פרופ' יוסף לוין

שיחה 44: התאמת דמות המטפל, העוברת הפנמה על ידי המטופל, להשגת ויסות ושינוי חיובי בקרב "דירקטוריון הדמויות המופנמות" של המטופל

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב לקוראנו,

הכתבה הנוכחית מכוונת יותר למטפלים נפשיים אך עשויה לעניין גם כאלו שאינם מטפלים ומתעניינים בנושאי הטיפול הנפשי. כפי שהזכרנו בשיחות קודמות אנו גורסים גם כי בתוכנו פנימה, בנפשנו, ה"עצמי" החברתי מיוצג על ידי מין "חבר מושבעים" או "דירקטוריון" של דמויות מופנמות [שלשם הקיצור נכנהו דירקטוריון].

הדמויות הפנימיות הללו שברובן הינן הפנמות של דמויות משפיעות במציאות החיצונית מעוצבות במשך החיים, ולעיתים בעקבות משבר או טראומה או אירועים הקשורים באותה דמות [או לחילופין בעת התפתחות משמעותית כמו יצירת משמעות חדשה לחיים והערכה מחדש של עמדות] יתכנו במהלך החיים אף גרסאות מספר של אותה דמות.

המודל שאנו מציעים ל"עצמי", ראשית יש להבחין בין העצמי הראשוני, שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי" [המורכב מ"עצמיים משניים"], שהוא מבנה המתפתח במהלך חשיפתו של האדם להשפעה חברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן בקבוצות חיצוניות או מקבוצות דמיוניות (הקשורות, למשל, בצורת סיפור, ממיתוס, מסרט וכו') שהשפיעו רבות על האדם). "האני המשני" הכלול ב"אני החברתי" כולל: 1] מגוון הייצוגים של ה"אני" שמקורם בעמדות וברגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות בחיים 2] ייצוגים של דמויות מופנמות שמקורן פעמים רבות בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו, אך כאמור עשויות להיות גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים, סרטים וכו' שהשפיעו רבות על האדם. 3] ייצוגים מופנמים של "תת-תרבות" [תת-תרבות מתייחסת להשפעות חברתיות בסביבה [סביבה] שבה האדם חי ואינן קשורות בהכרח לאדם מסוים]. אנו מכנים את העצמי החברתי באופן מטאפורי "מנהלת הדמויות" או ליתר דיוק "מנהלת הדמויות המופנמות". נציין כי, כפי שהזכרנו קודם, בלוח זה יש בדרך כלל היררכיה שבה יש דמויות משפיעות ודומיננטיות יותר שקראנו להן באופן מטאפורי "הרודן או העריצים או הדיקטטורים הפנימיים" ואלה קובעות את הטון ואף מצנזרות אילו תוכן, עמדות והתנהגויות אינן יכולות להיכלל בלוח הדמויות. נציין כי האדם בכללותו אינו מודע להשפעת לוח הדמויות ומכיר בהשפעה כנובעת מעצמו ומרצונו ועמדותיו. עוד נציין כי ככלל, הדירקטוריון דינמי מאוד ויש מאבקים מתמידים ויחסי כוח בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו על העמדות שיבואו לידי ביטוי כאשר הדיקטטור הפנימי או הדיקטטורים יכתיבו את הטון.

כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם, אך נדגיש כי בדרך כלל ההפנמה הפנימית החשובה ביותר, הינה זו של מה שנכנה "הדיקטטור העצמי" או "הרודן העצמי" הפנימי. כאן מדובר על הפנמת דמות בעלת השפעה גדולה ומעצבת על האדם לטובה ו/או לרעה, שלה השפעה גדולה על דירקטוריון הדמויות הפנימיות הבונות את ה"עצמי" החברתי. לדיקטטור פנימי זה אנו מניחים תפקיד מכריע והשפעה עמוקה על הפנמת דמויות חיצוניות [או בלשון מקצועית אובייקטים חיצוניים]. עמדותיו של הדיקטטור ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות אודות הפנמות של דמויות. הוא מחליט האם יש לדחות את ההפנמה או, אם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות במובן מסויים אנו מניחים כי דמות משפיעה זו הינה גם כמעין צנזור פנימי. יש להדגיש כי אין אנו מדברים או משערים קונקרטית על נוכחות דמויות בעולם הפנימי כמעין אנשים קטנים אלא בייצוגים שלהן שטיבם ואפן ייצוגם במוח דורש עדיין מחקר. כמו כן נציין שאומנם אנו קוראים לדמות זו "דיקטטור" אך להוציא סוג מסויים אין מאפייניו זהים לזה של שליט דיקטטורי על מדינה מסויימת, אלא שדמות זו הינה דומיננטית ומשפיעה בקרב "דירקטוריון הדמויות".

המחשה: דירקטוריון הדמויות המופנמות והרודן העצמי המופנם [באדיבות שרית שמשוני].

אנו טוענים כי על המטפל להתאים את הדמות שיציג ושתבוא לידי ביטוי בטיפול, כך שתופנם על ידי המטופל ותשפיע לטובה על דירקטוריון הדמויות שלו ובמיוחד על הרודן העצמי. דמות מוצגת זו צריכה להתקבל על ידי הצנזורה של הרודן הפנימי ובהדרגה לרכוש מקום הולך ועולה בהיררכיית הדמויות בדירקטוריון. על מנת שזה יתבצע, על המטפל להתייחס לחלקי הדמות הדיקטטורית בכבוד, וללמוד להכילם. נציין ששלב זה חשוב ביותר להצלחת הטיפול. מאידך על המטפל למצוא דרכים שיתקבלו על ידי הדמות הדיקטטורית וירככו את השפעותיה [כלומר שזו תעבור שינוי מסוים] תוך הצגת והפגנת דמות שתתקבל לדירקטוריון ובמהלך הטיפול אף תעלה בהיררכיית הדמויות והשפעתה תגבר, ויתכן שבשלב מסויים אף תהפוך בהדרגה לדמות המשפיעה ביותר. נדגיש שהדמות שהמטפל מציג למטופל אינה בדרך כלל דמותו בחייו היומיומיים, אלא כאמור כזו המתאימה למבנה הדירקטוריון של המטופל. אמנם ניתן לאמור כי דבר זה דורש מהמטפל לאבד את האותנטיות שלו. אך נציין כי אימון מטפלים להתנהגויות רצויות נהוג זה מכבר בשיטות טיפוליות רבות. כך מטפלים פסיכואנליטיים לומדים להיות קשובים להפגין ניאטרליות ולהיות מעין לוח חלק למטופליהם ואילו מטפלים קוגניטיביים לומדים לאמץ גישות סוקרטיות ולשאול שאלות המביאות את מטופליהם לראות והבחין באלטרנטיבות לחשיבתם. מטפלים תמיכתיים לעומת זאת לומדים לעודד, להדגים את החיובי ולתת עצות למטופליהם ולעומתם מטפלים רוג'ריאניים לומדים לשקף למטופליהם את דבריהם ומאפייני התנהגותם. ההבדל בין גישתנו לגישות אלו הינו, שאנו דורשים מהמטפל לא לאמץ גישה מסויימת אחת בה יקרין ויתנהג למטופליו, אלא שיהיה ורסטילי וישנה את מאפייני התנהגותו והתייחסותו למטופליו על פי צרכי הרודן הפנימי ודירקטוריון הדמויות שלהם.

לימוד מטפלים נפשיים להתאים את עמדותיהם והתנהגויותיהם לצרכים הייחודיים של כל מטופל ולהפנים מושגים טיפוליים מרכזיים הוא אפוא חיוני לטיפול יעיל. להלן דרכים ליישם זאת:

הערכה אישית:

לימוד מטפלים לבצע הערכות יסודיות בכדי להבין את מערך הדמויות המופנמות, החוויות והצרכים הייחודיים של כל מטופל. יש ללמד אותם למפות את הדירקטוריון של הדמויות המופנמות של המטופל וההיררכיה בתוכו ובמיוחד לזהות את הדמויות המופנמות המשפיעות ביותר, קרי הרודנים הפנימיים.

הכשרה לכשירות תרבותית:

יש לספק הכשרה בנושא רגישות תרבותית בכדי לעזור למטפלים להתאים את גישותיהם לרקע מגוון של מטופלים ולהבין את הדמות הסכמטית המופנמת של תת-התרבות וחשיבותה.

תוכניות טיפול גמישות:

יש לעודד מטפלים לפתח תוכניות טיפול גמישות הניתנות להתאמה לדירקטוריון דמויות המטופל, השינויים החלים בו, התקדמות המטופל והאתגרים האישיים שלו.

שפה ממוקדת מטופל:

לימוד השימוש בשפה ממוקדת מטופל ובמיוחד ממוקדת "רודן עצמי" פנימי ואימוץ סגנונות תקשורת המהדהדים עם האדם מולכם והדירקטוריון שלו.

תרגילים בוני אמפתיה:

ערכו תרגילים להגברת האמפתיה וההבנה של המטפלים את נקודות המבט המגוונות וסוגי הדיקטטורים הפנימיים.

תרחישי משחק תפקידים:

שתפו מטפלים בתרחישי משחק תפקידים בכדי לתרגל את התאמת גישתם לאישיות השונה המשתקפת בדירקטוריון הדמויות של המטופל.

התפתחות מקצועית מתמדת:

ככלל יש לקדם חינוך מתמשך ופיתוח מקצועי כדי לעדכן את המטפלים בגישות טיפוליות חדשות. המאפשרות ויסות דירקטוריון הדמויות המופנמות של המטופל והרודן העצמי המופנם

פיקוח ומשוב:

רצוי ליישם גם פגישות פיקוח קבועות בנושאים למעלה ולספק משוב בונה בכדי לעזור למטפלים לחדד את כישוריהם.

פרקטיקות רפלקטיביות:

רצוי לעודד מטפלים לעסוק בפרקטיקות רפלקטיביות בכדי לשפר את המודעות העצמית שלהם להתנהגויות שמקרינים ולזהות תחומים לשיפור.

טיפולי אמנות והבעה:

ניתן לשלב אימון בגישות העושות שימוש באמנות ובטיפולים אקספרסיביים בכדי להתחבר לצורות תקשורת לא מילוליות שיוכלו לעזור בתקשורת עם דירקטוריון הדמויות המופנמות של המטופל.

עודדו טיפול עצמי במטפל:

יש להדגיש את החשיבות של טיפול עצמי של המטפל בכדי למנוע שחיקה ושמירה על גישה חיובית והכרת נקודות התורפה של המטפל.

שימוש בטכנולוגיה:

נציין כי כיום ניתן כבר לשלב כלים טכנולוגיים שיכולים לשפר את מתן הטיפול ואת התקשורת עם המטופל.

סדנאות אינטראקטיביות:

ארגון סדנאות שבהן מטפלים יכולים לחלוק וללמוד זה מחוויותיו של זה.

תמיכת עמיתים קבועה:

הקמת מערכת לתמיכה קבועה של עמיתים ושיתוף של שיטות עבודה מומלצות.

טכניקות סיפור:

ללמד מטפלים טכניקות סיפור בכדי לערב את המטופלים ולהעביר מושגים טיפוליים ביעילות.

סגנונות תקשורת גמישים:

כאמור יש להכשיר מטפלים להתאים את סגנונות התקשורת שלהם כדי ליישר קו עם ההעדפות של כל מטופל.

אימון סימולציה:

שימוש באימוני סימולציה כדי לחשוף את המטפלים למגוון תרחישים של מטופלים.

עידוד לכתיבת יומן:

עידוד מטפלים לנהל יומן רפלקטיבי בכדי לעקוב אחר חוויותיהם ותובנותיהם.

יישום אסטרטגיות אלה יכול לתרום לסביבה טיפולית דינמית ומגיבה בהתאם לדירטוריון הדמויות של המטופל ומאפייני הרודן או הדיקטטור העצמי של, ובכך להבטיח שמטפלים נפשיים יוכלו להסתגל לצרכים המגוונים של מטופליהם ביעילות.

להלן פירוט של טכניקות ספציפיות שיכולות לשמש לעזר:

שימוש בהתנסויות המטופל בעבר

שימוש בהתנסויות המטופל בעבר על מנת להדגיש היתרונות בשינוי גישה של דרקטוריון הדמויות והרודנים הפנימיים. דבר זה יעשה מחד תוך מתן כבוד להתנסויות העבר ולמוטיבציה מאחורי התנהגויות העבר, ומאידך הדגמת היתרונות באימוץ עמדות ואסטרטגיות חדשות להתנהגות.

שיקוף השפה והרמזים הלא מילוליים של המטופל:

לאמן מטפלים לשקף את השפה, הטון והרמזים הלא מילוליים של המטופל והדירקטוריון הפנימי שלו בכדי ליצור קרבה וליישר קו עם הדמויות המופנמות של המטופל, מה שמאפשר תחושה של חיבור והבנה.

הזדהות עם מודלים חיוביים לחיקוי:

לעודד מטפלים לזהות ולגלם מודלים חיוביים לחיקוי בתוך העצמי החברתי של המטופל, תוך התאמת גישתם הטיפולית לדמויות בעלות השפעה חיובית בהיררכיה הפנימית של המטופל.

טכניקות סיפור:

להנחות את המטפלים להשתמש בטכניקות סיפוריות המהדהדות את הדמויות המופנמות של המטופל, תוך שילוב נרטיבים התואמים את המטרות והערכים הטיפוליים.

מחוות וחפצים סמליים:

ללמד מטפלים לשלב בטיפול מחוות סמליות או חפצים בעלי משמעות עבור הדמויות המופנמות של המטופל, המטפחים תחושה של היכרות ונוחות.

טיפוח אסוציאציות חיוביות:

להדריך את המטפלים לקשר התערבויות טיפוליות עם רגשות חיוביים, ולחזק את ההשפעה החיובית של דמות המטפל בתוך דירקטוריון הדמויות המופנמות של המטופל.

הצבת מטרות שיתופית עם דמויות מופנמות:

ללמד כיצד ליצור מפגש טיפולי בו המטפל והמטופל מציבים יחד מטרות טיפוליות עם הדמויות המופנמות של המטופל, מכירים ומשלבים את ההשפעה של דמויות אלה בתהליך הריפוי.

התמודדות עם סכסוכים פנימיים:

הכשרת מטפלים לזהות ולטפל בקונפליקטים פנימיים בתוך דירקטוריון דמויות המטופל, תוך סיוע למטופל לנווט מאבקי כוח בין דמויות מופנמות לקידום הרמוניה טיפולית.

מתן מודלים להתנהגות אדפטיבית:

מודל התנהגות אדפטיבית העולה בקנה אחד עם המטרות הטיפוליות, ומדגים לדמויות המופנמות של המטופל כיצד ניתן ליישם ולשמר שינוי חיובי.

העצמה באמצעות דמויות מופנמות:

להעצים מטפלים לזהות את הפוטנציאל ליצירת השפעה חיובית בתוך היררכיית דמויות דירקטוריון המטופל, בכדי לעזור להם להבין כיצד הדמות שלהם יכולה לתרום לצמיחה ולחוסן של המטופל.

שילוב מטאפורות:

ללמד מטפלים לשלב מטאפורות וסמלים התואמים את הדמויות המופנמות של המטופל, ומסייעים בהעברת מושגים טיפוליים באופן שמופנם בקלות על ידי דירקטוריון דמויות המטופל.

מיומנויות משא ומתן ופשרה:

לספק הכשרה במיומנויות משא ומתן ופשרה, המאפשר למטפלים לנווט את דינמיקת הכוח הפנימית בתוך לוח הדמויות של המטופל ולעבוד בשיתוף פעולה עימן לקראת השגת המטרות הטיפוליות.

השתקפות עצמית רגילה:

לעודד מטפלים לעסוק באופן קבוע בהתבוננות עצמית הכדי להעריך את השפעתם בתוך דירקטוריון דמויות המטופל, לקדם את מודעותם לעמדותיהם והתאמת גישתם בהתאם לצרכים המתפתחים של הדמויות המופנמות של המטופל.

שיטות נוספות אלה נועדו להציע מערך מקיף של אסטרטגיות למטפלים נפשיים להתאמת התנהגותם ועמדותיהם, ולהבטיח הפנמה יעילה בהיררכיה המורכבת של "מנהלת הדמויות" של המטופל.

להלן נציג 12 סוגי דמויות דיקטטוריות [ראה שיחה 11 בנושא זה]. לגבי כל אחת נציין כיצד זו תופסת את הדמויות בעולם, מהן עמדותיה, והאסטרטגיות שמשתמשת בהן. לאחר מכן נציין מהי הדמות הרצויה של המטפל בהקשר לדיקטטור העצמי המופנם המסויים הזה.

סיווג "העצמי הדיקטטורי" לסוגיו:

1] "דיקטטור הדומה למנהיג מדינה דיקטטורית"

נתון זה מבוסס על תפיסת מצב חירום מתמשך (איום). דיקטטור עצמי כזה ייזום מצב חירום (וירטואלי או אמיתי) שיכול להיות קשור לאיום חיצוני (אויב) או לאיום פנימי (כאוס פנימי וחרדה). סינון התוכן ייעשה כך שיתאים לעמדות של מצב חירום: חיפוש דמויות אנושיות מאיימות או חלשות. אם אין כאלה – אז הדיקטטור ינסה לעוות את הדמויות כך שהן ייתפסו כמאיימות או חלשות. העולם הפנימי נתפס כמוגדר וברור מאוד.

כל התנגדות לתפיסה זו נתפסת כבאה מבחוץ ונובעת מכוונותיהן הרעות של הדמויות ה"רעות" החיצוניות. ובכל זאת, במקרה שהעולם הפנימי נתפס כאמביוולנטי או כחלש – דחפים של הרס עצמי מקבלים לגיטימציה.

עמדות:

חשיבה בשחור/לבן. היזהרו תמיד מאויב: כל מי שאינו בעל ברית הוא אויב! הסביבה מסוכנת! אי אפשר לסמוך על אף אחד. החלשים תמיד נכחדים והם ניתנים להחלפה, החזקים תמיד מנצחים. עמימות שווה תוהו ובוהו והיא מסוכנת! אם אתה חלש, לא שווה לחיות!

ישנם ניסיונות לפצל דמויות חיצוניות לבעלי ברית או אויבים. הרבה מתח. חשדנות. התגוננות וחיפוש בעלי ברית חלשים שמצייתים לו לחלוטין. הימנעות מ"אויבים" חזקים ותקיפת החלשים. אם לא ניתן להימנע מ"אויב" חזק – אז או לנסות ליצור קואליציה נגדו, או לנסות לציית לו: "אם אתה לא יכול להילחם בהם – הצטרף אליהם".

אופיו הרצוי של המטפל: מי שרואה את העולם לא רק בשחור לבן אלא בגוונים של אפור, שמאמין שהעולם באופן כללי לא כל כך מסוכן ורוב המצבים אינם מצבי חירום, מתון בתגובותיו, מכיל, רואה אלטרנטיבות למצבים נתונים, מפגין התנהגות המבוססת על פשרות ולא מתעמתת.

2] "דיקטטור ההתקשרות, דיקטטור המדגיש את הקשר עם האחר": מבוסס על תפיסה של ניצול מעמד וערוצי התקשרות. שימוש נרחב ברגשות אשמה, ביקורת, השוואה חברתית בכדי לתמרן את האחר. הדמויות נתפסות כמשפילות או מתעלמות כברירת מחדל, ניתן לתקן זאת רק על ידי היצמדות עזה לאחר, שלמעשה אף פעם לא מספיק – הרעיון הוא של ניסיון לא מודע לשפר את הסטטוס על ידי שיפור ההתקשרות לאחר. התפיסה של האדם היא שהוא הקורבן האולטימטיבי.

עמדות:

העולם מלא עוול כלפיי. נטייה לתיקון רגשי של אחרים. נטייה לרכוש מעמד דרך אחרים.

דמותו הרצויה של המטפל: מי שאינו רואה עצמו כקורבן ואינו חש צורך בהשוואה חברתית, ערכו העצמי אינו תלוי בהכרח במעמד חברתי ויש לו מקורות אחרים לערך העצמי שלו. הדגשת חשיבה אלטרנטיבית זו במהלך הטיפול, תוך התייחסות למטופל כאדם בעל ערך בפני עצמו, הדגשת נקודות החוזק שלו שאינן קשורות להישענות על אחרים.

3] "דיקטטור רציונלי (כסוג של מדען פוזיטיביסטי)":

מבוסס על עליונות מונופוליסטית של ידע וניסיון פוזיטיביסטי נרכש. ביטול הגישה הרגשית, המבוססת על אינטואיציה. הכל נמצא בקשר לוגי כלשהו זה לזה, כל שינוי נגרם על ידי משהו שניתן לעקוב אחריו, לפחות תיאורטית, וניתן להסביר אותו באופן פוטנציאלי על ידי סיבה הגיונית. תפיסתו העצמית של האדם היא כמעין מכשיר אנליטי. יש שיפוט מוטעה לגבי מגבלות החשיבה הלוגית.

עמדות:

"Cogito ergo sum" אני חושב אומר שאני קיים. ידע מתוחכם מבחינה לוגית וניסיון שנאסף אמפירית הם קריטיים. תפיסת החוויה הרגשית כדרך נחותה לראות דברים.

נטייה לחפש חידושים – יש לאתגר מושגים דוגמטיים. תקשורת והנמקה מבוססות על כללי ההיגיון הפורמלי. הימנעות מהתנהגות צבועה רגשית – שפת גוף מוגבלת ומבוקרת באופן מקסימלי. שימוש נרחב ברציונליזציה בהסברן של תופעות כולל בתחום הרגשי.

הדמות הרצויה של המטפל: המטפל מתחבר לדיקטטור בהתאם לשפתו ובדרכים רציונליות מסביר לו מדוע כדאי להקשיב גם לחלקים רגשיים, מראה זאת בתגובותיו, מראה זאת באפיזודות שקרו למטופל בעבר ושהדגימו כי תשומת לב לחלקים הרגשיים יכולה לשפר את התוצאות. דגש על מתן מקום לתפיסת החוויה הרגשית. המטרה היא שיפור האינטליגנציה הרגשית.

