Archive

Conversation 45: Why do characters in general and internalized characters in particular, who build the social self according to our model, have such an important role in our mental life?

By Prof. Levine & Dr. Salganik

Greetings,

In this comprehensive conversation we will discuss the question of why characters in general and internalized characters in particular are such an important element in the construction of the social self.

Let us first define the self,

The self is the agent or subjective inner center that we identify as ourselves, which represents the "Me" of each of us, and we usually have a sense of its continuity throughout our lives, although some argue that the experience of the continuity of the self differs between different individuals. Although on the one hand everyone has an experience of self, on the other hand quite a few authors claim that the experience of self is a kind of illusion and that many brain processes are involved in our mental life and the self and its functions.

Aharon Saloman [1936- ]

Aaron Saloman suggested that words like self, himself, etc. do not refer to a special kind of entity, but provide powerful syntactic mechanisms for constructing utterances that repeatedly refer to the same thing without tiresome and vague repetition of other referring names or phrases. Others claim that the experience of the self is so intimate and immediately familiar to each of us that the existence of the self cannot be doubted. Kant spoke of the self as a kind of agent that organizes the life of the soul. Philosopher Daniel Dennett defined the self as the "narrative center of gravity". This definition embodies within it the perception of the self both as the center of the experience, and as one that is in a broader and more continuous narrative.

Daniel Dennett [ 1942- ]

The spiritual goal of many approaches and traditions from the East involves the dissolution of the ego, in contrast to the essential self, which in their perception is permanent and conscious, does not require any additional evidence, and it is this that illuminates the activities of recognition [in the sense of CONCIOUSNESS, and enables one to reach self-recognition [in the sense of understanding, perception, etc.] through appropriate practice of man's true nature, an experience or phenomenon known variously as enlightenment, nirvana, presence, and the "here and now" experience.

"Self" also has a significant social aspect since we humans live within a social matrix. Martin Buber, the philosopher claimed that there is no self without you, meaning the other, and the relationship with him defines the self. The question then arises, what is that social self? We believe that the "social self" is a collection of internalized characters with their perceptions, feelings, attitudes and characteristics, where we will elaborate more on this topic later.

Let's now define what internalized characters are:

key figures [usually human], internalized in a person's life, usually refer to the significant people who have played major roles in shaping the individual's beliefs, values, and self-concept. These figures may include family members, friends, mentors, teachers, or any other influential person who has left a lasting impression on the person's psyche. Sometimes these will also include historical, literary, and other figures that left a noticeable mark on the person and were internalized by him.

The term "internalized" implies that the influence of these key figures has been absorbed and integrated into the individual's thoughts, attitudes, and behaviors. This internalization occurs through the process of observing, interacting with, and learning from these important people. As a result, the individual may adopt certain values, perspectives, and ways of approaching life that reflect those of the influential figures.

These internalized figures can serve as guiding forces in decision-making, moral thinking and emotional regulation. Positive influences can contribute to a person's well-being, security and resilience, while negative influences can lead to internal conflicts or challenges in personal development.

Recognizing and understanding the influence of internalized human key figures is essential to self-awareness and personal growth. It allows people to evaluate the values they hold, question assumptions and make deliberate decisions about the kind of person they want to be. In addition, the awareness of these internalized influences can contribute to building healthier relationships and fostering positive relationships with others.

Read more »

שיחה 45: מדוע לדמויות בכלל ולדמויות מופנמות בפרט, הבונות על פי המודל שלנו את העצמי החברתי, תפקיד כה חשוב בחיי הנפש?

By Prof. Levine & Dr. Salganik

שלום רב

בשיחה מקיפה זו נדון בשאלה מדוע דמויות בכלל ודמויות מופנמות בפרט הן מרכיב כה חשוב בהבניית העצמי החברתי.

הבה נגדיר תחילה את העצמי,

העצמי הינו אותו סוכן או מרכז פנימי סובייקטיבי שאנו מזהים כעצמנו, המייצג את ה"אני" של כל אחד מאיתנו, ובדרך כלל יש לנו תחושה של המשכיות שלו לאורך חיינו, אם כי יש הטוענים שחווית ההמשכיות של העצמי שונה בין פרטים שונים. אמנם כולם מחד חווים חווית עצמי הרי שמאידך מחברים לא מועטים טוענים שחווית העצמי הינה סוג של אילוזיה וכי תהליכים מוחיים רבים מעורבים בחיי הנפש שלנו ובעצמי ותפקודיו.

אהרון סלומן [1936- ]

אהרון סלומן הציע שמילים כמו עצמי, עצמו, וכו' אינן מתייחסות לסוג מיוחד של ישות, אלא מספקות מנגנונים תחביריים רבי עוצמה לבניית אמירות המתייחסות שוב ושוב לאותו הדבר ללא חזרה מייגעת ומעורפלת על שמות או ביטויים מתייחסים אחרים. אחרים טוענים כי החוויה של העצמי הינה כה אינטימית ומוכרת באופן בלתי אמצעי לכל אחד מאיתנו שאין להטיל ספק בקיומו של העצמי. קאנט דיבר על העצמי כמין סוכן המארגן את חיי הנפש. הפילוסוף דניאל דנט הגדיר את העצמי כ"מרכז הכובד הנרטיבי". הגדרה זו מגלמת בתוכה את תפיסת העצמי הן כמרכז החוויה, והן ככזה הנמצא בנרטיב רחב ומתמשך יותר.

דניאל דנט [ 1942- ]

מטרתם הרוחנית של גישות ומסורות רבות מן המזרח כרוכה בהתמוססות האגו, בניגוד לעצמי המהותי שהינו בתפיסתם קבוע ומודע, אינו דורש שום עדות נוספת, והוא זה המאיר את פעילויות ההכרה [במובן[CONCIOUSNESS , ומאפשר להגיע בתרגול מתאים להכרה [במובן הבנה, תפיסה וכדומה] עצמית של טבעו האמיתי של האדם, חוויה או תופעה הידועה בשמות שונים כהארה, נירוונה, נוכחות וחווית "כאן ועכשיו".

ל"עצמי" גם היבט חברתי משמעותי שכן אנו בני האדם חיים בתוך מטריקס חברתי. מרטין בובר, הפילוסוף טען שאין אני בלי אתה, כלומר הזולת, והיחסים עימו מגדירים את העצמי. נשאלת אם כך השאלה, מהו אותו עצמי חברתי? אנו סבורים ש"העצמי החברתי" הינו אוסף של דמויות מופנמות עם תפיסותיהם, רגשותיהם, עמדותיהם ומאפייניהם, כאשר בהמשך נפרט יותר בנושא זה.

נגדיר כעת מהן דמויות מופנמות:

דמויות מפתח [אנושיות לרוב] מופנמות בחייו של אדם מתייחסות בדרך כלל לאנשים המשמעותיים שמילאו תפקידים מרכזיים בעיצוב אמונותיו, ערכיו ותפיסתו העצמית של הפרט. דמויות אלה עשויות לכלול בני משפחה, חברים, מנטורים, מורים או כל אדם משפיע אחר שהותיר חותם מתמשך על נפשו של האדם. לעיתים אלו יכללו גם דמויות היסטוריות, ספרותיות, ואחרות שהשאירו חותם ניכר על האדם והופנמו על ידו.

המונח "מופנם" מרמז על כך שהשפעתן של דמויות מפתח אלה נספגה והשתלבה במחשבותיו, עמדותיו והתנהגויותיו של הפרט. הפנמה זו מתרחשת בתהליך של התבוננות, אינטראקציה ולמידה מאנשים חשובים אלה. כתוצאה מכך, הפרט עשוי לאמץ ערכים, נקודות מבט, ודרכי גישה מסוימות לחיים, המשקפים את אלה של הדמויות המשפיעות.

דמויות מופנמות אלה יכולות לשמש ככוחות מנחים בקבלת החלטות, חשיבה מוסרית וויסות רגשי. השפעות חיוביות יכולות לתרום לרווחתו, ביטחונו וחוסנו של האדם, בעוד שהשפעות שליליות עלולות להוביל לקונפליקטים פנימיים או לאתגרים בהתפתחות האישית.

הכרה והבנה של ההשפעה של דמויות מפתח אנושיות מופנמות היא חיונית למודעות עצמית ולצמיחה אישית. היא מאפשרת לאנשים להעריך את הערכים שהם מחזיקים בהם, להטיל ספק בהנחות ולקבל החלטות מכוונות לגבי סוג האדם שהם רוצים להיות. בנוסף, המודעות להשפעות מופנמות אלה יכולה לתרום לבניית מערכות יחסים בריאות יותר ולטיפוח קשרים חיוביים עם אחרים.

Read more »

Conversation 44: Adjusting the character of the therapist, which is internalized by the patient, to achieve regulation and positive change within the patient's "board of internalized characters"

By Prof. Levine & Dr. Salganik

Hello to our readers,

The current article is aimed more at mental health professionals but may also be of interest to those who are not therapists and are interested in the issues of mental health care. As we mentioned in previous conversations, we also hold that within us, in our minds, the social "self" is represented by a kind of "jury" or "board" of internalized characters [which for short we will call a board of directors].

The "secondary self" contained in the "social self" includes: 1] the variety of representations of the "self" that originate from attitudes and feelings towards the self and its representations in different periods of life 2] representations of internalized figures that often originate from significant figures that the person is exposed to during his life, but as mentioned may also be imaginary characters represented in books, movies, etc. that have greatly influenced the person. 3] internalized representations of "subculture" [subculture refers to social influences in the environment in which the person lives and are not necessarily related to a particular person]. We call the social self metaphorically "the directorate of the characters" or more precisely the "directorate of the internalized characters". We note that, as we mentioned before, this board usually has a hierarchy in which there are more influential and dominant characters that we metaphorically called "the dictator self or selves" and these set the tone and even censor which content, attitudes and behaviors cannot be included in the board of characters. We note that the person as a whole is not aware of the influence of the character board and recognizes the influence as arising from himself and his will and attitudes. We will also note that, as a general rule, the board is very dynamic and there are constant struggles and power relations between the internalized characters that make it up over the positions that will be expressed when the internal dictator or dictators dictate the tone.

This is how it is possible to internalize various external figures that influence the person, but we emphasize that usually the most important internal internalization is that of what we will call the internal "dictator self". Here it is about internalizing a character that has a great influence and shapes the person for good and/or bad, that has a great influence on the board of internal characters that build the social "self". To this internal dictator we assume a decisive role and a profound influence on the internalization of external figures [or in professional parlance external objects]. The dictator's positions (attitudes) play a central role in making decisions about character internalizations. He decides whether the internalization should be rejected or, if accepted, in what form it will be internalized.

In other words, in a certain sense, we assume that this influential figure is also a kind of internal censor. It should be emphasized that we are not talking or conjecturing concretely about the presence of figures in the inner world as a sort of “little people”, kind of mental homunculus, but in their representations whose nature and manner of representation in the brain still requires research. We will also note that although we call this character "dictator", except for a certain type, his characteristics are not the same as that of a dictatorial ruler of a certain country, but rather that this character is dominant and influential among the "Directorate of Characters".

Illustration: The board of internalized characters and the internalized dictator self [Courtesy of Sarit Shimshoni].

We claim that the therapist has to adapt the character that he will represent and that will be reflected in the therapy, so that it will be internalized by the patient and will have a positive effect on his board of characters and especially on patient’s dictator self. This featured character should be accepted by the censor of the internal dictator and gradually acquire an increasing place in the hierarchy of characters on the board. In order for this to happen, the therapist has to treat the dictatorial figure (figures) with respect, and learn to contain them. We note that this step is extremely important for the success of the treatment.

On the other hand, the therapist has to find ways that will be accepted by the dictatorial figure and soften its effects [in a meaning that it will undergo a certain change] while presenting and demonstrating a figure that will be accepted by the board of directors and during the treatment will even rise in the hierarchy of figures and its influence will increase, and it is possible that at a certain stage it will even gradually become the most influential figure. We emphasize that the character the therapist presents to the patient is usually not his own character he represents in his daily life, but as mentioned one that fits the structure of the patient's board of directors. Although it could be mentioned that this requires the therapist to lose his authenticity, we’d like to note that training therapists for desired behaviors has long been practiced in a variety of therapeutic methods.

For example, this is how psychoanalytic therapists learn to be attentive, to demonstrate neutrality towards their patients, while cognitive therapists learn to adopt Socratic approaches and ask questions that lead their patients to see and notice alternatives to their usual thinking. Supportive therapists, on the other hand, learn to encourage, demonstrate the positive aspects and give advice to their patients, while Rogerian therapists learn to reflect the words and behavior characteristics to their patients. The difference between our approach and these approaches is that we require the therapist not to adopt one particular approach which he will project and behave towards his patients, but rather be versatile and change the characteristics of his behavior and treatment of his patients according to the needs of the inner dictator and their board of characters.

Read more »

שיחה 44: התאמת דמות המטפל, העוברת הפנמה על ידי המטופל, להשגת ויסות ושינוי חיובי בקרב "דירקטוריון הדמויות המופנמות" של המטופל

By Prof. Levine & Dr. Salganik

שלום רב לקוראנו,

הכתבה הנוכחית מכוונת יותר למטפלים נפשיים אך עשויה לעניין גם כאלו שאינם מטפלים ומתעניינים בנושאי הטיפול הנפשי. כפי שהזכרנו בשיחות קודמות אנו גורסים גם כי בתוכנו פנימה, בנפשנו, ה"עצמי" החברתי מיוצג על ידי מין "חבר מושבעים" או "דירקטוריון" של דמויות מופנמות [שלשם הקיצור נכנהו דירקטוריון].

הדמויות הפנימיות הללו שברובן הינן הפנמות של דמויות משפיעות במציאות החיצונית מעוצבות במשך החיים, ולעיתים בעקבות משבר או טראומה או אירועים הקשורים באותה דמות [או לחילופין בעת התפתחות משמעותית כמו יצירת משמעות חדשה לחיים והערכה מחדש של עמדות] יתכנו במהלך החיים אף גרסאות מספר של אותה דמות.

המודל שאנו מציעים ל"עצמי", ראשית יש להבחין בין העצמי הראשוני, שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי" [המורכב מ"עצמיים משניים"], שהוא מבנה המתפתח במהלך חשיפתו של האדם להשפעה חברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן בקבוצות חיצוניות או מקבוצות דמיוניות (הקשורות, למשל, בצורת סיפור, ממיתוס, מסרט וכו') שהשפיעו רבות על האדם). "האני המשני" הכלול ב"אני החברתי" כולל: 1] מגוון הייצוגים של ה"אני" שמקורם בעמדות וברגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות בחיים 2] ייצוגים של דמויות מופנמות שמקורן פעמים רבות בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו, אך כאמור עשויות להיות גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים, סרטים וכו' שהשפיעו רבות על האדם. 3] ייצוגים מופנמים של "תת-תרבות" [תת-תרבות מתייחסת להשפעות חברתיות בסביבה [סביבה] שבה האדם חי ואינן קשורות בהכרח לאדם מסוים]. אנו מכנים את העצמי החברתי באופן מטאפורי "מנהלת הדמויות" או ליתר דיוק "מנהלת הדמויות המופנמות". נציין כי, כפי שהזכרנו קודם, בלוח זה יש בדרך כלל היררכיה שבה יש דמויות משפיעות ודומיננטיות יותר שקראנו להן באופן מטאפורי "הרודן או העריצים או הדיקטטורים הפנימיים" ואלה קובעות את הטון ואף מצנזרות אילו תוכן, עמדות והתנהגויות אינן יכולות להיכלל בלוח הדמויות. נציין כי האדם בכללותו אינו מודע להשפעת לוח הדמויות ומכיר בהשפעה כנובעת מעצמו ומרצונו ועמדותיו. עוד נציין כי ככלל, הדירקטוריון דינמי מאוד ויש מאבקים מתמידים ויחסי כוח בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו על העמדות שיבואו לידי ביטוי כאשר הדיקטטור הפנימי או הדיקטטורים יכתיבו את הטון.

כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם, אך נדגיש כי בדרך כלל ההפנמה הפנימית החשובה ביותר, הינה זו של מה שנכנה "הדיקטטור העצמי" או "הרודן העצמי" הפנימי. כאן מדובר על הפנמת דמות בעלת השפעה גדולה ומעצבת על האדם לטובה ו/או לרעה, שלה השפעה גדולה על דירקטוריון הדמויות הפנימיות הבונות את ה"עצמי" החברתי. לדיקטטור פנימי זה אנו מניחים תפקיד מכריע והשפעה עמוקה על הפנמת דמויות חיצוניות [או בלשון מקצועית אובייקטים חיצוניים]. עמדותיו של הדיקטטור ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות אודות הפנמות של דמויות. הוא מחליט האם יש לדחות את ההפנמה או, אם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות במובן מסויים אנו מניחים כי דמות משפיעה זו הינה גם כמעין צנזור פנימי. יש להדגיש כי אין אנו מדברים או משערים קונקרטית על נוכחות דמויות בעולם הפנימי כמעין אנשים קטנים אלא בייצוגים שלהן שטיבם ואפן ייצוגם במוח דורש עדיין מחקר. כמו כן נציין שאומנם אנו קוראים לדמות זו "דיקטטור" אך להוציא סוג מסויים אין מאפייניו זהים לזה של שליט דיקטטורי על מדינה מסויימת, אלא שדמות זו הינה דומיננטית ומשפיעה בקרב "דירקטוריון הדמויות".

המחשה: דירקטוריון הדמויות המופנמות והרודן העצמי המופנם [באדיבות שרית שמשוני].

אנו טוענים כי על המטפל להתאים את הדמות שיציג ושתבוא לידי ביטוי בטיפול, כך שתופנם על ידי המטופל ותשפיע לטובה על דירקטוריון הדמויות שלו ובמיוחד על הרודן העצמי. דמות מוצגת זו צריכה להתקבל על ידי הצנזורה של הרודן הפנימי ובהדרגה לרכוש מקום הולך ועולה בהיררכיית הדמויות בדירקטוריון. על מנת שזה יתבצע, על המטפל להתייחס לחלקי הדמות הדיקטטורית בכבוד, וללמוד להכילם. נציין ששלב זה חשוב ביותר להצלחת הטיפול. מאידך על המטפל למצוא דרכים שיתקבלו על ידי הדמות הדיקטטורית וירככו את השפעותיה [כלומר שזו תעבור שינוי מסוים] תוך הצגת והפגנת דמות שתתקבל לדירקטוריון ובמהלך הטיפול אף תעלה בהיררכיית הדמויות והשפעתה תגבר, ויתכן שבשלב מסויים אף תהפוך בהדרגה לדמות המשפיעה ביותר. נדגיש שהדמות שהמטפל מציג למטופל אינה בדרך כלל דמותו בחייו היומיומיים, אלא כאמור כזו המתאימה למבנה הדירקטוריון של המטופל. אמנם ניתן לאמור כי דבר זה דורש מהמטפל לאבד את האותנטיות שלו. אך נציין כי אימון מטפלים להתנהגויות רצויות נהוג זה מכבר בשיטות טיפוליות רבות. כך מטפלים פסיכואנליטיים לומדים להיות קשובים להפגין ניאטרליות ולהיות מעין לוח חלק למטופליהם ואילו מטפלים קוגניטיביים לומדים לאמץ גישות סוקרטיות ולשאול שאלות המביאות את מטופליהם לראות והבחין באלטרנטיבות לחשיבתם. מטפלים תמיכתיים לעומת זאת לומדים לעודד, להדגים את החיובי ולתת עצות למטופליהם ולעומתם מטפלים רוג'ריאניים לומדים לשקף למטופליהם את דבריהם ומאפייני התנהגותם. ההבדל בין גישתנו לגישות אלו הינו, שאנו דורשים מהמטפל לא לאמץ גישה מסויימת אחת בה יקרין ויתנהג למטופליו, אלא שיהיה ורסטילי וישנה את מאפייני התנהגותו והתייחסותו למטופליו על פי צרכי הרודן הפנימי ודירקטוריון הדמויות שלהם.

Read more »