פרופ' יוסף לוין

שיחה 31: יחסי חיברות [סוציאליזציה] בקרב פרימטים שאינם בני אנוש

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב

להלן כתבתנו אודות חיברות בקרב פרימטים שאינם בני אנוש. לצורך זה נעזרנו תוך ביקורתיות ב -GPT 4 וסקרנו ספרות ב PUBMED ועוד מתוכה התמקדנו במאמר אחד שנראה לנו חשוב. לאור שפע התצפיות והמחקר לא כללנו בסקירה דיווחים של חוקרות ידועות על חייהן עם הקופים הגדולים או מחקרים שדיווחו על זכרון עבודה מיידי מעולה אצל שימפנזים או עבודות מעניינות החושפות מגוון סטיגמות אנושיות על מאפייניהם של זכרי אלפא ועוד.

פרימטים [לא כולל בני אדם] ידועים בחיי החברה המורכבים שלהם. עם זאת למרות שהמבנים החברתיים וההתנהגויות משתנים באופן משמעותי בין מיני פרימטים שונים, נמנה כאן כמה מאפיינים נפוצים :

1. חיים קבוצתיים: רוב הפרימטים חיים בקבוצות חברתיות שגודלן יכול לנוע בין פרטים בודדים ועד לעשרות ואפילו למאות. קבוצות אלה מציעות הגנה מפני טורפים, מסייעות במציאת מזון ומספקות הזדמנויות ללמידה ולאינטראקציה חברתית.
2. היררכיות: קבוצות פרימטים רבות פועלות תחת היררכיה חברתית, המוכתבת לעתים קרובות על ידי גורמים כמו גיל, מין וכוח פיזי. לפרטים דומיננטיים יש בדרך כלל גישה למשאבים הטובים ביותר ולהזדמנויות ההזדווגות הטובות.
3. תקשורת: פרימטים מתקשרים במגוון רחב של שיטות, כולל קולות, הבעות פנים, תנוחות גוף ומגע פיזי. מינים מסוימים משתמשים גם בכלים אמנם שפשוטים ומציגים צורות אחרות של התנהגות מורכבת.
4. טיפוח: זוהי התנהגות נפוצה בקרב פרימטים ומשרתת לא רק מטרה היגיינית אלא גם מטרה חברתית. טיפוח יכול לעזור לחזק קשרים חברתיים ולשמור על הרמוניה קבוצתית.
5. הזדווגות והורות: מערכות ההזדווגות של פרימטים מגוונות וכוללות מונוגמיה, פוליגניה (זכר אחד, נקבות מרובות) ופוליאנדריה (נקבה אחת, זכרים מרובים). במינים רבים של פרימטים, ההורות היא במידה רבה תפקידה של האם, אך בחלקם, כמו המרמוסטים, הזכרים ממלאים תפקיד משמעותי, ובאחרים, כמו הסיאמאנגים והגיבונים, הטיפול ההורי מתחלק באופן שווה.
6. שיתוף פעולה ואלטרואיזם: פרימטים משתפים פעולה לעתים קרובות במשימות כמו ציד או טיפול בצעירים. חלק מהפרימטים אף נצפו מפגינים התנהגות אלטרואיסטית, כמו חלוקת מזון או עזרה לחברי קבוצה אחרים במצוקה.
7. למידה ותרבות: פרימטים מסוגלים ללמוד על ידי התבוננות באחרים, מה שמאפשר להתנהגויות לעבור מדור לדור. העברה זו של ידע והתנהגויות יכולה להחשב כצורה של תרבות.

לכל מין של פרימטים יש התנהגויות ומבנים חברתיים ייחודיים משלו. לדוגמה, בבונים חיים בקבוצות גדולות עם היררכיות מורכבות, בעוד אורנגאוטנים הם בעיקר בודדים. שימפנזים ובונובו ידועים במבנים ובהתנהגויות החברתיות המתוחכמים שלהם, כולל השימוש שלהם בכלים וגילויי אמפתיה. גורילות חיות בקבוצות המובלות על ידי זכר כסוף גב דומיננטי. למינים פחות מוכרים, כמו למורים וטרסיירים, יש גם חיי חברה מעניינים, אך הם נחקרים פחות מקרוביהם הגדולים יותר.

להלן נפרט אודות חיי החיברות של מספר סוגים של פרימטים כולל אלו של "הקופים הגדולים".

1. שימפנזים (Pan troglodytes): שימפנזים חיים בחברות המתאפיינות בפיצול אל מול לכידות, שבהן גודל הקבוצה והרכבה יכולים להשתנות. הקבוצה מורכבת בדרך כלל מנקבות קרובות וצאצאיהן, יחד עם זכרים בוגרים שאינם דווקא קשורים. קיימת היררכיית דומיננטיות בקרב זכרים ונקבות כאחד, כאשר זכר אלפא הוא בדרך כלל הפרט הדומיננטי ביותר בקבוצה. מעניין כי בניגוד לאנ=מונה כי זכר אלפא הינו אגרסיבי בהתנהגותו הרי מחקר מפורט מראה כי זכרי אלפא הזוכים לאההדה מגינים על החלשים ומגלים סוג של אמפטיה אליהם וכך זוכים בפופולריות. ככלל השימפנזים ידועים בהתנהגויות החברתיות המורכבות שלהם, כולל שימוש בכלים, ציד בצוותים ואפילו לוחמה בין קבוצות.
2. בונובו (Pan paniscus): בונובו חיים גם הם בקבוצות המתאפיינות בפיצול-לכידות, אך החברות שלהם בדרך כלל שלוות ומטריארכליות יותר בהשוואה לשימפנזים. הבונובו ידועים בשימוש הנרחב שלהם בהתנהגויות מיניות באינטראקציות חברתיות, המשמשות לשמירה על קשרים חברתיים, לפתרון קונפליקטים ולהבעת פיוס.
3. גורילות (Gorilla spp.): גורילות חיות בקבוצות המובלות על ידי זכר כסוף גב דומיננטי שמקבל את כל ההחלטות, מתווך קונפליקטים, קובע את תנועות הקבוצה, מוביל את האחרים לאתרי האכלה ולוקח אחריות על שלומם ורווחתם של האחרים. הנקבות מטפלות בצאצאיהן בעזרת נקבות צעירות.

1. אורנגאוטנים (Pongo spp.): אורנגאוטנים הם בדרך כלל בודדים, במיוחד הזכרים. הנקבות מלוות בדרך כלל בצאצאיהן. זכרים ונקבות בוגרים בדרך כלל נפגשים רק כדי להזדווג. זכרים בוגרים הם טריטוריאליים ומשמיעים קריאות ארוכות המזהירות זכרים אחרים להתרחק מהטריטוריה שלהם ולמשוך נקבות.

1. בבונים (Papio spp.): בבונים חיים בלהקות, שיכולות לכלול כמה עשרות פרטים עד כמה מאותבקרבם יש היררכיה קפדנית, כאשר זכרים דומיננטיים מקבלים גישה למזון הטוב ביותר ולהזדמנויות הזדווגות. בבונים זכרים גם שומרים מפני טורפים.
2. קופי קפוצ'ין (Cebus spp. ו-Sapajus spp.): קופי קפוצ'ין חיים בקבוצות של 10 עד 35 פרטים. יש להם מבנה חברתי מורכב עם היררכיית דומיננטיות ברורה, המתוחזקת באמצעות מגוון התנהגויות כולל תוקפנות, טיפוח ויצירת בריתות. קופי קפוצ'ין ידועים בשימוש הנרחב שלהם בכלים.
3. למורים טבעתיים זנביים (Lemur catta): למורים אלה חיים בקבוצות של 15 עד 20 פרטים, ובניגוד לפרימטים רבים, קבוצותיהם נשלטות לעתים קרובות על ידי נקבות. חברי הקבוצה מתקשרים באמצעות מערכת מורכבת של ריחות וקולות.
4. קופי עכביש (Ateles spp.): קופי עכביש חיים בקהילות גדולות אך מתפצלים לקבוצות קטנות יותר בכדי לחפש מזון במהלך היום. הקבוצות הקטנות יותר מורכבות בדרך כלל מנקבות בוגרות וצאצאיהן, כאשר הזכרים משוטטים בנפרד.
5. גיבונים (משפחה: Hylobatidae): גיבונים הם מונוגמיים וחיים בקבוצות משפחתיות קטנות ויציבות המורכבות מזוג מזווג וצאצאיהם הצעירים. הם טריטוריאליים, משתמשים בשירים רועשים כדי להזהיר אחרים מנוכחותם.

כדאי לזכור כי יש שונות משמעותית בהתנהגות החברתית בהתאם לגורמים כמו בית גידול, תזונה ונוכחות טורפים..

מעניין כי מיני פרימטים רבים שאינם אנושיים מפגינים את היכולת לזהות פנים אינדיבידואליות, הן בתוך המין שלהם והן בין מינים. זיהוי פנים הוא חיוני עבור מינים חברתיים מכיוון שהוא מאפשר אינטראקציה חברתית, כולל זיהוי בני משפחה, זכירת אינטראקציות קודמות והבחנה בין חבר לאויב.

יש לציין כי מינים אלה כוללים:

1. שימפנזים (Pan troglodytes): שימפנזים הוכחו כמזהים את פניהם של שימפנזים אחרים, אפילו בתצלומים. הם גם נצפו מזהים פנים אנושיות, מה שמצביע על יכולת לזהות פרטים מעבר לקווי המינים.

1. בונובו (Pan paniscus): בדומה לשימפנזים, הבונובו קרובים מאוד לבני אדם והפגינו יכולות זיהוי פנים. זה כולל זיהוי הן של פני בונובו והן של פנים אנושיות.

1. קופי מקוק (Macaca spp.): קופי מקוק הפגינו יכולות זיהוי פנים חזקות. לדוגמה, מחקר על קופי מקוק רזוס (Macaca mulatta) הראה שהם יכולים לזהות פנים של בני מינם ולהבחין בין פרטים מוכרים ולא מוכרים. הם גם מראים הכרה מסוימת של פנים אנושיות.
2. קופי קפוצ'ין (Cebus spp. ו-Sapajus spp.): קופי קפוצ'ין הם בעלי חיים חברתיים משמעותיים והראו יכולות זיהוי פנים. הם יכולים לזהות ולזכור פנים של קפוצ'ינים אחרים.
3. גיבונים (משפחה: Hylobatidae): גיבונים ידועים כבעלי יכולות זיהוי פנים, החיוניות למבנה החברתי המונוגמי שלהם.
4. אורנגאוטנים (Pongo spp.): אורנגאוטנים נמצאו מזהים פנים של בני מינם. הם גם מראים הכרה של מטפלים אנושיים, מה שמצביע על יכולת זיהוי בין מינים.

זככלל זיהוי פנים של בני מינם, כולל בני אדם, נפוץ אצל פרימטים שיש להם היסטוריה של אינטראקציה קרובה עם בני אדם, כמו אלה שהוחזקו בשבי. עם זאת, חשוב לציין כי היכולת לזהות פנים של מינים אחרים, במיוחד בני אדם, משתנה בין פרטים שונים ועשויה להיות תלויה בגורמים כמו חוויותיה של החיה ויכולות קוגניטיביות אינדיבידואליות.

ראוי גם להזכיר כי בעוד פרימטים רבים הוכיחו את היכולת לזהות פרצופים, המנגנונים המדויקים והתהליכים הקוגניטיביים המעורבים עשויים להיות שונים מאלה המשמשים בני אדם. לדוגמה, בעוד שבני אדם בדרך כלל מזהים פנים כמכלול (תופעה הידועה בשם "עיבוד הוליסטי"), מחקרים מסוימים מציעים כי פרימטים אחרים עשויים להסתמך יותר על תווי פנים בודדים.

נשאלת השאלה אילו חלקים במוחם של פרימטים לא אנושיים מעורבים בזיהוי פנים?

זיהוי פנים אצל פרימטים לא אנושיים מערב כמה אזורים במוח, בדומה לתהליך אצל בני אדם. תחומי המפתח כוללים:

1. קליפת המוח האינפרו-טמפורלית (IT): זהו חלק מקליפת המוח הראייתית, בחלקה הגחוני, המעורבת בזיהוי אובייקטים, כולל פרצופים. מחקרי הקלטה של תא בודד בקופים זיהו תאים "סלקטיביים לפנים" באיזור זה.
2. הפיתול הטמפורלי העליון (STS): אזור זה מעבד רמזי פנים דינמיים ומעורב בתפיסה של מבט עיניים, הבעות פנים ותנועות אחרות.איזור זה זה עוזר לפרימטים להבין את הכוונות והמצבים הרגשיים של אחרים.
3. פיתול החגורה הקדמי (ACC) וקליפת המוח האורביטופרונטלית (OFC): אזורים אלה קשורים להערכת מידע חברתי מפרצופים וקבלת החלטות על סמך מידע זה.
4. אמיגדלה: אזור זה במוח מעבד תגובות רגשיות וחשוב לשיוך פנים לתגובות רגשיות. האמיגדלה מגיבה לפרצופים המבטאים מצבים רגשיים שונים ותורמת לקוגניציה חברתית.
5. Fusiform Face Area (FFA): למרות שיותר שנוי במחלוקת אם לפרימטים שאינם אנושיים יש מקבילה ישירה ל-FFA האנושי, מחקרים מצביעים על קיומם של "חלקי פנים" באונה הרקתית, המעורבים בזיהוי פנים. אזורים אלה עשויים להיות דומים ל- FFA בבני אדם, שהוא המפתח בבני אדם לתפיסת פנים.

כל אחד מהאזורים האלה לא עובד בבידוד. אלו הם חלק מרשת גדולה יותר של אזורי מוח שעובדים יחד כדי לזהות ולפרש פרצופים. מחקרים על זיהוי פנים אצל פרימטים לא אנושיים נערכו לעתים קרובות עם קופי מקוק, אך סביר להניח שאזורים דומים מעורבים גם במינים אחרים של פרימטים. עם זאת, יש צורך במחקר נוסף כדי להבין באופן מלא את הדמיון וההבדלים בזיהוי פנים בין בני אדם לפרימטים אחרים.

היבט מעניין בהקשר לחיברות אצל פרימטים הינו זה של הקוגניציה החברתית אצל פרימטים לא אנושיים.

קוגניציה חברתית מתייחסת לתהליכים מנטליים המאפשרים להבין ולפרש התנהגויות, כוונות ורגשות של אחרים.היבט זה זה חיוני עבור מינים חברתיים, כולל פרימטים שאינם אנושיים, ומאפשר אינטראקציות מורכבות בתוך קבוצות. הנה כמה מרכיבים של קוגניציה חברתית אצל פרימטים לא אנושיים:

1. תיאוריה של הנפש: התיאוריה של ההתודעה [THEORY OF MIND] היא היכולת להבין שלאחרים יש מחשבות, אמונות ופרספקטיבות שונות משלך. בעוד שזוהי מיומנות קוגניטיבית מורכבת המפותחת ביותר בבני אדם, ישנן ראיות המצביעות על כך שלחלק מהפרימטים הלא-אנושיים, במיוחד קופי אדם גדולים כמו שימפנזים ובונובו, יש צורה בסיסית של תיאוריית התודעה.
2. אמפתיה: פרימטים לא אנושיים יכולים להפגין התנהגויות אמפתיות, כגון ניחום חברי קבוצה במצוקה, מה שמרמז על כך שהם יכולים להבין ולשתף את רגשותיהם של אחרים. לדוגמה, בונובו נצפו מנחמים אחרים שהפסידו בקרבות, ושימפנזים נצפו מטפלים בפצועים או חולים.
3. זיהוי פנים: כפי שהוזכר קודם לכן, פרימטים לא אנושיים רבים יכולים לזהות פנים אינדיבידואליות, וזה חיוני למעקב אחר קשרים חברתיים וזכירת אינטראקציות עבר.
4. למידה חברתית: פרימטים לא אנושיים יכולים ללמוד התנהגויות על ידי התבוננות באחרים, תהליך המכונה למידה חברתית או למידה תצפיתית. יכולת זו יכולה להוביל להתפתחות התרבות, כאשר התנהגויות מועברות מדור לדור.
5. הונאה: כמה פרימטים לא אנושיים נצפו משתמשים בהונאה כדי לתמרן את התנהגותם של אחרים, מה שדורש הבנה של כוונותיהם ואמונותיהם של אחרים.
6. שיתוף פעולה: פרימטים לא אנושיים עוסקים לעתים קרובות בהתנהגויות שיתופיות, כגון ציד או טיפוח, הדורשות הבנה של תפקידיהם וכוונותיהם של אחרים.

ההתפתחות והביטוי של יכולות קוגניטיביות חברתיות אלה תלויים בגורמים גנטיים וסביבתיים כאחד, ויש שונות רבה בין המינים. לדוגמה, בעוד שכל הפרימטים שאינם אנושיים יכולים לעסוק בלמידה חברתית, נראה כי מיומנויות קוגניטיביות מורכבות יותר כמו תורת התודעה והונאה מפותחות יותר אצל קופים גדולים, שיש להם יחסים אבולוציוניים קרובים יותר לבני אדם. יתר על כן, קוגניציה חברתית אצל פרימטים אינה רק תוצאה של גודל מוח גדול יותר, אלא מערבת מנגנונים קוגניטיביים מיוחדים ואזורי מוח, שרבים מהם נמצאים גם אצל בני אדם.

להלן נביא תקציר מתורגם {י.ל.] מעמדתה של החוקרת קירסטי מתוך מאמר אודות נקודת מבט סוציו-אקולוגית על תקשורת המחוות של מיני קופים גדולים, פרטים ויחידות חברתיות. המאמר פורסם בעיתון אתולוגיה אקולוגיה ואבולוציה בשנת 2022 , כרך 34, מס 3, 235-259.

Kirsty E.A socio-ecological perspective on the gestural communication of great ape species, individuals, and social units. Ethology Ecology & Evolution 2022, VolL. 34, No. 3, 235-259

"במהלך 30 השנים האחרונות, רוב המחקר על תקשורת מחוות של פרימטים לא אנושיים הופק על ידי פסיכולוגים, אשר עיצבו את השאלות שנשאלו ואת השיטות שבהן נעשה שימוש. חוקרים אלה שאבו מושגים מתחומי הפילוסופיה, הבלשנות, האנתרופולוגיה והאתולוגיה, אך למרות השפעות רחבות אלה התחום שכח למקם את המחוות בהקשר החברתי-אקולוגי שבו מתקיימים המינים, הפרטים והיחידות החברתיות המגוונות.

כל הקופים הגדולים משתמשים במחוות בכדי לתקשר. תנועות גוף נפרדות יוצרות מחוות אשר שימושיות במיוחד באינטראקציות חברתיות דיאדיות שבהן פרט רוצה לתקשר עם בן זוגו או פרט אחר בקבצה בכדי להשיג מטרה מסוימת. הקופים הגדולים משתמשים במחוות כדי ליזום טיפוח, לבקש וליזום הזדווגות, לבקש מזון, לאותת לאחרים להתרחק או להתקרב, להזמין משחק ועוד. כאשר לוקחים בחשבון את המטרות שמחוות גדולות של קופים משיגות ואת ההקשרים שבהם קופים עושים מחוות, נראה ברור לצפות לשונות בשימוש במחוות ברמות הפרט, הקהילה והמין. עם זאת, המחקר על שונות המחוות טרם הצליח למסגר את הדיון הזה דרך עדשה סוציו-אקולוגית. כלומר, הדרכים שבהן מחוות משתנות לא נלקחו בחשבון במלואן במונחים של ההשפעה של מבנים חברתיים ואילוצים סביבתיים על הפרטים שמשתמשים בהם.

מבחינה היסטורית, מחקר המחוות הגדולות של הקופים היה עסוק באופן שבו מחוות נרכשות. ניתן לסכם את שתי האסכולות העיקריות באופן כללי כ"טקסיות אונטוגנטית" ו"טקסיות פילוגנטית" – הראשונה נרכשת, כאשר פעולות חוזרות ונשנות הופכות לטקסיות ולמחוות שנוצרו מהתחלות של תנועות חלקיות ולא שלמות, ואילו בסוג השני המחוות עוברות בתורשה ביולוגית, כתוצאה של ברירה טבעית עבור אותות תקשורתיים אלה. בסוג הראשון, היינו מצפים להרבה וריאציות אינדיבידואליות ברפרטואר המחוות כאשר פעולות שונות או חלקים שונים של פעולה הופכים לטקסיים עבור שותפים מסויימים לאינטראקציה, ובשני הגנטי, היינו מצפים למעט מאוד וריאציה אם בכלל. משתמע משתי הגישות שהשונות בצורה נובעת מהתפתחותן של חוויות והתנסויות אישיות מחד או גנטיקה מאידך, אך מה לגבי תפקידו של הפרט בתוך הקבוצה שלו וכיצד הקבוצה שלו בנויה? או כיצד הסביבה של הפרט מגבילה פיזית את הפיתוח והפריסה של אסטרטגיית התקשורת שלו?

חשוב לציין, אף אחת מהגישות אינה תופסת במלואה את הדרכים שבהן מחוות יכולות להשתנות. כמו במערכות תקשורת רבות אחרות, משפה אנושית ועד שירת ציפורים, השונות בסוגי האותות וברפרטואר הזמין מייצג ממד אחד בלבד, כאשר רבים אחרים אינם נבדקים ברובם. התקשורת עשויה להשתנות במונחים של הקצב הכולל של הפקת אותות, כמו גם שיעורי הייצור עבור סוגי אותות, הקשרים ומשמעויות ספציפיים; המהירות, הגודל או המשרעת של אותות שלמים או חלקי אותות; סוגי האובייקטים המשמשים כחלק מהאות. ושונות זו עשויה להתרחש בתגובה לגורמים סוציו-אקולוגיים מגוונים, החל מצפיפות צמחייה וזמינות חפצים ועד קשרים חברתיים, מצב רבייה ועוד. הרחבת החיפוש אחר שונות במחוות חשובה כמובן לשאלות סביב אונטוגניות המחוות [הנגזרת מהסוג הראשון] ושימוש במחוות באופן כללי יותר, אך גם תורמת לדיונים רחבים יותר על תרבות הפרימטים.

בתיאוריה, יש להתאים כל מערכת תקשורת, בין אם באמצעות ברירה אבולוציונית או תהליכי למידה או שילוב של שניהם, לנישה החברתית-אקולוגית שבה היא מתרחשת. בין קופי האדם הגדולים, קיימת שונות משמעותית הן בסביבה הפיזית והן בסביבה החברתית של פרטים, קבוצות ומינים. בתי הגידול שלהם כוללים יערות גשם צפופים, יערות ביצתיים וסוואנה פתוחה בעוד שניתן לעשות הכללות מסוימות לגבי בית הגידול של כל מין, למשל: שונות גבוהה בזמינות פירות העונה עבור אורנג-אוטנים, יש כמובן שונות בין קהילות בתוך כל מין. למרבה הצער, בתי גידול מסוימים נחקרים היטב יותר מאחרים. עבור בונובו ושימפנזים רוב המחקר נערך בבתי גידול עשירים ביערות גשם, וזה (עד לאחרונה) עיצב את הבנתנו את המינים האלה. עם זאת, ישנן קהילות בונובו החיות בבתי גידול עם מאפייני סוואנה למשל, והאוכלוסיות הגדולות ביותר של שימפנזים המערב אפריקאים מאכלסות חורש סוואנה. נופים אלה שונים באופן דרמטי. שילוב הסביבות הפיזיות של קופי אדם גדולים בהבנתנו את מערכות התקשורת שלהם חיוני לחשיפת הרפרטואר ההתנהגותי המלא והמגוון שלהם.

השפעת הדירוג החברתי או ההירככיה

תקשורת חברתית היא המפתח ליכולתו של הפרט לפתח ולתחזק קשרים חברתיים עם חברי קבוצה אחרים. לדוגמה, הוצע כי גרגור מכנסיים של שימפנזה משקף את כוונת האינטראקציה של המתקשר, בוחן את המוטיבציה ומצב הרוח של המקבל, משדר כבוד, כמו גם כלי למניעת תוקפנות . הדירוג החברתי האבסולוטי והיחסי של הפרט הוכח כבעל השפעה נרחבת על התקשורת הקולית של הקופים. לדוגמה, קולות של שימפנזים מיוצרים כמעט אך ורק על ידי פרטים מדרגים נמוכים יותר, כלפי פרטים בעלי דרג גבוה יותר, ופרטים בעלי דרגות גבוהות יותר מפיקים יותר חישוקי מכנסיים מאשר פרטים בעלי דירוג נמוך ויותר קולות מאשר קבוצות גיל אחרות באופן כללי. גורילות בדירוג גבוה יותר נותנות יותר קריאות כפולות מאשר פרטים בעלי דירוג נמוך יותר, ובבונובו, נקבות בדירוג נמוך נוטות יותר לייצר קריאות הזדווגות בעת אינטראקציה עם נקבות בדירוג גבוה יותר במהלך שפשוף איברי המין.

המחוות הקשורות לדרגה בהיררכיה המשמשות פרטים כפופים באינטראקציות עם פרטים דומיננטיים יותר (למשל, "הנכחת שורש כף היד" ו"הצגת עכוז") הופיעו מאוחר יותר בחיים בקבוצה של שימפנזים בשבי, בהשוואה לסוגי מחוות אחרים . בקהילה פראית של שימפנזים ממזרח אפריקה, נמצא שלדרגה הזכרית יש השפעה מועטה יחסית על קצב השימוש במחוות, למעט זכר אלפא – שהיה פורה מאוד בהקשר זה

לסיכום בעוד שמחוות גדולות של קופים נכללו בכתביו של דרווין בשנת 1872, חקירתם המעמיקה כשדה מחקר משתרעת על פני כמה עשורים בלבד. חלק ניכר ממחקר זה הגיע מנקודת מבט קוגניטיבית – כולל העבודה החשובה של הקביעה כי מערכת תקשורת זו היא גמישה וכוללת שיתוף מכוון של מטרות בין שותפים תקשורתיים ספציפיים. כדי לעשות זאת, החוקרים מיקדו תחילה את מאמציהם בקבוצות קטנות של קופים בשבי שבהן ניתן היה לבצע תצפיות אמינות ברורות (שימפנזים, אורנגאוטנים, גורילות, בונובו) רק ב-10 השנים האחרונות חזר תחום חקר מחוות הקופים לטבע: חקר מחוות הקופים באתרן. דבר זה, הפך להיות חשוב יותר ויותר להבין את ההקשר החברתי-אקולוגי שבו קופים להשתמש במחוות שלהם. מערכות תקשורת, כמו התנהגויות אחרות, מותאמות לנישה שבה הן משמשות. כשדה, אנו רק מתחילים לשאול את השאלות כיצד הסביבה הפיזית והחברתית של הקוף משפיעה על המחוות שלה."

שלכם עד לשיחה הבאה

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין