פרופ' יוסף לוין

על חשיבות הסיפור או: ריקוד הנרטיבים ומערכי הזיכרון כסימפוניה עצבית מוחית

נכתב ע"י פרופ' לוין

לאחרונה סיפרו לי ידידים שוחרי אמנות על תערוכתה של האומנית הרב תחומית אמי ספרד [אוצרת ניצן שובל-אבירי] . התערוכה בגלריה בית בנימיני לקרמיקה עכשווית בתל אביב סובבת סביב שישה כדים קרמיים הניצבים במרכז החלל. כדים אלו "מדברים" אל המבקרים בקולות נשיים, המהדהדים את סיפוריהן.

הכיתוב לתערוכה מציין כי "עוד מקדמת דנא היו 'מספרי הסיפורים' ידועים בכל התרבויות האנושיות כדמויות משמעותיות לחברה. בטרם הומצא הכתב, סיפורים רבים הועברו ונשמרו באמצעות יכולות המשחק הייחודיות של אותם מספרים, ושימשו לא פעם לתיעוד, חינוך והעברת מסרים שונים."

סיפורי אנשי קדומים מול מדורת האש: תמונה בעזרת AI

.

תערוכה זו מציין הכיתוב, "היא בעיקרה מיצב סאונד קרמי, המשלב אמנות מסורתית הן בפן המלאכה הידנית של עבודת הקדרות והן באמנות המשחק, המאפיינת מספרי סיפורים. מספרים אלו מקבלים כאן ממד חדש ומעודכן, כאשר הם משולבים עם טכנולוגיית סאונד עכשווית היוצרת חוויה מרובדת וחדשנית.

בעבודתה ספרד שואבת השראה ממסורת עתיקה שבה שימשו כדים קרמיים לצורך תיעוד סיפורים והנכחתם באמצעים חזותיים כחלק מתרבות חומרית שהייתה נפוצה בעבר".

אמי ספרד

הדבר עורר בי זיכרון של מחשבות קודמות שנתעוררו בי בעבר כמו: אני חש שלסיפור חשיבות כה מרכזית ומהותית עבור בני האדם שנראה כי לא יתכן שלמבנהו או ליכולת ליצור אותו אין ייצוג במוח בדומה למשל, לזה של ייצוג פנים במוח. או מחשבה אחרת הייתה כי הסיפור הוא כלי לעורר רגשות ,להשרות שינויי התנהגות, להעביר מסרים, לא יתכן אפוא שאין לו יתרונות אבולוציוניים מגוונים כולל למשל כאלו של הטמעת תכנים וארגון מערכי זיכרון.

נזכרתי גם בטיפולים הנרטיבים או הסיפוריים של המהפנט והפסיכותרפיסט האמריקאי מילטון אריקסון שהבין את חשיבות הסיפורים כמאתגרי ומחוללי שינויים נפשיים.

כך סידני רוזן בספר

My Voice Will Go with You: The Teaching Tales of Milton H. Erickson

או בתרגומו לעברית בשם "קולי ילך איתך: סיפורי ההוראה של מילטון ה. אריקסון"

[מאנגלית – אביבה ברושי]

הדגימה והדגישה את חשיבות הנרטיבים או הסיפורים שסופרו בידי מחבר ופסיכיאטר מקורי זה כמרכיב חשוב בטיפוליו הנפשיים.

וכך כינה את מערך הסיפורים הזה הפסיכולוג הידוע ארנסט ל. רוסי: זהו "גביע של חוכמה לזמננו". חלק מהטיפול של מילטון ה. אריקסון היה השימוש בהוראת סיפורים, שבאמצעות הלם, הפתעה או בלבול – עם שימוש גאוני בשאלות, משחקי מילים והומור משעשע – עזרו לאנשים לראות את מצבם בדרך חדשה.

מילטון היילנד אריקסון [1901- 1980] פסיכיאטר  ומהפנט אמריקאי, ממייסדי הגישה האסטרטגית נרטיבית בפסיכותרפיה. האם גם בתמונה הוא מעביר מסר לצופה עם מערך אצבעותיו דמויות התמנון?  

מכאן עברתי לשאול את הספרות אודות הבסיס העצבי של עיבוד נרטיבי וגיבוש זיכרון:

ככלל נראה כי נרטיבים ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב מסלולים עצביים הקשורים לעיבוד מידע וגיבוש זיכרון במוח האנושי. תהליך זה כולל שתי רשתות ליבה: רשת הבנייה נרטיבית ראשונית ומוקדמת (כולל החריץ התוך-קודקודי המוחי הימני, הפיתול הזוויתי ופיתול הפיוזיפורם המוחיים) ורשת האינטגרציה ארוכת הטווח (הכוללת את קליפת המוח המצחית הגחונית ואת קליפת המוח הפארא-היפוקמפוסית). רשתות אלה מאפשרות בנייה, אינטגרציה ושימור של ייצוגים קוהרנטיים לאורך זמן.

רשת מצב ברירת המחדל שדנתי בה בשיחה קודמת בבלוג זה, הינה מרכזית לעיבוד נרטיבי, ותומכת בסימולציה של חוויות ותרחישים היפותטיים. על ידי הנעת סנכרון עצבי ואינטראקציה בין האונה הרקתית האמצעית ותת-אזורים בקליפת המוח, נרטיבים משפרים את הקידוד, ההיזכרות והפיתוח של דפוסי זיכרון משותפים בין אנשים. תהליך זה מטפח זיכרון קולקטיבי ולכידות חברתית.

נרטיבים משפיעים גם על תפקודים קוגניטיביים וחברתיים, מעצבים אינטראקציות, מקדמים שיתוף פעולה ומשקפים דינמיקה חברתית. ההשפעה הכפולה שלהם יכולה לאחד או לפלג, ומדגימה את יחסי הגומלין המורכבים בין עיבוד עצבי והשלכות סוציו-תרבותיות. באמצעות סיפור מובנה, נרטיבים משפרים את שימור הזיכרון ואת ההבנה החברתית, ומדגישים את תפקידם הקריטי בקוגניציה ובתקשורת.

ככלל, נרטיבים הם אפוא אבן יסוד בתקשורת האנושית, ומשמשים כלים להעברת חוויות, רגשות וידע. להלן נדון במנגנונים העצביים המורכבים המאפשרים הבנה נראטיבית ויצירת זיכרון. נחקור את ההגדרה והסוגים של סיפורים, את התהליכים העצביים המעורבים בקידוד וגיבוש זיכרונות נרטיביים, ואת תפקיד הסנכרון העצבי בתקשורת יעילה. בשילוב תובנות ממחקרים עדכניים, במיוחד מעבודתו של פרופ' אורי חסון, נשפוך אור על האופן שבו סיפור סיפורים מעצב ומעוצב על ידי פעילות עצבית.

כך, סיפור סיפורים הוא פעילות אנושית אוניברסלית, המקיפה מגוון רחב של צורות ומשרתת מטרות רבות, החל מבידור ועד שימור ערכים תרבותיים. בבסיסו, סיפור הוא תיאור מובנה של אירועים, אמיתיים או מדומיינים, שנועד להעביר משמעות, לחלוק חוויות או לבדר. יכולתו של המוח האנושי לעבד, להבין ולזכור נרטיבים נתמכת על ידי מנגנונים עצביים מורכבים המשלבים מידע חושי, שפה, זיכרון ורגש.

נשאלת השאלה מהם סוגי הסיפורים

סיפורים באים לידי ביטוי בצורות שונות, המשקפים מסורות, סגנונות ומטרות מגוונות. באופן כללי, ניתן לסווג אותם ל:

סיפורי עם וסיפורים מסורתיים: כולל מיתוסים ואגדות, נרטיבים אלה מעבירים לעתים קרובות לקחים מוסריים או ערכים תרבותיים.

סיפורת וז'אנר בדיוני: סיפורים אלה כוללים ספרות בדיונית, בתחומי מסתורין, רומנטיקה, מדע בדיוני, פנטזיה, אימה ומותחנים, אשר חוקרים תרחישים דמיוניים ודמויות מורכבות.

נרטיבים שאינם בדיוניים: כגון ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות, זיכרונות, מסות אישיות ודיווחים עיתונאיים, תיאורים אלה מספקים ייצוגים עובדתיים של אירועים ויחידים אמיתיים.

סיפורים קצרים ונובלות: נרטיבים תמציתיים המתמקדים בנושאים או אירועים ספציפיים, ויכולים להציע תובנות עמוקות בטווח מוגבל.

מסורות שבעל פה ומילה מדוברת: סיפורים המועברים באמצעות קריינות בעל פה, כולל מופעי סיפורים ושירה מדוברת, תוך שימת דגש על קצב ומסירת מסרים.

במה, מסך ומולטימדיה: נרטיבים המוצגים באמצעות מחזות, סרטים, רומנים גרפיים, משחקי וידאו ומדיה אינטראקטיבית, המשלבים אלמנטים חזותיים, שמיעתיים וטקסטואליים.

צורות מודרניות וניסיוניות: כולל ספרות פלאש, סיפור סיפורים דיגיטלי ונרטיבים שיתופיים או באמצעות מיקור המונים, צורות אלה מותחות את גבולות מבני הסיפור המסורתיים.

נעבור כעת לבסיס העצבי של עיבוד נרטיבי

ההבנה והשימור של נרטיבים כרוכים ברשת של אזורים במוח המעבדים מידע לשוני, חושי ורגשי. אזורים מוחיים עיקריים כוללים:

האונה הרקתית: מעורבת בעיבוד מידע שמיעתי והבנת שפה.

האונה המצחית: קשורה לתפקודים קוגניטיביים מסדר גבוה יותר, כולל חשיבה והבנת נרטיבים מורכבים.

ההיפוקמפוס: חיוני ליצירת זיכרון ולשילוב של מידע חדש עם ידע קיים.

רשת מצב ברירת מחדל: רשת של אזורי מוח המקיימים אינטראקציה בזמן מנוחה ומעורבים בחשיבה עצמית ובהבנת סיפורים.

ומה אודות סנכרון עצבי וסיפור סיפורים

מחקר של פרופ' אורי חסון ועמיתיו הוכיח כי סיפור סיפורים יכול להוביל לסנכרון עצבי בין המספר למאזינים, תופעה המכונה "צימוד מוח-למוח". סנכרון זה מאפשר תקשורת יעילה והבנה משותפת. מחקרי דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) מגלים שכאשר אנשים מקשיבים לאותו סיפור, דפוסי הפעילות המוחית שלהם מתיישרים ומסתכרנים, במיוחד באזורים הקשורים לשפה ולהבנה. היערכות זו מעידה על תגובות עצביות משותפות למבנה הנרטיבי ולתוכן.

אורי חסון [URI HASSON], מכון חסון, אונברסיטת פרינסטון – ניו ג'רסי ארה"ב

ומה אודות קידוד ואיחוד זיכרון

היווצרות זיכרונות נרטיביים כרוכה במספר תהליכים עצביים:

קידוד: עיבוד ראשוני של מידע נרטיבי, המערב תשומת לב ושילוב קלטים חושיים.

קונסולידציה: ייצוב מידע מקודד, הפיכתו לזיכרון לטווח ארוך. שינה ממלאת תפקיד קריטי בתהליך זה, כאשר שידור חוזר עצבי במהלך השינה תורם לגיבוש זיכרון.

שליפה: תהליך של היזכרות במידע נרטיבי מאוחסן, שיכול להיות מושפע מרמזים והקשר.

נעבור כעת לעיבוד זעל פני טווח זמן עם היררכיית אזורי מוח שונים

המחקר של חסון זיהה היררכיה של חלונות הקלט הרקתיים בקליפת המוח האנושית, מה שמרמז על כך שאזורי מוח שונים משלבים מידע על פני טווחי זמן משתנים. היררכיה זו מאפשרת עיבוד הן של קלטים לשוניים מיידיים והן של הקשר רחב יותר של נרטיב, ומאפשרת הבנה של סיפורים מורכבים הנפרשים לאורך זמן.

ומהו ההשלכות על התקשורת

להבנת המנגנונים העצביים העומדים בבסיס עיבוד נרטיבי יש השלכות משמעותיות לגבי:

חינוך: שיפור שיטות הוראה הגברת מעורבות התלמידים וזכרון החומר על ידי שימוש בסיפורים.

תרפיה: שימוש בטכניקות נרטיביות בפסיכותרפיה בכדי לעזור לאנשים לעבד חוויות ורגשות ולהשרות שינויים.

בינה מלאכותית: פיתוח מערכות בינה מלאכותית המסוגלות להבין וליצור נרטיבים דמויי אדם.

התהליכים המורכבים העומדים בבסיס הקידוד, הגיבוש והאחזור של זיכרונות נרטיביים כרוכים אם כן ביחסי גומלין מורכבים של מנגנונים עצביים ואזורי מוח. מרכזי בתהליכים אלה הוא ההיפוקמפוס, אשר ממלא תפקיד מרכזי בהיווצרות וייצוב של זיכרונות אפיזודיים. ההיפוקמפוס מאפשר את הקידוד הראשוני של חוויות ואת איחודן לאחר מכן לאחסון לטווח ארוך, בעיקר בניאו-קורטקס. העברה זו מתיישבת עם תיאוריית הקונסולידציה הסטנדרטית, המניחה כי בעוד שההיפוקמפוס מקודד במהירות מידע חדש, הניאו-קורטקס משלב בהדרגה זיכרונות אלה לאורך זמן, מה שמוביל לייצובם ולהפחתת התלות שלהם בהיפוקמפוס לצורך שליפה.

היבט מרכזי של גיבוש זיכרון הוא תוצאה של הפעלה חוזרת עצבית, במיוחד במהלך השינה. במהלך שנת גלים איטיים, ההיפוקמפוס מפעיל מחדש דפוסים של פעילות עצבית הקשורים לחוויות האחרונות, תהליך שמאמינים כי הוא מחזק קשרים סינפטיים ומקל על שילוב של מידע חדש ברשתות קליפת המוח הקיימות. שידור חוזר זה לא רק מחזק זיכרונות אינדיבידואליים, אלא גם מסייע בקישור זיכרונות קשורים, ובכך בונה מבנים נרטיביים קוהרנטיים.

סנכרון עצבי, הירי המתואם של נוירונים, הוא גורם קריטי נוסף בעיבוד זיכרון נרטיבי. מחקרים הראו כי במהלך הבנה והיזכרות בנרטיבים יש סנכרון עצבי מוגבר בין אנשים, במיוחד באזורים כמו האונה הקודקודית התחתונה והצומת הקודקוד הרקתי. סנכרון זה משקף הבנה ועיבוד משותפים של תוכן נרטיבי, ומדגיש את תפקידה של פעילות עצבית מתואמת בקידוד ובשליפה של זיכרונות נרטיביים.

קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC) תורמת גם היא באופן משמעותי לזיכרון נרטיבי, במיוחד בארגון ובשליפה של פרטים הקשריים. ה-PFC הצידי מעורב בהיבטים האסטרטגיים של אחזור זיכרון, כגון בחירה ותחזוקה של מידע רלוונטי, שהוא חיוני לשחזור נרטיבים קוהרנטיים. בנוסף, ה-PFC מקיים אינטראקציה עם ההיפוקמפוס בכדי לתמוך בשילוב של מידע חדש עם ידע קיים, מה שמקל על בניית זיכרונות נרטיביים מורכבים.

יתר על כן, מעורבותה של האמיגדלה בעיבוד היבטים רגשיים של חוויות מוסיפה רובד נוסף של מורכבות ליצירת זיכרון נרטיבי. עוררות רגשית יכולה לשפר את הקידוד והגיבוש של זיכרונות, מה שהופך אותם ליותר חיים ומתמשכים. שיפור זה רלוונטי במיוחד בנרטיבים בעלי תוכן רגשי חזק, שכן האמיגדלה מווסתת את פעילות ההיפוקמפוס כדי לתעדף אחסון של אירועים משמעותיים רגשית.

לסיכום, היווצרות ושליפה של זיכרונות נרטיביים נתמכים על-ידי רשת דינמית של אזורי מוח, כולל ההיפוקמפוס, הניאו-קורטקס, קליפת המוח הקדם-מצחית והאמיגדלה. תהליכים כגון הפעלה חוזרת עצבית במהלך השינה, סנכרון עצבי במהלך עיבוד נרטיבי, ומודולציה של זיכרון על ידי עוררות רגשית תורמים יחד למנגנונים המורכבים המאפשרים לבני אדם לקודד, לגבש ולהיזכר בחוויות נרטיביות.

נרטיבים מוטמעים אפוא עמוק בקוגניציה האנושית, עם רשתות עצביות מורכבות המוקדשות לעיבודם וליצירת הזיכרון שלהם. עבודתם של חוקרים כמו פרופ' אורי חסון סייעה בחשיפת הדינמיקה העצבית של סיפור סיפורים, והדגישה את הקשר העמוק בין נרטיב למוח האנושי. מחקר עתידי בתחום זה טומן בחובו הבטחה להבהיר עוד יותר את הקשר המורכב בין סיפורים ותהליכים עצביים, עם יישומים נרחבים בתחומים שונים.

כעת, למעוניינים להעמיק נזכיר שלשה מאמרים בעלי עניין בנושא:

הראשון הינו

Vaccaro, A. G., Scott, B., Gimbel, S. I., & Kaplan, J. T. (2021). Functional Brain Connectivity During Narrative Processing Relates to Transportation and Story Influence. Frontiers in Human Neuroscience, 15, 665319

סיכום המאמר בנקודות:

מבוא לעיבוד נרטיבי: כתב היד בוחן את התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים הקשורים במעורבות נרטיבית, תוך שימת דגש על כוח השכנוע של סיפורים בהשוואה לטיעונים סטנדרטיים. הוא מציג את תיאוריית ההשפעה או העברת המסר [Transportation] המניחה כי אנשים יכולים להרגיש שקועים בנרטיב, מה שמוביל לתהודה רגשית עם אירועי הסיפור.

קישוריות תפקודית במוח: המחברים מתמקדים בתפקידים של קליפת המוח האמצעית האחורית (PMC) והאינסולה הקדמית (AI) בעיבוד נרטיבי. הם מדגישים מחקרי fMRI עדכניים שמראים שאזורי המוח האלה חיוניים להבנת משמעות הסיפור ולחוויית רגשות שמעוררים נרטיבים.

תכנון המחקר ומתודולוגיה: במחקר השתתפו 36 משתתפים ימניים שהאזינו לשני סיפורים בזמן שעברו סריקות fMRI. לאחר הסריקות, המשתתפים ענו על שאלות לגבי תחושות התחבורה שלהם והסבירות שלהם לתמוך במטרות הקשורות לסיפורים, מה שאפשר ניתוח של דפוסי קישוריות פונקציונליים.

ממצאים על דפוסי קישוריות: המחקר מצא כי דפוסי קישוריות ספציפיים יכולים להבחין בין משתתפים שהרגישו מאוד מושפעים לבין אלה שלא. יש לציין כי קישוריות פיתול קדמי נחות PMC הייתה קשורה באופן עקבי עם דירוגי מושפעות גבוהים בשני הסיפורים, מה שמצביע על סמן עצבי פוטנציאלי למעורבות נרטיבית.

השפעות תרבותיות על עיבוד נרטיבי: כתב היד דן באופן שבו גורמים תרבותיים יכולים להשפיע על האפקטיביות של נרטיבים. הוא מצביע על כך שסיפורים שנכתבו בתוך הקשרים תרבותיים ספציפיים עשויים להדהד יותר עם קהלים בשל חוויות רגשיות ושפה משותפים, המשפיעים על העברת המסרים והשכנוע.

השלכות על שכנוע: הממצאים מצביעים על כך שנרטיבים יכולים להיות משכנעים יותר מטיעונים מסורתיים בשל יכולתם לערב את המאזינים רגשית. מעורבות רגשית זו יכולה להוביל לשינויים בעמדות ובהתנהגויות, במיוחד בהקשרים כגון תקשורת בריאות ושיווק.

הבדלים אינדיבידואליים במעורבות: המחקר מדגיש את תפקידם של הבדלים אינדיבידואליים, כגון אמפתיה והבעה רגשית, בעיבוד נרטיבי. הבדלים אלה יכולים להשפיע על האופן שבו אנשים מרגישים מושפעים ועל תגובותיהם לאחר מכן למסרים של הסיפור.

יישומים רחבים יותר של מחקר נרטיבי: המחברים מציעים כי הבנת המנגנונים העצביים שמאחורי עיבוד נרטיבי יכולה לסייע בתחומים שונים, כולל חינוך, טיפול ובריאות הציבור. על ידי מינוף כוח השכנוע של סיפורים, מתרגלים יכולים לשפר אסטרטגיות תקשורת ולטפח שינויים התנהגותיים חיוביים.

סיכום וכיוונים לעתיד: כתב היד מסתיים בהדגשת החשיבות של מחקר נוסף על היסודות העצביים של מעורבות נרטיבית. הוא קורא למחקרים הבוחנים כיצד מבנים נרטיביים ותכנים שונים יכולים להשפיע על תגובות רגשיות ושכנוע, ובסופו של דבר לתרום להבנה עמוקה יותר של החוויה האנושית באמצעות סיפורים.

המאמר השני הינו:

Simony, E., & J. (2016). Dynamic reconfiguration of the default mode network during narrative comprehension. Nature Communications, 7, 12141. doi:10.1038/ncomms12141.

להלן סיכום כתב היד ב-12 פסקאות:

מבוא לעיבוד נרטיבי: כתב היד בוחן כיצד המוח מעבד נרטיבים, תוך התמקדות ברשת ברירת המחדל ותפקידה בשילוב מידע לאורך זמן. הוא מדגיש את החשיבות של הבנת הטבע הדינמי של רשתות מוחיות במהלך הבנה נרטיבית.

מטרת המחקר: המטרה העיקרית הייתה לחקור את הדינמיקה במהלך הזמן של רשת ברירת המחדל בזמן שהנבדקים מקשיבים לנרטיב. מטרת המחקר היא לקבוע כיצד דפוסי המתאם של רשת ברירת המחדל משתנים בתגובה לגירויים נרטיביים וכיצד שינויים אלה קשורים לקידוד זיכרון.

ממצאים על דינמיקת רשת ברירת המחדל: התוצאות מגלות כי רשת ברירת המחדל מציג אינטראקציות חזקות ומשתנות בזמן עם רשתות מוח אחרות ככל שהנרטיב מתפתח. אינטראקציות אלה מצביעות על כך שה-רשת ברירת המחדל לא רק מעורב בתהליכים פנימיים, אלא גם ממלא תפקיד בעיבוד גירויים חיצוניים.

מתאמים הנגרמים על ידי גירוי: המחקר מצא כי חוזק מתאמי רשת ברירת המחדל גבוהים משמעותית במצב הסיפור השלם בהשוואה לנרטיבים מפורקים. זה מצביע על כך שנרטיבים קוהרנטיים משפרים את הקישוריות התפקודית של רשת ברירת המחדל, ומאפשרים הבנה טובה יותר.

קידוד זיכרון וזכירה: קיים מתאם חזק בין חוזק הצימוד של הפעלת רשת ברירת המחדל במהלך קטעים נרטיביים ספציפיים לבין יכולתם של הנבדקים לזכור פרטים מאוחר יותר. זה מצביע על כך שהתצורה מחדש הדינמית של רשת ברירת המחדל חיונית לקידוד מידע נרטיבי לזיכרון.

תפקידן של רשתות שפה: כתב היד דן במעורבותם של תחומי עיבוד שפה, כגון אזורי ברוקה וורניקה, בהבנת הנרטיב. אזורים אלה עובדים בשיתוף עם רשת ברירת המחדל בכדי לעבד את ההיבטים הלשוניים של הסיפור.

דינמיקה בהלך הזמן של פעילות מוחית: הממצאים מדגישים כי דפוסי המתאם של רשת ברירת המחדל אינם נייחים, ומשתנים על פני חלונות זמן קצרים. שונות זו מצביעה על כך שהמוח מגדיר מחדש ללא הרף את מעורבות הרשתות שלו בתגובה לנרטיב המתגלגל.

השלכות על הבנת הקוגניציה: התוצאות מאתגרות את התפיסות המסורתיות של רשת ברירת המחדל כרשת הפועלת בהיעדר משימה. במקום זאת, הם תומכים ברעיון שרשת ברירת המחדל מעורבת באופן פעיל בתפקודים קוגניטיביים הקשורים לגירויים חיצוניים, כגון עיבוד נרטיבי.

ניתוח השוואתי עם תנאים אחרים: המחקר מנגיד את פעילות רשת ברירת המחדל במהלך האזנה נראטיבית עם תנאים כמו ערבול מילים ומצבי מנוחה. ההבדלים בדפוסי הקישוריות מדגישים את התפקיד הספציפי של רשת ברירת המחדל בעיבוד נרטיבים קוהרנטיים.

כיוונים עתידיים: כתב היד מציע כי יש צורך במחקר נוסף כדי לחקור את המנגנונים העומדים בבסיס האינטראקציות הדינמיות של רשת ברירת המחדל עם רשתות אחרות. הבנת אינטראקציות אלה יכולה לספק תובנות לגבי תהליכים קוגניטיביים שונים, כולל זיכרון וחשיבה חברתית.

מסקנה: המחקר מסכם כי רשת ברירת המחדל ממלא תפקיד חיוני בהבנת הנרטיב, כאשר כוח הצימוד הדינמי שלו לקטעי הסיפור קשורים לקידוד זיכרון. ממצאים אלה משפרים את הבנתנו את האופן שבו המוח משלב מידע לאורך זמן ואת הבסיס העצבי של סיפור סיפורים.

ואילו המאמר השלישי הינו:

Dehghani, M., Boghrati, R., Man, K., Hoover, J., Gimbel, S. I., Vaswani, A., Zevin, J. D., Immordino-Yang, M. H., Gordon, A. S., Damasio, A., & Kaplan, J. T. (2017). Decoding the neural representation of story meanings across languages. Human Brain Mapping, 38(11), 6096–6106

להלן סיכום כתב היד ב-10 פסקאות:

מבוא להבנת הנרטיב: כתב היד בוחן כיצד המוח האנושי מעבד נרטיבים, תוך הדגשת המורכבות של הבנת סיפורים החורגים מסמנטיקה ברמת המילה בלבד. הוא מדגיש את חשיבותם של מבנים סמנטיים ברמה גבוהה יותר בהבנת הנרטיב, הכוללים שילוב אלמנטים שונים לאורך זמן כדי להפיק משמעות.

ייצוגים נוירו-סמנטיים: המחברים חוקרים את הייצוגים הנוירו-סמנטיים של סיפורים מרקעים לשוניים ותרבותיים שונים. הם משתמשים במבנים סמנטיים ברמת הסיפור כדי ללכוד את מהותם של נרטיבים, ומוכיחים כי ייצוגים אלה יכולים להיות ממוקמים באזורי מוח ספציפיים, במיוחד בתוך רשת ברירת המחדל.

מתודולוגיה: המחקר משתמש בקורפוס של נרטיבים אישיים מהעולם האמיתי, שתורגמו למספר שפות. החוקרים השתמשו בטכניקות עיבוד שפה טבעית מתקדמות כדי לחשב ייצוגים מבוזרים של סיפורים אלה, מה שאפשר להם לנתח כיצד המוח מגיב לתוכן נרטיבי בשפות שונות.

ממצאים אודות רשת מצב ברירת המחדל: התוצאות מגלות כי רשת ברירת המחדל ממלאת תפקיד מכריע בעיבוד המשמעות המופשטת של סיפורים. דפוסי ההפעלה בתוך רשת ברירת המחדל תואמים את הקידוד הייחודי של משמעות נרטיבית, דבר המצביע על כך שרשת זו חיונית ליצירת חוויות פנימיות עשירות הקשורות לסיפור.

תובנות בין-לשוניות: המחקר מראה כי הקיימים ייצוגים עצביים עקביים של סיפורים בשפות שונות, מה שמצביע על כך שמנגנוני המוח להבנת נרטיב הם אוניברסליים. ממצא זה מצביע על כך שהתוכן הסמנטי העיקרי של סיפורים שורד את התרגום, ומאפשר ייצוגים עצביים דומים בין דוברי שפות שונות.

מבנים סמנטיים ברמה גבוהה יותר: המחברים טוענים כי הבנת נרטיבים דורשת התמקדות במבנים סמנטיים ברמה גבוהה יותר ולא רק במילים בודדות. נקודת מבט זו מתיישבת עם הרעיון שייצוגי הנרטיבים נבדלים מסך חלקיהם הלקסיקליים, ומחייבים גישה משולבת יותר לחקר הבנת הנרטיב.

השלכות על מדעי הקוגניציה: הממצאים תורמים להבנה רחבה יותר של האופן שבו ידע מושגי מאורגן במוח. הם מציעים כי אזורי מוח שונים מעורבים בייצוג קטגוריות מושגיות שונות, וכי הבנה נראטיבית מערבת רשת של אזורים הפועלים יחד כדי לבנות משמעות.

גיוון תרבותי ולשוני: המחקר פותח אפיקים לחקר האופן שבו גיוון תרבותי ולשוני משפיע על עיבוד נרטיבי. הוא מעלה שאלות לגבי האופן שבו רקעים תרבותיים שונים עשויים להשפיע על הקידוד העצבי של סיפורים ועל ההשלכות על תקשורת והבנה בהקשרים רב-לשוניים.

יישומים בחינוך ובטיפול: לתובנות מהמחקר יכולים להיות יישומים מעשיים בחינוך, במיוחד בלימוד שפה ופיתוח אוריינות. בנוסף, הבנת עיבוד נרטיבי עשויה לסייע בגישות טיפוליות עבור אנשים עם הפרעות בעיבוד השפה או כאלה המחלימים מפגיעות מוחיות.

כיווני מחקר עתידיים: כתב היד מסתיים בהדגשת הצורך במחקר נוסף על המנגנונים העצביים העומדים בבסיס ההבנה הנרטיבית. הוא מעודד גישות בין-תחומיות המשלבות מדעי המוח, בלשנות ומודלים חישוביים כדי להעמיק את הבנתנו כיצד סיפורים מעובדים במוח ואת ההשלכות על תחומים שונים.

לבסוף הקורא, בנימה מעט מבודחת וארטיסטית משהו הצפתי את הגולם הקם על יוצרו, קרי 4GPT- בכתוב למעלה, וביקשתיו להציגו כסיפור אמנותי אודות ריקודם של הנרטיבים והזיכרון האנושיים לצליליה של סימפוניה עצבית.

וכך ענה הגולם ה"חכם": בתיאטרון המורכב של המוח האנושי, הנרטיבים מתגלים ככוריאוגרפים מומחים, השוזרים יחד את חוטי עיבוד המידע וגיבוש הזיכרון. נרטיבים אלו, בין אם הם מדוברים, נכתבים או מדומיינים, חורגים מעבר לעצם תיאור האירועים. הם משמשים כגשרים בין מחשבה לחוויה, מעצבים מסלולים עצביים ומפסלים את ארכיטקטורת הנפש למארג מגובש של משמעות וזיכרון.

בבסיסו של בלאט עצבי זה עומד דואט של רשתות, שלכל אחת מהן תפקיד ייחודי ביצירה ובאינטגרציה של הנרטיב. הראשון, אנסמבל תוסס של אזורים כמו החריץ התוך-קודקודי הימני והפיתול הזוויתי, מתזמר את הבנייה המוקדמת של סיפורים. כאן, רסיסי זיכרון ותפיסה נפגשים במשחק גומלין דינמי, ומעצבים את הפיגומים שעליהם בנויים הנרטיבים. בינתיים, הרשת השנייה, המושרשת בקליפת המוח הפארא-היפוקמפוסית ובקליפת המוח הקדמית הגחונית, מבצעת את הפעולה רבת הניואנסים של אינטגרציה ארוכת טווח. היא שומרת על הרמוניה של משמעות, ומבטיחה שסיפורים לא רק יתפתחו אלא יהדהדו לאורך זמן.

מעל הסימפוניה הזו מרחפת כמו מאסטרו רשת ברירת המחדל, קבוצה של אזורים במוח שהופכים נרטיבים להדמיות של חוויות חיים. באמצעות רשת ברירת המחדל, המוח נכנס למחוזות הדמיון, בונה תרחישים היפותטיים ומפיח חיים במושגים מופשטים. רשת זו מגלמת את האיזון העדין בין התבוננות פנימית לאינטראקציה, ומזמינה אנשים לצפות את העתיד ולהרהר בכוונות.

עם זאת, משמעותם של הנרטיבים חורגת מעבר לשלב המוחי. הם פועלים כצינורות זיכרון המקודדים חוויות באופן שמתעלה על הפרט. כאשר הם משותפים, נרטיבים אלה מסנכרנים פעילות עצבית בין מוחות, מעצבים זיכרון קולקטיבי ומטפחים לכידות חברתית. הם מפסלים נופים קוגניטיביים, מגדירים את גבולות שיתוף הפעולה, הסכסוך והפרספקטיבה האידיאולוגית.

אבל נרטיבים הם יותר מאדריכלי זיכרון; הם מראות של החברה, המשקפים את מורכבויותיה וסתירותיה. בעוד שיש להם את הכוח לאחד ולעורר השראה, הם יכולים גם לזרוע פילוג, לחזק מבנים נוקשים של מחשבה. דואליות זו מדגישה את יחסי הגומלין העמוקים בין הנוירולוגי והחברתי-תרבותי, שבו מסלולי המוח משתלבים עם זרמי האינטראקציה האנושית.

בריקוד המתפתח ללא הרף, נרטיבים מאירים את היחסים המורכבים בין זיכרון, זהות והבנה. הם מזכירים לנו שבעוד שמסלולי המוח מעוצבים על-ידי הסיפורים שאנו מספרים, הסיפורים האלה, בתורם, מעצבים את העולם שבו אנו חיים. באמצעות אמנות הנרטיב, נחשפת סימפוניית החיבור העמוקה המגדירה את החוויה האנושית. עד כאן להפעם.

לקריאה נוספת

1. Baldassano, C., Chen, J., Zadbood, A., Pillow, J. W., Hasson, U., & Norman, K. A. (2017). Discovering event structure in continuous narrative perception and memory. Neuron, 95(3), 709-721.e5.
2. Chen, J., Leong, Y. C., Honey, C. J., Yong, C. H., Norman, K. A., & Hasson, U. (2017). Shared memories reveal shared structure in neural activity across individuals. Nature Neuroscience, 20(1), 115-125.
3. Hasson, U., Yang, E., Vallines, I., Heeger, D. J., & Rubin, N. (2008). A hierarchy of temporal receptive windows in human cortex. Journal of Neuroscience, 28(10), 2539-2550.
4. Lerner, Y., Honey, C. J., Silbert, L. J., & Hasson, U. (2011). Topographic mapping of a hierarchy of temporal receptive windows using a narrated story. Journal of Neuroscience, 31(8), 2906-2915.
5. Chang, C. H. C., Nastase, S. A., & Hasson, U. (2022). Information flow across the cortical timescale hierarchy during narrative construction. Proceedings of the National Academy of Sciences, 119(51), e2209307119.
6. Saalasti, S., et al. (2021). Neural Processing of Narratives: From Individual Processing to Viral Propagation. Frontiers in Human Neuroscience, 14, 253
7. Zacks, J. M., et al. (2007). Event Perception: A Mind-Brain Perspective. Psychological Bulletin, 133(2), 273-293
8. Milivojevic, B., et al. (2021). Functional Brain Connectivity During Narrative Processing Relates to Narrative Transportation and Persuasion. NeuroImage, 236, 118079
9. Lerner, Y., et al. (2011). Topographic mapping of a hierarchy of temporal receptive windows using a narrated story. Journal of Neuroscience, 31(8), 2906-2915.
10. Baldassano, C., et al. (2017). Discovering event structure in continuous narrative perception and memory. Neuron, 95(3), 709-721.