4] הדיקטטור הניזון מה"אליל":

מבוסס על הרעיון של התקשרות מקסימלית אפשרית לאליל כלשהו. ערוץ הסטטוס של העצמי הדיקטטורי מוזן על ידי האליל החיצוני וזה מוביל לירידה מיידית בהערכה העצמית ברגע שהאליל האמיתי עוזב את המקום. האליל הוא ערך בפני עצמו והוא הכרחי, אין לו תחליף ואין עליו עוררין. הדיקטטור הפנימי הזה רואה את העולם דרך עיניו של האליל, כחלק מקשר סימביוטי. הכל נתפס ומושג עם האליל ברקע. רק עמדות האליל נחשבות, כל השאר חסר משמעות. האליל הוא מקור תפיסה בפני עצמו, הוא הכרחי, אין לו תחליף, והוא בלתי ניתן לערעור.

מנסה לחקות את התנהגותו של האליל, לפעמים עד לפרטים הקטנים ביותר, מראה, בגדים, עיסוק, בחירת בן זוג מיני וכו '. ערוץ הסטטוס מוזן על ידי האליל וזה מוביל לירידה תלולה בהערכה העצמית ברגע שדמות האליל האמיתית עוזבת את הזירה.

דמותו הרצויה של המטפל: כזו שערכה העצמי מגיע ממקורות מגוונים, אינה ניזונה מהאליל החיצוני ומעמדותיו. כזו שמחוברת למגוון דמויות הנתפסות בגוונים של אפור. יש סיכוי שדמות האליל תוחלף בדמות המטפל המופנמת ולכן חשוב שדמות זו תהיה קשורה לתפיסת עולם רבת הפנים ולעמדה חיובית לחיים משמעותיים ופרודוקטיביים.

5] דיקטטור שהוא "שליח מוסרי":

בהתבסס על עליונותו המוסרית הבלתי מעורערת של הדיקטטור עצמו. הכל עניין של נורמות. תפיסת העולם הינה כמחולק לטוב ולרע. כל יחסי הגומלין נבחנים סביב הלגיטימיות המוסרית שלהם על בסיס אידיאלים, שהם אישיים במהותם, אך נתפסים כאוניברסליים ולא במסגרת היחסים בין אנשים. דמויות אנושיות שנתפסות כלא לגיטימיות במובן המוסרי (למשל כאלו המוכתבות על ידי תת-התרבות), נדחות. התפיסה העצמית היא של עצמי עליון מבחינה מוסרית, ללא רבב ושל שלמות פנימית.

עמדות:

נורמות מוסריות הן בעלות משמעות אוניברסלית וערך עליון. כל חריגה מנורמות אלה אינה מקובלת ויש להעניש על כך. הטוב חייב תמיד לגבור על הרע.

לעתים קרובות אדם כזה מעורב במאבק למען הצדק, מתעלם מכל פעילות שאינה עומדת באמות המידה המוסריות שלו, מנסה לשכנע אחרים לקבל את עצמו בדרך מיסיונרית. לעתים קרובות נוטה לעמדות קיצוניות לגבי מידת הענישה על בגידות מוסריות. אינו מתעניין במיוחד בערכים חומריים אלא משבח ערכים מוסריים ורוחניים.

הדמות הרצויה של המטפל: כזו המקבלת עקרונות ביחס למצב. דמות חלופיתה מדגישה גישות יחסיות. נורמות מוסריות נתפסות כיחסיות. כזו שלערך העצמי שלה יש מקורות מגוונים והיא מקבלת עמדות אלטרנטיביות מבלי לעשות להן דמוניזציה. בחינת ההיסטוריה של המטופל מראה רגעים שהובילו לניכור כלפי אחרים חשובים ולסבל עקב פעולות החלטיות מדי מצד שליח מוסרי.

6] דיקטטור מסוג "אנרכיסט":

מבוסס על תפיסת הדומיננטיות של העצמי הראשוני. אין כמעט התחשבות ב"עצמי" המשני, למעט "עצמיים" משניים שיש להם שאיפות דומות, ולמעשה, נראה שהם נועדו לחזק את העצמי הראשוני. זהו מעין מצב של "דיקטטור עצמי ראשוני" ולא "דיקטטור עצמי משני". תופס את הסביבה כמקור להגשמת משאלה אינסטינקטיבית. כל חפץ נתפס כמאפשר הגשמת משאלה, או מעכב אותה.

עמדות:

תעשה מה שאתה רוצה. נורמות אינן רלוונטיות וניתן להפר אותן בקלות.

מונע בעיקר על ידי רצונות או דחפים מיידיים. התנהגות תוקפנית ללא חרטה כלפי דמויות המונעות ממנו למלא מיד את רצונותיו. מניפולציה של אחרים בכדי למלא את רצונותיו. חוסר אמפתיה מוחלט. ללא פחד, לוקח סיכונים לא מחושבים.

הדמות הרצויה של המטפל: כזו שבה הנורמות רלוונטיות ונחוצות למערכים החברתייים. כזו שבה יש שליטה על ידי רצונות או דחפים מיידיים. כזה שלערך העצמי שלו יש מקורות מגוונים. בחינת ההיסטוריה של המטופל תוך הדגשת בעיות בהגשמת רצונותיו של המטופל עצמו בשל חוסר התחשבות מוחלט בנורמות ובכללים חברתיים מקובלים.

7] דיקטטור מסוג "פרפקציוניסט":

מבוסס על תפיסת עליונותו אד-הוק של העצמי הדיקטטורי המשני על פני העצמי הראשוני. העצמי הראשוני הוא מעצם הגדרתו חסר ערך, דבר שניתן לתקן רק על ידי תפקוד מושלם. אובייקטים אנושיים מוערכים במונחים של תפקוד ונתפסים או כמושלמים או כלא ראויים. מעריך יתר על המידה את יכולותיו האינטלקטואליות והרגשיות ומעמיס יתר על המידה על משאבי האנרגיה שלו. החשיבה שלו היא בשחור לבן.

עמדות:

האדם צריך תמיד להיות ראשון – אם הוא לא הטוב ביותר, הוא נתפס כאחרון. הכל צריך להיעשות 100% או לא להעשות בכלל.

בעיקר מתוח ולא מרוצה מתוצאות הפעילות שלו ושל אחרים. ביקורת נרחבת, תמיד מחפשת חוסר עקביות. דואג תמיד לשפר את ביצועיו על ידי השתלמות/הכשרה. עובד יתר באופן כרוני, לא לוקח בחשבון מגבלות פיזיות או נפשיות ("מכור לעבודה"). מתקשה לקבל החלטות בין הטוב ביותר למצוין.

דמות המטפל הרצויה: חפצים אנושיים מוערכים לא רק על בסיס תפקוד אלא על מגוון מאפיינים. החשיבה שלו היא לא בשחור ולבן. רואה גם גוונים של אפור. הערך העצמי נמדד במגוון מקורות, לא רק בביצועים. בחינת ההיסטוריה של המטופל תוך שימת דגש על סבל הקשור לפרקטיקות של הישגיות יתר, במיוחד טיפול בהתמוטטויות נפשיות ופיזיות והידרדרות במערכות יחסים עם אחרים משמעותיים.

8] דיקטטור מסוג "משמיד":

מבוסס על הרעיון שיש תנודה מתמדת בין העצמי הדיקטטורי הרודף לבין העצמי המגונן האשלייתי. תנודות בהזדהות עם העצמי הדיקטטורי – פעם מרגיש עליון ופעם אחרת מרגיש כמו קורבן. דמויות נתפסות פעם אחת כמרושעות וראויות להרס, כאשר הן לא יכולות לעשות שום דבר בכדי להצדיק את קיומן. מצד שני, הן יכולות להיתפס כאוהבות ותומכות לנצח. קיימת חשיבה של שחור ולבן.

עמדות:

תנודות בין: אין לך זכות לחיות, אתה חייב למות! לבין, מגיעה לך כל האהבה שבעולם!

בין

[הפגנת רגשות שליליים קיצוניים, דחייה, יחסי שנאה, תסכול אודות אמון בסיסי וצורך באהבה. התעללות פיזית ונפשית, שלילת כל התכונות האנושיות – מה שמוביל אותו להערכה עצמית נמוכה ביותר, שנאה עצמית ואפילו התאבדות.]

לבין

[ יצירת דימוי אשלייתי של דמות מתגוננת המשדרת אהבה נצחית וקבלה מוחלטת.]

הדמות הרצויה של המטפל: כזו שחשיבתו אינה שחור ולבן. אלא רואה גוונים של אפור. הערך עצמי נמדד במגוון מקורות ואינו נתפס במונחים של שחור ולבן. דמות מתונה שאינה מענישה ואינה נוטה לקיצוניות. עבודה עם דמויות מופנמות רודפות ומענישות ואיזון ביניהן לבין הדמויות המופנמות בעלות יחס חיובי כלפי המטופל.

9] דיקטטור מהסוג ה"פובי":

מבוסס על הרעיון שהעצמי הראשוני פגיע מאוד ונוטה להיפגע כמעט מכל דבר. הדרך היחידה האפשרית להימנע מסכנה היא להימנע מחפצים ומצבים שעלולים להיות מאיימים, בעוד אלה הופכים רבים יותר ויותר עם הזמן. חפצים לא אנושיים נתפסים בקלות כמאיימים או בעלי פוטנציאל להזיק, עד שהם נתפסים כסכנה ממשית. דמויות אנושיות נתפסות כמספקות תחושת ביטחון, יחסי הגומלין ביניהן מסודרים בסדר היררכי, בהתאם למידת תחושת הביטחון שהן מעניקות.

עמדות:

החיים מלאים בסכנה! יש להימנע מאיום בכל האמצעים! לעולם אל תתמודד עם איום אלא תברח!

הימנעות ממצבים מסוכנים פוטנציאליים וחפצים לא אנושיים, חיפוש חיזוקים מדמויות אנושיות.

הדמות הרצויה של המטפל: החיים מגוונים. החיים לעולם אינם מסוכנים לחלוטין או בטוחים לחלוטין וזה המצב הבסיסי שעלינו לקבל. יש גישה מאוזנת לסיכונים, גישה שאינה מתחמקת מאתגרים. בחינת ההיסטוריה של המטופל מדגימה כיצד הגישה הפובית מגבילה את המטופל ומורידה את איכות חייו.

10] דיקטטור המסווג כ"אמוציונלי":

מבוסס על התפיסה כי הבנה רגשית היא האותנטית ביותר וכי אינטואיציה לא יכולה להיות שגויה. אובייקטים נתפסים כחיוביים, או שליליים, או בין לבין – בהתאם לערכיות הרגשית שלהם. יחסי הגומלין ביניהם היררכיים ונמדדים במידת החיוביות של הערכיות הרגשית.

עמדות:

תמיד תסמכו על הרגשות שלכם – הם אף פעם לא משקרים! המציאות שווה לביטויים הרגשיים שלה. התנהגות תיאטרלית, קבלת החלטות המבוססת בעיקר על רגש, ההתקשרות היא בדרך כלל שטחית, מבוססת על הרגש הקשור ולא על הדמות עצמה.

הדמות הרצויה של המטפל: המטפל מראה על ידי בחינת ההיסטוריה של המטופל כי במצבים קודמים תשומת לב לגורמים משפיעים באופן רציונלי הייתה יכולה לתת תוצאות רצויות טובות יותר. הפגנת אישיות המשלבת גישה רציונלית עם התחשבות בפאן הרגשי.

11] דיקטטור מסוג "פסיכופת חברתי":

מבוסס על התפיסה כי "התוצאות מקדשות את האמצעים". בניגוד לאנרכיסטים, כללים חברתיים מתקבלים באופן רשמי (אך לא מופנמים) ומשמשים לתמרן אחרים להשגת מטרות אישיות (לעתים קרובות תוך הפרת נורמות אתיות ומוסריות לאורך הדרך). האחרים נתפסים כאמצעי להשגת מטרות אישיות. הדמויות קשורות זו לזו בסדר היררכי בהתאם לחשיבותן הפוטנציאלית בתהליך השגת מטרות אלה תוך התחשבות בפוטנציאל שלהן. נטייה למחוץ ללא רחמים את האנשים העומדים בדרכו של דיקטטור זה אם הדבר נראה מועיל להשגת המטרה (ולהערכתו של הדיקטטור, זה לא יהיה מסוכן לעצמו).

הדמות הרצויה של המטפל: גישה שבה יש התחשבות באחר וניסיון להבין באמפתיה את צרכי האחר.

12] דיקטטור מסוג "נהנתן":

האחרים נתפסים על פי הפוטנציאל שלהם לספק רגשות מהנים, והם קשורים זה לזה באופן היררכי על פי תכונה זו. הימנעות מדמויות הקשורות לרגשות לא נעימים. בניגוד לאנרכיסט, תכונות האופי נתפסות כקבועות.

עמדות:

לחיות על פי "עקרון העונג": לתפוס כל רגע כגורם לך הנאה. החיים הם "כאן ועכשיו" ולא בעתיד. מחפש אנשים נעימים וסביבה נעימה.

דמות רצויה של המטפל: המטפל בונה אופי שבו סבל לא נחשב תמיד כמזיק ולפעמים רגעים פחות מהנים מובילים ליותר הצלחה ויותר הנאה בעתיד, כלומר קבלת סבל בדרך למטרה. דמות שאינה חיה רק ב"כאן ועכשיו" אלא גם רואה חשיבות בחשיבה על העתיד.

עד כאן לעת עתה,

שלכם

ד"ר איגור סלגניק ופרופ' יוסף לוין