פרופ' יוסף לוין

הנושא המרתק של ניסויי חשיבה אודות היות סייבורג

נכתב ע"י פרופ' לוין

ניסויים מחשבתיים שימשו ועדיין משמשים בתחומים שונים של המדע בכדי לחקור את ההשלכות של מושגים תיאורטיים ולבחון השערות. הם יושמו בתחומים כגון פילוסופיה, פיזיקה, ביולוגיה ופסיכולוגיה, בין היתר. ניסויים מחשבתיים יכולים להיות מוגדרים כ"ניסויים המבוצעים באמצעות חשיבה" ללא צורך בכל ציוד פיזי. ניסויים אלה יכולים לסייע לחוקרים להבין תופעות מורכבות ולבחון את גבולות הבנתן.

את השימוש בניסויי מחשבה ניתן לייחס תחילה ליוון העתיקה, שם פילוסופים כמו אפלטון ואריסטו השתמשו בהם כדי לחקור מושגים כמו צדק ומוסר. בעת החדשה, הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין השתמש רבות בניסויי מחשבה בעבודתו, במיוחד בספרו חקירות פילוסופיות. בתחום הפיזיקה, ניסויים מחשבתיים שימשו מדענים כמו אלברט איינשטיין וארווין שרדינגר בכדי לפתח את תיאוריות היחסות ומכניקת הקוונטים שלהם, בהתאמה.

היישום של ניסויי מחשבה אינו מוגבל לפילוסופיה ולפיזיקה. בתחום הביולוגיה נעשה שימוש בניסויי מחשבה כדי לחקור את האבולוציה של מינים ואת התנהגותם של בעלי חיים. בפסיכולוגיה, ניסויי מחשבה שימשו לחקר מנגנוני התפיסה והקוגניציה. בנוסף, ניסויים מחשבתיים שימשו בכלכלה, מדע המדינה ותחומים אחרים בכדי לחקור את ההשלכות של מושגים תיאורטיים.

אחד היתרונות העיקריים של ניסויי מחשבה הוא שהם מאפשרים לחוקרים לחקור מושגים שעשויים להיות קשים או בלתי אפשריים לבדיקה בעולם האמיתי. לדוגמה, בפיזיקה, ניסויים מחשבתיים שימשו כדי לחקור את ההשלכות של התרחבות הזמן ואת ההתנהגות של חלקיקים ברמה הקוונטית. בנוסף, ניתן להשתמש בניסויי מחשבה בכדי לבחון את גבולות התיאוריות הקיימות ולפתח השערות חדשות. על ידי סימולציה של תרחישים שונים באמצעות חשיבה, חוקרים יכולים לנסות ולהשיג הבנה טובה יותר של המנגנונים והמרכיבים של מערכת נתונה.

יתרון נוסף של ניסויי מחשבה הוא שניתן לבצע אותם במהירות וללא עלות. בניגוד לניסויים מסורתיים, שעשויים לדרוש ציוד יקר ופרקי זמן משמעותיים, ניסויי מחשבה יכולים להתבצע באמצעות חשיבה ואינם דורשים משאבים פיזיים. דבר זה הופך ניסויי מחשבה לכלי רב ערך עבור מדענים שאולי אין להם גישה לציוד מיוחד או שרוצים לבחון השערות מרובות במהירות.

מגבלה יסודית של ניסויים מחשבתיים היא שהם פעמים רבות אינם משקפים במדויק את העולם האמיתי. בעוד ניסויים מחשבתיים יכולים להיות שימושיים לחקר תרחישים היפותטיים, הם אינם יכולים להסביר את כל המשתנים שעשויים להיות נוכחים במצב בעולם האמיתי. דבר זה יכול להקשות על יישום התוצאות של ניסוי מחשבתי על מצבים בעולם האמיתי.

מגבלה נוספת של ניסויים מחשבתיים היא שהם עשויים להיות מושפעים [לעיתים מאוד] מההטיות וההנחות של החוקר. ניסויי מחשבה עשויים להיות גם נתונים לאותן הטיות קוגניטיביות שיכולות להשפיע על סוגים אחרים של מחקר. לדוגמה, חוקר עשוי להטות בשוגג את ניסוי המחשבה שלו על ידי הנחת נתונים מסוימים בהתבסס על אמונותיו או חוויותיו הקודמות.

בנוסף לחקר מושגים תיאורטיים ובדיקת השערות, ניסויי מחשבה יכולים לשרת מטרות אחרות במדע. לדוגמה, הם יכולים לשמש כדי לאתגר אמונות והנחות קיימות, כמו גם כדי ליצור שאלות מחקר חדשות. ניסויי מחשבה יכולים גם להיות כלי רב ערך להעברת רעיונות מדעיים לקהל רחב יותר, שכן הם יכולים לספק דרכים אינטואיטיביות ונגישות להעברת מושגים מורכבים.

ניסויי מחשבה יכולים לשמש גם ליצירת שאלות מחקר חדשות. לדוגמה, "בעיית העגלה" המפורסמת בפילוסופיה, השואלת האם זה מוסרי להקריב אדם אחד כדי להציל חמישה בתרחיש היפותטי של עגלה נמלטת, הובילה למגוון מחקרים הבוחנים קבלת החלטות מוסריות ואת טבעם של עקרונות מוסריים.

יתר על כן, ניסויים מחשבתיים יכולים לשמש כדי לחקור את ההשלכות של תגליות מדעיות. לדוגמה, הניסוי המחשבתי המפורסם של איינשטיין שכלל אדם הנוסע במהירות האור ומתבונן בצופה נייח הוביל לתורת היחסות שלו, שחוללה מהפכה בהבנתנו את המרחב והזמן.

עם זאת, כאמור יש גם מגבלות רציניות לשימוש בניסויי מחשבה במדע. מגבלה אחת היא שהם מבוססים לעתים קרובות על תרחישים פשוטים שעשויים שלא לשקף במדויק את התנאים בעולם האמיתי. בנוסף, המסקנות העולות מניסויי חשיבה עשויות להיות נתונות להטיות ולהנחות אישיות. לכן, חשוב לתת את הדעת על מגבלותיהם הרבות של ניסויים מחשבתיים ולהשלים אותם בנתונים אמפיריים ובבדיקות קפדניות במידת האפשר.

ניסויי מחשבה משמשים לא רק בפיזיקה או בפילוסופיה, אלא גם בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה. בפסיכולוגיה, ניסויים מחשבתיים משמשים לעתים קרובות כדי לבחון מושגים תיאורטיים וליצור השערות שניתן לבחון באמצעות מחקר אמפירי. לעומת זאת, בפסיכיאטריה, ניסויי מחשבה משמשים לעתים קרובות כצורה של טיפול או כדי לחקור את האמונות וההנחות הבסיסיות של המטופל.

בפסיכולוגיה, אחת הדוגמאות לניסוי מחשבתי היא "בעיית מונטי הול", שהיא חידת הסתברות הכוללת דמיון של שעשועון שבו המתמודד צריך לבחור אחת משלוש דלתות, שמאחורי אחת מהן פרס, בעוד ששתי הדלתות האחרות מסתירות עז. המנחה, שיודע מה יש מאחורי כל דלת, פותח את אחת הדלתות הנותרות כדי לחשוף עז ואז מציע למתמודד להחליף את בחירתו לדלת השנייה שלא נפתחה. ניסוי מחשבתי זה מאתגר את האינטואיציות של המשתתפים לגבי הסתברות ושימש לחקר האופן שבו אנשים חושבים על אירועים לא בטוחים.

בפסיכיאטריה ובפסיכותרפיה, ניסויי מחשבה משמשים לעתים קרובות כדי לחקור את האמונות וההנחות הבסיסיות של המטופל, כמו גם כדי לאתגר דפוסי חשיבה לא מסתגלים . לדוגמה, מטפל עשוי לבקש מהמטופל לדמיין תרחיש היפותטי שבו הפחדים הגרועים ביותר שלו מתגשמים ולאחר מכן לעבוד עם המטופל כדי לאתגר את אמונותיו ולמצוא דרכים אדפטיביות יותר להתמודד.

דוגמאות לניסויי מחשבה המשמשים בפסיכיאטריה ובפסיכותרפיה:

טכניקת הכיסא הריק: כפי שהוזכר קודם לכן, ניסוי מחשבתי זה כולל דמיון של אדם נעדר או היפותטי ודיבור אליו כאילו הוא נוכח. טכניקת הכיסא הריק יכולה לשמש לחקר רגשות וקונפליקטים לא פתורים, כמו גם לתרגל מיומנויות תקשורת חדשות. לדוגמה, מטפל עשוי לבקש ממטופל לדמיין הורה שיש לו רגשות לא פתורים כלפיו ולדבר איתו בכיסא הריק כאילו הוא באמת נוכח. באמצעות ניסוי מחשבתי זה, המטופל יכול לעבוד דרך רגשותיו ולפתח מיומנויות תקשורת יעילות יותר.

טכניקת החץ כלפי מטה: ניסוי מחשבתי זה כרוך בבקשת המטופל לדמיין את התוצאה הגרועה ביותר האפשרית של מצבו הנוכחי ולאחר מכן עבודה לאחור כדי לזהות את האמונות וההנחות הבסיסיות שהובילו לתוצאה זו. לדוגמה, מטפל עשוי לבקש ממטופל לדמיין שהוא נכשל במבחן חשוב ואז לשאול מה המשמעות של כישלון זה עליו כאדם. באמצעות ניסוי מחשבתי זה, המטופל יכול לזהות ולאתגר אמונות שליליות שעשויות לתרום לחרדה או לדיכאון שלו.

טכניקת השלכת הזמן: ניסוי מחשבתי זה כרוך בבקשת המטופל לדמיין את העצמי העתידי שלו, כמה חודשים או שנים לאחר מכן, ולתאר כיצד ייראו חייו באותה נקודה. טכניקה זו יכולה לשמש כדי לעזור לחולים לפתח תחושה של תקווה ומוטיבציה לעתיד, כמו גם לזהות מכשולים פוטנציאליים ולפתח אסטרטגיות להתגבר עליהם.

לסיכום, ניסויי מחשבה הם כלי רב-תכליתי שניתן להשתמש בו במגוון טיפולים פסיכיאטריים כדי לחקור רגשות וקונפליקטים לא פתורים, לזהות אמונות והנחות שליליות ולפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות.

ככלל נראה לי כי האפשרות לפתח טיפול פסיכולוגי המבוסס על ניסויי חשיבה היא רעיון מסקרן עם יתרונות ומגבלות פוטנציאליים שיש לקחת בחשבון. הנה פירוט:

יתרונות פוטנציאליים:

חקירת פרספקטיבות חלופיות: ניסויי מחשבה יכולים לאתגר אמונות קיימות ולהזמין חקירה של נקודות מבט שונות. זה יכול לעזור לאנשים לראות את המצבים שלהם מזוויות חדשות, מה שעלול להוביל להגברת המודעות העצמית וההבנה.

חקירה בטוחה של תרחישים היפותטיים: על ידי עיסוק בניסויי מחשבה, אנשים יכולים לחקור בבטחה מצבים שעלולים להיות מסוכנים או לא נוחים ללא השלכות בעולם האמיתי. זה יכול להועיל לעבודה עם חרדות או פוביות.

חיזוק מיומנויות חשיבה ביקורתית: תהליך היצירה והעיסוק בניסויי חשיבה יכול לשפר באופן משמעותי מיומנויות חשיבה ביקורתית על ידי עידוד ניתוח, הערכה והטלת ספק בהנחות. זה יכול להיות מעצים עבור אנשים לקבל החלטות מושכלות לגבי רווחתם.

מגבלות שיש לקחת בחשבון:

היעדר יישום בעולם האמיתי: בעוד שניסויי מחשבה יכולים להציע תובנות חשובות, הם עשויים שלא להיות מתורגמים ישירות לשינוי התנהגות בעולם האמיתי. תמיכה נוספת באמצעות טכניקות טיפוליות מבוססות עשויה להיות נחוצה.

נגישות לא שוויונית: יעילותם של ניסויי חשיבה עשויה להיות תלויה במידה רבה ביכולות קוגניטיביות אינדיבידואליות וברמת הנוחות של הנבדק עם חשיבה מופשטת. הדבר עלול להגביל את נגישותם לאוכלוסיות מסוימות.

שיקולים אתיים: ניסויי מחשבה מסוימים יכולים להיות מעוררים או מטרידים עבור אנשים מסוימים. יש צורך לשקול בזהירות סיכונים פוטנציאליים והשלכות אתיות לפני היישום.

עם זאת בעוד שפיתוח טיפול מבוסס ניסוי מחשבתי בלבד עשוי להיות בלתי ישים, שילובם ככלי משלים בתוך מסגרות טיפוליות מבוססות נראה מבטיח. זה יכול לכלול הנחיית חולים באמצעות ניסויי חשיבה ספציפיים שנועדו לענות על הצרכים הייחודיים שלהם ולהשלים התערבויות מבוססות ראיות אחרות.

כמובן שיש צורך במחקר נוסף כדי לחקור את היעילות והמגבלות של שימוש בניסויי מחשבה בטיפול פסיכולוגי. זה יכול לכלול מחקרים מבוקרים הבוחנים את השפעתם על אוכלוסיות ספציפיות ובעיות פסיכולוגיות.

נעבור כעת לניסויים מחשבתיים הקשור בהיבטים הפסיכולוגיים של היות סייבורג,

ככלל סייבורגים – הינם אנשים [אך יתכנו גם חיות] שיכולותיהם הפיזיות או הקוגניטיביות משופרות או משוחזרות באמצעות טכנולוגיה – עוברים אט אט ממדע בדיוני למציאות. ככל שהשילובים בין אדם למכונה מתרבים, הבנת ההשלכות הפסיכולוגיות הופכת קריטית.

סוגי סייבורגים והשלכות פסיכולוגיות

סייבורגים רפואיים

סייבורגים רפואיים כוללים אנשים עם תותבות, שתלי שבלול או ממשקים עצביים המיועדים לשיקום. מחקרים מדגישים את היתרונות הפסיכולוגיים, כגון איכות חיים משופרת, אך גם אתגרים, כולל כאבי גפיים מסוג פנטום ודחיית מכשירים. זהות אישית נותרת סוגיה מרכזית, שכן שילוב הטכנולוגיה יכול לטשטש את ההבחנה בין העצמי לאחר

סייבורגים צבאיים

סייבורגים צבאיים משתמשים בטכנולוגיה לשיפור הביצועים הפיזיים או הקוגניטיביים. מחקרים מגלים כי שיפורים כאלה עלולים להוביל לדריכות יתר, תסמינים דמויי PTSD ופגיעה מוסרית. עם זאת, טכנולוגיות הסתגלותיות, כגון שלד חיצוני, ואמצעי חישה מוגברים יכולות גם להגביר את החוסן ואת המודעות המצבית, ולהפחית את הלחץ הפסיכולוגי בתרחישי לחימה.

התקן סייבורגי בקסדה ואקסו-סקלטון [שלד חיצוני] : איור בעזרת AI

סייבורגים לחיזוק חברתי

סייבורגים אלה משתמשים בטכנולוגיה לשיפורים חברתיים או קוגניטיביים, כגון משקפי מציאות רבודה או ממשקי מוח-מחשב. בעוד שטכנולוגיות אלה מציעות קישוריות שאין דומה לה, הן עלולות להחריף את תחושות התלות ולהעלות חששות אתיים בנוגע לאוטונומיה קוגניטיבית.

שבב מוחי: איור בעזרת AI

ניסוי חשיבתי

ברצוני לחלק כעת את הסייבורגים לשני סוגים, האחד זהו סייבורג הנשלט על ידי כוח הרצון של האדם כמו במקרים של גפה מלאכותית ועד למקרים של התקן המחובר למטרת אוגמנטציה או הגברת יכולותיו הקוגניטיביות של האדם.

השני שלגביו נערוך את הניסוי החשיבתי הינו כזה הפועל אוטונומית בהתאם לתכנון אלוגוריתמי עצמי או על פי נתוני או רמזי סביבת האדם בלא להתחשב ברצון האדם.

והנה הבה נדמיין כי לפנינו אדם סייבורג שלמוחו מחובר התקן אוטונומי הפועל בהתאם לתכנון אלוגוריתמי עצמי או על פי נתוני או רמזי סביבת האדם בלי להתחשב ברצון האדם.

אם נקפוץ לעתיד, הבה נדמיין כי התקן זה שותל מחשבה במוחו של האדם. אבל האדם אינו חש שמחשבה זו נובעת ממנו, היא זרה לו. והנה יצרנו מצב דמוי הפרעה אובססיבית קומפולסיבית בה חודרות מחשבות למוח האדם שאינו מזדהה עימן, הן זרות לו, ובמונחים פסיכיאטריים אנו קוראים להן מחשבות אגו דיסטוניות, כלומר זרות לאדם. כעת השאלה היא מה טיבה של המחשבה הזו, מה תכנה? אם היא שונה בתכלית מערכיו ועמדותיו של האדם, הוא עלול לפתח חרדה ואולי אף טקסים קומפולסיביים פנימיים בנפשו פנימה או בעולם החיצוני בדומה לסובל מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

אם ההתקן אוטונומי זה כה משוכלל עד שהוא משתלט על רצון האדם ומבטל אותו עד שהאדם חש שהמחשבה המושרית על ידי ההתקן באה ממנו [ובמונחים פסיכיאטריים מחשבה אגו סינטונית], אף על פי שהיא נוגדת את ערכיו או ערכי החברה הסובבת או אף את נתוני המציאות, הרי יצרנו מצב המחקה מצב פסיכוטי של מחשבת שווא שהאדם חש שהיא נובעת ממנו וזו עלולה לגרום לחרדה פסיכוטית וקשת רגשות שליליים עזים אחרים.

מכאן שניסויי חשיבתי זה יכול להציע כי יש להגביל ואולי אף לאסור מצבים בהם ההתקן הסייבורגי מנוגד ואף עוקף את רצונו של האדם.

נדון כעת בהיבטים נפשיים נוספים של היות סייבורג [שאגב גם לגבי אחדים מהם ניתן לגבש ניסויים חשיבתיים בעלי עניין]

זהות

תיאוריות של קוגניציה מגולמת מציעות כי שילוב הטכנולוגיה בגוף משפיעה על תחושת העצמי (Gallagher, 2005). סייבורגים עלולים אפוא להשרות לעתים קרובות זהות כפולה: העצמי האורגני מחד והשיפור הטכנולוגי מאידך , מה שיכול ליצור דיסוננס קוגניטיבי והמתח הרגשי הנלווה אליו.

הסתגלות עצבית

הגמישות המוחית של המוח מאפשרת קבלה של תוספות טכנולוגיות, ומאפשרת מחד לאנשים לתפוס אותן כשלוחות של העצמי, עם זאת, תלות מוגזמת בטכנולוגיה עלולה לשנות מסלולים עצביים, ולהעלות חששות לגבי השפעות ארוכות טווח על בריאות הנפש.

סטיגמה חברתית וקבלה

תפיסות חברתיות משפיעות באופן משמעותי על רווחתם הפסיכולוגית של סייבורגים. עבודתו של גופמן (אנתרופולוג מרכזי) על סטיגמה מספקת עדשה להבנת האפליה האפשרית מצד החברה הסובבת הניצבת בפני סייבורגים, שעלולה להוביל את האדם-סייבורג לבידוד חברתי ולבעיות נפשיות.

ראיות אמפיריות

התאמה לתותבות רפואיות

מחקרים על קטועי גפיים המשתמשים בתותבות מתקדמות מראים רמות גבוהות של שביעות רצון, אך מדגישים אתגרים כגון אפקט "uncanny valley" בממשקי אדם-רובוט [המונח "uncanny valley" המדגים ירידה ניכרת בגרף של אהדה בכיוון של סלידה נטבע על ידי הרובוטיקאי היפני מסאהירו מורי בשנות השבעים של המאה העשרים. מורי שיער כי "uncanny valley" קורה כאשר תגובות בני האדם לרובוטים נעות מרגשות של אמפתיה לסלידה ותחושת מוזרות [קריפיות] כאשר הרובוטים התחילו להיראות אנושיים יותר, אך עדיין בבירור לא אנושיים].

יישומים צבאיים

מחקר של ספארו (2016) חושף דילמות אתיות ונטל פסיכולוגי העומד בפני אנשי צבא המשתמשים בטכנולוגיות משופרות.

גפיים מלאכותיות: איור בעזרת AI

הגברה קוגניטיבית

נתונים ממשתמשי הגברה קוגניטיבית מצביעים על פרודוקטיביות מוגברת אך גם מדווחים על חרדה מפני התיישנות פוטנציאלית ותלות בטכנולוגיה.

החוויה הפסיכולוגית של סייבורגים משתנה אפוא בהתאם לסוג ההגברה או האוגמנטציה וההקשר החברתי. בעוד שאינטגרציה טכנולוגית מציעה יתרונות משמעותיים, היא גם מציבה אתגרים ייחודיים הדורשים גישות רב-תחומיות כדי להתמודד איתם.

נראה אפוא כי מענה לצרכים הפסיכולוגיים של סייבורגים דורש:

מחקר בין-תחומי בנושא הסתגלות ארוכת טווח.

מסגרות מדיניות המבטיחות שימוש אתי בטכנולוגיות אוגמנטציה.

קמפיינים להגברת המודעות הציבורית להפחתת הסטיגמה ולהגברת הקבלה.

נרחיב כעת בנושא של שיפור קוגניטיבי סייבורגי: ממדים פסיכולוגיים

סייבורגים לשיפור קוגניטיבי משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כדי להגביר תהליכים קוגניטיביים כגון זיכרון, תשומת לב, פתרון בעיות וקבלת החלטות. טכנולוגיות אלה נעות בין התקנים לבישים לא פולשניים כמו מכשירי מציאות רבודה (AR) לממשקים עצביים פולשניים כמו ממשקי מוח-מחשב. ההשלכות הפסיכולוגיות של סייבורגים לשיפור קוגניטיבי הן מרובות פנים, וכוללות נושאים של זהות, אוטונומיה, תלות ואינטראקציה חברתית.

זהות ותפיסה עצמית

שיפור קוגניטיבי מאתגר לעתים קרובות תפיסות מסורתיות של זהות עצמית. אנשים עם טכנולוגיות מושתלות או לבישות מדווחים על רמות שונות של שילוב כלים אלה בתפיסה העצמית שלהם. עבור חלקם, ההרחבה הופכת להרחבה של יכולותיהם הקוגניטיביות, ומשפרת את תחושת הסוכנות והשליטה שלהם (Clark , 2003). עם זאת, אחרים חווים תחושה מקוטעת של העצמי, שבו הגבול בין היכולות הקוגניטיביות האורגניות שלהם לבין השיפורים הטכנולוגיים מרגיש לא ברור (Gallagher, 2005).

מחקרים מצביעים על כך שההשפעה הפסיכולוגית של טכנולוגיות אלה קשורה קשר הדוק לאופן שבו הן משתלבות בצורה חלקה בתפקודים קוגניטיביים יומיומיים. כאשר הטכנולוגיה פועלת באופן אינטואיטיבי והופכת ל"בלתי נראית" עבור המשתמש, תחושת העצמי נשארת יציבה. לעומת זאת, תקלות תכופות או שיבושים גלויים בפעולת הטכנולוגיה עלולים להוביל לתחושות של ניכור ותסכול.

אוטונומיה ותלות קוגניטיבית

אחת הדאגות בשיפור קוגניטיבי היא השחיקה הפוטנציאלית של האוטונומיה הקוגניטיבית. משתמשים עשויים להסתמך במידה רבה על טכנולוגיה לצורך קבלת החלטות, אחזור זיכרון או פתרון בעיות. בעוד הסתמכות זו יכולה לשפר את הפרודוקטיביות והיעילות, היא עלולה גם ליצור תלות, מה שמוביל לחרדה כאשר הטכנולוגיה אינה זמינה או מתקלקלת.

לדוגמה, משתמשים של ממשקי מוח-מחשב שנועדו לשפר את הזיכרון דיווחו על קשר פרדוקסלי עם הטכנולוגיה: הם מעריכים את השיפור בתפקוד הקוגניטיבי אך מרגישים פחות בטוחים ביכולות הזיכרון הטבעיות שלהם (Hampson et al., 2018). תופעה זו עולה בקנה אחד עם תלות נלמדת, שבה המוח מסתגל לעזרים חיצוניים ומקטין את יכולתו הטבועה לבצע משימות מסוימות.

השלכות רגשיות ופסיכולוגיות

טכנולוגיות לשיפור יכולות לעורר ספקטרום של תגובות רגשיות. בצד החיובי, משתמשים מדווחים לעתים קרובות על ביטחון עצמי מוגבר, לחץ מופחת הקשור לעומסי עבודה קוגניטיביים ותחושת הישג גדולה יותר. עם זאת, היתרונות האלה לעתים קרובות מאוזנים על ידי חששות לגבי השלכות אתיות, השלכות לגבי פרטיות ולגבי ההשפעות ארוכות הטווח על תפקוד המוח.

חרדה ודאגות קיומיות נפוצות בקרב סייבורגים קוגניטיביים, במיוחד אלה המשתמשים בטכנולוגיות פולשניות כמו ממשקי מוח-מחשב. משתמשים לעתים קרובות שואלים לגבי ההשלכות של שילוב רכיבים מלאכותיים בקוגניציה שלהם. הם מודאגים אם הדבר עשוי לשנות באופן יסודי את אישיותם או את האותנטיות שלהם. בנוסף, לחץ חברתי לאמץ שיפורים קוגניטיביים כדי להישאר תחרותיים במסגרות מקצועיות או אקדמיות יכול להוביל ללחץ ושחיקה.

אינטראקציות חברתיות וסטיגמה

דינמיקה חברתית ממלאת תפקיד מכריע בחוויה הפסיכולוגית של סייבורגים לשיפור קוגניטיבי. בעוד שטכנולוגיות כאלה נחגגות לעתים קרובות בקהילות טכנולוגיות ומדעיות, הקבלה החברתית הרחבה יותר נותרה לא אחידה. סייבורגים קוגניטיביים עשויים להתמודד עם ספקנות, פחד או דחייה מוחלטת מצד אחרים, במיוחד בהקשרים שבהם השיפור מספק יתרון תחרותי (Goffman, 1963).

חוסר שוויון נתפס בגישה לטכנולוגיות שיפור עלול להחריף מתחים אלה, שכן אלה ללא שיפורים עשויים להרגיש מקופחים. דבר זה יכול ליצור שסעים חברתיים ודיונים אתיים אודות ההוגנות של הרחבה קוגניטיבית. הסטיגמה הקשורה לשיפור קוגניטיבי יכולה להוביל לבידוד חברתי או חוסר רצון לחשוף בגלוי את השימוש בטכנולוגיות כאלה.

גמישות מוחית והסתגלות

הגמישות המוחית של המוח מאפשרת לאנשים להסתגל בצורה יוצאת דופן לטכנולוגיות לשיפור קוגניטיבי. עם הזמן, המוח לומד לשלב כלים אלה בתהליכים העצביים שלו, ולמעשה מתייחס אליהם כהרחבה של יכולותיו שלו (Clark, 2003). הסתגלות זו בולטת במיוחד אצל משתמשים צעירים, שמוחם מפגין פלסטיות גבוהה יותר בהשוואה למבוגרים יותר.

עם זאת, נותרו שאלות לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של התאמות כאלה. האם הסתמכותו של המוח על טכנולוגיות חיצוניות תחליש את יכולותיו הטבעיות לאורך זמן? ראיות ראשוניות מצביעות על כך שבעוד שיפור קוגניטיבי יכול לשפר תפקודים ספציפיים, הוא עשוי להוביל לפעילות מופחתת באזורים במוח שהיו אחראים בעבר על תפקודים אלה, תופעה הידועה בשם דגרדציה נוירופלסטית (Hampson et al, 2018).

ממדים אתיים ומוסריים

האתיקה של טכנולוגיות שיפור קוגניטיבי מוסיפה שכבה נוספת של מורכבות פסיכולוגית. משתמשים מתמודדים לעתים קרובות עם שאלות של הוגנות, אותנטיות ואחריות מוסרית. לדוגמה, אנשים המשתמשים בממשקי מוח-מחשב המשפרים את הזיכרון הביעו חששות אם הזיכרונות שלהם נשארים אותנטיים שלהם או בנויים באופן מלאכותי.

דילמות מוסריות אלה יכולות להשפיע על בריאות הנפש, במיוחד אצל אנשים שמעריכים אותנטיות ויושרה. חששות אתיים מתרחבים גם לרמה החברתית, כאשר הוויכוחים נמשכים על רגולציה והפצה שוויונית של טכנולוגיות לשיפור קוגניטיבי.

מקרי מבחן ונתונים אמפיריים

מחקרים שבחנו את ההשפעה הפסיכולוגית של טכנולוגיות לשיפור קוגניטיבי הניבו תוצאות מעורבות. למשל:

מחקר על משתמשים במשקפי AR בסביבות עבודה דיווח על פרודוקטיביות מוגברת אך גם חרדה מוגברת לגבי פרטיות ומעקב.

משתמשי ממשק מוח-מחשב בניסויים ניסיוניים דיווחו על שיפור בהיזכרות בזיכרון, אך הביעו חששות לגבי הליכים פולשניים והפוטנציאל לתלות הנגרמת על ידי טכנולוגיה (Hampson et al., 2018).

משתמשים בעזרים קוגניטיביים לבישים בהקשרים חינוכיים ציינו יכולות למידה משופרות אך גם לחץ חברתי מוגבר לבצע ברמה גבוהה יותר.

סיכום וכיוונים לעתיד

הפסיכולוגיה של סייבורגים לשיפור קוגניטיבי היא יחסי גומלין מורכבים של גורמים אישיים, טכנולוגיים וחברתיים. בעוד שטכנולוגיות אלה מציעות פוטנציאל עצום לשיפור קוגניטיבי, הן מציבות גם אתגרים הקשורים לזהות, אוטונומיה ובריאות נפשית. מחקר עתידי צריך להתמקד במחקרי אורך כדי להבין את ההשפעות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח, הנחיות אתיות לטיפול בדאגות חברתיות ואסטרטגיות לשיפור הקבלה החברתית.

הבה נדמיין כעת בסוג של ניסוי חשיבתי מקרה של התקן לשיפור קוגניטיבי המותקן במוחה של חולה עם מחלת אלצהיימר

בדמיוננו נדמיין את המקרה של חולה בת 69 שאובחנה עם מחלת אלצהיימר שעברה שיפור קוגניטיבי ניסיוני באמצעות ממשק מוח-מחשב (ממשק מוח-מחשב ). מטרת ההתערבות הייתה למתן את הירידה הקוגניטיבית על ידי הגברת הזיכרון וקבלת ההחלטות. הבה נדמיין כי ההשפעות הפסיכולוגיות, הקוגניטיביות והחברתיות של מעבר זה לסייבורג לשיפור קוגניטיבי נוטרו במשך שנתיים. האם ניסוי חשיבתי כזה יספק תובנה לגבי הפוטנציאל והאתגרים של שילוב נוירוטכנולוגיות מתקדמות בטיפול בדמנציה.

להלן תיאור המקרה

לפנינו בדמיוננו גברת א.מ. (זהות אנונימית) בת 69 עם מחלת אלצהיימר בשלב מוקדם, שאובחנה שלוש שנים קודם לכן.

היסטוריה רפואית: יתר לחץ דם, ליקוי שמיעה בינוני והיסטוריה משפחתית של דמנציה (מצד האם).

גברת א.מ. הציגה אובדן זיכרון מתקדם, קושי בביצוע משימות יומיומיות ובלבול מדי פעם. הערכות קוגנטיביות חשפו ליקויים בזיכרון אפיזודי ובתפקוד הניהולי, עם ציון בדיקת המצב במבחן מיני-מנטלי (MMSE) של 18/30, דבר המצביע על ליקוי קוגניטיבי בינוני ומעלה.

החולה הביעה תסכול מהזיכרון המתדרדר שלה והייתה לה מוטיבציה לחקור טיפולים ניסיוניים כדי לשמור על עצמאותה.

הבה נדמיין כי גב' א.מ. השתתפה בניסוי קליני שכלל השתלת ממשק מוח-מחשב שנועד לשפר את קידוד הזיכרון ושליפתו במבנה המוחי המכונה היפוקמפוס [מבנה מוחי מרכזי במערכי הזיכרון המוחי הקשור בין היתר במעבר זכרון טווח לזיכרון ארוך טווח]. ממשק המוח-מחשב מופעל על-ידי:

רישום פעילות עצבית במהלך משימות זיכרון.

רישום פעילות עצבית: איור בעזרת AI

גירוי אזורים ספציפיים בהיפוקמפוס בכדי לחזק קשרים עצביים הקשורים לזיכרון.

התקן מוחי: איור בעזרת AI

ניטור תוצאות והערכה פסיכולוגית

הבה נדמיין כי זיכרונה השתפר בכ -25% בהתבסס על הערכות נוירופסיכולוגיות ב3 החודשים לאחר הניתוח וכי ציון מבחן ה MMSE עלה ל-23/30.

והנה נדמיין כי היא מדווחת על רגשות מעורבים, כולל הקלה בהחזרת חלק מהתפקודים הקוגניטיביים ועם זאת מביעה חרדה מהאופי הפולשני של הטכנולוגיה. היא מתארת את תחושת הפעלת השתל כ"לא מוכרת אך מועילה".

והנה נדמיין כי בין 3 חודשים ועד אפילו שנה היא עוברת הסתגלות נאורופלסטית וכי דימות מוחי תפקודי מגלה פעילות מוגברת באזור ההיפוקמפוס ובאזורים קליפת המוח הסמוכים, דבר המרמז על שילוב מוצלח של ממשק המוח-המוח-מחשב וכי כעת גברת א.מ. מדווחת כי היא מרגישה את המכשיר כ"המשך טבעי" של תהליכי החשיבה שלה. והנה שלמרות שבתחילה היא הייתה סקפטית, היא מתחילה לראות את הטכנולוגיה כחלק מעצמה, ומכנה אותה "המאיץ או המנוע המנטלי שלי".

עם זאת, מדי פעם עדיין נרשמות תחושות של "לא לגמרי להיות עצמה", המשקפות דיסוננס זהותי.

וכך החרדה פוחתת משמעותית ככל שהביטחון שלה בשימוש במכשיר גדל. ואולי היא אף משתתפת בפגישות טיפוליות קבועות כדי לעבד את רגשותיה לגבי הפיכתה לסייבורג. והנה נדמיין כי בשלב ארוך טווח יותר עד שנתיים השיפור מגיע לשיא של לאחר 12 עד 16 חודשים אך נותר יציב לאחר מכן ,עם ציון MMSE של כ 24/30 כאשר הזיכרון האפיזודי והיכולות לפתרון בעיות טובים יותר באופן עקבי מאשר נקודת ההתחלה.

איור בעזרת AI

מהלך זה מציע כי גב' א.מ. החזירה לעצמה כפי הנראה את היכולת לנהל את כלכלת הבית ולהשתתף בפעילויות חברתיות ואיכות החיים שתדווח על עצמה תשתפר. אפשר והיא התמודדה במהלך התקופה עם סקרנות וספקנות מצד עמיתים ובני משפחה, במיוחד לגבי האתיות של ההתערבות ויתכן והתגובות הציבוריות נעו בין פליאה ועידוד לסטיגמה, ואולי אף היו שהאשימו אותה בחוצפתם בסוג של "רמאות " שכן שינתה באמצעות ההתערבות את מהלך הדברים הטבעי

ניסוי חשיבה זה [הגדוש הנחות] מדגיש את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של ממשקי מוח-מחשב לשיפור קוגניטיבי במיתון ההשפעות של דמנציה. עם זאת בעוד שנראה כי ההתערבות מספקת יתרונות קוגניטיביים ופסיכולוגיים משמעותיים, היא גם מציבה אתגרים הקשורים לזהות, תלות וקבלה חברתית. הממצאים מדגישים את הצורך בתמיכה פסיכולוגית איתנה ובמסגרות אתיות ביישום טכנולוגיות כאלה.

בהקשר זה, מעניין לדעת אודות קיומה של "קרן זכויות המוח" או "קרן המערכות העצביות " ['Neurorights Foundation'] ללא מטרות רווח. זו נוסדה בשנת 2017 בכדי להתמודד עם שאלות אלה ואיומים אפשריים על ידי העלאת הן המודעות הציבורית ועידוד קמפיין לסוגיות נוירוטכנולוגיות אתיות. [ראה https://neurorightsfoundation.org]. כחלק ממשימתה, הקרן מציעה את חמש "זכויות המערכות העצביות" ['neurorights'] הבאות:

"הזכות לפרטיות נפשית",

"הזכות לזהות אישית",

"הזכות לרצון חופשי",

"הזכות לגישה שווה להעצמת הנפש",

ו"הזכות להגנה מפני הטייה אלגוריתמית".

זכויות אלה קשורות קשר הדוק לצדק עבור הפרט, שכן הן מצביעות על התערבויות והגבלות המוטלות על יישומן של טכנולוגיות עצביות אצל הפרט הנחשבות לבלתי צודקות. חמש נקודות אלו לא חלות רק על אנשים בודדים, אלא על כל הפרטים בתוך מבנה חברתי-פוליטי, אשר נותן בולטות להיבטים כגון סולידריות, הגדרה עצמית ושוויון."

התקן מוחי: איור בעזרת AI

מעניין גם לציין כאן כי חברת Neuralink של אילון מאסק הודיעה לאחרונה כי קיבלה אישור להשיק את הניסוי הקליני הראשון שלה בקנדה עבור מכשיר שנועד לתת לאנשים משותקים את היכולת להשתמש במכשירים דיגיטליים באמצעות חשיבה.

כך, סטארט-אפ שבבי המוח Neuralink מסר כי המחקר הקנדי נועד להעריך את הבטיחות והפונקציונליות הראשונית של השתל המוחי שלו, המאפשר לאנשים עם קוודריפלגיה, או שיתוק של כל ארבע הגפיים, לשלוט במכשירים חיצוניים באמצעות מחשבותיהם.

הבה נדון כעת בגישות טיפול פסיכולוגיות אפשריות לסייבורגים

שילוב טכנולוגיה בגוף האדם ובנפשו, במיוחד לשיפור קוגניטיבי, מציב אתגרים פסיכולוגיים ייחודיים. התמודדות עם אלה באמצעות טיפולים פסיכולוגיים מותאמים אישית חיונית לתמיכה בסייבורגים בניהול בריאותם הנפשית, ניווט בשינויי זהות והשתלבות בחברה. להלן הצעה לגישות טיפוליות מבוססות ראיות להתמודדות עם אתגרים אלה:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

מטרה: לטפל בחרדה, ןבקונפליקטיםם אודות זהות ודפוסי חשיבה לא מסתגלים הקשורים לאינטגרציה טכנולוגית.

רכיבי ליבה:

פסיכואדוקציה: לחנך מטופלים אודות השיפורים הקוגניטיביים שלהם, מטרתם וההשפעות הפסיכולוגיות הפוטנציאליות שלהם בכדי להפחית פחד ואי ודאות.

ארגון מחדש קוגניטיבי: לעזור למטופלים לנסח מחדש מחשבות שליליות או מטרידות לגבי הטכנולוגיה שלהם, כגון "אני כבר לא אנושי" או "אני תלוי במכונה".

הפעלה התנהגותית: לעודד פעילויות שבונות ביטחון בשימוש בטכנולוגיה, לטפח תחושה של העצמה ונורמליות.

התערבות לדוגמה: מטופל החווה חרדה לגבי תפקוד לקוי אפשרי של השתל משפר הזיכרון שלו עשוי לעבוד על שיפורה של חשיבה קטסטרופלית מאתגרת (למשל, "אם זה ייכשל, אני אאבד את כל הזיכרונות שלי") ולפתח אסטרטגיות התמודדות כדי לבנות אמון במערכת.

טיפול נרטיבי

מטרה: לעזור לסייבורגים לבנות סיפור מגובש ומעצים על זהותם.

רכיבי ליבה:

שחזור זהות: לסייע לאנשים לשלב את השיפורים הטכנולוגיים שלהם בנרטיב האישי שלהם, ולהבטיח שהטכנולוגיה תיתפס כהרחבה ולא כתחליף לעצמי.

החצנת בעיות: הפרידו את הזהות של הפרט מהבעיות של הטכנולוגיה (למשל, ראיית תקלות כתקלות טכניות חיצוניות ולא ככשלים אישיים).

מסגור מחדש חיובי: הדגישו כיצד הטכנולוגיה מאפשרת להם להשיב פונקציות שאבדו או להשיג יכולות חדשות, תוך טיפוח הכרת תודה וחוסן.

התערבות לדוגמה: מטפל עשוי לעבוד עם מטופל כדי ליצור נרטיב אישי שבו השתל מתואר כ"כלי שמעצים את היכולות הטבעיות שלי" ולא כ"קביים שמחליפים את המוח שלי".

טיפול קבלה ומחויבות (ACT)

מטרה: לטפל בבעיות קיומיות, חרדה מתלות ודיסוננס זהותי.

רכיבי ליבה:

תרגולי מיינדפולנס: למדו את המטופלים להתבונן במחשבותיהם וברגשותיהם על היותם סייבורג ללא שיפוט, ולקדם קבלה של העצמיות הרבודה שלהם.

הבהרת ערכים: עזרו למטופלים לזהות את ערכי הליבה שלהם וכיצד השיפורים הטכנולוגיים שלהם עולים בקנה אחד עם ערכים אלה (למשל, אוטונומיה, עצמאות או תרומה לחברה).

מחוייבות התנהגותית: עודדו פעולות שתואמות את הערכים שלהם, ועוזרות להם להתגבר על הפחד משיפוט או תקלה.

התערבות לדוגמה: עבור סייבורג המודאג מסטיגמה חברתית, המטפל עשוי להתמקד בהכוונת פעילות המטופל עם הערך המוסף שלו לתרומה לחברה, ולחזק את השימוש שלו בטכנולוגיה כך שתתפס כשיפור משמעותי המעצים יכולותיו לתרום לאחרים.

פסיכותרפיה קיומית [אקסיטנציאליסטית]

מטרה: לעסוק בשאלות עמוקות של אותנטיות, תמותה ומשמעות ההוויה האנושית.

רכיבי ליבה:

חקר האותנטיות: דונו במשמעות של להיות אנושי אותנטי באמצעות שיפורים טכנולוגיים, המסייעים למטופלים ליישב בין האני האורגני וההגברה רבודה שלהם.

מודעות לתקלות ולתמותה: טפלו בחששות שמא החברה תרצה לסלקם מדרכה. שמא יהפכו למיושנים. שמא יחיו בעיקר את הפונקציונליות של הטכנולוגיה או שמא ההתקן יקצר את חייהם.

חיפוש משמעות: עזרו להם לגלות כיצד היכולות המשופרות שלהם מאפשרות להם לחיות חיים משמעותיים יותר למרות מגבלות קודמות.

התערבות לדוגמה: מטופל הנאבק עם השאלה "האם אני עדיין אני עם השתל הזה?" עשוי לחקור כיצד מהות הליבה שלו נשארת ללא שינוי, גם כאשר יכולותיו משופרות.

טיפול בינאישי (IPT- INTER PERSONAL THERAPY)

מטרה: לשפר את מערכות היחסים ולהפחית את הבידוד החברתי הנגרם על ידי סטיגמה חברתית או נסיגה עצמית.

רכיבי ליבה:

התמודדות עם מעברי תפקידים: עזור לסייבורגים להסתגל לזהות החדשה שלהם ולתפקידם החברתי כפרטים משופרים.

שיפור התקשורת: לפתח עימם אסטרטגיות כיצד לנווט בשיחות על הטכנולוגיה שלהם, לטפל באי הבנות או בסטיגמה מצד אחרים.

בניית מערכות תמיכה: לעודד מעורבות עם קהילות תומכות, כולל פורומים מקוונים או קבוצות לסייבורגים.

התערבות לדוגמה: תחושה סייבורגית דחויה על ידי עמיתים עשויה לעבוד על ביטוי החוויה שלהם וחינוך אחרים, טיפוח הבנה הדדית וקבלה.

טיפולים ממוקדי טראומה

מטרה: לטפל בטראומה פסיכולוגית הקשורה למעבר להיות סייבורג, במיוחד עבור אנשים עם הליכים פולשניים או היסטוריה של סטיגמה.

שיטות ליבה:

רגישות ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים מתחלפות (EMDR): עיבוד זיכרונות מטרידים הקשורים להשתלה או לדחייה חברתית.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס טראומה: התמקדות בבניית חוסן וטיפול בחרדה או דיכאון הקשורים לטראומה.

התערבות לדוגמה: מטופל עם תסמינים דמויי PTSD [תסמונת פוסט טראומטית] מהשתלת ממשק מוח-מחשב פולשנית עשוי להשתמש ב- EMDR בכדי לעבד מחדש את החוויה הטראומטית ולהפחית את המטען הרגשי שלה.

טיפול קבוצתי

מטרה: לבנות תחושה של קהילה ולנרמל את החוויה הסייבורגית.

רכיבי ליבה:

תמיכת עמיתים: לחבר סייבורגים עם אחרים שחולקים חוויות דומות כדי להפחית את תחושת הבידוד.

למידה משותפת: שיתוף אסטרטגיות התמודדות והצלחות, טיפוח חוסן קולקטיבי.

הפחתת סטיגמה: לספק מרחב בטוח לדון באתגרים חברתיים ולתמוך בקבלה.

התערבות לדוגמה: קבוצת תמיכה שבועית לאנשים עם שתלים קוגניטיביים יכולה להתמקד בסיפורים משותפים של התגברות על דעות קדומות חברתיות.

טיפול בביופידבק ונוירופידבק

מטרה: לעזור לסייבורגים לפתח שליטה רבה יותר על תפקודיהם המוגברים ולנהל מתח.

רכיבי ליבה:

ביופידבק: ללמד אנשים לווסת תגובות פיזיולוגיות (למשל, קצב לב, רמות מתח) המושפעות מהטכנולוגיה שלהם.

נוירופידבק: שימוש במשוב EEG בזמן אמת כדי לעזור למטופלים למטב את הפונקציונליות של טכנולוגיות השיפור הקוגניטיבי שלהם.

התערבות לדוגמה: מטופל החווה לחץ מוגבר במהלך הפעלת ממשק מוח-מחשב עשוי להשתמש בביופידבק כדי ללמוד טכניקות מרגיעות, ולשפר את שליטתו בתגובות רגשיות.

גישה רב תחומית

טיפול פסיכולוגי לסייבורגים דורש לעתים קרובות שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע רפואיים, מהנדסים ואנשי אתיקה כדי להתמודד עם כל קשת האתגרים. התייעצויות קבועות עם צוות הטכנולוגיה יכולות להבטיח שהמטופלים ירגישו נתמכים הן בהיבטים פסיכולוגיים והן בהיבטים טכניים של ההרחבה שלהם.

ההסתגלות הפסיכולוגית של סייבורגים דורשת אפוא גישה רחבה ובינתחומית. התאמת טיפולים לטיפול בשילוב זהויות, אוטונומיה ואינטראקציה חברתית יכולה לעזור לסייבורגים לנווט במורכבויות הרבודה של חייהם. מחקר עתידי צריך לחקור תוצאות ארוכות טווח של טיפולים אלה ולפתח התערבויות חדשות ככל שהטכנולוגיה מתפתחת.

לבסוף נציין כי ההיבטים הפסיכולוגיים של סייבורגים – אנשים שיכולותיהם הפיזיות או הקוגניטיביות משופרות או משוחזרות באמצעות אינטגרציה טכנולוגית – נחקרו בדיסציפלינות אקדמיות שונות, כולל פסיכולוגיה, פילוסופיה ואינטראקציה בין אדם למחשב. תרומות בולטות לתחום זה כוללות:

פסיכולוגיה סייבורגית: חוקרים במעבדת המדיה של MIT פיתחו את המושג "פסיכולוגיה סייבורגית", הבוחן כיצד המוח האנושי מתקשר עם מערכות תבוניות. תחום זה נועד לזהות תנאים שבהם מערכות אנושיות-בינה מלאכותית יכולות להפוך ליותר מסך חלקיהן, תוך ניסיון להבין ולמתן השלכות פוטנציאליות בלתי מכוונות של אינטראקציות כאלה. ממקום זה יצאה דיסרטציה על פסיכולוגיה סייבורגית: עבודת דוקטורט שכותרתה "פסיכולוגיה סייבורגית: האמנות והמדע של עיצוב מערכות אנושיות-AI התומכות בפריחה אנושית". העבודה מתעמקת באינטראקציות המורכבות והלא ליניאריות בין בני אדם לבינה מלאכותית. הוא מתמקד בהבנת ההשפעה של AI [אינטליגנציה מלאכותית] על תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים חשובים, כולל מוטיבציה, חשיבה ביקורתית, השתקפות עצמית, ביטחון, אמונות והטיות.

קורסים אקדמיים: מוסדות כמו אוניברסיטת פרינסטון מציעים קורסים כגון " פסיכולוגיה של סייבורג ", בכדי לחקור את הממשק האינטראקטיבי של טכנולוגיה ומוח. קורסים אלה בוחנים כיצד שיפורים טכנולוגיים משפיעים על הקוגניציה, הזיכרון והזהות האנושית.

פרספקטיבות פילוסופיות: הפילוסופית קתרין היילס דנה בהרחבה במושג הפוסט-אנושי, וחקרה כיצד הטכנולוגיה משפיעה על הזהות והקוגניציה האנושית. עבודתה מספקת הבנה בסיסית של ההשלכות הפסיכולוגיות של הפיכה לסייבורג.

קתרין היילס ילידת 1943

מראי מקום

Machamer, P. K., Darden, L., & Craver, C. F. (2000). Thinking about mechanisms. Philosophy of Science, 67(1), 1-25.

Sorensen, R. (1992). Thought experiments. Oxford University Press.

Clark, A. (2003). Natural-Born Cyborgs: Minds, Technologies, and the Future of Human Intelligence. Oxford University Press.

Gallagher, S. (2005). How the Body Shapes the Mind. Oxford University Press.

Sparrow, R. (2016). Enhanced warfighters? Ethical challenges in military human enhancement. Ethics and International Affairs, 30(1), 7-25.

Princeton University. (2023). Cyborg psychology [Syllabus]. Department of Psychology.

Hampson, R. E., et al. (2018). Memory enhancement in humans using a hippocampal neural prosthetic. Journal of Neural Engineering, 15(3), 046-051.

Hayles, N. K. (1999). How We Became Posthuman: Virtual Bodies in Cybernetics, Literature, and Informatics. University of Chicago Press.