פרופ' יוסף לוין

"דירקטוריון הדמויות" ביצירת המופת "גזר-הדין" של פרנץ קפקא

נכתב ע"י פרופ' לוין

נזכיר תחילה בקצרה מאפיינים למודל לחיי הנפש אותו הצגנו בבלוג המשותף המקביל לבלוג זה והמופיע באתר זה. בלוג משותף בו מופיע אני יחד עם ידידי וחברי הפסיכיאטר והאינטלקטואל דר' איגור סלגניק.

ד"ר איגור סלגניק

במודל שאנו מציעים ל"עצמי" יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתונות להתפתחות במהלך החיים. והעצמי החברתי [המשני] אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות הקשורות למשל בדמות מספר' ממיתוס' מסרט ועוד' אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל העצמי החברתי וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית של סטרוקטורות אלו.

העצמי החברתי [המשני] מייצג (1) את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים. (2) את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. (3) את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי]. ולבסוף (4) את האני הרפלקטיבי המוגדר כמבנה שמתפתח בעקבות התפתחות העצמי החברתי ומאפשר ראייה כוללנית [מעין ראיית-על] של מצב המודעות וההתבטאויות הנפשיות של היחיד.

כך העצמי החברתי המשני הינו בדרך כלל השתקפות מנטלית פנימית של אובייקטים [דמויות] הקיימות במציאות אך יתכנו גם סובייקטים המובנים נפשית פנימית בלבד (בפנטזיה). לשם הנוחות אנו מכנים את אוסף הדמויות המשמעותיות המופנמות ב"אני החברתי" בשם "דירקטוריון הדמויות".

דירקטוריון הדמויות המופנמות הזה, הבונה את ה"אני החברתי" הינו רב שכבתי ויש היררכיה בתוכו. יש בו דמויות מופנמות משמעותיות יותר ומשפיעות יותר וכאלו המשפיעות פחות. לקבוצה זו מנהיג או מנהיגים שיכולים להכתיב את התנהגות היחיד ואף להטיל צנזורה על קבלת דמויות חדשות או חלקים בהן או אף להטיל צנזורה על עמדות, פעולות והתבטאויות מסוימות.

מה לכך תשאלו ולסיפורו של פרנץ קפקא, "גזר הדין"?

פרנץ קפקא ומבטו הישיר העז והחודר

פרנץ קפקא ‏ (1883 – 1924) היה והווה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית מספר רומנים אך בעיקר סיפורים קצרים, כתיבתו יחסית מינימליסטית וממזגת לא פעם בין אלמנטים של ריאליזם ופנטזיה. את הסופר הבוהמי דובר הגרמנית הזה כינו במגוון כינויים, ממודרניסט ועד אקזיסטנציאליסט, סופר פנטזיה ועד ריאליסט. יצירתו עומדת כמעט לבדה כתת-ז'אנר משלה, והתואר 'קפקאי' – שאת משמעותו, כמו את משמעות יצירתו של קפקא, קשה לתאר – הפך מוכר גם לאנשים שמעולם לא קראו מילה מכתיבתו של קפקא. לעתים קרובות הוא מתפרש בטעות ככותב קודר וחסר הומור המספר אודות תרחישים מוזרים וליליים.

המבקר והסופר ג'יי פי שטרן [J. P. STERN: The World of Franz Kafka ; Publisher: Holt, Rinehart and Winston, New York ; Publication Date: 1980] ניסה להגדיר את המונח 'קפקאי', שם התואר הנגזר מעבודותיו של קפקא, על ידי שימוש במילים נרדפות הנעות בין 'מוזר' ו'מסתורי' ל'ביורוקרטי באופן מייסר' ואפילו 'נוראי'. אין ספק שכל התארים הללו חלים. אולי רק המונח 'אורווליאני' יכול לעמוד לפני 'קפקאי' כמונח ספרותי מהמאה העשרים המתאר בצורה כה חדה, ואף מעצב, את החשיבה שלנו על עולמנו במאה העשרים ואחת.

חלק גדול מיצירתו של קפקא לא פורסם עד לאחר מותו. ב-1924, בעודו גוסס משחפת, הוא ציווה על חברו מקס ברוד לשרוף את כל החומר שלא פורסם. ברוד סירב, וראה בגוף היצירה הדל של חברו תרומה מקורית לספרות וחשוב מידי מכדי לא לפרסמו.

פרנץ קפקא

"גזר הדין", היה במובנים רבים יצירתו פורצת הדרך של פרנץ קפקא. בסיפור קצר זה, אדם כותב לחברו המתגורר ברוסיה. לאחר מכן הוא מדבר עם אביו, ששואל אם החבר בכלל קיים. בסוף הסיפור, אביו של האיש דן את בנו למוות בטביעה, והבן הולך וזורק את עצמו לנהר. יש הטוענים אף כי קפקא עצמו התבטא בזמנו כי זו לדעתו יצירתו החשובה ביותר.

מתוך וויקיפדיה הרי שסיפור זה "גזר הדין" הינו סיפור קצר שנכתב על ידי  קפקא ב 1912. הסיפור עוסק ביחסים הקשים והפתולוגיים בין אב ובנו [ואגב אף לקפקא עצמן היו יחסים מורכבים עם אביו] . בעת כתיבת הסיפור היה קפקא בן 29, הסיפור נכתב במשיכת קולמוס אחת ב-22 בספטמבר 1912, יצא לאור ב 1913 והוקדש לפליציה בואר.

עלילת הסיפור מתוארת בוויקיפדיה באופן הבא: "הסיפור נפתח עם גאורג בנדמן, סוחר צעיר שיושב בחדרו וכותב מכתב לחברו שעזב לרוסיה בכדי להתחיל שם עסק, אך נכשל. גאורג מספר לו כי הוא עומד להתחתן עם אישה צעירה בשם פרידה ברנדנפלד. הוא מפסיק את כתיבתו ובודק מה שלום אביו; האב מתחיל לשאול אותו על קיומו של חברו ברוסיה; גאורג מנסה לשנות את נושא השיחה, אך נכשל. אביו מאשים אותו על כך ששיקר לו בנושא העסק, [ואף שהחבר אינו קיים] ואומר כי מותה של אמו של גאורג פגע בו יותר מאשר בגאורג.

גאורג מתעקש על כך שאביו ינוח קצת במיטתו בגלל שהוא חושב שהוא חולה, אך אביו טוען כי גאורג רוצה לנטרל אותו ואולי מייחל למותו. מעבר לכך, אביו כעת טוען כי הוא מכיר את חברו וטוען כי גיאורג הפקיר אותו כל הזמן מאז שעבר לרוסיה. אביו מתעלם מיחסו של גאורג אליו ואומר כי הוא יכול לדאוג לעצמו. בסופו של דבר אביו אומר לו שהוא אנוכי וגוזר עליו למות בטביעה. גאורג בורח מהבית ורץ לכיוון גשר שנמצא מעל נהר, מטלטל את עצמו לעבר המים, ומת בטביעה."

בכתבה משלה באינטרנט כותבת אורית סוקר [מחנכת ? מורה לספרות ? ] כי "זהו סיפור קצר מאד המתרחש בפרק זמן קצר מאד, ועלילתו נראית תמוהה ולא מובנת. גיאורג, גיבור הסיפור, כותב מכתב לחברו החי ברוסיה הרחוקה. לפני שליחת המכתב הוא מציג אותו לאביו. האב מופיע בתחילת הסיפור כזקן וחלש, ואינו זוכר את הידיד עליו מדבר גיאורג. בהמשך הוא מתעצם והופך לענק, מאשים את גיאורג בבגידה בזכר אימו ובחתירה כנגדו, טוען שהוא מעדיף את הידיד על פניו של גיאורג וגוזר עליו מוות. גיאורג נמלט מהחדר, יוצא מהבית ומתאבד בקפיצה מן הגשר אל הנהר."

וממשיכה וכותבת אורית סוקר "בסיפור זה גיאורג מתנתק מהחיים הרגילים שבנה לעצמו. הוא חש בודד וחסר אונים מול אביו, ואינו יכול לפתור את מצבו אלא בהתאבדות. משמעויותיו של סיפור זה ניתנות להבנה כאשר מסתכלים על גיאורג כעל דמות מתפצלת, שכל אחד מהדמויות בסיפור מייצגת חלק אחר בה….. הדמויות השונות נאבקות בתוך אישיותו של גרגור ומסמלות את חוסר יכולתו לייצב אישיות בוגרת…..גיאורג עצמו הוא החלק הבריא שבאישיותו, המבקש לצמוח ולגדול: הוא יורש את העסק המשפחתי ומפתח אותו, יוצר יחסי אהבה עם בחורה צעירה ומתארס לה. כל שהוא זקוק לו הוא הכרה של אביו בהצלחתו. האב מייצג את הסופר-אגו, המצפון המוגדל המאשים את גיאורג בתשוקות אסורות ובבגידה. ….החבר מייצג את הצד הלא-מוצלח של גיאורג, הכושל, זה שאינו מצליח בעסקים או באהבה. גיאורג מנסה להרחיק ממנו צד זה, אך אביו מעדיף אותו על פניו, כאילו היה רוצה את גיאורג תמיד חלש ולא מוצלח – "מסורס"…..ארוסתו של גיאורג אף היא מייצגת את ייצר החיים שלו, והוא מבקש להתחבר אליה ולהינשא לה, אך היא מבקשת להכיר גם את חברו של גיאורג, כלומר – את הצדדים הפחות מוצלחים שבו."

פרנץ קפקא

וכותבת אף נילי כהן מדריכה ארצית לספרות ומורה בבות הספר בויאר בירושלים כי "הדרמטיזציה של הכוחות הפנימיים שבנפשו של גאורג והצגתם כדמויות ממשיות (האב, הידיד), היא אחת הצורות של החדרת היסודות הבלתי-ריאליסטיים לסיפור. מבחינה זו דומה הסיפור "גזר הדין" לחלום, שכל הישויות הנוטלות חלק בדרמה המתרחשת בו, אינן אלא צדדים באישיותו של החולם."

ואילו מחבר לועזי אנונימי אחר [בתרגום שלי] כותב: " ב'גזר הדין', שימו לב כיצד דעתו של האב על גאורג חשובה כל כך לסוחר הצעיר. למרות שאביו נעשה חלש ממחלה ותלוי בבנו לטיפול ותמיכה (הסבר אחד לטינה שלו וליחס הנובע מכך לבנו), הוא עדיין מופיע כ'ענק' לגיאורג, כאילו המבוגר הפך לילד קטן פעם נוספת. וכאשר אביו של גיאורג פותח במתקפה פסיכולוגית על בנו (שנשמע תחילה יותר ויותר כמו קשיש שאיבד את חוש הפרספקטיבה שלו), גיאורג מגלה שלמרות שהוא סבור שאביו אינו דובר אמת, הוא מתקשה להיות מושפע רגשית מדבריו. קפקא הוזכר כהשפעה מרכזית על הסיפורת הריאליסטית הקסומה המאוחרת יותר, והכוח המסתורי שנראה כאילו הוא דוחף את גיאורג מהחדר אל מותו בסוף הסיפור הוא מעין הגזמה אבסורדית של המשיכה (או, במקרה זה, הדחיפה) שיכולה להיות לדמות הורית על ילדם, אפילו ברגע שאותו 'ילד' גדל להיות מבוגר. כמובן, לאביו של גיאורג אין שום סמכות רשמית 'לגנות' את בנו ל'מוות בטביעה', אבל למילים יש השפעה כה רבה עליו שהוא בכל זאת יוצא ישר החוצה, כמו קורבן מהופנט או אוטומט, וזורק את עצמו למים."

איני בוחר לפרש את הסיפור על פי משנתו הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד כמגוון מחברים אחרים, אלא על פי המודל שהוצג למעלה ואשר כולל את "דירקטוריון הדמויות". בעצם הסבר זה מציע [זו כמובן הצעה במסגרת אפשרויות שונות להבנת סיפור מורכב זה] כי "דירקטוריון הדמויות" המופנמות של גיאורג מורכב מדמויות משמעותיות אלו כאשר הדמות הדומיננטית בקרבם – דמות שכינינו [אני ודר' סלגניק] בשיחות קודמות "הרודן הפנימי" – הינה דמות האב שמופיע בתחילת הסיפור כ"איש ענק", מטפורה לחשיבות דמות מופנמת זו בעולמו הפנימי של גיאורג. ההתאבדות [אמיתית או מטאפורית] בסוף הסיפור מייצגת לדעתי לא דווקא את חוסר יכולתו להתמודד עם הסתירות בתוכו, אלא את ציוויה הקטגורי של הדמות הדומיננטית או הצנזור הפנימי או "הרודן הפנימי" ב"אני החברתי" של גיאורג שהינה דמות האב המופנמת הקוראת לו להטביע את עצמו. נציין כי יתכן שניתן אף לפרש את כל הסיפור כולו כמתרחש בעולמו הפנימי של גיאורג כמאבק וקונפליקטים בין הדמויות המופנמות בתוכו.