By Prof. Levine & Dr. Salganik
Greetings to our readers,
Our model of mental life first assumes the existence of the "primary self", which is in fact the basic biological nucleus consisting of a number of innate structures and subject to increasing development during life, this self includes the instinctive emotional and cognitive parts of the person.
The primary self uses the reservoirs and mechanisms of emotion, memory and cognitive abilities and it contains primary nuclei for the future development of other mental structures.
Let's first refer to the primary self (biological predestined core): the primary self consists of innate biological structures and instincts that form the innate basis of the parts of the personality and it also included the cognitive processes and the emotional processes.
This primary self has its own dynamics during a person's life and is subject to changes with age, following illnesses, traumas, drug consumption, addiction, etc.
Both the instincts and the basic needs in each and every person change according to different periods of development and aging – (hence their effect on behavior) and may change through drugs, trauma, diseases and more.
Within the primary self is the potential for instrumental abilities that are innate, but they can also be promoted, or on the contrary, suppressed through the influence of the reference groups.
The primary self also has cognitive abilities that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment during the first years of life.
In addition, it includes the temperament and emotional intelligence that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment in the first years of life.
And finally, it includes an energy charge that is mostly innate but can be suppressed through the influence of the reference groups, as well as through various situational factors.
he primary self also includes the seven personal sensitivity channels: Individual Sensitivity Channels (ISC) which reflect our individual reactivity in response to stressors (both external and internal). So far we have identified seven channels of sensitivity:
1. Sensitivity regarding a person's status and position (the status channel).
2. Sensitivity to changes in norms (the norms channel).
3. Sensitivity in relation to emotional attachment to others (the attachment channel).
4. Sensitivity to threat (the threat channel).
5. Sensitivity to routine changes (the routine channel).
6. Sensitivity to a drop in the energy level and the ability to act derived from it (the energy channel).
7. Sensitivity to a variety of sensory proprioceptive aspects arising from the body (the proprioceptive channel).
The less sensitive the person is in these channels, the healthier he is mentally. Great sensitivity in one or more channels may demonstrate mental pathology.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו
המודל שלנו לחיי הנפש מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.
נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכולי. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד.
בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגניטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים. ה
העצמי הראשוני כולל גם את ששת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות:
1. רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ הסטטוס).
2. רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ הנורמות).
3. רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ ההתקשרות).
4. רגישות לאיום (ערוץ האיום).
5. רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ השגרה).
6. רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ האנרגיה).
7. רגישות למגוון היבטים פרופריוצפטיביים תחושתיים העולים מן הגוף (הערוץ הפרופריוצפטיבי).
ככל שהאדם מגלה פחות רגישות בערוצים אלו כך הוא בריא יותר נפשית. רגישות רבה בערוץ אחד או יותר מדגימה פתולוגיה נפשית.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
הישיש עמד במלוא שנותיו על קצה הצוק נשען על מקלו המגולף אוחז בחוזקה בידית ראש האריה המוזהב בקצהו, מביט אל האופק העצום שנצבע אט אט בגווני זהב מאדים של שקיעה. פתאום אחזה אותו התרגשות עצומה, והוא זעק למרום בגרון ניחר ובקול רם: "אבבבבבבנצצצצצ'י!" כך לעבר השמיים הפתוחים. קולו הדהד ברחבי העמק, כאילו היה זה שיר נשכח מראשית ימי האדמה. בהתלהבות מחודשת הוא כמו הכריז, התריס עוד ביטוי מוזר, משוגע וחסר פשר "ארטטטטטגויחחח!" שהרוח חלפה נשאה אותו,למרחקים. ציפורים חלפו מעליו, במשק כנפיים מבוהלות מקריאתו, אך הוא כלל לא הוטרד מהן. להפך, הוא הרגיש חום רך ואימהי מתפשט בחזהו, כאילו כל מילה חסרת פשר פורקת מעליו מטען קדום בלתי נראה.
איור בעזרת AI
הנוף סביבו כמו קיבל את שטף המילים המומצאות, המוטרפות ,המשונות חסרות הפשר, והעננים כמו נעו בהרמוניה יחד עם קריאותיו הנרגשות. אנשים שעמדו במרחק נעצרו, מביטים בו בתמיהה, אך הזקן היה שקוע לחלוטין ברגע ולא שם לב אליהם. שפתיו השמיעו עוד קריאה חסרת משמעות, משחררות את שאריות המתח שנשא במשך עשורים רבים. אחרי אותו יום ,חזר לעמוד מול נופים אחרים – יערות סבוכים, אגמים שקטים, נופי הים באיים יוון ומרחבים אינסופיים – ושוב צעק זעק וביטא קול רם הברות שטות, מילים משונות מוזרות.
צילומים: יוסי לוין, ציורים: רוברט רוזנברג
כל פעם מחדש חש הקלה נפשית, כאילו כל חלק מנשמתו מתרפא מעט יותר. לבסוף, מצא את עצמו בחדרו לעת ערב, עומד מול הקיר החשוף וצועק זועק שוב ושוב: "רמבוללללליה! זאאאאגרוססססקי! פלאנדרדדדוחחחי!" והתחושה המופלאה של שחרור עדיין עטפה אותו גם בחדרו, ללא מרחבי נוף המרהיב. ההקלה לא נעלמה – ואולי אף העמיקה, וההכרה שתחושת השיחרור לא היה תלויה במקום, אלא בו ובתוכו. [רשומה מתורגמת מעזבונו של ארנסטו ארקלוסי, 1842].
Read more »