פרופ' יוסף לוין

שיחה 45: מדוע לדמויות בכלל ולדמויות מופנמות בפרט, הבונות על פי המודל שלנו את העצמי החברתי, תפקיד כה חשוב בחיי הנפש?

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב

בשיחה מקיפה זו נדון בשאלה מדוע דמויות בכלל ודמויות מופנמות בפרט הן מרכיב כה חשוב בהבניית העצמי החברתי.

הבה נגדיר תחילה את העצמי,

העצמי הינו אותו סוכן או מרכז פנימי סובייקטיבי שאנו מזהים כעצמנו, המייצג את ה"אני" של כל אחד מאיתנו, ובדרך כלל יש לנו תחושה של המשכיות שלו לאורך חיינו, אם כי יש הטוענים שחווית ההמשכיות של העצמי שונה בין פרטים שונים. אמנם כולם מחד חווים חווית עצמי הרי שמאידך מחברים לא מועטים טוענים שחווית העצמי הינה סוג של אילוזיה וכי תהליכים מוחיים רבים מעורבים בחיי הנפש שלנו ובעצמי ותפקודיו.

אהרון סלומן [1936- ]

אהרון סלומן הציע שמילים כמו עצמי, עצמו, וכו' אינן מתייחסות לסוג מיוחד של ישות, אלא מספקות מנגנונים תחביריים רבי עוצמה לבניית אמירות המתייחסות שוב ושוב לאותו הדבר ללא חזרה מייגעת ומעורפלת על שמות או ביטויים מתייחסים אחרים. אחרים טוענים כי החוויה של העצמי הינה כה אינטימית ומוכרת באופן בלתי אמצעי לכל אחד מאיתנו שאין להטיל ספק בקיומו של העצמי. קאנט דיבר על העצמי כמין סוכן המארגן את חיי הנפש. הפילוסוף דניאל דנט הגדיר את העצמי כ"מרכז הכובד הנרטיבי". הגדרה זו מגלמת בתוכה את תפיסת העצמי הן כמרכז החוויה, והן ככזה הנמצא בנרטיב רחב ומתמשך יותר.

דניאל דנט [ 1942- ]

מטרתם הרוחנית של גישות ומסורות רבות מן המזרח כרוכה בהתמוססות האגו, בניגוד לעצמי המהותי שהינו בתפיסתם קבוע ומודע, אינו דורש שום עדות נוספת, והוא זה המאיר את פעילויות ההכרה [במובן[CONCIOUSNESS , ומאפשר להגיע בתרגול מתאים להכרה [במובן הבנה, תפיסה וכדומה] עצמית של טבעו האמיתי של האדם, חוויה או תופעה הידועה בשמות שונים כהארה, נירוונה, נוכחות וחווית "כאן ועכשיו".

ל"עצמי" גם היבט חברתי משמעותי שכן אנו בני האדם חיים בתוך מטריקס חברתי. מרטין בובר, הפילוסוף טען שאין אני בלי אתה, כלומר הזולת, והיחסים עימו מגדירים את העצמי. נשאלת אם כך השאלה, מהו אותו עצמי חברתי? אנו סבורים ש"העצמי החברתי" הינו אוסף של דמויות מופנמות עם תפיסותיהם, רגשותיהם, עמדותיהם ומאפייניהם, כאשר בהמשך נפרט יותר בנושא זה.

נגדיר כעת מהן דמויות מופנמות:

דמויות מפתח [אנושיות לרוב] מופנמות בחייו של אדם מתייחסות בדרך כלל לאנשים המשמעותיים שמילאו תפקידים מרכזיים בעיצוב אמונותיו, ערכיו ותפיסתו העצמית של הפרט. דמויות אלה עשויות לכלול בני משפחה, חברים, מנטורים, מורים או כל אדם משפיע אחר שהותיר חותם מתמשך על נפשו של האדם. לעיתים אלו יכללו גם דמויות היסטוריות, ספרותיות, ואחרות שהשאירו חותם ניכר על האדם והופנמו על ידו.

המונח "מופנם" מרמז על כך שהשפעתן של דמויות מפתח אלה נספגה והשתלבה במחשבותיו, עמדותיו והתנהגויותיו של הפרט. הפנמה זו מתרחשת בתהליך של התבוננות, אינטראקציה ולמידה מאנשים חשובים אלה. כתוצאה מכך, הפרט עשוי לאמץ ערכים, נקודות מבט, ודרכי גישה מסוימות לחיים, המשקפים את אלה של הדמויות המשפיעות.

דמויות מופנמות אלה יכולות לשמש ככוחות מנחים בקבלת החלטות, חשיבה מוסרית וויסות רגשי. השפעות חיוביות יכולות לתרום לרווחתו, ביטחונו וחוסנו של האדם, בעוד שהשפעות שליליות עלולות להוביל לקונפליקטים פנימיים או לאתגרים בהתפתחות האישית.

הכרה והבנה של ההשפעה של דמויות מפתח אנושיות מופנמות היא חיונית למודעות עצמית ולצמיחה אישית. היא מאפשרת לאנשים להעריך את הערכים שהם מחזיקים בהם, להטיל ספק בהנחות ולקבל החלטות מכוונות לגבי סוג האדם שהם רוצים להיות. בנוסף, המודעות להשפעות מופנמות אלה יכולה לתרום לבניית מערכות יחסים בריאות יותר ולטיפוח קשרים חיוביים עם אחרים.

להלן, נזכיר שוב את המודל שאנו מציעים ל"עצמי":

ראשית יש להבחין בין ה"עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים, ו"העצמי החברתי" [המורכב מ"עצמיים משניים"], שהוא מבנה המתפתח במהלך חשיפתו של האדם להשפעה חברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן בקבוצות חיצוניות או בקבוצות דמיוניות (הקשורות, למשל לסיפור, מיתוס, סרט וכו') שהשפיעו רבות על האדם. "האני המשני" הכלול ב"אני החברתי" כולל:

1] מגוון הייצוגים של ה"אני" שמקורם בעמדות וברגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות בחיים

2] ייצוגים של דמויות מופנמות שמקורן פעמים רבות בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו, אך כאמור עשויות להיות גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים, סרטים וכו' שהשפיעו רבות על האדם.

3] ייצוגים מופנמים של "תת-תרבות" [תת-תרבות מתייחסת להשפעות חברתיות בסביבה [סביבה] שבה האדם חי ואינן קשורות בהכרח לאדם מסוים].

אנו מכנים את העצמי החברתי באופן מטאפורי "מנהלת הדמויות" או ליתר דיוק "מנהלת הדמויות המופנמות" או במטפורה "דירקטוריון הדמויות". נציין כי, יש בדירקטוריון מופנם זה בדרך כלל היררכיה שבה יש דמויות משפיעות ודומיננטיות יותר שקראנו להן באופן מטאפורי "הרודן או העריצים או הדיקטטורים הפנימיים" ואלו קובעות את הטון ואף מצנזרות וקובעות אילו תכנים, עמדות והתנהגויות אינן יכולות להיכלל בלוח הדמויות. נציין כי האדם בכללותו אינו מודע בדרך כלל להשפעת דירקטוריון הדמויות המופנמות ומכיר בהשפעתו כנובעת מעצמו מרצונותיו ועמדותיו. עוד נציין כי ככלל, הדירקטוריון דינמי מאוד ויש מאבקים מתמידים ויחסי כוח בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו בדבר העמדות שיבואו לידי ביטוי, כאשר הדיקטטור הפנימי או הדיקטטורים בדרך כלל מכתיבים את הטון.

"מנהלת הדמויות המופנמות"

כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם, אך נדגיש כי בדרך כלל ההפנמה הפנימית החשובה ביותר, הינה זו של מה שכיננינו "הדיקטטור העצמי" או "הרודן העצמי" הפנימי. כאן מדובר על הפנמת דמות בעלת השפעה גדולה ומעצבת על האדם לטובה ו/או לרעה, שלה השפעה גדולה על דירקטוריון הדמויות הפנימיות הבונות את ה"עצמי" החברתי. לדיקטטור פנימי זה אנו מניחים תפקיד מכריע והשפעה עמוקה על הפנמת דמויות חיצוניות [או בלשון מקצועית אובייקטים חיצוניים]. עמדותיו של הדיקטטור ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות אודות הפנמות של דמויות. הוא מחליט האם יש לדחות את ההפנמה או, באם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות במובן מסויים אנו מניחים כי דמות משפיעה זו הינה גם כמעין צנזור פנימי. יש להדגיש כי אין אנו מדברים או משערים קונקרטית על נוכחות הדמויות המופנמות בעולמו הפנימי של היחיד כמעין אנשים קטנים אלא בייצוגים שלהן באיזורי מוח שונים שטיבם ואופן ייצוגם במוח דורש עדיין המשך מחקר. כמו כן נציין שאומנם אנו קוראים לדמות זו "דיקטטור" אך להוציא סוג מסויים אין מאפייניו זהים לזה של שליט דיקטטורי על מדינה מסויימת, אלא שדמות זו הינה דומיננטית ומשפיעה בקרב "דירקטוריון הדמויות".

נשאלת כעת השאלה מדוע המוח והנפש האנושית שלנו בני האדם כה עסוקים בדמויות אנושיות ומפנימים דמויות מפתח כאלו?

נדון תחילה ביסודות הנוירו-קוגניטיביים של זיהוי והפנמה של דמות האדם: פרספקטיבות אבולוציוניות וחברתיות

ראשית, נראה כי יכולתו יוצאת הדופן של המוח האנושי לזהות ולהפנים דמויות אנושיות מושרשת עמוק בעבר האבולוציוני שלנו. בני האדם הקדמונים שגשגו בקבוצות חברתיות, שבהן היכולת לזהות פרטים העניקה יתרונות רבים, כולל התנהגות שיתופית, חלוקת משאבים והישרדות משופרת. זיהוי פנים, תוצר של ברירה טבעית, הפך למיומנות קוגניטיבית מרכזית. עדויות ממחקרים במדעי המוח, אנטומיה השוואתית ופסיכולוגיה אבולוציונית תומכות בטענה שלמוח האנושי יש נטייה אבולוציונית לתת עדיפות לעיבוד דמויות אנושיות. בהתבסס על עבודתו של צ'ארלס דרווין, שהדגיש את חשיבות הביטוי הרגשי באבולוציה האנושית, מחקרים של דייוויד אנדרסון (2014) ופרית' ופרית' (2010) מספקים תובנות לגבי המוח החברתי ואלו של טסקירן (200) לגבי האבולוציה של מנגנוני זיהוי פנים. כמו כן מחקרים השוואתיים של טומסלו וקול (2007) שופכים אור על ההיבטים הייחודיים של הקוגניציה החברתית האנושית.

[David Anderson (2014) ; Taskiran (2020); Frith & Frith (2010) ; Tomasello and Call (2007)]

שנית, תקשורת יעילה מהווה בסיס לאינטראקציות חברתיות אנושיות. כיום נחקרים המעגלים העצביים האחראים על פענוח הבעות פנים, פירוש שפת גוף וחילוץ רמזים חברתיים. מחקרים בנוירוביולוגיה ובפסיכולוגיה ממחישים כיצד הרשתות המורכבות של המוח מאפשרות תקשורת חברתית, תוך הדגשת חשיבותן של דמויות אנושיות בהקשר זה. מדעני מוח כמו אנטוניו דמאסיו (1994) והאחים לזלי (1997) חקרו את המצע העצבי של תקשורת חברתית, תוך הדגשת תפקידם של נוירוני המראה והמערכת הלימבית בפענוח אותות רגשיים. בנוסף, המחקר של אקמן ופריזן (1971) היה הבסיס להבנת האוניברסליות של הבעות פנים.

[Antonio Damasio (1994) ; Leslie Brothers (1997);[] Ekman and Friesen (1971)]

שלישית, הבסיס העצבי של עיבוד רגשי נחקר, ומבהיר כיצד זיהוי דמויות אנושיות מעורר תגובות רגשיות. כך יוחס תפקיד לאוקסיטוצין ומוליכים עצביים אחרים ביצירת קשרים רגשיים, דבר התורם ליצירת קשרים חברתיים ולכידות קבוצתית. עבודתו של פול זק (2004) על הנוירוביולוגיה של אמון וקשר, יחד עם מחקרים של דונלד פאף (1999) ואחרים על תפקיד האוקסיטוצין, מספקים תובנות לגבי הבסיס הנוירוכימי של קשרים רגשיים וקשרים חברתיים. ג'ון קצ'יופו (2002) חקר את חשיבותם של יחסים חברתיים בוויסות חוויות רגשיות.

[Paul Zak (2004); Donald Pfaff (1999) ; John Cacioppo (2002)]

רביעית, דמויות אנושיות משמשות לעתים קרובות כייצוגים סמליים של אידיאולוגיות ומושגים רחבים יותר. קיימים מחקרי דימות מוחי וספרות מדעית קוגניטיבית המדגימים כיצד המוח עוסק בחשיבה סימבולית, תוך ייחוס משמעות לדמויות אנושיות ספציפיות כנשאיות של ייצוגים תרבותיים, דתיים או פוליטיים. עבודותיהם המכוננות של ג'ורג' לייקוף ומארק ג'ונסון (1980) על תורת המטאפורות המושגיות תורמות להבנת האופן שבו המוח עוסק בייצוג סימבולי. הגישה הבין-תחומית של ויטוריו גאלזה וג'ורג' לייקוף (2005) מגשרת בין מדעי המוח והבלשנות הקוגניטיבית בכדי לחקור את המנגנונים העצביים של המחשבה הסימבולית.

[George Lakoff and Mark Johnson (1980) ; Vittorio Gallese and George Lakoff (2005)]

חמישית, המנגנונים העצביים המעורבים בלמידה תצפיתית ובחיקוי שופכים אור על האופן שבו אנשים מפנימים נורמות, התנהגויות וערכים חברתיים על ידי זיהוי וחיקוי דמויות מפתח. התניה תרבותית ותפקידם של מוסדות חברתיים בעיצוב הארכיטקטורה העצבית הקשורה להפנמתם של דמויות. תיאוריית הלמידה החברתית של אלברט בנדורה (1977) מספקת בסיס להבנת האופן שבו אנשים לומדים באמצעות התבוננות וחיקוי. פסיכולוגים תרבותיים כמו ריצ'רד שוודר (1991) וגירץ (1973) מדגישים את תפקידה של התרבות בעיצוב תהליכים קוגניטיביים, כולל הפנמה של דמויות מפתח.

[Albert Bandura's (1977) ; Richard Shweder (1991) ; Geertz (1973)]

כל אלו מביאים למסקנה המושתת על דיסציפלינות מדעיות מגוונות אודות היסודות הנוירו-קוגניטיביים של זיהוי והפנמה של דמויות אנושיות. על ידי שילוב פרספקטיבות אבולוציוניות, פסיכולוגיות וסוציולוגיות, נוצרת הבנה מקיפה מדוע המוח האנושי נוטה מטבעו להתמקד ולהפנים דמויות מפתח אנושיות, תוך הדגשת המשמעות ההסתגלותית של תופעה קוגניטיבית זו במארג המורכב של החברה האנושית.

האם ניתן ללמוד מהתרבות, הספרות, התיאטרון, השירה, המיתולוגיה, ממצאים ארכיאולוגיים ומתחומים אחרים על החשיבות המרכזית של דמויות אנושיות?

אין ספק, חקירת תחומים תרבותיים, ספרותיים, תיאטרליים, פואטיים, מיתולוגיים, ארכיאולוגיים ואחרים יכולה לספק תובנות יקרות ערך על חשיבותן של דמויות אנושיות. הבה נעמיק בכל תחום בכדי להבין כיצד תחומים אלה משקפים ותורמים למשמעותן של דמויות אנושיות:

1. פרספקטיבות תרבותיות:

בתרבויות שונות, לייצוגן של דמויות אנושיות יש משמעות סמלית עמוקה. ביטויים אמנותיים, כגון ציורים, פסלים וחפצים, מתארים לעתים קרובות דמויות אנושיות כארכיטיפים המגלמים אידיאלים, ערכים ואמונות תרבותיים. לדוגמה, באמנות היוונית הקלאסית, הצגת דמויות אנושיות הרואיות בפסלים כמו ה"דיסקובולוס" משדרת אידיאלים של אתלטיות ויופי.

ראה ספרות בהקשר זה:

קליפורד גירץ [1926 – 2006]

מחבר: האנתרופולוג קליפורד גירץ

"פרשנות התרבויות" מאת קליפורד גירץ (1973):

עבודתו רבת ההשפעה של גירץ באנתרופולוגיה תרבותית מתעמקת בפרשנות סמלים וטקסים בתרבויות שונות. הוא שופך אור על האופן שבו דמויות אנושיות, בין אם בייצוגים אמנותיים ובין אם בפרקטיקות חברתיות, תורמות להבנת השקפת העולם של החברה.

מחבר: אדוארד סעיד

כותר: "אוריינטליזם" (1978)

אגב בהקשר לייצוג אבסטרקטי או מופשט של דמויות הרי שנראה לא פעם זיהוי מדינות ומושגים עם אנשים: כך מעניין כי בדברנו על רוסיה נדבר בעבר על הצאר השליט וכיום על פוטין, ואם על סין הרי שנעלה בשיח את שי פינג ומאו צה טונג כמייצגים, ואם על הודו הרי גנדי ונרנה מודי ייצגוה ואם על דיקטטורה מיד עולים בדעתנו דיקטטורים כסטאלין ודומיו ובדברנו על שוויון זכויות יעלה בדעתנו לותר קינג ג'וניור ודומיו ובדברנו על פיסיקה איינשטיין ודומיו ועוד ועוד. האם הדבר רומז שמוחנו מקשר מושגים לדמויות כמייצגות ?

2. ייצוגים ספרותיים ותיאטרליים:

ספרות ותיאטרון משתמשים לעתים קרובות בדמויות אנושיות כדמויות מרכזיות בכדי להעביר נרטיבים ולחקור את המצב האנושי. מחזותיו של שייקספיר, כמו "המלט" או "רומיאו ויוליה", מדגישים את המורכבות של רגשות אנושיים ומערכות יחסים, ומציגים את המשיכה המתמשכת לדמויות אנושיות בסיפור.

לדוגמא:

מחבר: ויליאם שייקספיר

יצירות: מחזות כמו "המלט", "רומיאו ויוליה" ועוד.

מחבר: אנטון צ'כוב

יצירות: מחזות כמו "גן הדובדבנים", "הדוד וניה" ועוד.

• יוליסס של ג'יימס ג'ויס: רומן קלאסי זה בוחן את חייו של לאופולד בלום, דובלינר, במהלך יום אחד. הרומן מושפע רבות מהאודיסיאה של הומרוס, ועולמו הפנימי של בלום נתפס כמעוצב על ידי מגוון דמויות ספרותיות ומיתולוגיות.
• אהובתה של טוני מוריסון: רומן זוכה פרס פוליצר המגולל את סיפורה של סת', שפחה לשעבר הנרדפת על ידי רוח הרפאים של בתה המתה. הרומן בוחן את הדרכים שבהן טראומה והיסטוריה יכולות לעצב את זהותו ודמותו של האדם.
• מאה שנים של בדידות: רומן ריאליסטי קסום זה מאת גבריאל גרסיה מארקס מספר את סיפורה של משפחת בואנדיה במשך שבעה דורות. הרומן בוחן את הדרכים שבהן היסטוריה, מיתוס וזיכרון יכולים לעצב את חייהם של יחידים וקהילות

3. שירה:

השירה משתמשת לעתים קרובות בדמויות אנושיות ובמטאפורות בכדי להביע רגשות, חוויות והשתקפויות חברתיות. לדוגמה, "ארץ השממה" של ת.ס. אליוט משתמש בדמויות אנושיות מגוונות בכדי לסמל את הפיצול וההתפכחות של החברה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, תוך הדגשת כוחן של דמויות אנושיות כסמלים פואטיים.

לדוגמא:

מחבר: ט.ס. אליוט

"ארץ השממה" מאת ת.ס. אליוט (1922):

פואמה מודרניסטית זו היא חקירה מורכבת של ההתפכחות שלאחר מלחמת העולם הראשונה והפיצול של החברה בת זמננו. אליוט משתמש בדמויות אנושיות שונות ובהתייחסויות תרבותיות כדי לסמל את המשבר הרוחני של התקופה.

מחבר: לנגסטון יוז

• • יצירות: שירים שונים החוקרים את החוויה של הדמות האפרו-אמריקאית

"אודה לזמיר" מאת ג'ון קיטס (1819):

• • בשיר הלל זה, קיטס מהרהר בניגוד בין שירת הזמיר האלמותית לבין טבעו הארעי של הקיום האנושי. השיר משקף את ההשפעה המתמשכת של דמויות אמנותיות וטבעיות לנוכח התמותה האנושית.

"The Second Coming" מאת ו.ב. ייטס (1920):

• • שירו של ייטס לוכד תחושה של סערה אפוקליפטית ותהפוכות חברתיות. שורה מפורסמת בשיר "סיבוב וסיבוב בג'ייר המתרחב" מעוררת דימוי של בז, המסמלת את טבעה המחזורי של ההיסטוריה ואת הופעתן של דמויות תרבותיות חדשות.

"שיר האהבה של ג'יי אלפרד פרורוק" מאת ט.ס. אליוט (1915):

הפואמה המודרניסטית של אליוט בוחנת את מחשבותיו וחרדותיו הפנימיות של הדובר, ג'יי אלפרד פרורוק. השיר נוגע באופיו המקוטע של הקיום המודרני ובחיפוש החמקמק אחר משמעות, תוך שילוב דמויות תרבותיות וספרותיות שונות.

ספרים ושירים אלה מציעים נקודות מבט מגוונות על נושא הדמויות האנושיות, תוך התעמקות במיתולוגיה, באנתרופולוגיה תרבותית ובמורכבויות החוויה האנושית.

4. מיתולוגיה:

נרטיבים מיתולוגיים בתרבויות שונות מלאים באלים, גיבורים ודמויות על-טבעיות דמויי אדם. דמויות מיתיות אלה משמשות כארכיטיפים, מגלמות ערכים תרבותיים, מסבירות תופעות טבע ומציעות לקחים מוסריים. במיתולוגיה היוונית, דמויות כמו הרקולס מייצגות כוח וגבורה, בעוד שדמות התחבולן במיתולוגיה האינדיאנית מסמלות ערמומיות והתנהגות בלתי צפויה.

לדוגמא:

מיתולוגיה יוונית: במיתוסים יווניים, גיבורים וגיבורות מעוצבים לעתים קרובות על ידי יחסיהם עם האלים והאלות. לדוגמה, זעמו של אכילס, חלק מרכזי בזהותו, נובע מכך שאמו תטיס טבלה אותו בנהר הסטיקס כדי להפוך אותו לבלתי פגיע, למעט עקבו.

אכילס במיתולוגיה היוונית

מיתולוגיה מצרית: במיתולוגיה המצרית, המושג Ba, או נשמה, מורכב מתשעה חלקים, שכל אחד מהם מייצג היבט אחר של העצמי. חלקים אלה הושפעו ככל הנראה מאלוהויות שונות.

להלן ספרות רלבנטית:

ג'וזף קמפבל

מחבר: ג'וזף קמפבל

הגיבור בעל אלף הפנים" מאת ג'וזף קמפבל (1949):

עבודה מכוננת זו בוחנת את מושג מסעו של הגיבור ואת האוניברסליות של ארכיטיפים מיתיים. קמפבל בוחן את משמעותן של דמויות אנושיות במיתולוגיה ואת תפקידן בעיצוב נרטיבים תרבותיים.

נוסיף ונביא כאן שלושה סיפורי מיתולוגיה המתעמקים בנושא דמויות אנושיות ומשמעותן:

1. פרומתיאוס ובריאת האדם (מיתולוגיה יוונית):

במיתולוגיה היוונית, פרומתיאוס הוא טיטאן שמתריס נגד האלים על ידי גניבת אש ונתינתה לאנושות. האלים, זועמים על מעשה זה, מענישים את פרומתיאוס בכך שהם כובלים אותו לסלע. עם זאת, בריאת בני האדם על ידי פרומתיאוס ומעשה הבאתם להארה באמצעות האש מסמלים את כוחן המתמשך של דמויות אנושיות לקרוא תיגר על הסמכות האלוהית ולעצב את גורל האנושות.

1. מיתוס הבריאה ההינדי – חבישת האוקיינוס (מיתולוגיה הינדית):

במיתולוגיה ההינדית, סיפור האוקיינוס (סמודרה מנתאן) עוסק באלים ושדים הפועלים יחד כדי למצא ברחבי האוקיינוס הקוסמי את שיקוי האלמוות (אמריטה). במהלך תהליך זה, ישויות וחפצים משמעותיים שונים מופיעים, כולל האלה לקשמי, צוף האלמוות, והרעל המאיים להשמיד את העולם. מיתוס זה ממחיש את יחסי הגומלין הדינמיים בין דמויות אלוהיות ובני תמותה, ומדגיש את תפקיד שיתוף הפעולה האנושי והאלוהי בבריאת העולם ובקיומו.

1. האפוס של גילגמש (מיתולוגיה שומרית ואכדית):

באפוס של גילגמש, המלך הגיבור גילגמש יוצא למסע אלמותי לאחר מותו של חברו אנקידו. מיתוס שומרי ואכדי זה בוחן נושאים של תמותה, ידידות והחיפוש אחר חיי נצח. מסעו של גילגמש כולל מפגשים עם אלים, ישויות על-טבעיות, ובסופו של דבר מוביל אותו להתעמת עם הבלתי נמנע של התמותה האנושית. האפוס משקף את משמעותן של דמויות אנושיות בהתמודדות עם שאלות קיומיות ובחיפוש אחר משמעות טרנסצנדנטית.

סיפורי מיתולוגיה אלה מספקים נרטיבים עשירים החוקרים את מורכבות הקיום האנושי, את יחסי הגומלין בין אלים ובני תמותה, ואת המשמעות המתמשכת של דמויות אנושיות בעיצוב סיפורים מיתולוגיים ואמונות תרבותיות

5. ממצאים ארכיאולוגיים:

תגליות ארכאולוגיות חושפות לעתים קרובות את מרכזיותן של דמויות אנושיות בחברות עתיקות. צלמיות, פסלים וייצוגים ציוריים מתארים לעתים קרובות צורות אנושיות, ומספקים תובנות לגבי פרקטיקות תרבותיות, אמונות דתיות ומבנים חברתיים. לדוגמה, ונוס מווילנדורף, פסלון פליאוליתי, מסמל את הפוריות ואת חשיבותה של הדמות האימהית.

דמות העלמה מווילנדורף- ממצא בן כ 30,000 שנה

ממצאים ארכאולוגיים רבים סובבים סביב דמויות אנושיות ויחסי הגומלין ביניהן. ראה:

• מחבר: מריה גימבוטס
  • כותר: "שפת האלה" (1989)
• מחבר: James Mellaart
  • כותרת: "קטאל הויוק: עיר ניאוליתית באנטוליה" (1967)

6. מנהגים וטקסים תרבותיים:

פרקטיקות תרבותיות, טקסים וטקסים כרוכים לעתים קרובות בשימוש בדמויות אנושיות כאלמנטים סמליים. מסכות, בובות ותלבושות מייצגות צורות אנושיות בהקשרים דתיים וטקסיים, ומדגישות את תפקידן בחיבור אנשים למשמעויות תרבותיות ורוחניות עמוקות יותר.

ראה:

• מחבר: ויקטור טרנר
  • כותר: "התהליך הטקסי: מבנה ואנטי-מבנה" (1969)
• מחבר: Mircea Eliade
  • כותר: "הקודש והחול: טבעה של הדת" (1959)

7. תרבות פופ עכשווית:

בעידן המודרני, התרבות הפופולרית ממשיכה להדגיש את חשיבותן של דמויות אנושיות. מדמויות קולנועיות איקוניות ועד סלבריטאים ומשפיענים. אנשים ממשיכים להיות מוקסמים ומזדהים עם דמויות אנושיות המגלמות תכונות, שאיפות או אידיאלים מסוימים.

ראה עיסוקה בדמויות אנושיות אצל למשל:

• מחבר: ג'וזף פיין וג'יימס גילמור
  • כותר: "כלכלת החוויה: עבודה היא תיאטרון וכל עסק במה" (1999)
• מחבר: מרשל מקלוהן
  • כותרת: "הבנת המדיה: שלוחות האדם" (1964)

8. פסיכולוגיה:

תפיסת הארכיטיפים של קרל יונג: יונג האמין כי הלא-מודע האנושי מאוכלס בארכיטיפים אוניברסליים, של דמויות כגון הגיבור, האם השמאן ועוד. ניתן לראות ארכיטיפים אלה כמעצבים את אישיותנו ואת הבנתנו את העולם.

קרל יונג [1875-1961]

מסקנה:

בתחומים תרבותיים, אמנותיים היסטוריים ואחרים רבים ושונים, השימוש המתמיד והייצוג של דמויות אנושיות מדגישים את חשיבותן המתמשכת. בין אם בספרות, באמנות, במיתולוגיה או בפרקטיקות תרבותיות יומיומיות, דמויות אנושיות משמשות כסמלים רבי עוצמה, המשקפים ומעצבים את התודעה הקולקטיבית של חברות לאורך ההיסטוריה. אופיים הרב-גוני של ייצוגים אלה מדגיש את המשמעות האוניברסלית והעל-זמנית המיוחסת לדמויות אנושיות בביטוי ובהבנה האנושיים.

נעבור ונשאל כעת באלו סוגים של טיפול פסיכולוגי משתמשים בדמויות מפתח מופנמות?

השפעתן של דמויות מפתח מופנמות בטיפול הפסיכולוגי מטופלת לעתים קרובות באמצעות גישות טיפוליות החוקרות ומנתחות את מערכות היחסים של הפרט, התפיסה העצמית ומערכות האמונה. ניתן להשתמש בסוגים שונים של טיפולים פסיכולוגיים, בהתאם לצרכים ולאתגרים הספציפיים של הפרט. להלן מספר גישות טיפוליות שעשויות להיות רלוונטיות בהתייחסות לדמויות מפתח מופנמות:

1. טיפול פסיכודינמי:
   • תיאור: טיפול פסיכודינמי בוחן את הלא מודע והשפעתו על ההתנהגות. לעתים קרובות זה כרוך בבחינת חוויות העבר, כולל מערכות יחסים עם דמויות מפתח, בכדי להבין כיצד דינמיקות אלה משפיעות על המחשבות וההתנהגויות הנוכחיות של הפרט.
   • יישום: מטפלים יכולים לעזור למטופלים לחקור ולהבין את ההשפעה של דמויות מופנמות, לטפל בקונפליקטים לא פתורים ולעבוד לקראת דרכים בריאות יותר להתייחס לעצמך ולאחרים.
2. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT):
   • תיאור: CBT מתמקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות. לעתים קרובות זה כרוך בקריאת תיגר על אמונות מעוותות ופיתוח אסטרטגיות קוגניטיביות והתנהגותיות חיוביות ומסתגלות יותר.
   • יישום: בהקשר של דמויות מפתח מופנמות, CBT עשוי לסייע לאנשים לזהות ולאתגר תפיסות עצמיות שליליות או אמונות שהוחדרו על ידי דמויות משפיעות, לטפח ארגון מחדש קוגניטיבי ולקדם מנגנוני התמודדות בריאים יותר.
3. טיפול מבוסס התקשרות:
   • תיאור: תיאוריית ההתקשרות מציעה כי יחסים מוקדמים עם הורים ומטפלים משפיעים על מערכות יחסים מאוחרות יותר ועל רווחה רגשית. טיפול מבוסס התקשרות מתמקד בהבנה ושיפור דפוסי התקשרות.
   • יישום: מטפלים יכולים לחקור את היסטוריית ההתקשרות של הפרט, כולל מערכות יחסים עם דמויות מפתח, כדי לזהות ולטפל בנושאים הקשורים להתקשרות שעשויים להשפיע על מערכות היחסים הנוכחיות ועל התפיסה העצמית.
4. טיפול נרטיבי:
   • תיאור: טיפול נרטיבי מסייע לאנשים לנסח מחדש את סיפורי החיים והנרטיבים שלהם. היא מדגישה את בניית המשמעות ומעודדת את הלקוחות להתבונן בחוויותיהם מנקודות מבט שונות.
   • יישום: מטפלים עשויים לסייע למטופלים לפרש מחדש את מערכות היחסים שלהם עם דמויות מפתח חיצוניות ומופנמות, ולהעצים אותם לבנות מחדש נרטיבים התואמים יותר את הערכים והשאיפות שלהם.
5. טיפול במערכת המשפחתית:
   • תיאור: גישה זו רואה אנשים בהקשר של המערכות המשפחתיות שלהם ובוחנת כיצד דינמיקה משפחתית ומערכות יחסים תורמות לרווחה פסיכולוגית.
   • יישום: מטפלים יכולים לבחון את תפקידן של דמויות מפתח מופנמות בתוך המערכת המשפחתית, לעזור לאנשים להבין את הקשרים ההדדיים של מערכות יחסים ולטפח דינמיקה משפחתית בריאה יותר.

חשוב לציין כי בחירת הטיפול תלויה בצרכים ובהעדפות הספציפיות של הפרט. מטפלים יכולים לשלב אלמנטים מגישות טיפוליות שונות כדי ליצור תוכנית טיפול מותאמת ויעילה.

על מנת להדגיש יותר כי העיסוק בדמויות מרכזי לסוגים רבים של פסיכותרפיות הבה כעת נחקור בהרחבה כיצד כל אחת מחמישים [לא פחות!] סוגי פסיכותרפיות שונות עשויה להתייחס או להשתמש בדמויות מפתח מופנמות:

1. טיפול פסיכודינמי:
   • דמויות מופנמות: בוחן כיצד מערכות יחסים ודמויות מוקדמות משפיעות על הלא מודע של הלקוח, ובוחן כיצד דמויות מופנמות מעצבות התנהגויות ותפיסות עכשוויות.
2. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT):
   • דמויות מופנמות: מתמקדת בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות, כולל כאלה המוחדרות על ידי דמויות מפתח מופנמות.
3. טיפול מבוסס התקשרות:
   • דמויות מופנמות: בוחן את ההשפעה של דמויות התקשרות מוקדמות על מערכות יחסים נוכחיות, ומתייחס לאופן שבו דפוסי התקשרות מופנמים משפיעים על רווחה רגשית.
4. טיפול נרטיבי:
   • דמויות מופנמות: מסייע לאנשים לפרש מחדש ולשחזר את סיפור חייהם, כולל תפקידן של דמויות משמעותיות בעיצוב נרטיבים אישיים.
5. טיפול במערכות משפחתיות:
   • דמויות מופנמות: בוחן את תפקידן של דמויות מופנמות בתוך המערכת המשפחתית, בוחן כיצד דינמיקה משפחתית ומערכות יחסים משפיעות על הפרט.
6. טיפול ממוקד באדם:
   • דמויות מופנמות: יוצר סביבה תומכת לאנשים לחקור את רגשותיהם, מחשבותיהם ומערכות היחסים שלהם, כולל אלה עם דמויות מפתח.
7. תרפיית הגשטאלט:
   • דמויות מופנמות: מתמקדת ברגע ההווה ובמודעות להיבטים מופנמים של העצמי, חוקרת כיצד דמויות מתייחסות לעצמי.
8. טיפול אקזיסטנציאליסטי
   • דמויות מופנמות: חוקר נושאים קיומיים הקשורים לערכים, בחירות ומשמעות אישיים, כולל אלה המושפעים מדמויות משמעותיות.
9. טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT):
   • דמויות מופנמות: משלבת מיינדפולנס וויסות רגשי כדי להתמודד עם ההשפעה של דמויות מופנמות על תגובות והתנהגויות רגשיות.
10. טיפול ממוקד רגש (EFT):
    • דמויות מופנמות: בוחן כיצד אנשים מווסתים רגשות, תוך התייחסות לתגובות רגשיות המושפעות מדמויות מופנמות במערכות יחסים.
11. טיפול בינאישי (IPT):
    • דמויות מופנמות: מתמקד בסוגיות בין-אישיות ובסכסוכי תפקידים, ובוחן כיצד דמויות מופנמות משפיעות על מערכות יחסים ותקשורת עכשוויות.
12. טיפול בסכימה:
    • דמויות מופנמות: בוחן סכמות לא מסתגלות מוקדמות, תוך התייחסות לאמונות ליבה ודפוסים המושפעים מדמויות מופנמות.
13. טיפול זוגי:
    • דמויות מופנמות: מתמקד בהשפעה של דמויות מופנמות על תקשורת ודינמיקה בתוך יחסים אינטימיים.
14. טיפול קוגניטיבי מבוסס תשומת לב (MBCT):
    • דמויות מופנמות: משלבת תרגולי מיינדפולנס להתבוננות ושינוי דפוסי חשיבה אוטומטיים, כולל כאלה המושפעים מדמויות מופנמות.
15. טיפול קצר ממוקד פתרון (SFBT):
    • דמויות מופנמות: מתרכז בזיהוי פתרונות ומטרות, בוחן כיצד דמויות מופנמות עשויות לתרום או לעכב התקדמות.
16. פסיכולוגיה אנליטית יונגיאנית:
    • דמויות מופנמות: חוקר את הלא מודע הקולקטיבי, ארכיטיפים ואינדיבידואציה, כולל השפעת סמלים ודמויות מופנמות על הנפש.
17. טיפול אדלריאני:
    • דמויות מופנמות: מתמקד בהקשר החברתי של הפרט, בוחן כיצד חוויות ומערכות יחסים מוקדמות מעצבות את אורח חייו והשקפת עולמו של האדם.
18. לוגותרפיה:
    • דמויות מופנמות: עוסק בחיפוש אחר משמעות בחיים, בוחן כיצד ערכים מופנמים ודאגות קיומיות משפיעים על רווחה נפשית.
19. ניתוח עסקאות (TA):
    • דמויות מופנמות: בוחן עסקאות חברתיות, בוחן כיצד תפקידי הורות, מבוגרים וילדים מופנמים משפיעים על תקשורת והתנהגות.
20. ריאליטי תרפיה:
    • דמויות מופנמות: מעודדת אחריות אישית ובוחנת בחירות המושפעות מדמויות מופנמות כדי לענות על צרכים בסיסיים.
21. טיפול פמיניסטי:
    • דמויות מופנמות: עוסק בהשפעה של תפקידי מגדר וציפיות חברתיות, ובוחן כיצד מסרים מופנמים משפיעים על בריאות הנפש.
22. פסיכודרמה:
    • דמויות מופנמות: משתמש במשחקי תפקידים כדי לחקור ולשחזר מערכות יחסים עם דמויות מופנמות, לקדם תובנה ופתרון.
23. טיפול התנהגותי רגשי רציונלי (REBT):
    • דמויות מופנמות: מתמקדת בזיהוי וקריאת תיגר על אמונות לא רציונליות המושפעות מדמויות מופנמות.
24. טיפול בחשיפה נראטיבית (NET):
    • דמויות מופנמות: משמש בטיפול בטראומה, בוחן את ההשפעה של חוויות טראומטיות ודמויות מופנמות על הנרטיב של הפרט.
25. פסיכותרפיה סנסומוטורית:
    • דמויות מופנמות: משלבת מודעות לגוף כדי לחקור ולעבד את ההשפעה של דמויות מופנמות על הגוף והנפש.
26. טיפול באמנויות הבעה ממוקדות לקוח:
    • דמויות מופנמות: משתמש בביטוי יצירתי כדי לחקור רגשות, מערכות יחסים ודמויות מופנמות באמצעות אמנות, מוזיקה או דרמה.
27. טיפול במערכות משפחתיות פנימיות (IFS):
    • דמויות מופנמות: חוקר ומשלב חלקים שונים של העצמי, כולל אלה המושפעים מדמויות מופנמות.
28. טיפול קונסטרוקטיביסטי נרטיביסטי:
    • דמויות מופנמות: שמה דגש על יצירה משותפת של נרטיבים אישיים ובוחנת את השפעת השפה על הבניית משמעות סביב דמויות מופנמות.
29. עבודת נשימה הולוטרופית:
    • דמויות מופנמות: משרה מצבי תודעה משתנים באמצעות עבודת נשימה כדי לחקור את ההשפעה של דמויות מופנמות על הנפש.
30. טיפול בקוהרנטיות:
    • דמויות מופנמות: מתמקדת ביצירת קשרים עצביים חדשים לשינוי דפוסים רגשיים וקוגניטיביים, כולל אלה המעוצבים על ידי דמויות מופנמות.
31. אימון גוף-נפש אינטגרטיבי (IBMT):
    • דמויות מופנמות: משלבת תרגולי מיינדפולנס ותנועה כדי לחקור את הקשר גוף-נפש, תוך התייחסות להשפעה של דמויות מופנמות על רווחה.
32. פסיכותרפיה חיובית:
    • דמויות מופנמות: מדגיש חוזקות, מעלות וחוויות חיוביות כדי להתמודד עם תפיסות עצמיות שליליות מופנמות.
33. פסיכותרפיה אינטגרטיבית הומניסטית-אקזיסטנציאליסטית:
    • דמויות מופנמות: משלבת גישות הומניסטיות וקיומיות, חוקרת את השפעתן של דמויות מופנמות על צמיחה אישית ויצירת משמעות.
34. ראיון מוטיבציה:
    • דמויות מופנמות: מטרתה לחזק את המוטיבציה לשינוי על ידי חקירת ערכים ומטרות מופנמים.
35. פסיכוחינוכית:
    • נתונים מופנמים: מספק מידע על בריאות הנפש ואסטרטגיות התמודדות, כולל כיצד דמויות מופנמות עשויות להשפיע על הבנת בריאות הנפש.
36. טיפול קבלה ומחויבות (ACT):
    • דמויות מופנמות: מתמקדת במיינדפולנס וקבלה כדי להתמודד עם ההשפעה של דמויות מופנמות על מחשבות ורגשות.
37. פסיכותרפיה בעזרת סוסים (EAP):
    • דמויות מופנמות: כרוך באינטראקציות עם סוסים כדי לחקור ולעבד רגשות ומערכות יחסים המושפעים מדמויות מופנמות.
38. ביופידבק:
    • דמויות מופנמות: משתמש במשוב פיזיולוגי כדי לחקור ולווסת תגובות גופניות המושפעות מגורמי לחץ מופנמים.
39. היפנוזה:
    • דמויות מופנמות: משלבת היפנוזה כדי לטפל בדפוסים מופנמים ולקדם שינוי חיובי.
40. פסיכולוגיה תהליכית (עבודה תהליכית):
    • דמויות מופנמות: חוקר ומשלב תהליכים לא מודעים, כולל כאלה הקשורים לקונפליקטים מופנמים.
41. פסיכותרפיה טרנספרסונלית:
    • דמויות מופנמות: משלב היבטים רוחניים ונשגבים של החוויה האנושית, בוחן את השפעתן של דמויות רוחניות מופנמות.
42. גישור גוף-נפש (MBB):
    • דמויות מופנמות: מתמקדת בשילוב הנפש והגוף להפחתת מתח, כולל חקירת דפוסים נפשיים ופיזיים מופנמים.
43. פסיכותרפיה דינמית אינטנסיבית לטווח קצר (ISTDP):
    • דמויות מופנמות: מטרתו לחשוף ולעבד רגשות וקונפליקטים עמוקים, כולל אלה הקשורים לדמויות מופנמות.
44. פסיכוסינתזה:
    • דמויות מופנמות: משלב היבטים שונים של האישיות כדי להשיג מימוש עצמי, בוחן את ההשפעה של מרכיבים מופנמים.
45. פסיכותרפיה ממוקדת:
    • דמויות מופנמות: מעודד אנשים לגשת ולעבד את תחושת הגוף שלהם, לחקור תחושות ורגשות מופנמים.
46. היפנוזה ממוקדת פתרון:
    • דמויות מופנמות: משתמש בהיפנוזה כדי לטפל בדפוסים מופנמים ולקדם חשיבה ממוקדת פתרון.
47. טיפול במשחק ללא הנחיה:
    • דמויות מופנמות: מאפשר לילדים לבטא ולחקור את חוויותיהם ומערכות היחסים המופנמות שלהם באמצעות משחק.
48. אימאגו טיפול זוגי:
    • דמויות מופנמות: מתמקדת בתקשורת וחיבור ביחסים אינטימיים, תוך התייחסות לדפוסים יחסים מופנמים.
49. תכנות נוירו-לשוני (NLP):
    • דמויות מופנמות: בוחן את הקשרים בין שפה להתנהגות, בוחן כיצד דפוסי שפה מופנמים משפיעים על חשיבה ופעולה.
50. חמלה עצמית מודעת (MSC):
    • דמויות מופנמות: משלבת תרגולי מיינדפולנס וחמלה עצמית, חוקרת ומשנה קולות מופנמים של ביקורת עצמית.

אם כך כל גישה פסיכותרפית מתייחסת לדמויות מופנמות בדרכה שלה, בין אם באמצעות חקירה, פרשנות מחדש או שינוי ההשפעה שיש לדמויות אלה על מחשבותיו, רגשותיו והתנהגויותיו של האדם. מטפלים עשויים להשתמש בשילוב של גישות אלה בהתבסס על הצרכים וההעדפות הספציפיות של לקוחותיהם

ואם עד כה לא הודגש די הנושא בדבר חשיבותן של דמויות והפנמתן לכל אחד מאיתנו, נציין כי ישנן עדויות לא מעטות לייצוגי דמויות במוח.

,ייצוג דמויות אנושיות במוח כרוך בתהליכים עצביים מורכבים המשלבים תפקודים חזותיים, תפיסתיים וקוגניטיביים. חוקרים חקרו את הנושא באמצעות שיטות שונות, כולל מחקרי דימות מוחי כגון דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) ורישומים אלקטרופיזיולוגיים. נציין שאין ייצוד הדמויות דומה לייצוד אישונים [אנשים קטנים] במוח אלא מאפייניהם של אלה מיוצגים באיזורי מוח שונים, עם קרוב לודאי אינטרקציה מורכבת ביניהם.

1. עיבוד חזותי:
   • קליפת המוח הראייתית העיקרית (V1) מעבדת מידע חזותי בסיסי, כגון קצוות גופים וצורות בסיסיות.
   • אזורי ראייה גבוהים יותר, כולל הזרם הגחוני (הקשור לזיהוי אובייקטים) והזרם הגבי (הקשור לעיבוד מרחבי), תורמים לייצוג של גירויים חזותיים מורכבים יותר, כולל דמויות אנושיות.
2. עיבוד פנים:
   • אזור ספציפי בבליטה fusiform, המכונה אזור הפנים fusiform (FFA), מעורב בזיהוי פנים.
   • אזור הפנים העורפי (OFA) והחריץ הרקתי העליון (STS) מעורבים גם בתפיסת פנים ובעיבוד רמזים חברתיים מפרצופים.
3. תפיסת גוף ותנועה:
   • אזור הגוף האקסטראסטריאטי (EBA) משחק תפקיד בתפיסת חלקי גוף האדם.
   • החריץ הרקתי העליון (STS) מעורב גם בעיבוד תנועה ביולוגית והוא חיוני להבנת התנועה האנושית.
4. שילוב דמויות אנושיות:
   • פיתול החגורה האחורי והפרקונאוס קשורים לשילוב מידע משיטות חושיות שונות, ותורמים לייצוג הוליסטי של דמויות אנושיות.
   • רשת ברירת המחדל (DMN), הכוללת אזורים כמו קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית, פעילה במהלך מנוחה ועשויה למלא תפקיד בעיבוד התייחסות עצמית, מה שעשוי להשפיע על הייצוג של עצמך ושל אחרים.
5. היבטים קוגניטיביים:
   • ייצוג דמויות אנושיות אינו חזותי בלבד אלא מושפע מתהליכים קוגניטיביים, כגון זיכרון, רגשות וקוגניציה חברתית. גם לחושים אחרים כחוש השמיעה ועוד תפקיד בייצוג הדמויות.
   • האמיגדלה מעורבת בעיבוד היבטים רגשיים של פרצופים, ומערכת נוירוני המראה עשויה למלא תפקיד בהבנה ובהזדהות עם פעולותיהם של אחרים.

KVKIKK

להלן נביא מספר תקצירי מאמרים המדגישים באופנים שונים את תפקיד המוח בייצוג דמויות המשמעותיות ליחיד. נדגיש שאומנם יש ממצאים רבים אך הידע בדבר ייצוגן של דמויות במוח חסר.

NEUROIMAGE

מרץ 2004; 21(3):1155-66.

הקורלציה העצבית של אהבה אימהית ורומנטית

אנדראס ברטלס , סמיר זקי

[

2004 Mar;21(3):1155-66.

The neural correlates of maternal and romantic love

Andreas Bartels , Semir Zeki

תקציר

אהבה רומנטית ואימהית הן חוויות מתגמלות מאוד. שניהם קשורים להנצחת המין ולכן יש להם תפקיד ביולוגי הדוק בעל חשיבות אבולוציונית מכרעת. עם זאת, כמעט שום דבר לא ידוע על הקורלציות העצביות שלהם באדם. לכן השתמשנו ב-fMRI כדי למדוד פעילות מוחית אצל אימהות בזמן שהן צפו בתמונות שלהן ושל ילדים מוכרים, של החבר הכי טוב שלהן ושל מבוגרים מוכרים כאמצעי ביקורת נוספים. הפעילות הספציפית להתקשרות אימהית הושוותה לזו הקשורה לאהבה רומנטית שתוארה במחקר הקודם שלנו ולהתפלגות הנוירוהורמונים המתווכים התקשרות שנקבעו על ידי מחקרים אחרים. שני סוגי ההתקשרות הפעילו אזורים ספציפיים לכל אחד מהם, כמו גם אזורים חופפים במערכת התגמול של המוח החופפים לאזורים עשירים בקולטני אוקסיטוצין ווזופרסין. שניהם השביתו קבוצה משותפת של אזורים הקשורים לרגשות שליליים, שיפוט חברתי ו"מנטליזציה", כלומר, הערכת כוונותיהם ורגשותיהם של אנשים אחרים. אנו מסיקים כי התקשרות אנושית [לדמויות] מפעילה מנגנון דחיפה-משיכה המתגבר על המרחק החברתי על ידי השבתת רשתות המשמשות להערכה חברתית ביקורתית ורגשות שליליים, בעוד שהיא מחברת אנשים באמצעות מעורבות של מעגלי התגמול, ומסבירה את כוחה של האהבה להניע ולרומם.

Can J Psychiatry

2007 Nov;52(11):726-34.

Neural representation of maternal face processing: a functional magnetic resonance imaging study

Rajamannar Ramasubbu , Svetlana Masalovich, Scott Peltier, Paul E Holtzheimer, Christine Heim, Helen S Mayberg

ייצוג עצבי של עיבוד פנים אימהי: מחקר הדמיית תהודה מגנטית תפקודית

פיית'מנאר רמסובו, סבטלנה מסאלוביץ', סקוט פלטייה, פול אי הולץ, כריסטין היים , הלן מייברג

השיוכים מתרחבים

תקציר

מטרה: לקשר אם-ילד עשויות להיות השלכות חשובות על התפתחות רגשית ופסיכופתולוגיה של מבוגרים. מטרת המחקר הייתה לבחון תגובות מוחיות לעיבוד פנים אימהיות אצל נשים בוגרות בריאות.

שיטות: במחקר השתתפו עשר מתנדבות בוגרות בריאות עם טיפול הולם באימהות בגיל צעיר ומערכת יחסים נורמלית עם אימהותיהן החיים. דימות תהודה מגנטית תפקודי שימש לבחינת תגובות מוחיות לתמונות של אמה של הנבדקת, חברה קרובה, ושתי נשים זרות תואמות גיל במהלך צפייה פסיבית, ערכיות (רגשית) ובולטות (רלוונטיות עצמית).

תוצאות: הניגוד העיקרי של [דמות] האם, בהשוואה לכל האחרים (כלומר, חברים וזרים מבוגרים וצעירים), הדגים את הדברים הבאים: ראשית, הפעלה משמעותית בפיתול החגורה האחורי השמאלי (PCC-Pcu) נסוגה בכל המשימות; שנית, הפעלת פיתול החגורה הקדם-מצחית האמצעית הימנית (VMPFC-ACC) במהלך מצב הערכיות; ושלישית, הפעלת קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית השמאלית (DLPFC) במהלך מצב הבולטות. בניתוחי אזורי העניין, VMPFC-ACC ו-DLPFC הראו הפעלות משמעותיות בתגובה לפנים של אימהות והשבתה בתגובה לפרצופים של קבוצת ביקורת. בין 3 האזורים, רק פעילות VMPFC-ACC הבדילה את העיבוד הייחודי של פניה של האם מזו של חבר קרוב. הפעלות PCC-Pcu הדגימו תגובה מדורגת (אם > חברה > זרים), ויתר על כן, הדגימו תגובה דיפרנציאלית ביחס לסגנון האם.

מסקנות: ההפעלה בקליפת המוח הקדם-מצחית ובחגורה הקשורה לעיבוד הפנים האימהי עולה בקנה אחד עם תפקידיהן המעורבים באינטראקציות אם-תינוק, היכרות אישית ועיבוד רגשי ורלוונטי לעצמי. ממצאים אלה מציעים בסיס עצבי להתקשרות אימהית ומציעים מוקד למחקרים עתידיים שמטרתם לחקור את ההשפעה של התקשרות אימהית משובשת על ההתפתחות הרגשית.

Soc Cogn Affect Neurosci

2012 Feb;7(2):222-9.

ייצוגים עצביים של אחרים קרובים במוחות קולקטיביסטיים

גאנג וואנג ,ליהואה מאו,יינה מא,שואדונג יאנג,ג'ינגצ'יאן צאו,שי ליו,ג'ינג'או וואנג,שיאו-יינג וואנג,שיחוי האן

תקציר

עבודתנו האחרונה הראתה כי מערכות יחסים קרובות גורמות לייצוגים קוגניטיביים ועצביים משותפים של העצמי ושל [דמות] האם אצל אנשים קולקטיביסטיים [בני תרבות קולקטיבית כתרבות הסינית] (Zhu et al., 2007, Neuroimage, 34, 1310-7). עם זאת, עדיין לא ידוע אם אנשים קרובים, כמו אמא, אבא והחבר הכי טוב, מיוצגים באופן דיפרנציאלי במוחות קולקטיביסטיים. כאן, באמצעות דימות תהודה מגנטית תפקודי ומטלת שיפוט תכונה, הראינו ראיות לכך שבעוד ששיפוטי תכונות של העצמי והאם יצרו פעילות דומה בקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (MPFC) ובחגורה הקדמית (ACC) של מבוגרים סינים, שיפוטי תכונות של האם גרמו לפעילות MPFC/ACC גדולה יותר מאשר שיפוטי תכונות של האב והחבר הכי טוב. התוצאות שלנו מצביעות על כך שבעוד שייצוגים עצביים של העצמי והאם חופפים ב-MPFC/ACC, אנשים [דמויות] קרובים כמו אמא, אבא והחבר הכי טוב מיוצגים באופן לא שווה ב-MPFC/ACC של מוחות קולקטיביסטיים.

Soc Cogn Affect Neurosci

2017 Mar 1;12(3):417-426.

Peers and parents: a comparison between neural activation when winning for friends and mothers in adolescence

Barbara R Braams , Eveline A Crone 

עמיתים והורים: השוואה בין הפעלה עצבית בעת ניצחון עבור חברים ואמהות בגיל ההתבגרות

ברברה ר. בראמס  ^, אוולין א קרון 

תקציר

תגמולים מעוררים באופן אמין פעילות סטריאטום גחוני. לאחרונה מחקרים הראו כי תגמולים עקיפים מעוררים הפעלה דומה. תגובות סטריאטום גחוני לתגמולים על שיא עצמי במהלך גיל ההתבגרות. עם זאת, כיום לא ברור היטב כיצד מתפתחות תגובות סטריאטום גחוני לגמול עקיף. במחקר זה אנו בודקים שאלה זו באמצעות נתונים התנהגותיים ונתוני fMRI של 233 משתתפים בגילאי 9-26 ששיחקו בסורק משחק הימורים שבו יכלו לנצח או להפסיד כסף עבור עצמם, חברם הטוב ביותר ואימם. המשתתפים דירגו עד כמה הם מרגישים קרובים לחבר ולאמא שלהם וכמה הם אוהבים לנצח עבורם. דירוגים אלה היו בקורלציה חיובית. ברמה העצבית גברים הראו תגובות גבוהות יותר לניצחון עבור חבר, אך לא היו הבדלי גיל. לעומת זאת, הייתה השפעה ריבועית של גיל כאשר ניצחו עבור האם, והראתה פעילות סטריאטום גחוני מוגברת באמצע גיל ההתבגרות. יתר על כן, הייתה אינטראקציה בין גיל ומין; עבור נשים, התגובות לזכייה עבור חברים מתחזקות עם הגיל ביחס לזכייה עבור אמהות. לסיכום, מחקר זה סיפק ראיות לתגובות סטריאטום גחוני מוגברות אצל אימהות באמצע גיל ההתבגרות, ולשינוי בתגובות הסטריאטום הגחוני כלפי בני גילן אצל בנות.

2016 Sep 27:7:1467.

The Motivational Hierarchy between the Personal Self and Close Others in the Chinese Brain: an ERP Study

Xiangru Zhu, Lili Wang , Suyong Yang , Ruolei Gu , Haiyan Wu , Yuejia Luo

היררכיית המוטיבציה בין העצמי האישי לאחרים קרובים במוח הסיני: מחקר ERP

שיאנגרו ג'ו לילי וואנג סויונג יאנג ,גו תפקידים ,האיאן וו ,יואה-ג'יה לואו 

תקציר

אנשים מבססים את החלטותיהם לא רק על האינטרס האישי שלהם, אלא גם על האינטרסים של אחרים קרובים. בדרך כלל, לעצמי האישי יש עליונות בהיררכיית המוטיבציה בתרבות המערבית. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי לחברים יש אותה היררכיה מוטיבציונית כמו לעצמי האישי בתרבות הקולקטיביסטית המזרחית. מה שנותר לא ידוע הוא האם ההיררכיה המוטיבציונית של העצמי האישי ושל אחרים קרובים יכולה לבוא לידי ביטוי במוח הקולקטיביסטי. במחקר הנוכחי, ביקשנו מהמשתתפים להמר עבור העצמי האישי, אחרים קרובים (כלומר, אמא, אבא וחבר קרוב) וזרים. הסטייה החיובית של פוטנציאלים הקשורים לאירועים (ERPs) בתגובה למשוב חיובי הראתה את הדפוס הבא: עצמי אישי = אם = אב > חבר > זר. במצב ההפסד לא נצפתה השפעה מוטבת משמעותית. התוצאות הנוכחיות מצביעות על כך שהעצמי האישי וההורים שזורים זה בזה במערכת המוטיבציונית במוחו של הסטודנט הסיני לתואר ראשון, ותומכים בדעה שלעצמי האישי ולהורים יש את אותה ראשוניות מוטיבציונית ברמה האלקטרוקורטיקלית.

Montagrin A, Saiote C, Schiller D. The social hippocampus. Hippocampus. 2018 Sep;28(9):672-679.

מונטגרין א, סאיוטה ג, שילר ד. ההיפוקמפוס החברתי. ההיפוקמפוס. ספטמבר 2018; 28(9):672-679.

הרעיון של מפה קוגניטיבית הוצע כדרך לארגן את החוויות שלנו ולהנחות התנהגות בכל תחומי הקוגניציה. ההיפוקמפוס המוחי זוהה כמצע עצבי התומך במפות קוגניטיביות לניווט במרחב הפיזי. עדויות עדכניות מרחיבות את תפקיד ההיפוקמפוס למיפוי סוגים אחרים של מרחבים. כאן אנו מתמקדים במקרה של מרחב חברתי כמועמד לייצוג היפוקמפוס מכיוון שהוא משלב ממדים רציפים מרובים ודורש ניווט דינמי דרך הקשרים חברתיים. אנו מציגים ראיות לתפקיד ההיפוקמפוס ב-(1) תמיכה בזיכרון חברתי, (2) ייצוג ממדים שונים של מרחב חברתי, (3) מעקב אחר התנהגות חברתית דינמית, (4) שמירה על מפה גמישה המאפשרת הסתגלות להקשרים חברתיים חדשים, ו-(5) התנהגות חברתית לא מסתגלת בהפרעות פסיכיאטריות. כדי לעשות זאת, אנו חוקרים עדויות על מינים שונים, כולל ציפורים, מכרסמים, פרימטים לא אנושיים ובני אדם, המצביעות על מעורבות ההיפוקמפוס במגוון תהליכים חברתיים. סקירת ממצאים קודמים באופן שנחזה על ידי המפה הקוגניטיבית תומכת בקיומו של מיפוי שיטתי של המרחב החברתי על ידי ההיפוקמפוס. ראיות למפות חברתיות של ההיפוקמפוס משלימות ממצאים מתחומים אבסטרקטיים אחרים, כגון התחום השמיעתי, הזמני והמושגי, ומאפשרות ניווט מוצלח בתחומים רבים של חיי היומיום.

מחקרים אלו ורבים אחרים מראים אפוא כי במוח קיימים ייצוגים לעצמי ולדמויות המשמעותיות בחיי היחיד [אם, אב, חבר קרוב וכו'] כאשר מיקומן יכול להשתנות על פי הקרבה לנבדק, כלומר הדבר רומז לקיום היררכיה. של הדמויות המופנמות.

נעבור כעת להיבט נוסף, והינו ייצוג דמויות אנושיות בטלפונים סלולריים ובצורות טכנולוגיות אחרות, כולל שפות מחשב

ייצוג דמויות אנושיות בטלפונים סלולריים ובצורות טכנולוגיות אחרות, כולל שפות מחשב, הוא נושא רחב המקיף היבטים שונים של הטכנולוגיה והשפעתה על חיי האדם.

טלפונים סלולריים וייצוג אנושי

טלפונים סלולריים השפיעו באופן משמעותי על התקשורת האנושית, ההתנהגות והאינטראקציות החברתיות. השימוש הנרחב בטלפונים סלולריים הוביל לשינויים באופן שבו אנשים מתקשרים, ניגשים למידע ותופסים את העולם סביבם. לדוגמה, השימוש באימוג'ים [חלקם הגדול הינו של דמויות, ייצוגי רגשות והאנשה של חיות וחפצים] הפך לצורה חדשה של שפה, המשפיעה על האופן שבו אנשים מביעים רגשות ומתקשרים זה עם זה באמצעות הודעות טקסט.

שפות מחשב

בהקשר של שפות מחשב, ייצוג דמויות אנושיות קשור יותר לעיצוב גרפי, ממשקי משתמש וסביבות וירטואליות. שפות תכנות מחשבים וכלי פיתוח תוכנה המשמשים ליצירת יישומים ומערכות עשויים לשלב ייצוגים של דמויות אנושיות, כגון אווטארים בסביבות מציאות מדומה או רכיבי ממשק משתמש ביישומי תוכנה.

ניכר אפוא כי הטכנולוגיה, לרבות הטלפונים הסלולריים, השפיעה באופן משמעותי על התקשורת, ההתנהגות והאינטראקציות החברתיות האנושיות. השפעת הטכנולוגיה על הייצוג האנושי בסביבות וירטואליות ובשפות מחשב הוא תחום מורכב ומתפתח הכולל תחומים שונים כגון עיצוב גרפי, חווית משתמש ופיתוח תוכנה

לבסוף נדון בתופעות נפשיות המדגישות לצד תופעות נוספות את חשיבותן של דמויות בחיינו:

טניה לרמן ; Tanya Marie Luhrmann

א] תופעת הטולפה: על פי מחקריה של אחת האתרופולוגית המרכזיות של ימנו ,טניה לרמן, אנשים מסוימים מנסים לגרום למה שניתן רק לדמיין להרגיש אמיתי. הם עושים זאת על ידי ניסיון ליצור צורות מחשבה, או יצורים מדומיינים בדרך כלל דמויות אנושיות , הנקראים טולפות. יוצריהם האנושיים מנסים לדמיין בצורה כה חיה עד שהטולפות מתחילות להיראות כאילו הן יכולות לדבר ולפעול בכוחות עצמן. המונח נכנס לספרות המערבית בשנת 1929, דרך ספרה של החוקרת אלכסנדרה דייוויד-ניל "קסם ומסתורין בטיבט". היא כתבה שנזירים טיבטים יצרו טולפות במסגרת משמעת רוחנית במהלך מדיטציה אינטנסיבית. האינטרנט היה ברכה עבור תרגול ה-tulpa, עם עשרות אתרים המפרטים הוראות על ליצירת טולפה. עצם העובדה שאנשים מוצאים את זה אפשרי ליצור באופן אינטואיטיבי בדמיונם חברים בלתי נראים שמדברים אליהם תומכת בטענה שהרעיון של סוכן בלתי נראה הוא בסיסי לנפש שלנו. נציין לבסוף כי בראיון עימה ציינה טניה להרמן האמונה על מחקר פנומנולוגי ואינטרוספקציה פנימית כי בהתבוננות בנפשה פנימה לאורך השנים היא חשה כי העצמי שלה מורכב מאוסף של דמויות כמו של אימה ואחרים משפיעים.

[ראה Luhrmann TM, Alderson-Day B, Chen A, Corlett P, Deeley Q, Dupuis D, Lifshitz M, Moseley P, Peters E, Powell A, Powers A. Learning to Discern the Voices of Gods, Spirits, Tulpas, and the Dead. Schizophr Bull. 2023 Feb 24;49(12 Suppl 2):S3-S12].

פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (1888 – 1935)

ב] תופעת ההטרונימים: פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (1888 – 1935) מתוך ויקיפדיה ומתוך ספרו המתורגם לעברית של ז'וזה פאולו קוולקטי [פרננדו פסואה, מעין אוטוביוגרפיה, הוצאת רימונים] היה משורר, סופר, מתרגם ופילוסוף פורטוגזי ,אחת הדמויות הספרותיות החשובות ביותר במאה ה-20 ואחד מגדולי המשוררים בשפה הפורטוגזית אשר כתב ותרגם גם מאנגלית ומצרפתית. פסואה היה ידוע ביצירותיו הספרותיות המורכבות והרב-שכבתיות. כשפסואה מת ב-1935, משפחתו מצאה את אחד האוצרות הספרותיים הסנסציוניים ביותר. בסוג של תא מטען חסר תכונות ששימש לאחסון שמיכות או מעילי חורף נמצאו 25,000 עמודים של כתבים. חלק מעבודות אלה הושלמו. רובן לא. קשה היה תחילה לדעת מה לעשות עם המורשת הזאת. כתב ידו של פסואה היה גרוע, הוא כתב גם בפורטוגזית וגם באנגלית, תוצר של ילדות דרום אפריקאית. אבל הדבר המסתורי ביותר היה שהוא לא נראה אדם אחד. הוא היה גלקסיה שלמה של סופרים – הטרונימים, כפי שהוא כינה אותם, עם אישיויות שונות לחלוטין והשקפות שונות, לעתים קרובות אף סותרות באופן קיצוני, הן עסקו בשירה, סגנון, טבע, פוליטיקה ועתיקות. הם היו כולם היו יצירותיו של האיש ששמו פרננדו פסואה, מתוך מגוון עשרות ההטרונימים הקשה לומר מיהו פסואה עצמו. פסואה עצמו ההסביר: "יצירה בשם בדוי היא, למעט השם שבו היא חתומה, יצירתו של סופר הכותב כעצמו; יצירה הטרונימית היא של סופר הכותב מחוץ לאישיותו שלו: זוהי עבודה של אינדיבידואל מוחלט שהומצאה על ידו, בדיוק כפי שיהיו אמירות של דמות כלשהי בדרמה".

פסואה עשה אפוא שימוש בהטרונימים, שניתן לתפסם כאלטר אגו ספרותי שלו עם אישיות וסגנונות כתיבה ייחודיים משלהם, , הוא יצר כשבעים וחמישה סופרים ומשוררים אחרים, מתוכם שלושה בולטים, אלברטו קאיירו, אלווארו דה קמפוס וריקרדו רייס. הוא לא קרא להם "שמות בדויים" שכן הוא הרגיש שכינוי זה לא תפס את החיים האינטלקטואליים העצמאיים האמיתיים שלהם ובמקום זאת קרא להם הטרונימים. דמויות דמיוניות אלה החזיקו לעתים בדעות לא פופולריות או קיצוניות [ראה ויקיפדיה]

ג] חשיבותן של דמויות אנושיות ופרסונליזציה בסיפור: פרספקטיבה

סיפור סיפורים היה חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית מאז ומעולם, ושימש כמדיום רב עוצמה לתקשורת ולהעברת רעיונות. היבט מרתק אחד של הסיפור טמון בשימוש בדמויות אנושיות או בהאנשה של בעלי חיים וחפצים דוממים. להלן מספר מאפיינים של סיפורים בהקשר לדמויות אנושיות:

1] פסיכולוגיה אבולוציונית וקשר אנושי:

מנקודת מבט אבולוציונית, בני אדם הם יצורים חברתיים מטבעם, והיכולת להתייחס לאחרים טבועה עמוק בטבע שלנו. כאשר סיפורים סובבים סביב דמויות אנושיות, לקוראים או למאזינים קל יותר להזדהות ולהתחבר רגשית. הקשר הזה מעורר את שחרורו של אוקסיטוצין, המכונה לעתים קרובות "הורמון הקשר", ומטפח תחושה של אחדות וחוויה משותפת בין אנשים.

2] מעורבות קוגניטיבית ושימור:

מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית מצביעים על כך שהמוח שלנו מחווט לזכור מידע בצורה יעילה יותר כאשר הוא מוצג בצורה נרטיבית או סיפורית. דמויות אנושיות או ישויות המואנשות מספקות מסגרת מוכרת המסייעת במעורבות קוגניטיבית. כאשר קוראים או מאזינים יכולים להשליך את עצמם על דמויות או אובייקטים אנתרופומורפיים, המידע הופך להיות יותר רלוונטי ובלתי נשכח.

3] תהודה רגשית והשפעה:

בני אדם הם יצורים רגשיים, וסיפורים המעוררים רגשות נוטים יותר להשאיר חותם מתמשך. על ידי שילוב דמויות אנושיות או אלמנטים אנתרופומורפיים, מספרי סיפורים מתחברים למאגרים הרגשיים של הקהל שלהם. תהודה רגשית זו לא רק משפרת את החוויה הסיפורית הכוללת, אלא גם מאפשרת הבנה עמוקה יותר ושימור של המסר הבסיסי.

4] סמליות ומשמעות תרבותית:

השימוש בדמויות אנושיות ובישויות אישיות נושא לעתים קרובות משקל סמלי, התורם לעושר התרבותי של הנרטיב. סמלים וארכיטיפים הקשורים לדמויות אנושיות יכולים להעביר מושגים תרבותיים או מוסריים מורכבים. דרך עדשת הפסיכולוגיה התרבותית, סמלים אלה משמשים כשפה משותפת המאפשרת תקשורת והבנה בתוך חברה.

5] הבסיס הנוירולוגי לאמפתיה:

מחקרים במדעי המוח הראו שכאשר אנשים עוסקים בנרטיבים המערבים דמויות אנושיות, מערכת נוירוני המראה במוח מופעלת. מערכת זו אחראית לאמפתיה ולהבנת נקודות המבט של אחרים. על ידי יצירת דמויות שהקוראים יכולים להזדהות איתן, מספרי סיפורים ממנפים את המנגנון הנוירולוגי הזה, ומעצימים את האיכות הסוחפת של הנרטיב.

מסקנה:

שילוב דמויות אנושיות או האנשה של בעלי חיים וחפצים בסיפור אינם רק בחירה יצירתית; היא מושרשת עמוק בפסיכולוגיה של הקוגניציה והרגש האנושיים. מנקודת מבט אבולוציונית ועד לנבכי הנוירוביולוגיה, השימוש באלמנטים כאלה משפר את האפקטיביות של סיפור סיפורים, טיפוח קשר, מעורבות והבנה. ככל שמדענים ממשיכים לחקור את מסתרי המוח האנושי, חשיבותם של אלמנטים נרטיביים אלה מתבהרת עוד יותר בחשיפת המארג של הסיפורים המשותפים שלנו

מרטין בובר [1878-1965]

ה. אני ואתה  הוא חיבור פילוסופי  המדגיש את דמות האדם האחר מאת מרטין בובר

חיבור זה מציג,תפיסה פילוסופית–חברתית העוסקת ביחסים דיאלוגיים בין בני אדם, המושתתים על יחסי זיקה כנים וישירים., בובר מייחס חשיבות  מכרעת לדיבור הבינאישי. בטענו כי הסובייקט מתעצב בתוככי הדו-שיח והזיקה עם זולתו. שיח זה עם האחר שבונה את האדם כבעל תודעה ואישיות רוחנית. על פי בובר, היחס "אני-אתה" מצוי בזיקה נפשית אל האחר בניגוד ל "אני-לז" שם האחר משמש ככלי להשגת מטרה בלא זיקה נפשית עמוקה אליו. הדיאלוג בנוסח של אני – אתה, הוא פעולה של אינטימיות אהבה ואחריות לאחר והיא שונה מתגובות ענייניות החותרות למטרה בחיי היומיום. לפי בובר מהות הוצרות אדם כאדם באה לידי ביטוי במילותיו: "האדם נעשה אני באתה" אין לאני קיום ללא אתה נוכח מולו. על פי בובר ביחסי אני ואתה נוצרת אמפטיה בה "…אדם נכנס בהרגשתו של עצמו אל תוך המבנה הדינאמי של עצם מן העצמים. בובר כותב : "הפגישה של האדם עם עצמו אפשרית והכרחית רק כפגישה של האדם היחיד עם חברו האדם … רק כשמכיר האדם היחיד את האחר בכל אחרותו כעצמיות, כאדם, ומתוך הכרה זו הוא בוקע ויוצא לקראתו, הוא פורץ את הסגר בדידותו….ברור שאין דבר זה יכול להתרחש אלא מתוך התפעמות האישיות …". [ראה ויקיפדיה]

ו. תפקידן של דמויות אנושיות ופרסונליזציה של חיות וחפצים בחלומות

1] פרספקטיבה פסיכואנליטית (זיגמונד פרויד):

פרויד הציע כי חלומות הם ביטויים של רצונות וקונפליקטים לא מודעים. לפי השקפה זו, נוכחותן של דמויות אנושיות, פרסונליזציה של בעלי חיים וחפצים יכולה לייצג ייצוגים סמליים של מחשבות, רצונות או נושאים לא פתורים של האדם.

2] פרספקטיבה קוגניטיבית:

מנקודת מבט קוגניטיבית, חלומות עשויים להיתפס כדרכו של המוח לעבד ולארגן מידע. דמויות אנושיות והתאמה אישית של בעלי חיים או חפצים עשויים לשקף את ניסיונו של המוח להבין רגשות, זיכרונות וחוויות.

3] פרספקטיבה אבולוציונית:

כמה פסיכולוגים אבולוציוניים מציעים כי ייתכן שחלימה התפתחה כדרך עבור המוח לדמות ולתרגל תרחישים רלוונטיים להישרדות. בהקשר זה, דמויות אנושיות ופרסונליזציה של בעלי חיים או חפצים עשויים לייצג אלמנטים חברתיים וסביבתיים החשובים להסתגלות.

4] פרספקטיבה של מדעי המוח:

מחקרים במדעי המוח זיהו אזורים במוח המעורבים בחלימה, ומוליכים עצביים מסוימים ממלאים תפקיד בוויסות מצבי החלום. תוכן החלומות, כולל נוכחות של דמויות אנושיות או אלמנטים מותאמים אישית, עשוי להיות מושפע מפעילות המוח במהלך השינה.

5] הבדלים תרבותיים ואישיים:

פרשנות החלומות יכולה להיות מושפעת גם מגורמים תרבותיים ואישיים. סמלים וארכיטיפים, כולל דמויות אנושיות או ישויות מותאמות אישית, עשויים לשאת משמעויות שונות בהקשרים תרבותיים שונים או עבור אנשים שונים.

6] עיבוד רגשי:

חלומות נחשבים כממלאים תפקיד בעיבוד ובוויסות רגשי. דמויות אנושיות והתאמה אישית בחלומות עשויות לשקף חוויות רגשיות ולעזור לאנשים לנווט ולהתמודד עם רגשות.

חשוב לציין שחקר החלומות הוא תחום מורכב ומתפתח וכי חקירת חלומות כרוכה לעתים קרובות בשילוב של פרספקטיבות פסיכולוגיות, נוירו-מדעיות ותרבותיות.

ז. קיימות מגוון הפרעות נפשיות המדגישות פתולוגיה בהקשר של תפיסת דמויות והיחסים עימן

למשל באוטיזם [אי הבנת האחר] , פוביה חברתית, [פחד וחשש מהאחרים] הפרעות אישיות למיניהן כולל אישיות אנטיסוציאלית [אישיות המתעלמת מרגשות האחרים] נרקיסיסטית [כזו מרוכזת בעצמה ופחות באחר] נמנעת [נמנעת מקשר עם דמויות אחרות], סכיזופרניה [כאן נמצא למשל שמיעת קולות של דמויות הנחוות מבחוץ לאדם ו/או פרנויה וחרדה מדמויות מסויימות] ומחלות פסיכוטיות אחרות שבכולם קיימת פתולוגיה הקשורה לדמויות אנושיות. לא נרחיב כאן בנושא זה שכן הפרעות נפשיות אלו והקשרן לדמויות מופנמות תובאנה בשיחות אחרות. נזכיר כאן רק הפרעה נפשית אחת הרומזת באופן מודגש על האפשרות לייצוג יותר מדמות אחת במוח והינה הפרעת זהות דיסוציאטיבית Dissociative identity disorder  או בשמה הקודם "הפרעת אישיות מרובת פנים(Multiple Personality Disorder) " זו הינה הפרעה נפשית השייכת לקבוצת ההפרעות הדיסוציאטיביות. בהפרעה זו יותר מאישיות [או דמות מופנמת]  אחת מתקיימת באדם בתקופת חיים מסוימת עם עמדותיה רגשותיה והתנהגותה. עם זאת שכיחות ההפרעה, עצם קיומה וגורמי הסיכון להיווצרותה נמצאים במחלוקת.

ח. דת ואמונה: תפקידם של אלים, נביאים ודמויות היסטוריות אחרות בהקשר לדתות.

לבסוף, נושא מרתק שלא נרחיב אודותיו כאן ויתכן וישמש נושא לשיחה נפרדת הינו נושא הדת והאמונה בתפקידם של אלים [קיימות אמונות בהן קיים אל אחד [יהדות, נצרות, איסלם] ומאידך אמונות בהן קיימים אלים שונים זה לצד זה כמו הדת ההינדית למשל], נביאים, ודמויות היסטוריות אחרות באופנים שונים [אם כי נזכיר כי ישנם גם זרמי אמונה הגורסים שלאל אין תארים כלדמות אנושית, למשל בתפיסת הרמב"ם ביהדות] . עם זאת נציין כי מאמינים רבים בדתות השונות מאנישים את דמות האלוהים באופנים שונים.

[ראה מאמרה של טניה לרמן Luhrmann TM, Alderson-Day B, Chen A, Corlett P, Deeley Q, Dupuis D, Lifshitz M, Moseley P, Peters E, Powell A, Powers A. Learning to Discern the Voices of Gods, Spirits, Tulpas, and the Dead. Schizophr Bull. 2023 Feb 24;49(12 Suppl 2):S3-S12].

כך מעניינת למשל תפיסת האלוהות של מאמינים רבים כדמות בעלת מאפיינים שונים או כבעלת תכונות מסויימות למשל כדמות מענישה או להפך כדמות רחומה וסולחת וכדומה.

גרווס [2013] כתב כי רוב האנשים מאמינים בקיומן של אלוהויות שהינן בלתי ניתנות לאימות אמפירי. למרות ההטרוגניות לכאורה, תפיסותיהם של אנשים לגבי ה אלוהויות שלהם מתמקדות בנושאים צפויים. אלוהויות מיוצגות באופן גורף כסוכנים מכוונים עם (פחות או יותר) חיי נפש דמויי אדם. מאמרו סוקר ראיות מצטברות המצביעות על כך שתפיסה זו קיימת בחלקה משום שהיכולת לייצג אלוהויות מתגלה כתוצר לוואי קוגניטיבי של היכולת האנושית לתפוס דמויות אחרות ולהעריך את מחשבותיהם. יכולות בסיסיות של תפיסת תודעה אנושית מקלות ומגבילות את האמונה ב אלוהויות, עם השלכות עמוקות על הבדלים אינדיבידואליים באמונות דתיות, בייצוגים מרומזים של סוכנים על-טבעיים, ובסוגים שונים של חוויות לא דתיות. יתר על כן, אנשים מגיבים באופן דומה הן להזכרתן של אלוהויות והן לרמזים אודות מעקב חברתי (למשל מצלמות וידאו), מה שמוביל לתוצאות מעניינות בתחומים שונים של התנהגות פרו-חברתית, תגובה רצויה חברתית ומודעות עצמית. ראיות מצטברות מצביעות על כך שתפיסת התודעה היא גם סיבה וגם תוצאה של אמונות דתיות רבות.

Gervais WM. Perceiving Minds and Gods: How Mind Perception Enables, Constrains, and Is Triggered by Belief in Gods. Perspect Psychol Sci. 2013 Jul;8(4):380-94.

לסיכום

הבאנו כאן אפוא שפע של נתונים המדגישים חשיבותם של דמויות בכלל ודמויות מופנמות בחיי הנפש שלנו במגוון היבטים מוחיים, פנומנולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים, תרבותיים , פסיכולוגיים, פסיכותרפוייטיים ופסיכיאטריים וכמובן שעוד לא קצרה היריעה וניתן להביא עוד נתונים ועדויות רבות. מכאן נראה שכה חשוב לפתח טיפול פסיכותרפאוטי ייחודי שלא רק עוסק בדמויות , אלא שדמויות אלו תהוונה לב ליבו של הטיפול. ואכן אנו מפתחים מודל לעצמי , לעצמי החברתי [שבו לדמויות מופנמות תפקיד מפתח ] לצד גישת טיפול כזו [RGFT : הטיפול הממוקד בקבוצות ייחוס, ראה שיחות קודמות].

נסיים בקטע מתחילת שירו המסקרן של המשורר עמוס נוי המדגיש את אוסף הדמויות המופנמות הבונות את העצמי החברתי:

מר נוי הולך לאכול

"פעם התקשרתי למסעדה אחת

והזמנתי שולחן לרביעי בערב

על שם עמוס נוי

הקול האדיב בצד השני שאל

כמה אנשים תהיה.

ביום רביעי בערב, מר נוי?

בום!

איך אני יכול לדעת עכשיו

כמה אנשים אהיה

ביום רביעי בערב, מר נוי?

בום!

.

או כמה אנשים הייתי

ביום רביעי שעבר,

או כמה אנשים אני

ברגע זה ממש, מר נוי

בום!.

…….."

עד כאן להפעם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין