פרופ' יוסף לוין

שיחה 49: הבנת האמונה הדתית והאל/ים באספקלריה של מנהלת הדמויות המופנמות

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב לקוראנו,

האבולוציה של הדת בחברה האנושית היא תופעה מורכבת ורבת פנים שנחקרה על ידי חוקרים מדיסציפלינות שונות כולל אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה. למרות שזה מאתגר לאתר מקורות מדויקים ולהתחקות אחר התקדמות ליניארית, ישנם כמה שלבים והתפתחויות מרכזיים שניתן לראות באבולוציה של הדת [נכתב בעזרת GPT CHAT לאחר שבדקנו וידאנו ערכנו והוספנו רבות לטקסט]:

1. אנימיזם ושאמאניזם: אנימיזם נחשב לעתים קרובות לאחת הצורות המוקדמות ביותר של אמונה דתית, שבה אנשים מייחסים משמעות רוחנית לאלמנטים טבעיים כגון בעלי חיים, צמחים, נהרות והרים. בחברות אנימיסטיות, יש דגש חזק על הקשר ההדדי של כל היצורים החיים והעולם הטבעי. שמאניזם, שככל הנראה צמח בתוך תרבויות אנימיסטיות, כולל את האמונה בישויות או כוחות רוחניים ואת התרגול של טקסים שמאניים על ידי אנשים שמאמינים שיש להם כוחות מיוחדים לתקשר עם רוחות אלה או לחצות בין הממלכות הפיזיות והרוחניות.
2. פוליתאיזם: דתות פוליתיאיסטיות התפתחו ככל שהחברות האנושיות נעשו מורכבות ומאורגנות יותר. דתות אלה כוללות אלים ואלות מרובים, שכל אחד מהם קשור לתחומים ספציפיים כגון פוריות, מלחמה, חקלאות או אומנות. מערכות אמונה פוליתיאיסטיות כוללות לעתים קרובות מיתולוגיות וטקסים מורכבים שמטרתם לפייס או לכבד אלוהויות שונות. דוגמאות לכך כוללות את הפנתיאון של מצרים העתיקה, יוון, רומא, מסופוטמיה והאלים הנורדים של סקנדינביה.
3. מונותאיזם: הדתות המונותאיסטיות מתרכזות סביב סגידה לאל עליון יחיד. התפתחות זו מייצגת שינוי משמעותי מהפוליתאיזם וקשורה לעיתים קרובות להופעתו של המונותיאיזם האתי, המדגיש קודים מוסריים ואת היחסים בין בני האדם לאלוהי. היהדות, שנוסדה על ידי העם העברי, היא אחת הדתות המונותאיסטיות המוקדמות ביותר, עם האמונה ביהוה כאל האמיתי האחד. הנצרות צמחה מתוך היהדות, כאשר תורתו של ישוע המשיח הדגישה את המונותיאיזם ואת האהבה לאלוהים ולאנושות. האסלאם, שנוסד על ידי הנביא מוחמד במאה ה-7 לספירה, מקדם גם הוא מונותאיזם, כאשר אללה הוא האל היחיד.

הדמיה בעזרת AI

1. דת מאורגנת: ככל שהחברות נעשו מורכבות יותר, עיסוקים דתיים הפכו לממוסדים, מה שהוביל להיווצרותן של דתות מאורגנות עם היררכיות, כמרים וחוקים דתיים מבוססים. מוסדות אלה מילאו תפקידים מכריעים בעיצוב הזהות התרבותית, הנורמות החברתיות והממשל. לדוגמה, באירופה של ימי הביניים, הכנסייה הקתולית החזיקה בכוח והשפעה משמעותיים על ענייני דת וחול כאחד, ומילאה תפקיד מרכזי בחייהם של יחידים וקהילות. באופן דומה, בהודו העתיקה, ההינדואיזם התפתח לדת מאורגנת עם טקסים מורכבים, מערכות קאסטות ובתי ספר פילוסופיים.
2. חילון ורציונליזציה: תהליך החילון מתייחס לירידה בהשפעתה של הדת בחיים הציבוריים ולעלייתם של מוסדות ואידיאולוגיות חילוניות. תופעה זו תפסה תאוצה בתקופת הנאורות באירופה, כאשר הוגים דגלו בתבונה, במדע ובחופש הפרט על פני סמכות דתית מסורתית. הרציונליזם והחקירה המדעית קראו תיגר על הדוגמה הדתית והאמונות התפלות, והובילו להפרדת הדת מהמדינה בחברות רבות. עם זאת, הדת ממשיכה להיות כוח משמעותי בחייהם של יחידים וקהילות, והיחסים בין דת לחילוניות נותרו מורכבים ורבי פנים.
3. גלובליזציה וסינקרטיזם: הגלובליזציה אפשרה חילופי רעיונות, כולל אמונות ומנהגים דתיים, מה שהוביל לסינקרטיזם [מהליך יישוב ואיחוד בין אמונות שונות] מוגבר ולמיזוג של מסורות דתיות שונות. תופעה זו בולטת במיוחד באזורים עם נופים תרבותיים ודתיים מגוונים, שבהם אנשים משלבים אלמנטים מדתות מרובות במנהגיהם הדתיים. דוגמאות לכך כוללות את הדתות הסינקרטיות של האיים הקריביים, כגון וודו וסנטריה, המשלבות אלמנטים אפריקאיים, ילידים ונוצריים. הגלובליזציה הובילה גם להתפשטות של דתות העולם הגדולות לאזורים חדשים, וכתוצאה מכך להסתגלות והכלאה של מסורות דתיות.

הדמיה בעזרת AI

ככלל ישנן דתות רבות הנהוגות ברחבי העולם, כל אחת עם אמונות, טקסים ומשמעות תרבותית משלה. הנה כמה מהדתות הגדולות בעולם:

1. נצרות: הנצרות היא דת מונותיאיסטית המבוססת על חייו, תורתו, מותו ותחייתו של ישו. זוהי הדת הגדולה ביותר בעולם, עם למעלה משני מיליארד מאמינים. הנוצרים מאמינים בשילוש הקדוש – אלוהים כאב, בן (ישוע המשיח) ורוח הקודש. התנ"ך משמש כטקסט המקודש, והפולחן הנוצרי כולל לעתים קרובות התכנסויות קהילתיות לתפילה, סקרמנטים (טקסיםף כגון טבילה) ושירה של מזמורים.
2. אסלאם: האסלאם היא דת מונותיאיסטית שנוסדה על ידי הנביא מוחמד במאה ה-7 לספירה בחצי האי ערב. זוהי הדת השנייה בגודלה בעולם, עם מעל 1.9 מיליארד מאמינים. המוסלמים דבקים בחמשת עמודי האסלאם, הכוללים אמונה, תפילה, צום, צדקה ועלייה לרגל למכה (חאג'). הקוראן הוא הספר הקדוש לאסלאם, המכיל התגלויות שקיבל מוחמד מאללה (אלוהים).
3. הינדואיזם: ההינדואיזם היא אחת הדתות העתיקות בעולם, שמקורה בהודו העתיקה. היא מאופיינת באמונות, טקסים ופילוסופיות מגוונות, ללא מייסד יחיד או סמכות מרכזית. ההינדואיזם מקיף אלים ואלות שונים, כגון ברהמה, וישנו, שיווה ודווי, ומדגיש מושגים כמו דהרמה (חובה), קארמה (פעולה ותוצאותיה) וגלגול נשמות. הוודות, האופנישדות, הבהגווד גיטה והראמאיאנה הם בין הטקסטים הקדושים של ההינדואיזם.
4. בודהיזם: הבודהיזם נוסד על ידי סידהרתה גאוטמה, הידוע גם בשם בודהה, בהודו העתיקה בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. זוהי דת לא-תאיסטית המתמקדת בהארה רוחנית ובשחרור מסבל באמצעות תרגול של מיינדפולנס, מדיטציה והתנהגות אתית. בודהיסטים הולכים בעקבות ארבע אמיתות הנאצלות והדרך המתומנת [גאוטמה הבודהה, תיאר אותה כדרך המובילה לסיום הסבל (דוקהה) ולהארה] כעקרונות מנחים. טריפיטאקה (קאנון פאלי) וסוטרות המהאיאנה הן כתבים בודהיסטיים חשובים.
5. יהדות: היהדות היא אחת הדתות המונותאיסטיות העתיקות ביותר, ומקורותיה בברית בין אלוהים לאברהם אבינו בישראל הקדומה. היא מאופיינת בדבקות בתורה, הטקסט הדתי המרכזי המכיל חוקים, תורות ונרטיבים. הפולחן היהודי כולל תפילות, טקסים וקיום חגים דתיים כגון פסח, יום כיפור וחנוכה. היהדות כוללת ענפים שונים, כולל אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים ורקונסטרוקציוניסטים.
6. סיקיזם: הסיקיזם צמח באזור פנג'אב בדרום אסיה במאה ה-15 לספירה, נוסד על ידי הגורו נאנאק ופותח על ידי הגורואים הסיקים שבאו אחריו. זוהי דת מונותיאיסטית המדגישה את פולחן האל האחד (וואהאגורו) ואת עקרונות השוויון, השירות לקהילה והמסירות. הגורו גרנת סאהיב, כתב קודש המכיל מזמורים ותורות, משמש כגורו הנצחי של הסיקים.

אלה הן רק כמה דוגמאות למגוון הדתות הנהוגות ברחבי העולם. דתות משמעותיות אחרות כוללות ג'ייניזם, טאואיזם, שינטואיזם, האמונה הבהאית ומסורות רוחניות ילידיות. לכל דת יש אמונות, עיסוקים ומשמעות תרבותית ייחודיים משלה, התורמים למארג העשיר של הרוחניות והשקפת העולם האנושית.

ככלל חשוב להבהיר שהדתות עצמן אינן מיליטנטיות מטבען. עם זאת, יחידים או קבוצות עשויים לפרש תורות דתיות בדרכים המצדיקות או מעוררות השראה להתנהגות מיליטנטית או אלימה. הנה כמה דוגמאות לקבוצות או תנועות הקשורות למיליטנטיות או אלימות שהשתמשו בדת כהצדקה או מוטיבציה:

1. קיצוניות אסלאמית: קבוצות קיצוניות שונות, כגון דאעש (המדינה האסלאמית של עיראק וסוריה), אלקאעדה ובוקו חראם, השתמשו בפרשנות מעוותת של האסלאם כדי להצדיק מעשי טרור, התקוממות ואלימות. לעתים קרובות הם מצטטים טקסטים דתיים ואמונות דתיות כדי לתת לגיטימציה למעשיהם, אם כי פרשנותם נדחית באופן נרחב על ידי רוב המוסלמים ברחבי העולם.
2. קיצוניות נוצרית: למרות שהיא אינה שכיחה בהשוואה לקיצוניות אסלאמית, היו מקרים של קבוצות או יחידים נוצריים קיצוניים שנקטו באלימות, במיוחד בהקשר של קיצוניות נגד הפלות או תנועות עליונות לבנה. השימוש באלימות על ידי קבוצות כאלה מגונה לעתים קרובות על ידי זרמים נוצריים מהזרם המרכזי.
3. לאומיות הינדית: בהודו קיימות תנועות לאומיות כגון הינדוטבה, הדוגלות בקידום התרבות והערכים ההינדיים. כמה גורמים קיצוניים בתוך תנועות אלה נקשרו למעשי אלימות נגד מיעוטים דתיים, במיוחד מוסלמים ונוצרים.
4. מיליטנטיות בודהיסטית: בעוד שהבודהיזם מזוהה בדרך כלל עם אי-אלימות ופציפיזם, היו מקרים של תנועות לאומיות בודהיסטיות במדינות כמו מיאנמר וסרי לנקה שהשתמשו באלימות נגד קבוצות מיעוט, במיוחד מוסלמים.
5. קיצוניות יהודית: ישנם פלגים קיצוניים מסוימים גם בחלקים קטנים של האוכלוסייה היהודית, במיוחד בישראל, הנוקטים מעשי אלימות.

חשוב להכיר בכך שפעולותיהם של קבוצות או יחידים מיליטנטיים אינם מייצגים את האמונות או הערכים של הקהילה הדתית כולה. הרוב המכריע של המאמינים הדתיים ברחבי העולם דוחים אלימות וקיצוניות, ומסורות דתיות רבות מקדמות שלום, חמלה וצדק חברתי. בנוסף, גורמים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ממלאים לעתים קרובות תפקיד משמעותי בהנעת התנהגות מיליטנטית, לצד מניעים דתיים.

הדמיה בעזרת AI

מדעני חברה וחוקרים החוקרים קונפליקטים בין דתות משתמשים במסגרות תיאורטיות ומתודולוגיות שונות כדי לנתח ולחזות תוצאות. חלק מהגישות והמושגים בהם הם משתמשים כוללים:

1. תיאוריית הזהות החברתית: תיאוריה זו, שפותחה בין היתר על ידי הפסיכולוגים אנרי טאג'פל וג'ון טרנר, מניחה כי פרטים שואבים תחושת עצמי ושייכות מחברותם בקבוצות חברתיות, כולל קהילות דתיות. פסיכולוגים חברתיים חוקרים כיצד דינמיקה בין-קבוצתית, כגון תחרות, דעות קדומות ואפליה, יכולה להוביל לקונפליקט בין קבוצות דתיות.
2. מודלים ליישוב סכסוכים: חוקרים בתחום יישוב סכסוכים מפתחים מודלים ואסטרטגיות לניהול ופתרון סכסוכים בין דתות. מודלים אלה עשויים לכלול טכניקות כגון משא ומתן, גישור, דיאלוג ופיוס, שמטרתן לטפל בתלונות הבסיסיות ולטפח הבנה הדדית ושיתוף פעולה.
3. תיאוריית קונפליקט משאבים: תיאוריית קונפליקט המשאבים בוחנת כיצד תחרות על משאבים נדירים, כגון קרקע, מים או הזדמנויות כלכליות, יכולה לתרום לקונפליקטים בין קבוצות דתיות. מדעני החברה מנתחים כיצד זהויות ונרטיבים דתיים מצטלבים עם אינטרסים חומריים וחלוקת משאבים, מה שמוביל למתחים ומחלוקות.
4. תיאוריית האיום הבטחוני: חוקרים במדע המדינה וביחסים בינלאומיים משתמשים בתיאוריית האיום הבטחוני כדי להבין כיצד סכסוכים בין דתות ממוסגרים כאיומים ביטחוניים על ידי שחקנים ומוסדות פוליטיים. גישה זו בוחנת כיצד נושאים הקשורים לדת, כגון קיצוניות, טרור ולאומנות דתית, מגויסים למטרות פוליטיות, ולעתים קרובות מחריפים מתחים ואלימות.
5. מחקרים אתנוגרפיים: אנתרופולוגים וסוציולוגים עורכים מחקרים אתנוגרפיים כדי לקבל תובנה לגבי חוויות החיים ונקודות המבט של יחידים וקהילות המעורבים בסכסוכים דתיים. באמצעות תצפית משתתפת, ראיונות וניתוח של פרקטיקות תרבותיות, חוקרים מבקשים להבין את הגורמים הבסיסיים לסכסוכים ואת הגורמים התורמים להסלמה או לפתרון.
6. תורת המשחקים: תורת המשחקים מספקת מסגרת מתמטית לניתוח אינטראקציות אסטרטגיות בין שחקנים בעלי אינטרסים מנוגדים. חוקרים מיישמים את תורת המשחקים כדי לחקור כיצד קבוצות דתיות מקבלות החלטות בהקשרים של סכסוך, שיתוף פעולה ותחרות, תוך התחשבות בגורמים כגון סיכון, אמון והשפעתם של שחקנים חיצוניים.
7. ניתוח היסטורי: היסטוריונים בוחנים סכסוכים קודמים בין דתות כדי לזהות דפוסים, סיבות ותוצאות, ומספקים תובנות לגבי הדינמיקה של סכסוכים דתיים עכשוויים. על ידי הקשרם של אירועים עכשוויים בתוך נרטיבים היסטוריים רחבים יותר, חוקרים יכולים לזהות נושאים ומסלולים חוזרים ולהעריך את הפוטנציאל לפתרון או להסלמה.

באופן כללי, חיזוי התוצאות של סכסוכים בין דתות הוא מאתגר בשל המורכבות של הגורמים המעורבים, כולל אמונות דתיות, דינמיקה פוליטית, תנאים סוציו-אקונומיים ומורשות היסטוריות. חוקרים מסתמכים על גישות בין-תחומיות וראיות אמפיריות כדי לפתח הבנות ניואנסים של סכסוכים אלה וליידע את המאמצים למתן את השפעתם ולקדם בניית שלום.

בין חוקרי התחום ניתן למנות את:

סמואל פ. הנטינגטון: הנטינגטון, מדען מדינה, ידוע בעיקר בזכות ספרו רב ההשפעה "התנגשות הציביליזציות ועיצובו מחדש של הסדר העולמי" (1996). בעבודה זו הוא טוען כי סכסוכים עתידיים יונעו בעיקר על ידי הבדלים תרבותיים ודתיים ולא על ידי גורמים אידיאולוגיים או כלכליים, שיובילו להתנגשויות בין תרבויות. למרות היותה שנויה במחלוקת, התזה של הנטינגטון עוררה דיון נרחב ומחקר על תפקידה של הדת בפוליטיקה העולמית.

קארן ארמסטרונג: נזירה לשעבר שהפכה להיסטוריונית של הדת, ארמסטרונג כתבה רבות על ההיסטוריה והפילוסופיה של דתות העולם השונות. עבודותיה, כגון "הקרב על אלוהים" (2000) ו"שדות של דם: דת והיסטוריה של אלימות" (2014), בוחנות את היחסים המורכבים בין דת, אלימות וסכסוך. ארמסטרונג מדגיש את החשיבות של הבנת מסורות דתיות בהקשרן ההיסטורי והתרבותי כדי לטפל בקונפליקטים דתיים ביעילות.

סקוט אטראן: אנתרופולוג קוגניטיבי, המחקר של אטראן מתמקד בפסיכולוגיה של אמונה דתית והקצנה. עבודתו בוחנת את המנגנונים החברתיים והקוגניטיביים העומדים בבסיס אלימות דתית וטרור, תוך הדגשת תפקידם של זהות קבוצתית, ערכים מקודשים ורגשות מוסריים בעיצוב התנהגות. מחקריו של אטראן תורמים להבנת המוטיבציות והאידיאולוגיות המניעות יחידים וקבוצות העוסקים בסכסוכים דתיים.

ג'ונתן פוקס: פוקס הוא מדען מדינה הידוע במחקריו על דת וסכסוך, במיוחד בהקשר של יחסי דת-מדינה וחופש דת. ספרו "חילוניות פוליטית, דת ומדינה: ניתוח סדרת זמן של נתונים עולמיים" (2015) מנתח דפוסים של אפליה דתית ואלימות בין מדינות, ומדגיש את יחסי הגומלין המורכבים בין דת, פוליטיקה וזכויות אדם.

אוליבר פ. ריצ'מונד: חוקר שלום וסכסוכים, ריצ'מונד חוקר את הדינמיקה של פתרון סכסוכים ובניית שלום בחברות מפולגות, כולל אלה המסומנות על ידי מתחים דתיים. עבודתו מדגישה את החשיבות של דיאלוג כוללני, פיוס וטיפול בשורשי הסכסוך, כגון אי שוויון חברתי-כלכלי ומצוקות היסטוריות. מושגי ריצ'מונד של "שלום ליברלי" ו"שלום פוסט-ליברלי" מציעים מסגרות להבנה ולטיפול בסכסוכים דתיים בהקשרים עכשוויים.

מארק גופין: גופין, תיאולוג ומומחה לפתרון סכסוכים, מתמקד בהצטלבות של דת וטרנספורמציה של סכסוכים. עבודתו מדגישה את תפקידם של מנהיגים, מוסדות ומסורות דתיים בקידום שלום ופיוס, תוך הסתמכות על מקרי בוחן ממסורות דתיות שונות ומאזורי סכסוך. תפיסתו של גופין של "עשיית שלום מקודשת" מדגישה את הפוטנציאל של אמונות ומנהגים דתיים לתרום באופן חיובי למאמצי פתרון סכסוכים.

Samuel P. Huntington:

• • "The Clash of Civilizations and the Remaking of World Order" (1996)

Karen Armstrong:

• • "The Battle for God: A History of Fundamentalism" (2000)
  • "Fields of Blood: Religion and the History of Violence" (2014)

Scott Atran:

• • "In Gods We Trust: The Evolutionary Landscape of Religion" (2002)
  • "Talking to the Enemy: Faith, Brotherhood, and the (Un)Making of Terrorists" (2010)

Jonathan Fox:

• • "Political Secularism, Religion, and the State: A Time Series Analysis of Worldwide Data" (2015)
  • "Religious Discrimination and Violence: An International Comparative Study" (2008)

Oliver P. Richmond:

• • "A Post-Liberal Peace" (2011)
  • "The Transformation of Peace" (2008)

Marc Gopin:

• • "Between Eden and Armageddon: The Future of World Religions, Violence, and Peacemaking" (2000)
  • "Holy War, Holy Peace: How Religion Can Bring Peace to the Middle East" (2002)

חוקרים אלה מייצגים מגוון רחב של נקודות מבט ומתודולוגיות בחקר סכסוכים דתיים, ומציעים תובנות יקרות ערך לגבי הסיבות, הדינמיקה והפתרונות הפוטנציאליים של סכסוכים המעוצבים על ידי הבדלים דתיים.

כאמור אנו מניחים שהעצמי החברתי של האדם מורכב מהפנמה של אנשים בעלי השפעה לאורך חייו ואלו מיוצגים במה שכינינו מנהלת הדמויות המופנמות הבונות עצמי חברתי זה. מנהלת כזו הינה היררכית ובראשה דמות או דמויות מאוד משפיעות שכינינו במטפורה הרודן או הרודנים העצמיים [ראה שיחות קודמות], נשאלת השאלה מה קורה לעצמי החברתי של אדם דתי מאמין:

העצמי החברתי של אדם דתי יכול להיות מורכב ורב פנים, מושפע מגורמים שונים כולל משפחה, קהילה, מנהיגים דתיים גיבורי טקסטים דתיים והאל או האלים. להלן נפרט את ההשפעות:

השפעה משפחתית: ברמת היסוד, העצמי החברתי של אדם דתי עשוי להיות מושפע במידה רבה ממשפחתו. מגיל צעיר האדם עשוי להחשף למנהגים, טקסים ותורות דתיות בתוך סביבתו המשפחתית. זה יכול לכלול השתתפות בטקסים דתיים, השתתפות בחגים דתיים ולימוד ערכים מוסריים ואתיים הקשורים לאמונתם מההורים או מהאפוטרופוסים שלו.

השפעה קהילתית: מעבר למשפחה, האני החברתי של האדם הדתי מעוצב על ידי הקהילה הדתית הרחבה אליה הוא משתייך. קהילה זו עשויה לכלול מתפללים עמיתים, מנהיגים דתיים וחברים אחרים החולקים אמונות וערכים דומים. אינטראקציות בתוך קהילה זו מחזקות ומעמיקות את תחושת הזהות והשייכות של הפרט למסורת הדתית שלו.

מנהיגים ומורים דתיים: בתוך הסדר ההיררכי, למנהיגים ולמורים דתיים יש השפעה משמעותית על העצמי החברתי של אדם דתי. דמויות אלה עשויות לכלול אנשי דת, מלומדים או מדריכים רוחניים המספקים הדרכה, פרשנות של טקסטים דתיים והדרכה מוסרית. תורתם ודוגמתם האישית משמשים מודל לחיקוי ו של הפרט.

כתבי הקודש והטקסטים הדתיים: מרכזיים בעצמי החברתי של אדם דתי הם כתבי הקודש והטקסטים הדתיים הקשורים למסורת האמונה שלו באמצעות ייצוג גיבוריהם ודמות האל ובאמצעות האנשה של מושגית. טקסטים אלה משמשים כמקורות יסוד של חוכמה, הדרכה מוסרית והבנה תיאולוגית. באמצעות לימוד, התבוננות ופרשנות של טקסטים אלה, האדם מפנים את האמונות, הערכים והעקרונות המעצבים את זהותו הדתית. כאמור בין היתר טקסים אלו מופנמים דרך הדמויות שכתבו או פרשו אותם.

חוויות רוחניות אישיות: בנוסף, העצמי החברתי של אדם דתי עשוי להיות מושפע מחוויות רוחניות אישיות, כגון רגעי תפילה, מדיטציה או התגלות אלוהית. חוויות סובייקטיביות אלו יכולות להעמיק את הקשר של האדם לאמונתו ולתרום לתחושת הזהות שלו כאדם דתי. חוויות אלו מופנמות דרך הדמויות הקשורות בחוויות רוחניות לו כדמות האל ועוד.

לסיכום, העצמי החברתי של אדם דתי מורכב מהשפעות מופנמות ממקורות שונים המסודרים בסדר היררכי, כולל משפחה, קהילה, מנהיגים דתיים, כתבי קודש וחוויות רוחניות אישיות. השפעות אלה מעצבות באופן קולקטיבי את האמונות, הערכים, המנהגים ותחושת הזהות של הפרט בתוך המסורת הדתית שלו.

ניתן להמשיג את היררכיית ההפנמה בתוך העצמי החברתי של אדם דתי כפירמידה, עם השפעות יסוד בבסיס והשפעות מופשטות או אישיות יותר בשיא. הנה פירוט דוגמא של היררכיה כזו:

1. משפחה וקהילה מיידית: בבסיס ההיררכיה תתכנה ההשפעות מהמשפחה ומהקהילה הקרובה. אלה כוללים הורים, אחים, בני משפחה מורחבת וחברים קרובים החולקים את אותן אמונות ומנהגים דתיים. מגיל צעיר, האדם הדתי שקוע בטקסים, במסורות ובתורות של משפחתו וקהילתו, ומהווה את הרובד היסודי של זהותו הדתית.
2. קהילה דתית ומנהיגים: הרמה הבאה בהיררכיה כוללת את הקהילה הדתית הרחבה יותר ואת מנהיגיה. זה כולל השתתפות בקהילות דתיות, השתתפות בתפילות ועיסוק בטקסים ובמנהגים קהילתיים. מנהיגים דתיים כגון אנשי דת, מדריכים רוחניים ומחנכים ממלאים תפקיד משמעותי בעיצוב הבנתו של הפרט את אמונתו ובמתן הדרכה מוסרית ואתית.
3. טקסטים דתיים ותורות: במעלה ההיררכיה, אנו פוגשים את ההשפעה של טקסטים דתיים ותורות דרך הדמויות המייצגות אותם. אך גם הספרים או הספר הקדוש יכולים לעבור האנשה ולהיות מופנמים. כתבי קודש אלה, ספרי קודש וכתבים דוקטרינריים אלה משמשים כמקורות סמכותיים של הדרכה וחוכמה בתוך המסורת הדתית. באמצעות לימוד, התבוננות ופרשנות של טקסטים אלה, האדם מפנים את האמונות, הערכים והעקרונות המהווים את ליבת זהותו הדתית.
4. חוויות רוחניות אישיות: קרוב לפסגת ההיררכיה נמצאות חוויות רוחניות אישיות. מפגשים סובייקטיביים אלה עם האלוהי, כגון רגעי תפילה, מדיטציה או תובנה מיסטית, מעמיקים את הקשר של האדם לאמונתו ותורמים לתחושת הרוחניות האישית שלו. האלוהי וייצוגיו עוברים האנשה ומופנמים. בעוד שחוויות אלה הן אישיות וסובייקטיביות מאוד, הן משמשות לעתים קרובות בכדי לחזק ולהעמיק את מחויבותו של הפרט לאמונותיו ולעיסוקיו הדתיים.
5. אינטגרציה וסינתזה: יתכן שבראש ההיררכיה כאני רודן נבנית דמות סכמתית המבטאת את האינטגרציה והסינתזה של כל ההפנמות הללו. העצמי החברתי של הפרט מאופיין בזהות דתית מגובשת ומשולבת המשקפת מיזוג הרמוני של השפעות משפחתיות, קהילתיות, טקסטואליות וחווייתיות. זהות משולבת זו מעצבת את השקפת עולמו, ערכיו, התנהגויותיו ותחושת הייעוד של הפרט בהקשר של המסורת הדתית שלו.

לסיכום, היררכיית ההפנמות בתוך העצמי החברתי של האדם הדתי מתקדמת מהשפעות יסוד בבסיס, כולל משפחה וקהילה, להשפעות מופשטות ואישיות יותר בשיא, כגון חוויות רוחניות אישיות ושילוב מקורות שונים של סמכות והדרכה דתית.

נעבור כעת לשאלה מדוע בני האדם תופסים לא פעם את צלם אלוהים כאדם?

את תפיסת האל כדמות אדם ניתן לייחס לגורמים שונים, לרבות השפעות תרבותיות, פסיכולוגיות והיסטוריות:

1. אנתרופומורפיזם: בני אדם נוטים לאנתרופומורפיזם, או לייחס תכונות אנושיות לישויות לא אנושיות. נטייה זו עשויה להוביל אנשים לדמיין את אלוהים במונחים אנושיים.
2. טקסטים דתיים ומסורות: טקסטים דתיים רבים מתארים את אלוהים בדרכים אנתרופומורפיות, תוך שימוש במאפיינים אנושיים כגון רגשות, כוונות ופעולות כדי לתאר את האלוהי. תיאורים אלה יכולים להשפיע על האופן שבו המאמינים תופסים את אלוהים ומשיגים אותו.
3. נחמה רגשית ופסיכולוגית: דמיון אלוהים כאדם יכול לספק תחושה של היכרות, נחמה וקשר יחסי. לאנשים עשוי להיות קל יותר להתייחס לאלוהות הדומה לאדם, מכיוון שהיא מאפשרת מערכת יחסים אישית ואינטימית יותר.
4. השפעות תרבותיות: תיאורים תרבותיים של אלוהים כדמות דמוית אדם, כגון ציורים, פסלים וספרות, יכולים לעצב את תפיסתם של יחידים את האלוהי. ייצוגים אלה משקפים לעתים קרובות את הנורמות והערכים התרבותיים הרווחים בחברה.
5. יחסים בין-אישיים: יחסי אנוש משמשים כמסגרת התייחסות עיקרית להבנת מושגים כמו אהבה, סמכות והדרכה. כתוצאה מכך, בני האדם עשויים להשליך את הדינמיקות היחסיות האלה על תפיסתם את אלוהים, ולדמיין דמות המגלמת את התכונות האלה בצורה דמוית אדם.
6. מגבלות ההבנה האנושית: המוח האנושי מסתמך לעתים קרובות על מסגרות ואנלוגיות מוכרות כדי להבין מושגים מופשטים. בניסיונם להבין את טבעו האינסופי והבלתי ניתן לתיאור של אלוהים, אנשים עשויים להשתמש בדימויים אנתרופומורפיים ככלי קוגניטיבי לתפוס את הבלתי מובן.

להלן מגוון דוגמאות לאופן שבו דתות שונות תופסות את אלוהים בצורה דמוית אדם:

נצרות: בנצרות, אלוהים מתואר לעתים קרובות כדמות אב, עם התייחסויות לאלוהים האב, אשר מאמינים שיש לו תכונות אנושיות כגון אהבה, רחמים וחמלה. בנוסף, האמונה בהתגלמותו של ישוע המשיח כבן האלוהים מדגישה את ההיבט האנושי של אלוהים.

אסלאם: באסלאם, אלוהים נתפס כבעל תכונות אנתרופומורפיות כגון שמיעה, ראייה ודיבור. למרות שהאסלאם דוחה בתוקף כל תיאור של אלוהים בצורה פיזית, הקוראן מתאר את אללה במונחים המעוררים תכונות אנושיות, כגון רחמים, צדק והדרכה.

יהדות: ביהדות, אלוהים מתואר לעתים קרובות במונחים אנתרופומורפיים בתנ"ך (התנ"ך), כגון ידיים, עיניים וקול. עם זאת, התיאולוגיה היהודית מדגישה את התעלותו וחוסר הבנתו של אלוהים, ומזהירה מפני פרשנויות מילוליות של תיאורים אנתרופומורפיים.

הינדואיזם: בהינדואיזם, ישנם אלים ואלות רבים המתוארים בצורות דמויות אדם, כגון ברהמה, וישנו, שיווה ודווי. אלוהויות אלה מתוארות לעתים קרובות עם תכונות, רגשות ומערכות יחסים אנושיות, המשקפות את האמונה בנוכחות אלוהית שיכולה להתבטא בצורות שונות.

בודהיזם: בעוד שהבודהיזם בדרך כלל אינו תופס אלוהות יוצרת באותו אופן כמו דתות אחרות, מסורות בודהיסטיות מסוימות משלבות ייצוגים אנתרופומורפיים של אלוהויות, כגון בודהות ובודהיסאטוות, המתוארות באיכויות אנושיות של חוכמה, חמלה והארה.

סיקיזם: בסיקיזם, אלוהים מכונה לעתים קרובות "Waheguru" , כלומר "נאור מופלא". בעוד התיאולוגיה הסיקית מדגישה את חוסר הצורה והטרנסצנדנטיות של האל, גורו כתבי הקודש גרנת סאהיב מכיל תיאורים אנתרופומורפיים של תכונותיו ומעשיו של וואהאגורו.

שינטואיזם: בשינטואיזם, הדת הילידית של יפן, קאמי (רוחות או אלים) מתוארים לעתים קרובות בצורות דמויות אדם, כגון אבות קדמונים, גיבורים או תופעות טבע. ייצוגים אנתרופומורפיים אלה משקפים את האמונה בנוכחות אלוהית המחלחלת לעולם הטבע.

הדת המצרית העתיקה: בדת המצרית העתיקה, האלים והאלות תוארו בצורות דמויות אדם עם ראשי בעלי חיים או תכונות סמליות אחרות. לדוגמה, רע, אל השמש, תואר לעתים קרובות עם גוף אנושי וראש של בז.

מיתולוגיה יוונית: במיתולוגיה היוונית, האלים והאלות תוארו כישויות אנתרופומורפיות בעלות מראה, אישיות ורגשות דמויי אדם. לדוגמה, זאוס, מלך האלים, הוצג לעתים קרובות כאדם רב עוצמה ומזוקן האוחז ברקים.

מיתולוגיה נורדית: באופן דומה, במיתולוגיה הנורדית, האלים והאלות תוארו כדמויות אנושיות בעלות אישיות ותכונות שונות. אודין, האל הראשי, תואר לעתים קרובות כאדם מבוגר עם זקן ארוך וכובע רחב שוליים.

דתות אינדיאניות: דתות אינדיאניות רבות מציגות תיאורים אנתרופומורפיים של ישויות רוחניות, כגון אלים, רוחות ותחבולנים, שלעתים קרובות מתוארים עם תכונות ומאפיינים דמויי אדם.

דתות אפריקאיות מסורתיות: בדתות אפריקאיות מסורתיות שונות, אלים, אבות קדמונים ורוחות מתוארים לעתים קרובות בצורות דמויות אדם, המשקפות את האמונה בנוכחות אלוהית המקיימת אינטראקציה עם ענייני האדם ומשפיעה עליהם.

זורואסטריות: בזורואסטריות, הדת העתיקה של פרס, אהורה מאזדה היא האלוהות העליונה המתוארת לעתים קרובות בצורה דמוית אדם, המגלמת תכונות כגון חוכמה, צדק וטוב.

דתות אוסטרליות ילידיות: בדתות אוסטרליות ילידיות, ישויות קדמוניות הידועות כאבות קדמונים של זמן החלום מתוארות לעתים קרובות בצורות דמויות אדם ומאמינים שעיצבו את הנוף וסיפקו חוקים ומסורות לקהילות אנושיות.

טאואיזם: בעוד שהטאואיזם מדגיש את טבעו חסר הצורה והבלתי ניתן לתיאור של הטאו (העיקרון הבסיסי של היקום), המיתולוגיה הטאואיסטית כוללת ייצוגים אנתרופומורפיים של אלוהויות, בני אלמוות וישויות שמימיות עם תכונות וכוחות דמויי אדם.

על מנת לקבל מושג על המחקרים הנערכים בהקשר לדימויי האל, להלן תרגום של אחד מאיתנו [י.ל.] של תקצירי מספר מחקרים בהקשר לדימויי האלוהים כפי שעולה מסקירה ממקורות שונים ובעיקר מ PUBMED

ראש הטופס

הדמיה בעזרת AI

מראי המקום של תקצירים אלו הינם:

Int J Psychol Relig. 2010;20(2):130-147 .Attachment to God, Images of God, and Psychological Distress in a Nationwide Sample of Presbyterians. Matt Bradshaw , Christopher G Ellison, Jack P Marcum

Proc Natl Acad Sci U S A. 2009 Mar 24;106(12):4876-81. Cognitive and neural foundations of religious belief. Dimitrios Kapogiannis , Aron K Barbey, Michael Su, Giovanna Zamboni, Frank Krueger, Jordan Grafman

Dev Psychol. 2008 Nov;44(6):1753-1763. Attachment and God representations among lay Catholics, priests, and religious: a matched comparison study based on the Adult Attachment Interview. Rosalinda Cassibba , Pehr Granqvist , Alessandro Costantini , Sergio Gatto

J Am Acad Psychoanal Dyn Psychiatry. 2009 Spring;37(1):219-39. Discussion of a symposium: the God representation in the psychoanalytic relationship: When is three a crowd? Moshe Halevi Spero , Mariam Cohen

J Am Acad Psychoanal Dyn Psychiatr. 2009 Spring;37(1):1-19. Introduction to a Symposium: the God Representation in the Psychoanalytic Relationship: When is Three a Crowd? Moshe Halevi Spero , Mariam Cohen

Case Reports Burns 1999 Aug;25(5):443-8. Images of God used by self-injurious burn patients. D H Grossoehme , L S Springer

J Am Acad Psychoanal Dyn Psychiatry 2009 Spring;37(1):85-98. The role of religious imagery in adaptive psychotherapy. Robert Langs

Prayer, God Imagery, and Symptoms of Psychopathology Matt Brandshaw et al. Journal for the Scientific Study of Religion First published: 04 November 2008

Relationship between pathological guilt and god image with depression in cancer patients. Seyedeh Zahra Alavi a, et al.

ולהלן התקצירים:

א] היאחזות באלוהים, דימויי אלוהים ומצוקה פסיכולוגית במדגם ארצי של פרסביטריאנים

מאט בראדשו , כריסטופר ג'י אליסון, ג'ק פ מרקום

תקציר

המחקר הנוכחי מתבסס באופן רחב על תובנות מתיאוריית ההתקשרות, ומשרטט שורה של טיעונים תיאורטיים הקושרים סגנונות של התקשרות לאלוהים, תפיסות של טבע האל (כלומר, דימויי אלוהים) ואירועי חיים מלחיצים עם מצוקה פסיכולוגית. ההשפעות העיקריות וההשפעות הפוטנציאליות של מיתון מתח מוערכות לאחר מכן באמצעות נתונים ממדגם ארצי של קשישים וחברים מהשורה בכנסייה הפרסביטריאנית (ארה"ב).

ממצאים מרכזיים מצביעים על כך שהתקשרות בטוחה לאלוהים קשורה באופן הפוך למצוקה, בעוד שגם התקשרות חרדתית לאלוהים וגם אירועי חיים מלחיצים קשורים באופן חיובי למצוקה. ברגע ששולטים סטטיסטית [בעצם מוציאים מהחשבון] בווריאציות של דפוסי ההתקשרות לאלוהים, אין השפעות נטו של צלם אלוהים על רמות המצוקה.

במחקר עצמו יש תמיכה צנועה בלבד להשערה שדימויי אלוהים ממתנים את ההשפעות של אירועי חיים מלחיצים על מצוקה פסיכולוגית, אך לא נמצאו השפעות ממתנות לחץ להיקשרות לאלוהים. מגבלות המחקר מזוהות, והממצאים נדונים במונחים של השלכותיהם על מחקר בריאות הדת, כמו גם הרחבות עדכניות של תיאוריית ההתקשרות.

ב] יסודות קוגניטיביים ועצביים של אמונה דתית

דימיטריוס קפוגיאניס , ארון קיי ברבי, מייקל סו, ג'ובאנה זמבוני, פרנק קרוגר, ג'ורדן גרפמן

תקציר

אנו מציעים מסגרת אינטגרטיבית של מדעי המוח הקוגניטיביים להבנת היסודות הקוגניטיביים והעצביים של אמונה דתית. הניתוח שלנו חושף 3 ממדים פסיכולוגיים של אמונה דתית (רמת המעורבות הנתפסת של אלוהים, הרגש הנתפס של אלוהים וידע דתי דוקטרינרי/חווייתי), מחקר הדמיה מוחית [MRI ] פונקציונלית ממקם ממדים אלו בתוך רשתות עיבוד של ה"תיאוריה של התודעה" [THEORY OF MIND] לגבי כוונה ורגש, סמנטיקה מופשטת ודימויים. התוצאות שלנו ייחודיות בכך שהן מראות שמרכיבים ספציפיים של אמונה דתית מתווכים על ידי רשתות מוח ידועות, ותומכות בתיאוריות פסיכולוגיות עכשוויות המבססות אמונה דתית בתוך תפקודים קוגניטיביים אדפטיביים אבולוציוניים.

ג] התקשרות וייצוגי אלוהים בקרב קתולים, כמרים ומאמינים: מחקר השוואה תואם המבוסס על ראיון ההתקשרות למבוגרים

רוזלינדה קאסיבה , פאר גרנקוויסט , אלסנדרו קוסטנטיני , סרג'יו גאטו

תקציר

בהתבסס על הרעיון שמערכות היחסים הנתפסות של מאמינים עם אלוהים מתפתחות מחוויות הקשורות להתקשרות שלהם עם מטפלים ראשוניים [אב אם וכדומה], המחברים בחנו את האיכות של חוויות כאלה ואת ייצוגיהן בקרב אנשים שהיו שונים בסבירות לחוות קשר עיקרי לאלוהים. באמצעות ראיון ההתקשרות למבוגרים, הם השוו חוויות וייצוגים הקשורים להתקשרות בקבוצה של 30 כמרים קתולים ודתיים עם קבוצה תואמת של קתולים חילונים ועם ההתפלגות הנורמלית העולמית של סיווגי ראיון התקשרות למבוגרים. הם מצאו ייצוג יתר של מצבים של אוטונומיות-בטוחה בנוגע להיקשרות בקרב אלה שסביר יותר היה שיחוו זיקה עיקרית לאלוהים (כלומר, הכמרים והדתיים) בהשוואה לקבוצות האחרות, ותת-ייצוג של מצבים לא פתורים-לא מאורגנים בנוגע להיקשרות בשתי קבוצות הקתולים בהשוואה להתפלגות הנורמלית העולמית. הממצאים העיקריים כללו גם קיום קשר בין מצבים בטוחים-אוטונומיים בנוגע להתקשרות וחוויות משוערות עם הורים אוהבים או לא דוחים מצד אחד, ודימויי אלוהים אוהבים מצד שני. תוצאות אלה מרחיבות את הספרות על דת מנקודת מבט של התקשרות ותומכות ברעיון שמודלים כלליים של עבודה הנגזרים מחוויות התקשרות עם הורים משתקפים בתפיסות המאמינים את אלוהים.

ד] דיון בסימפוזיון: ייצוג האלוהים במערכת היחסים הפסיכואנליטית: מתי שלושה זה קהל?

משה הלוי ספרו , מרים כהן

תקציר

מוצע דיון בכמה מהמגמות המרכזיות והרעיונות הייחודיים שניתן להבחין בהם בין 14 המאמרים המוצגים בסימפוזיון המוקדש לתפקידם של דימויים דתיים, ובפרט ייצוגים של אלוהים או אלוהות, בתהליך הפסיכואנליטי. הסימפוזיון התמקד באמונות ובדימויים של האנליטיקאי כמו גם של האנליטיקאי, בהתבסס על ההשקפה שדימוי או מושג המזוהים כ"אלוהים" הם כנראה מרכיב בלתי נמנע בהתפתחות התודעה הייצוגית האנושית וגבולותיה, ללא קשר לכל דבר אחר שדימוי זה עשוי להצביע עליו, מבחינה תיאולוגית. המחברים התבקשו להשתמש בחומר קליני בכדי להתייחס להשערה שהשורשים הדינמיים והפוטנציאל של ייצוגים כאלה יבואו לידי ביטוי בהעברה נגדית [ככלל תגובות לא מודעות של המטפל כלפי המטופל] במידה שייצוגים כאלה מעורבים בתוך הקונפליקטים ובצורות עמוקות יותר של אי שקט נפשי המביאות את הפרט לטיפול. במאמר זה, עורכי הסימפוזיון דנים במידה שבה המחברים ניגשו לסוג זה של הבנה, קבלה, אתגר או פשוט סטייה מהכרה בכך.

הדמיה בעזרת AI

ה] מבוא לסימפוזיון: ייצוג האלוהים במערכת היחסים הפסיכואנליטית: מתי שלושה זה קהל?

משה הלוי ספרו , מרים כהן

תקציר

לסימפוזיון מובא מבוא הדן באופן שבו ייצוג צלם אלוהים יכול להשפיע על הדיאלוג והתהליך האנליטי, תוך התמקדות באמונותיו ובדימוייו של האנליטיקאי כמו גם של האדם העובר אנליזה. אם, כפי שעולה מהתיאוריה, דימוי או מושג המזוהים כ"אלוהים" הם מרכיב בלתי נמנע בהתפתחות המוח האנושי (תהיה משמעותו התיאולוגית של דימוי זה אשר תהיה), אזי נראה כי השורשים הדינמיים והפוטנציאל של ייצוג מסוג זה ימצאו ביטוי כלשהו בממד ההעברה הנגדית של העבודה האנליטית. התורמים לסימפוזיון התבקשו להציע חומר קליני מפורט, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לחוויות ההעברה הנגדית שלהם כדי להתמקד בהשפעה של דימויים דתיים על חוויותיהם הפנימיות "בעלות האוריינטציה הדתית". שלוש שאלות הוצגו על מנת להמשיג את העסקה הקלינית בדרכים שיכולות להבהיר את תחומי המחקר שלנו. המחברים לא הניחו שמחברי הסימפוזיון, או הפרשנים בכלל, הם דתיים באופן רשמי, וגם זה לא היה הכרחי למשימה. רוב 14 המחברים הזדהו כדתיים כיום; 4 הזדהו בצורה עקיפה כלשהי במידה זו או אחרת. באופן מעניין, עוצמת המעורבות בהעברה הנגדית ברמת החוויה הדתית האישית השתנתה בכל הקבוצה.

ו] תמונות של אלוהים המשמשות חולי כוויות הפוגעים בעצמם

ד ח גרוסומה , ל ס שפרינגר

תקציר

התאבדות על ידי שריפה וצורות אחרות של התנהגויות של פגיעה עצמית הכרוכות בשריפה נחשבות לעיתים כבעלות נימות דתיות. מותן הטקסי של אלמנות בטקס ההלוויה של בעליהן קשור קשר הדוק לאמונות הינדיות. בודהיסטים השתמשו בהצתה עצמית כצורה של מחאה. במסורות היהודיות-נוצריות יש דימויים של האש כמטהרת; יש גם דימויים חילוניים המקשרים אש עם דימויים של גינוי ורוע. מחקרים קודמים תיארו דתיות כנושא משותף בקרב ניצולים. המחקר הנוכחי מתאר את הדרכים שבהן אנשים שגרמו להתנהגויות של פגיעה עצמית באמצעות שריפה, כולל ניסיונות התאבדות, מדמיינים את האלוהות ומשתמשים בשפה דתית כדי לתת משמעות לחווייתם.

ז] תפקיד הדמיון הדתי בפסיכותרפיה אדפטיבית

רוברט לאנגס

תקציר

מאמר זה מציג את נקודת המבט של הגישה בפסיכותרפיה אדפטיבית ביחס לרמיזות גלויות לדימויי אלוהים ולנושאים דתיים אחרים ממטופלים בפסיכותרפיה ובפסיכואנליזה. דימויים כאלה מובנים ומתפרשים באופן שווה לדימויים חילוניים, כהשתקפויות של חוויות לא מודעות עמוקות מוצפנות, רבות מהן בתגובה להתערבויות של מטפלים. המאמר גם בוחן את הסיבות לכך שדימויים דתיים אינם נפוצים באופני טיפול אדפטיביים, דן בראיות מוצפנות לכך שהגילויים העצמיים הדתיים של מטפלים ותגובותיהם האישיות המורחבות לדימויים הדתיים של המטופלים מבוססות באופן לא מסתגל על העברה נגדית, ומציע כי סוגים מסוימים של דימויים לא דתיים מקודדים מציעים שיש לחשוב על התת-מודע העמוק כאל פנימי בעל חוכמה אלוהית ומוסר טהור. ההכרעה אם השקפה זו מדברת בעד קיומה של אלוהות טרנסצנדנטלית או נחשבת כראוי במונחים חילוניים נמצאת מעבר לנחלתן של התצפיות והחשיבה הפסיכואנליטית.

ח] תפילה, דימוי אלוהים וסימפטומים של פסיכופתולוגיה

מאט ברדשו, כריסטופר ג. אליסון, קווין ג'יי פלנלי

תקציר

חוקרים הראו עניין רב שנים בקשר שבין דת לבריאות הנפש. במאמר זה אנו מתארים שורה של השערות הקושרות בין תפילה אישית, דימויים של אלוהים ובריאות הנפש. לאחר מכן אנו בודקים אמפירית את ההשערות באמצעות נתונים מסקר מקוון של מבוגרים בארה"ב (N = 1,629) שנערך בשנת 2004 על ידי המגזין "רוחניות ובריאות". אנו מוצאים קשר חיובי בין תדירות התפילה לבין תפיסת אלוהים כמרוחק ולבין כמה צורות שונות של פסיכופתולוגיה; מערכת יחסים אינטימית הנתפסת עם אלוהים אוהב קשורה ביחס הפוך לתפילה. הקשר החיובי בין תפילה לפסיכופתולוגיה מתבטא בעיקר בקרב אנשים שחווים את אלוהים כמרוחק או (ב) לא אוהב. אנו מוצאים גם מתאם הפוך בין תפילה לפסיכופתולוגיה בקרב אנשים המאמינים שהם מתפללים לאל קרוב (ההופכי של המרוחק). אנו דנים בהשלכות של ממצאים אלה על המחקר על הקשר בין דת לבריאות הנפש ומתווים סדר יום למחקר עתידי.

ט] הקשר בין אשמה פתולוגית וצלם אלוהים לבין דיכאון אצל חולי סרטן

Seyedeh Zahra Alavi a, et al.

תקציר

מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר בין אשמה פתולוגית וצלם האלוהים לבין דיכאון בקרב חולי סרטן. המשתתפים היו 100 חולי סרטן (50 נשים ו-50 גברים) שנבחרו על ידי דגימה וענו על שלושה שאלונים: שאלון אשמה פתולוגית (PGQ), שאלון הדיכאון של בק (BDI) ושאלון דימויי האלוהים (GII). תוצאות ניתוח הרגרסיה הראו כי קיים קשר מובהק בין דיכאון לאשמה פתולוגית וגם בין דימוי האל לדיכאון. יתר על כן, תוצאות ניתוח הרגרסיה הראו כי לאשמה הפתולוגית יש תפקיד משמעותי בניבוי דיכאון.

נשוב ונחזור כעת לתפיסת הדת בהקשר לדירקטוריון הדמויות המופנמות:

חייו של האדם הפרהיסטורי היו מלאים בסכנות: אירועי טבע מזיקים, טורפים, מחלות, התקפות משבטים אחרים היו עלולים לאיים על הישרדותו

בכל רגע נתון. גם מותם המאיים של הקרובים ושאר אנשי השבט היה עוד קושי קיומי שהיה צריך להתגבר עליו. היה צריך להמציא משהו

בכדי להקל איכשהו על התחושה המתמשכת של חוסר ודאות וחוסר שליטה על כל כך הרבה אירועים בחיי היומיום. הפתרון היה המצאת או

פיתוחה של מערכת אמונה או דת. ייתכן ששום מסר דתי או רוחני לא יהי יכול לבוא לידי ביטוי בחברה האנושית לפני יצירת שפה מפותחת

מספיק ככלי היכול לאפשר העברת תוכן כזה. מניחים שהשמאן השבטי יכול היה להיות זה שיהיה הסוכן הראשון שיעביר מסר שכזה.

בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית התפתח רעיון שמלבד העולם הגשמי שניתן לתפוס אותו דרך חושי הגוף שלנו קיים עולם אחר, סודי,

שאינו נראה וניתנה משמעות לא פחותה ולפעמים אפילו גדולה יותר מהעולם הריאלי האמיתי. כך, החפצים המוכרים כמו חיות, אירועי טבע,

וישויות פיזיות יכלו להיות בעלות פאן נסתר וכך בפעם הראשונה, סוג חדש לחלוטין של העולם, עולם וירטואלי נסתר חדר לתודעת האדם.

היה זה עולם הרוחות שיוחס לו הרבה יותר כוח ושליטה על העולם לעומת המצב הקודם שלפניו. השמאן יכול היה לתקשר עם רוחות אלה

ובכך לספק לאדם הפרהיסטורי תחושה הרבה יותר טובה של שליטה על אירועי חייו. תושבי העולם הווירטואלי הללו השיגו את מקומם הנחשק

במוחנו באמצעות ייצוגיהם במנהלת הדמויות המופנמות, הם הפכו לבני לוויה דמיוניים. דמויות עם מקום גבוה למדי בהיררכיה הפנימית.

השלב הבא כאמור היה התפתחות האמונות הפוליתיאיסטיות. הפעם היצורים העל-טבעיים, שנקראו אלים, לעתים קרובות היו דומים לבני אדם,

אך היה להם כוח הרבה יותר גדול על חיי האנשים מאשר זה שאי פעם יכול היה להיות לבני האנוש. במיתולוגיה היוונית, הם יכלו אפילו להזדווג

עם בני אדם מייצרים חצאי אלים. לאלים הללו הייתה היררכיה בינם לבין עצמם, לאדם עצמו היו יכולות להיות העדפות משלו, יכול היה לבחור

חלק מהאלים על פני אחרים.

אלים אלה הופנמו כדמויות דמיוניות עם היררכיה ספציפית התלויה בהעדפות האדם במנהלת הדמויות המופנמות שלו. הם היו יכולים להיות בעלי היררכיה גבוהה יותר במנהלת הדמויות המופנמות מאשר הדמויות המופנמות של האנשים או הקבוצות המשמעותיות שהיה להן ייצוג חיצוני בתלות בעוצמת האמונה של האדם.

הצעד העכשווי יותר היה צמצום מספר האלים, שהוביל לבסוף לאל יחיד. הדת הראשונה הידועה שדיברה על האל יחיד הייתה הדת של מצרים העתיקה[רע הוא אל השמש  במיתולוגיה המצרית.  רע היה אחד האלים הקדומים ביותר בפנתאון המצרי העתיק. עוד בימי הממלכה התחתונה, שם שימש כאל השמש וכאל המגן של בירת הממלכה. המלך אחנאתון, לשעבר אמנחוטפ הרביעי. 17 שנות שלטונו הקצרות של המונותאיסט המתועד הראשון חוללו מהפכה תיאולוגית, פוליטית ואמנותית, ומהדהדות לאורכה ולעומקה של ההיסטוריה, מלך זה קבע את אל השמש רע באל היחיד בממלכה, בשנות שלטונו – ראה ויקיפדיה ]אבל לא למשך זמן.

הדמיה בעזרת AI

הדת המונותיאיסטית שהתפתחה במזרח התיכון על ידי היהודים יצרה סוג אחר לגמרי של אלוהים. שלא היה לו באידאל שום דבר משותף עם בני האדם, הוא לא ניתן היה לתיאור, הוא היה כל-יכול, מיוצג בכל מקום ובכל זמן, ובעל שליטה מלאה על הקיום שלנו. יותר מכך, אלוהים היה גם הבורא היחיד של היקום על כל גווניו.

הדמיה בעזרת AI

הייצוג הפנימי של דמות האל (זו כמובן דמות דמיונית) במנהלת הדמויות המופנמות ומיקומה בהיררכיה הפנימית, תלוי מאוד בעוצמת אמונתו של האדם. ה"מפרשים" של כוונות האל, שהם בדרך כלל אנשי הדת, ממלאים גם הם תפקיד גבוה יותר בהיררכיה הפנימית של מנהלת הדמויות המופנמות. כך האפיפיור אף מוכרז כנציג האל עלי אדמות. נוסיף גם כי האינטראקציה הפנימית בין השחקנים המרכזיים בתוך מנהלת הדמויות המופנמות תלויה גם במבנה המדינה (דיקטטורית, דמוקרטית, תיאוקרטית וכו '), בדומיננטיות דמויות ממשפחת וקבוצות האדם, במידת בידוד הקבוצה הספציפית שאליה משתייך האדם מקבוצות אחרות (כמו בכתות מסויימות) ועוד.

עד כאן להפעם

שלכם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין