פרופ' יוסף לוין

שיחה 25: החלום והקשריו למערך הדמויות המופנמות שמהווה להשערתנו את "האני החברתי" שלנו

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב לעוקבנו היקרים

הקדמה

חלומות היו נושא חשוב בעת העתיקה ופורשו והובנו בדרכים שונות על ידי תרבויות ותרבויות שונות. בדרך כלל האמינו כי החולם יוצא לשוטט בעולם החלומות או שהחלום חודר אליו באופן סביל, ולעיתים נשלח אליו מן האלים.

במצרים העתיקה נחשבו חלומות למשמעותיים, ופירוש חלומות היה חלק חיוני מאמונותיהם הדתיות והתרבותיות. המצרים האמינו כי חלומות הם דרך לתקשר עם האלים וכי הם מכילים מסרים על העתיד. במאה ה14 לפני הספירה, הופיע אצלם ספר החלומות הקדום ביותר ובו פירושים לשדרים הללו. מעניין לציין כי מעניין כי פותרי החלומות המצריים הציגו את "תיאוריית הניגודים": הם טענו, למשל, שחלום על מוות ינבא חיים ארוכים.

ביוון העתיקה, האמינו כי חלומות שהם מסרים מהאלים, ופרשנותם הייתה חיונית להבנת רצון האלים. מקומות מקודשים רבים ביוון שימשו ל"הדגרה" של חלומות: המבקרים הוזמנו להשתמש בסמים ובשיקויים שהפילו עליהם תרדמה, וחלומותיהם הוגדרו כמנבאים, בהקשר לתחלואי ונסיבות חייהם של החולמים.

ברומא העתיקה, חלומות נחשבו אף הם למשמעותיים ושימשו לעתים קרובות לחיזוי העתיד. הסופר והנואם הרומי מרקוס טוליוס קיקרו כתב ספר מפורסם בנושא בשם "פרשנות על חלומו של סקיפיו", שחקר את משמעות חלומו ואת פרשנותו. בחלומו זה נחשף סקיפיו לחיי הנצח של הנפש, ובעודו משקיף על היקום כולו, הרי הוא לומד את סודותיו ומבין אל נכון, שקיומנו בעולם זה הוא בר חלוף ודל משמעות.

בסין העתיקה, האמינו כי חלומות הם דרך לתקשר עם האבות והרוחות, והפרשנות שלהם הייתה חיונית להבנת רצון האלים. הסינים פיתחו גם מערכת של פירוש חלומות, שהתבססה על סמליות של חפצים ואירועים שונים בחלומות. באופן כללי, חלומות נתפסו כמשמעותיים ולעתים קרובות פורשו כמסרים מהאלוהי או העל-טבעי. בספריה החינוכית של מטח מצויין על סמך מקורות כי מלומדים סיניים האמינו כי חלומות מתחוללים כאשר הנפש הרוחנית, נפרדת זמנית מן הגוף, ויכולה לשוחח עם נשמות המתים, או עם האלים. כך במאה ה-14 לספירה נדרשו מבקרים בעיר סינית לישון בלילה הראשון בתוך המקדש של אל העיר, בכדי שיוכלו לקלוט את השדרים – מה שמזכיר במידה מסוימת את מקדשי ה"הדגרה" של יוון הקלאסית.

נודה כי ישנן תיאוריות רבות על טבעם של חלומות, מה שרומז כי עדיין לא נתגבשה תיאוריה אחת מרכזית שהינה מוצקת ומגובה בהוכחות מדעיות.

באופן כללי כמה מתיאוריות החלום הבולטות טוענות כי תפקיד החלימה הוא בין היתר: איחוד זיכרונות, עיבוד רגשות, ביטוי הרצונות העמוקים ביותר שלנו, השגת תרגול בהתמודדות עם סכנות פוטנציאליות ועוד. כך מומחים רבים מאמינים כי אנו חולמים בשל שילוב של סיבות אלה ולא בשל תיאוריה אחת מסוימת. בנוסף, בעוד חוקרים רבים מאמינים כי חלימה חיונית לרווחה נפשית, רגשית ופיזית, כמה מדענים מציעים כי חלומות אינם משרתים מטרה אמיתית בכלל.

הבה נפרט יותר בדבר התיאוריות לחלימה:

ראשית קיימת התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד: תיאוריה זו, שפותחה על ידי זיגמונד פרויד, מציעה כי חלומות מייצגים צורה מוסווית של יצרים, רצונות, ורגשות מודחקים ולא מודעים. על פי תיאוריה זו, התת-מודע של החולם משתמש בסמליות בכדי לבטא את הרצונות המודחקים הללו. בחלום לפי פרויד פועלת חשיבה ראשונית.

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנאליזה [1856 – 1939]

שנית מנגד קיימת תיאוריית ההפעלה-סינתזה: תיאוריה זו מציעה כי חלומות הם תוצאה של ירי עצבי אקראי בגזע המוח המפעילים חלקים מסוימים במוח האחראים ליצירת נרטיב דמוי סיפור. המוח מנסה להבין את האותות האקראיים האלה על-ידי יצירת סיפור חלום.

ראש יחידת השינה הקודם בהרווארד, ד"ר אלן הובסון, פיתח את תיאוריה זו שכאמור על פיה החלומות הם תוצאה של ירי עצבי אקראי בגזע המוח המפעילים חלקים מסוימים במוח האחראים ליצירת נרטיב דמוי סיפור. המוח מנסה להבין את האותות האקראיים האלה על-ידי יצירת סיפור חלום. הובסון הציע כי גזע המוח, החלק הפרימיטיבי ביותר במוח, שולח אותות למרכזי המוח הגבוהים במהלך השינה, מה שגורם להפעלת קליפת המוח. אולם במהלך השינה, התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים יותר של המוח כבויים במידה רבה, כך שלא ניתן לפרש את האותות מגזע המוח בדרך הרגילה. במקום זאת, המוח מנסה להבין את האותות האקראיים האלה על ידי יצירת נרטיב דמוי סיפור שאנו חווים כחלום. הובסון הציע שהמוח משתמש באותם מעגלים עצביים במהלך החלימה כפי שהוא משתמש במהלך מודעות ערות, אך הקלט החושי והמצבים הרגשיים שבדרך כלל מסופקים על ידי העולם החיצוני נעדרים במהלך השינה, ולכן המוח מייצר קלטים חושיים ורגשיים משלו כדי ליצור את חוויית החלום.

ד"ר אלן הובסון [1933- 2021]

שלישית הוצעה תיאוריית סימולציית האיומים: תיאוריה זו מציעה כי חלומות התפתחו כדי לעזור לנו לתרגל ולהתכונן לאיומים ואתגרים בחיים האמיתיים. על פי תיאוריה זו, חלומות הם סוג של סימולציה המאפשרת לנו לתרגל את תגובותינו לסכנות פוטנציאליות ובכך לשפר את סיכויי ההישרדות שלנו.

רביעית הוצעה תיאוריית פתרון הבעיות: תיאוריה זו מציעה כי חלומות עוזרים לנו לפתור בעיות על ידי הקלה על חשיבה יצירתית ופתרון בעיות. חלומות מספקים מרחב בטוח למוח לחקור אפשרויות שונות ולחשוב על פתרונות חדשים.

חמישית הוצעה תיאוריית איחוד הזיכרון: תיאוריה זו מציעה כי חלומות ממלאים תפקיד מכריע בגיבוש ושילוב זיכרונות. על פי תיאוריה זו, במהלך השינה המוח מעבד ומארגן זיכרונות, והחלומות משקפים תהליך זה. המנהל הנוכחי של מעבדת השינה וההדמיה המוחית בבית הספר לרפואה של הרווארד, ד"ר רוברט סטיקגולד, תרם למספר תיאוריות של חלום. אחת הבולטות שבהן היא תיאוריית איחוד הזיכרון תלוי-השינה. על פי תיאוריה זו, השינה ממלאת תפקיד מכריע בגיבוש ושילוב זיכרונות חדשים. במהלך השינה, המוח מעבד ומארגן את המידע שנרכש במהלך היום ומאחד אותו לזיכרון לטווח ארוך. תהליך זה חיוני ללמידה ולשימור זיכרון. ד"ר סטיקגולד ערך מחקרים רבים על תפקיד השינה בגיבוש זיכרון, ומחקרו הראה כי סוגים מסוימים של זיכרונות משופרים באופן סלקטיבי במהלך השינה. לדוגמה, מחקרים הראו כי זיכרונות הצהרתיים (עובדות ואירועים) נוטים יותר להתגבש במהלך שנת גלים איטיים, בעוד שזיכרונות פרוצדורליים (מיומנויות והרגלים) נוטים יותר להתגבש במהלך שנת REM. בנוסף לתאוריית איחוד הזיכרון התלוי בשינה, ד"ר סטיקגולד הציע גם את תיאוריית העיבוד הרציף של החלימה. על פי תיאוריה זו, חלומות הם השתקפות של ניסיון המוח לשלב זיכרונות חדשים עם מבני ידע קיימים. המוח עושה זאת על ידי עיבוד המידע באופן רציף והיררכי, תוך התבססות על מושגים ואסוציאציות קיימים. מעניין כי בראיון עימו ביוטיוב מציע סטיקגולד כי בשינה נוצרים קישורים אסוציאטיביים חלשים בין אירועים דבר התורם ליצירת אלטרנטיבות חדשות.

רוברט סטיקגולד [1945 – ]

שישית קיימת תיאוריה אבולוציונית לחלום: תיאוריה זו מציעה כי חלומות הם הסתגלות אבולוציונית המסייעת לנו לשרוד על ידי מתן דרך למוח לחזור ולהתכונן למצבים בחיים האמיתיים. תיאוריה זו מציעה כי חלומות עזרו לאבותינו לצפות ולהגיב לסכנות, טורפים ואתגרים סביבתיים אחרים.

שביעית קיימת תיאוריית עיבוד המידע: תיאוריה זו מציעה כי חלומות עוזרים לנו לעבד ולשלב מידע וחוויות חדשים. על פי תיאוריה זו, המוח משתמש בחלומות כדי לגבש ולשלב מידע חדש במבני הידע הקיימים שלנו.

לבסוף קיימות מגוון תיאוריות פסיכותרפויטית לבד מזו של פרויד: תיאוריות אלו מציעה כי חלומות יכולים לספק תובנות יקרות ערך על מצבו הרגשי והפסיכולוגי של החולם. פסיכותרפיסטים משתמשים לעתים קרובות בניתוח חלומות ככלי לעזור למטופלים להבין ולפתור בעיות פסיכולוגיות וקונפליקטים בסיסיים. בטיפול בגישת הגשטלט של פרנץ פרלס למשל מוצע כי כל דבר, אף אם זה חפץ, מתייחס ומייצג חלק בחולם עצמו.

מעניינת במיוחד היא גישתו של קארל יונג. קארל יונג סבר שלאדם יש לא רק תת מודע אישי אלא גם קולקטיב,י כזה שמבטא את המורשת התרבותית. יונג דיבר אודות ארכיטיפים. הארכיטיפ הינו "דגם קדום", מעין אב טיפוס של רעיון, אדם, אובייקט או מצב שהאנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר וזה נשמר כמשקע בזיכרון האנושי. התיאוריה של יונג עוסקת בין השאר בשני ארכיטיפיים, בפרסונה ובצל. הפרסונה היא "אנו" בעצם הדמות שאנו לובשים בחיי היומיום, או "אנחנו" כפי שאנו ידועים לחברינו. הצל הוא ה"אנחנו" שאנו מדכאים, והצל הזה צץ ועולה בכל פעם שאנו מנסים לשטות בעצמנו ולחשוב שהפרסונה מייצגת כל מה שצריך להיוודע בקשר אלינו. פעמים רבות לדעת יונג צל זה עולה בחלומות. יונג חשב שאחד מיעדי החלומות הוא להעניק לחולם תחושה רבה יותר של איזון. כך אם חלום יכול לבטא קוטב המנוגד לזה שאנו מאמצים בהקיץ הרי שהכוונה היא לדחוף לאיזון שיוכל להכיל חלקים מן הצל. יונג עודד את מטופליו להרחיב את אירועי החלומות – "בסוג של דמיון מודרך", וללמוד מהם כיצד להגביר את האיזון בחיים.

קארל יונג [1875 – 1961]

נשאלת השאלה כיצד מתבטאים החלומות בפועל. דוגמה לחלום מפורט שתועד ופורסם היא זו שחוותה הסופרת והעיתונאית הבריטית שרלוט ברדט. ברדט אספה חלומות על אנשים שחיו תחת המשטר הנאצי בגרמניה ומאוחר יותר פרסמה אותם בספר בשם "הרייך השלישי של החלומות" (1966).

הסופרת והעיתונאית הבריטית שרלוט ברדט

אחד החלומות המתועדים בספר הוא כדלקמן:

"חלמתי שאני באופרה. אני חובב אופרה גדול וזו הייתה הצגה של פידליו של בטהובן, שמתחילה במקהלת האסירים. כשהמסך עלה, ראיתי את האסירים יוצאים מהתאים שלהם, כמו באופרה. לפתע הם הפסיקו את שירתם והחלו להתערבב עם הקהל בדוכנים, בקופסאות, ביציע ובעמידה. כולם לבשו את בגדי האסירים שהנאצים נתנו להם, עם מספרי הבקרה והמשולשים הצבעוניים. הסדרנים היו המומים, לא העזו לבקש את הכרטיסים שלהם, והאנשים בקהל פשוט זזו הצידה בכדי לפנות מקום לאסירים. גם אני ישבתי בדוכנים, ולידי התיישב גבר בחליפה מרופטת ומשולש זיהוי ירוק. הוא רצה לפתוח בשיחה, אבל לא העזתי לענות. פחדתי מדי שגם אותי יובילו איתם בהפסקה."

מטופל שפגשנו מדווח על שני חלומות שרשם במחברת חלומות מיד כשהקיץ מהם.

הראשון: "אני בבית קומות בסגנון ישן של ארט נובו זהו בניין אבן עם מדרגות איטלקיות, הבית עצמו הינו של נאצים ובתוכו גרה ופועלת נאצית בכירה. אני יהודי, ובמדרגות עולות ויורדות משרתות. בקומה הראשונה ממול למדרגות יש מסדרון למשרדיהם של הנאצים ושם ממתינים אזרחים שזומנו כולם חפויי ראש. אני חושב בחלום האם יתכן שמישהו יחסל את הנאצית הזו . בתוך כך אירע פיצוץ של בניין סמוך הניצב על צומת כבישים, חזיתו מעוגלת ומהקומה השנייה או השלישית מופיע היטלר שלא נפגע ולידו שני קצינים שנפצעו בידיהם ובראשם מהפיצוץ."

השני: "אני בירושלים יוצא לרחוב רוצה לנסוע לאורך רחוב בן יהודה עולה לקו 12 הרגליים משתתקות על מדרגות הכניסה לאוטובוס אני יושב שם על המדרגות ולא יכול לעמוד ולהיכנס פנימה, הנהג ממתין בסבלנות, בסוף איכשהו בעזרת הידיים אני עומד ומתיישב במושב הראשון לידי איש שיסתבר כרופא מנתח לב. הוא מושיט לי גיליון לגבי חולה העומד לעבור השתלת לב. והנה עובר החולה דק הגזרה הצעיר המיועד להשתלה עם אימו הקשישה ואחריו בחור שחום צעיר נאה שלו ונינוח ממנו ילקח הלב להשתלה. ברגע מסוים הרופא מהאוטובוס נכנס בדלת שמופיעה בקדמת האוטובוס שמסתבר שזו דלת של חדר ניתוח ומבקש את הגיליון שנתן לי ואומר "אסור היה לי לתת לך". אני יורד מהאוטובוס בסוף הרחוב בדרך לעיר העתיקה בירושלים. אגב עם הרופא היה גמד שנראה כתינוק היודע לשמש כאח מוסמך, העוזר בניתוח. לפני שאני יורד, האוטובוס עצמו כבר נדמה כמחלקה בבית חולים ורופא מציע שיעשו לי רנטגן לריאות על מנת לראות אם גם אני יכול לתרום לב, כי אחרת מה פתאום אני שם? אני מסביר לו שאיני מתאים לתרום והוא אינו משתכנע. בכל שלבי החלום אני לא מפקפק בהתרחשויות והן נראות לי טבעיות."

ניתוח לב באוטובוס: צילום מעובד בעזרת אינטלגנציה מלאכותית

אנו יכולים לראות כאן את מאפייני החלומות ובמיוחד את הירידה הבולטת ביכולת השיפוט והבקרה כמו גם את תהליך החשיבה הראשוני המשמש בחלום.

כאן נמשיך ונשאל מהם ביטויי "העצמי" בחלום?

בפסיכולוגיה, במיוחד בהקשר של הפסיכולוגיה האנליטית של קרל יונג, המושג "עצמי" מתייחס לאיחוד ההיבטים המודעים והלא מודעים של הפרט. העצמי נחשב לעיקרון המארגן המרכזי של הנפש ומייצג את שאיפתו של הפרט לשלמות ולמימוש עצמי.

בחלומות, על פי יונג העצמי יכול להתבטא בדרכים שונות, כגון:

1. סמלים ארכיטיפיים: העצמי עשוי להופיע בחלומות כסמלים אוניברסליים או ארכיטיפים המייצגים את מכלול הפרט. סמלים ארכיטיפיים נפוצים של העצמי כוללים את המנדלה (צורה עגולה או סימטרית), האורובורוס (נחש הנושך את זנבו), או סמלים אחרים של שלמות ואחדות.
2. אנימה ואנימוס: על פי יונג, האנימוס מייצג את ההיבט הנשי של הלא מודע של הגבר, ואילו האנימוס מייצג את ההיבט הגברי של הלא מודע של האישה. דמויות אלה עשויות להופיע בחלומות כמין השני או כתערובת של תכונות גבריות ונשיות, המייצגות היבטים באישיותו של החולם שיש לשלב בתודעתו.
3. זקן או אישה חכמים: העצמי עשוי להתבטא כדמות חכמה וזקנה המקנה הדרכה או ידע. דמות זו מייצגת את החוכמה והניסיון של הלא מודע, אשר יכול לעזור לחולם לנווט אתגרים ולקבל החלטות חשובות.
4. דמויות מיתיות ודתיות: העצמי עשוי להופיע בחלומות כאלים, אלות או ישויות רוחניות אחרות שיש להן תחושה של שלמות, התעלות או חוכמה אלוהית. דמויות אלו יכולות לסמל את מסעו של החולם למימוש עצמי ולשילוב ההיבטים השונים של נפשו.
5. בעלי חיים או יצורים קסומים: העצמי יכול להתבטא גם כבעלי חיים או יצורים מיתולוגיים בעלי תכונות או יכולות ייחודיות, המייצגות היבטים באישיותו או בנפשו של החולם שיש להכיר בהם או לפתחם.

נשים לב כאן כי העצמי בחלום מיוצג על ידי דמויות ארכיטיפיות. חשוב גם לזכור כי התגשמות העצמי בחלומות היא אינדיבידואליסטית מאוד ותלויה בחוויותיו האישיות, באמונותיו וברקע התרבותי של החולם. פירוש העצמי בחלומות דורש הבנה של ההקשר הייחודי של החולם והמשמעויות הספציפיות של הסמלים לאדם.

ועוד נשאל האם יתכן כי ש"העצמי" משתנה בחלומות?

הרעיון שהעצמי עלול להשתנות או אף להתפצל בחלומות אינו קשור בדרך כלל לחוקר או תיאורטיקן ספציפי. עם זאת, הרעיון של עצמי פחות קוהרנטי בחלומות נדון על ידי פסיכולוגים שונים, מדעני מוח וחוקרי חלומות. הם טוענים כי העצמי בחלום יכול להיות שונה מהעצמי הער במונחים של המשכיות, יציבות וקוהרנטיות.

כמה נקודות שיש לקחת בחשבון לגבי העצמי בחלומות:

1. מוזרות ופיצול חלום: חלומות יכולים לעתים קרובות להיות מוזרים, מפורקים ולכאורה לא הגיוניים, מה שמוביל לתפיסה של עצמי מקוטע או מתפורר. תופעה זו אינה מיוחסת באופן ספציפי לחוקר יחיד, אלא נדונה על ידי פסיכולוגים וחוקרי חלומות רבים.
2. חוסר רציפות של העצמי על פני חלומות: תחושת העצמי בחלומות עשויה שלא להישאר עקבית בין אפיזודות חלום שונות, מה שמוביל לרושם של עצמי פחות קוהרנטי. דמויות, הגדרות ומצבים יכולים להשתנות במהירות, מה שעלול להקשות על ביסוס תחושת עצמי יציבה בחלומות.
3. מצבי תודעה משתנים: חלימה נחשבת למצב תודעה שונה, שבו ניתן לחוות את העצמי באופן שונה מאשר בחיי הערות. העצמי בחלומות עשוי להיות נזיל או גמיש יותר, ולאפשר טרנספורמציות וחוויות שלא היו אפשריות במצב הערות.
4. פרספקטיבה של מדעי המוח הקוגניטיביים: מנקודת מבט של מדעי המוח הקוגניטיביים, פיצול או התפוררות של העצמי בחלומות עשויים להיות קשורים לתהליכים נוירוביולוגיים המתרחשים במהלך השינה. לדוגמה, קליפת המוח הקדם-מצחית, המעורבת בחשיבה לוגית ובמודעות עצמית, פעילה פחות במהלך שנת REM, כאשר רוב החלימה מתרחשת. פעילות מופחתת זו עשויה לתרום לשינוי תחושת העצמי הנחווית בחלומות.

ונמשיך ונשאל. אם העצמי הוא קואליציה של דמויות מופנמות החשובות לאדם, מה קורה לו בחלומות?

אם מבינים את העצמי כקואליציה של דמויות חשובות מופנמות או אנשים משפיעים בחייו של אדם, העצמי בחלומות עשוי ללבוש צורות שונות או להתבטא בדרכים שונות:

1. ייצוג דמויות חשובות: הדמויות המופנמות עשויות להופיע כשהן עצמן או כמיזוג של מספר אנשים בחלומות. דמויות חלום אלה יכולות לסמל את מערכות היחסים של החולם, רגשותיו או קונפליקטים בלתי פתורים עם אנשים משמעותיים אלה.
2. קבלת תפקידים ותכונות: בחלומות, החולם עשוי לקחת על עצמו את התפקידים או לאמץ את המאפיינים של דמויות חשובות אלה. זה יכול לייצג את ההזדהות או החיקוי של החולם עם האנשים המשפיעים בחייהם.
3. עיבוד רגשי ופתרון בעיות: חלומות עשויים לספק מרחב עבור החולם לעבד רגשות, להתעמת עם בעיות לא פתורות, או לחקור פתרונות פוטנציאליים הקשורים למערכות היחסים שלהם עם דמויות משמעותיות אלה. העצמי בחלום עשוי לעסוק בדמויות מופנמות אלה, ולאפשר לחולם להתמודד עם אתגרים רגשיים או לקבל פרספקטיבות חדשות.
4. אינטגרציה וצמיחה אישית: חלומות יכולים לשמש אמצעי לשילוב ההשפעות של דמויות חשובות אלו בתחושת העצמי של החולם, ולהוביל לצמיחה והתפתחות אישית. שילוב זה עשוי לכלול יישוב נקודות מבט סותרות, הפנמת תכונות חיוביות או התרחקות מהשפעות שליליות.
5. הנזילות של העצמי בחלום: העצמי בחלום הוא לעתים קרובות יותר נזיל וגמיש מאשר העצמי הער. כתוצאה מכך, החולם עשוי לחוות שילובים שונים של דמויות מופנמות אלה או אפילו לעבור בין תפקידים או נקודות מבט שונות, המשקפים את המורכבות והגמישות של העצמי בחלומות.

לסיכום, אם העצמי נתפס כקואליציה של דמויות חשובות אשר מופנמות, הוא יכול להתבטא בחלומות באמצעות תרחישים שונים המערבים את אותם אנשים בעלי השפעה. חלומות יכולים לספק מרחב לעיבוד רגשי, פתרון בעיות וצמיחה אישית הקשורים לעמדות ומאפייני דמויות משמעותיות אלה. אופיו הנזיל והגמיש של העצמי בחלום מאפשר חוויות מגוונות וחקירה של ההשפעות השונות המעצבות את זהותו של האדם.

ונמשיך ונשאל עוד. אם העצמי נתפס כקואליציה של דמויות חשובות מופנמות עם מנהיג מופנם וצנזור מה קרה לקואליציה הזו בחלומות?

אם העצמי מושג כקואליציה של דמויות חשובות מופנמות עם מנהיג וצנזור מופנמים, חלומות עשויים לשמש מרחב לחקור ולעבד את הדינמיקה של קואליציה זו. בחלומות ניתן לבחון, לאתגר או להגדיר מחדש את היחסים ויחסי הגומלין בין הדמויות המופנמות הללו לבין החולם. הנה מה שעלול לקרות לקואליציה הזו בחלומות:

1. ייצוג דמויות ומנהיג מופנמים: הדמויות החשובות והמנהיג המופנמים עשויים להופיע כדמויות חלום, המייצגות היבטים שונים באישיות, אמונות או ערכי החולם. המנהיג יכול לסמל סמכות, הדרכה או שליטה בחיי החולם.
2. קריאת תיגר על הצנזורה: חלומות יכולים להציע מרחב שבו החולם עם אוסף דמויותיו המופנמות מתעמת עם הצנזור או עוקף אותו. בהקשר זה, הצנזור עשוי לייצג את מגבלותיו של החולם או את הנורמות החברתיות המופנמות. חלומות יכולים לספק סביבה בטוחה עבור החולם לחקור נושאי טאבו, רגשות מודחקים, או רעיונות לא קונבנציונליים שעשויים להיות מצונזרים בחיי הערות.
3. חקירת דינמיקת כוח: החולם עשוי לחוות תרחישים שונים המערבים דינמיקת כוח בין הדמויות המופנמות, המנהיג והצנזור. תרחישים אלה יכולים לספק תובנה לגבי תחושות השליטה, האוטונומיה וההערכה העצמית של החולם.
4. הערכה מחדש וארגון מחדש: חלומות יכולים לשמש מרחב להערכה מחדש וארגון מחדש של קואליציית הדמויות המופנמות. זה עשוי להיות כרוך בכך שהחולם יטיל ספק בהשפעתן של דמויות מסוימות, ישנה את מאזן הכוחות בתוך הקואליציה, או יבקש לשלב נקודות מבט וחוויות חדשות.
5. עיבוד רגשי ופתרון בעיות: על ידי עיסוק בקואליציית הדמויות המופנמות, המנהיג והצנזור בחלומות, החולם יכול לעבד רגשות, להתעמת עם סוגיות לא פתורות ולחקור פתרונות אפשריים הקשורים לתחושת העצמי שלו וליחסים עם אנשים משפיעים אלה.

לסיכום, כאשר העצמי נתפס כקואליציה של דמויות חשובות מופנמות עם מנהיג וצנזור מופנמים, חלומות יכולים לשמש מרחב עבור החולם לחקור ולעבד את הדינמיקה בתוך קואליציה זו. חלומות עשויים לספק הזדמנויות להתעמת עם הצנזורה, לבחון דינמיקות כוח, להעריך מחדש את תפקידיהן של דמויות מופנמות, ולעסוק בעיבוד רגשי ובפתרון בעיות הקשורות לתחושת העצמי של החולם.

נעבור כעת להקשר בין מאפייני תכני ומהויות החלום ו REFERENCE GROUP FOCUSED THERAPY [RGFT]

אך לפני כן נזכיר תחילה מספר מושגים הקשורים ב REFERENCE GROUP FOCUSED THERAPY שהופיעו בשיחות הראשונות.

נציין כי העצמי החברתי מושפע בעיקר מקבוצות ההתייחסות החיצוניות [במציאות החיצונית] ואף מקרין עליהן דבר הבא לידי ביטוי באיור למעלה.

להלן הגדרות הסטרוקטורות והמושגים המופיעים באיורי המודל.

א] נאמר תחילה כי סטרוקטורה מוגדרת כמבנה נפשי המבטא תפקוד או תפקודים מוגדרים

ב] קבוצות חיצוניות מוגדרות כקבוצת אנשים במציאות החיצונית שיש להם מכנה משותף כלשהו ואינטרקציות הדדיות

ג] דחפים מוגדרים כאן כהיבט ביולוגי נפשי המבטא דחיפות למילוי צורך השרדותי, וכוללים את הדחף לאכילה, לשתיה, למיניות, לחיברות, להמנעות מסיכונים כקור וחום המסכנים את בריאות האדם, ועוד'.

ד] ערוצי רגישות (ISC- INTERNAL SENSITIVITY CHANNEL – ) מוגדרים כמבנים היפותטיים הכלולים בתוך מושג הRGFT [REFERENCE GROUP FOCUED THERAPY] , אינדיבידואליים בטבעם ובפוטנציאל התבטאותם, ומשקפים את התגובה האישית שלנו למגוון גורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). מתח ואף חוסר אמון רגשי יכולים לגרום להפעלתם. מבנם ופעילותם משתנה לאורך ציר הזמן במהלך החיים במיוחד בעת חלונות התפתחותיים אך גם בעקבות תהליכי הזדקנות, תרופות מסוימות, טראומה, מחלות וכו '.

RGFT מניח שניתן לסווג ערוצי רגישות אלו לשש קטגוריות. 1] הערוץ הקשור לסטטוס הנתפס של האדם; 2] זה הקשור לנורמות החברתיות; 3] זה הקשור בתחושת איום; 4] זה הקשור בתחושת ההתקשרות של האדם;5 ] זה הקשור ברוטינות ולבסוף; 6] זה הקשור ברמת האנרגיה הסובייקטיבית, לדוגמא: אדם שנושא הסטטוס והמעמד האישי משחקים אצלו תפקיד ניכר, הרי שיביע רגישות רבה ביותר לכל איום על הסטטוס שלו, בעוד שאם אינו רגיש לאיום על הרוטינות שלו, הרי ששינוי כזה לא יהווה איום עליו.

באיור מופיע המונח DEFENSIVE SHEILD או מיסוך הגנתי, הכוונה לתגובות הגנתיות של האדם בעקבות החרדה המתעוררת על ידי ערוצי הרגישות לאחד מן האיומים הנתפסים.

במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. והעצמי החברתי [המשני], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם).

העצמי הגופני מוגדר כמכלול החוויות הקשורות בתפיסת הגוף, גבולותיו ותחושותיו, וכולל גם מחשבות, עמדות ורגשות כלפי הגוף, ואשר ראשיתו בעצמי הגופני המולד אשר כאמור הולך ומתפתח בחיי האדם

ה"עצמיים המשניים" כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי]

ולבסוף נזכיר את ה"עצמי הרפלקטיבי" או ה"אני הרפלקטיבי", המוגדר כמבנה שמתפתח בעקבות התפתחות העצמי החברתי ומאפשר ראייה כוללנית של מצב המודעות וההתבטאויות הנפשיות של היחיד.

אם ננסה כעת לשלב את הרקע וההנחות שלמעלה בהקשר לחלום במסגרת RGFT [[REFERENCE GROUP FOCUSED THERAPY] נצטרך להתייחס לשאלות הבאות:

1. איזה תפקיד ממלאים העצמיים המשניים במהלך החלום, כיצד תפקודם משתנה בהשוואה למצב הערות?

2. איזה תפקיד ממלא העצמי הדיקטטורי, כסוג מסוים של עצמי משני, ב"צנזורה" של תוכן החלום? במה שונה "צנזורה" זו מזו של מצב ההתעוררות?

3. איזה תפקיד ממלאים ערוצי הרגישות בגיבוש תוכן החלום?

4. איזה תפקיד ממלאת החלום ביצירת עצמיים משניים חדשים ובשינוי העצמי המשני המבוסס?

1. תפקיד העצמי המשני בתהליך החלימה.

אחת מהנחות המפתח של ה-RGFT היא ש"העצמי החברתי" שלנו, או במונחים מקובלים יותר, המודעות העצמית שלנו, בנוי מעצמיים משניים שונים, דמויות משפיעות, בחלקם אנשים או קבוצות אמיתיים ובחלקם דמיוניים שהתמודדנו איתם במהלך חיינו.

בזמן החלימה אנחנו בדרך כלל תופסים נוף והתרחשיות השונות מאוד מהחוויה היומיומית שלנו. ניכר כי האני הרפלקטיבי המאפשר ראייה כוללנית של מצב המודעות וההתבטאויות הנפשיות של היחיד מנוטרל בחלום.

החלום יכול להכיל אנשים או חפצים שמעולם לא פגשנו בחיינו באותה צורה בדיוק, אנו יכולים לתפוס את עצמנו בגיל, בעמדה, אפילו במגדר שאינו תואם את מצבנו הנוכחי. ובכל זאת, חלום הוא בדרך כלל שיח של "גוף ראשון", במובן זה בדומה לחוויית ה"ערות" הרגילה שלנו.

מנקודת המבט של RGFT, כל הדמויות המוכלות ומופנמות במוח שלנו חייבות להיות בעלות משמעות אישית כלשהי, שכן ההתרחשויות הלא משמעותיות בדרך כלל אינן נשמרות בזיכרון לטווח ארוך שלנו. זוהי גם הזדמנות להזכיר לעצמנו שהעצמיים המשניים מיוצגים במוחנו למעשה כרשתות עצביות המייצגות עמדות והתנהגויות שונות בזיכרון לטווח ארוך. כאן עלינו גם לזכור כי תוכן החלום שלנו ככל הידוע לנו היום, משקף הן עקבות זיכרון לטווח קצר כמו גם אלה לטווח ארוך. וכדי לומר זאת שוב, העצמי המשני שנוצר בעבר שלנו מיוצג אך ורק בזיכרון לטווח ארוך.

לכן, כל הדמויות שאנו חווים ומזהים בחלומותינו כנובעות מהעבר שלנו הן למעשה האני המשני שלנו.

כפי שכבר טען פרויד, ועלינו להסכים איתו, בהתחשב בעובדה שכל היונקים הידועים חולמים ושהשפה הסמלית והחשיבה הלוגית שלנו הקשורה אליה, הן חדשות מאוד בתהליך האבולוציוני של האדם, תוכן החלום חסר כפי שפרויד כינה אותו, "תהליך של מחשבה משנית" ואינו לוקח בחשבון חשיבה לוגית. ליתר דיוק, אין היגיון בחלם וקיים חוסר שיפוט לגבי סתירות בין סצנות המתרחשות בחלום לבין החוויות היומיומיות שלנו במצב הערות. למען הדיוק מסקירת חלומות שלנו ושל מטופלים, כשאין מטא-קוגניציה או מטא-שיפוט לגבי המצבים המתרחשים בחלום, יכול להיות רק שיפוט מקוטע בחלום. כפי ש-RGFT מדגיש, אחד המאפיינים החשובים של עצמי משני מסוים הוא העמדות והגישות שלו. אבל עמדות באות לידי ביטוי בשפה סימבולית וחייבות להיות קשורות זו בזו באופן לוגי, כך שלא ניתן להשתמש בהן או לבטא אותן במלוא משמעותן במהלך החלום. יש לכך השלכות הן על הביטי של כל עצמי משני בתוך החלום והן על האינטראקציות בין עצמיים משניים שונים.

לפיכך, עצמי משני מסוים יכול לבטא הצהרות שעשויות להישמע סותרות את מהותו, עשויות להכיל תכונות הסותרות את רגשותיו הרגילים, הופעתו, התנהגותו וכן הלאה. עצמיים משניים שונים יכולים לקיים אינטראקציה באופן יוצא דופן, יכולים להחליף חלקים מהופעתם, התנהגותם, רגשותיהם האופייניים, הצהרותיהם, וכו 'ואפילו ל"התעבות" [CONDENSATION] או להתלכד במגוון דרכים.

היבט נוסף שחשוב להזכיר הוא שהעצמיים המשניים בהתנהגותם החריגה (בהשוואה לצפוי במציאות) עשויים להתאים יותר לרצונות ולמשאלות המודעים או הלא מודעים שלנו. משאלות אלה עשויות אף להיות מנוגדות לעמדותיו של העצמי הדיקטטורי, אך בעיקר משקפות פרופיל אישי של ערוצי הרגישות שלו.

2. איזה תפקיד ממלא העצמי הדיקטטורי, כסוג מסוים של עצמי משני, ב"צנזורה" של תוכן החלום?

כפי שטוען RGFT, העצמי הדיקטטורי (או העצמי הרודן) משמש כמעין מסנן תוכן ("צנזורה") ביצירת עצמיים משניים חדשים, ומעדיף דמויות התואמות את עמדות העצמי המשני הזה.

מכיוון שקשרים לוגיים בולטים פחות באופן משמעותי במהלך מצב החלימה, התוכן במהלך החלום יכול להיות פחות תואם את עמדות העצמי הדיקטטורי. עם זאת, ה"צנזורה" תחזור בעודה במצב של התעוררות. זה עשוי להסביר חלקית את העובדה מדוע כל כך קשה לנו לזכור חלומות ומדוע אם אנו עדיין זוכרים חלק מהם אנו מפספסים בקלות הרבה מהפרטים שלהם.

3. איזה תפקיד ממלאים ערוצי הרגישות בגיבוש תוכן החלום?

RGFT מרמז כי לכל אדם יש קבוצה ספציפית של רגישויות לגורמי לחץ חיצוניים שונים (טריגרים). RGFT סופר 6 טריגרים אפשריים שונים וקורא להם ערוצי רגישות. הם : מעמד, נורמות, התקשרות, איום, שגרה, אנרגיה. הם קשורים קשר הדוק עם המוטיבציה של האדם ועשויים להיות בעלי אופי שלילי או חיובי. לדעתנו, ערוצי רגישות אלה משפיעים במידה רבה על תוכן החלום שכן הם משקפים את רצונותיו ופחדיו של האדם. חלום מספק מגרש משחקים מושלם שבו ניתן להתמודד עם המשאלות והפחדים הללו. כמו במחזה אמיתי, הם אינם חושפים את האדם לסיכונים ניכרים ומאפשרים לאמן את תגובותיו של האדם לתרחישים שונים, כמו בסימולציה ממוחשבת.

4. איזה תפקיד ממלאת החלימה ביצירת עצמיים משניים חדשים ובשינוי העצמי המשני המבוסס?

חלימה היא כנראה חלק מהמנגנון של יצירת עצמי משני חדש (או במילים אחרות – של הפנמתו) כמכשיר לשינוי עצמי משני שנברא קודם לכן. כפי שמקובל לחשוב, חלימה עשויה לשקף העברה של אירועים יומיומיים המאוחסנים בזיכרון לטווח קצר (בעיקר בהיפוקמפוס) לזיכרון לטווח ארוך. מכיוון שיש כמות עצומה של מידע שנאסף במהלך היום, רק חלק קטן ממנו צריך להיות מועבר הלאה לתוך הזיכרון לטווח ארוך. זה מרמז על סינון. יש כנראה סוגים שונים של סינון שפועלים כאן, אבל אחד מהם (בכל הנוגע להפנמת הדמות) הוא כנראה ה"צנזורה" שמפעיל העצמי הדיקטטור. זה משפיע גם על ההחלטות, מה צריך להיות מופנם (משמעותי) ומה צריך להימחק מהזיכרון לטווח קצר. באשר לעצמיים משניים מופנמים מוקדמים יותר – הוא מחליט אם שינויים מסוימים בדימוי הכללי (הגשטאלטי) של המקור החיצוני של העצמי המשני המופנם דורשים שינוי כלשהו בעצמי המשני הקיים המופנם או אפילו יצירה של עצמי משני חדש לגמרי. במקרה מיוחד של אירוע טראומטי ביותר, סינון זה אולי לא יצליח למחוק את האירוע לחלוטין, אך העצמי הדיקטטורי עשוי למנוע מהחלק הטראומטי ביותר להיכנס לתודעה. התוצאות עשויות להיות השפעה בלתי מבוקרת ולא קוהרנטית של הזיכרון המודחק על הסדר הפנימי הכללי וכתוצאה מכך להתפתחות פתולוגיה נפשית.

עד כאן להפעם. להתראות בשיחה הבאה.

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין