פרופ' יוסף לוין

שיחה 47: הבנת התסמונת הפוסט טראומטית על רקע ערוצי הרגישות ומנהלת הדמויות המופנמות של היחיד

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב

להלן נפרט את המודל שאנו מציעים ל"עצמי". ראשית נציין כי במודל שלנו העצמי כולל את רוב מרכיבי נפשו של האדם. המודל מבחין בין "העצמי הראשוני", או "האני הראשוני" שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות הולכת וגדלה במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים היצריים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. במסגרת האני הראשוני נבחין במבנה המכיל את ששת "ערוצי הרגישות" של היחיד. אלו הקשורים ל: סטטוס, נורמות, התקשרות לאחרים [ATTACHMENT], איום, רוטינות ושגרה, רמת האנרגיה. המבנה המדויק של האני הראשוני והקשר בין חלקיו דורש עדיין בירור ונראה כי שערוצי הרגישות הינו מבנה המוכל באני הראשוני.

על רקע ומעל [כמטפורה] האני הראשוני תוך שימוש במאגרי ויכולות הזיכרון הקוגניציה הרגש ועוד שלו הולך ונבנה מבנה על של "העצמי החברתי" [המורכב מ"עצמיים משניים"], שהוא מבנה המתפתח במהלך חשיפתו של האדם להשפעה חברתית, ומורכב מהפנמה של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן בקבוצות חיצוניות או קבוצות דמיוניות (הקשורות, למשל, לסיפור, מיתוס, סרט וכו' ) שהשפיעו מאוד על האדם. יתכן שהוא יכול לכלול גם האנשה לדמויות של חפצים ואמצעים בעלי חשיבות יתרה לאדם.

נציין כאן כי חלקים מהעצמי הינם מודעים ואילו חלקים אחרים יכולים להיות כאלו שאינם מודעים.

להלן איור המודל המוצע [שכינינו ביצת פברז'ה של הנפש] בעת הלידה ומאוחר יותר במהלך החיים, העצמי החברתי הינו כאמור מבנה על ששורשיו בעצמי הראשוני:

­­

להלן נדון במבנה העצמי החברתי: זה מורכב מ"עצמיים משניים " הכלולים במבנה על זה של "העצמי החברתי" להלן סוגיהם: 1) מגוון הייצוגים של ה"אני" שמקורם בעמדות וברגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות בחיים 2] ייצוגים של דמויות מופנמות שמקורן פעמים רבות בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו, אך כאמור עשויות להיות גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים, סרטים וכו' שהשפיעו מאוד על האדם. 3] ייצוגים מופנמים של "תת-תרבות" [תת-תרבות מתייחסת להשפעות חברתיות בסביבה [סביבה] בה האדם חי ואינן קשורות בהכרח לאדם מסוים]. אנו מכנים את העצמי החברתי באופן מטאפורי "מנהלת הדמויות" או ליתר דיוק "מנהלת הדמויות המופנמות", או "מועצת הדמויות". נציין כי בדירקטוריון מופנם זה [קבוצת התייחסות זו], יש בדרך כלל היררכיה שבה יש דמויות משפיעות ודומיננטיות יותר שקראנו להן מטאפורית "העצמי הדיקטטור" או "הדיקטטורים הפנימיים" ואלה נותנות את הטון ואף מצנזרות וקובעות אילו תכנים, עמדות והתנהגויות לא ניתן לכלול במועצת הדמויות . נציין כי האדם בכללותו אינו מודע בדרך כלל להשפעתו של לוח הדמויות המופנמות ומכיר בהשפעתו כנובעת מרצונותיו ועמדותיו שלו. עוד נציין כי ככלל, הדירקטוריון דינמי מאוד וקיימים מאבקים ויחסי כוח בלתי פוסקים בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו לגבי העמדות שיביעו, כאשר הדיקטטור הפנימי או הדיקטטורים בדרך כלל מכתיבים את הטון. "מנהלת הדמויות המופנמות" כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם, אך נדגיש כי בדרך כלל ההפנמה החשובה ביותר היא זו של מה שקראנו לו "העצמי הדיקטטורי". כאן מדובר בהפנמת דמות שיש לה השפעה רבה ומעצבת את האדם לטוב ו/או לרע, שיש לה השפעה רבה על לוח הדמויות הפנימיות שבונות את ה"אני" החברתי. לדיקטטור פנימי זה אנו נוטלים על עצמנו תפקיד מכריע והשפעה עמוקה על הפנמת דמויות חיצוניות [או בעגה המקצועית אובייקטים חיצוניים]. עמדותיו של הדיקטטור ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות על הפנמת אופי. הוא מחליט אם לדחות את ההפנמה או, אם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות, במובן מסוים, אנחנו מניחים שהדמות המשפיעה הזאת היא גם סוג של צנזורה פנימית. יש להדגיש כי איננו מדברים או מעלים השערות קונקרטיות על נוכחותן של דמויות מופנמות בעולמו הפנימי של הפרט כמעין "אנשים קטנים בתוך המוח", אלא בייצוגיהן באזורי מוח שונים שאופיים ואופן ייצוגם במוח עדיין דורשים מחקר נוסף. עוד נציין כי למרות שאנו מכנים דמות זו "דיקטטור", למעט סוג מסוים, מאפייניו אינם זהים לאלה של שליט דיקטטורי במדינה מסוימת, אלא שדמות זו דומיננטית ומשפיעה בקרב "מנהלת הדמויות".

