פרופ' יוסף לוין

רשת ברירת המחדל המוחית והקשרה להפרעות פסיכיאטריות

נכתב ע"י פרופ' לוין

הקדמה

רשת ברירת המחדל מייצגת אוסף של אזורי מוח מבוזרים הפעילים באופן קוהרנטי בתדירות נחשמלית נמוכה במהלך מצב מנוחה פסיבי כאשר הפרט אינו מתמקד בגירויים חיצוניים (Raichle et al., 2001).

רשת ברירת המחדל פעילה במיוחד כאשר אדם עוסק בפעילויות אינטרוספקטיביות כגון חלימה בהקיץ, הרהור בעבר או בעתיד, או חושב על נקודת המבט של אדם אחר.

סוגים שונים של מדיטציה, כגון מיינדפולנס או מדיטציית תשומת לב ממוקדת, נמצאו כמפחיתים את הפעילות של רשת ברירת המחדל . פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה יכולה לעזור להרגיע את ה-רשת ברירת המחדל על-ידי קידום מצב ערני וממוקד יותר.

כאמור רשת ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ) היא רשת של אזורים במוח הפעילים במהלך מנוחה וחשיבה עצמית. אנשים עם הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD) מראים פעילות מוגברת או מופחתת ברשת ברירת המחדל ביחס לקבוצת ביקורת. פעילות רשת ברירת המחדל נקשרה לנטייה להרהורי רומינציה ב-MDD.

רשת ברירת המחדל היא רשת מוחית בקנה מידה גדול אשר בדרך כלל מושבתת על ידי הסטת הקשב לעבר תשומת לב חיצונית ומשימות קוגניטיביות מכוונות

ירידה בעוצמת הקישוריות במצב ברירת המחדל המוחית (הפעלת שת ברירת המחדל ) דווחה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). עם זאת, הספציפיות של ליקויי קישוריות רשת ברירת המחדל ב- PTSD בהשוואה להפרעת דיכאון מג'ורי (MDD), והרגישות של שינויים אלה לגורמי לחץ חריפים עדיין אינם ידועים.

ככלל הרשת ברירת המחדל מופעל כאשר איננו ממוקדים במשימה ספציפית. במקרים מסוימים, אנשים עם ADHD מתקשים למקד את תשומת הלב שלהם במשימות מכיוון שרשת ברירת המחדל שלהם פעילה יתר על המידה בהשוואה לאנשים ללא ADHD הפרעה זו.

מחקרים מצאו כי הפעילות ברשת ברירת המחדל מוגברת במהלך הרהור לא מסתגל, מה שעלול להחמיר תסמיני דיכאון. רשת ברירת המחדל נמצאה כמעורבת גם במספר מצבים אחרים, כגון אוטיזם, הפרעה דו קוטבית ואחרים.

לרשת מצבי ברירת המחדל יש פונקציות חיוניות רבות, כגון: השתקפות עצמית: רשת ברירת המחדל היא מרכז לפעילות של התייחסות עצמית – שבה אנו חושבים על עצמנו, על תכונות האישיות שלנו ועל מצבנו הרגשי. רשת ברירת המחדל מראה פעילות במהלך הרהורים על מי אנחנו ואיך אנחנו מרגישים.

רשת מצב ברירת המחדל היא כאמור שת מוחית בקנה מידה גדול הפעילה בעיקר במהלך מנוחה וחשיבה עצמית. הוא ממלא תפקיד קריטי בתפקודים קוגניטיביים כגון זיכרון, תיאוריה של הנפש [THEORY OF MIND] והתבוננות פנימית. עדויות הולכות וגדלות מצביעות על כך שסטיות בתפקוד רשת ברירת המחדל קשורות להפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות, כולל דיכאון, סכיזופרניה והפרעות חרדה. להלן נסקור את תפקיד רשת ברירת המחדל בתפקוד המוח ומעורבותה בפתופיזיולוגיה של מצבים נפשיים עיקריים.

רשת מצב ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ), שוהתה לראשונה על ידי רייכל ועמיתיו (2001) כוללת אזורי מפתח מוחיים כגון פיתול החגורה האחורי (PCC), הפרקונאוס, קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית הונטרלית והגבית (mPFC) והפיתול הפריאטו טמפורלי הזוויתי. רשת ברירת המחדל מעורבת בתפקודים קוגניטיביים הכמוונים פנימה, כולל זיכרון אוטוביוגרפי, חשיבה עצמית ונטליזציה. ועוד

(Marcus E. Raichle, Annual Review of Neuroscience Vol. 38:433-447 (Volume publication date July 2015)

בהתחשב בחשיבותם של תהליכים אלה בשמירה על בריאות הנפש, הפרעות ברשת ברירת המחדל הועלו כעומדות בבסיס הפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות (Buckner, Andrews-Hanna, & Schacter, 2008). כולל דיכאון, סכיזופרניה הפרעות חרדה ועוד. נדון גם בפוטנציאל של התערבויות נוירוטכנולוגיות מתפתחות לווסת את רשת ברירת המחדל כאסטרטגיה טיפולית.

המבנה והתפקוד של רשת מצב ברירת המחדל

אנטומיה של רשת ברירת המחדל

רשת ברירת המחדל מורכבת ממספר אזורי ליבה המחוברים ביניהם על ידי מסלולים מבניים ופונקציונליים כאחד. הרכזות העיקריות של רשת ברירת המחדל כוללות:

פיתול החגורה האחורי (PCC) וה Precuneus: אלו מעורבים בשילוב גירויים חיצוניים ופנימיים, כמו גם עיבוד התייחסות עצמית (Leech &; Sharp, 2014).

קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC): קשורה לקוגניציה חברתית, קבלת החלטות והערכת רלוונטיות אישית (Denny, Kober, Wager, & Ochsner, 2012).

קליפת המוח הקודקודית התחתונה (IPL) והפיתול זוויתי: אחזור זיכרון, ועיבוד הקשרי (Seghier, 2013).

הפונקציה של רשת ברירת המחדל

בעוד שמבחינה היסטורית נרשת זו נחשבה כמשקפת פעילות "שלילית למשימה", מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שרשת ברירת המחדל ממלאת תפקיד מרכזי בשמירה על תפקוד יהבסיס של המוח (Raichle et al., 2001). רשת ברירת המחדל עוסק ב:

עיבוד התייחסות עצמית: עיסוק בדיאלוג פנימי [כמו גם הזיה בהקיץ [ והשתקפות על חוויות אישיות (Buckner et al., 2008).

זיכרון וחשיבה עתידית: ה- רשת ברירת המחדל תומך באחזור זיכרון אפיזודי והשלכה של אירועים עתידיים (Spreng, Mar, & Kim, 2009).

קוגניציה חברתית ותיאוריה של הנפש: היא מאפשרת לאנשים להבין את נקודות המבט, הכוונות והרגשות של אחרים (Schilbach et al., 2008).

הזיה בהקיץ : איור בעזרת AI

תפקוד לקוי של רשת ברירת המחדל בהפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות

מעורבותו של ה-רשת ברירת המחדל בתפקודים קוגניטיביים מופנמים הופכת אותו לפגיע במיוחד בהפרעות המאופיינות בדפוסי חשיבה לא מסתגלים, כגון רומינציה בדיכאון או הזיות בסכיזופרניה.

הפרעת דיכאון רבא (MDD)

ב-MDD, היפר-קישוריות בתוך רשת ברירת המחדל , במיוחד בין ה-PCC ל-mPFC, נצפית לעתים קרובות. היפראקטיביות זו קשורה לנטייה להרהור רומינטיבי מוגזם (Hamilton et al., 2011), שבו אנשים לכודים במחזורים של מחשבות שליליות, והתייחסות עצמית שלילית. מחקרים שהשתמשו בדימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) הראו באופן עקבי כי אנשים עם דיכאון מפגינים פעילות מוגברת של רשת ברירת המחדל מ בזמן מנוחה, דבר שעשוי לתרום לקושי להתנתק מהערכה עצמית שלילית ומזיכרונות תואמי מצב רוח ירוד (2020 Zhou et al).

מצאים: קישוריות רשת ברירת המחדל מוגברת המתואמת עם חומרת דיכאון גבוהה יותר (Berman et al., 2011).

השלכות: גישות טיפוליות, כגון טיפולים מבוססי תשומת לב, מכוונות להפחתת פעילות רשת ברירת המחדל כבדי להפחית רומינציה ולשפר את הגמישות הקוגניטיבית (Farb et al., 2012).

סכיזופרניה

סכיזופרניה מאופיינת בקישוריות משובשת על פני רשתות מוח בקנה מידה גדול, כולל רשת ברירת המחדל . פעילות רשת ברירת המחדל חריגה נצפתה כמעורבת בתסמיני הליבה של סכיזופרניה, כגון הזיות, וליקויים קוגניטיביים (Whitfield-Gabrieli et al., 2009). ירידה בהפרדה בין רשת ברירת המחדל לבין רשתות חיוביות למשימה (כמו רשת הבקרה הניהולית) עלולה להוביל לקושי להבחין בין מחשבות שנוצרו באופן פנימי לבין המציאות החיצונית (Garrity et al., 2007).

ממצאים: קישוריות מופחתת בתוך רשת ברירת המחדל ובין רשת ברירת המחדל לרשתות אחרות, מה שמוביל לליקויים בעיבוד התייחסות עצמית וניטור המציאות (Hu et al., 2017).

השלכות: החזרת האיזון בין רשת ברירת המחדל לבין רשתות אחרות עשויה להפחית סימפטומים פסיכוטיים (Meyer & Cohn, 2018).

הפרעות חרדה

בהפרעות חרדה, כולל הפרעת חרדה כללית (GAD) והפרעת חרדה חברתית (SAD), פעילות רשת ברירת המחדל שונה נצפתה לעתים קרובות (Sylvester et al., 2012). היפראקטיביות ברשת ברירת המחדל , במיוחד בקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית, נקשרה לדאגה מוגזמת ולחרדת ציפייה. יתר על כן, הקישוריות בין רשת ברירת המחדל לבין האמיגדלה, אזור קריטי לעיבוד רגשי, שהיא לעתים קרובות מוגברת, תורמת לדריכות יתר ולתפיסת איום מוגברת (Qin et al., 2014).

ממצאים: קישוריות מוגברת של רשת ברירת המחדל -והאמיגדלה קשורה לעוררות חרדתית מוגברת ולדאגה פולשנית (Zhao et al., 2017).

השלכות: התערבויות קוגניטיביות-התנהגותיות עשויות לפעול כדי לווסת אינטראקציות לא מסתגלות של רשת ברירת המחדל והאמיגדלה, ולהפחתת תסמיני חרדה (Zhao et al., 2017).

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

PTSDהינה הפרעה המאופיינת בזיכרונות פולשניים ודריכות יתר, כהיא רוכה גם בתפקוד לקוי של רשת ברירת המחדל . מחקרים הראו ירידה בקישוריות בתוך רשת ברירת המחדל בחולי PTSD, במיוחד בין PCC לבין אזורי רשת ברירת המחדל אחרים (Bluhm et al., 2009). קישוריות לקויה זו נחשבת כמשקפת שיבושים ביכולת לשלב ולעבד זיכרונות טראומטיים.

ממצאים: ירידה בקישוריות רשת ברירת המחדל קשורה לחומרת תסמיני PTSD, כולל דיסוציאציה ועוררות יתר (Lanius et al., 2010).

השלכות: התמקדות בתפקוד לקוי של רשת ברירת המחדל ב- PTSD באמצעות התערבויות טיפוליות כמו טיפול ממוקד טראומה או נוירופידבק עשויה לעזור להקל על הסימפטומים (Sripada et al., 2012).

גישות מתודולוגיות לחקר רשת ברירת המחדל

טכניקות דימות מוחי תפקודי, במיוחד fMRI, סייעו בהבנת תפקידו של רשת ברירת המחדל בהפרעות פסיכיאטריות. fMRI במצב מנוחה (rs-fMRI) מאפשר לחוקרים לבחון פעילות מוחית פנימית כאשר הפרט אינו מעורב במשימה ספציפית, ומספק תובנות לגבי הקישוריות התפקודית של רשת ברירת המחדל (Fox & Raichle, 2007).

fMRI במצב מנוחה (rs-fMRI): גישה זו מודדת פעילות מוחית ספונטנית בכדי למפות רשתות קישוריות תפקודיות. היא שימושית במיוחד לזיהוי קישוריות שונה של רשת ברירת המחדל בהפרעות נפשיות (Greicius et al., 2003).

קישוריות תפקודית דינמית (DFC): מחקרים אחרונים מתמקדים בהשתנות במהלך הזמן של קישוריות בתוך רשת ברירת המחדל ובין רשתות, אשר יכולה לחשוף שינויים תלויי מצב במצבים פסיכיאטריים (Zhang et al., 2020).

השלכות טיפוליות וכיוונים לעתיד

בהתחשב בתפקיד המרכזי של רשת ברירת המחדל בעיבוד התייחסות עצמית ובזיכרון, התערבות ברמת רשת ברירת המחדל מציעה פוטנציאל טיפולי מבטיח. טכניקות נוירומודולציה מתפתחות, כגון גירוי מגנטי טרנס-גולגולתי (TMS) וגירוי זרם ישיר תוך גולגולתי (tDCS), מראות פוטנציאל בוויסות פעילות רשת ברירת המחדל ובהקלה על תסמינים פסיכיאטריים (Fox et al., 2012).

TMS ו- tDCS: על ידי גירוי ישיר של רשת ברירת המחדל או האזורים הקשורים אליו, טכניקות אלה עשויות לעזור לאזן מחדש קישוריות לא מתפקדת, ולהביא להפחתת הסימפטומים בהפרעות כמו דיכאון ו- PTSD (Liston et al., 2014).

התערבויות מבוססות תשומת לב (MBIs): תרגולי תשומת לב ומדיטציה הוכחו כמפחיתים את פעילות רשת ברירת המחדל , במיוחד באזורים הקשורים למחשבה עצמית, ובכך מפחיתים סימפטומים של רומינציה וחרדה (Brewer et al., 2011).

מסקנה

רשת מצב ברירת המחדל ממלאת תפקיד בסיסי בתהליכים קוגניטיביים פנימיים, וחוסר הוויסות שלה קשור למגוון הפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות. הבנת הניואנסים של תפקוד לקוי של רשת ברירת המחדל במצבים כגון דיכאון, סכיזופרניה והפרעות חרדה פותחת דרכים חדשות לאסטרטגיות טיפול ממוקדות. מחקר נוסף הבוחן את הקישוריות הדינמית בתוך רשת ברירת המחדל ואת האינטראקציה שלה עם רשתות מוח אחרות עשוי לעזור לחדד התערבויות טיפוליות שמטרתן להחזיר את האיזון הקוגניטיבי והרגשי.

נספח א'

הגילוי של רשת ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ) נזקף בעיקר לזכותו של מרקוס רייכל, נוירולוג וחוקר מוח אמריקאי. רייכל ועמיתיו מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס זיהו את ה-רשת ברירת המחדל בתחילת שנות ה-2000 באמצעות מחקרי דימות מוחי. המאמר המכונן שלו, שפורסם בשנת 2001, תחת הכותרת "מצב ברירת מחדל של תפקוד המוח", סימן את ההכרה הרשמית של רשת מוחית זו, אשר מראה פעילות מוגברת כאשר אדם נמצא במנוחה או עוסק בתהליכים קוגניטיביים ממוקדים פנימיים ולא בפעילויות מונחות משימה.

מרקוס רייכל, נוירולוג וחוקר מוח אמריקאי

אודות Marcus E. Raichle

• שנת לידה: תרצ"ז 1937
• מקצוע: נוירולוג וחוקר מוח
• שיוך: בית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מיזורי
• תרומות מרכזיות:

דימות מוחי: רייכל היה חלוץ בשימוש בטכניקות דימות מוחי, במיוחד טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים (PET) והדמיית תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), לחקר תפקוד המוח.

גילוי רשת ברירת המחדל : התגלית שלו של רשת ברירת המחדל נבעה מתצפית שאזורים מסוימים במוח ירדו באופן עקבי בפעילות במהלך משימות מכוונות מטרה, אך הראו פעילות מוגברת במהלך מנוחה או חשיבה של התייחסות עצמית. זה הוביל להבנה שהמוח נשאר פעיל ברשת זו גם כאשר אינו עוסק במשימות מפורשות.

אנרגיה מוחית: בנוסף ל- רשת ברירת המחדל , רייכל תרם תרומות קריטיות להבנת אנרגיית המוח, והדגיש כי המוח צורך כמות גדולה של אנרגיה אפילו במנוחה.

תגליות מוקדמות של רשת ברירת המחדל

מחקרי הדמיה מוחית מוקדמים של רייכל חשפו דפוסי פעילות בלתי צפויים במצב המנוחה של המוח. במקום להיות "שקטים" במהלך מנוחה, אזורים מסוימים, כולל פיתול החגורה האחורי (PCC), קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC) והפיתול הזוויתי, היו פעילים באופן עקבי. תופעה זו נקראה בתחילה מצב "שלילי למשימה" מכיוון שאזורים אלה נעשו פחות פעילים במהלך משימות קוגנטיביות ספציפיות, אך היו פעילים מאוד במהלך מצבים אינטרוספקטיביים או "ברירת מחדל", כגון חלימה בהקיץ, זכירת חוויות עבר או דמיון אירועים עתידיים.

השפעה על מדעי המוח

תגליתו של רייכל את ה-רשת ברירת המחדל אתגרה את ההבנה המסורתית שהמוח מעורב באופן פעיל רק במהלך ביצוע משימות. עבודתו הראתה כי למוח יש פעילות פנימית אפילו במנוחה, מה שמוביל להבנה רחבה יותר של הקוגניציה האנושית, חשיבה עצמית ובריאות הנפש. מחקר רשת ברירת המחדל התפוצץ מאז בתחום מדעי המוח, עם השלכות במגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות.

מרקוס רייכל הצהיר מספר הצהרות מפתח על רשת מצב ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ) המשקפות את נקודת מבטו על משמעותה בתפקוד המוח. אחד הציטוטים הבולטים שלו בנוגע ל-רשת ברירת המחדל הוא ממאמרו רב ההשפעה משנת 2001, "מצב ברירת מחדל של תפקוד המוח":

"כשהמוח נמצא במנוחה, הוא לא נכבה; במקום זאת, הוא עוסק במספר פעילויות קוגניטיביות, כולל חלימה בהקיץ, היזכרות בזיכרונות ותכנון לעתיד. נראה כי פעילויות אלה מייצגות מצב ברירת מחדל של תפקוד מוחי הפעיל כאשר אדם אינו מתמקד בסביבה החיצונית".

הצהרה זו מתמצתת את תפיסת הליבה של רשת ברירת המחדל כרשת הפעילה במהלך תהליכים קוגניטיביים מכוונים פנימיים, כגון חשיבה התייחסותית עצמית, ולא רק פסיבית כאשר המוח נמצא "במנוחה".

בראיון מאוחר יותר שדן בגילוי ה-רשת ברירת המחדל , הדגיש רייכל את חשיבותו עוד יותר:

"המוח תמיד פועל, והפעילות הפנימית שלו היא קריטית. מה שראינו לא היה רעש, אלא משהו בסיסי בארכיטקטורה של המוח, משהו שקשור עמוקות לאופן שבו אנו חושבים, זוכרים ומבינים את העולם סביבנו".

תובנות אלה של רייכל מדגישות את הרעיון שה-רשת ברירת המחדל ממלא תפקיד מכריע בתהליכים קוגניטיביים גם כאשר המוח אינו עוסק במשימות ספציפיות ומכוונות מטרה.

מקורות:

• רייכל, מ 'א' ואחרים (2001). "מצב ברירת מחדל של תפקוד המוח." פרוטוקול האקדמיה הלאומית למדעים, 98(2), 676-682.
• רייכל, מ. (ראיון).

נספח ב'

כיצד ניתן להשתמש ב- רשת ברירת המחדל לטיפול פסיכולוגי

מיקוד רומינציה ומחשבה שלילית עצמית (דיכאון)

רשת ברירת המחדל הונה לעתים קרובות היפראקטיבית אצל אנשים עם דיכאון, במיוחד באזורים הקשורים לחשיבה עצמית, כגון קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC) ופיתול החגורה האחורי (PCC). היפראקטיביות זו קשורה כאמור להרהור, רומינטיבי מאפיין מרכזי של דיכאון שבו אנשים לכודים במחזורים חוזרים ונשנים של מחשבה שלילית.

טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס (MBCT): MBCT והתערבויות מבוססות מיינדפולנס אחרות מתמקדות בהפחתת ההרהורים על ידי טיפוח מודעות להווה. מחקרים הראו כי תרגולי מיינדפולנס מפחיתים את פעילות רשת ברירת המחדל , במיוחד בקליפת המוח הקדם-מצחית, מה שמוביל לשיפור במצב הרוח ולהפחתת תסמיני דיכאון (Farb et al., 2007).

ישום קליני: על ידי לימוד טכניקות מיינדפולנס למטופלים, מטפלים יכולים לעזור להם להסיט את המיקוד מדפוסי חשיבה של התייחסות עצמית (הפעלת רשת ברירת המחדל ) לעבר מצבים אדפטיביים יותר, חיוביים וממוקדים למשימה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): ההתמקדות של CBT בארגון מחדש של דפוסי חשיבה לא מסתגלים יכולה להשפיע גם על תפקוד רשת ברירת המחדל . על ידי קריאת תיגר על מחשבות שליליות, מטופלים יכולים להפחית את הלולאות הקוגניטיביות השליליות המתייחסות לעצמן ומניעות היפראקטיביות של רשת ברירת המחדל .

ישום קליני: עידוד לקוחות לזהות ולשנות מחשבות לא מסתגלות יכול להפחית את פעילות רשת ברירת המחדל היתרה, במיוחד אצל אנשים שנוהגים להירהור רומינטיבי.

2טיפול נוירופידבק

נוירופידבק היא גישה טיפולית מתפתחת המאפשרת לאנשים לקבל משוב בזמן אמת על פעילות המוח שלהם, כולל פעילות רשת ברירת המחדל , וללמוד כיצד לווסת אותה. טכניקה זו יכולה לשמש כדי לווסת את תיפקוד של רשת ברירת המחדל בהפרעות כמו חרדה ודיכאון.

נוירופידבק fMRI בזמן אמת: על ידי שימוש בנוירופידבק fMRI בזמן אמת, אנשים יכולים ללמוד להפחית באופן מודע היפראקטיביות רבשת ברירת המחדל במהלך מנוחה או בתגובה למחשבות הקשורות להתייחסות עצמית. מחקרים הראו כי אנשים שיכולים לווסת את פעילות רשת ברירת המחדל שלהם באמצעות נוירופידבק חווים הפחתה בתסמיני דיכאון ורומינציה (Zotev et al., 2011).

יישום קליני: מטפלים יכולים לשלב נוירופידבק כזה בטיפול כבדי לעזור ללקוחות לפקח ולהפחית את היפראקטיביות רשת ברירת המחדל , מה שמוביל לשליטה טובה יותר על דפוסי חשיבה לא מסתגלים.

התמקדות בתפקוד לקוי הקשור לטראומה (PTSD)

הקישוריות המשתנה של רשת ברירת המחדל בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) קשורה לזיכרונות פולשניים ולתסמינים דיסוציאטיביים. חולי PTSD מראים לעתים קרובות ירידה בקישוריות רשת ברירת המחדל , במיוחד בין PCC לאזורי רשת ברירת המחדל אחרים, מה שמשפיע על יכולתם לשלב זיכרונות טראומטיים.

טיפול ממוקד טראומה: על ידי סיוע למטופלים לעבוד דרך זיכרונות טראומטיים בסביבה בטוחה ומובנית, טיפולים ממוקדי טראומה כמו רגישות ועיבוד מחדש של תנועות עיניים (EMDR) וטיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT) יכולים לעזור ולנרמל את פעילות רשת ברירת המחדל . ככל שהזיכרונות הטראומטיים מעובדים, קישוריות רשת ברירת המחדל עשויה להשתפר, ולאפשר שילוב טוב יותר של זיכרונות אלה בנרטיבים עצמיים.

יישום קליני: מטפלים יכולים להתמקד בהפרעות הקשורות לרשת ברירת המחדל בעיבוד הזיכרון באמצעות גישות ממוקדות טראומה בכדי לעזור למטופלים לשלב זיכרונות טראומטיים מבלי להתנתק או לחוות מחדש סימפטומים.

שיפור גמישות נפשית (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית והפרעות חרדה)

רשת ברירת המחדל מעורב בתהליכים ממוקדים פנימיים, אשר בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) ובהפרעות חרדה, יכולים להתבטא בדפוסי חשיבה נוקשים החוזרים על עצמם ובניטור עצמי מוגבר. הגברת הנטיה לעליה באחד וירידה בשני ולהפך, בין רשת ברירת המחדל לבין רשתות חיוביות למשימות בהפרעות חרדה מובילה להתמודדות משופרת בפחדים ובדאגות שנוצרו באופן פנימי.

טיפול בחשיפה: על ידי הפחתת הימנעות והתמודדות עם גירויים מפחידים, טיפול בחשיפה מסייע לאנשים להעביר את המיקוד מחרדה פנימית למציאות חיצונית, מה שעשוי להפחית היפראקטיביות רבשת ברירת המחדל . עם הזמן, טיפול בחשיפה יכול להגביר את ההפרדה בין רשתות רשת ברירת המחדל ורשתות חיוביות למשימה, ולהפחית דאגה מוגזמת.

יישום קליני: חשיפה קבועה לגירויים מפחידים יכולה לעזור לשבור את הלולאה של חשיבה חרדתית הקשורה בהגברת פעילות רשת ברירת המחדל , ולטפח תגובות גמישות יותר לאיומים נתפסים.

תמיכה בהשתקפות עצמית בטיפולים פסיכודינמיים ומכווני תובנה

רשת ברירת המחדל מעורבת בהשתקפות עצמית, זיכרון אוטוביוגרפי והבנת רגשותיו של האדם. טיפולים פסיכודינמיים, המתמקדים בחקירת תהליכים לא מודעים ובהבנת חוויות העבר, מעסיקות באופן טבעי את רשת ברירת המחדל .

טיפול מונחה תובנה: עיסוק ברשת ברירת המחדל בצורה פרודוקטיבית באמצעות פרקטיקות רפלקטיביות עצמית בטיפול פסיכודינמי יכול לעזור לאנשים להבין את החוויות הפנימיות שלהם. על ידי הנחיית מטופלים לחקור את עולמם הפנימי ואת טראומות העבר שלהם, מטפלים יכולים לעזור לאנשים לשלב את החוויות הרגשיות שלהם בצורה בריאה, מה שמוביל לוויסות רגשי גדול יותר.

ישום קליני: מטפלים יכולים לרתום פעילות רשת ברירת המחדל בכדי לטפח מודעות עצמית ותובנה, ולעזור למטופלים לבנות נרטיבים עצמיים קוהרנטיים המפחיתים מצוקה רגשית.

שיפור בהתערבויות מבוססות מיינדפולנס ומדיטציה

מדיטציה ומיינדפולנס הוכחו כמפחיתות את פעילות רשת ברירת המחדל , במיוחד באזורים כמו קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית וה-PCC. פרקטיקות אלה מעודדות אנשים להתמקד ברגע הנוכחי ולהתנתק מחשיבה של התייחסות עצמית, קידום בהירות מנטלית ואיזון רגשי.

מדיטציית מיינדפולנס: מדיטציית מיינדפולנס מפחיתה את פעילות רשת ברירת המחדל ויכולה לשפר תסמינים של חרדה, דיכאון ומתח. על ידי השקטת התודעה והפחתת דפוסים רגילים של מיקוד עצמי, תרגול מיינדפולנס יכול להתמקד ישירות בפעילות יתר של רשת ברירת המחדל .

ישום קליני: מטפלים יכולים לשלב טכניקות מדיטציה ומיינדפולנס כבדי לעזור ללקוחות להפחית רומינציה פעילה יתר על המידה הקשורה לרשת ברירת המחדל ולהגביר את החוסן הרגשי.

מיקוד קוגניציה חברתית ואמפתיה (הפרעות בספקטרום האוטיסטי)

רשת ברירת המחדל ממלא תפקיד משמעותי בקוגניציה חברתית, כולל תיאוריה של התודעה (הבנת רגשות, כוונות ואמונות של אחרים). בהפרעות הספקטרום האוטיסטי (ASD), אנשים מפגינים לעתים קרובות קישוריות שונה ברשת ברירת המחדל , אשר קשורה לקשיים בהבנת רמזים חברתיים והזדהות עם אחרים.

אימון מיומנויות חברתיות: התערבויות המשפרות קוגניציה חברתית יכולות לעזור לחזק את פעילות רשת ברירת המחדל הקשורה לתיאוריה של הנפש ואמפתיה. מטפלים העובדים עם אנשים עם ASD יכולים להתמקד בליקויים הקשורים לרשת ברירת המחדל על ידי עידוד משחקי תפקידים ותרגילי פרספקטיבה.

ישום קליני: מטפלים יכולים להשתמש בטכניקות שמטרתן לשפר אינטראקציות חברתיות ותיאוריה של הנפש כבדי לשפר את קישוריות רשת ברירת המחדל והתפקוד אצל אנשים עם ASD.

מסקנה

רשת מצב ברירת המחדל מספקת מטרה חשובה להתערבויות פסיכותרפיות, במיוחד בהפרעות המאופיינות בעיבוד התייחסות עצמית לא מתפקדת, כגון דיכאון, חרדה, PTSD ו- OCD. על ידי התייחסות לתפקיד של רשת ברירת המחדל בדפוסי חשיבה לא מסתגלים, טיפולים כגון תשומת לב, נוירופידבק וטיפולים ממוקדי טראומה יכולים להוביל לתוצאות יעילות יותר. הבנת הדינמיקה של רשת ברירת המחדל יכולה להעמיק את השילוב של מדעי המוח בפסיכותרפיה ולהציע אסטרטגיות טיפול מותאמות אישית, מבוססות מוח למצבים נפשיים.

נספח ג'

אילו תרופות ומשפחת תרופות מפעילות או מעכבות את מחלת ה- רשת ברירת המחדל

מספר תרופות ומשפחות של תרופות יכולות לווסת את הפעילות של רשת מצב ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ), על ידי הפעלתה או עיכובה. תרופות אלה מכוונות בעיקר למערכות נוירוטרנסמיטרים המשפיעות על קישוריות המוח ועל הפעילות התפקודית, כגון סרוטונין, דופמין, גלוטמט ו- GABA. להלן סקירה כללית של תרופות ובני משפחותיהם שהוכחו כמשפיעים על פעילות רשת ברירת המחדל :

תרופות נוגדות דיכאון (SSRIs, SNRI וטריציקליות)

מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראפינפרין (SNRI) הם נוגדי הדיכאון הנפוצים ביותר, ויש להם השפעות משמעותיות על פעילות רשת ברירת המחדל .

מנגנון: SSRIs מגבירים את רמות הסרוטונין על ידי עיכוב ספיגתו מחדש במוח, בעוד SNRIs משפיעים הן על סרוטונין והן על נוראפינפרין. שניהם ידועים כמפחיתים את הקישוריות המוגזמת וההיפראקטיביות שנצפו ברשת ברירת המחדל של אנשים עם הפרעת דיכאון מג'ורית (MDD).

השפעה על רשת ברירת המחדל : מחקרים מראים כי SSRI מפחיתים קישוריות יתר של רשת ברירת המחדל , במיוחד בין קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC) לבין פיתול החגורה האחורי (PCC), אזורים פעילים יתר על המידה בדיכאון וקשורים להרהור.

השפעה קלינית: על ידי הפחתת פעילות רשת ברירת המחדל , תרופות אלה עוזרות להקל על סימפטומים של דיכאון על ידי הפחתת מחשבות שליליות והתייחסות עצמית והרהורים.

בנזודיאזפינים (agents GABAergic )

בנזודיאזפינים הן תרופות נוגדות חרדה המשמשות לטיפול בהפרעות חרדה. הם פועלים על מערכת המוליכים העצביים GABA, ומשפרים את ההשפעות המעכבות של GABA במוח.

מנגנון: בנזודיאזפינים מגבירים את פעולתה של חומצה גמא-אמינובוטירית (GABA), מוליך עצבי מעכב המפחית את העוררות העצבית. זה מוביל להשפעה מרגיעה על רשתות המוח, כולל רשת ברירת המחדל .

השפעה על רשת ברירת המחדל : בנזודיאזפינים הוכחו כמפחיתים את פעילות רשת ברירת המחדל , במיוחד באזורים הקשורים לחרדה ולחשיבה עצמית, כגון קליפת המוח הקדם-מצחית. זה עוזר להקל על הסימפטומים של הפרעת חרדה כללית (GAD) והפרעת פאניקה, שבו היפראקטיביות רשת ברירת המחדל קיים לעתים קרובות.

השפעה קלינית: על ידי עיכוב היפראקטיביות רשת ברירת המחדל , בנזודיאזפינים מפחיתים הרהורים חרדים ודאגה מוגזמת, אם כי השימוש ארוך הטווח שלהם יכול להוביל לתלות.

תרופות פסיכודליות (LSD, פסילוסיבין, DMT)

לסמים פסיכדליים כמו חומצה ליסרגית דיאתילאמיד (LSD), פסילוסיבין (שנמצא בפטריות קסם) ודימתילטריפטמין (DMT) יש השפעות משמעותיות על פעילות רשת ברירת המחדל , מה שמוביל לעתים קרובות לשיבוש זמני או השבתה של הרשת.

מנגנון: חומרים פסיכדליים משפיעים בעיקר על קולטן הסרוטונין 5-HT2A, הממלא תפקיד מכריע בתפיסה ובקוגניציה. תרופות אלה מפחיתות את קישוריות רשת ברירת המחדל ומעודדות מצב מוחי מחובר יותר לעולם.

השפעה על רשת ברירת המחדל : חומרים פסיכדליים גורמים לירידה בפעילות רשת ברירת המחדל , במיוחד ב-PCC ובקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית. הפרעה זו קשורה לחוויה של פירוק האני שבה הגבולות הרגילים של תפיסה עצמית מתמוססים, מה שמוביל למצבי תודעה משתנים ולחוויות אינטרוספקטיביות עמוקות.

השפעה קלינית: הירידה בפעילות רשת ברירת המחדל עשויה להועיל בטיפול במצבים כמו דיכאון, חרדה ו– PTSD, שכן הירידה בהתמקדות בחשיבה התייחסותית עצמית יכולה לספק הקלה מדפוסי חשיבה שליליים. טיפול בסיוע פסיכדלי נחקר כיום עבור מצבים כתסמונת פוסט טראומטית ולעיתים דכיאון.

תרופות אנטי פסיכוטיות

תרופות אנטי פסיכוטיות, המשמשות לטיפול בסכיזופרניה ובהפרעות פסיכוטיות אחרות, מכוונות לחסימת קולטני דופמין ויכולות לווסת את פעילות רשת ברירת המחדל .

מנגנון: תרופות אנטי-פסיכוטיות, במיוחד אנטגוניסטים לקולטן דופמין D2, מפחיתות את פעילות הדופמין באזורים במוח שהם היפראקטיביים בסכיזופרניה. הפחתה זו מסייעת לשלוט בסימפטומים כמו הזיות ומחשבות שווא.

השפעה על רשת ברירת המחדל : אצל אנשים עם סכיזופרניה, קישוריות רשת ברירת המחדל היא לעתים קרובות לא קוהרנטית או dysregulated, דבר המוביל חלוויות פנימיות חריגות. תרופות אנטי פסיכוטיות יכולות לנרמל את קישוריות רשת ברירת המחדל , במיוחד בין PCC ורשתות מוח אחרות.

השפעה קלינית: על ידי ייצוב פעילות רשת ברירת המחדל , תרופות אנטי-פסיכוטיות עוזרות להפחית הפרעות בהתייחסות עצמית ולשחזר מערכת יחסים מאוזנת יותר בין רשת ברירת המחדל לבין רשתות חיוביות למשימה, תוך הפחתת הסימפטומים של פסיכוזה.

קטמין (אנטגוניסט לקולטן NMDA)

קטמין, חומר הרדמה דיסוציאטיבי, משך תשומת לב בשל השפעותיו נוגדות הדיכאון המהירות, במיוחד בדיכאון עמיד לטיפול. הוא פועל כאנטגוניסט לקולטן NMDA של מערכת הגלוטמט.

מנגנון: קטמין חוסם קולטני NMDA, מעלה את רמות הגלוטמט ומקדם פלסטיות סינפטית, מה שעלול להוביל לשינויים בקישוריות רשתות המוח.

השפעה על רשת ברירת המחדל : קטמין מפחית היפראקטיביות ברשת ברירת המחדל , במיוחד באזורים כמו PCC וקליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית, שבהם פעילות יתר קשורה להרהור דיכאוני. ירידה זו בפעילות רשת ברירת המחדל מתואמת עם שיפורים מהירים במצב הרוח ובוויסות הרגשי.

השפעה קלינית: העיכוב המהיר של קטמין בפעילות יתר של רשת ברירת המחדל הפך אותו לטיפול מבטיח לאנשים עם דיכאון חמור או עמיד לטיפול, ומספק הקלה מתסמיני דיכאון תוך שעות או ימים.

ממריצים

ממריצים, כגון אלה המשמשים להפרעת קשב וריכוז (ADHD), יכולים לווסת את פעילות רשת ברירת המחדל על ידי הגדלת רמות הדופמין והנוראדרנלין.

מנגנון: ממריצים, כגון מתילפנידאט ואמפטמין, מגבירים את זמינות הדופמין והנוראדרנלין, משפרים את הקשב ומפחיתים היפראקטיביות.

השפעה על רשת ברירת המחדל : אנשים עם ADHD לעתים קרובות מפגינים דיכוי רלקוי של שת ברירת המחדל במהלך משימות, מה שמוביל להסחת דעת ולנדידת מחשבות. ממריצים עוזרים לדכא פעילות רשת ברירת המחדל בלתי הולמת, משפרים את המעורבות במשימות ואת המיקוד.

השפעה קלינית: על ידי הפחתת הפעלת רשת ברירת המחדל במהלך משימות, ממריצים עוזרים לאנשים עם ADHD לשמור על מיקוד ולהפחית נדידת מחשבות, מה שמוביל לשיפור הביצועים הקוגניטיביים והשליטה ההתנהגותית.

אופיואידים (אגוניסטים לקולטן μ אופיואידים)

לאופיואידים, הפועלים על קולטני μ-אופיואידים, יש השפעות הרגעה ואופוריה, והם יכולים גם להשפיע על פעילות רשת ברירת המחדל .

מנגנון: אופיואידים, כגון מורפיום ואוקסיקודון, מפעילים את קולטני האופיואידים במוח, מה שמוביל להקלה בכאב, הרגעה ותחושת אופוריה.

השפעה על רשת ברירת המחדל : אופיואידים יכולים להגביר את קישוריות רשת ברירת המחדל באופן המתואם עם אופוריה של התייחסות עצמית ומצבי תודעה משתנים. עם זאת, שימוש כרוני באופיואידים נקשר לחוסר ויסות רבשת ברירת המחדל , אשר עשוי לתרום לליקויים קוגניטיביים ולהתנהגויות הקשורות להתמכרות.

השפעה קלינית: בעוד אופיואידים יכולים להגביר את קישוריות רשת ברירת המחדל ולהשפיע על מצב הרוח והתודעה, שימוש ארוך טווח יכול להוביל להשפעות שליליות על תפקוד רשת ברירת המחדל , לתרום להתנהגות ממכרת והידרדרות בבריאות הנפש.

נספח ד'

מה המשמעות של רשת ברירת המחדל (DMN) ביחס לתפקוד חברתי?

בהתבסס על פרסום מספטמבר 2024:

Ronde, M., van der Zee, E. A., & Kas, M. J. H. (2024). Default mode network dynamics: An integrated neurocircuitry perspective on social dysfunction in human brain disorders. Neuroscience and Biobehavioral Reviews, 164, 105839

הרי רשת ברירת המחדל (DMN) היא משמעותית ביחס לתפקוד חברתי מכיוון שהיא ממלאת תפקיד מכריע בשילוב תהליכים חברתיים שונים ומעורבת במצבים נוירופסיכיאטריים רבים. ה- DMN מעורב בחשיבה של התייחסות עצמית, אמפתיה ופונקציות חברתיות אחרות, מה שהופך אותו למצע מפתח למעגלים העומדים בבסיס ההתנהגות החברתית.

שיבושים בפונקציונליות של DMN יכולים להוביל לשינוי בתקשורת הן ברמה האזורית והן ברמת הרשת, מה שמעכב את השילוב החלק של פונקציות חברתיות. הפרעה זו עלולה לגרום לפגיעה ביכולת להסתגל להקשרים חברתיים ולצפות אינטראקציות חברתיות עתידיות, ובסופו של דבר לתרום לתפקוד חברתי לקוי בהפרעות כגון סכיזופרניה, הפרעת דיכאון מג'ורי ואלצהיימר.

הבנת תפקידו של DMN בתפקוד חברתי היא קריטית לפיתוח גישות טיפוליות חדשניות כדי להתמודד עם האתגרים שמציבות הפרעות נוירופסיכיאטריות אלה.

המחברים מציעים להתמודד עם אתגרים טיפוליים בהפרעות נוירופסיכיאטריות על ידי אימוץ נקודת מבט משולבת של מעגלים עצביים על תפקוד חברתי. הם מדגישים את החשיבות של הבנת המצע הנוירוביולוגי העומד בבסיס תפקוד חברתי כפנוטיפ טרנסדיאגנוסטי, במקום להגביל אותו לסיווגים פסיכיאטריים ספציפיים. גישה זו יכולה לזרז את התקדמות פיתוח הטיפול ולחדד מסגרות אבחון קיימות.

כדי להשיג זאת, המחברים מציעים מספר אסטרטגיות:

שילוב תובנות מבניות ותפקודיות: שילוב היבטים מבניים ותפקודיים של DMN עם תובנות מולקולריות יכול לשפר את ההבנה של הבסיס הנוירוביולוגי של תפקוד חברתי, ועשוי לזהות מסלולי יעד לטיפולים חדשניים.

שימוש בטכנולוגיות מחקר מתקדמות: המחברים מדגישים את השימוש בפיתוחים מודרניים במיפוי מוח, כגון גירוי מוחי עמוק (DBS) בשילוב עם קונקטומיקה מוחית [חיתוך כירורגי של קישורים עצביים מוחיים], כדי למפות מעגלים לא מתפקדים הקשורים להפרעות מוחיות שונות. זה יכול לעזור לזהות מטרות טיפוליות חדשות עבור נוירוכירורגיה ונוירומודולציה.

ריבוד מטופלים: על ידי הערכת ביוטיפים [סוגים ביולוגיים] של מעגלים והבנת שינויי הקישוריות הקשורים לסימפטומים חברתיים, המחברים תומכים בסיווג מטופלים משופר, אשר יכול להוביל להתערבויות מותאמות אישית ויעילות יותר.

מחקר תרגומי: המחברים מדגישים את החשיבות של תרגום ממצאים ממחקרים בבעלי חיים לבני אדם, תוך שימוש בטכניקות כמו אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) בבעלי חיים הנעים בחופשיות כדי לקבוע סיבתיות בין מעגלים עצביים לתפקוד חברתי.