי נטען בזמנו כי אינדיבידואציה בפנים מתפתחת לאט מאוד, ולא מגיעה לרמות של מבוגרים עד גיל ההתבגרות, כאשר הניסיון הוא הכוח המניע מאחורי שיפור ממושך זה.

אלינור מקקהון וחבריה [Elinor McKone , Kate Crookes, Linda Jeffery, Daniel D Dilks. A critical review of the development of face recognition: experience is less important than previously believed. Cogn. Neuropsychol. 2012; 29(1-2): 174-212.] קוראים תיגר על השקפה זו בהתבסס על סקירה מקיפה של ממצאים התנהגותיים ועצביים. תוצאותיהם מראות נוכחות איכותית של כל תופעות המפתח הקשורות לאינדיבידואציה של הפנים (קידוד של פרצופים חדשים, השפעות עיבוד הוליסטיות, אפקטים של מרחב פנים, תגובות סלקטיביות של פנים בדימות מוחי) בגילאים המוקדמים ביותר שנבדקו, בדרך כלל 3-5 שנים של גיל ובמקרים רבים אפילו בינקות.

התוצאות טוענות לדבריהם גם לבשלות כמותית בגיל הרך, בהתבסס על מספר גדל והולך של מחקרים התנהגותיים חדשים יחסית, כמו גם ממחקרי פוטנציאל הקשור לאירועים (ERP), אך לא ממחקרי דימות תהודה מגנטית תפקודית (fMRI).

המחברים מציינים כי יש כיום ראיות ברורות לתפקידו של "הטבע" בזיהוי אינדיבידואלי של פנים. דבר זה כולל הן תרומות גנטיות והן תרומות מולדות (במובן של להיות קיים כבר בלידה). שימו לב שגנטיקה ומולדות הן בעיות עצמאיות מכיוון שתהליכים בעלי השפעה גנטית יכולים להתרחש בשלב מאוחר בהתפתחות (למשל, תחילת גיל ההתבגרות; הופעת הדיסלקציה הינה כאשר ילדים לומדים לקרוא) ולא בהכרח בלידה. הראיות מגיעות ממחקרים על תאומים, משפחות, יילודים, קופים עם פגיעות בתפיסה חזותית, תקופות קריטיות בזמן ההתפתחות שאחריהן לא ניתן לפתח יכולת מספקת לזיהוי פנים והמצבים של התפתחות הצמצום ביכולת לזיהוי אינדיבידואלי של פנים של בני גזעים אחרים.

מחברים אלו מסיקים כי תפקיד הניסיון בפיתוח מנגנוני זיהוי הפנים הוערך יתר על המידה. התמונה המסתמנת היא שהמנגנונים התומכים באינדיבידואציה של הפנים הופכים בשלים מוקדם יחסית, עולים בקנה אחד עם הצרכים החברתיים של ילדים לזיהוי אמין של האדם בחיי היומיום, והם גם מונעים במידה רבה על ידי ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.

המחברים מציינים כי אצל מבוגרים, ה-FFA [אזור הפנים של הגרעין המוחי המכונה פיוזיפורם] בפיתול האמצעי מגיב פי 2-3 יותר חזק לאבחנת פנים מאשר לאבחנה לגבי הבדלים של חפצים (בתים, ידיים, פרחים, מכוניות, ציפורים)

המחברים מוסיפים גם כי החשיבות של מיומנויות זיהוי פנים בחיי היומיום מודגשת על ידי הקשיים החברתיים שבהם נתקלים כאשר מיומנויות אלה נפגעות (למשל, בפרוסופגנוזיה [חוסר יכולת לזיהוי פנים] התפתחותית או בהפרעת ספקטרום האוטיזם]. היכולת של מבוגרים לבצע אינדיבידואציה של אלפי פרצופים נתמכת על ידי תהליכים תפיסתיים מיוחדים, המיושמים בדרך כלל על פרצופים אך לא על אובייקטים חזותיים אחרים, ועל ידי מנגנונים עצביים מיוחדים, כולל אזורים סלקטיביים בפנים בקליפת המוח.

בסך הכול, מסכמים מחברים אלו כי התוצאות הללו מספקות מערך משכנע של ראיות לכך שיש גם תרומה גנטית וגם תרומה מולדת לזיהוי פנים. חשוב לציין כי עדויות מכל הטכניקות – תורשתיות, מיילודים, מקיום תקופות קריטיות ומצמצום תפיסתי – תומכות כיום בתרומות כאלה לאינדיבידואציה של פנים, וגם לאחד ממנגנוני התמיכה המרכזיים שהתיימרו זה מכבר להיות "מיוחדים" לפנים – כלומר, עיבוד הוליסטי. באשר לרוחב היריעה של הייצוג המולד, האינדיבידואציה של פני קופים וכבשים שמדגימים בני אדם, ושל פנים אנושיות שמדגימים קופים, טוענת כי יכולת זו הופיעה לפני זמן לא רב באבולוציה וייתכן שהיא חלק ממנגנון זיהוי י כללי הזמין לכל היונקים.

מחברים אלו מכאן עוברים לדון בהשפעות החוויה בינקות על זיהוי הפנים

השפעה אחת של החוויה על פני הינקות לדעתם היא שינוי איכותי בהשפעות נקודת המבט, כאשר פרטי הזהות מקודדים בפנים קדמיות ושלושת רבעי צפייה מלידה, אך קידוד של צפיות פרופיל מופיע רק לאחר אמצע הינקות.

שנית, צמצום תפיסתי או ירידה במגוון היכולות לזיהוי פנים מתרחש בינקות. הצמצום התפיסתי מייצג אובדן יכולת עם הצטברות של ניסיון ; כלומר, תינוקות צעירים יכולים לעשות משהו (פנים אינדיווידואליות של גזעים ומינים שאינם שייכים אליהם ואינם מתנסים בראייתם) שהולך לאיבוד אצל תינוקות מבוגרים כתוצאה מרכישת ניסיון בחודשים הראשונים לחיים. הסיבה הפונקציונלית הסבירה לאובדן האפליה בקטגוריות שהתינוק אינו נחשף אליהן היא לכוונן את המערכת כלפי קטגוריות של פנים בהם התינוקות מתנסים ובכך לשפר את האבחנה בתוך הגזע והשפה להם התינוקות נחשפים.

היות והפנמת דמויות מתחילה באופן היולי די מוקדם ממצאי סקירה אלו אינם מנוגדים להשערתנו כי מנגנון זיהוי הפנים משמש עוגן להפנמתן של דמויות.

נעבור מכאן לשאול איך דמות מופנמת הופכת משמעותית לתינוק בשלבי שנת חייו הראשונה עוד לפני רכישת השפה [קטע סימבולי]

כאן אנו משערים כי ככלל על דמות זו לתרום לאיזון גופני ונפשי אל מול צרכי הפרט או להפך שתהא זו דמות שמפרה משמעותית איזון זה

אם כך נשאל מהם צרכי התינוק בשנתו הראשונה.

בכדי לענות על כך נערוך תחילה דיון קצר בהיררכיית הצרכים של האדם.

הפסיכולוג אברהם מאסלו תיאר את רצף הצרכים לפי סדר החשיבות של רמות שונות כאשר האדם מחפש תחילה מימוש של רמה קודמת לפני שמתפנה למימוש הרמה שאחריה.

אברהם מסלאו [1908-1970]

רמה פיזיולוגית – ברמה זו, אדם זקוק לשתיה לאוכל, למנוחה ולסיפוק צרכים אחרים, הנחוצים לקיומו התקין של הגוף.

• א] רמה הקשורה בביטחון ברמה זו יש צורך, בהגנה מפני איומים חיצוניים בביטחון וביציבות
• ב] רמה הקשורה באהבה ובשייכות – רמה זו עונה על צורך בהשתייכות חברתית.
• ג] רמה הקשורה בכבוד באישור ובהכרה –מהחברה הסובבת.
• ד] רמה הקשורה במימוש עצמי ובמציאת משמעות

מאסלו טען שהמודל ההיררכי מתאים לכל אדם, עם זאת הבין כי בחלק קטן מהבריות הסדר בפירמידת הצרכים יכול להיות שונה, ואן גוך למשל למשל, שאצלו הצורך בהגשמה עצמית כצייר גבר אף על צרכיו הבסיסיים.

חוקר והוגה אחר ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי בריטי, שהגה בשנים 1969–1982 עם שותפתו הקנדית מרי איינסוורת את תיאוריית ההיקשרות [ATTACHMENT] בין התינוק להורה המטפל בו, סבר כי בתינוק  טבוע צורך מולד וכללי ליצור קשר עם מטפל אחד לפחות, וכי קשר זה הינו בעל חשיבות רבה להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק [בניגוד אגב לתאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, שסבר כי סיפוק דחפים וצרכים פיזיים מניעים את התינוק].

גון בולבי [1908-1990]

בחשיבה התיאורטית שלנו אנו מניחים את היררכיית הצרכים הגמישה הבאה שיכולה להשתנות בנסיבות מסויימות:

א] סיפוק צרכים בסיסיים

ב] הגנה מפני איום הישרדות אישי

ג] צורך בהשתייכות לקבוצה

ד] הגנה מפני איום הישרדות קבוצתי

כאמור שיערנו קודם כי ככלל על דמות משמעותית שתופנם תהא זו שתתרום לאיזון גופני ונפשי אל מול צרכי הפרט או להפך שתהא כזו שמפרה משמעותית איזון זה.

הדמות המשמעותית הראשונית המופנמת אפוא נוצרת על ידי המידה עד כמה דמות זאת משמעותית לגבי סיפוק הצרכים הבסיסיים של התינוק [אם זו האם המטפלת וכד'] כמו צורך באוכל בשתיה במגע בויסות טמפרטורה ועוד. התינוק יפנים תחילה דמות שמספקת את צרכיו יותר מדמויות אחרות בסביבה.

עם התפתחות הגרעין המוחי הקרוי האמיגדלה הופך רגש הפחד של התינוק חלק חשוב בהתפתחות הדמויות. אזי הדברים הופכים מורכבים יותר. כעת לא פעם לתינוק תחושת איום על ההשרדות. והדמויות המגנות והדמיות המאיימת על ההישרדות האישית הופכות משמעותית מאוד ומופנמות.

[האמיגדלה [שקד בלטינית] המוכר כמרכיב בקבוצה של מבנים מוחיים המכונים באופן קולקטיבי המערכת הלימבית, ונחשב כממלא תפקידים חשובים ברגש ובהתנהגות. באופן פשטני האמיגדלה ידועה בעיקר בזכות תפקידה בעיבוד רגש הפחד והזיכרונות הקשורים בו]

[See Benarroch EE. The amygdala: functional organization and involvement in neurologic disorders. Neurology. 2015 Jan 20;84(3):313-24.]

נציין כי מבחינה התנהגותית, פחד גבהים ופחד מזרים מופיעים באופן פונקציונלי סביב החלק המאוחר של השנה הראשונה לחיים [חודש שביעי לערך והלאה] ונחשבים כמאותתים על התבגרות האמיגדלה. ילדים צעירים מתחילים להראות פחד מהרחבת העיניים בסביבות גיל 7 חודשים והוצע שבכך מעורבת האמיגדלה מכיוון שצפייה בהרחבת העיניים אצל מבוגרים נמצאת בקורלציה חזקה עם הפעלת האמיגדלה.

[Sullivan RM, Opendak M. Neurobiology of Infant Fear and Anxiety: Impacts of Delayed Amygdala Development and Attachment Figure Quality. Biol Psychiatry. 2021;89(7):641-650. doi:10.1016/j.biopsych.2020.08.020]

יתכן ולעיתים בשלב זה רגש פחד עז אף עולה בחשיבותו על צרכים בסיסיים אחרים כאלו רעב צמא וכד.

כעת יתכן והדמות המאיימת [תלוי ברמת האיום] המופנמת כעת תעלה בהיררכיית הדמויות המופנמות מעל הדמות או הדמויות מספקות הצרכים הבסיסיים.

למשל, אם לתינוק יש דמות מאיימת למשל אב או אם קשה ואכזר והתינוק חרד מקיומו עם התפתחות אמיגדלה בסביבות החודש השישי לחיים[לברר הוסף קטע על האמיגדלה] הרי שנראה כי הוא חייב להתחשב בדמות זו ולהכניסה לדירקטוריון הדמויות המופנמות שלו כדמות מופנמת ומשפיעה.

עד כה דיברנו על הקשר בין סיפוק צרכים בסיסיים והגנה מפני איום הישרדות אישי מחד והפנמת דמויות ההופכות משמעותיות בעולמו הפנימי של התינוק מאידך.

נעבור לדון כעת בצורך בהשתייכות לקבוצה, שהוא בעצם צורך חברתי. נראההכי אחד הסימנים להופעת צורך זה הינו החיוך החברתי המופיע אצל התינוק.

חיוך חברתי אצל תינוקות הוא אבן דרך חשובה לפיתוח תקשורת מכוונת וחברתית ולהתפתחות המוטיבציה החברתית והשפה החברתית. מספר מחקרים המבוססים על הדמיה תפקודית מוחית אישרו את תפקיד החיוך אצל ילדים כתורם לקשר החברתי. החיוך החברתי של תינוקות בני חודשיים מזמין מבוגרים לתקשר איתם. ככלל, כל התינוקות האנושיים הרגילים מראים חיוך חברתי, שהוא, למעשה, הסימן האמיתי הראשון שלהם להיענות חברתית. החיוך החברתי הוא כנראה מולד במין האנושי. נציין כי בגיל שישה חודשים בערך תינוקות מתחילים להגיב חברתית לאנשים מסוימים שהופכים למטרות להתקשרות משמעותית עבורם.

חיוך חברתי

אם כך נראה כי הצורך הסוציאלי או החברתי עובר אקטיביציה יחסית מוקדם בחיי האדם עם הופעת החיוך חברתי. צורך זה מאפשר להפנים דמויות שיש להן חשיבות חברתית עבור התינוק. [אצל אוטיסטים מאוד נמוכים יתכן ואין הפנמת דמויות ובאוטיסטים גבוהים יש כפי הנראה הפנמת דמויות שאינן מפותחות באופן יחסי]. בהקשר זה נציין כי בידוד חברתי מאיים מאוד ונראה כי ללא קבוצת ייחוס יש בעיה לפרט להמשיך לחיות.

נעצור כאן, לרגע קט, ונזכיר את המקרים של שפינוזה ואוריאל אקוסטה מן המאה ה17 על מנת להבהיר ולהדגיש את החשיבות הרבה של קבוצות הייחוס החברתיות המקיפות את האדם ובעצם כל אחד מאיתנו במקומו ובתקופתו.

ברוך שפינוזה (בנדיקטוס דה שפינוזה) בגיל ההתבגרות התחיל להזניח את לימודי היהדות שלו. תחילה פנה אל ספרי הפילוסופים היהודיים של ימי-הביניים, ובהמשך החיל גם לעסוק בלימודי חול, ובהדרגה אף התקרב אל חוגים נוצריים משכילים בסביבתו, ובקהילה היהודית געשו הרוחות על התנהגותו ואורח-החיים שלו, דבר שהביא לבסוף על הכרזת החרם עליו בשנת 1656, בעקבותיו הוצא כליל מקהילת היהודים באמסטרדם. החל משנת 1660 התרחק שפינוזה מפעילות ציבורית, אך, לא היה כלל בודד אלא היה לו חוג רחב של ידידים, שאתם עמד בקשר ובחליפת מכתבים.

כתב החרם על שפינוזה

ברוך שפינוזה ( 1632-1677)

שונה הוא מקרהו של גבריאל א קוסטה שנולד כנוצרי בשנות התשעים של המאה ה-‏16 בפורטוגל שתחת שלטון האינקוויזיציה. אביו היה נצר למשפחה קתולית ותיקה, ואילו אימו הייתה ממוצא מאראנוס (כינוי למשפחות יהודים שהתנצרו). בשלב מסוים במהלך לימודיו, באמצעות מגע עם מאראנוס אחרים , הוא החל לעבור אל היהדות כפי שתפס אותה. ומאימת האינקוויזיציה הוא ומשפחתו נמלטו לאמסטרדם. הוא התגייר רשמית, ושינה את שמו לאוריאל. שם הוא מגלה כי היהדות בנוסח אמסטרדם דומה לקתוליות ושונה מהיהדות כפי שתפס אותה, ופתח בהתקפה על עיקרי היהדות הרבנית. ומשסירב לדרישת רבני קהילת אמסטרדם – לחזור בו מכתביו, הוחרם כליל. הוא סבל שבע שנים כמוחרם, ללא אף ידיד ונשבר. בשלב זה התוודה א קוסטה בפומבי על "חטאיו" וקיבל עליו את סמכות הרבנים.אלא שהתקשה לקבל סמכות זאת ולבסוף והוחרם שנית כליל כשבע שנים נוספות בבדידות קשה בלא רע וידיד תוך השפלה מתמדת ושוב נשבר ומבקש לחזור לקהילה עת הוא מולקה וכל הקהילה דורכת על גבו , מצב של השפלה נוראית. לבסוף הוא כותב את הספר "סיפור חיי " ויורה בעצמו למוות.

.

אוריאל (גבריאל) אקוסטה ויהודית

שני מקרים אלו מדגישים את החשיבות של קבוצות ייחוס חברתיות לבריאות הנפשית ולהוויה של האדם. בעוד שלמוחרם הראשון שפינוזה היו קבוצות ייחוס ותמיכה לא כך היה מקרהו הטרגי של המוחרם האחר גבריאל א קוסטה.

הצורך הבא בהיררכיית הצרכים שהצענו הינו הצורך בהישרדות הקבוצתית. נציין כי יתכן מצב בו צורך זה הופך חשוב יותר אף מהצורך בהישרדות אינדיבידואלית. ברגע של מלחמה למשל. יצר ההישרדות האישי עלול או עשוי כרצונכם להימצא מתחת ליצר ההישרדות הקבוצתי. כך נראה חיילים המקריבים את עצמם למען הצלת הקבוצה או לוחמים המתקשים לחזור לחייהם ולעיתים גולשים לדיכאון קשה בשעה שהם ניצלו אך קבוצת הלוחמים שלהם נפגעה קשות ואף אנושות במלחמה.

אם נסכם אם כן, אנו מציעים את היררכיית הצרכים הגמישה הבאה שיכולה להשתנות בנסיבות מסויימות:

א] סיפוק צרכים בסיסיים

ב] הגנה מפני איום הישרדות אישי

ג] צורך בהשתייכות לקבוצה

ד] הגנה מפני איום הישרדות קבוצתי

מטרת התינוק המתפתח הינה איזון הצרכים הגופניים והנפשיים. דמות או דמויות התורמות לכך או להפך פוגעות בכך באופן ניכר הופכות חשובות עבור התינוק ומופנמות כדמויות משמעותיות התורמות להגנה מפני הפרת האיזון הגופני והנפשי או להפך לפגיעה באיזון זה.

נראה כי בעולמו הפנימי של התינוק רצוי כי תווצרנה דמויות מופנמות תומכות ומחזקות המחלישות את השפעת הדמיות המופנמות המאיימות. הדמיות התומכת נמצאות אפוא בסוג של תחרות עם הדמיות המאיימות.

נשאלת השאלה האם דמות מופנמת התורמת לאיום על מילוי הצרכים חשובה יותר בהיררכיה הפנימית של הדמויות המופנמות ?? נראה לנו כי זה תלוי ביחסים בין הדמויות המופנמות התומכות לדמות זו. פסיכואנליטיקנים שונים מציינים כי חשוב לתינוק להגיע ל"אימון בסיסי" או BASIC TRUST , בתרגום לשפתנו נאמר כי אימון בסיסי זהה למצב בו הדמויות המופנמות התומכות והמחזקות גוברות בהשפעתן על הדמויות המופנמות המאיימות.

שלכם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין