פרופ' יוסף לוין

אקסל מונתה: רופא ופסיכיאטר חלוץ ויוצא דופן

נכתב ע"י פרופ' לוין

בערך בויקיפדיה ובתערוכה עכשווית [פברואר מרץ, 2023] לכבוד פעילותו הארכאולוגית במוזיאון ההיסטורי לארכאולוגיה בנאפולי איטליה מצוין כי אקסל [מרטין פרדריק] מונתה (1857 – 1949) היה רופא ופסיכיאטר שבדי, מחבר הספר "הסיפור של סן מיקלה", ספר המתאר את חייו ויצירתו. מונתה גדל בשוודיה, למד שם לרפואה, ובהמשך למד רפואה בפריז (שם היה תלמידו של שארקו אשר עימו הסתכסך)

מונתה פתח את הקליניקה הראשונה שלו בצרפת אך את רוב חייו הבוגרים העביר באיטליה ובביתו באי קאפרי המכונה סן מיקלה.

Munthe Axel. The story of San Michele. London: John Murray, 1929.

כאמור לאחר סיום לימודיו, מונתה פתח מרפאה בפריז, בעיקר בכדי לשרת את חברי מושבת האמנות הסקנדינבית שם. בשנת 1884 הוא נסע לנאפולי בכדי להציע סיוע רפואי במגפת כולרה. ב-1887 הוא עבר לקאפרי, קנה את וילה סן מיקלה והחל בשיקומה, ב-1890, כשהחל אוזל הכסף לשיקום, פתח מרפאה ברומא ומנקודה זו ואילך חילק את זמנו בין רומא לקאפרי. בעת מלחמת העולם הראשונה התנדב לצלב האדום וטיפל בפצועי המלחמה [ראה תמונה].

מונתה אהב בעלי חיים, את כלביו, ואת הקוף שלו [ראה תמונה], ואף רכש הר באי קאפרי שישמש מחסה ומקלט לציפורים.

בתערוכה לכבוד פעילותו הארכאולוגית במוזיאון ההיסטורי לארכאולוגיה בנאפולי איטליה מוצגת התעודה הבאה כהוקרה לפעילותו למען ציפורי קאפרי.

כפי הנראה הייתה לו אישיות מורכבת, כזו היכולה להתחבר לבני האצולה [טיפל בבני מלוכה משבדיה ומאנגליה] מחד ולאדם הפשוט מאידך. נציין שיש הנוטים לייחס הגזמות לחלק מכתביו במיוחד בספרו "הסיפור של סן מיקלה".

מונתה ניסה להימנע ככל האפשר מטיפול תרופתי במיוחד במקרים הטיפוליים הפסיכולוגיים שלו, והמליץ לעתים קרובות על היפנוזה, מוזיקה, צעדות, שיט ומגוון גישות רפואיות אלטרנטיביות אחרות.

אקסל מונתה בזקנתו

וכך כתב עליו שיימוס או'מהוני, יועץ גסטרואנטרולוגי לפני מספר שנים בתרגום חופשי שלי:

Seamus O’Mahony. Axel Munthe and The story of San Michele: the perils of being a ‘fashionable’ doctor. Clin Med J. June 2014

שיימוס או'מהוני, יועץ גסטרואנטרולוגי

" אקסל מונתה והסיפור של סן מישל: הסכנות שבלהיות רופא 'אופנתי' " מאת שיימוס או'מהוני.

כיום, רוב הרופאים מקבלים שכר, המשולם – במישרין או בעקיפין – על ידי המדינה. אולם עד תחילת המאה העשרים התפרנסו הרופאים משכר הטרחה ששילמו להם המטופלים. בעלי קהל לקוחות עשיר כונו בדרך כלל רופאים 'אופנתיים', מונח שנדיר להשתמש בו בימינו.

אקסל מונתה (1857-1949), שוודי שהוכשר במונופוליה ובפריז, היה רופא אופנתי כזה. ספר זיכרונותיו, "הסיפור של סן מיקלה", שפורסם ב-1929, כשהיה בן 71, היה באופן לא צפוי לרב מכר עולמי. הספר הוא תיאור אימפרסיוניסטי מאוד, בדיוני למחצה, של חיים יוצאי דופן, שילוב של זיכרונות, פילוסופיה אישית וסיפורים עם ניחוח אגדתי. מונתה מתאר מספר מפגשים על טבעיים עם רוחות רפאים ואנשי פיות, אך אינו מזכיר את שתי נשותיו. סיפוריו מופרכים אך משעשעים, עם דיוקן מקסים וגחמני של חיי האיכרים בקאפרי. אוהבי בעלי החיים נדהמו מהרוך של מונתה כלפי חבורת בעלי החיים הגדולה שלו, שכללה כלבים, ציפורים ובבון. אני חושד שציבור הקוראים של סוף שנות העשרים נהנה מהמוזרות והגרוטסקי בסיפוריו אשר בחלקם יש נגיעה של אדגר אלן פו, וכמו כן לספר יש טעם ארוטי מובהק.

מונתה עבד בתחילה בפריז, ולאחר מכן ברומא; הוא בילה את הקיץ שלו בקאפרי, שם בנה את וילה סן מיקלה המפורסמת. מונתה היה כריזמטי ושלט במספר שפות, הייתה לו יכולת יוצאת דופן להחדיר אמון במטופליו. היתה לו יכולת השפעה שווה אף על בעלי חיים. מונתה היה "מסה" של סתירות: הוא התייחס בשמחה לעניים וטיפל בהם בחינם, אך טיפח באופן פעיל את העשירים ואת בעלי תארי האצולה; הוא טען שהוא מיזנתרופ (מצויין כי עדיף בעלי חיים על פני בני אדם), אך סיכן את חייו בכדי לעזור לקורבנות מגפת הכולרה בנאפולי (1884) ורעידת האדמה במסינה (1908). הוא העדיף אוכל ובגדים פשוטים, אך וילה סן מיקלה שלו הייתה מלאה בעתיקות יקרות [שכן היה אף ארכאולוג חובב] . מונתה הפך בסופו של דבר לרופא של משפחת המלוכה השוודית, ושימש כרופא אישי במשרה מלאה של הנסיכה (לימים המלכה) ויקטוריה. אפשר והוא היה גם המאהב שלה. ויקטוריה בילתה כמה עשורים תחת השגחתו של מונתה, ונראה כי הייתה כמין נכה כרונית, אך ללא כל סיבה ספציפית משכנעת לנכות כזו, מלבד נישואיה האומללים לנסיך (לימים המלך) גוסטב. נראה כי המרשם העיקרי של מונתה לבעיותיה היה שינויי נוף תכופים (לנוחותה בנפרד מבעלה), עם חורפים רבים שבילתה בקאפרי. לעתים קרובות היא בילתה ימים או שבועות במיטה. ויקטוריה מתה בסופו של דבר בגיל 67, כאשר מונתה לצדה.

מונתה החל את חייו המקצועיים בפריז, כשהוא משרת את הקהילות השוודיות והאיטלקיות שם. הוא גם משך אליו מספר חולים עשירים, בעלי שם, כמו 'הרוזנת'. זו הייתה יפה, צעירה ומשועממת; ואילו הרוזן היה הרבה יותר מבוגר ודי משעמם. למרות שמונתה אינו מתאר את הסימפטומים שלה, הוא מציין כי היא טופלה ב"דלקת התוספתן" על ידי המטפלים הרפואיים הקודמים שלה. מונתה עשה לגביה אבחנה של 'קוליטיס', שמשמעותה כנראה מה שאנו מכנים כיום תסמונת המעי הרגיז (IBS), ולא המשמעות המודרנית של המילה. "קוליטיס, כפי שמשתמשים במילה זו כיום, לא הייתה ידועה באותם ימים." לדברי הביוגרף שלו, מונטה עצמו סבל מתסמונת המעי הרגיז. האם הוא, אני תוהה, ציפה למיתוג החדש הנוכחי של תסמונת המעי הרגיז כצורה קלה של מחלות מעי דלקתיות? עד מהרה, חדר ההמתנה שלו היה מלא בחולים המשלמים תשלום, חרדים לגלות אם גם להם יש 'קוליטיס'.

מונתה ביקר לראשונה בקאפרי כנער הסובל ממחלה, והתאהב באי. הוא עבר מפריז לרומא, שם ביסס את עצמו במהירות, שוב, כרופא בקרב קהילת הגולים. הוא בילה את הקיץ שלו בקאפרי, שם בנה את הווילה המפורסמת, והפך לגיבור הקהילה המקומית, שכן טיפל בתושבי האי בחינם. מטופליו ברומא היו בעיקר לקוחות אנגלים ואמריקאים עשירים, ומונתה השתלב בקלות בקרב החוגים החברתיים הגבוהים ביותר. לאחר שהנסיכה ויקטוריה הפכה למטופלת שלו, מונטה הקדיש את עצמו פחות או יותר כמעט באופן בלעדי למטופלת המלכותית שלו, כפי שעשה מ-1892 עד מותה ב-1930.

מונתה האמין שהוא נכנס לברית פאוסטית בכדי להגשים את חלומו על הווילה בקאפרי; ב"סיפור של סן מיקלה", מבקרת בקאפרי רוח מפיסטופלית את מונתה הצעיר: 'הכל יהיה שלך', היא אומרת לו בקול מלודי, מנופפת בידה מעבר לאופק. 'הקפלה, הגן, הבית, ההר עם הטירה שלו, כולם יהיו שלך, אם אתה מוכן לשלם את המחיר!' מונטה שואל את הרוח מה יהיה המחיר, ונאמר לו: 'הוויתור על שאיפתך לעשות לעצמך שם במקצוע שלך, הקרבת עתידך'. "אז מה אני אהיה?" שואל מונתה. "יכול להיות שתהא כישלון", עונה הרוח. מונתה היה זקן ומלא חרטה כשכתב את הספר, והגיע למסקנה שהוא הקריב את ההזדמנות שלו למען הפרס הפחות טוב של להיות רופא אופנתי. עם זאת, ישנן עדויות מועטות בלבד לכך שלמונטה היה כישרון גדול להתפתחות בתחום הרפואה המדעית. ייתכן שהיו לו תפיסות מעורפלות כלשהן שהיו מעין חיקוי של שארקו ופסטר, אך אין כלל אזכור בספר אודות ההתפתחויות המדעיות שלו, ומתקבל הרושם שמונטה מעולם לא קרא כתב עת או השתתף בפגישה מדעית לאחר שהוסמך לרפואה. נראה שהוא התעניין יותר בספרות יפה ובמוזיקה. כישרונו הרפואי טמון בתובנה החריפה שלו אודות הפרעות 'פסיכוסומטיות', והספר מזכיר לקוראים הרפואיים שהאינטראקציה בין הרופא למטופל היא עדיין הטיפול המרכזי ברוב הבעיות…."

כעת ברצוני להביא לכם שני מקרים טיפוליים יוצאי דופן מתוך כתביו.

הראשון [שתרגמתי באופן חופשי המעביר את רוח הדברים] הינה מתוך הקדמתו לספר המופיע באתר גוטנברג [https://www.gutenberg.org] תחת השם "Memories and Vagaries" ובתרגום חופשי "זיכרונות ושינויים לא צפויים ואף לא מוסברים".

וכך כותב אסל מונתה בהקדמתו לספר זה:

"עכשיו אני רוצה לספר לכם מה גרם לי לפרסם את הספר הזה – לעומת זאת מה שגרם לי לכתוב את הספר לא יכול בהכרח להיות בעל עניין. יום אחד מצאתי את עצמי יושב בחדר הייעוץ שלי עם גברת צעירה אשר חבילה ענקית על ברכיה. שאלתי אותה מה אני יכול לעשות בשבילה, והיא התחילה לספר לי סיפור ארוך למדי על עצמה. היא אמרה ששום דבר בעולם לא מעניין אותה, שום דבר לא משעשע אותה, היא הייתה משועממת עד מוות על ידי הכול ועל ידי כולם. היא יכלה לקבל כל מה שהיא רצתה היא יכלה, שיהיה לה הכול, היא יכלה לנסוע לכל מקום שהיא רוצה, אבל היא לא רצתה שום דבר, היא לא רצתה ללכת לשום מקום [אגב קראו את הכתבה שלי באתר זה אודות סיפורו הפיליטוני של זאב הרצל חוזה מדינת היהודים המכונה "הריפוי מן המרה השחורה" שם המדווח על גבר שסבל ממצב דומה אשר היה לו הכול ושום דבר לא עניין אותו"].

חייה עברו במותרות סרק, חסרי תועלת לעצמה ולכול סובביה. הוריה לבסוף גררו אותה מרופא אחד למשנהו: אחד רשם טיול למצרים, שם בילו את כל חורף; עוד אחד נסיעה לקאן, שם קנו וילה גדולה; הודו הייתה שלישית ואחריה יפן, שבה ביקרו ביאכטה המשובחת שלהם. "אבל רק אתה רופא שעשה לי טוב", אמרה לאקסל מונתה. "הרגשתי יותר אושר בשבוע האחרון מכל מה שעשיתי במשך שנים. אני חייבת את זה לך, ואני באתי להודות לך על כך". היא החלה להתיר במהירות את העטיפות של החבילה שלה, ואני [דר אקסל מונתה] בהיתי בה בתדהמה בזמן שהיא הוציאה ממנה בובות גדולות אחת אחרי השנייה, והניחה אותן בשורה על שולחן הכתיבה שלי בין כל ספרי הרבים ומאמרי. היו אלו שתים עשרה בובות בסך הכול, ומעולם לא ראית בובות כאלה. חלקן היו לבושות בז'קטים וחצאיות מחויטות בהתאמה אישית; חלקן נראו ככל הנראה כיוצאות לטיול יאכטות בחליפות סרג' כחולות וכובעי מלחים; חלקן לבשו שמלות משי אלגנטיות מכוסות תחרה, סלסולים, וכובעים המעוטרים בנוצות יען ענקיות; וחלקן נראו כאילו רק כעת חיה חזרו מחדר האורחים של המלכה.

אני רגיל, כותב מונתה, שישנם אנשים קווירים [מוזרים] בחדר הייעוץ שלי, ואני זוכר שהבחנתי במשהו נוצץ בעיניה. "אתה רואה, דוקטור," אמרה בקול, "מעולם לא חשבתי שאוכל להיות כך, טובה לכל אדם. בעבר הייתי שולחת כסף לעמותות מביתי, אבל כל מה שעשיתי היה לכתוב צ'ק, ואני לא יכולה לומר שאי פעם הרגשתי איזה סיפוק בעשייה זו. לפני כמה ימים נתקלתי במקרה במאמר על צעצועים במגזין ישן של Blackwood ומאז אני עובדת מהבוקר עד הערב בכדי להלביש את כל הבובות האלו לילדים המסכנים והעניים שדיברת ורמזת לי עליהם. עשיתי הכול לבד, ובאופן מוזר הרגשתי כל כך מאושרת בכל הזמן הזה". ואני, דר מונתה, שחוויתי לרגע את הבריחה הקטנה הזאת מההמולה של חיי היומיום, הסתכלתי על הפנים המתוקות שלה מחייכות מבעד לדמעות, והבטתי בשורה הארוכה של הבובות שהביטו בי באושר מבין כל הציוד הרפואי שלי שהיה מונח על שולחן הכתיבה. ואני [כאדם וכרופא] הרגשתי בפעם הראשונה והאחרונה בחיי את השמחה הבלתי נסבלת של תחושת ניצחון, ובפעם הראשונה והאחרונה בחיי הרגשתי את המיסטיקן הזה פועל בתוכי ואת כוח היכולת שלי להזיז אחרים.

כרכרה מעוטרת חיכתה לה ליד דלת, אבל שלחנו אותה משם, והכנסתי את התורמת הנדיבה הזו וכמה מהבובות שלה למונית, ואני זוכר שנסענו לראות את פטרוצ'יו האיש הפשוט וילדיו העניים. יכולתי לראות לפי הביישנות שלה שזו הפעם הראשונה היא נכנסת לביתם של עניים. היא נתנה לכל ילד בובה מפוארת, והסמיקה בהנאה כשראתה את פניהן הקורנות של הילדה הקטנה ואחיותיה ושמענו את קולה של האם המסכנה והעניה שאמרה לה "אלוהים, אלוהים יברך אותך!". בקושי עבר שבוע עד שהיא הביאה לי עוד תריסר בובות, ועוד שנים עשר ילדים חולים וחסרי כל שכחו הכול על אומללות. בחג המולד קיימתי חגיגה גדולה בג'רדן דה פלאנט, רובע שבו גרים האיטלקים העניים, ועץ חג המולד היה עמוס בבובותיה בכל הגדלים והמלבושים המפוארים. היא המשיכה והביאה לי עוד ועוד בובות, עד שהגיע זמן שלא ידעתי מה לעשות איתם, שכן היו לי יותר בובות מאשר מטופלים. כל הכיסאות והשולחנות בחדרי היו תפוסים על ידי בובות, ואנשים ביקשו ממני להראות להם את "הילדים היקרים" שלי, וכשאמרתי להם שאני עדיין רווק באותה עת הם לא האמינו לי. אם לומר לכם את האמת, כשהגיע האביב שלחתי את הגברת לסנט מוריץ להחלפת אוויר. מעולם לא ראיתי אותה מאז…..

מעניין כי מחקרים רבים במדעי האושר מראים כי נתינה וחמלה לזולת תורמים לאושרו של התורם לזולת. במקרה זה שלה, נתינה גרידא כמו מרשם צק בלא מעורבות כל רגשית לא הייתה אפקטיבית, רק נתינה בהתכוונות מלאה תוך השקעה עצמית קבלה אישית של התודה וההוקרה של הנתרמים נתנה משמעות חדשה לחייה. לא ניתן גם להתעלם מהנתינה הסימבולית של דמויות מעוטרות מהמעמדות העליונים לילדי המעמד הנמוך במובן שהיא ממש "נותנת [במובן מטפורי] מעצמה לאחרים" [ ראו בלוג משותף באתר זה עם דר' סלגניק בו אנו טוענים כי ה"אני [SELF] החברתי" של כל אחד מאיתנו בנוי ממגוון דמויות מופנמות שהן בבואה של דמויות משפיעות בחיינו. ובמובן זה ניתן לשאול האם הבובות הלבושות כבני אצולה שיקפו את האני החברתי שלה ?

בנוסף יתכן שיש גם חשיבות לכך שאמנם המטפל הנחה אותה סוגסטיבית [כפי הנראה] בכיוון זה של נתינה אקטיבית לילדי העניים אך היא עצמה מצאה את הדרך לכך, כלומר מציאת הדרך המסויימת [הלבשת ונתינת הבובות] באה ממנה.

על מקרה טיפולי אחר של דר אקסל מונתה למדתי מתוך תיאורו המפורט של המקרה בתערוכה שהוצגה לכבוד אקסל מונתה, חייו ועבודתו, במוזיאון ההיסטורי לארכאולוגיה בנאפולי איטליה בפברואר 2023. התיאור מתחיל בכך כי מקס וון באדן [MAX VON BADEN] ראה תמיד באקסל כמעין אח, חבר, ורופא. מקס מצוין סבל מדיכאון כמו דודתו ואחרי ביקורים רבים אצל רופאים אחרים [ביניהם גם קראפט אבינג ( KRAFFT EBBING) בווינה] הוא ניסה טיפול בהיפנוזה.

דר קראפט אבינג, פסיכיאטר גרמני ידוע

Richard Freiherr von Krafft–Ebing was a German psychiatrist and author of the foundational work Psychopathia Sexualis (1886)

עם מונתה נראה כי היה לו הרבה מן המשותף, שניהם אהבו מוסיקה, הם שרו וניגנו בפסנתר במשותף, שניהם החזיקו בדעות ליברליות ומאקס שיהפוך הצ'אנסלור האחרון של גרמניה האימפריאלית הוערץ מעל הכול בשל יכולותיו יוצאות הדופן למשא ומתן הקשור ביצירת בריתות ובשל יכולותיו ליצור שינויים ניכרים במערכת הגרמנית.

מקס נישא ב 1900 למארי לואיז מקאמברלאנד, יותר מתחושת חובה לכתר מאשר מאהבת אמת ונוכח כי שניהם סובלים מדיכאון פתולוגי, תחושת עצב עמוקה ומשבר פסיכולוגי עמוק ומייאש. ומעבר לכך הנסיכה הצעירה, אשר לא נראתה כניתנת לניחומים, ילדה את בנה הראשון מת וללא רוח חיים.

הנסיכה מארי לואיז בסן מיקלה

דר מונתה יצר עבורה תכנית טיפולית התנהגותית [ביהביורלית] שנועדה לרפא את דיכאונה המשמעותי והמאג'ורי. מצוין כי אקסל מונתה עצמו הסתייג מהטיפולים התרופתיים באותה עת [נעיר כי התרופות הטריציקליות האנטי-דיכאוניות פותחו רק בשנות החמישים של המאה ה20]. התוכנית ההתנהגותית שהתווה עבורה כללה לקיחת בני הזוג להפלגות לשעות ארוכות, הוא לימד את מארי לואיז כיצד לכוון את הסירה, כיצד להשיטה, הוא גם לימד אותה דרכים חדשות לביטוי עצמי, השתמש במוסיקה בטיפול ובסיוע בעלי החיים שלו [כלבים קוף ציפורים] השרה בה אמונה . הוא גרם לה לצאת לצעדות ארוכות בטבע ולאורך החוף דבר שהחזיר בהדרגה את מודעותה ואמונה בחיים ולבסוף החזיר לה את שמחת החיים. אווירתה המיוחדת של הווילה סן מיקלה, הים, גליו, אווירתו וחופיו, והחופש שדר' אקסל אפשר והציע אפשרו למטופלתו מארי לואיז לעצב בהדרגה את התנהגותה על פי המודל שהתווה לה. נראה שהטיפול בה היה מוצלח, שכן לאחר שנה חיי המשפחה השתפרו עם לידת בת ראשונה, מריה אלכסנדרה, ומאוחר יותר עם לידת הנסיך ברטהולד תרמו ילדים אלו אף הם לאושרה של כל משפחת וון באדן. מעניין שטיפולו כלל הליכות ופעילות פיזית [כולל טיולים לאורך החוף] שדווחה כעת נרחבות במחקרים קליניים משמעותיים כמשפרת חרדה ודכאון [ראה כתבה קודמת נרחבת שלי בבלוג זה אודות כך], והפלגות ממושכות לצד עיצוב התנהגותי ולימוד מודלים ודרכים חדשות לביטוי עצמי . הטיפול כלל גם מימד משמעותי של טיפול עם בעלי חיים, מגמה טיפולית ההולכת ומתפתחת בימנו במגוון הפרעות, ואף טיפול במוסיקה שגם על כך נכתב כיום לא מעט. להלן ארחיב מעט על שני האחרונים.

אזכיר תחילה את מחקרם של רחל מרטי וחבריה אשר חקרו את השפעות המגע עם כלב על הפעילות המוחית הפרה-מצחית בניסוי מבוקר.

Rahel Marti , Milena Petignat , Valentine L Marcar , Jan Hattendorf , Martin Wolf , Margret Hund-Georgiadis , Karin Hediger.  Effects of contact with a dog on prefrontal brain activity: A controlled trial. PLoS One. 2022 Oct 5;17(10):e0274833.

מחברים אלו מציינים תחילה כי קיים מגוון רחב של השפעות ידועות של מגע עם בעלי חיים על הבריאות הנפשית והפיזית של בני האדם. למצער, הם מציינים כי מתאמים מוחיים של אינטראקציה ומגעים אנושיים עם בעלי חיים נחקרו בדלילות יחסית. המחסרים חקרו שינויים בפעילות המוחית הקדמית בנוכחות כלב ובמגע איתו. עשרים ואחד אנשים בריאים השתתפו כל אחד בשישה מפגשים. בשלושה מפגשים מתוכם, המשתתפים היו בקשר ובמגע עם כלב, ואילו בשלושה מפגשי בקרה הם תקשרו עם חיית דמה מקטיפה. בכל מפגש היו חמישה שלבים בני שתי דקות עם עוצמת מגע הולכת וגוברת עם הכלב או חיית הקטיפה. הממצאים הראו כי פעילות המוח הקדם-מצחית אצל נבדקים בריאים גברה עם העלייה בקרבה לאינטראקציה עם כלב או עם חיית הקטיפה אך אינטראקציה ומגע עם כלב עוררה יותר פעילות מוחית בהשוואה למגע עם כלב הקטיפה הדומם, מה שמרמז על כך שאינטראקציות עם כלב יכולות להפעיל תהליכים קשביים חזקים יותר ולעורר עוררות רגשית רבה יותר מאשר אינטראקציה עם גירוי שאינו חי.

מחקר אחר היה זה של נטלי עיין, לינגקיאן לי וקריסטין ויקרס אשר בדקו במטא-אנליזה את השפעת הטיפול בחיות מחמד על תגובת הלחץ הפיזיולוגית ותגובת המתח הסובייקטיבית של נבדקים אשר באו במגע עם חיות המחמד.

Natalie Ein, Lingqian Li , Kristin Vickers. The effect of pet therapy on the physiological and subjective stress response: A meta-analysis. Stress Health. 2018 Oct;34(4):477-489.

המחברים מציינים תחילה כי מחקרים דיווחו כי חשיפה לטיפול בחיות מחמד יכולה להפחית את רמות הלחץ והחרדה הפיזיולוגיות והסובייקטיביות. מטרת מטא-אנליזה זו היא לבחון את היעילות של מגע עם חיות מחמד כשיטה להפחתת רמות הלחץ הפיזיולוגיות (לחץ דם וקצב לב) ומידת המתח והחרדה הסובייקטיביים (דיווח עצמי של מתח/חרדה). יתר על כן, נבחנו גם ההשפעות של מאפייני המדגם ושל שינויים בחיות המחמד בקבוצות גיל שונות ובמצב בריאותי שונה של משתתפים בדגימות שונות, האם היה גורם לחץ, והאם החשיפה לחיות מחמד הייתה אינדיבידואלית של כל נבדק לחוד או קבוצתית. נבדקו מאמרים שפורסמו ממאי 2017 וקודם לכן באתרי החיפוש -PsycINFO, MEDLINE ו-PubMed. מטא-האנליזה ז כללה 28 מאמרים עם 34 דגימות עצמאיות והכילה בסך הכול 1,310 משתתפים. הבדלים משמעותיים נמצאו בקצב הלב, בחרדה ומתח בדיווחים העצמיים לאחר חשיפה לחיות מחמד בהשוואה לפני החשיפה. עם זאת, לא זוהו הבדלים משמעותיים בלחץ הדם לאחר חשיפה לחיות מחמד. התוצאות מצביעות על כך שחשיפה לחיות מחמד יכולה להיות גישה טיפולית יעילה להפחתת תגובתיות למצבי דחק [סטרס].

מאמר אחר הדן בהשפעת טיפול במוזיקה בדיכאון הינו זה של סוניה אלברס וחבריה.

Sonja Aalbers , Laura Fusar-Poli, Ruth E Freeman, Marinus Spreen, Johannes Cf Ket, Annemiek C Vink, Anna Maratos, Mike Crawford, Xi-Jing Chen, Christian Gold. Music therapy for depression. Cochrane Database Syst Rev. 2017 Nov 16;11(11):CD004517.

המחברים מציינים תחילה כי דיכאון הוא הפרעת מצב רוח שכיחה ביותר המאופיינת במצב רוח ירוד ומתמשך, ירידה בעניין ואובדן הנאה. טיפול במוזיקה עשוי לעזור לווסת מצבי רוח ורגשות. המחברים עדכנו של סקירה של Cochrane משנת 2008 בכדי לשפר את הידע על ההשפעות של טיפול במוזיקה בדיכאון.

מטרתם הייתה 1. להעריך את ההשפעות של טיפול במוזיקה בדיכאון אצל אנשים בכל גיל בהשוואה לטיפול כרגיל ולטיפולים פסיכולוגיים, תרופתיים ו/או אחרים. 2 . בכדי להשוות את ההשפעות של צורות שונות של טיפול במוסיקה עבור אנשים בכל גיל עם אבחנה של דיכאון.

קריטריונים לבחירה: כל הניסויים המבוקרים האקראיים (RCTs) והניסויים הקליניים המבוקרים (CCTs) המשווים בין טיפול במוזיקה לעומת טיפול כרגיל (TAU), טיפולים פסיכולוגיים, טיפולים תרופתיים, טיפולים אחרים או צורות שונות של טיפול במוזיקה להפחתת דיכאון.

מחברי הסקירה בחרו באופן עצמאי מחקרים, העריכו את הסיכון להטיה וחילצו נתונים מכל המחקרים שנכללו. נכללו בסקירה זו תשעה מחקרים שכללו בסך הכל 421 משתתפים, 411 מהם נכללו במטא-אנליזה שבחנה השפעות קצרות טווח של טיפול במוזיקה לדיכאון. מסקנת המחברים הייתה כי טיפול במוזיקה מספק השפעות מועילות לטווח קצר לאנשים הסובלים מדיכאון. נראה כי טיפול במוזיקה שנוסף לטיפול רגיל משפר את תסמיני הדיכאון בהשוואה לטיפול רגיל בלבד. בנוסף, טיפול במוזיקה לצד טיפול רגיל אינו קשור ליותר או פחות תופעות לוואי מאשר טיפול רגיל לבדו. טיפול במוזיקה מראה גם יעילות בהורדת רמות החרדה ובשיפור תפקודם של אנשים מדוכאים. יש צורך, מציינים המחברים, בניסויים עתידיים המבוססים על תכנון הולם ובמדגמים גדולים יותר של ילדים ובני נוער בכדי לבסס את הממצאים שלהם.

לאחר תיאור השפעות הטיפול בחיות מחמד [אקסל כפי הנראה עבד עימה בעיקר עם כלבים] ובמוסיקה ברצוני להתייחס להשפעות הטיפול בהפלגות.

ראשית אציין כי המלצתו של אקסל לצאת להפלגות כריפוי לתחושות הדיכאוניות של מטופלתו [ואף בעלה] הזכירה לי את משפטי הפתיחה של הרמן מלוויל בספרו "מובי דיק "

שכתב [בתרגום חופשי שלי מתוך הספר המופיע באנגלית באתר גוטנברג] :

"תקרא לי ישמעאל. לפני כמה שנים – לא משנה כמה זמן בדיוק – כשהיה לי מעט כסף בארנק, ושום דבר מיוחד לא עניין אותי על החוף, חשבתי שאפליג קצת ואראה את החלק המימי של העולם. זו דרך שיש לי ל"הרחיק" את הטחול והשפעותיו ולווסת את זרימת הדם. בכל פעם שאני מוצא את עצמי קודר ….; בכל פעם שנובמבר [חורף] לח, מטפטף בנשמתי; ובכל פעם שאני מוצא את עצמי משתהה באופן לא רצוני לפני מחסני ארונות קבורה, צופה בחלק האחורי של כל הלוויה שאני פוגש; ובמיוחד בכל פעם שידו של ההיפו [היפו בניגוד להיפר הינו מצב ירוד או לחוש "בתחתית" ] שלי על העליונה, עד שזה דורש הפעלה מוסרית עזה בכדי למנוע ממני לצאת בכוונה לרחוב ולהפיל באופן שיטתי את כובעי האנשים – אזי, אני חושב שהגיע הזמן לצאת לים בהקדם האפשרי. זה התחליף שלי לאקדח ולכדור… אני לוקח את עצמי בשקט אל הספינה. אין בזה שום דבר מפתיע. אם כמעט כל הגברים ידעו את זה,…בזמן כזה או אחר, הם היו מוקירים יחד איתי את כל אותם רגשות כלפי האוקיינוס."

שנית ברצוני להזכיר את מחקרם של Mauro Giovanni Carta ומחברים נוספים שכותרתו הינה כי הפלגה יכולה לשפר את איכות חייהם של אנשים עם הפרעות נפשיות קשות: תוצאות של ניסוי מבוקר אקראי.

Mauro Giovanni Carta; Professor and Chair Quality of Care; Center of Liaison Psychiatry, Cagliari University

Mauro Giovanni Carta et al, Sailing Can Improve Quality of Life of People with Severe Mental Disorders: Results of a Cross Over Randomized Controlled Trial. Clin Pract Epidemiol Ment Health. 2014; 10: 80–86.

[Centro di Psichiatria di Consulenza e Psicosomatica AUOC Cagliari and University of Cagliari, CONI, Italian Olympic Committee – Sardinia and Institute of Psychiatry of Federal University of Rio de Janeiro (IPUB/UFRJ)]

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההשפעה של תוכנית שיקום על איכות החיים (QUALITY OF LIFE) במדגם של חולים עם הפרעות נפשיות קשות. המחקר אימץ תכנון אקראי, מוצלב, ומבוקר. המשתתפים שהשתתפו במחקר היו מאושפזים שאובחנו כסובלים מהפרעות נפשיות כרוניות קשות.

ארבעים המשתתפים נדרשו להיות מאובחנים כסובלים מסכיזופרניה, פסיכוזות רגשיות או הפרעות אישיות חמורות, להיות לא פחות משנתיים בטיפול במרפאות ובמערך בריאות הנפש, ולהגיע להפוגה קלינית ללא כל משבר בארבעת החודשים האחרונים טרם גיוסם. ארבעים המשתתפים שנחשפו לשיקום בשיט והשתתפו בסדרה של הפלגות מפוקחות ליד מפרץ קליארי, בדרום סרדיניה, הראו שיפור מובהק סטטיסטית באיכות חייהם בהשוואה לקבוצת הביקורת. שיפור זה היה דומה לשיפור במצב הפסיכופתולוגי ובתפקוד החברתי כפי שהוכח בדו"ח קודם של אותו פרויקט מחקר. השיפור נשמר במעקב במהלך הניסוי ובמשך כמה חודשים לאחר מכן: לאחר 12 חודשים, המטופלים חזרו לערכי הבסיס שלהם ואיכות חייהם הראתה מגמת החמרה.

ציורו של הצייר האמריקאי וינסלואו הומר אודות הפלגה [winslow homer; sailing painting]

המחברים מציינים כי זהו המחקר הראשון שהראה כי שיקום באמצעות שיט עשוי לשפר את איכות חייהם של אנשים עם הפרעות נפשיות כרוניות קשות. ככל הנראה, תוכנית המבוססת על למידה כיצד לנהל ספינת מפרש – שבמהלכה מטופלים מבצעים הפלגות המדגישות את חקר הסביבה הימית על ידי הפלגה – עשויה להיות מעניינת דיה ולוכדת את תשומת הלב של המטופלים ויתכן שלה יעילות רבה יותר משל פרוטוקולי שיקום סטנדרטיים, אך המחברים מציינים כי יש לבדוק זאת באופן ספציפי.

לבסוף שיטת טיפול עכשווית הכוללת מרכיבים קוגניטיביים והתנהגותיים המכונה בראשי תיבות CBT כוללת אף היא לעיתים בחלקה ההתנהגותי את עיצוב התנהגות המטופל, דבר שדר' מונתה עשה עם המטופלת שלו ונזכיר כי כל זאת בתקופה שהתרופות האנטי-דיכאוניות הנוכחיות לא פותחו עדיין ואף הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי לא פותח עדיין. במובן הזה דר מונתה היה בהחלט חלוץ.