פרופ' יוסף לוין

סוד האמפתיה לבני מיננו, לאדם המתייסר בפסיכוזה, ותתפלאו, לעץ, לעטלף ואף מעבר לכך

נכתב ע"י פרופ' לוין

מתמיד התעניינתי בנושא האמפטיה שהרי הוא מרכזי להבנת המטופל ומהווה מרכיב חשוב בטיפול.

נגדיר תחילה מהי אמפתיה: אמפתיה היא היכולת להבין ולשתף את רגשותיו של אדם אחר. דבר זה כרוך ביכולת לשים את עצמנו בנעליו של מישהו אחר ולחוות את הרגשות, המחשבות ונקודת המבט שלו. יש המציעים כי ניתן לחלק את האמפתיה לשלושה סוגים עיקריים:

1. אמפתיה קוגניטיבית: זוהי היכולת להבין את נקודת המבט או המצב הנפשי של אדם אחר. זה לדעת מה מישהו אחר חושב או מרגיש, מבלי בהכרח לשתף את החוויה הרגשית שלהם.
2. אמפתיה רגשית (או רגשית): סוג זה כרוך למעשה להרגיש את הרגשות שאדם אחר חווה. אם מישהו עצוב, גם אתה מרגיש עצוב.
3. אמפתיה חומלת: ידועה גם בשם דאגה אמפתית, זה מעבר להבנה ותחושה. זה כרוך בנקיטת פעולה כדי לעזור למישהו במצוקה.

ככלל אמפתיה היא מרכיב חיוני באינטראקציות חברתיות בריאות ובמערכות יחסים, שכן היא מטפחת קשר, הבנה וחמלה. היא ממלאת תפקיד משמעותי בפתרון סכסוכים, עבודת צוות ותמיכה רגשית.

אגב, בהקשר לכך בעשורים האחרונים אף נתגלו במוח נוירוני מראה. כך בקליפת המוח קיימים תאי עצב הקשורים לפעילות מוטורית. ייחודם ם בכך שהם מגיבים לא רק כאשר האדם או החיה שבמוחותיהם הם נמצאים מבצעים תנועה, אלא גם כאשר הפרט צופה בפרט אחר, בדרך כלל מאותו המין, מבצע תנועה כזאת. לא נעמיק כאן בנושא הפיזיולוגי הזה המספק לדעת רבים קרקע מסוימת להבנת המקורות המוחיים לאמפטיה. נציין רק כי לאחרונה עלו שאלות ביחס להיגד אחרון זה שכן בניסוי יחסית עכשווי בקופים הדגימו חוקרים כי אותם תאי עצב המראה, יורים גם כאשר הקוף צפה בגליל מתכת נע בתנועה לא טבעית [כלומר תנועה לא אנושית]. החוקרים הסתכלו על כל האוכלוסייה העצבית באזור שסקרו במוח הקוף והבינו שלמרות שרמת ההפעלה שונה, נוירוני המראה מופעלים ללא קשר לאופן שבו מתבצעת המשימה הנצפית, אם ממקור אנושי/חייתי או ממקור שאינו כזה. ראה:

Albertini, D., et al. J. Neurophysiol. (2021)

אבל עד כאן על פיזיולוגיה. נציין כי רבים כתבו על אמפתיה לאורך ההיסטוריה, החל מפילוסופים ועד לפסיכולוגים מודרניים.

כך אדם סמית בספרו "התאוריה של הרגשות המוסריים" (1759), טען שאמפתיה היא המניע העיקרי להתנהגות מוסרית. הוא האמין שאנחנו מסוגלים להבין את רגשותיהם של אחרים על ידי דמיון, מה שגורם לנו לחוש סימפתיה כלפיהם ולרצות לעזור להם.

דיוויד יום: יום, פילוסוף סקוטי בן המאה ה-18, טען שאמפתיה היא תוצר של דמיון וחמלה. הוא האמין שאנחנו מסוגלים להבין את רגשותיהם של אחרים על ידי שנדמיין את עצמנו במקומם, מה שגורם לנו לחוש חמלה כלפיהם ולרצות לעזור להם.

עימנואל קאנט, פילוסוף גרמני בן המאה ה-18, טען שאמפתיה היא חובה מוסרית. הוא האמין שאנחנו חייבים להתייחס לאחרים בכבוד, ושאמפתיה היא הדרך לעשות זאת.

קרל יונג: פסיכואנליטיקן אשר במרכז התיאוריה שלו עומדת האינטגרציה של ה"צל", קרי ההיבטים הלא מודעים של העצמי המכילים רגשות ותשוקות מודחקים, עבורו אמפתיה לאדם אחר כרוכה בהכרה וקבלה של כל קשת הרגשות שהאדם סופג מהאחר, כולל הרגשות האפלים או המאתגרים יותר.

קרל רוג'רס, פסיכולוג אמריקאי בן המאה ה-20, שפיתח את גישת הטיפול הממוקדת באדם, האמין שאמפתיה היא חיונית ליצירת קשר טיפולי, ושאמפתיה מאפשרת למטופלים לחוות קבלה והבנה ואילו דניאל גולמן, פסיכולוג אמריקאי בן זמננו, שהביא לפופולריזציה את מושג האינטליגנציה הרגשית, האמין שאמפתיה היא מרכיב מרכזי באינטליגנציה הרגשית, ושאמפתיה מאפשרת לנו לבנות קשרים חזקים ולהצליח בחיינו.

הדלאי לאמה, לעומתם [טנזין גיאצו], מנהיג בודהיסטי טיבטי רוחני וזוכה פרס נובל לשלום מלמד רבות על חשיבות האמפתיה לאורך כל חייו. להלן כמה מהתובנות העיקריות שלו:

• אמפתיה היא הבסיס לחמלה: הדלאי לאמה מאמין שאמפתיה היא היכולת להבין ולשתף את רגשותיהם של אחרים, והיא הבסיס לחמלה. חמלה היא הרצון לעזור לאחרים בסבלם.
• אמפתיה חשובה לכל ההיבטים של החיים: לדברי הדלאי לאמה, אמפתיה חשובה לא רק ביחסים אישיים, אלא גם בתחומים כמו חינוך, עסקים ופוליטיקה. כאשר אנחנו מסוגלים להבין את נקודת המבט של אחרים, אנחנו יכולים לתקשר בצורה יעילה יותר, לפתור קונפליקטים ולבנות עולם צודק ושוויוני יותר.
• אמפתיה היא מיומנות שניתן לפתח: הדלאי לאמה מאמין שאמפתיה היא מיומנות שניתן לפתח ולשפר באמצעות תרגול. ישנן דרכים רבות לעשות זאת, כגון מדיטציה, מיינדפולנס ושיחה עם אנשים מרקעים שונים.
• כולנו מסוגלים לחמלה: הדלאי לאמה מאמין שכולנו מסוגלים לחמלה, ושהיא חלק מהטבע האנושי הבסיסי שלנו. עם זאת, אנחנו צריכים לפתח ולטפח את הפוטנציאל הזה.

הדלאי לאמה נתן דוגמאות רבות לכוחה של אמפתיה בחייו האישיים. לדוגמה, הוא תיאר כיצד פגש פעם אדם כועס ומלא שנאה. במקום להימנע מהאדם, הדלאי לאמה ניסה להבין את מקור הכעס שלו. על ידי הקשבה באמפתיה, הוא הצליח לעזור לאדם להירגע ולראות את הדברים מנקודת מבט חדשה.

הדלאי לאמה מאמין שאמפתיה היא המפתח לעולם שלום ושלו יותר. הוא קורא לכולנו לפתח ולטפח את האמפתיה שלנו, כך שנוכל ליצור עולם שבו כולם מרגישים מובנים, מוערכים ונתמכים.

הנה כמה ציטוטים של הדלאי לאמה על אמפתיה:

• "אם אנחנו רוצים ליצור עולם של שלום ושלווה, אנחנו חייבים לפתח אמפתיה וחמלה. אמפתיה היא היכולת להבין ולשתף את רגשותיהם של אחרים. חמלה היא הרצון לעזור לאחרים בסבלם."
• "כולנו מסוגלים לחמלה, וזה חלק מהטבע האנושי הבסיסי שלנו. עם זאת, אנחנו צריכים לפתח ולטפח את הפוטנציאל הזה."
• "אמפתיה חשובה לכל ההיבטים של החיים. כאשר אנחנו מסוגלים להבין את נקודת המבט של אחרים, אנחנו יכולים לתקשר בצורה יעילה יותר, לפתור קונפליקטים ולבנות עולם צודק ושוויוני יותר."
• "אמפתיה היא מיומנות שניתן לפתח. ישנן דרכים רבות לעשות זאת, כגון מדיטציה, מיינדפולנס ושיחה עם אנשים מרקעים שונים."

לסיכום, הדלאי לאמה מאמין שאמפתיה היא חיונית ליצירת עולם של שלום עולם ושל יותר. הוא קורא לכולנו לפתח ולטפח את האמפתיה שלנו, כך שנוכל ליצור עולם שבו כולם מרגישים מובנים, מוערכים ונתמכים.

ככלל לאמפתיה יש תפקידים רבים וחשובים בחברה. הנה כמה מהעיקריים שבהם:

בניית קשרים: אמפתיה מאפשרת לנו להבין ולהתחבר לרגשות של אחרים. ככלל הינה חיונית לבניית קשרים חזקים ומתמשכים, בין אם מדובר בקשרים אישיים, חברתיים או מקצועיים. כאשר אנחנו מרגישים שאחרים מבינים אותנו ומתחברים אלינו, סביר יותר שנפתח אמון, נשתף פעולה ונעזור לאחרים.

שיתוף פעולה: אמפתיה מקדמת שיתוף פעולה על ידי עידוד הבנה הדדית וכבוד הדדי. כאשר אנחנו מסוגלים לראות את הדברים מנקודת המבט של אחרים, אנחנו יותר נוטים למצוא פתרונות שיעבדו עבור כולם. דבר זה חשוב במיוחד בעבודה בצוות, בפתרון קונפליקטים ובקבלת החלטות.

חמלה ואלטרואיזם: אמפתיה מאפשרת לנו לחוש חמלה כלפי אחרים, כלומר להבין ולשתף את הסבל שלהם. דבר זה יכול להוביל אותנו לפעול בצורה אלטרואיסטית, כלומר לעזור לאחרים גם אם אין לנו שום תועלת אישית מכך. התנהגויות אלטרואיסטיות חיוניות לקיום חברה בריאה ותומכת.

פתרון קונפליקטים: אמפתיה יכולה לשחק תפקיד חשוב בפתרון קונפליקטים על ידי עידוד תקשורת פתוחה והבנה הדדית. כאשר אנחנו מסוגלים לראות את הדברים מנקודת המבט של הצד השני, אנחנו נוטים יותר למצוא פשרה שתהיה מקובלת על כולם.

בריאות נפשית: אמפתיה חשובה גם לבריאות הנפשית שלנו. מחקרים מראים שאנשים עם רמות גבוהות יותר של אמפתיה נוטים פחות לחוות דיכאון וחרדה, ויותר נוטים להיות מרוצים מחייהם. אמפתיה יכולה גם לעזור לנו להתמודד עם מצוקה רגשית ולהרפא מטראומות.

גישור בין תרבויות: אמפתיה יכולה לגשר על פערים תרבותיים ולעודד סובלנות וקבלת השונה. כאשר אנחנו מסוגלים להבין ולהעריך תרבויות אחרות, אנחנו פחות נוטים לשפוט אחרים ויותר נוטים לבנות קשרים משמעותיים איתם.

לסיכום, אמפתיה היא תכונה אנושית חיונית התורמת רבות לחברה. היא מאפשרת לנו לבנות קשרים חזקים, לשתף פעולה עם אחרים, לפעול בצורה חומלת ואלטרואיסטית, לפתור קונפליקטים, לשמור על בריאות נפשית טובה ולגשר בין תרבויות.

חשוב לציין שאמפתיה אינה תמיד קלה. זה יכול להיות מאתגר להבין ולהתחבר לרגשות של אחרים, במיוחד כאשר אנחנו חווים רגשות חזקים בעצמנו. עם זאת, ישנן דרכים רבות לפתח ולשפר את האמפתיה שלנו, כגון קריאה בספרות וצפייה בסרטים החושפים את עולמם של האחרים, שיחה עם אנשים מרקעים שונים ופרקטיקה של מיינדפולנס. ככל שנשקיע יותר במאמץ לפתח אמפתיה, כך נהיה בני אדם טובים יותר ונוכל ליצור חברה חומלת ותומכת יותר.

נשאלת השאלה מה הסוד ביצירת אמפתיה

נשיב כי אין סוד אחד מוחלט ליצירת אמפתיה, אבל ישנן דרכים רבות לפתח ולשפר את היכולת שלנו להבין ולהתחבר לרגשות של אחרים. הנה כמה טיפים:

שימו לב לעצמכם: הצעד הראשון לפיתוח אמפתיה הינו להיות מודעים לרגשות של עצמכם. שימו לב למחשבות, לרגשות ולתחושות הגופניות שלכם לאורך היום. ככל שתבינו טוב יותר את עצמכם, כך תהיו מסוגלים טוב יותר להבין את הרגשות של אחרים.

הקשיבו באמת לאחרים: כאשר אתם מדברים עם מישהו, תנו לו את מלוא תשומת הלב שלכם. הימנעו מהסחות דעת, כמו טלפון או מחשב, והתמקדו במה שהאדם אומר לכם. שימו לב לשפת הגוף, לטון הקול ולרגשות שלו. נסו להבין את נקודת המבט שלו ואת החוויה שלו.

נסו לראות את הדברים מנקודת המבט של האחרים: דמיינו את עצמכם במקומו של האדם השני. נסו להבין מה הוא עובר, מה הוא מרגיש ומה הוא חושב. שאלו שאלות פתוחות בכדי לקבל עוד מידע על נקודת המבט שלו.

שתפו וגלו חמלה: חמלה היא היכולת להבין ולשתף את סבלו של מישהו אחר. כאשר אתם מרגישים חמלה כלפי מישהו, אתם מרגישים דאגה ורוצים לעזור לו. נסו להבין מה גורם לאדם השני לסבול ומה אתם יכולים לעשות בכדי לעזור לו.

היו סבלניים: לא תמיד קל להבין את הרגשות של אחרים, במיוחד אם הם שונים משלנו. היו סבלניים עם עצמכם ועם האנשים שאתם מדברים איתם. קחו את הזמן כדי להקשיב ולהבין.

תרגלו מיינדפולנס: מיינדפולנס היא התמקדות ברגע הנוכחי ללא שיפוט. תרגול מיינדפולנס יכול לעזור לכם להיות מודעים יותר לרגשות שלכם ושל אחרים. ישנן דרכים רבות לתרגל מיינדפולנס, כגון מדיטציה, יוגה או אפילו הליכה בטבע תוך תשומת לב לסביבה.

קראו ספרות וצפו בסרטים: ספרות וסרטים יכולים לעזור לכם להבין את החוויות של אנשים אחרים. בחרו ספרים וסרטים המתארים דמויות ופרספקטיבות שונות. שימו לב לאופן שבו הדמויות מתמודדות עם רגשותיהן ועם הרגשות של אחרים.

דברו עם אנשים מרקעים שונים: שיחה עם אנשים מרקעים שונים יכולה לעזור לכם להרחיב את הפרספקטיבה שלכם ולהבין טוב יותר את החוויות של אחרים. פיתחו את עצמכם ללמוד על תרבויות ודתות שונות. נסו לראות את העולם דרך העיניים של אנשים אחרים.

היו ערים לשיפוטים שלכם: כולנו נוטים לשפוט אחרים על סמך החוויות והאמונות שלנו. שימו לב לשיפוטים שלכם ונסו לאתגר אותם. זכרו שלכל אדם יש סיפור משלו ונקודת מבט ייחודית.

התנדבו או עשו עבודות צדקה: לעזור לאחרים יכולה להיות דרך מצוינת לפתח אמפתיה. התנדבו בזמנכם או תרמו לצדקה. כאשר אתם נותנים מעצמכם לאחרים, אתם פותחים את הלב שלכם ומפתחים הבנה עמוקה יותר של הצרכים והרגשות של אחרים.

ככלל פיתוח אמפתיה הוא תהליך מתמשך שדורש מאמץ ותרגול. ככל שתשקיעו יותר זמן ומאמץ, כך תהיו מסוגלים טוב יותר להבין ולהתחבר לרגשות של אחרים. זכרו, אמפתיה היא מיומנות חשובה שיכולה לשפר את היחסים שלכם, להפוך אתכם לאנשים טובים יותר ולעשות את העולם למקום חומל יותר.

אחד התחומים המעניינים מבחינת היכולת האמפטית הינה השאלה האם ניתן להבין את עולמו של אדם אחר השונה מאוד מהאדם הנורמטיבי כמו זה למשל של חולה פסיכוטי ולפתח אמפטיה לחולה כזה שחווייתו האנושית מבחינות מסוימות רחוקה מרחק רב מאיתנו ולא פעם זרה לנו?

ככלל הבנת עולמו של אדם פסיכוטי היא מאתגרת אך לא בלתי אפשרית. למרות שייתכן שלעולם לא נחווה את המציאות של אדם פסיכוטי במלואה, ישנן דרכים להשיג הבנה טובה יותר ולהזדהות עם חוויותיו:

השכלה: למדו על פסיכוזה, סיבותיה, סימפטומים והשפעותיה על תפיסה וחשיבה. ידע זה יכול לספק בסיס להבנת מה שאדם פסיכוטי עשוי לעבור.

הקשבה והתבוננות: הקשיבו היטב לתיאורים שלהם על חוויותיהם ללא שיפוט. התבוננו בהתנהגותם ובתגובותיהם למצבים שונים כדי לקבל תובנות לגבי נקודת המבט שלהם.

דמיון אמפתי:השתמשו בדמיון שלכם בכדי לנסות לשים את עצמך בנעליהם. חשבו איך זה ירגיש אם המחשבות, החושים ותפיסת המציאות שלכם ישתנו.

תקשורת: נהלו איתם שיחות פתוחות ולא שיפוטיות על חוויותיהם. שאלו שאלות שמראות עניין אמיתי ורצון להבין את עולמם.

הכשרה בבריאות הנפש: אם אתה או את מטפל/ת או אנשי מקצוע, שקלו לעבור הכשרה מיוחדת בעבודה עם חולים פסיכוטיים. זה יכול לספק כלים מעשיים וטכניקות להבנה טובה יותר ותמיכה בהם.

קבוצות תמיכה וספרות: קראו דיווחים בגוף ראשון, צפו בסרטים תיעודיים או הצטרפו לקבוצות תמיכה שבהן אנשים עם פסיכוזה משתפים את סיפוריהם. זה יכול להציע נקודות מבט יקרות ערך ואמפתיה עמוקה יותר.

תובנה מקצועית: שתפו פעולה עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שיש להם ניסיון רב בעבודה עם חולים פסיכוטיים. התובנות והגישות שלהם יכולות להנחות אותך בהבנה ובאמפתיה בצורה יעילה יותר.

סבלנות ופתיחות מחשבתית: הכירו בכך שהבנת מישהו עם פסיכוזה היא תהליך מתמשך. היו סבלניים ופתוחים, בידיעה שהמציאות שלהם יכולה להיות מורכבת ונזילה.

כבוד ואימות: כבדו את חוויותיהם וגלו הבנה לרגשותיהם. גם אם תפיסותיהם נראות חריגות או לא רציונליות, רגשותיהם ומצוקותיהם אמיתיים וראויים להכרה. אין הדבר זהה להצדקת מחשבותיהם.

צרו סביבה בטוחה: ספקו סביבה תומכת ובטוחה שבה הם מרגישים בנוח להביע את עצמם ללא חשש משיפוט או לעג. זה יכול לעזור להם להיפתח יותר על החוויות שלהם.

למרות שאנו לא יכולים לתפוס באופן מלא כל היבט של עולמו של אדם פסיכוטי, אסטרטגיות כאלה יכולות אולי לעזור לגשר על הפער ולטפח מערכת יחסים אמפתית ותומכת יותר.

פיתוח אמפתיה אפוא למטופל פסיכוטי כרוך בהבנת חוויותיו, הכרה באתגרים העומדים בפניו ובתגובה חומלת ותומכת.

איור בעזרת AI : גילוי אמפתיה לחולה פסיכוטי

ועוד יש להבין כי בניית אמפטיה עם חולה פסיכוטי עשוי לקחת זמן. היו סבלניים ותנו להם מרחב בעת הצורך. הימנעו מלהאיץ בהם להביע את עצמם או לדחוף אותם לקבל את נקודת המבט שלכם.

השתמשו בתקשורת אמפתית: השתמשו בשפת גוף והבעות פנים המשדרות אמפתיה ודאגה. שמרו מידי פעם על קשר עין, הנהנו בהסכמה והשתמשו בנימת קול רגועה ומרגיעה.

זהו ונהלו את הרגשות שלכם: היו מודעים לרגשות ולתגובות שלכם בעת אינטראקציה עם המטופל. מודעות עצמית כזו יכולה לעזור לכם להגיב בצורה יעילה יותר.

התאימו אישית את הגישה שלכם: הכירו בכך שכל מטופל הוא ייחודי. התאם את הגישה שלך לצרכים, להעדפות ולסגנון התקשורת הספציפיים שלהם.

לבסוף אמפתיה כלפי חולים פסיכוטיים יכולה לשפר באופן משמעותי את איכות חייהם ואת התוצאות הטיפוליות. על ידי הבנה והיענות חומלת לצרכיהם, אתם יכולים לעזור להם להרגיש ששומעים אותם, תומכים בהם והם פחות מבודדים.

הבה נעצור כאן וכעת אטען כי ניתן למעשה להרחיב את הנושא גם מעבר להבנת בני אדם אחרים.

אחד המחברים המעניינים בנושא מבחינתי היה מרטין בובר שדיבר על יחסים מיוחדים כנים מעמיקים ולא אינטרסנטיים שניתן ליצור עם אדם אחרת אותם כינה יחסי "אני ואתה" בניגוד ליחסי "אני לז". יחסי אני ואתה מתאפיינים בזיקה חזקה לאחר, בנסיון אמפטי אמיתי להבינו תוך כניסה והתלכדות עם עולמו של האחר ואילו יחסי אני לז מתאפיינים בראיית האחר ככלי, בראיה צרה ולעיתים אינטרסנטית.

מעניין כי אמפטיה במסגרת יחסי אני ואתה קיימת לפי בובר לא רק כלפי בני אדם. בובר למשל הרחיב את היריעה ודיבר תתפלאו לסוג יחסי "אני ואתה" עם עץ או עם אילן [ראו בסוד שיח, עמ' 6 -7 ] וכך כתב:

"הריני מסתכל באילן

יכולני לראותו בחינת מראה.

עמוד קפוא אפוף אורה,

או ירוקה ניתזת השקויה ענוות חן של כחול אשר לרקיע הכסף .

יכולני לחוש אותו בחינת תנועה.

גיד שופע בגזע הדבק ושואף אל על.

יכולני לחוש יניקתם של השורשים,

נשימת העלים, מגע ומשא בלתי פוסק עם האדמה, עם האוויר

ולחוש את הגידול עצמו שבחביון האפלה.

יכולני לשייך אותו למינו וסוגו ולהתבונן בו בחינת טופס יחדי,

לראות מה מבנהו ומה אורחות חייו.

יכולני לפסוח פסיחה גמורה על ייחודו וצביונו,

ושוב לא אראה בו אלא מבע לחוק בלבד,

מבע לחוקים שלפיהם מתיישבים והולכים בלי הרף ניגודי כוחות שאינם פוסקים ,

או מבע לחוקים שלפיהם מתערבים החומרים ומתפרדים.

יכולני להקלישו ולהנציחו כדי מספר,

כדי יחס מספרי בכולו,

בכל אלה אין האילן אלא עצם לנגדי.

מקומו לו וזמנו לו, סוגו עמו וטיב לו.

איור יחסי אדם-עץ באמצעות AI

אולם יכול גם שיתרחש, מתוך רצון וחסד כאחד,

שעם הסתכלותי באילן אהיה משובץ בזיקה אליו,

והוא שוב אינו לז.

עצמתה של הבלעדיות תפסתני.

ואין צורך כל עיקר, שאהיה מוותר על שום דרך מדרכי ההסתכלות שלי.

אין דבר שאהיה חייב על היסח עין ממנו,

ואין דעת שאהיה חייב על שכחתה.

אל הכול, מראה ותנועה, מין וטופס, חוק ומספר – כולם בו, מאוחדים ללא הפרד.

כל מה שמגופו של אילן הוא כלול בתוכו,

צורתו ומוכניות שלו, גווניו וכימה שלו,

שיחו ושיגו עם יסודות בראשית ושיחי ושיגו עם גרמי שמים, והכול בשלמות אחת .

אין האילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכוח המדמה שלי,

לא יקרת חליפות רוחי,

אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי,

הוא לי כשם שאני לו – אלא באופן אחר."

אודה שראיה אמפטית שכזו של בובר לגבי מהות שאינה אנושית ואף אינה חייתית הינה מעניינת ייחודית ומפתיעה.

לאחרונה נתגלגל לידי בשיחה עם חברי הטוב ניקי אלעזר [ראה כתבות קודמות] מאמרו הפילוסופי המפורסם של תומאס נייגל "איך זה להיות עטלף?" במאמר מעורר מחשבה זה, נייגל מתעמק מחד במורכבויות התודעה ובבעיית גוף-נפש, מאתגר גישות רדוקציוניסטיות ומציע נקודת מבט רעננה על היחסים בין הנפש למוח ומבחינתי בוחן את השאלה האם אנו כבני אדם אכן יכולים לגלות אמפטיה ולהבין את עולמו של עטלף. במאמרו "איך זה להיות עטלף?" תומס נייגל מציג מספר טיעונים מרכזיים המאתגרים גישות מסורתיות להבנת התודעה ובעיית גוף-נפש.

חלק מטיעוני המפתח כוללים:

האופי סובייקטיבי של חוויה: נייגל מדגיש את טבעה הסובייקטיבי של החוויה המודעת, ומציע שלקלוט משהו כמו להיות עטלף אינו יכול להילכד או להיות מובן במלואו על ידי צופה אנושי חיצוני. לטענתו, לא ניתן לצמצם חוויות סובייקטיביות לתיאורים אובייקטיביים, בגוף שלישי.

מגבלות האמפתיה והדמיון: נייגל מדגיש את מגבלות ההסתמכות על אמפתיה והדמיון בכדי להבין את החוויות הסובייקטיביות של יצורים אחרים. הוא קורא לפיתוח מושגים ושיטות חדשות שאינן תלויות בהשלכת חוויות אנושיות על ישויות לא אנושיות.

פיזיקליזם ותודעה: נייגל מאתגר גישות מטריאליסטיות המבקשות לצמצם את התודעה לתהליכים פיזייקליים גרידא. הוא טוען שגם אם היינו יודעים את כל העובדות הפיזיות על מוחו של עטלף, עדיין היינו חסרים הבנה של איך זה להיות עטלף.

טבעה הייחודי של התודעה: נייגל מבדיל את בעיית הגוף-נפש מבעיות מדעיות אחרות על ידי הדגשת טבעה הייחודי של התודעה. הוא טוען כי התודעה מציבה אתגר מובהק שלא ניתן להשוות אותו לצורות אחרות של רדוקציוניזם או מטריאליזם.

חוסר נגישות של תודעה לא אנושית: נייגל מעלה שאלות לגבי האפשרות להבין באמת את החוויות הסובייקטיביות של בעלי חיים לא אנושיים כמו עטלפים. הוא מציע שהמגבלות הקוגניטיביות האנושיות שלנו עשויות למנוע מאיתנו לתפוס באופן מלא את התודעה של יצורים אחרים. טיעונים אלה מאתגרים באופן קולקטיבי את הגישות המקובלות לתודעה ומזמינים את הקוראים לשקול את מגבלות הפרספקטיבה האנושית כאשר הם מהרהרים בחוויותיהם של יצורים אחרים.

.קריאה למושגים ושיטות חדשות: נייגל קורא לפיתוח מושגים ושיטות חדשות שיוכלו ללכוד את אופייה הסובייקטיבי של התודעה מבלי להסתמך על מסגרות רדוקציוניסטיות מסורתיות. הוא מציע כי גישה חדשה, כגון פנומנולוגיה אובייקטיבית, עשויה להיות נחוצה כדי להבין טוב יותר את החוויה המודעת.

ככלל חקירתו של תומס נייגל את חוויית העטלף מעלה השלכות חשובות להבנתנו את התודעה הסובייקטיבית אצל בעלי חיים שאינם בני אדם. כמה השלכות מרכזיות כוללות:

מגבלות הפרספקטיבה האנושית: הדיון של נייגל מדגיש את מגבלות הפרספקטיבה האנושית כאשר מנסים להבין את החוויות הסובייקטיביות של בעלי חיים שאינם בני אדם. הוא מציע שהחוויות הסובייקטיביות שלנו עשויות למנוע מאיתנו לתפוס באופן מלא את התודעה של יצורים אחרים, כמו עטלפים.

אתגרים באמפתיה ובדמיון: ביקורתו של נייגל על הסתמכות על אמפתיה ודמיון כדי להבין תודעה לא-אנושית מדגישה את הקשיים בהשלכת חוויות אנושיות על מינים אחרים. הוא מציע כי יש צורך בגישה אובייקטיבית יותר בכדי להבין את החוויות הסובייקטיביות של בעלי חיים.

טבעה הייחודי של תודעת בעלי החיים: טיעוניו של נייגל מדגישים כי החוויות הסובייקטיביות של בעלי חיים שאינם בני אדם, כמו עטלפים, שונות מטבען מחוויות אנושיות. הכרה זו מאתגרת תפיסות אנתרופוצנטריות של התודעה ומעודדת הבנה דקדקנית יותר של תודעת בעלי חיים.

שיקולים אתיים: חקירתו של נייגל את חוויית העטלף מעלה שיקולים אתיים ביחס לבעלי חיים שאינם בני אדם. על ידי הדגשת טבעה הסובייקטיבי של התודעה של בעלי חיים, טיעוניו של נייגל עשויים להשפיע על דיונים על רווחת בעלי חיים, זכויותיהם והיחס האתי אליהם.

הצורך במתודולוגיות חדשות: קריאתו של נייגל למושגים ושיטות חדשות להבנת אופייה הסובייקטיבי של התודעה אצל בעלי חיים שאינם בני אדם מצביעה על כך שגישות מסורתיות עשויות להיות בלתי מספקות. זה מרמז על צורך במחקר בין-תחומי ובמתודולוגיות חדשניות לחקר תודעת בעלי חיים.

באופן כללי, בחינתו של נייגל את חוויית העטלף גורמת לנו לשקול מחדש את האופן שבו אנו ניגשים ומבינים את התודעה הסובייקטיבית של בעלי חיים שאינם אנושיים, ומאתגרת אותנו להתקדם מעבר לפרספקטיבות אנתרופוצנטריות ולפתח דרכים חדשות לחקור ולכבד את חייהם הפנימיים של מינים אחרים.

וכאן אני שואל ? ובכל זאת האם בני אנוש בניגוד לנייגל לא יכולים עדיין להתקרב מבחינה מסויימת לחוויה של להיות עטלף לפחות חלקית ולפחות מבחינה או בחינות מסויימות. שהרי גם אנו וגם הם בעלי חיים, שנינו חיים באותו כדור ארץ עם אותו כוח כבידה ואטמוספרה מסויימת לשנינו מבנים פיזיולוגיים מסויימים שהינם משותפים [אך יש גם מבנים שונים כמובן], ולשנינו יש כפי הנראה חוויות סובייקטיביות של בעלי חיים עם אב אבולוציוני משותף אף אם רחוק מאוד בעץ הפילוגנטי.

איור בעזרת AI

אולי בניגוד לנייגל ניתן לטעון כי נסיון לפיתוח אמפתיה לחייו של עטלף, או כל חיה שאינה אנושית, כרוך בנסיון להבנת רגשותיהם , התנהגויותיהם ותפקידיהם האקולוגיים. ובעוד שאיננו יכולים לחוות את החיים באופן ישיר כעטלף, ישנן מספר דרכים לטפח בכל זאת אמפתיה כלפיהם:

השכלה: לימוד על עטלפים, מגוון המינים שלהם, בתי גידול, התנהגויות וחשיבות אקולוגית. הבנת הביולוגיה שלהם ותפקידם במערכת האקולוגית יכולה לטפח הערכה ואמפתיה.

תצפית: צפיה בעטלפים בסביבתם הטבעית או באמצעות סרטים דוקומנטריים וסרטונים. צפייה בהתנהגות ובאינטראקציות שלהם יכולה לעזור לך להבין את חיי היומיום והאתגרים שלהם.

דמיון: שימוש בדמיון בכדי לחשוב איך זה יהיה לנווט בעולם באמצעות אקולוקציה, להיתלות הפוך או לעוף בלילה. תרגיל מנטלי זה יכול אולי לעזור קימעה לגשר על הפער בין חוויות אנושיות ועטלפים.

אנתרופומורפיזם (בזהירות): בעוד שאנתרופומורפיזציה – ייחוס תכונות אנושיות לבעלי חיים – יכולה להיות מטעה ואף מאוד, היא יכולה לפעמים לעזור לנו להתייחס לבעלי חיים מבחינה רגשית. ניתן אולי לתאר איך עטלף עשוי להרגיש במצבים שונים, אבל בשימת לב לא לפשט יתר על המידה את החוויות שלהם.

הבנה אקולוגית:הכרה בחשיבותם של עטלפים במערכות אקולוגיות, כגון תפקידם בהאבקה, פיזור זרעים והדברת חרקים.

מאמצי שימור: להיות מעורבים או לתמוך בפרויקטים לשימור עטלפים. השתתפות פעילה במאמצים להגן על העטלפים ובתי הגידול שלהם יכולה להעמיק את הקשר לחייהם.

קריאה ומחקר: ספרים, מאמרים מדעיים ודיווחים ממקור ראשון מחוקרים החוקרים עטלפים. התובנות והחוויות מתוך כך יכולות לספק הבנה עמוקה יותר של איך נראים החיים עבור בעלי החיים האלה.

תשומת לב והשתקפות: הקדשת זמן להרהור על חייהם של עטלפים ובעלי חיים אחרים. הרהור אודות נקודות המבט שלהם ואת האתגרים העומדים בפניהם בעולם הנשלט על ידי בני אדם.

התנסות ישירה עם גידולם של עטלפים: למשל גיזול גור עטלפים ואינטרקציות איתו.

שיקולים אתיים: מחשבה על ההשפעה של פעילויות אנושיות על עטלפים וחיות בר אחרות. פיתוח אמפתיה כרוך בהכרה באופן שבו הפעולות שלנו משפיעות על מינים אחרים ובקבלת החלטות שממזערות את הנזק.

דיאלוג עם מומחים: יצירת קשר עם חוקרי עטלפים, אנשי שימור וחובבים. התשוקה והידע שלהם יכולים לעורר השראה וליידע את ההבנה והאמפתיה.

כך על ידי שילוב של חינוך, התבוננות, דמיון ומעורבות פעילה, אולי ניתן לפתח אמפתיה לפחות חלקית לחיי העטלף.

אציע גם להעמקת אמפטיה חלקית לעטלף סוג של ניסוי:

הדמיית אקולוקציה [אקו- הד, לוקציה-מיקום] של עטלפים בבני אדם

מטרה: לעזור לבני אדם לקבל תובנות לגבי האופן שבו עטלפים מנווטים ותופסים את סביבתם באמצעות אקולוקציה.

חומרים:

• כיסויי עיניים
• אוזניות או אוזניות עם מיקרופונים מובנים
• תוכנה שמעבדת וממירה קלט שמע לצורה של משוב אקולוקציה
• מכשולים ליצירת מבוך פשוט או מסלול
• סביבה בטוחה ומבוקרת לניסוי

פרוצדורה:

1. אופן ההכנה:
   • הגדירו מבוך פשוט או מסלול מכשולים בסביבה מבוקרת ומקורה.
   • ציידו את המשתתפים בכיסויי עיניים בכדי לדמות את חוסר הקלט החזותי.
   • ספקו למשתתפים אוזניות עם מיקרופונים מובנים המחוברים לתוכנה המסוגלת לדמות אקולוקציה. התוכנה צריכה לפלוט פולסי קול ולספק משוב שמע המבוסס על הסביבה.
2. הכשרה:
   • התחילו באימון שבו המשתתפים לומדים לפרש את משוב השמע. הסבירו כיצד עטלפים משתמשים בעיכוב הזמן ובעוצמה של הדים חוזרים בכדי לאמוד מרחק ולזהות עצמים.
   • אפשרו למשתתפים לתרגל ניווט בסביבות פשוטות עם מערך האקולוקציה עד שהם ירגישו יותר בנוח עם פירוש הצלילים.
3. ניסוי:
   • כסו את עיני המשתתפים והתאימו להם את ציוד האקולוקציה.
   • הנחו אותם לנווט במבוך או במסלול המכשולים באמצעות משוב אקולוקציה בלבד.
   • רשמו את הביצועים שלהם, ציינו את הזמן שלקח להשלים את הפעולה מחד וכל התנגשות או שגיאה מאידך.
4. קבוצת ביקורת:
   • בקשו מקבוצת ביקורת לנווט באותו מסלול ללא ציוד אקולוקציה, תוך שימוש רק בחוש המישוש והשמיעה שלהם ללא משוב שמע כדי להשוות הבדלי ביצועים.
5. תחקיר:
   • לאחר סיום הניסוי, יש לתחקר את המשתתפים בכדי לאסוף נתונים איכותיים על החוויה שלהם. שאל שאלות כגון:
     • כיצד משוב האקולוקציה עזר או הפריע לניווט שלהם?
     • אילו אתגרים עמדו בפניהם בפענוח אותות השמע?
     • כיצד החוויה שינתה את הבנתם את ניווט העטלפים?

ניתוח:

• השוו את הביצועים של המשתתפים באמצעות אקולוקציה עם קבוצת הביקורת.
• קבלו משוב איכותי בכדי להבין את החוויות הסובייקטיביות של המשתתפים.
• העריכו עד כמה המשתתפים הסתגלו לשימוש בקול לניווט בהשוואה להסתמכותם הרגילה על ראייה.

תוצאות צפויות:

• המשתתפים צריכים לפתח הבנה בסיסית של האופן שבו אקולוקציה מסייעת בניווט.
• תובנות מהניסוי יכולות לשפוך אור על הקשיים והפוטנציאל של החלפה חושית, ולהדגיש את מורכבות ניווט העטלפים.
• הניסוי עשוי גם לחשוף כיצד בני אדם מסתגלים לקלטים חושיים הפועלים באופן אחר ולתהליך הלמידה הכרוך בכך.

מסקנה:

בעוד שניסוי זה אינו יכול כמובן לשחזר באופן מלא את החוויה של העטלף, הוא מספק גישה מעשית להדמיית אקולוקציה, ומאפשר ומציע תובנות מסוימות על העולם החושי של עטלפים. זה יכול לטפח הערכה עמוקה יותר והבנה של האופן שבו עטלפים מתקשרים עם סביבתם.

נקשה כעת ונשאל, באופן מפורט יותר, האם הדמיון האנושי יכול לעזור להבין באמת חולים פסיכוטיים ואת חייו של עטלף

לדעתי הדמיון האנושי יכול להיות כלי רב עוצמה בניסיון להבין חוויות שונות מאוד משלנו, כמו אלה של חולים פסיכוטיים וחייו של עטלף. עם זאת, בעוד דמיון יכול לטפח אמפתיה ולספק כמה תובנות, יש לו

כמובן מגבלות ויש להשלים אותן על ידי שיטות אחרות. כך הדמיון יכול לעזור לנו ל:

הבנת מטופלים פסיכוטיים

לקיחת פרספקטיבה: לדמיין את עצמנו בנעליו של מטופל פסיכוטי יכול לעזור לאנשים להזדהות עם החוויות הרגשיות והקוגניטיביות שלהם. לדוגמה, לדמיין את הבלבול והמצוקה של חוויית הזיות יכול לעזור לטפח אמפתיה.

חיבור רגשי: דמיון יכול לעזור לגשר על הפער הרגשי בכך שהוא מאפשר לאדם להרגיש, ולו באופן חלקי, איך זה יכול להיות לחיות עם מצב כזה.

גישות יצירתיות: דמיון יכול להוות השראה לדרכים חדשניות לתקשר ולהתחבר עם מטופלים פסיכוטיים, בהתחשב בנקודות המבט הייחודיות שלהם.

איור בעזרת AI : גילוי אמפתיה לחולה פסיכוטי

מגבלות:

אותנטיות: דמיון יכול לספק רק ייצוג מוגבל ולעתים קרובות לא מדויק של איך זה באמת לחוות פסיכוזה.

מורכבות: האופי הניואנסי והאישי העמוק של פסיכוזה יכול להיות קשה להבנה מלאה ללא ניסיון ממקור ראשון או תובנה מקצועית.

סיכון לפרשנות שגויה: ניסיונות להבנה בדמיון עלולים להוביל להנחות שגויות או לפשטנות יתר של חוויית המטופל.

הבנת חייו של עטלף

כיצד הדמיון עוזר:

אמפתיה לחיות בר: דמיון העולם החושי של עטלף – כמו ניווט באמצעות אקולוקציה – יכול לטפח כבוד ואמפתיה עמוקים יותר לבעלי חיים אלה.

מודעות לצרכים: דמיון יכול לסייע בהבנת הצרכים וההתנהגויות האקולוגיות של העטלפים, ולטפח מאמצי שימור טובים יותר.

מעורבות חינוכית: כלים חינוכיים יצירתיים המעודדים לדמיין את החיים כעטלף יכולים לעניין אנשים ולהגביר את המודעות לשימור עטלפים.

מגבלות:

הבדלים ביולוגיים: החוויות החושיות והקוגניטיביות של עטלפים שונות כל כך מבני אדם, שהדמיון לבדו אינו יכול ללכוד את המציאות שלהם במלואה.

דיוק מדעי: הדמיון צריך להיות מעוגן בהבנה מדעית בכדי למנוע אנתרופומורפיזם או ייצוג שגוי של התנהגויות וצרכים של עטלפים.

הבנה חלקית: בעוד הדמיון מועיל, הוא אינו מחליף את הצורך בתצפית מדעית ובמחקר כדי להבין באמת את האקולוגיה וההתנהגות של עטלפים.

גישות משלימות

כדי להגיע להבנה מקיפה יותר, יש להשתמש בדמיון לצד שיטות אחרות כמו:

חינוך ומחקר: לימוד ספרות מדעית, השתתפות בשיחות ועיסוק עם מומחים מספקים ידע עובדתי ומעמיק.

אינטראקציה ישירה: במידת האפשר, אינטראקציה עם חולים פסיכוטיים והתבוננות בעטלפים בסביבתם הטבעית יכולה להציע תובנות מעשיות שהדמיון לבדו אינו יכול לספק.

הקשבה לחוויות חיים: עבור מטופלים פסיכוטיים, הקשבה לסיפורים האישיים שלהם יכולה לספק נקודות מבט אותנטיות המשפרות את מאמצי הדמיון.

ראיות אמפיריות: הסתמכות על נתונים ממחקר פסיכולוגי וביולוגי מבטיחה שמאמצי הדמיון מבוססים על המציאות.

לסיכום, הדמיון האנושי יכול להיות כלי רב ערך לטיפוח אמפתיה ולהשגת תובנות ראשוניות על חייהם של חולים פסיכוטיים ועטלפים. עם זאת, יש להשתמש בו כנקודת מוצא, בתוספת חינוך, אינטראקציה ישירה ומחקר אמפירי להבנה מדויקת ושלמה יותר.

כאן אזכיר שאלה תמימה ששאל אותי בן שיח והיא, האם מטופל פסיכי שחושב באמת ובתמים כי בלילות הוא "עטלף בשר ודם" יכול להבין את עולמו הפנימי של עטלף יותר מאשר אדם רגיל. השאלה תמימה מאוד ולא פגשתי או שמעתי מעולם תוכן כזה לפסיכוזה אף על פי שבספרות בדיונית יוכל הדבר להופיע, אך זו כאמור ספרות בדיונית בלבד.

איור אדם-עטלף בעזרת AI

אך כתרגיל, או כסוג של ניסוי חשיבתי [ניסויים חשיבתיים חביבים עלי] הבה נשאל האם מטופל פסיכוטי שמאמין שהוא עטלף עשוי לחוות חוויה שונה מאיתנו? ואולי אף אינטנסיבית אודות עולמו הפנימי של עטלף?. נדון תחילה בטבען של חוויות פסיכוטיות. אלו מאופיינות ב:פסיכוזה כרוכה בעיוותים משמעותיים בתפיסה, בחשיבה ובבדיקת המציאות. ניסיתי לחשוב על תפיסות מעוותות של חולה כזה ולא אלאה אתכם אך גם אם יטען מגוון טענות כי לו יכולת סונארית ועוד הרי בסופו של דבר אמונתו של המטופל שהוא עטלף היא אשליה – אמונה כוזבת שאינה מתיישבת עם המציאות האובייקטיבית ואינה מאפשרת לו לדעת יותר מהאדם הנורמטיבי. נציין כי אשליה כזו עשויה להיות סמלית או מושרשת בתופעות פסיכולוגיות אחרות ולא בהבנה מילולית של חיי העטלף. חוויותיו ותחושותיו של אדם כזה עשןיות להיות אינטנסיביות אך אינן ייצוגים מדויקים ביולוגית או אקולוגית של חיי העטלף. נעבור כעת לאפשרות להבנת עולמו הפנימי של עטלף: לעטלפים יש מערכות חישה ונוירולוגיות שונות מאוד מבני אדם. הם משתמשים באקולוקציה, מנווטים ותופסים את העולם בדרכים שונות מהותית מהחוויות האנושיות. אשליה פסיכוטית אינה יכולה לשכפל תהליכים ביולוגיים אלה. התקרבות להבנת עולמו הפנימי של עטלף דורשת מחקר מדעי של התנהגותו, הביולוגיה והאקולוגיה שלו. זה כרוך בתצפית על עטלפים בסביבתם הטבעית, ביצוע ניסויים ופירוש נתונים – דברים שאמונה אשלייתית אינה מספקת.

מאידך אצל אדם רגיל ונורמטיבי הרי שאדם רגיל עם הבנה מוצקה של ביולוגיה של עטלפים, אולי באמצעות חינוך או מחקר, עשוי להיות בעל הבנה מדויקת יותר של עולמו הפנימי של עטלף מאשר אדם החווה פסיכוזה בכלל ומצב ספציפי בו הוא טוען שהינו עטלף. אדם רגיל שיסתמך על ידע המבוסס על ראיות אמפיריות, כגון מחקרים על התנהגות עטלפים ופיזיולוגיה, יתכן ויתקרב להבנה מציאותית ומקיפה יותר מאשר החוויות הסובייקטיביות ולעתים קרובות הכאוטיות של פסיכוזה.

מכאן שבעוד שאמונתו של חולה פסיכוטי בהיותו עטלף עשויה לספק חוויה ייחודית, אינטנסיבית ואישית, היא אינה משתווה להבנת עולמו הפנימי של העטלף. הבנת חייהם וחוויותיהם של עטלפים מסתמכת על ידע ביולוגי ואקולוגי שמקורו במחקר מדעי, משהו שאדם רגיל המתבסס על מחקר יהיה מצויד טוב יותר לתפוס. עם זאת, החוויה הפסיכוטית עדיין יכולה להציע תובנות יקרות ערך על הפסיכולוגיה האנושית ואודות אמפתיה, אם כי לא על החוויה המילולית של להיות עטלף.

אגב אם אנו דנים בעטלפים נסטה לרגע ממסלולנו ונשאל כיצד מוח עטלף מייצג את העולם ואת ההיררכיה החברתית שלו ושל עטלפים אחרים?

הבנת האופן שבו מוחו של עטלף מייצג את העולם ואת ההיררכיה החברתית כרוכה בבחינת העיבוד החושי שלו, המיפוי הקוגניטיבי וההתנהגות החברתית שלו. עטלפים פיתחו מנגנונים עצביים מיוחדים כדי לנווט בסביבתם ולתקשר עם פרטים. להלן סקירה כללית של תהליכים אלה:

ייצוג חושי של העולם

אקולוקציה:

• • מנגנון: עטלפים פולטים פולסי קול בתדר גבוה ומאזינים להדים החוזרים כדי לזהות עצמים ולנווט. עיכוב הזמן, שינויי התדר ועוצמת ההדים מספקים מידע על המרחק, הגודל, הצורה והמרקם של אובייקטים.
  • עיבוד עצבי: תאי עצב מתמחים בקליפת המוח השמיעתית מעבדים את ההדים האלה. הקוליקולוס התחתון, מבנה במוח האמצעי, הינו חיוני לניתוח מידע זמני וספקטרלי של הצלילים החוזרים. עיבוד עצבי זה מאפשר לעטלפים ליצור מפה שמיעתית מפורטת של סביבתם.

זיכרון מרחבי ומיפוי קוגנטיבי:

• • האיזור המוחי המכונה היפוקמפוס: עטלפים, כמו יונקים אחרים, משתמשים בהיפוקמפוס לזיכרון מרחבי. אזור המוח הזה עוזר להם לזכור את מיקומם של רעיהם, אתרי חיפוש מזון ומכשולים, ויוצר מפה קוגניטיבית של סביבתם.
  • תאי מקום: בדומה למכרסמים, לעטלפים יש תאי מקום בהיפוקמפוס שלהם שהופכים פעילים כאשר העטלף נמצא במיקום מסוים. תאים אלה מסייעים להם לנווט ולזכור אתרים חשובים.

אינטגרציה רב חושית:

• • קלט חזותי ומישוש: בעוד אקולוקציה היא ראשונית, עטלפים רבים משתמשים גם במידע ראייתי ומישוש (למשל, מקרום הכנפיים) כדי לשפר את תפיסתם הסביבתית. השילוב של שיטות חושיות מרובות במוח מספק ייצוג עשיר יותר של סביבתם.

ייצוג חברתי והיררכיה

תקשורת והכרה:

• • קולות: עטלפים משתמשים במגוון קולות לתקשורת, כולל קריאות לאינטראקציות חברתיות, הזדווגות וקשר אם-תינוק. הקולות האלה מעובדים בקליפת המוח השמיעתית ובאזורי המוח הקשורים אליה.
  • זיהוי אישי: עטלפים יכולים לזהות פרטים על סמך חתימות קוליות ייחודיות. יכולת זו קריטית לשמירה על קשרים חברתיים והיררכיות.

היררכיות חברתיות:

• • דומיננטיות וכפיפות: במינים בעלי מבנים חברתיים מורכבים, העטלפים יוצרים היררכיות שליטה. היררכיות אלה נשמרות באמצעות אינטראקציות קוליות ופיזיות, כאשר לפרטים דומיננטיים יש גישה מועדפת למשאבים.
  • קורלציות עצביות: קליפת המוח הקדם-מצחית ואזורי מוח אחרים מסדר גבוה מעורבים בעיבוד מידע חברתי ובקבלת החלטות המבוססות על מעמד חברתי. מחקרים ביונקים חברתיים אחרים מצביעים על כך שמבנים דומים בעטלפים עשויים למלא תפקידים בהבנה ובניווט בהיררכיות חברתיות. [אגב אוסיף כאן כי נתגלה שבעטלפים יש באיזור המוחי המכונה היפוקמפוס גם מפה של הקרבה וההיררכיה החברתית שלהם עם עטלפים אחרים].

זיכרון חברתי:

• • קשרים ארוכי טווח: עטלפים יכולים ליצור קשרים חברתיים ארוכי טווח, במיוחד במינים בעלי מבנה קבוצתי יציב. זיכרון חברתי, הכולל זיהוי וזכירה של פרטים לאורך זמן, נתמך ככל הנראה על-ידי אזורים במוח המעורבים בזיכרון ובעיבוד חברתי, כגון ההיפוקמפוס וקליפת המוח הקדם-מצחית.

שיטות מחקר וממצאים

דימות מוחי ואלקטרופיזיולוגיה: שיטות כמו fMRI, רישומים אלקטרופיזיולוגיים ומעקב עצבי משמשות לחקר פעילות המוח בעטלפים. שיטות אלה מסייעות לזהות אזורים מסוימים במוח המעורבים בעיבוד חושי ובהתנהגות חברתית.

מחקרים התנהגותיים: התבוננות בהתנהגות עטלפים בסביבות טבעיות ומבוקרות מספקת תובנות לגבי האופן שבו הם משתמשים ביכולות החושיות והקוגניטיביות שלהם כדי לנווט ולקיים אינטראקציה חברתית.

מסקנה

עטלפים מייצגים את העולם בעיקר באמצעות אקולוקציה, כאשר מוחותיהם מעבדים מידע שמיעתי מפורט כדי ליצור מפות מרחביות. המבנים החברתיים שלהם מתוחזקים באמצעות מערכות תקשורת קוליות וזיהוי מורכבות, עם מנגנונים עצביים התומכים בזיכרון חברתי ובעיבוד היררכי. בעוד שהרבה נלמד, מחקר מתמשך ממשיך לחשוף את המורכבויות של נוירוביולוגיה והתנהגות עטלפים, ומשפר את הבנתנו את היצורים המרתקים האלה.

אוקיי נחזור לנושא האמפתיה, נרחיק לכת, נרחיב ונשאל כיצד נוכל להבין את עולמם של חייזרים ולגלות אמפתיה כלפיהם, אילו היו מופיעים בעולמנו מכוכב אחר:

נענה כי ראשית הבנת מינים ארציים אחרים יכולה אולי לספק תובנות ומתודולוגיות שעשויות בסופו של דבר לעזור לנו להבין אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ (ETI) ברגע שנתקלים בה או זו מתגלה. למשל:

ביולוגיה השוואתית ואבולוציה:

חקר הביולוגיה והאבולוציה של מינים ארציים מגוונים יכול לספק מסגרת להבנת האופן שבו לחצים סביבתיים שונים מעצבים צורות חיים.

ניתן להרחיב גישה השוואתית זו בכדי לשער את המגוון הפוטנציאלי של ביולוגיה חייזרית בהתבסס על תנאים פלנטריים שונים.

לימודי התנהגות ותקשורת:

התבוננות ולימוד התנהגות בעלי חיים על פני כדור הארץ יכולים להציע תובנות לגבי מערכות תקשורת, מבנים חברתיים ויכולות קוגניטיביות.

מחקרים הדמיה [מלשון דמיון] יכולים להיות מיושמים בכדי להבין צורות פוטנציאליות של תקשורת וארגון חברתי בקרב מינים מחוץ לכדור הארץ.

הסתגלות לסביבות קיצוניות:

כדור הארץ מארח אקסטרמופילים – אורגניזמים המותאמים לשרוד בסביבות קיצוניות כגון נביעות בעומק הים, מעיינות חמים ואיזורי קרח באנטארקטיקה.

הבנת ההתאמות האלה יכולה ללמד אותנו על ההתאמות האפשריות ואסטרטגיות ההישרדות של צורות חיים בסביבות חוצניות קיצוניות.

מגוון ביוכימי:

אורגניזמים ארציים מנצלים מגוון רחב של תהליכים וחומרים ביוכימיים לאנרגיה, רבייה והישרדות.

חקר המגוון הזה יכול להרחיב את ההבנה שלנו לגבי ביוכימיה אפשרית ומסלולים מטבוליים שעשויים להתקיים בצורות חיים מחוץ לכדור הארץ.

מורכבות קוגניטיבית וחברתית:

חקר היכולות הקוגנטיביות וההתנהגויות החברתיות של מינים ארציים מתקדמים כמו פרימטים, דולפינים ומיני ציפורים מסוימים יכול אולי לספק תובנות לגבי המורכבות הקוגניטיבית והחברתית הפוטנציאלית של ETI.

הבנה זו יכולה לעזור לנו להעלות השערות לגבי התפתחות אינטליגנציה, שימוש בכלים ומבנים חברתיים בקרב תרבויות מחוץ לכדור הארץ.

שיקולים פילוסופיים ואתיים:

הרהור על יחסי הגומלין שלנו עם מינים ארציים ושיקולים אתיים הקשורים לשימור ולמגוון ביולוגי יכול לעזור לנו להתכונן לדילמות אתיות פוטנציאליות ולאחריות שעלולות לנבוע ממגע עם אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ.

בעוד שמינים ארציים מספקים נקודת התחלה, חשוב להכיר בכך ש-ETI עשוי להיות שונה מאוד בצורה, בביולוגיה ובהתנהגות בהשוואה לכל דבר שנתקלנו בו על כדור הארץ. עם זאת, עקרונות הביולוגיה ההשוואתית, מחקרים התנהגותיים, הסתגלות לסביבות קיצוניות, מגוון ביוכימי, מורכבות קוגניטיבית ושיקולים אתיים יכולים כולם לתרום לגישה מושכלת יותר להבנה ולאינטראקציה עם אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ ברגע שהיא הופכת רלוונטית. עד כאן להפעם.