פרופ' יוסף לוין

שיחה 53: מיתולוגיה ודירקטוריון הדמויות המופנמות הבונות את העצמי החברתי

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

מיתולוגיה מתייחסת בדרך כלל לאוסף של סיפורים ושירים הקשורים במסורות הקדומות של קבוצת אנשים, עם או תרבות מסוימת, ועוסקים בעיקר בעלילותיהם של בני אנוש אלים ובני אלים חיות  ומגוון יצורים דמיוניים.

מיתולוגיה- איור בעזרת AI

אפשר והחשיבה המיתולוגית נולדה בשל הצורך להתמודד עם החרדה הנגרמת ע"י אירועי הטבע והחיים הנתפסים כלא מובנים כחסרי הגיון. המיתוסים נוצרו כנראה בכדי להסביר אותם, למצוא בהם משמעות כיוון ואף הדרכה. כך, החל מהאדם הקדמון הטבע הואנש ונתפס כדמויות מאיימות. בעצם ניתן לומר כי חלה האנשה והשלכה מן הנפש החוצה של כוחות הטבע כדמויות מאיימות הרסניות וקשות. כשהדבר הועלה תחילה באמצעות סיפורים המהווים ראשיתו של המיתוס, נוצר צורך כנראה לאזנן על מנת להפחית את החרדה ולהתמודד עם הייצוגים הסיפוריים ההרסניים והמאיימים של כוחות הטבע. סיפור המיתוס התרחב כעת לכלול גם דמויות חיוביות, גיבורי עלילות שהיו אף כל יכולים, כאשר הנרטיב של סיפור המיתוס מקשר ביניהן.

מיתולוגיה [יוונית]- איור בעזרת AI

כך, נראה כי אפשר להבין את תחום המיתולוגיות העתיקות מנקודת מבט פסיכולוגית. גישה בין-תחומית זו ידועה בשם פסיכומיתולוגיה, והיא כוללת ניתוח מיתוסים ונושאים מיתולוגיים באמצעות תיאוריות ומושגים פסיכולוגיים.

בכתבה ומאמר שפורסם באינטרנט ותורגם על ידי אחד מאיתנו [י.ל.] כותב הפסיכולוג Osman Güneş Özkurt [https://medium.com/@oguneso/psychomythology-the-power-of-myths-and-human-psychology-e512665dcbda]

"פסיכומיתולוגיה היא חקר הדמיון והמחשבות האנושיות. דיסציפלינה זו בוחנת כיצד אנשים מבטאים את עצמם באמצעות מיתוסים, אגדות וסיפורים בדיוניים אחרים ואת ההשפעות של סיפורים אלה על הפסיכולוגיה האנושית. תצפיות מדיסציפלינה זו יכולות גם לחשוף השתקפויות בחברה בת זמננו. סיפורים אלה, שבהם האדם והטבע משולבים, חושפים את התנאים החברתיים והפסיכולוגיים של אותה תקופה. פסיכומיתולוגים חוקרים גם כיצד אנשים מתייחסים לדמויות ואלמנטים מיתולוגיים ואת ההשפעות של אלה על ההתנהגות האנושית. פסיכומיתולוגיה היא ייצוג של ארכיטיפים פסיכולוגיים במיתולוגיה, אשר סופרו במשך אלפי שנים. אין להתייחס לפסיכומיתולוגיה רק מבחינה טקסטואלית. במובן זה, אנו יכולים גם ללמוד סמלים עתיקים, מוסיקה, ואוכל בצורה פסיכודינמית. פסיכולוגיה ומיתולוגיה אולי נראות כמו נושאים נפרדים, אבל זו מחשבה שגויה לחלוטין. מיתוסים, אפוסים ואגדות הם השתקפויות של מחשבות ותודעה אנושית. סיפורים אלה מן העבר יכולים ליצור ארכיטיפים אישיים או קולקטיביים. דבר זה דומה לפרספקטיבה של סדרות הטלוויזיה של היום. לדוגמה, בכדי להכיר מדינה, ניתן להסתכל על סדרות הטלוויזיה והסרטים שהופקו על ידי אותה מדינה. שכן אפשר ודבר זה יספק ארכיטיפ קולקטיבי של אותה מדינה. ממש כמו סרטים וסדרות של מדינה, התוכן שנוצר על ידי סיפורים מיתולוגיים משקף את המעמד הפסיכודינמי של הפרט והחברה. אגב….רבים מהשמות המשמשים בפסיכולוגיה מגיעים מהמיתולוגיה. כמה דוגמאות לכך הן קומפלקס אדוניס, אנדרוגינית, קומפלקס אנדרומדה, קתרזיס ועוד.

מיתולוגיה- איור בעזרת AI

]…אגב מבחינה היסטורית נשאלת גם השאלה האם] מיתוסים הם סיפורים מוגזמים על אירועים עתיקים [אשר] יישומים מאוחרים יותר יכולים ליצור מבנים פונקציונליים לחברה …[או שאלמנטים] במיתוסים הם תיעוד של אירועים אמיתיים מהפרהיסטוריה והם יכולים לספק לנו ידע על ההיסטוריה המוקדמת ולאפשר לנו להסיק מסקנות, [ועל כן] הם טקסטים אינפורמטיביים במונחים של היסטוריה. עם זאת, הם יכולים [כמובן] גם להטעות. לדוגמה, מלחמת טרויה.

ניסיון להבנת המיתולוגיה וחידותיה– איור בעזרת AI

פסיכולוגים ופסיכיאטרים ידועים רבים ערכו מחקר על הדמיון בין מיתולוגיה לפסיכולוגיה. לא רק פסיכולוגים עשו מחקר בתחום זה, אלא גם אנתרופולוגים, סופרים ואחרים בתחומים שונים כתבו את מחשבותיהם בנושא זה. הידועים שבהם הם זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג, אלפרד אדלר ומדענים רבים אחרים.

ניסיון להבנת המיתולוגיה – איור בעזרת AI

זיגמונד פרויד– פרויד האמין שהסמלים והאובייקטים שאנו רואים בחלומותינו חשובים לנפש האנושית ומסומלים בתת-מודע. הוא שילב חלומות ומיתולוגיה בכך שציין את הדמיון ביניהם, שכן שניהם מתרחשים בעולם אל-זמני. המיתולוגיה מנסה לארגן באופן שיטתי את עולם התופעות כפי שהחלום מארגן את התכנים.

קרל גוסטב יונג- יונג, לעומת זאת, האמין שהמיתולוגיה היא ביטוי של הלא מודע הקולקטיבי. על פי יונג, אנו מחוברים ללא-מודע הקולקטיבי של האנושות ומסתמכים על סמליו וישויותיו…. הוא גילה שיש קווי דמיון רבים בין תוכן חלומותיהם של מטופליו לבין הנושאים המיתולוגיים והדתיים המצויים בתרבויות רבות. הוא התייחס לסמלים נפוצים אלה כאל "ארכיטיפים", שלדעתו מופיעים בחלומות ובמיתולוגיה….

ניסיון להבנת המיתולוגיה – איור בעזרת AI

קלוד לוי-שטראוס- קלוד לוי-שטראוס הוא אנתרופולוג, אתנולוג, ואחת הדמויות החשובות ביותר באנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית. הוא האמין כי מיתוסים הם צורה של תקשורת בין חברות. עבורו, המבנה חשוב במיתולוגיה. הוא מפרק מיתולוגיה ואגדות לחלקים המרכיבים אותן [לחשוף את המבנה מאחוריהן]….

ולדימיר יעקבלביץ פרופ – ולדימיר יעקבלביץ פרופ [PROPP] הינו פולקלוריסט וחוקר סובייטי שניתח את המרכיבים המבניים הבסיסיים של סיפורי עם רוסיים על מנת להגדיר את היחידות המבניות הבסיסיות ביותר שאינן ניתנות לחלוקה. הוא ניתח את האגדות והמיתולוגיה של הספרות הרוסית בפרגמנטים נושאיים. למבני האגדה החוזרים יש אלמנטים המסודרים בצורה ליניארית. גישה מבנית זו שימושית לניתוח."

ניסיון להבנת המיתולוגיה וחידותיה– איור בעזרת AI

אגב, אחד מאיתנו [א.ס.] העלה את הטענה כי דת שאבד עליה הכלח תהיה מוגדרת בעתיד כמיתולוגיית עבר ואילו מיתולוגיית עבר הייתה פעם דת פעילה עם מאמינים. האמנם ?

אכן מעניינת ההשוואה בין מיתולוגיה ודת לא פחות מאשר זו בין מיתולוגיה לפסיכולוגיה.

ככלל דת ומיתולוגיה הם מושגים קרובים זה לזה, אך יש ביניהם הבדלים ודמיון ברורים.

מהם ההבדלים ביניהם?

טבע ומטרה:

דת: בדרך כלל כוללת מערכת מובנית של אמונות ומנהגים שבמרכזם סגידה לאלוהות או אלוהויות, עיסוק בטקסים והדרכה של התנהגות מוסרית. דתות כוללות לעתים קרובות דוקטרינות, הנחיות אתיות וטקסטים מקודשים. מיתולוגיה: מורכבת מאוסף מיתוסים, שהם סיפורים מסורתיים המסבירים בדרך כלל תופעות טבע, את מקורות העולם ואת המנהגים והערכים של תרבות. מיתוסים הם יותר נרטיביים מטבעם ואינם בהכרח קובעים טקסים ספציפיים או קודים מוסריים.

פונקציה:

דת: מספקת מסגרת להבנת העולם, מציעה דרך רוחנית, הדרכה מוסרית ותחושת קהילה. לעתים קרובות מדובר בפולחן מאורגן ובמוסדות. מיתולוגיה: משמשת בעיקר להסביר את מסתרי החיים, היקום והקיום האנושי באמצעות סיפורים. היא מעבירה ערכים תרבותיים, ארכיטיפים וחוויות אנושיות, אך אינה דורשת תרגול מאורגן או פולחן.

מבנה:

דת: בדרך כלל יש מבנה ארגוני רשמי, כולל אנשי דת, מקומות פולחן וטקסים ספציפיים. מיתולוגיה: בדרך כלל חסר מבנה פורמלי והוא נזיל יותר, מורכב מסיפורים שונים שעברו מדור לדור.

טקסטים מקודשים:

דת: לעתים קרובות טקסטים קדושים נחשבים סמכותיים ומקורם בהשראה אלוהית (למשל, התנ"ך, הקוראן, הוודות). מיתולוגיה: סיפורים הם בדרך כלל חלק ממסורת שבעל פה ונכתבים מאוחר יותר, אך בדרך כלל אינם נחשבים להשראה אלוהית או סמכותית במובן הדתי (למשל, מיתוסים יווניים, סאגות נורדיות).

אמונה ומעשה:

דת: דורשת אמונה בדוקטרינות מסוימות והשתתפות פעילה בטקסים ובהתנהגויות מוסריות. מיתולוגיה: כרוכה באמונה בסיפורים יותר כאמיתות תרבותיות או סמליות ולא כאמיתות מילוליות, ללא פרקטיקות נדרשות.

קווי הדמיון בין דת ומיתולוגיה

אלמנטים נרטיביים: הן הדת והן המיתולוגיה משתמשות בסיפורים בכדי להעביר אמיתות עמוקות יותר על הקיום, הטבע האנושי והקוסמוס.

הסבר על הלא נודע: שניהם משמשים בכדי להסביר את הלא נודע, בין אם זה מקור העולם, תופעות טבע, או התנהגות אנושית.

משמעות תרבותית: שניהם ממלאים תפקידים מכריעים בעיצוב הזהות והערכים התרבותיים. הם מספקים נרטיבים משותפים המסייעים לאחד קהילות.

לקחים מוסריים ואתיים: שניהם מעבירים לעתים קרובות שיעורים מוסריים ואתיים, אם כי הדת עושה זאת באופן כללי יותר, בעוד שהמיתולוגיה עושה זאת באופן מוחשי יותר.

סמליות ואלגוריה: שניהם משתמשים בסמליות ובאלגוריה בכדי להביע רעיונות ומושגים מורכבים. אלוהויות, גיבורים ויצורים מיתולוגיים מייצגים לעתים קרובות איכויות אנושיות רחבות יותר ועקרונות קוסמיים.

חפיפה ותלות הדדית: דתות רבות משלבות מיתולוגיה בתוך המבנה שלהן. לדוגמה, הדת היוונית העתיקה הייתה שזורה במיתולוגיה היוונית, שבה סיפורים על אלים כמו זאוס ואתנה היו חלק הן מהפרקטיקה הדתית והן מהנרטיב המיתי.

מיתוסים יכולים להתפתח לאמונות דתיות. לדוגמה, סיפורים מוקדמים על אלוהויות יכולים להפוך ליסודות לפולחן דתי ולדוקטרינה, וכאמור בחלק מהדתות המודרניות יש אלמנטים מיתולוגיים הנערצים בדומה למיתוסים עתיקים, כגון המשלים בנצרות, המשרתים הן פונקציות נרטיביות והן פונקציות מוסריות.

דוגמאות

מיתולוגיה יוונית ודת: סיפורי אלים כמו זאוס, הרה ואפולו הם דתיים ומיתולוגיים כאחד. המיתוסים הסבירו תופעות טבע וטבע האדם, בעוד שהמנהגים הדתיים כללו סגידה לאלים אלה.

הינדואיזם: משלב מיתולוגיה עשירה (סיפורים על אלים כמו וישנו, שיווה ולקשמי) עם פרקטיקה דתית ודוקטרינה, וממחיש כיצד השניים יכולים לדור בכפיפה אחת ולהשלים זה את זה.

נצרות: מכילה אלמנטים של מיתולוגיה (סיפורי בריאה, ניסים וקדושים) בתוך המסגרת הדתית שלה, המשלבת נרטיב עם דוקטרינה ופולחן.

הבנת ההבחנות והקשרים הללו מסייעת להעריך כיצד תרבויות אנושיות משתמשות הן בדת והן במיתולוגיה כדי לנווט בעולם ולהבין אותו.

להלן נדון בדרכים שבהן ניתן ליישם את הפסיכולוגיה לחקר מיתולוגיות עתיקות:

אנליזה יונגיאנית: התיאוריות של קרל יונג על ארכיטיפים והלא מודע הקולקטיבי רלבנטיות לפרשנות הפסיכולוגית של מיתוסים. כאמור יונג האמין כי מיתוסים משקפים סמלים ונושאים אוניברסליים (ארכיטיפים) השוכנים בלא-מודע הקולקטיבי של האנושות. דוגמאות לארכיטיפים כוללות את הגיבור, התחבולן, האם והצל.

פרשנות פרוידיאנית: זיגמונד פרויד ראה במיתוסים ביטויים של הלא מודע, המשקפים רצונות מודחקים וקונפליקטים פנימיים. לדוגמה, פרויד פירש את מיתוס אדיפוס כסמל לרצונו הלא מודע של הילד להתחרות עם ההורה מאותו המין על חיבתו של הורה המין השני.