מודל זה גורס כי האני החברתי מורכב מ" דמויות מפתח מופנמות [בדרך כלל אנושיות], מתייחסות בדרך כלל לאנשים המשמעותיים בחייו של אדם שמילאו תפקיד מרכזי בעיצוב האמונות, הערכים והתפיסה העצמית של הפרט. דמויות אלה עשויות לכלול בני משפחה, חברים, מנטורים, מורים או כל אדם משפיע אחר שהשאיר חותם מתמשך על נפשו של האדם. לעיתים, אלה יכללו גם דמויות היסטוריות, ספרותיות ואחרות שהטביעו חותם ניכר על האדם והופנמו על ידו. המונח "מופנם" מרמז על כך שהשפעתן של דמויות מפתח אלה נספגה והשתלבה במחשבותיו, עמדותיו והתנהגויותיו של הפרט. הפנמה זו מתרחשת באמצעות תהליך של התבוננות, אינטראקציה ולמידה מאנשים חשובים אלה. כתוצאה מכך, הפרט עשוי לאמץ ערכים, נקודות מבט ודרכי גישה מסוימות לחיים המשקפים את אלה של הדמויות המשפיעות. דמויות מופנמות אלה יכולות לשמש ככוחות מנחים בקבלת החלטות, חשיבה מוסרית וויסות רגשי. השפעות חיוביות יכולות לתרום לרווחתו, ביטחונו וחוסנו של האדם, בעוד שהשפעות שליליות יכולות להוביל לקונפליקטים פנימיים או לאתגרים בהתפתחות האישית. הכרה והבנה של השפעתן של דמויות מפתח אנושיות מופנמות חיונית למודעות עצמית ולצמיחה אישית. זה מאפשר לאנשים להעריך את הערכים שהם מחזיקים, להטיל ספק בהנחות ולקבל החלטות מכוונות לגבי סוג האדם שהם רוצים להיות. בנוסף, המודעות להשפעות מופנמות אלה יכולה לתרום לבניית מערכות יחסים בריאות יותר ולטיפוח קשרים חיוביים עם אחרים. נעיר כי קיימת אינטרקציה והשפעה הדדית בין מבנה ערוצי הרגישות של היחיד לבין מבנה העל של מנהלת הדמויות המופנמות כך שהדמויות הדומיננטיות במנהלת הדמויות המופנמות מושפעות ומשפיעות על התבטאות ערוצי הרגישות של היחיד, ואנו מציעים כי הסבר להיבטים, להפרעות או פתולוגיות נפשיות שונות יכול להיות כרוך בכך.

כך ערוצי רגישות משפיעים על הפנמת דמויות ואף יצירת העצמי הדיקטטורי מושפעת מערוצי הרגישות. אנו מציעים גם כי הצנזורה של העצמי הדיקטטורי ניזונה מערוצי רגישות. כאמור האני החברתי הינו מבנה על ששורשיו באני הראשוני כאשר האיחסון של הדמויות ועמדותיהם קיימים בתוך האני הראשוני. ככלל נציין כי בתהליכים אבולוציוניים כשמשהו נוסף מתפתח הוא בדרך כלל מתפתח על רקע ומתוך בסיס קיים ישן יותר. וכך האני החברתי [מבנה על] ואף ערוצי הרגישות הינם כאמור מבנים שמאפייניוהם מאוחסנים באני הראשוני.

נזכיר כעת בקצרה ובפשטות מה מאפיין תסמונת פוסט טראומטית:

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) הינה מצב נפשי המושרה על ידי אירוע מאיים ומפחיד – באם חווים אותו או עדים לו. הסימפטומים עשויים לכלול פלאשבקים, סיוטים וחרדה קשה, כמו גם מחשבות בלתי נשלטות על האירוע.

רוב האנשים שעוברים אירועים טראומטיים עשויים לחוות קושי זמני להסתגל ולהתמודד, אך עם הזמן וטיפול עצמי טוב, הם בדרך כלל משתפרים. אם הסימפטומים מחמירים, נמשכים חודשים או אפילו שנים, ומפריעים לתפקוד היומיומי שלך, ייתכן שמדובר בPTSD.

קבלת טיפול יעיל לאחר התפתחות תסמיני PTSD יכול להיות קריטי בכדי להפחית את הסימפטומים ולשפר את התפקוד.

תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויים להתחיל תוך חודש מהאירוע הטראומטי, אך לעיתים הסימפטומים עשויים להופיע רק שנים לאחר האירוע. תסמינים אלה גורמים לבעיות וקשיים משמעותיים במצבים חברתיים או בעבודה ובמערכות יחסים.

תסמיני PTSD מקובצים בדרך כלל לארבעה סוגים: זיכרונות פולשניים, הימנעות, שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח, ושינויים בתגובות פיזיות ורגשיות. הסימפטומים יכולים להשתנות עם הזמן או להשתנות מאדם לאדם.

זיכרונות פולשניים

תסמינים של זיכרונות פולשניים עשויים לכלול:

• זיכרונות מטרידים חוזרים ולא רצויים מהאירוע הטראומטי
• חוויה מחודשת של האירוע הטראומטי כאילו הוא קורה שוב (פלאשבקים)
• חלומות מטרידים או סיוטים על האירוע הטראומטי
• מצוקה רגשית קשה או תגובות פיזיות למשהו שמזכיר לך את האירוע הטראומטי

הימנעות

תסמינים של הימנעות עשויים לכלול:

• ניסיונות להימנע מלחשוב או לדבר על האירוע הטראומטי
• הימנעות ממקומות, פעילויות או אנשים שמזכירים לכם את האירוע הטראומטי

שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח

תסמינים של שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח עשויים לכלול:

• מחשבות שליליות על העצמי, על אנשים אחרים או על העולם
• חוסר תקווה לגבי העתיד
• בעיות זיכרון, כולל אי זכירה של היבטים חשובים של האירוע הטראומטי
• קושי לשמור על יחסים קרובים
• תחושת ניתוק ממשפחה וחברים
• חוסר עניין בפעילויות שבעבר האדם נהנה מהן
• קושי לחוות רגשות חיוביים
• תחושת קהות רגשית

שינויים בתגובות פיזיות ורגשיות

תסמינים של שינויים בתגובות פיזיות ורגשיות (הנקראים גם תסמיני עוררות) עשויים לכלול:

• נטיה להיבהל או להיבהל בקלות
• עמידה מתמדת על המשמר מפני סכנה
• התנהגות הרסנית, כגון שתייה מופרזת או נהיגה מהירה מדי
• בעיות שינה
• קושי להתרכז
• עצבנות, התפרצויות כעס או התנהגות תוקפנית
• אשמה או בושה מציפה

להמחשה בערת AI אירוע טראומטי הקשור בתאונת דרכים

ננסה כעת להבין כיצד המסגרת התיאורטית הקשורה בתפיסת מנהלת הדמויות המופנמות והעצמי המופנם הדיקטטורי כבונים את העצמי החברתי יכולה אולי לעזור בהסבר הפרעת הדחק הפוסט טראומטית (PTSD).

במסגרת זו:

1. אירוע טראומטי: PTSD מופעל בדרך כלל על ידי אירוע טראומטי. בהקשר של מנהלת הדמויות המופנמות, אירוע טראומטי יכול להיות כזה המאיים באופן משמעותי על הדומיננטיות או השליטה של העצמי הדיקטטורי המופנם על הדמויות המופנמות.
2. השפעה על המנהלת: האירוע הטראומטי עלול לשבש את ההיררכיה בתוך מנהלת הדמויות המופנמות. שיבוש ההיררכיה עלול לקרוא תיגר על סמכותו של העצמי הדיקטטורי המופנם, ולגרום למאבק על דומיננטיות בקרב הדמויות המופנמות.
3. כישלון בצנזורה: העצמי הדיקטטורי, בהיותו הדמות הדומיננטית, מתפקד בדרך כלל כדי לצנזר ולשלוט בחומרים או זיכרונות לא רצויים הקשורים לאירוע הטראומטי. עם זאת, במקרים של PTSD, מנגנון צנזורה זה עלול להיכשל, מה שמוביל לזיכרונות פולשניים ומטרידים, פלאשבקים או סיוטים הקשורים לחוויה הטראומטית.
4. קונפליקט פנימי: האירוע הטראומטי עלול ליצור קונפליקט פנימי בתוך המנהלת. הדמויות המופנמות העשויות להגיב אחרת לטראומה, ולגרום למאבק על השליטה במנהלת הדמויות. המופנמות הפרט עלול לחוות סערה פנימית כאשר דמויות שונות במנהלת מנסות להבין ולהתמודד עם הזיכרונות הטראומטיים.
5. חוסר מודעות: הפרט בדרך כלל אינו מודע לכך שהעצמי החברתי שלו מורכב מדמויות מופנמות אלו, אך הקונפליקט הפנימי והתסמינים המטרידים מתבטאים בחוויה המודעת שלו כסימפטומים של PTSD.
6. הפרעה בהיררכיה: האירוע הטראומטי עלול לשבש את הסדר ההיררכי במנהלת. הדמויות המופנמות. העצמי הדיקטטורי שהיה דומיננטי בעבר עלול להיאבק כדי לשמור על שליטה, מה שמוביל לעוררות רגשית מוגברת, דריכות יתר ותסמינים אחרים של PTSD.
7. האנשת גורמי האירוע: נקודה מעניינת נוספת יכולה להיות כי יתכן וגורמי האירוע הטראומטי גם כשאינם בני אדם [בני אדם כמו הנהג הדורס , חייל האויב, אדם המנצל מינית, אדם אלים ועוד] אלא אמצעים כמו כלי מלחמה ועוד [למשל טנק, מטוס אויב , אך גם מכונית בתאונת דרכים ועוד] יכולים לעבור סוג של האנשה ולהיות מופנמים במנהלת הדמויות לעיתים כדמות משפיעה עם מאפיינים כמו תוקפנות מכוונת, הרס ועוד.
8. גישה טיפולית: התערבויות טיפוליות ב-PTSD, במסגרת זו, יכולות לכלול התייחסות לדמויות המופנמות, הבנת תפקידן ועבודה להשבת היררכיה בריאה יותר בתוך המנהלת. זה עשוי לכלול שימוש בטכניקות כגון ארגון מחדש קוגניטיבי, טיפול נרטיבי, וגישות ממוקדות טראומה כדי לעזור לאדם לעבד ולשלב את הזיכרונות הטראומטיים.

חשוב לציין כי בעוד מסגרת זו מציעה דרך יצירתית להמשיג PTSD, זה עדיין לא מודל פסיכולוגי מרכזי ומקובל. התסמונת הפוסט טראומטית מובנת בדרך כלל באמצעות מודלים מבוססים כמו קריטריוני DSM-5 (מדריך אבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, מהדורה חמישית), המדגישים את השפעת הטראומה על בריאותו הנפשית ותפקודו של הפרט

עד כאן היה ניסיון להסביר את התסמונת הפוסט טראומטית על פי שינויים שחלים בעקבות הטראומה במנהלת הדמויות המופנמות. הבה נעלה כעת שלב. ציינו למעלה כי קיימת אינטראקציה והשפעה הדדית בין מבנה העל של ערוצי הרגישות של היחיד לבין מבנה העל של מנהלת הדמויות המופנמות כך שהדמויות הדומיננטיות במנהלת הדמויות המופנמות מושפעות ומשפיעות על התבטאות ערוצי הרגישות של היחיד ולהפך ויתכן כי הסבר להיבטים שונים בהפרעות או פתולוגיות נפשיות שונות יכול להיות כרוך בכך.

נציין כאן תחילה כי אותו אירוע בעל פוטנציאל טראומטי לא מייצר תסמונת פוסט טראומטית אצל כל אחד שנחשף לאירוע, אנו מציעים כי לכך מספר היבטים. היבטים אלו קשורים בין היתר בטיב הטראומה, בהרכב מנהלת הדמויות, בעוצמת הרגישות בכל אחד מערוצי הרגישות ובמצבו הפיזי והרגשי של היחיד בעת הטראומה והיסטוריה של אירועים טראומטיים קודמים .

אנו נדון כאן בהרכב מנהלת הדמויות ובעוצמת הרגישות בכל אחד מערוצי הרגישות.

ראשית, כאשר מתרחש אירוע טראומטי, מהותו והשלכותיו עלולות שלא להיות בהתאם לתפיסת העולם ושיווי המשקל הפנימי של האדם. בעצם קורה אירוע שטיבו ועוצמתו כמו מכניסים מרכיבים חדשים לעולמו הפנימי של הפרט שלא היה להם ייצוג קודם הולם בעולם הפנימי של אותו אדם,

כאן נכנסים לפעולה הדמויות הפנימיות וערוצי הרגישות. נדון תחילה בערוצי הרגישות: באם יש מרכיב של איום באירוע, אדם שיש לו רגישות רבה בערוץ האיום יהיה כפי הנראה מועד יותר לטראומה. אפשר וגם רגישות יתרה בערוץ ההתקשרות תבוא לידי ביטוי באם אירעה טראומה לאדם קרוב לחבר טוב לבן זוג לילד וכדומה….לעיתים תהווה רגישות יתרה בערוץ השגרה בעלת חשיבות באם האירוע מוביל לשינוי משמעותי ברוטינות של האדם. וכך תתכן מעורבות ערוצי רגישות נוספים בהתאם לסוג הטראומה, כך למשל פיטורין מעבודה באדם שלעבודתו משמעות רבה בחייו והוא מגלה רגישות יתרה בערוץ הסטטוס, הרי ערוץ הסטטוס יופעל. יתכן ועל פי סוג הטראומה ופרופיל הרגישות של האדם בערוצי הרגישות שלו יופעלו ערוץ אחד אן יותר [לבד אולי מערוץ האנרגיה שמעורבותו דורשת חשיבה נוספת] והפעלה זו תהווה גורם סיכון לפיתוח התסמונת הפוסט טראומטית.

כך, אנו משערים כי הפעלה יתרה של ערוץ או ערוצי רגישות של היחיד יגבירו את הסיכוי [בעצם אלו הם גורמי סיכון] לפיתוח תסמונת פוסט טראומטית. לגבי מנהלת הדמויות והעצמי הדיקטטור המופנמים נוסיף כאן כי ככל שהעצמי הדיקטטורי נוקשה יותר ולא גמיש אף דבר זה מהווה גורם סיכון. כאן נציין גם כי העצמי הדיקטטורי ומנהלת הדמויות המופנמות יכולים לחזק או לחילופין להחליש את רגישותם של ערוצי רגישות שונים בהתאם למאפייניהם, נושא בו נדון יותר בהרחבה בשיחה עתידית..

נשאל כעת איך נוצרים סימפטומים על פי תפיסה תיאורטית זו ? כאן ניתן דוגמאות של שני סימפטומים.

נפתח בפלשבקים. כאן ניקח למשל לגבי חייל שהאירוע הטראומטי שלו קשור בפגיעה מחיילי אוייב ומטנק. האם דמויות חיילים אלו ואולי אף הטנק הפוגע שעבר האנשה נכנסו למנהלת הדמויות ואלו עולים כשיש טריגרים סביבתיים או פנימיים שונים ומופיעים כפלשבקים. כאן יש שאלה מעניינת והיא האם דמות מופנמת כזו יכולה להפעיל מנגנון חושי בנסיבות מסוימות שכן הפלשבק הינו חוויה חושית. נאמר כאן כי סביר שדמות כזו מופנמת כזו קשורה ברגש עז , אם של אימה אם של רגשות הצפה עזים אחרים וכשיש טריגר חיצוני או לעיתים פנימי הזיכרון הטראומטי עולה [בעצם עולות הדמויות המופנמות הטראומטיות כולל אלו של חפצים ואמצעים שעברו האנשה] בהקשרים שמעוררים אותו עם הרגש העז שיתכן ומפעיל תחושות סנסוריות גופניות כולל ויזואליות קרי במקרה זה פלשבקים.

נמשיך ונדון בעוררות המוגברת הנצפית בחולים פוסט טראומטיים. כאן הפעלת ערוצי הרגישות ותרומת הדמויות המופנמות הטראומטיות יכולות לגרום לתחושת דריכות מוגברת בכדי לקדם כל סכנה אפשרית המתבטאת בעוררות המוגברת. נתן להמשיך ולדון בסימפטומים נוספים של התסמונת הפוסט טראומטית והסברם על פי הרקע התיאורטי שהבאנו, אך בשלב זה נעצור כאן.

עד כאן להפעם

שלכם, דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין