פרופ' יוסף לוין

שיחה 67: אובייקט מעבר: הגדרה, פרספקטיבות תיאורטיות וטיפוליות, והקשר למודל העצמי

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב לקוראנו

אובייקטי מעבר, מונח שנטבע לראשונה על ידי רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט, מתייחסים לחפצים פיזיים המשמשים ילדים כדי להקל על המעבר בין תלות לעצמאות, בדרך כלל בשלבי ההתפתחות של הילדות המוקדמת. להלן סקירה מקיפה של ההגדרה, השימוש וההשלכות התיאורטיות של אובייקטי מעבר כפי שהושגו על ידי חוקרים שונים. בנוסף, נשער אודות היסודות הנוירוביולוגיים של התופעה, ונבחן את אזורי המוח המעורבים בהתקשרות לאובייקטי המעבר והשימוש בהם. באמצעות הסינתזה של תיאוריה פסיכואנליטית, פסיכולוגיה התפתחותית ומדעי המוח, ננסה לתרום להבנה הוליסטית של אובייקטי מעבר.

דונלד ויניקוט [ 1896-197]

אובייקטי מעבר ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחות הילד, במיוחד בהקלת המעבר מתלות ראשונית במטפלים העיקריים לאוטונומיה מוגברת. המונח "אובייקט מעבר" הוצג על ידי דונלד ויניקוט בשנת 1953 ומתייחס לפריט, לעתים קרובות שמיכה או בובת בעל חיים ממולאת, שילד משתמש בו להרגעה ונחמה כאשר הוא מופרד מהמטפל העיקרי שלו. אובייקטים אלה משמשים כמתווכים בין עולמו הפנימי של הילד לבין המציאות החיצונית, ומספקים ויסות רגשי במהלך מעברים התפתחותיים מרכזיים.

בעוד שההמשגה של ויניקוט הניחה את היסודות, חוקרים מאוחרים יותר בנו על הרעיון והרחיבו אותו, וחקרו את ממדיו הפסיכולוגיים, ההתפתחותיים והנוירוביולוגיים.

הגדרה ושימוש באובייקטי מעבר:

על פי ויניקוט, אובייקטי מעבר הם אובייקטים "קודם כל לא אני" המשמשים גשר בין העצמי של התינוק לבין העולם שמחוץ לאם. הם משמשים בכדי לעזור לילד לנהל את חרדת הפרידה מהמטפלים שלו תוך מתן נחמה. ויניקוט הניח כי אובייקטים אלה מגלמים שלב מעבר התפתחותי שבו עולם הפנטזיה הפנימי של הילד והמציאות החיצונית מתחילים להתמזג, ומאפשרים לילד חקירה עצמאית של העולם.

חוקרים שונים הרחיבו את עבודתו של ויניקוט, והציעו פרשנויות שונות לתפקידם ולמשמעותם של אובייקטי מעבר. תיאוריית ההתקשרות של בולבי, למשל, רואה באובייקטי מעבר ייצוגים של בסיס בטוח, המספק יציבות רגשית בעתות מצוקה. פסיכולוגים התפתחותיים אחרים הדגישו את תפקידם של אובייקטים אלה בקידום ויסות רגשי ובטיפוח תחושת ביטחון והמשכיות בהיעדר מטפל.

דובי מצומרר כאובייקט מעבר

מספר פרספקטיבות תיאורטיות ניסו להסביר את משמעותם של אובייקטי מעבר בהתפתחות הילד. תיאוריות מפתח כוללות:

תיאוריה פסיכואנליטית (ויניקוט): כיוצר המונח, ויניקוט ראה אובייקטי מעבר כחיוניים להתפתחות רגשית ופסיכולוגית, המסייעים בתיווך המעבר של הילד מתלות מוחלטת למצב של תפקוד עצמאי. עבור ויניקוט, אובייקטים אלה משקפים גם את תחושת העצמי המתפתחת של הילד ואת יכולתו לסבול אמביוולנטיות.

ג'ון בולבי [1907-1990]

תיאוריית ההתקשרות (Bowlby): תיאוריית ההתקשרות [ATTACHMENT] של ג'ון בולבי מרחיבה את הרעיון של אובייקטי מעבר על ידי מסגור שלהם בהקשר של יחסי התקשרות. עבור בולבי, אובייקטים אלה הם חלק בלתי נפרד מקידום תחושת הביטחון של הילד כאשר מטפלים אינם זמינים באופן מיידי. חפצי מעבר מתפקדים כתחליף לנוכחות המטפל, ומבטיחים ויסות רגשי והמשכיות של קשרי התקשרות.

ז'אן פיאז'ה [1896-1980]

תיאוריה קוגניטיבית-התפתחותית (פיאז'ה): תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של ז'אן פיאז'ה תורמת זווית שונה על השימוש באובייקטי מעבר. פיאז'ה הדגיש את תפקידו של אובייקט המעבר ביכולתו של הילד להבחין בין מציאות לפנטזיה. אובייקטים אלה משמשים כייצוגים קונקרטיים של רעיונות מופשטים ומסייעים בהתפתחות הקוגניטיבית של הילד.

ב.פ. סקינר [1904-1990]

תיאוריה ביהביוריסטית (סקינר): גישתו הביהביוריסטית של ב.פ. סקינר מציעה כי ההתקשרות לאובייקטי מעבר עשויה להיות התנהגות נלמדת הנובעת מחיזוק. אם החפץ מספק נחמה באופן עקבי, הקשר של הילד אליו מתחזק עם הזמן, מה שמגדיל את הסיכוי שישמש אותו במצבי מצוקה עתידיים.

פרספקטיבות נוירו-מדעיות: מחקרים עדכניים החלו לחקור את הבסיס העצבי של התקשרות והתנהגות מחפשת נוחות אצל ילדים. אף על פי שאובייקטי מעבר עצמם לא נחקרו בהרחבה בהקשר של מדעי המוח, ישנן ראיות לכך שאזורי המוח המעורבים בהתנהגויות התקשרות, עשויים להיות מופעלים באופן דומה בעת אינטראקציה עם אובייקט מעבר. כך מחקרים נוירו-מדעיים על התנהגות ההתקשרות זיהו כמה אזורים במוח המעורבים בחיפוש אחר נוחות ובוויסות רגשי. בעוד שמחקר המתמקד באופן ספציפי באובייקטי מעבר נמצא עדיין בשלביו הראשונים, מחקרים קשורים מצביעים על כך שאזורי המוח הבאים ממלאים תפקיד משמעותי:

האמיגדלה: האמיגדלה היא מרכזית בעיבוד רגשות, במיוחד פחד וחרדה. סביר להניח שהיא מעורבת בתהליכי הוויסות הרגשי הקשורים להתקשרות ולשימוש באובייקטי מעבר כדי להקל על חרדת נטישה.

קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (vmPFC): ה-vmPFC מעורב בוויסות רגשי, קבלת החלטות ועיבוד חברתי. אזור זה עשוי לסייע לווסת את התגובות הרגשיות המופעלות על ידי פרידה מהמטפלים, כאשר אובייקטי מעבר משמשים ככלי ויסות עבור הילד.

פיתול החגורה הקדמי (ACC): ה-ACC קשור לוויסות של חוויות רגשיות וכאב. סביר להניח שהיא מעורבת בהשפעות המנחמות שחפצי המעבר מספקים, ומסייעת להקל על המצוקה הרגשית הנובעת מפרידה של מטפל.

האינסולה: האינסולה מעורבת באינטרוספקציה (תפיסת מצבים גופניים פנימיים) ובעיבוד רגשי. מחקרים מצביעים על כך שהוא עשוי לשחק תפקיד בבולטות הרגשית של אובייקטי מעבר, במיוחד בהקשר של הרגעה ונוחות בזמנים של לחץ.

ההיפוקמפוס: ההיפוקמפוס מעורב ביצירת זיכרון ובניווט מרחבי. מעורבותו בהתקשרות ובהתנהגויות של חיפוש נחמה מרמזת על תפקידו ביצירת זיכרונות רגשיים הקשורים למטפלים, אשר אובייקטי מעבר עשויים לשכפל באופן חלקי.

חפצי מעבר הם אפוא היבט חיוני בהתפתחות הילדות המוקדמת, המאפשרים את המעבר של הילד מתלות לעצמאות. בעוד שההמשגה המוקדמת של דונלד ויניקוט לאובייקטים אלה הניחה את היסודות לחלק גדול מההבנה הנוכחית, מגוון רחב של תיאוריות מפסיכואנליזה ועד מדעי המוח מציעות נקודות מבט מגוונות על משמעותן. השימוש באובייקטי מעבר אינו רק תופעה פסיכולוגית, אלא עשוי לכלול גם מנגנונים עצביים ספציפיים הקשורים לוויסות רגשי והתנהגויות של התקשרות. מחקר עתידי הן בפסיכולוגיה התפתחותית והן במדעי המוח עשוי להבהיר עוד יותר את הקשר המורכב בין אובייקטים אלה לפעילות המוחית, ולהציע תובנות חדשות על תפקידם בהבשלה של תהליכים רגשיים וקוגניטיביים.

נציין כאן כי תיאוריות של אובייקטי מעבר חשובות מכמה סיבות, בעיקר בשל תפקידן הבסיסי בהבנת ההתפתחות האנושית, ההתקשרות, הויסות הרגשי והתפקוד הפסיכולוגי. להלן סיבות מרכזיות מדוע תיאוריות אלה הן משמעותיות:

תובנה לגבי התפתחות מוקדמת וצמיחה פסיכולוגית

גשר בין תלות לעצמאות: אובייקטי מעבר הם מרכזיים להבנת האופן שבו ילדים עוברים מהסתמכות מוחלטת על מטפלים להתפתחות עצמאות. התיאוריות הסובבות אותם מספקות תובנה לגבי האתגרים הרגשיים והפסיכולוגיים המתרחשים בתקופה זו, שהיא חיונית להבנת התפתחות הילד.

תרומתו של ויניקוט: הצגתו של דונלד ויניקוט את מושג אובייקטי המעבר מסייעת להסביר כיצד ילדים מנווטים במרחב שבין עולמם הפנימי למציאות החיצונית. הוא שופך אור על התפתחות תחושת העצמי והזהות בגיל הרך, ומדגיש כיצד ילדים משתמשים בחפצים לניהול קונפליקטים פנימיים ומצוקות רגשיות.

התקשרות וויסות רגשי

תיאוריית ההתקשרות: הרעיון של אובייקטי מעבר חיוני בתורת ההתקשרות, שפותחה על ידי ג'ון בולבי. בולבי הדגיש את תפקידן של התקשרות מוקדמת בעיצוב ויסות רגשי, ואובייקטי מעבר משמשים תחליף מוחשי לנוכחות המטפל, ומסייעים לילדים לווסת חרדה ומצוקה. השימוש בחפצי מעבר מדגיש את החשיבות של יחסי התקשרות יציבים ובטוחים להתפתחות רגשית בריאה.

ויסות עצמי רגשי: חפצי מעבר מספקים נחמה בזמנים של לחץ וחרדה, ומסייעים לילדים לנהל את רגשותיהם כאשר מטפלים נעדרים. הדבר מחזק את חשיבותם של אובייקטים חיצוניים בהקניית ביטחון רגשי, במיוחד ברגעי פחד או פרידה, החיוניים להבנת החוסן הרגשי.

התפתחות קוגניטיבית וחברתית

תיאוריות קוגניטיביות התפתחותיות: תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה מציעה כי אובייקטי מעבר יכולים לעזור לילדים להבדיל בין מציאות לפנטזיה. אובייקטים אלה מאפשרים התפתחות של ייצוג מנטלי וחשיבה סימבולית, שהם אבני דרך קוגניטיביות מרכזיות בגיל הרך.

תפקוד חברתי: בנוסף לתפקידיהם הפסיכולוגיים והקוגניטיביים, אובייקטי מעבר עשויים לשרת גם פונקציות חברתיות, כגון קידום אינטראקציה עם בני הגיל או יצירת תחושת המשכיות בין הבית לסביבות אחרות כמו מעון יום או בית ספר.

הבנת הפרעות פסיכולוגיות

תפקיד במצוקה פסיכולוגית: תיאוריות של אובייקטי מעבר יכולות לעזור לזהות כיצד הפרעות בהתפתחות התקינה של התקשרות וויסות רגשי עלולות להוביל לבעיות פסיכולוגיות. לדוגמה, ילד שאינו יוצר התקשרות בטוחה או שחווה טראומה עלול להסתמך יתר על המידה על אובייקטי מעבר כמנגנון מפצה. הבנת דינמיקות אלה מסייעת באבחון וטיפול בהפרעות רגשיות ובבעיות הקשורות להתקשרות.

מניעת בעיות נפשיות: הכרה בחשיבותם של אובייקטי מעבר ושלבי ההתקשרות יכולה לסייע גם בפיתוח אסטרטגיות מניעה לבעיות נפשיות אצל ילדים, במיוחד בהבנת האופן שבו ילדים מתמודדים עם לחץ, אובדן או חרדת נטישה.

השלכות נוירו-מדעיות

יסודות נוירוביולוגיים: אובייקטי מעבר עשויים להיות קשורים לאזורים מסוימים במוח המעורבים בוויסות רגשי, התקשרות ותגובות לחץ. הבנת האופן שבו אובייקטי מעבר מתקשרים עם המוח מסייעת ליצור מבט משולב יותר על הקשר גוף-נפש ומציעה תובנות טיפוליות פוטנציאליות לילדים המתמודדים עם ויסות רגשי או הפרעות התקשרות.

רלוונטיות תרבותית וחברתית

וריאציות תרבותיות: תיאוריות על אובייקטי מעבר פותחות גם חלון להבנת שינויים תרבותיים בפרקטיקות גידול ילדים וכיצד חברות שונות רואות התקשרות והתפתחות רגשית. בתרבויות מסוימות, ילדים עשויים לקיים מערכות יחסים שונות עם אובייקטי מעבר או להשתמש בהם בדרכים מגוונות, המספקות תובנות חשובות על פסיכולוגיה התפתחותית בין-תרבותית.

תפקיד בבגרות: חפצי מעבר אינם תופעת ילדות בלבד; השפעתם יכולה להימשך גם לבגרות. לדוגמה, מבוגרים עשויים ליצור היקשרות לאובייקטים המספקים נחמה במצבים מלחיצים, ומציעים תובנה לגבי ההשפעה ארוכת הטווח של חוויות התפתחותיות מוקדמות על חיים מאוחרים יותר ומנגנוני התמודדות רגשית.

ערך טיפולי

יישומי פסיכותרפיה: במסגרות טיפוליות, הבנת תפקודם של אובייקטי מעבר מאפשרת לפסיכולוגים ולמטפלים לעבוד עם מטופלים בכל הגילאים בנושאים הקשורים להתקשרות, ויסות רגשי והרגעה עצמית. הרעיון של אובייקטי מעבר יכול להיות מיושם הן בטיפול בילדים והן במבוגרים, ולעזור לאנשים לחקור את דפוסי ההתקשרות הרגשית שלהם ולזהות דרכים להשתמש בחפצים או טקסים כמקורות לנחמה.

פסיכואנליזה ותיאוריית יחסי אובייקט: עבור פסיכואנליטיקאים, אובייקטי מעבר חיוניים להבנת היווצרותם של אובייקטים פנימיים או ייצוגים של אחרים משמעותיים. ייצוגים פנימיים אלה יכולים להשפיע על חיי הרגש, ההתנהגות והיחסים הבין-אישיים. תיאוריות של אובייקטי מעבר מציעות כלים רבי ערך לניתוח וטיפול במצוקה רגשית ובדפוסי התקשרות לא מתפקדים אצל מבוגרים.

כאמור הרעיון של חפצי מעבר יכול לשחק גם תפקיד בחיים הבוגרים, הרבה מעבר לגיל הרך. בעוד שחפצי מעבר קשורים בדרך כלל לילדים, במיוחד ביחס למעבר מתלות במטפלים לעצמאות, השפעתם ומשמעותם יכולות להימשך גם בבגרותם בכמה דרכים:

נוחות רגשית ומנגנוני התמודדות

חפצי נוחות: מבוגרים עשויים להמשיך להשתמש בחפצים לנוחות בזמנים של לחץ, חרדה או תהפוכות רגשיות. חפצים אלה אולי אינם אותם חפצי מעבר ילדותיים (כגון שמיכה או בעל חיים ממולא), אך הם משרתים פונקציות דומות. לדוגמה, מבוגרים מסוימים עשויים לשאת פריטים ספציפיים (למשל, תכשיטים, תצלומים או חפצים סנטימנטליים) או לעסוק בטקסים חוזרים (למשל, לבישת בגדים מסוימים או נשיאת ספר אהוב) כדרכים להרגיע את עצמם במצבים מלחיצים.

המשכיות פסיכולוגית: ההתקשרות לאובייקטים מנחמים יכולה להציע יציבות רגשית ותחושה של המשכיות פסיכולוגית, במיוחד כאשר מתמודדים עם נסיבות מאתגרות כמו אובדן, פרידה או שינוי משמעותי בחיים. חפצים אלה מספקים תזכורת מוחשית לתחושת ביטחון או חוויות עבר ששימשו כמקורות נוחות.

התקשרות ויחסים

אובייקטי מעבר מופנמים: הפונקציה הפסיכולוגית של אובייקטי מעבר אינה מוגבלת לפריטים פיזיים אלא יכולה להתרחב לאובייקטים מופנמים או ייצוגים מנטליים. בבגרות, אלה יכולים ללבוש צורה של מבנים רגשיים או פסיכולוגיים, כגון זיכרונות, אמונות או דימויים מנטליים של מערכות יחסים בעבר. לדוגמה, אדם עשוי "לשאת" נפשית דימוי מופנם של אחר משמעותי או דמות חיובית מעברו, כמקור לתמיכה רגשית או יציבות.

סגנונות התקשרות: על פי תיאוריית ההתקשרות, הדרכים שבהן אנשים יצרו התקשרות בילדות יכולות לעבור למערכות יחסים בוגרות. מבוגרים שהיו להם קשרים בטוחים בילדות עשויים ליצור מערכות יחסים בריאות ומאוזנות, בעוד שאלו עם סגנונות התקשרות לא בטוחים (למשל, חרדים או נמנעים) עשויים להסתמך יותר על קביים רגשיים, כגון חפצי מעבר או סמלים של ביטחון, כדי להתמודד עם לחץ ביחסים. במובן זה, התנהגויות התקשרות של מבוגרים יכולות לשקף שימוש מפותח באובייקטי מעבר שעליהם הסתמכו לראשונה בילדות.

חפצים סמליים ושגרות

אובייקטים כסמלים: בבגרות, אובייקטי מעבר עשויים לא רק להרגיע אלא גם לבטא משמעות סמלית. לדוגמה, אובייקט עשוי לייצג אירוע משמעותי, הישג אישי או מערכת יחסים. אנשים עשויים להמשיך להסתמך על חפצים כאלה כסוג של הרגעה, בדומה לאופן שבו ילדים משתמשים בחפץ נוחות לביטחון. תפקיד סמלי זה יכול להתרחב לבגרות בצורה של פריטים כמו טבעות נישואין, ירושות או מזכרות, המשמשים תזכורות פיזיות לחוויות רגשיות ואבני דרך.

טקסים ושגרה: מבוגרים רבים מפתחים טקסים או שגרות המשקפים את התפקיד המנחם שמילאו חפצי מעבר בילדות. שגרות אלה עשויות לכלול הרגלים אישיים (למשל, נשיאת פריט מסוים במהלך נסיעה, או עיסוק בטקסים ספציפיים לפני השינה) המסייעים בניהול חרדה או מספקים יציבות רגשית, במיוחד בזמנים מלחיצים.

שימושים טיפוליים ותמיכה פסיכו-סוציאלית

תרפיה וריפוי: בפסיכותרפיה, במיוחד בטיפול פסיכודינמי ופסיכואנליטי, הרעיון של אובייקטי מעבר יכול להיות מועיל בחקירת בעיות התקשרות לא פתורות או צרכים רגשיים הנישאים מהילדות. לדוגמה, מטפל עשוי לעזור למטופל לזהות אובייקטים או סמלים בעלי משקל רגשי משמעותי, לעבוד דרך הקשרים אלה בטיפול כדרך לפתור קונפליקטים רגשיים ולהקל על הריפוי.

תיאוריית יחסי אובייקט: במסגרות פסיכואנליטיות, תיאוריית יחסי האובייקט מציעה כי התקשרות מוקדמת ושימוש באובייקטי מעבר תורמים להתפתחותם של אובייקטים מופנמים – ייצוגים מנטליים של מערכות יחסים וחוויות רגשיות – המשפיעים על האופן שבו פרטים מתייחסים לאחרים בבגרותם. אובייקטים פנימיים אלה ממשיכים להשפיע על תפיסותיו ותגובותיו הרגשיות של האדם במערכות יחסים, אישיות ומקצועיות כאחד.

אבל ואובדן

אובדן של אדם אהוב: מבוגרים עשויים להמשיך להשתמש בחפצי מעבר כדרך לניהול אבל או אובדן. לדוגמה, החזקת חפץ אישי של אדם אהוב שנפטר יכולה לשמש גשר לזיכרון ולנוכחות הרגשית של אותו אדם, ולאפשר לאנשים לשמור על קשר עם מישהו שנפטר. שימוש זה בחפצים לניהול אבל משקף את התפקיד המתמשך של אובייקטי מעבר במתן נחמה לנוכח פרידה ואובדן.

התקשרות מתמשכת: חפצי מעבר בבגרות יכולים להיות קשורים לתחושת התקשרות מתמשכת. השמיכה האהובה על הילד, למשל, עשויה להפוך לנכס מבוגר יקר המסמל ביטחון רגשי וקשר מנחם לעברו. התקשרות זו לאובייקטים בבגרות מדברת על ההשפעה המתמשכת של אובייקטי מעבר במתן יציבות רגשית.

המשכיות קוגניטיבית ופסיכולוגית

זהות והמשכיות: האובייקטים שמבוגרים בוחרים להיאחז בהם או לשמור עליהם קרובים יכולים להיות קשורים לזהות אישית ולהמשכיות. בדיוק כפי שחפצי מעבר מסייעים לילדים לפתח תחושת עצמי ועצמאות, כך האובייקטים שמבוגרים שומרים משקפים לעתים קרובות את ההיסטוריה האישית שלהם ואת המשכיות זהותם לאורך זמן. אובייקטים אלה מסייעים לאנשים לשלב חוויות עבר בתחושת העצמי הנוכחית שלהם, תוך שמירה על חוט פסיכולוגי דרך שלבי חיים שונים.

סמל שליטה: בזמנים של חוסר ודאות או מעברים משמעותיים בחיים, כגון שינויי קריירה, מעבר למקום חדש או משברים אישיים, מבוגרים עשויים למצוא נחמה בשליטה או בהיצמדות לאובייקטים המייצגים יציבות. אובייקטים אלה מספקים תחושה של שליטה וקרקוע, בדומה לאופן שבו חפצי מעבר פועלים כסמלים של ביטחון והרגעה עצמית בילדות.

בבגרות, הרעיון של אובייקטי מעבר מתפתח אפוא אך נשאר חלק מהותי מהתפקוד הרגשי והפסיכולוגי. בעוד שהאובייקטים הפיזיים עצמם עשויים להשתנות, התפקיד הפסיכולוגי שהם ממלאים – המציע נוחות, יציבות ותחושת המשכיות – ממשיך להיות משמעותי. הבנת ההשפעה המתמשכת של אובייקטי מעבר בחיים הבוגרים מסייעת לתפוס את המנגנונים העמוקים יותר של התקשרות, ויסות רגשי וצמיחה אישית. בדרך זו, המושג מספק תובנות חשובות על האופן שבו חוויות הילדות המוקדמת יכולות לעצב תגובות רגשיות ומנגנוני התמודדות לאורך החיים.

Winnicott, D. W. (1953). Transitional Objects and Transitional Phenomena: A Study of the First Not-Me Possession. International Journal of Psychoanalysis, 34, 89-97.

Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss: Volume 1. Attachment. Basic Books.

Piaget, J. (1952). The Origins of Intelligence in Children. International Universities Press.

Skinner, B. F. (1953). Science and Human Behavior. Free Press.

במודל שאנו מפתחים העצמי כולל את מרכיבי נפשו של האדם. המודל מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.

נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכו '. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד. בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגניטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים.

העצמי הראשוני כולל גם את שבעת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות: 1. רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ סטטוס) 2. רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ נורמות) 3. רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ התקשרות) 4. רגישות לאיום (ערוץ איום) 5. רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ שגרתי) 6. רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ אנרגיה). 7. רגישות פרופריוצפטיבית לתחושות ותפקודי הגוף. ככל שהאדם מגלה פחות רגישות בערוצים אלו כך הוא בריא יותר נפשית. רגישות רבה מאוד בערוץ אחד או יותר עלולה להיות קשורה לפתולוגיה נפשית.

מתוך העצמי הראשוני הולכים ומתפתחים [מתוך גרעינים מולדים המהווים בסיס פרה-מורדיאלי להתפתחות] מספר מבני-על תוך אינטראקציה של האדם במהלך חייו עם הדמויות בסביבתו :

Experience coordinating agency [1 או מנגנון התאום החווייתי

2] שלשה מבני על שיחד מרכיבים את העצמי המשני או העצמי החברתי, אלו כוללים את:

א] קבוצת אוסף הדמויות המופנמות שנכנה במטפורה דירקטוריון הדמויות המופנמות ,

ב] קבוצת אוסף האויבים

ג] קבוצת אוסף ייצוגיי האני.

להלן תמונת המודל

אם נסכם ונפרט מעט יותר הרי:

מנגנון התאום החווייתי או Experience Coordinating Agency

מבנה שמצוי בעצמי הראשוני, כולל שלושה רשתות מוחיות: רשת בולטות רגשית, רשת קוגניציה ניהולית, ורשת מצב ברירת המחדל.

פעילות יתר או תת-פעילות ברשתות אלו מרמזת על פתולוגיה נפשית.

תפקיד מנגנון התאום החווייתי : סריקה והערכה של המערכים הפנימיים והחיצוניים, וכן פרשנות של אירועים פנימיים וחיצוניים.

דירקטוריון הדמויות המופנמות:

אוסף דמויות משפיעות מהחיים, מסודרות בהיררכיה, עם דיאלוג מתמשך וקונפליקטים ביניהן.

דמות "העצמי המנהיג" המשפיעה על קבלת החלטות והפנמת מידע.

הדמויות המופנמות מהוות ייצוגים מופנמים לאנשים במציאות הסובבת או דמויות דמיוניות מבספרות והתרבות שהשפיעו ניכרות על האדם.

קבוצת האויבים:

קבוצת דמויות מופנמות עם ערכיות רגשית שלילית המאיימות על האדם.

השפעת דמויות אלו נגרמת בעקבות אירועים טראומטיים.

באם דמויות האויבים דומיננטיות בנפשו של האדם, הדבר עלול להצביע על פתולוגיה נפשית.

ייצוגי האני:

במהלך התפתחות האדם נוצרים ייצוגי אני מספר בשלבי חיים שונים (כילד, נער, מבוגר).

ייצוגי האני עשויים להצביע על פתולוגיה נפשית אם הם מעוותים או לא בשלים.

הנה סיכום של שבעת ערוצי הרגישות:

ערוץ סטטוס – רגישות למעמד ולמיקומו של האדם, ותגובה לשינויים במעמדו החברתי או הסוציאלי.

ערוץ נורמות – רגישות לשינויים בנורמות החברתיות, האתיות או התרבותיות, ולהתאמה של האדם לנורמות אלו.

ערוץ התקשרות – רגישות להיקשרות רגשית לזולת ולמערכות יחסים אינטימיות.

ערוץ איום – רגישות לאיומים פיזיים או נפשיים, ותגובה למצב של סכנה או חשש.

ערוץ שגרתי – רגישות לשינויים בשגרה או במבנה היום-יומי, ולתחושת חוסר נוחות או בלבול בעת חריגה מהשגרה.

ערוץ אנרגיה – רגישות לשינויים ברמות האנרגיה האישית והיכולת לבצע פעולות.

ערוץ פרופריוצפטיבי -רגישות לתגובתיות האישית הפרופריוצפטיבית של הפרט כלפי תחושות פנימיות מגופו או רגישות יתר באחד החושים לגירויים חיצוניים.

ככל שהרגישות בערוצים אלו נמוכה יותר, כך מצב בריאות הנפש טוב יותר. רגישות גבוהה בערוץ מסוים עשויה להעיד על פתולוגיה נפשית.

הבה ננסה לשער כעת אודות ההקשר של אובייקטי מעבר למודל שאנו מפתחים לעצמי

המנגנון לתיאום חווייתי (ECA) מתואר כמנגנון פנימי המפנה בולטות [מיקוד] רגשית, מעריך הן את הסביבה הפנימית והן את הסביבה החיצונית ומפרש אירועים המשפיעים על העצמי.

אובייקטי מעבר משמשים כלים לניהול מעברים רגשיים ופסיכולוגיים במסגרת זו. הם עוזרים לגשר על הפער בין העולם הפנימי (רגשות וייצוגים עצמיים) לבין המציאות החיצונית (אינטראקציות עם אחרים, סביבה). כאשר אדם מקיים אינטראקציה עם אובייקט מעבר, הוא מספק נוחות רגשית, ומאפשר לאדם לעבד ולווסת תחושות של חרדה, הפרדה או מצוקה בצורה קלה יותר לניהול. המנגנון לתיאום חוויתי מכיל תחילה את רשת הבולטות הרגשית הפונה להוויה פנימית [רשת ברירת המחדל] או חיצונית [רשת קוגניציה ניהולית] אובייקט המעבר נמצא בתווך בין שני אלו קיים במציאות החיצונית ומייצג הוויה פנימית כך שנראה שרשת הבולטות החווייתית מתווכת בין שתי הרשתות האחרות בעת הפניית הקשב אל אובייקט המעבר.

מנהלת או דירקטוריון הדמויות המופנמות מייצג באופן מטאפורי את הדמויות המופנמות המאורגנות באופן היררכי ומשפיעות על החלטותיו, רגשותיו והתנהגותו של הפרט. דמויות אלה כוללות אנשים משמעותיים מהעבר, כמו גם דמויות דמיוניות או סמליות, הממשיכות להשפיע על מחשבותיו והתנהגויותיו הנוכחיות של הפרט.

אובייקטי מעבר עשויים להיות מיוצגים בתוך מערכת זו כחלק מהדמויות המופנמות. לדוגמה, דמות הורה או מטפל עשויה להיות מופנמת לצד אובייקט מעבר (כגון שמיכה או בעל חיים ממולא). חפצים אלה, כאשר הם משמשים כנוחות או מווסתים רגשיים, יכולים לשמש כייצוגים של המטפל או האדם האהוב, לספק תחושה של ביטחון וביטחון כאשר הפרט מתמודד עם אתגרים. אנו משערים כי בעת שהקשב מופנה לאובייקט המעבר הדמות שהוא מייצג עולה בהיררכיה בדירקטוריון הדמויות אלא אם היא כבר בעמדת המנהיג הפנימי.

קבוצת האויבים מופנמים: מורכבת מדמויות מופנמות שליליות המהוות איום על רווחתו הנפשית של הפרט. אויבים אלה מופיעים לעתים קרובות לאחר אירועים טראומטיים או מלחיצים והם קשורים בדרך כלל לרגשות שליליים כגון פחד, כעס או בושה.

חפצי מעבר עשויים למלא תפקיד הגנתי בכך שהם עוזרים לחצוץ מפני ההשפעה של "אויבים" אלה. לדוגמה, כאשר האויבים המופנמים מופעלים, אובייקטי מעבר עשויים לשמש כאמצעי לנטרל את המצוקה הרגשית שהם גורמים, על ידי מתן נוחות או תחושת שליטה. האובייקט עשוי לשמש מגן או מקור לנחמה בזמנים בהם דמויות פנימיות שליליות שולטות.

ייצוגי האני חיוניים בהתפתחות העצמי החברתי כאשר שלבים שונים בחיים (למשל, ילדות, התבגרות, בגרות) מציעים ייצוגים ייחודיים של האני. ייצוגים אלה מושפעים מיחסי הגומלין בין הדמויות הפנימיות [במיוחד דמויות המנהיגם המופנמות] לחוויות החיצוניות.

חפצי מעבר מסייעים לעתים קרובות ביצירת ייצוגי אני חיוביים או יציבים, במיוחד בילדות. הם קשורים להבנה של הילד את עצמו ביחס למטפלים שלו. עבור מבוגרים, המשך השימוש או ההיצמדות לאובייקטים יכול לשקף היבטים של ייצוגי האני שעדיין קשורים לדמויות התקשרות מוקדמות, והאובייקט עשוי להפוך לחלק מהזהות המתמשכת שלהם ומהוויסות הרגשי שלהם.

תפקידם של ערוצי רגישות: שבעת ערוצי הרגישות – מעמד, נורמות, התקשרות, איום, שגרה, אנרגיה ופרופריוספציה – מתארים כיצד אנשים מגיבים למצבי חיים שונים ולגורמי לחץ. כאשר ערוצים אלה רגישים יותר, הם עשויים להצביע על בעיה נפשית פוטנציאלית.

ניתן להשתמש באובייקטי מעבר כדי לווסת רגישויות בחלק מהערוצים הללו. במיוחד, ערוץ ההתקשרות קשור ישירות להיקשרות רגשית לאחרים, ואובייקטי מעבר עוזרים להרגיע חרדה הקשורה להתקשרות. באופן דומה, אם יש רגישות מוגברת לאיום [נטישת האחר המשמעותי] אובייקטי מעבר יכולים לשמש כמקור ביטחון, להפחית איומים נתפסים ולהציע נוחות מול סכנה או מתח.

6. חפצי מעבר בטיפול:

מסגרת הטיפול הממוקד בקבוצות ההתייחסות (RGFT) שהמודל מהווה בסיס תאורטי לקיומה [ראה פירוט אודות RGFT בשיחות קודמות] מציעה כי אובייקטי מעבר הם משמעותיים בהבנת ההשפעות הפסיכולוגיות של דמויות מופנמות והשפעתן על העצמי החברתי. על ידי העלאת המודעות לאובייקטי מעבר אלה ולדמויות הפנימיות הקשורות אליהם (כגון הורה או אדם אהוב), RGFT מסייע לאנשים להעלות ולעבד קונפליקטים רגשיים לא פתורים.

ניתן לחקור אובייקטי מעבר בטיפול כייצוגים של דמויות מפתח בחייו של האדם. על ידי בחינת תפקידם של אובייקטים אלה בוויסות רגשי ובהתקשרות, מטפלים יכולים לעזור לאנשים לזהות את ההשפעה של הפנמה מוקדמת ולקבל החלטות מודעות לשינוי דפוסים מזיקים. לדוגמה, נוכחותו של אובייקט מעבר המייצג דמות חיובית יכולה לעזור לעצב מחדש את האופן שבו אדם מתייחס למטפלים שלו או לדימויו העצמי המופנם.

בהתבסס על המודל המוצג, אובייקטים מעבר יכולים אפוא לשחק תפקיד חשוב בפסיכותרפיה. השימוש בהם יכול להקל על ויסות רגשי, לעזור לאנשים לעבד חוויות עבר, ולשמש כלים לעבודה דרך קונפליקטים פנימיים.

הדגמת אלמנט משמעותי בטיפול הRGFT : משמאל המטפל : באמצע המטופל עצמו : מימין המטופל לאחר שעבר לכיסא החם וכעת מדבר בגוף ראשון כאחת הדמויות המופנמות הדומיננטיות הביקורתיות בנפשו כשעל ירכיו ובטנו שמיכת ילדותו האדומה והמהוהה המהווה אובייקט מעבר מנחם.

כך ניתן להשתמש באובייקטי מעבר בפסיכותרפיה [RGFT] המבוססת על המודל המתואר:

אובייקטי מעבר כמווסתים רגשיים

נוחות רגשית: ניתן להשתמש באובייקטי מעבר לדמויות מופנמות בטיפול כדי לעזור לווסת רגשות, במיוחד עבור אנשים עם קשיים בוויסות עצמי רגשי. על ידי שימוש בחפץ פיזי או סמלי המספק נוחות (כגון שמיכה, ספר אהוב או אפילו תמונה), האדם יכול לגשת ליציבות רגשית ברגעים טעונים רגשית כמו אלו המושרים על ידי דמות מופנמת בדירקטוריון או דמות אויב.

חיבור לדמויות המופנמות: אובייקטים אלה עשויים לשמש כהיבטים ואף סמלים של דמויות מופנמות חשובות (למשל, הורים, מטפלים, מנטורים) ויכולים לשמש להעלאת זיכרונות ורגשות חיוביים. בטיפול, האובייקט יכול לשמש גשר לגישה ולעיבוד חוויות רגשיות מהעבר הקשורות לדמויות אלה. לדוגמה, אם לקוח מרגיש חרדה לגבי נטישה או דחייה, אובייקט מעבר המייצג בטיחות או טיפול יכול לעזור להפחית את החרדה.

חקירת דמויות מופנמות במנהל הדמויות המופנמות

מודעות מודעת לדמויות מופנמות: ניתן להשתמש באובייקטי מעבר כדי לחקור כיצד הדמויות המופנמות של הלקוח משפיעות על מחשבותיו, התנהגויותיו ורגשותיו. מטפל עשוי לבקש מהמטופל לחשוב כיצד אובייקט מעבר מזכיר לו דמות משמעותית בחייו והאם הוא עוזר לו להרגיש מועצם או להפך.

עיבוד מחדש של "המנהיג העצמי": עבור אנשים שהפנימו דמויות עם היבטים שליליים, ביקורתיים או סמכותיים כ"מנהיג עצמי", אובייקט המעבר יכול לשמש כדי לאתגר או לרכך את ההשפעה של דמויות אלה. המטפל עשוי להדריך את המטופל לתקשר עם אובייקט מעבר כדרך להתחבר מחדש לחלק חומל ומטפח יותר של אותן דמויות ואף של עצמו [ייצוג האני]. לדוגמה, שימוש בדובי או בשמיכה רכה ומחממת או בפריט מנחם אחר ככלי להבעת אכפתיות וחמלה יכול להפחית את הדומיננטיות של "קולותיהם" המבקרים של דמויות פנימיות שליליות.

ריפוי מטראומה ו"קבוצת האויבים המופנמים"

הגנה מפני אויבים מופנמים: במסגרת "קבוצת האויבים המופנמים", אובייקטי מעבר יכולים לשמש כמעין מגן סמלי מפני דמויות מופנמות שליליות באופן משמעותי הקושרות בזיכרונות טראומטיים. אם האדם הפנים דמויות המייצגות פחד, עוינות או איום (לעתים קרובות תוצאה של טראומה), אובייקט המעבר יכול לעזור לספק תחושה של ביטחון ונוחות.

חוסן ומסגור מחדש: ניתן להשתמש באובייקטי מעבר כדי להתעמת באופן סמלי או למסגר מחדש את הדמויות המופנמות נשואי החוויות המאיימות. לדוגמה, אדם המתמודד עם התעללות בעבר עשוי להשתמש בחפץ מנחם (כמו בובה או פריט רך) במהלך הטיפול כדי ליצור תחושת ביטחון, המאפשרת לו לעסוק בזיכרונות כואבים בצורה יעילה יותר. אובייקט המעבר יכול לייצג הן נחמה והן אפשרות ריפוי מטראומות העבר.

חקירת ייצוגים עצמיים ואינטגרציה של העצמי

חקירת ייצוגים עצמיים מעוותים או מקוטעים: במקרים בהם ללקוח יש ייצוגי אני מקוטעים או מעוותים, אובייקטי מעבר יכולים לעזור להביא ללכידות ואינטגרציה. לדוגמה, אם הדימוי העצמי של הלקוח מתפצל בין השקפה חיובית לשלילית (כגון "טוב" לעומת "רע"), הוא עשוי להשתמש באובייקט מעבר כדי לייצג את שני ההיבטים של עצמו בתהליך של פיוס חלקים אלה.

פיתוח עצמי מאוחד: אובייקטי מעבר עשויים לשמש כאמצעי לשילוב היבטים חיוביים ושליליים של ייצוגי האני, ולאפשר למטופל לבנות זהות מגובשת יותר. באמצעות עבודה עם אובייקטים המגלמים את הדואליות שבתוכם (למשל, הן ההיבטים המטפחים והן ההיבטים הביקורתיים של דמות הורה), מטופלים יכולים להתחיל לשלב היבטים אלה לייצוג אני מאוזן יותר.

עבודה עם ערוצי רגישות

ויסות ערוצי רגישות: בהקשר של שבעת ערוצי הרגישות (סטטוס, נורמות, התקשרות, איום, שגרה, אנרגיה, פרופריוספציה), אובייקטי מעבר יכולים לסייע בהפחתת רגישות מוגברת לגורמי לחץ או טריגרים מסוימים. לדוגמה:

רגישות להתקשרות: אדם המתמודד עם חרדת התקשרות עשוי להשתמש בחפץ מעבר כדי לספק תחושת ביטחון כאשר הוא מרגיש רחוק מהדמות המשמעותית. האובייקט יכול לשמש כדמות התקשרות סמלית, להציע נוחות ולהפחית פחדים הקשורים להתקשרות.

רגישות לאיום: אנשים עם רגישות מוגברת לאיומים נתפסים [נטישה או אבדן של הדמות המשמעותית] או לסכנה (פיזית או רגשית) יכולים להשתמש באובייקטי מעבר כאמצעי הרגעה וויסות רגשי. החפץ יכול לסמל בטיחות, עוזר לנהל תגובות פחד מוגברות.

רגישות לקיומה של שגרה: אם הלקוח רגיש במיוחד לשיבושים בשגרת היומיום שלו, אובייקטי מעבר יכולים לספק תחושה של המשכיות ויכולת חיזוי. הם עשויים להסתמך על האובייקט ברגעי מעבר או חוסר ודאות כדי לשמור על תחושת יציבות.

קידום מודעות ושינוי באמצעות RGFT (טיפול ממוקד בקבוצת התייחסות)

זיהוי והבנה של דמויות מופנמות: ב-RGFT, מטפלים מסייעים למטופלים לזהות את הדמויות המופנמות המשפיעות על בריאותם הנפשית. ניתן להשתמש באובייקטי מעבר כדי לסמל את הדמויות המופנמות הללו ולייצג כיצד דמויות אלה משפיעות על ההתנהגויות והרגשות הנוכחיים של הלקוח.

שבירת דפוסים לא מועילים: על ידי העלאת המודעות להקשר בין אובייקטי המעבר והדמויות המופנמות הללו, מטופלים יכולים להתחיל להבחין בין ההשפעות המועילות והלא מועילות בחייהם.

הבה ננסה לשער עוד אודות ההקשר של אובייקטי מעבר למודל שאנו מפתחים לעצמי:

ראשית, המנגנון לתיאום חווייתי (ECA), כפי שהוא מתוארת במודל, מסייע להסביר את האינטראקציות של האדם במהלך התפתחותו עם ייצוגים פנימיים, ואת הקשר שלו לגירויים ואירועים חיצוניים.

אובייקט מעבר לאחר פטירת אחר משמעותי

שנית, כשאדם משמעותי אחר נפטר וכעת אין לדמותו המופנמת מקבילה חיה מציאותית בעולם החיצוני חלה הפרה של האיזון בין אובייקט חיצוני ופנימי. האובייקט או הדמות הפנימית מפסיקה להתפתח שכן כבר אין אינפורמציה חדשה מהדמות המציאותית [אכן הורה למשל לבן צעיר ממשיך גם לאחר עשרות שנים לתפסו בעולמם הפנימי כאותו צעיר שנפטר] . במצב זה לפחות בתחילת תקופת האבל והאובייקט [הדמות] המופנמת מושלכת החוצה והאדם מדווח למשל כי ראה את צללית או שמע את צעדי הנפטר. ניתן להבין זאת כיצירת אובייקט מעבר [הצללית, קול הצעדים] המנחם ומרגיע את האבל. הדבר מעניין ביותר גם בהקשר הרבה יותר רחב, כי נראה שהמערך הנפשי זקוק לייצוג חיצוני ובשעה שייצוג חיצוני נעלם יש השלכה זמנית של ייצוגים פנימיים החוצה. כך למשל בחסך חושי בו אין לאדם היזון חוזר מייצוגים חיצוניים הוא משליך החוצה ייצוגים פנימיים דבר הנתפס כהלוצינצות חושיות.

גם הקבר או חפץ מסויים של הנפטר [תליון, צילום, בית מגורים, בגדים וריחם] יכול להתפס כאובייקט מעבר העוזר להחזרת איזון חדש בין אובייקט חיצוני ודמות הנפטר המופנמת.

הערות לגבי אובייקט מעבר מגיל צעיר המשמש גם בבגרות

שלישית, להשערתנו איש או אישה מבוגרים הממשיכים להחזיק באובייקט מעבר מן הילדות [למשל דובי מהוה] הריהו מייצג עדיין את הדמות ההורית המופנמת מגיל הילדות.

עד כאן להפעם

שלכם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין