פרופ' יוסף לוין

פסיכיאטר מומחה בכיר

דצמ

15

2024

שיחה 65: רגישות פסיכולוגית וערוצי הרגישות

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב לקוראנו

רגישות פסיכולוגית מתייחסת ליכולת המוגברת של אדם לתפוס, לחוות או להגיב לגירויים פנימיים או חיצוניים, במיוחד אלה המערבים רגשות, מערכות יחסים או רמזים חברתיים. זהו מושג היכול להשתנות במידה רבה בין אנשים ומושפע מאישיות, חינוך, גורמים תרבותיים ואפילו נטיות ביולוגיות.

להלן כמה ממדים של רגישות פסיכולוגית: [כאשר נציין כי חלקם מדגימים חפיפה חלקית].

רגישות רגשית [רגישות לגבי הבעה רגשית לסוגיה]: היכולת להרגיש רגשות עמוקים ואינטנסיביים. אפשרי לכלול בכך גם יכולת למודעות חזקה למצבים הרגשיים של האדם ושל אחרים. לעתים קרובות רגישות זו קשורה לתכונות כמו אמפתיה ואינטליגנציה רגשית.

רגישות קוגניטיבית :[ראה הרחבה בהמשך].מודעות מוגברת לניואנסים במידע, כגון לשפה, לטון או להקשר, הדבר כולל רגישות לביקורת, משוב או מצבים מעורפלים. זו עשויה להיות במתאם עם חשיבה רפלקטיבית או נטייה לנתח יתר על המידה.

רגישות בין-אישית: תפיסה חדה של רמזים חברתיים ותקשורת לא מילולית, כגון שפת גוף או טון דיבור. לעתים קרובות קשורה עם רצון עז לשמור על הרמוניה ולמנוע קונפליקט. יכולה לגרום לאנשים להיות מיומנים בניווט בדינמיקה חברתית מורכבת, אך עלולה להוביל לפגיעות באינטראקציות מאתגרות.

רגישות פיזיולוגית: יחסי הגומלין בין מצבים פסיכולוגיים לבין תחושות פיזיות, כגון תחושה פיזית המושפעת מלחץ נפשי. הדבר עשוי לכלול עיבוד חושי מוגבר, כגון להיות מוצף בקלות על ידי אורות בהירים, רעשים חזקים או סביבות כאוטיות.

רגישות תרבותית והקשרית: מודעות לאופן שבו נורמות תרבותיות או חברתיות מעצבות אינטראקציות ותגובות רגשיות. רגישות להבדלים תרבותיים או לעוולות חברתיות.

איור אודות רגישות מוגברת בעזרת AI

היבטים חיוביים ומאתגרים:

היבטים חיוביים: רגישות פסיכולוגית יכולה לעזור לטפח קשרים עמוקים, יצירתיות ואמפתיה. לעתים קרובות היא מועילה לתפקידים הדורשים הבנה והיענות לצרכים של אחרים, כגון ייעוץ, הוראה או טיפול.

היבטים מאתגרים: רגישות גבוהה יכולה גם להוביל ללחץ, חרדה או שחיקה אם אינה מנוהלת, במיוחד בסביבות תובעניות.

רגישויות כאלו נמדדות או מזוהות על ידי:

דיווחים עצמיים: שאלונים או הערכות אישיות, כגון סולם לאדם רגיש מאוד (HSP).

תצפיות קליניות: תובנות שנאספו במהלך טיפול או הערכות פסיכולוגיות.

מחקרים נוירולוגיים: חקר היבטים ביולוגיים, כגון לגבי עיבוד חושי או לגבי תגובות עצביות לגירויים.

במודל שאנו מפתחים אנו מציינים כי העצמי הראשוני [ראה שיחות קודמות] כולל גם את שבעת ערוצי הרגישות האישיים: אלו ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את התגובתיות האינדיבידואלית שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד).

עד כה זיהינו שבעה ערוצי רגישות:

א] רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ הסטטוס)

ב] רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ נהורמות)

ג] רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ ההתקשרות)

ד] רגישות לאיום (ערוץ האיום)

ה] רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ השגרה)

ו] רגישות לירידה ברמת האנרגיה הסובייקטיבית ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ האנרגיה)

ז] רגישות מוגברת לתחושות פנימיות, הידועה בשם רגישות אינטרוספטיבית

[כאן ניתן לטעון כי הרגישות האינטרוספטיבית מכילה את ערוץ האנרגיה הסובייקטיבית, אך מכיוון שאנו מייחסים חשיבות רבה לערוץ האנרגיה הן אבולוציונית [במיוחד בחיות קרות דם, אך גם ביונקים], והן הישרדותית, בחרנו לכלול ברשימה גם את ערוץ האנרגיה].

תמונה שמכילה אדם, פני אדם, לבוש, מכוניתהתיאור נוצר באופן אוטומטי

איור אודות רגישות מוגברת בעזרת AI

אנו מניחים שאדם מגיב לטריגרים אפשריים בדרך ייחודית וספציפית עבורו. נטייה זו היא ככל הנראה מולדת והיא חלק מהעצמי הראשוני של האדם. אותו טריגר שעשוי להשפיע עמוקות על אדם מסוים עשוי להשאיר אדם אחר כמעט ללא השפעה כלל. משמעות הדבר היא שכל אדם יפגין רגישות (או היעדרה) לנושאים כגון שינויים בסטטוס, נורמות , רוטינות, איומים, תחושות אינטרוספקטיביות ומשאבי אנרגיה בדרך ספציפית עבורו. אנו מכנים את הרגישויות האישיות הללו – ערוצי רגישות. לדוגמה, אם אדם רגיש לשינויים במעמדו ושינויים כאלו נכפים עליו על ידי הסביבה החברתית, תהיה סבירות גבוהה לתגובה נפשית שלילית בעת שמעמדו מושפע לרעה ולהיפך תהיה סבירות גבוהה לתגובה נפשית חיובית באם הסטטוס החברתי והמעמדי שלו יעלה. דבר זה יהיה נכון עבור אדם עם זיקה גבוהה לשינוי סטטוס, אבל נעיר כי ייתכנו מקרים נדירים שבהם דווקא העלאת המעמד משפיעה לרעה על אדם. במקרים כאלה ניתן לצפות שהתגובה תהיה הפוכה בהשוואה לתיאור הקודם.

ניתן לראות את ערוצי הרגישות כמושרים על ידי תכונות מולדות ספציפיות, אשר מביאים לתגובות פסיכולוגיות והתנהגותיות המאפיינות את תגובתו של האדם לטריגרים פנימיים וסביבתיים שונים. עם זאת תתכן גם השפעה מסויימת של הסביבה על עיצובם של ערוצי רגישות אלוץ

ניתן לחלק את ערוצי הרגישות לערוצים הקשורים לעמדות מסוימות (מעמד, נורמות, שגרה) ולרגשות מסוימים (התקשרות, איום, תחושות אינטרוספקטיביות ואנרגיה סובייקטיבית).

השערות אודות ההתפתחות האבולוציונית של ערוצי רגישות.

החיים החלו על כדור הארץ לפני לפחות 3.5 עד 4 מיליארד שנה, והם מתפתחים מאז. בתחילה, כל היצורים החיים על פני כדור הארץ היו אורגניזמים פשוטים חד-תאיים. הרבה יותר מאוחר, האורגניזמים הרב-תאיים הראשונים התפתחו, ולאחר מכן, המגוון הביולוגי של כדור הארץ גדל מאוד.

במשפט פשוט וסכמתי מאוד, אבולוציה הינה שינוי במאפיינים של יצורים חיים לאורך זמן.

evolution

רעיון האבולוציה קיים כבר מאות שנים. למעשה, ניתן אף אולי לאתר את תחילתו בפילוסוף היווני אריסטו. עם זאת, פיתוח והעמקת רעיון האבולוציה קשור בעיקר לצ'ארלס דרווין. דרווין פרסם ספר על האבולוציה בשנת 1859 בשם "מוצא המינים". בספר הציג דרווין את תיאוריית האבולוציה באמצעות ברירה טבעית. הוא גם הציג ראיות רבות לכך שהאבולוציה מתרחשת.

למטה: הספר ,מוצא המינים" של צארלס דרווין

On the Origin of Species

צארלס דרווין וספרו "ביטויי הרגשות באדם ובעלי החיים"

נציין כי האבולוציה כרוכה בשתי תופעות הקשורות זו בזו: הסתגלות והתמיינות. בהסתגלות, במהלך הזמן, מינים משנים את הפנוטיפים שלהם בדרכים המאפשרות להם להצליח בסביבתם. בהתמיינות, עם הזמן, מספר המינים גדל; כלומר, מין יחיד יכול להוליד שני מיני צאצאים או יותר.

התפתחות ערוצי הרגישות.

ניתן להניח שמנקודת מבט אבולוציונית ערוצי האנרגיה והאיום התפתחו ראשונים מכיוון שהם היו קריטיים להישרדות המין, כך שגם מינים ירודים שאינם מפותחים יחסית מדגימים קיומם של ערוצים אלו.  ערוץ הסטטוס התפתח לעומת זאת כפי הנראה בבעלי חיים חברתיים שבהם הייתה חשיבות מסוימת לתפקיד בתוך הקבוצה. במינים בעלי דם חם [כגון יונקים] שהינם מפותחים יותר אנו יכולים לעקוב אחר התפתחות ערוץ ההתקשרות, שככל הנראה הולך ומתעצם עם זמן גידול ארוך יותר של הצאצאים של מין מסוים.  ערוץ הנורמה קשור אבולוציות בגישה התנהגותית הנענית לנורמות קבוצתיות, גישה המאפיינת מינים מפותחים למדי, אותו הדבר ניתן לומר על ערוץ השגרה.

אגב מאמר מעניין הקשור בהתקשרות ובאבולוציה של ערוץ זה ביונקים עילאיים הינו של ברוד וחבריו שתרגום תקצירו מובא כאן.

Broad KD, Curley JP, Keverne EB. Mother-infant bonding and the evolution of mammalian social relationships. Philos Trans R Soc Lond B Biol Sci. 2006 Dec 29;361(1476):2199-214.

תקציר

מגוון רחב של אסטרטגיות קשר אימהיות, חברתיות ומיניות תוארו בקרב מיני יונקים, כולל בני אדם. רבים מהמנגנונים העצביים וההורמונליים העומדים בבסיס היווצרותם ותחזוקתם של קשרים אלה מדגימים מידה ניכרת של שימור אבולוציוני בטווח מייצג של מינים אלה. עם זאת, יש גם מידה ניכרת של גיוון הן באופן שבו מנגנונים אלה מופעלים והן בתגובות ההתנהגותיות הנובעות מכך. אצל רוב היונקים בעלי המוח הקטן (כולל מכרסמים), יצירת קשר העדפה אימהי או של בן זוג דורשת זיהוי אישי על ידי רמזי ריח, והפעלת מנגנונים עצביים העוסקים בתגמול חברתי על ידי רמזים אלה תוך הכנה הורמונלית הספציפית למין. עם העלייה בסולם האבולוציוני של הניאו-קורטקס שנצפתה בקופים בכלל וקופי אדם בפרט, חלה עלייה מקבילה במורכבות של מערכות יחסים חברתיות ואסטרטגיות קשר, יחד עם יתירות משמעותית בהכנה הורמונלית להתנהגויות קשר אימהיות, חברתיות ומיניות המונעות על ידי מוטיבציה. כך השימוש בזיהוי חוש הריח ותשומות חוש הריח לאזורים במוח העוסקים בתגמול חברתי אינם מווסתים כבר, אלא הזיהוי האישי מבוסס על אינטגרציה של רמזים חושיים רב-מודאליים הדורשים ניאו-קורטקס מורחב, במיוחד קליפת המוח האסוציאטיבית. שחרור זה מגורמי הריח וההורמונים של הקשר הוחלף על ידי החשיבות הגוברת של למידה חברתית המתחייבת מחיים בעולם חברתי מורכב, ובמיוחד אצל בני אדם, עולם הנשלט על ידי מורשת תרבותית.

לאלו מכם המגלים עניין, נשאל כעת, מהן ההשערות אודות המבנים והרשתות המוחיות הקשורים בערוצי הרגישות ?

  1. רגישות להתקשרות

רגישות להתקשרות מערבת רשתות מוחיות המעבדות קשרים חברתיים, ויסות רגשי ואמפתיה. רגישות זו תורמת ליכולת ליצור ולהעמיק קשרים רגשיים, אך עשויה להיות כרוכה גם באתגרים.

הרשתות המרכזיות המעורבות:

רשת מצב ברירת מחדל (DMN):

כוללת את קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC), פיתול החגורה האחורי וחלקים מקליפת המוח הקודקודית.

פעילה במהלך חשיבה רפלקטיבית עצמית ובזמן הבנת מצבים מנטליים של אחרים.

מסייעת בעיבוד רמזים חברתיים, מחשבות על מערכות יחסים, ותחושות ביטחון או חוסר ביטחון.

רשת המוח החברתי:

כוללת את האמיגדלה, הצומת הטמפורלי-קודקודי (TPJ) והחריץ הרקתי העליון (STS).

מאפשרת זיהוי רמזים רגשיים, הבעות פנים ותיאוריה של התודעה, קריטיים לבניית התקשרות בטוחה.

פיתול החגורה הקדמי (ACC) והאינסולה:

ACC מעבד תגובות רגשיות לדחייה או אובדן חברתי.

האינסולה משקפת מצבים רגשיים של אחרים ומטפחת אמפתיה וקשר רגשי.

רשתות אוקסיטוצין ודופאמין:

משפרות תגובת גמול מוחית במהלך אינטראקציות חברתיות חיוביות.

תורמות לתחושת קרבה וחיבור באמצעות שחרור אוקסיטוצין.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

מסייעת בוויסות רגשות ודחפים.

שומרת על איזון בין קרבה לעצמאות ומנהלת מערכות יחסים בריאות.

תפקוד ייחודי ואתגרים:

  • תפקוד ייחודי: אנשים עם רגישות זו יכולים ליצור קשרים עמוקים ומשמעותיים. הם מתמקדים בצרכים רגשיים של עצמם ושל אחרים, ומגלים רגישות גבוהה לדינמיקות חברתיות.
  • אתגרים: רגישות זו עשויה להוביל למצוקה מוגברת במצבים של דחייה נתפסת או חוסר ביטחון, ולהגביר תלות רגשית באחרים.

ב. רגישות לאיום

רגישות זו כוללת נטייה חזקה לזהות איומים ולגיבוש תגובות מהירות להגנה עצמית. היא חשובה להישרדות, אך עלולה לעורר חרדה ולחץ.

הרשתות המרכזיות המעורבות:

רשת הבולטות:

כוללת את האמיגדלה, האינסולה וה-ACC.

מזהה ומעדיפה גירויים מאיימים, תוך עיבוד תגובות רגשיות לאיומים.

המערכת הלימבית:

האמיגדלה מפעילה תגובת "הילחם או ברח" ומגבירה ערנות לאיומים פוטנציאליים.

רגישות מוגברת כאן יכולה להוביל לערנות יתר.

רשת מצב ברירת מחדל (DMN):

מעורבת בהרהור על איומים עברו או עתידיים.

יכולה להוביל לחרדה מוגברת בעקבות מחשבות חוזרות על סכנות.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

אחראית לוויסות תגובת האיום של האמיגדלה.

כאשר הוויסות מופחת, התגובות הרגשיות עשויות להיות חזקות וממושכות יותר.

ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה (HPA):

משחרר הורמוני לחץ בתגובה לאיומים, כמו קורטיזול.

מופעל בקלות רבה יותר אצל אנשים רגישים לאיום.

מערכת הפעלה רשתית (RAS):

מגבירה את תשומת הלב לאיומים פוטנציאליים, מה שמוביל לדריכות מוגברת.

תפקוד ייחודי ואתגרים:

תפקוד ייחודי: מאפשר זיהוי מהיר של איומים, שיפור יכולת ההישרדות, וקבלת החלטות מהירות במצבי סכנה.

אתגרים: עלול לגרום לעוררות יתר, חרדה כרונית, והימנעות ממצבים שאינם בהכרח מסוכנים.

Edvard Munch Paintings, Bio, Ideas ...

אדוארד מונק: הזעקה

ג. רגישות לרמת האנרגיה הסובייקטיבית

רגישות לרמת אנרגיה סובייקטיבית מתייחסת להתכווננות מיוחדת לתחושות של חיוניות, עייפות או רמת האנרגיה הגופנית הפנימית של האדם. רגישות זו מסתמכת על רשתות מוחיות המעורבות באינטרוספציה, מודעות עצמית וויסות רגשי. הרשתות המרכזיות המעורבות כוללות:

רשת אינטרוספטיבית:

מתמקדת באינסולה הקדמית ובפיתול החגורה הקדמי (ACC).

האינסולה מנטרת אותות הקשורים למצבים פנימיים כמו רמת אנרגיה, קצב לב ומתח שרירים.

ה-ACC משלב תחושות אלה ליצירת מודעות מוגברת למצב האנרגיה הגופני ומסייע בשמירה על הומאוסטזיס.

רשת מצב ברירת מחדל (DMN):

כוללת את קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC) ופיתול החגורה האחורי (PCC).

מעורבת בהתבוננות פנימית ובחשיבה רפלקטיבית על תחושות אנרגיה.

אצל אנשים רגישים לאנרגיה, הרשת מגבירה את המודעות לשינויים באנרגיה באמצעות עיבוד רפלקטיבי ממוקד.

רשת הבולטות:

כוללת את האינסולה והאמיגדלה, אשר מזהות שינויים משמעותיים ברמות האנרגיה.

הרשת מסייעת בקביעת חשיבות השינוי (למשל, ירידה פתאומית באנרגיה) ובגיוס תשומת לב למצבים הדורשים פעולה, כמו מנוחה או התאוששות.

המערכת הלימבית:

האמיגדלה מוסיפה משקל רגשי לתחושות אנרגיה פנימיות, למשל, תחושות של תסכול או חרדה הנלוות לעייפות.

שילוב זה מעצים את תפיסת רמת האנרגיה ומדגיש את חשיבות התחושות הפנימיות.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

ה-PFC, ובמיוחד האזור הגחוני-צדדי (vlPFC), אחראי לוויסות ופירוש תחושות הגוף.

הרשת מסייעת לנתח תחושות אנרגיה ולהחליט כיצד לפעול בהתאם, למשל על-ידי חיפוש מנוחה בעת עייפות או שמירה על פעילות במצבי אנרגיה גבוהה.

מערכת הפעלה רשתית (RAS):

שולטת בעוררות ובתשומת הלב, ומשפיעה על רמת הערנות הפיזיולוגית.

אצל אנשים רגישים לרמות האנרגיה, מערכת זו מכוונת את המיקוד לדקויות של תחושות פנימיות, תורמת להגברת המודעות לתנודות באנרגיה.

תפקוד ייחודי ואתגרים

אצל אנשים שקשובים במיוחד לרמת האנרגיה הסובייקטיבית שלהם, הרשתות האלה מאפשרות ניטור מדויק של תחושות פנימיות, המסייע לשמירה על איזון גופני ורגשי. עם זאת, רגישות מוגברת עשויה להוביל להתמקדות יתר בשינויים קטנים באנרגיה, מה שעשוי להשפיע על מצב הרוח והיכולת לתפקד באופן יעיל.

השלכות

רגישות זו יכולה לתרום לטיפוח עצמי ואיזון חיים בריא, אך גם לעורר מצוקה במצבים של עייפות או תחושת חוסר אנרגיה. כלים כמו מיינדפולנס, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או שינויים באורח החיים עשויים לסייע לאנשים להתמודד עם תחושות אלה באופן מיטבי.

ד. רגישות מוגברת לתחושות פנימיות,

הידועה בשם רגישות אינטרוספטיבית, מערבת מערכות מוח וגוף שונות האחראיות על ניטור, עיבוד ותגובה לאותות מאיברים פנימיים. רגישות יתר זו ממלאת תפקיד במצבים כמו למשל היפוכונדריה, חרדה, תסמונת המעי הרגיז והפרעות תפקודיות במערכת העיכול, שם יש מודעות מוגברת ותגובה למצבים גופניים פנימיים. להלן השערה אודות הרשתות העיקריות המעורבות:

מערכת העצבים המרכזית (CNS).

קליפת המוח האינסולרית (Anterior Insula): האינסולה חיונית לאינטרוספציה, ומשלבת מידע מהגוף כדי ליצור חוויה מודעת של מצבים פנימיים, כמו קצב לב, נשימה ותחושות מעיים. פעילות מוגברת באינסולה הקדמית קשורה לרגישות מוגברת לתחושות ויסצרליות ויכולה להגביר תחושות סובייקטיביות כמו אי נוחות, כאב או חרדה.

פיתול החגורה הקדמי (ACC): אזור זה מעורב בתגובות רגשיות וקוגניטיביות לתחושות פנימיות. זה מעבד את אי הנעימות של רגשות הקרביים, במיוחד כאשר אלה קשורים כאב או אי נוחות. הפעלה מוגברת של ACC יכולה להגביר את התגובות הרגשיות לתחושות גופניות אלה.

אמיגדלה: לעתים קרובות מעורבת בעיבוד רגשי ובתגובות פחד, האמיגדלה מקשרת תחושות גופניות עם רגשות כמו חרדה או פחד. זה יכול להגביר את הרגישות לרגשות הקרביים, במיוחד תחת לחץ או איום נתפס, תורם לתגובה רגשית אינטנסיבית יותר לתחושות פנימיות.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC): ה-PFC אחראי על עיבוד קוגנטיבי מסדר גבוה יותר, ומווסת את התגובה הרגשית לתחושות הקרביים. ויסות מופחת של PFC קשור למודעות מוגברת ולמצוקה מוגברת בתגובה לתחושות אלה, שכן הוא אינו יכול להפחית במידה מספקת את התגובות הרגשיות המונעות על-ידי אזורי מוח אחרים.

תלמוס: פועל כממסר למידע חושי, מתעל תחושות קרביות לאזורי מוח רלוונטיים. תלמוס רגיש במיוחד יכול להגביר אותות אינטרוספטיביים, להגביר את המודעות והתפיסה של תחושות הגוף.

מערכת העצבים ההיקפית (PNS) .

מערכת העצבים האוטונומית (ANS): מערכת העצבים האוטונומית, במיוחד העצב התועה [הוגוס], ממלאת תפקיד מפתח בהעברת אותות מאיברים פנימיים למוח. רגישות ואגלית מוגברת עלולה להוביל למודעות מוגברת לשינויים בקצב הלב, בנשימה או בתחושות המעיים. הענף הסימפתטי (הילחם או ברח) והענפים הפאראסימפתטיים (מנוחה ועיכול) של מערכת העצבים הסימפתטית משפיעים על עוצמת התחושות הקרביות, במיוחד תחת לחץ.

מערכת העצבים האנטרית (ENS): מערכת העצבים האנטרית, המכונה לעתים "המוח השני", שולטת בתפקוד מערכת העיכול ומתקשרת ישירות עם מערכת העצבים המרכזית דרך ציר המעי-מוח. חוסר ויסות כאן יכול להגביר את הרגישות לתחושות פנימיות במעיים, כגון נפיחות, התכווצויות ואי נוחות.

מערכות אנדוקריניות ותגובות ללחץ : ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה (HPA): מערכת זו מווסתת את תגובת הלחץ של הגוף. חוסר ויסות יכול להוביל לרגישות אינטרוספטיבית, שכן מתח כרוני יכול לגרום לרגישות המוח והגוף לאותות פנימיים. קורטיזול מוגבר (הורמון הסטרס) משפיע על רגישות הקרביים ויכול להגביר את המודעות לאי נוחות גופנית, במיוחד תחת לחץ.

מוליכים עצביים: נוירוכימיקלים כמו סרוטונין ודופאמין ממלאים תפקידים חיוניים בוויסות מצב הרוח ותחושת הגוף. לדוגמה, לסרוטונין יש השפעה חזקה על התקשורת בין המעי למוח והוא יכול להשפיע על אופן עיבוד התחושות הקרביות, כאשר רמות נמוכות יותר מובילות לעתים קרובות לרגישות מוגברת.

מערכת החיסון ותגובה דלקתית, פעילות ציטוקינים: מולקולות איתות חיסוניות שנקראות ציטוקינים יכולות להשפיע על רגישות אינטרוספטיבית. דלקת יכולה להפעיל מסלולים חושיים בקרביים, מה שמוביל את הגוף להגיב יותר לתחושות פנימיות. תופעה זו נפוצה במצבים דלקתיים, שבהם תגובות חיסוניות יכולות להגביר כאב או אי נוחות המורגשים באיברים פנימיים.

קולטנים חושיים (Nociceptors) ו Visceroceptors. קולטני החישה Nociceptors ו Visceroceptors באיברים פנימיים מזהים כאב, מתיחה או שינויים בסביבות כימיות (כמו חומציות במעיים). כאשר הם רגישים, הם מעבירים אותות חזקים או תכופים יותר למוח, מה שמוביל לתפיסה מוגברת של מצבים פנימיים.

בתנאים עם רגישות ויסצרלית מוגברת, מערכות אלה מתקשרות בלולאת משוב שבה מודעות אינטרוספטיביות מוגברת מזינה תגובות רגשיות כמו חרדה, שבתורה מגבירה את הרגישות עוד יותר. אזורי המוח המעורבים בעיבוד רגשי וחושי יכולים לחזק זה את זה, וליצור מעגל של מודעות מוגברת ואי נוחות. גורמים פסיכולוגיים כגון מתח, חרדה או טראומה יכולים גם להחריף את הלולאה הזו על ידי השפעה על תגובות אוטונומיות והורמונליות.

ניהול יעיל של רגישות ויסצרלית מוגברת כרוך לעתים קרובות בגישות טיפוליות כמו מיינדפולנס, ביופידבק, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ולעיתים תרופות, שמטרתן לאזן את יחסי הגומלין בין תפיסה חושית, תגובה רגשית ובקרת ויסות במערכות המוח והגוף הללו.

ה1. רגישות לנורמות מוסריות

רגישות זו מעוררת אנשים לפעול על פי ערכים חברתיים ומוסריים, ולעיתים כרוכה בתחושת אחריות מוגברת כלפי אחרים.

הרשתות המרכזיות המעורבות:

רשת ברירת מחדל (DMN):

מאפשרת לקיחת פרספקטיבה, שיפוט מוסרי וחשיבה על השלכות מוסריות.

רשת האמפתיה:

מעבדת רגשות של אחרים, ומאפשרת זיהוי של השפעות מעשים עליהם.

רשת הבולטות:

מזהה מצבים מוסריים משמעותיים ומפעילה תגובות רגשיות בהתאם.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

ה-vmPFC שוקל שיקולים מוסריים, וה-dlPFC מסייע לשליטה עצמית.

המערכת הלימבית:

האמיגדלה וההיפוקמפוס משמרים זיכרונות רגשיים המתקשרים למוסריות.

מערכת נוירוני המראה:

תומכת בלמידה חברתית ומעודדת הפנמת נורמות מוסריות.

תפקוד ייחודי ואתגרים:

תפקוד ייחודי: תורמת לשיפוט אתי, אחריות חברתית, והבנה רגשית עמוקה של השפעת המעשים על אחרים.

אתגרים: עלולה להוביל לאשמה מוגברת, ביקורת עצמית גבוהה, ולחץ מוסרי במצבים מורכבים.

ה2. רגישות לנורמות חברתיות

רגישות זו מתמקדת ביכולת לזהות, להבין ולהגיב לנורמות וציפיות חברתיות.

הרשתות המרכזיות המעורבות:

רשת ברירת מחדל (DMN):

מסייעת להבין כיצד פעולות מתיישבות עם נורמות חברתיות.

רשת המוח החברתי:

מעבדת משוב חברתי, כמו הבעות פנים וטון דיבור.

רשת הבולטות:

מתעדפת רמזים חברתיים משמעותיים ומכוונת תשומת לב אליהם.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

מאפשרת ויסות עצמי, דיכוי דחפים והתאמת ההתנהגות לנורמות.

רשת האמפתיה:

מעודדת הבנה רגשית של אחרים ותיאום חברתי.

רשת התגמול:

מעבדת חיזוקים חברתיים חיוביים הקשורים להתנהגות נורמטיבית.

תפקוד ייחודי ואתגרים:

תפקוד ייחודי: מאפשר תאימות לציפיות חברתיות, חיזוק קשרים בינאישיים, וקבלת תמיכה חברתית.

אתגרים: עלול להוביל לחשש מסטייה מהנורמה או תלות מוגברת באישור חברתי.

ו. רגישות למעמד חברתי [סטטוס]

רגישות זו כוללת תשומת לב לרמזים הקשורים להיררכיות חברתיות, מוניטין ומעמד.

הרשתות המרכזיות המעורבות:

רשת ברירת מחדל (DMN):

תומכת בהשוואות חברתיות ובהבנת מעמד ביחס לאחרים.

רשת התגמול:

מעבדת תגמולים הקשורים למעמד, כמו שבחים והכרה חברתית.

רשת הבולטות:

מזהה שינויים במעמד ומכוונת תשומת לב למשוב חברתי.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

מאפשרת תכנון אסטרטגי לשיפור או שימור המעמד החברתי.

המערכת הלימבית:

מעבדת איומים הקשורים לסטטוס, כמו דחייה חברתית.

מערכת נוירוני המראה:

תומכת בלמידת היררכיות חברתיות ואימוץ דפוסי פעולה המתאימים למעמד גבוה.

תפקוד ייחודי ואתגרים:

תפקוד ייחודי: תורמת לשיפור מעמד חברתי, יצירת השפעה חברתית ושימור יחסים היררכיים.

אתגרים: עלולה לעורר חשש מוגבר מאובדן סטטוס, תלות בהכרה חברתית, וקונפליקטים פנימיים.

ז. רגישות לקיומה של שגרה

רגישות זו מתמקדת בנטייה האנושית לעשיה שגרתי תשל פעולות, משימות ותחושת סדר. היא מערבת רשתות מוחיות המסייעות בוויסות תחושות יציבות, חיזוי והתמודדות עם שינויים בשגרה.

הרשתות המרכזיות המעורבות:

רשת מצב ברירת מחדל (DMN):

כוללת את קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית (mPFC), פיתול החגורה האחורי (PCC) ואזורים פריאטליים.

פעילה בזמנים של רפלקציה עצמית ותכנון עתידי.

מעורבת בשימור תחושת המשכיות ובחינת שגרות קיימות מול צרכים עתידיים.

רשת הבולטות (Salience Network):

כוללת את האינסולה וה-ACC.

מזהה שינויים משמעותיים בשגרה ומפנה אליהם תשומת לב כדי לעודד התאמה למצבים חדשים.

מסייעת במתן עדיפות לפעולות החיוניות לשימור שגרה או להתמודדות עם חריגות בה.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC):

ה-dlPFC (קליפת המוח הקדם-מצחית הדורסו-לטרלית) מעורבת בתכנון ובשליטה קוגניטיבית.

מאפשרת התאמת שגרות קיימות למצבים חדשים, תוך שמירה על שליטה עצמית ואיזון.

רשת התגמול:

כוללת את גרעין האקומבנס וה-VTA אזור הטגמנטום הגחוני.

מעבדת תחושת סיפוק בעקבות קיום או שימור שגרה מוכרת.

מתגמלת על הרגשת יציבות או חיזוי, ומסייעת ביצירת הרגלים.

רשת המוח החברתי:

האמיגדלה וה-TPJ (הצומת הטמפורלי-פריאטלי) מאפשרים הבנת השפעות חברתיות על שגרה.

מעבדת אינטראקציות בין שגרה אישית לבין ציפיות חברתיות או משפחתיות.

מערכת הפעלה רשתית (RAS):

מכוונת תשומת לב לפעולות שגרתיות, תוך שמירה על רמת עוררות מתאימה.

מסייעת בתפעול אוטומטי של שגרות יומיומיות.

תפקוד ייחודי ואתגרים:

תפקוד ייחודי:

רגישות לשגרה מאפשרת יצירת סדר וארגון, חיזוק תחושת שליטה, צמצום חוסר ודאות, וייעול משימות יומיומיות.

מעניקה יציבות רגשית וקוגניטיבית בסביבה משתנה.

אתגרים:

עלולה לגרום לקושי בהתמודדות עם שינויים או חריגות משגרה.

אנשים עם רגישות גבוהה לשגרה עשויים לחוות חרדה, אי נוחות או תחושת אובדן שליטה כאשר סדר היום שלהם מופֵר.

מסקנה:

קיומה של שגרה קשורה לרשתות מוחיות מורכבות המעודדות תחושת יציבות, חיזוי וארגון. עם זאת, רגישות גבוהה מדי לשגרה עלולה להוביל לקושי בהסתגלות לשינויים בלתי צפויים. הבנה של המנגנונים המוחיים המעורבים יכולה לתרום לפיתוח כלים לשמירה על איזון בין שגרה לגמישות מחשבתית.

סיכום כללי

כל סוגי הרגישות הללו מאפשרים הסתגלות למצבים חברתיים ופיזיולוגיים, אך עשויים להוות אתגר כאשר מופיעים במידה מוגברת. הבנה מעמיקה של הרשתות המוחיות המעורבות יכולה לסייע בפיתוח כלים לניהול יעיל ושיפור איכות החיים.

עד כאן להפעם על רגישות פסיכולוגית וערוצי הרגישות

שלכם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין

לרשום תגובה