מיתוס כהשתקפות של תהליכים פסיכולוגיים: מיתוסים יכולים להיחשב כנרטיבים סמליים המייצגים תהליכים פסיכולוגיים בסיסיים ושלבי חיים. לעתים קרובות הם עוסקים בנושאים כגון בריאה, טרנספורמציה, זהות, מוות ולידה מחדש, שהם מרכזיים בחוויה האנושית.

שימושים טיפוליים במיתוס: מיתוסים יכולים לשמש בפסיכותרפיה בכדי לעזור לאנשים להבין ולנווט את המאבקים האישיים שלהם. סיפורים מיתולוגיים יכולים לספק מסגרת לחקר נרטיבים אישיים, להקל על תובנה ולקדם ריפוי.

מיתוס וזהות: חקר מיתוסים יכול לחשוף כיצד תרבויות שונות מבינות את העצמי ואת המצב האנושי. מיתוסים מגלמים לעתים קרובות ערכים קולקטיביים, אמונות ושאלות קיומיות, ומציעים תובנה לגבי המבנה הפסיכולוגי של חברה.

מיתולוגיה השוואתית: על ידי השוואת מיתוסים מתרבויות שונות, פסיכולוגים יכולים לזהות דפוסים ונושאים משותפים, ולהציע דמיון פסיכולוגי בסיסי בין אוכלוסיות אנושיות מגוונות.

סימבוליזם ומטאפורה: מיתוסים עשירים בסמלים ובמטאפורות, אותם ניתן לנתח כדי לחשוף משמעויות פסיכולוגיות עמוקות יותר. לדוגמה, מסעו של גיבור במיתוס יכול לסמל את מסעו האישי של הפרט לעבר גילוי והגשמה עצמית.

כך הבנת מיתולוגיות עתיקות דרך עדשה פסיכולוגית מספקת הערכה עמוקה יותר של סיפורים אלה והרלוונטיות המתמשכת שלהם. היא מדגישה את הדרכים שבהן מיתוסים מהדהדים בנפש האדם, משקפים ומעצבים את הבנתנו את עצמנו ואת העולם.

נשאלת השאלה מהם המניעים הפסיכולוגיים והתשוקה מאחורי הגיבורים והדמויות השונות במיתולוגיות העתיקות?

נענה כי המניעים והתשוקות הפסיכולוגיים מאחורי גיבורים ודמויות שונות במיתולוגיות עתיקות שזורים עמוק בטבע האנושי, ומשקפים חוויות, תשוקות, פחדים וקונפליקטים אוניברסליים. הנה כמה נושאים פסיכולוגיים מרכזיים ומוטיבציות נפוצות אצל גיבורים ודמויות מיתולוגיות:

חיפוש אחר זהות וגילוי עצמי

דוגמאות: אודיסאוס (מיתולוגיה יוונית), המלך ארתור (אגדה ארתוריאנית).

מניע פסיכולוגי: מסע לגילוי עצמי וצמיחה אישית. גיבורים יוצאים לעתים קרובות למסעות כדי לגלות את האני האמיתי שלהם, להתעמת עם נקודות החוזק והחולשה שלהם, ולהבין את מקומם בעולם.

מאבק נגד מצוקה

דוגמאות: הרקולס (מיתולוגיה יוונית), גילגמש (מיתולוגיה מסופוטמית).

מניע פסיכולוגי: התגברות על מכשולים והוכחת ערכו של הגיבור. גיבורים עומדים בפני מבחנים ואתגרים הבוחנים את חוסנם הפיזי, הנפשי והמוסרי, המסמלים את המאבק האנושי נגד מצוקה ואת החתירה למצוינות.

גאולה וכפרה

דוגמאות: אורסטס (מיתולוגיה יוונית), אנאקין סקייווקר/דארת' ויידר (נרטיב מיתולוגי מודרני במלחמת הכוכבים).

מניע פסיכולוגי: בקשת מחילה וגאולה על עוולות העבר. דמויות עשויות לקחת על עצמן משימות מסוכנות או לסבול סבל רב כדי לכפר על חטאיהן ולמצוא גאולה.

רדיפת צדק

דוגמאות: תזאוס (מיתולוגיה יוונית).

מניע פסיכולוגי: הרצון לתקן עוולות ולהשליט סדר. גיבורים נלחמים לעתים קרובות נגד עריצות, אי-צדק וכאוס, המגלמים את השאיפה האנושית לצדק ולהרמוניה חברתית.

חקר הכוח וההיבריס

דוגמאות: אכילס (מיתולוגיה יוונית), לוציפר (מיתולוגיה נוצרית).

מניע פסיכולוגי: חקר הכוח, הגאווה וההשלכות של היבריס [גאווה מופרזת]. גיבורים ודמויות מתמודדים לעתים קרובות עם מגבלות כוחם ועם הסכנות הטמונות בגאווה מופרזת, המשקפת את המאבק הפסיכולוגי עם אגו ושאפתנות.

הקרבה לטובת הכלל

דוגמאות: פרומתיאוס (מיתולוגיה יוונית), ישו (מיתולוגיה נוצרית).

מניע פסיכולוגי: אלטרואיזם והנכונות להקריב את עצמך למען אחרים. דמויות אלה מדגימות את האידיאל של הקרבה עצמית ואת האמונה במטרה גדולה ממך, המדגישות את היכולת האנושית לאמפתיה וחוסר אנוכיות.

חיפוש אלמוות

דוגמאות: גילגמש (מיתולוגיה מסופוטמית), טיתונוס (מיתולוגיה יוונית).

מניע פסיכולוגי: פחד המוות והתשוקה לחיי נצח. הדמויות יוצאות לעתים קרובות למסעות להשגת חיי נצח, המשקפים את החרדה האנושית מפני המוות ואת הכמיהה למשמעות נצחית.

קונפליקט עם העצמי האפל [הצל לפי יונג]

דוגמאות: ד"ר ג'קיל ומר הייד (נרטיב מיתולוגי מודרני), באטמן נגד ג'וקר (נרטיב מיתולוגי מודרני).

מניע פסיכולוגי: התמודדות עם הצדדים האפלים יותר של הנפש. גיבורים מתמודדים לעתים קרובות עם העצמי האפל שלהם או עם עמיתיהם האפלים, המסמלים את המאבק הפנימי בין הטוב לרע בתוך המוח האנושי.

טרנספורמציה ולידה מחדש

דוגמאות: פרספונה (מיתולוגיה יוונית), פניקס (מיתולוגיות שונות).

מניע פסיכולוגי: מעגל המוות והלידה מחדש, השינוי וההתחדשות. הדמויות עוברות טרנספורמציות משמעותיות, המסמלות את היכולת האנושית לשינוי ואת התקווה להתחדשות.

אהבה רומנטית ומשפחתית

דוגמאות: אורפיאוס ואורידיקה (מיתולוגיה יוונית), ראמה וסיטה (מיתולוגיה הינדית).

מניע פסיכולוגי: כוחה של האהבה וקשרי המשפחה. דמויות מונעות לעתים קרובות על ידי אהבה עמוקה לבני זוגן או לבני משפחתן, המדגישות את החשיבות של מערכות יחסים וקשרים רגשיים.

על ידי ניתוח מניעים אלה, אנו מקבלים תובנות על המצב האנושי, והבנה כיצד מיתוסים עתיקים מהדהדים עם חוויות פסיכולוגיות עכשוויות ונושאים.

הנה חמש דוגמאות מפורטות לגיבורים ודמויות מיתולוגיות עתיקות, לצד המניעים והתשוקות הפסיכולוגיים המניעים אותם:

אודיסאוס (מיתולוגיה יוונית)

מניע פסיכולוגי: חיפוש אחר זהות וגילוי עצמי

דוגמה: באודיסיאה של הומרוס, אודיסאוס יוצא למסע ארוך הביתה לאחר מלחמת טרויה. הרפתקאותיו, כולל מפגשים עם הקיקלופ, ועם הסירנות, אינן רק אתגרים פיזיים אלא גם הזדמנויות לצמיחה אישית ולגילוי עצמי. במהלך מסעו לומד אודיסאוס על חוזקותיו, חולשותיו וחשיבותן של ערמומיות ותבונה על פני כוח הזרוע.

הרקולס (מיתולוגיה יוונית)

מניע פסיכולוגי: מאבק במצוקה

דוגמה: על הרקולס מוטלת המשימה להשלים את שתים-עשרה העבודות, סדרה של משימות בלתי אפשריות לכאורה. עבודות אלה, כגון הריגת האריה מנמאה ולכידת שור הבר באי כרתים, מסמלות את המאבק האנושי להתגבר על סיכונים מכריעים ואתגרים אישיים. מסעו של הרקולס הוא עדות לחוסן, התמדה והיכולת האנושית לשאת קשיים.

פרומתאוס (מיתולוגיה יוונית)

מניע פסיכולוגי: הקרבה לטובת הכלל

דוגמה: פרומתיאוס מתריס נגד האלים בכך שהוא גונב אש מהאולימפוס ונותן אותה לאנושות, סמל למתנת הידע וההארה. כעונש, הוא קשור לסלע שבו נשר אוכל את הכבד שלו כל יום. הקרבתו של פרומתיאוס מדגישה את נושא חוסר האנוכיות והדחף האנושי לסייע לזולת, גם במחיר אישי כבד.

גילגמש (מיתולוגיה מסופוטמית)

מניע פסיכולוגי: חיפוש אחר חיי נצח

דוגמה: באפוס של גילגמש, המלך הגיבור גילגמש יוצא למסע אלמוות בעקבות מותו של חברו אנכידו. מסעו משקף את הפחד האנושי מפני המוות ואת הרצון למצוא משמעות וחיי נצח. בסופו של דבר, גילגמש לומד שניתן להשיג חיי נצח באמצעות מורשת מתמשכת וזיכרונות מעשיו של האדם.

אורסטס (מיתולוגיה יוונית)

מניע פסיכולוגי: גאולה וכפרה

דוגמה: אורסטס, בנם של אגממנון וקליטמנסטרה, מבקש לנקום את רצח אביו על ידי הריגת אמו. מעשה זה פותח מעגל של אשמה וגמול, ומניע את אורסטס לחפש טיהור וסליחה. סיפורו, במיוחד כפי שהוא מתואר באורסטיה של אייסכילוס, בוחן נושאים של חובה משפחתית, צדק והייסורים הפסיכולוגיים של אשמה והחיפוש אחר גאולה.

דוגמאות אלה ממחישות כיצד מיתוסים עתיקים משתמשים במסגרות נרטיביות עשירות כדי לחקור נושאים פסיכולוגיים מורכבים, מה שהופך אותם להשתקפויות על-זמניות של הטבע והחוויה האנושית.

והנה שלוש דוגמאות נוספות לגיבורים ודמויות ממיתולוגיות עתיקות אחרות, לצד המניעים והתשוקות הפסיכולוגיים המניעים אותם:

ראמה (מיתולוגיה הינדית)

מניע פסיכולוגי: חובה וכבוד

דוגמה: באפוס ראמאיאנה, ראמה הוא התגלמות הדהרמה (חובה וצדק). כאשר הוא מוגלה שלא בצדק מממלכתו, הוא מקבל בצייתנות את גורלו וחי ביער במשך ארבע עשר שנים. במהלך גלותו, הוא מתמודד עם אתגרים רבים, כולל חטיפתה של אשתו סיטה על ידי מלך השדים ראוונה. מסעו של ראמה להצלת סיטה ולהשבת הכבוד משקף את הנושאים הפסיכולוגיים של חובה, נאמנות ודבקות בעקרונות מוסריים למרות הסבל האישי.

זיגפריד (מיתולוגיה נורדית/גרמאנית)

מניע פסיכולוגי: אידיאל הרואי ופגם טרגי

דוגמה: בניבלונגנליד, אפוס גרמני קדום, זיגפריד הוא רוצח דרקונים וגיבור המגלם את אידיאל הלוחם. הוא אמיץ, חזק ומוסרי, אך הפגם הטרגי שלו הוא התמימות והביטחון המופרז שלו. חיפושו של זיגפריד אחר התהילה ואוצרות הניבלונגים מוביל לנפילתו כאשר הוא נבגד ונהרג. סיפורו משקף את החקירה הפסיכולוגית של מסעו של הגיבור, את המרדף אחר הכבוד ואת התוצאות של היבריס ובגידה.

איזיס (מיתולוגיה מצרית)

מניע פסיכולוגי: מסירות ואהבה אימהית

דוגמה: איזיס אלת הרפואה הקסם והטבע, היא אלה מצרית רבת עוצמה הידועה במסירותה לבעלה אוזיריס ובנה הורוס. כאשר אוזיריס נרצח וגופו מבותר על ידי אחיו סט, איזיס מחפשת ללא לאות להחזיר ולהרכיב מחדש את גופתו. מעשיה מסמלים את נושאי המסירות, התחייה והכוח המגונן של האהבה. סיפורה של איזיס מדגיש את העומק הפסיכולוגי של נאמנות, צער והכוח המתמשך של אהבה וטיפוח.

דוגמאות אלה מהמיתולוגיות ההינדיות, הנורדיות/גרמאניות והמצריות ממחישות כיצד תרבויות מגוונות משתמשות בנרטיבים מיתולוגיים כדי להתעמק בנושאים פסיכולוגיים בסיסיים ובחוויות אנושיות.

נזכיר כעת כי אנו מניחים כי העצמי החברתי מורכב מהפנמה של אנשים שהייתה להם השפעה מהותית על הפרט, ושדמויות מופנמות אלה מסודרות בסדר היררכי עם הדמות המופנמת המשפיעה ביותר הנקראת המנהיג הפנימי [אוסף הדמויות המופנמות בעצמי החברתי מכונה על ידנו במטפורה "דירקטוריון הדמויות המופנמות", ראה שיחות קודמות]. אנו מניחים גם כי סופרים קדומים מסוימים שחיברו ויצרו סיפורי מיתולוגיה עתיקים בנו אותן בהסתמך על אינטראקציה של דמויות אנושיות המופנמות בעצמי החברתי שלהם [כאשר לכל אחת מהדמויות האנושיות המופנמות הללו יש עמדות, רגשות והתנהגות משלה]. כעת נשאל כיצד ניתן יהיה להשתמש ברקע זה בכדי להבין את הבריאה של מיתולוגיות עתיקות ואת מהותן וגיבוריהן?

נראה כי הבנת מיתולוגיות עתיקות דרך עדשת העצמי החברתי המופנם כרוכה בניתוח הנופים הפסיכולוגיים הפנימיים של המחברים ומספרי הסיפורים וכיצד אלה השפיעו על יצירתם ומהותם של המיתוסים שלהם. גישה זו גורסת כי אפשר והדמויות והנרטיבים במיתולוגיות הם השלכה של הדמויות המופנמות של המחברים והדינמיקה ביניהן. כך ניתן להשתמש ברקע זה כדי להבין את הבריאה, המהות והגיבורים של מיתולוגיות עתיקות:

זיהוי דמויות מופנמות

פעולה: ניתן לנתח את הדמויות במיתוסים עתיקים בכדי לזהות דמויות מופנמות פוטנציאליות בחיי המחברים, כגון בני משפחה בעלי השפעה, מנטורים, יריבים או ארכיטיפים חברתיים.

דוגמה: במיתולוגיה היוונית, זאוס עשוי לייצג דמות אב מופנמת, המגלמת סמכות, כוח ומנהיגות, ואולי משקפת את יחסיו של המחבר עצמו עם סמכות אבהית.

הבנת הסדר ההיררכי

פעולה: ניתן לקבוע את הסדר ההיררכי של דמויות מופנמות אלה על ידי בחינת הבולטות וההשפעה של דמויות שונות במיתוסים.

דוגמה: באיליאדה ניתן לראות את אכילס כמנהיג פנימי, הגבוה בהיררכיה והמשקף את חשיבות הכבוד האישי והאידיאלים ההרואיים בדירקטוריון הדמויות של המחבר. דמויות אחרות כמו הקטור או אגממנון עשויות לייצג דמויות פנימיות משפיעות אחרות בעלות עמדות היררכיות שונות.

חקירת אינטראקציות וקונפליקטים

פעולה: לחקור את האינטראקציות והקונפליקטים בין דמויות מיתולוגיות כייצוגים סמליים של הקונפליקטים הפנימיים והיחסים בתוך העצמי החברתי של המחבר.

דוגמה: הקונפליקט בין זאוס לפרומתאוס במיתולוגיה היוונית יכול לסמל מאבק פנימי בין דמות סמכותית מופנמת בדירקטוריון הדמויות של המחבר לבין דמות מופנמת מרדנית וחדשנית.

עמדות, רגשות והתנהגויות

פעולה: לנתח את העמדות, הרגשות וההתנהגויות השונות של כל דמות בסיפור מיתולוגי בכדי להבין את ההיבטים השונים של הדמויות המופנמות של המחבר.

דוגמה: במאהאבהאראטה, האישיות המורכבת והדילמות המוסריות הניצבות בפני דמויות כמו ארג'ונה וקרישנה עשויות לשקף את הקונפליקטים המוסריים בין דמויות בעצמי החברתי של המחבר .

הקרנת ערכים אישיים ותרבותיים

פעולה: חשבו כיצד ההשלכה של דמויות מופנמות אלה בנרטיבים מיתולוגיים מייצגת הן נופים פסיכולוגיים אישיים והן ערכים תרבותיים רחבים יותר.

דוגמה: ניתן לראות את סיפורם של אוזיריס, איזיס והורוס במיתולוגיה המצרית כהשלכה של דמויות משפחתיות מופנמות של המחבר, תוך הדגשת נושאים של נאמנות, תחייה והמשכיות החיים, שהיו מרכזיים בתרבות המצרית.

הבנת ארכיטיפים ולא מודע קולקטיבי

פעולה: התייחסות לדמויות מופנמות בעצמי החברתי של המחבר כמייצגי ארכיטיפים יונגיאניים

דוגמה: דמות מופנמת בעצמי החברתי של מחבר הסיפור המיוצגת כארכיטיפ הגיבור, כפי שהוא נראה בדמויות כמו הרקולס או גילגמש, משקף דפוסים אוניברסליים של מסע הגילוי העצמי, המאבק והניצחון המהדהדים בלא-מודע הקולקטיבי.

הקשר השפעות היסטוריות וחברתיות

פעולה: ניתן לקשר את הדמויות המופנמות ואת יחסי הגומלין ביניהן בהקשר ההיסטורי והחברתי של זמנו של המחבר בכדי להבין את ההשפעות החיצוניות על הדמויות המופנמות בעצמי החברתי.

על ידי יישום מסגרת זו, אולי חוקרים יכולים לקבל תובנות עמוקות יותר על המניעים הפסיכולוגיים מאחורי יצירת מיתולוגיות עתיקות ולהבין את מהותם וגיבוריהם של מיתוסים אלה כהשתקפות של העצמי החברתי המופנם של יוצריהם. גישה זו מגשרת על הפער בין פסיכולוגיה אישית לביטוי תרבותי, וחושפת כיצד חוויות אינדיבידואליות והשפעות חברתיות מעצבות נרטיבים מיתולוגיים.

להלן שתי דוגמאות ממיתולוגיות עתיקות שונות, הממחישות כיצד העצמי החברתי המופנם של המחברים השפיע על יצירתם, מהותם וגיבוריהם של מיתוסים אלה:

א] מיתולוגיה יוונית: זאוס ופרומתאוס

דמויות מופנמות: דמות אב סמכותית (זאוס) וחדשן מרדן (פרומתיאוס).

דוגמה: ניתן לראות את המיתוס של פרומתיאוס גונב אש מזאוס כהשלכה של מאבק פנימי וקונפליקט בדירקטוריון הדמויות של המחבר בין דמות המגלמת סמכות לבין לדמות המגלמת רצון לעצמאות וחדשנות.

ב] מיתולוגיה הינדית: ראמה ורוואנה

דמויות מופנמות: המלך האידיאלי והפרגון המוסרי (ראמה) והתגלמות האגו והתשוקה (ראוונה).

דוגמה: בראמאיאנה, מאבקו של ראמה בראבנה יכול להתפרש כמאבק פנימי בין דמות מופנמת בדירקטוריון הדמויות של המחבר המגלמת צדק וחיים מוסריים מול דמות מופנמת הניחונה בתשוקות עזות. הדבר משקף את ערכי הדהרמה (החובה) המופנמים של המחבר ואת ההשלכות של חריגה ממנה.

באמצעות יישום מסגרת זו, ניתן לקבל תובנות עמוקות יותר על המניעים הפסיכולוגיים שמאחורי יצירת מיתוסים עתיקים, להבין אותם כהשלכה של דמויות המופנמות של המחברים ואת יחסי הגומלין הדינמיים בתוך העצמי החברתי שלהם.

נציין כעת שבמודל שאנו מציעים העצמי החברתי מורכב מ"עצמיים משניים" הכוללים את הסוגים הבאים:

1] מגוון הייצוגים של ה"אני" שמקורם בעמדות וברגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות בחיים.

2] ייצוגים של דמויות מופנמות שמקורן בדמויות המשמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו, אבל כאמור ייתכנו גם דמויות דמיוניות שהשפיעו מאוד על האדם וכאן נציין דמויות מן המיתוסים יכולות להיות מופנמות בקרב דירקטוריון הדמויות של האדם ואף להיות במיקומים גבוהים בהיררכיה, ובמיוחד בתקופות בהם המיתוסים משמשים כפלטפורמה נלווית ותומכת באמונה דתית.

3] ייצוגים מופנמים של "תת-תרבות" [תת-תרבות מתייחסת להשפעות חברתיות בסביבה בה האדם חי ואינן קשורות בהכרח לאדם מסוים]. כאן תת תרבות הכוללת מגוון מיתוסים להם מיוחסת חשיבות סמלית תיוצג בדירקטוריון הדמויות ותכלול אלמנטים ומשמעויות הנגזרות מן המיתולוגיה הרלבנטית לאותה תת-תרבות.

איור בעזרת AI : דירקטוריון הדמויות המופנמות.

הדמות הגדולה מבטאת את המנהיג העצמי המופנם

כאמור אנו מכנים את העצמי החברתי באופן מטאפורי כ"דירקטוריון הדמויות" או ליתר דיוק "דירקטוריון הדמויות המופנמות". נציין כי בדירקטוריון מופנם זה יש בדרך כלל היררכיה שבה יש דמויות משפיעות ודומיננטיות יותר שקראנו להן באופן מטאפורי "המנהיג/ים הפנימי/ים ודמויות אלה נותנות את הטון ואף מצנזרות וקובעות אילו תכנים, עמדות והתנהגויות לא ניתן לכלול בדירקטוריון הדמויות המופנמות.

כאמור נציין שוב כי האדם בכללותו אינו מודע בדרך כלל להשפעתו של לוח הדמויות המופנמות ומכיר בהשפעתו כנובעת מרצונותיו ועמדותיו שלו. עוד נציין כי ככלל, הדירקטוריון דינמי מאוד וקיימים מאבקים ויחסי כוח בלתי פוסקים בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו לגבי העמדות שיביעו, כאשר המנהיג הפנימי או המנהיגים בדרך כלל מכתיבים את הטון. כך ניתן להפנים דמויות חיצוניות שונות המשפיעות על האדם ב"דירקטוריון הדמויות המופנמות", אך נדגיש שוב כי בדרך כלל ההפנמה החשובה ביותר היא זו של מה שקראנו לו "העצמי המנהיג". כאן מדובר בהפנמת דמות שיש לה השפעה רבה ומעצבת את האדם לטוב ו/או לרע, שיש לה השפעה רבה על פאנל הדמויות הפנימיות שבונות את האני החברתי.

נעיר גם שהמטפל שדמותו מופנמת לא פעם בדירקטוריון הדמויות של המטופל [במיוחד בטיפולים ארוכים ובטיפולים בהם נצר קשר מיוחד ואמפטי עם המטפל] יכול להדגיש מוטיבים מסרים ותובנות באמצעות סיפורי המיתולוגיה.

לבסוף המטפל יכול גם לעודד ואף להשרות יצירת דמות [למשל בעלת כוח נפשי ויכולת התמודדות] מן המיתולוגיה שתופנם בדירקטוריון הדמויות של המטופל תעלה בהיררכיה ותשפיע עליו לטובה בכיוון המטרות הטיפוליות.

עד כאן להפעם

שלכם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין