פרופ' יוסף לוין

שיחה 23: אקסל מונתה: הטיפול באמצעות בובות בבת האצולה

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב

אקסל [מרטין פרדריק] מונתה (1857 – 1949)

בערך בוויקיפדיה ובתערוכה עכשווית [פברואר מרץ, 2023] לכבוד פעילותו הארכאולוגית במוזיאון ההיסטורי לארכאולוגיה בנאפולי איטליה מצוין כי אקסל [מרטין פרדריק] מונתה (1857 – 1949) היה רופא ופסיכיאטר שבדי, מחבר הספר "הסיפור של סן מיקלה", ספר המתאר את חייו ויצירתו. מונתה גדל בשוודיה, למד שם לרפואה, ובהמשך למד רפואה בפריז (שם היה תלמידו של שארקו אשר עימו הסתכסך)

מונתה פתח את הקליניקה הראשונה שלו בצרפת אך את רוב חייו הבוגרים העביר באיטליה ובביתו באי קאפרי המכונה סן מיקלה.

הווילה סאן מיקלה באי קאפרי

Munthe Axel. The story of San Michele. 1929. 

כאמור לאחר סיום לימודיו, מונתה פתח מרפאה בפריז, בעיקר בכדי לשרת את חברי מושבת האמנות הסקנדינבית שם. בשנת 1884 הוא נסע לנאפולי בכדי להציע סיוע רפואי במגפת כולרה. ב-1887 הוא עבר לקאפרי, קנה את וילה סן מיקלה והחל בשיקומה, ב-1890, כשהחל אוזל הכסף לשיקום, פתח מרפאה ברומא ומנקודה זו ואילך חילק את זמנו בין רומא לקאפרי. בעת מלחמת העולם הראשונה התנדב לצלב האדום וטיפל בפצועי המלחמה

כפי הנראה הייתה לו אישיות מורכבת, כזו היכולה להתחבר לבני האצולה [טיפל בבני מלוכה משבדיה ומאנגליה] מחד ולאדם הפשוט מאידך. נציין שיש הנוטים לייחס הגזמות לחלק מכתביו במיוחד בספרו "הסיפור של סן מיקלה".

מונתה ניסה להימנע ככל האפשר מטיפול תרופתי במיוחד במקרים הטיפוליים הפסיכולוגיים שלו, והמליץ לעתים קרובות על היפנוזה, מוזיקה, צעדות, שיט ומגוון גישות רפואיות אלטרנטיביות אחרות.

להלן נביא לכם מקרה טיפולי מתוך כתביו. אותו ננתח בהמשך על פי הנחתנו כי ה"אני החברתי" [SOCIAL SELF] של האדם הכולל את ,תפיסותיו, פעולותיו והשקפותיו מורכב מ"דירקטוריון" של דמויות מופנמות, בעוד הוא עצמו אינו מודע לכך.

מקרה טיפולי זה [שאחד מאיתנו [י.ל.] תרגם באופן חופשי המעביר את רוח הדברים] הינו מתוך הקדמתו של אקסל מונתה לספר המופיע באתר גוטנברג [https://www.gutenberg.org] תחת השם "Memories and Vagaries" ובתרגום חופשי "זיכרונות ושינויים לא צפויים ואף לא מוסברים".

וכך כותב אסל מונתה בהקדמתו לספר זה:

"עכשיו אני רוצה לספר לכם מה גרם לי לפרסם את הספר הזה – לעומת זאת מה שגרם לי לכתוב את הספר לא יכול בהכרח להיות בעל עניין. יום אחד מצאתי את עצמי יושב בחדר הייעוץ שלי עם גברת צעירה אשר חבילה ענקית על ברכיה. שאלתי אותה מה אני יכול לעשות בשבילה, והיא התחילה לספר לי סיפור ארוך למדי על עצמה. היא אמרה ששום דבר בעולם לא מעניין אותה, שום דבר לא משעשע אותה, היא הייתה משועממת עד מוות על ידי הכול ועל ידי כולם. היא יכלה לקבל כל מה שהיא רצתה היא יכלה, שיהיה לה הכול, היא יכלה לנסוע לכל מקום שהיא רוצה, אבל היא לא רצתה שום דבר, היא לא רצתה ללכת לשום מקום [אגב קראו את הכתבה שלי באתר זה אודות סיפורו הפיליטוני של זאב הרצל חוזה מדינת היהודים המכונה "הריפוי מן המרה השחורה" שם המדווח על גבר שסבל ממצב דומה אשר היה לו הכול ושום דבר לא עניין אותו"].

חייה עברו במותרות סרק, חסרי תועלת לעצמה ולכול סובביה. הוריה לבסוף גררו אותה מרופא אחד למשנהו: אחד רשם טיול למצרים, שם בילו את כל חורף; עוד אחד נסיעה לקאן, שם קנו וילה גדולה; הודו הייתה שלישית ואחריה יפן, שבה ביקרו ביאכטה המשובחת שלהם. "אבל רק אתה רופא שעשה לי טוב", אמרה לאקסל מונתה. "הרגשתי יותר אושר בשבוע האחרון מכל מה שעשיתי במשך שנים. אני חייבת את זה לך, ואני באתי להודות לך על כך". היא החלה להתיר במהירות את העטיפות של החבילה שלה, ואני [דר אקסל מונתה] בהיתי בה בתדהמה בזמן שהיא הוציאה ממנה בובות גדולות אחת אחרי השנייה, והניחה אותן בשורה על שולחן הכתיבה שלי בין כל ספרי הרבים ומאמרי. היו אלו שתים עשרה בובות בסך הכול, ומעולם לא ראית בובות כאלה. חלקן היו לבושות בז'קטים וחצאיות מחויטות בהתאמה אישית; חלקן נראו ככל הנראה כיוצאות לטיול יאכטות בחליפות סרג' כחולות וכובעי מלחים; חלקן לבשו שמלות משי אלגנטיות מכוסות תחרה, סלסולים, וכובעים המעוטרים בנוצות יען ענקיות; וחלקן נראו כאילו רק כעת חיה חזרו מחדר האורחים של המלכה.

אני רגיל, כותב מונתה, שישנם אנשים קווירים [מוזרים] בחדר הייעוץ שלי, ואני זוכר שהבחנתי במשהו נוצץ בעיניה. "אתה רואה, דוקטור," אמרה בקול, "מעולם לא חשבתי שאוכל להיות כך, טובה לכל אדם. בעבר הייתי שולחת כסף לעמותות מביתי, אבל כל מה שעשיתי היה לכתוב צ'ק, ואני לא יכולה לומר שאי פעם הרגשתי איזה סיפוק בעשייה זו. לפני כמה ימים נתקלתי במקרה במאמר על צעצועים במגזין ישן של Blackwood ומאז אני עובדת מהבוקר עד הערב בכדי להלביש את כל הבובות האלו לילדים המסכנים והעניים שדיברת ורמזת לי עליהם. עשיתי הכול לבד, ובאופן מוזר הרגשתי כל כך מאושרת בכל הזמן הזה". ואני, דר מונתה, שחוויתי לרגע את הבריחה הקטנה הזאת מההמולה של חיי היומיום, הסתכלתי על הפנים המתוקות שלה מחייכות מבעד לדמעות, והבטתי בשורה הארוכה של הבובות שהביטו בי באושר מבין כל הציוד הרפואי שלי שהיה מונח על שולחן הכתיבה. ואני [כאדם וכרופא] הרגשתי בפעם הראשונה והאחרונה בחיי את השמחה הבלתי נסבלת של תחושת ניצחון, ובפעם הראשונה והאחרונה בחיי הרגשתי את המיסטיקן הזה פועל בתוכי ואת כוח היכולת שלי להזיז אחרים.

כרכרה מעוטרת חיכתה לה ליד דלת, אבל שלחנו אותה משם, והכנסתי את התורמת הנדיבה הזו וכמה מהבובות שלה למונית, ואני זוכר שנסענו לראות את פטרוצ'יו האיש הפשוט וילדיו העניים. יכולתי לראות לפי הביישנות שלה שזו הפעם הראשונה היא נכנסת לביתם של עניים. היא נתנה לכל ילד בובה מפוארת, והסמיקה בהנאה כשראתה את פניהן הקורנות של הילדה הקטנה ואחיותיה ושמענו את קולה של האם המסכנה והעניה שאמרה לה "אלוהים, אלוהים יברך אותך!". בקושי עבר שבוע עד שהיא הביאה לי עוד תריסר בובות, ועוד שנים עשר ילדים חולים וחסרי כל שכחו הכול על אומללות. בחג המולד קיימתי חגיגה גדולה בג'רדן דה פלאנט, רובע שבו גרים האיטלקים העניים, ועץ חג המולד היה עמוס בבובותיה בכל הגדלים והמלבושים המפוארים. היא המשיכה והביאה לי עוד ועוד בובות, עד שהגיע זמן שלא ידעתי מה לעשות איתם, שכן היו לי יותר בובות מאשר מטופלים. כל הכיסאות והשולחנות בחדרי היו תפוסים על ידי בובות, ואנשים ביקשו ממני להראות להם את "הילדים היקרים" שלי, וכשאמרתי להם שאני עדיין רווק באותה עת הם לא האמינו לי. אם לומר לכם את האמת, כשהגיע האביב שלחתי את הגברת לסנט מוריץ להחלפת אוויר. מעולם לא ראיתי אותה מאז…..

בכתבה לבלוג האישי של פרופ' יוסף לוין נכתב על מקרה זה כי "מעניין שמחקרים רבים במדעי האושר מראים כי נתינה וחמלה לזולת תורמים לאושרו של התורם לזולת. במקרה זה שלה, נתינה גרידא כמו מרשם צק בלא מעורבות כל רגשית לא הייתה אפקטיבית, רק נתינה בהתכוונות מלאה תוך השקעה עצמית קבלה אישית של התודה וההוקרה של הנתרמים נתנה משמעות חדשה לחייה…..בנוסף יתכן שיש גם חשיבות לכך שאמנם המטפל הנחה אותה סוגסטיבית [כפי הנראה] בכיוון זה של נתינה אקטיבית לילדי העניים אך היא עצמה מצאה את הדרך לכך, כלומר מציאת הדרך המסוימת [הלבשת ונתינת הבובות] באה ממנה.

אנן כאן [דר, סלגניק ופרופ, לוין] סבורים כי ניתן אמנם לפרש את המקרה מחד על פי זיגמונד פרויד וממשיכיו בהסתמך על תורת הפסיכואנליזה [נראה שפרויד היה מפרש קרוב לוודאי כי סבלה מקונפליקט אודות רצון לביטוי יצר מיני מחד ואיסורי נורמות התקופה והאצולה מאידך, כי היא פיתחה משיכה ארוטית כלפי מונתה והבובות הללו היו ביטוי מיני סמלי להתחברות ביניהם. יתכן שאף היה רומז כי מונתה עצמו פיתח משיכה ארוטית אליה ורמז לכך הוא תחושות ההתעלות שלו בעקבות המפגשים עימה ובוודאי היה מרחיב גם על נושא ההעברה [TRANSFERENCE] בטיפול זה [ראה בהמשך הגדרת מושג ה"העברה"] ורומז כי משמונתה התקשה לעמוד בכך שלח אותה הרחק ממנו לסנט מוריץ].

אך אנו בוחרים לפרש מקרה זה על פי תיאוריית הדמויות המופנמות שהינה נושא בלוג זה.

ראשית, נציין כי נראה שתקופת הטיפול הייתה במחצית השנייה של המאה ה19 שכן נזכר בתיאור המקרה כי מונתה היה רווק באותה תקופה ואילו הוא התחתן ב1880 עם אולטימה הורנברג אותה פגש בעת שלמד בפריס וממנה התגרש במהלך שנות השמונים של המאה התשע עשרה.

שנית, נציין כי בשיחה עם CHAT GPT , תוכנת האינטליגנציה המלאכותית, זו מציינת ממקורותיה כי בובות חרסינה היו פופולריות מאוד במאה ה -19, במיוחד בקרב המעמדות הגבוהים. הם יוצרו לעתים קרובות בגרמניה ובצרפת, כאשר העיר הגרמנית דרזדן נודעה במיוחד בייצור בובות החרסינה שלה. בובות אלה היו עשויות מסוג של חרסינה הנקראת ביסק, שאינה מזוגגת ובעלת גימור מט. הביסק נצבע לעתים קרובות כדי ליצור גוון עור מציאותי יותר עבור הבובות. הבובות היו בדרך כלל מחוברות בכתפיים, בירכיים ובברכיים, מה שאפשר היה להציב אותן במגוון תנוחות. הבגדים והאביזרים לבובות פורצלן היו עשויים לרוב מבדים וגזרות משובחות, תוך שימת לב לכל פרט ופרט. הבובות היו לבושות לעתים קרובות באופנות האחרונות, המשקפות את סגנונות היום. בובות פורצלן נחשבו לפריט מותרות ולעתים קרובות נאספו והוצגו בבתים של משפחות עשירות. הם היו פופולריים גם כמתנות, במיוחד עבור נערות צעירות. כיום, בובות פורצלן עתיקות מהמאה ה -19 מבוקשות מאוד על ידי אספנים. יופיים העדין ומשמעותם ההיסטורית הופכים אותם לחלק יקר ערך ויקר באוספים רבים. להפתעתנו נראה כי GPT CHAT פשוט לקח קטע שלם מתוך הכתבה של מריה תרזה הארט שנביא כאן למטה, ללא ציון המקור, ובניגוד להנחתנו המוקדמת כי GPT CHAT מבצע אינטגרציה של מספר מקורות או מקורות רבים.

וכך הסופרת והעורכת מריה תרזה הארט כותבת בהקשר לכך ב2022 במגזין ה : SMITHSONIAN בובות ובמיוחד [אך לא רק] בובות חרסינה היו שכיחות ואהודות מאוד במאה ה -19, במיוחד בקרב המעמדות הגבוהים. העיר הגרמנית דרזדן נודעה במיוחד בייצור בובות החרסינה שלה. בובות אלה היו עשויות מסוג של חרסינה הנקראת ביסק. הביסק נצבע לעתים קרובות בכדי ליצור גוון עור מציאותי יותר עבור הבובות. הבובות היו בדרך כלל מחוברות בחיבורים נעים כתפיים, בירכיים ובברכיים, מה שאפשר היה להציב אותן במגוון תנוחות. הבגדים והאביזרים לבובות פורצלן היו עשויים לרוב מבדים וגזרות משובחות, תוך שימת לב לכל פרט ופרט. הבובות היו לבושות לעתים קרובות באופנות האחרונות, המשקפות את סגנונות התקופה. בובות פורצלן נחשבו לפריט מותרות ולעתים קרובות נאספו והוצגו בבתים של משפחות עשירות. הם היו פופולריים גם כמתנות…. אגב מוסיפה גם וכותבת מריה תרזה הארט כי לבובות האלה היה מבשר פאשניסטה: חצר המלוכה הצרפתית הייתה שולחת את פסלוני בובות מעוטרים במלואם בסגנונות העדכניים ביותר בכדי שהאריסטוקרטיה במדינות אחרות תוכל להעתיק אותם לארונות הוויטרינה שלהם. זו למעשה הייתה הגרסה של המאה ה-18 לדפדוף בעיתון האופנה ווג.

דר איגור סלגניק מוסיף ומציין כי מקריאה בכתבי התקופה הוא מבין כי כל ההתעסקות בבובות בתקופה ההיא היה נפוץ גם במידה מסוימת בקרב מבוגרים ובמידה מסוימת אלו ייצגו לעיתים את התפיסה החברתית של העוסק. הוא מציין כי הוא יודע מעת לימודיו בגרמניה אודות בובות החרסינה של החברה הגרמנית MEISSEN חברה ותיקה מאוד שהייתה קיימת כבר במאה ה19 וקיימת עד ימנו אשר מפורסמת בייצור בובות החרסינה המעודנות שלה. אמנם, הוא מוסיף, כי היום זה כבר אינו מקובל להחזיק בובות חרסינה בבית, אך אז בכל בית, ובבתי אצולה היו בובות [מחרסינה , מחמר ומחומרים אחרים אודות סצנות מהחיים למשל של ציד וכו,] ופסלים עם משמעויות סמליות חלקם ממיתוסים יוונים, רומאיים וכו'. הבובות והפסלים שיקפו בדרך כלל את עולמן של משפחות האצולה.

בובות פורצלן מתוצרת MEISSEN

ואגב נעיר גם כי השימוש בבובות והמושג של סמל סטטוס המגולם בבובות חרסינה לא היה חדש. הקשר בין בובות לסמלי-סטטוס נוצר גם בעבר הרחוק יותר. בימי הביניים, נחלתם של אנשי ההמון מחד היו בובות חימר הקלות לייצור זמינות באופן נרחב – ואילו בובות אבירים מקושטות עם אביזרים נלווים היו פריטים נדירים ומעודנים שהיו שמורים לילדי המעמדות העליונים ולילדי המלוכה. השימוש בבובה כסמל סטטוס אף הולך אחורה לימי קדם. כך הוא המקרה של קרפריה טריפאנה, אישה רומית שהסרקופג שלה הכיל בובה מעוצבת להפליא בדמותה. המוות הוא המשחית הגדול: כל השלדים נראים אותו דבר והם הולכים ומתפוררים. אבל הבובה הזאת שימשה כמין עדות לגוף של בעליה. כשנוכחותה הפיזית של טריפאנה כבר לא יכלה לתקשר את מעמדה, הרי שפניה המפוסלות של הבובה, השיער המעוצב והפרטים הקטנים הצליחו להעביר את המסר.

ולבסוף נעיר כי בובות ויקטוריאניות כאלו, שנוצרו בעיקר עבור ילדים עשירים, גילמו את הפילוג והפער הרב בין ילדי העשירים והמעמדות העליונים לילדי המעמד הנמוך ופשוטי וענייני העם. כאשר הראשונים טיפחו פולחני צריכה ותצוגה של בובות ביסק פורצלן מפוארות אלו, המתארות את החברה הגבוהה עטויות בגדי קטיפה ותחרה.

שלישית נציין כי פותח במאה העשרים טיפול נפשי בילדים על ידי בובות. כולל זה מבית מדרשה של הפסיכואנליטיקנית מלני קליין וממשיכיה. מלאני קליין הייתה פסיכואנליטיקאית חלוצית הידועה בעבודתה בתיאוריית יחסי האובייקט, המדגישה את החשיבות של חוויות ילדות מוקדמות ויחסים עם הדמויות המטפלות בעיצוב התפתחות האישיות. בשנים המאוחרות יותר של הקריירה שלה, קליין התעניינה גם בשימוש הטיפולי בבובות, שנודע בשם "טיפול בבובות".

מלני קליין מטפלת נפשית ופסיכואנליטיקנית יהודייה אוסטרית [1882-1960]

לדברי קליין, כך מסכם צ'אט האינטליגנציה המלאכותית GPT ממקורותיו [ראה למטה] בתוספות שלנו, בובות יכולות לשמש אובייקטים רבי עוצמה של העברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה [העברה נציין היא תופעה המאופיינת בהפניה בלתי-מודעת של רגשות מאדם אחד לאדם אחר. בתוך קשר טיפולי הדבר מתבטא בהתקת יחס רגשי מודחק שחש המטופל כלפי אדם משמעותי בעברו אל המטפל. העברה נגדית לעומת זאת היא תגובתו הרגשית של המטפל להעברה אותה מביע המטופל כלפיו]. על ידי הקרנת המחשבות, הרגשות והחוויות שלהם על הבובה, המטופלים יכולים לעבוד דרך מגוון של קונפליקטים ורגשות לא מודעים בצורה בטוחה ולא מאיימת. טיפול בבובות יכול להיות מועיל במיוחד עבור מטופלים שחוו שיבושים מוקדמים בהתקשרות [ATTACHMENT] לדמות המשמעותית בינקותם שכן הוא מספק דרך לשחזר ולחוות מחדש דפוסים ויחסיים מוקדמים בסביבה מכילה ומבוקרת.

קליין האמינה כי השימוש הטיפולי בבובות יכול לסייע למטופלים להשיג תחושה גדולה יותר של מודעות עצמית, ויסות רגשי וכישורים ביחסים עם אחרים. עם זאת, חשוב לציין כי טיפול בבובות אינו תרופת פלא וייתכן שאינו מתאים לכל המטופלים או להקשרים טיפוליים. בנוסף, היה ויכוח בקרב פסיכואנליטיקאים ואנשי מקצוע אחרים בתחום בריאות הנפש לגבי היעילות וההשלכות האתיות של טיפול בבובות, במיוחד במקרים שבהם מטופלים עלולים להיקשר יתר על המידה לבובות שלהם או להשתמש בהן כדי להימנע מהתמודדות עם חומר רגשי קשה יותר.

Klein, M. (1955). The Psychoanalysis of Children. The Hogarth Press and the Institute of Psychoanalysis.

Klein, M. (1932). The Psychoanalysis of Children's Play. International Journal of Psycho-Analysis, 13, 403-414.

Axline, V. M. (1947). Play Therapy: The Inner Dynamics of Childhood. Houghton Mifflin.

Leuzinger-Bohleber, M., & Fischmann, T. (2019). Psychoanalytic Play Therapy: From Klein to Kohut. Routledge.

Oaklander, V. (1988). Windows to Our Children: A Gestalt Therapy Approach to Children and Adolescents. Gestalt Journal Press

מעניין כי ניתן גם לפתח [במסגרת תפיסתנו את אני החברתי כמורכב מדמויות מופנמות המשמעותיות ליחיד ] טיפול בבובות היכולות לייצג דמויות משמעותיות עבור האדם. כאן ניתן לבקש מהמטופל שיבטא את עמדת דמויות אלו כאשר הוא מדבר בקולן כאשר הן מיוצגות על ידי ובאמצעות הבובות וכך להביא למודעותו את השפעתן עליו. כמובן שיש תחילה להסביר למטופל כי זה אמצעי בלבד והבובות מייצגות מטפורית את הדמויות המופנמות.

אגב, בעוד שבעבר טיפול בבובות שימש באופן מסורתי עם ילדים הרי שכיום הוא משמש יותר ויותר עם מבוגרים הסובלים מדמנציה, מחלת אלצהיימר או ליקויים קוגניטיביים אחרים. גאן מטרת הטיפול בבובות היא לספק לאנשים אלו תחושה של מטרה, משמעות והקלה נפשית. אנשים רבים עם דמנציה או מחלת אלצהיימר חווים תחושות של בלבול, חרדה ובדידות, ובובות יכולות לעזור להקל על תחושות אלה על ידי מתן תחושה של חיברות וחיבור לעבר. במקרים מסוימים, בובות עשויות גם לעזור לעורר זיכרונות ולעודד אנשים לעסוק באינטראקציות חברתיות.

לאחר שלוש הערות אלו נגיע אל הטיפול הספציפי ונשאל מה אירע לאקסל מונתה שמציין כי דבר שכזה לא קרה לו בעבר או לאחר מכן. ניכר שהייתה זו חוויה עזה וחד פעמית עבורו. אנו משערים כי השינוי שחל במטופלת לא היה מובן לו. אף הציון כי מקרה זה הביאו לכתוב ספר קצר על "זכרונות ושינויים לא צפויים ואף לא מוסברים". רומז על כך. מקריאת הדברים אנו משערים כי בעצם נכנס לעולמה הפנימי של המטופלת ולקח אחריות על עולם זה ואילו היא הפקידה בידיו האמונות את עולמה הפנימי המיוצג על ידי הבובות. הציון בתיאור הדברים כי הבובות היו בכל מקום בחדריו מחזק השערה שכזו. טענתנו היא כי המטופלת הכניסה עולמה הפנימי דרך הבובות לעולם שלו עד שביתו היה מלא בבובותיה ונתנה לו בלא מודע את התפקיד והאמון שייקח אחריות ושליטה על עולמה הפנימי.

אם נזכור שעל פי הנחתנו ה"אני החברתי" [SOCIAL SELF] של כל אחד מאיתנו מורכב מאוסף או מ"דירקטוריון" של דמויות משמעותיות בחיינו שהפנמנו ובתוכם מנהיג או מנהיגים שאת הדומיננטי בהם שלו זכות "וטו" או צנזורה על הכנסת תכנים ואף דמויות ל"דירקטוריון הדמויות המופנמות" מנהיג שכינינו "הרודן הפנימי" הרי נוכל לאמור כי מונטה בלא שהוא מודע לכך הפך להיות הרודן הפנימי שלה. כלומר הוא הופנם לתוך האני החברתי שלה קיבל מעמד דומיננטי והדבר אפשר שינוי בעמדותיה כלפי החיים. כאילו כל הקונפליקטים הפנימיים בעולמה בין הדמויות המופנמות בדירקטוריון שלה כעת היו אצלו "על שולחנותיו". יתכן שאף העובדה כי מונתה היה מיטיב עימה כמטפל , יתכן שפחות אסר עליה לבטא עצמה, נתן לה חופש לבחור את הדרך [הכנת הבובות] , לקח אחריות עליה, והפך למכוון של עולמה הפנימי אפשר לה להגיע אל דלת העם ועקף את איסורי הרודן הפנימי הקודם [לפניו] עימו חיה עד שהגיע אליו , רודן עבר שלה שכפי הנראה לא אפשר לה לפרוץ את נורמות האצולה.

מכאן אנו טוענים שיתכן שהרכיב העיקרי של השינוי שחל בה לא הייתה הכנת הבובות ותרומתן לעניים [למרות שגם להכנה ולנתינה כזו תרומה מסוימת] אלא נתינת הבובות למונתה, המטפל הכריזמטי שקיבל מעמד מיוחד בעולמה הפנימי.

שלכם עד השיחה הבאה

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין