By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our readers,
In our model, the self includes the elements of the human mental apparatus. The model first assumes the existence of the "primary self", which is in fact the basic biological core consisting of several innate structures and subject to increasing development during life, this self includes the instinctive emotional and cognitive parts of the person. The primary self uses the reservoirs and mechanisms of emotion, memory and cognitive abilities and it contains primary nuclei for the future development of other mental structures.
Let's first refer to the primary self (Biological Predestined Core): the primary self consists of innate biological structures and instincts that form the innate basis of the parts of the personality and it also included the cognitive processes and the emotional processes.
This primary self has its own dynamics during a person's life and is subject to changes with age, following diseases, traumas, drug consumption, addiction, etc.
Both the instincts and the basic needs in each and every person change according to different periods of development and aging – (hence their effect on behavior) and may change through drugs, trauma, diseases and more. Within the primary self there is the potential for instrumental abilities that are innate, but they can also be promoted, or on the contrary, suppressed through the influence of the reference groups.
The primary self also has cognitive abilities that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment during the first years of life. In addition, it includes the temperament and emotional intelligence that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment in the first years of life.
And finally, it includes an energy charge that is mostly innate but can be suppressed through the influence of the reference groups, as well as through various situational factors.
The primary self also includes the seven personal sensitivity channels: Individual Sensitivity Channels (ISC) which reflect our individual reactivity in response to stressors (both external and internal). So far we have identified seven sensitivity channels:
1. Sensitivity regarding a person's status and location (status channel)
2. Sensitivity to changes in norms (norms channel)
3. Sensitivity in relation to emotional attachment to others (attachment channel)
4. Sensitivity to threat of any kind – physical, economical, etc., (threat channel)
5. Sensitivity to routine changes (routine channel)
6. Sensitivity to a drop in energy level and the ability to act derived from it (energy channel)
7. Sensitivity to proprioceptive stimuli coming from the body (proprioceptive channel)
From the primary self, a number of superstructures continue to develop from innate nuclei that constitute a basis for the development of the infant and later the person throughout his life with the characters around him: three structures that together make up the secondary self or the social self, these include:
A] The group of the collection of internalized characters that we will metaphorically call the Board of Internalized Characters,
B] The group of internalized enemies
C] The group of the internalized self-representations.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראינו
במודל שלנו העצמי כולל את מרכיבי נפש האדם. המודל מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.
נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכו '. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד. בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגנטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים.
העצמי הראשוני כולל גם את ששת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות:
1. רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ סטטוס)
2. רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ נורמות)
3. רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ התקשרות)
4. רגישות לאיום (ערוץ איום)
5. רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ שגרתי)
6. רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ אנרגיה)
7. רגישות לגירויים פרופריוצפטיביים העולים מן הגוף {ערוץ פרופריוצפטיבי)
מתוך העצמי הראשוני הולכים ומתפתחים מתוך גרעינים מולדים המהווים בסיס פרהמורדיאלי להתפתחות תוך אינטראקציה של התינוק ובהמשך האדם במהלך חייו עם הדמויות בסביבתו מספר מבני-על: שלשה מבנים שיחד מרכיבים את העצמי המשני או העצמי החברתי, אלו כוללים את:
א] קבוצת אוסף הדמויות המופנמות שנכנה במטפורה דירקטוריון הדמויות המופנמות ,
ב] קבוצת אוסף האויבים המופנמים
ג] קבוצת אוסף ייצוגיי האני. המופנמים
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
תסמינים שליליים תורמים באופן משמעותי לתחלואה ארוכת טווח ולתוצאות תפקודיות ירודות בסכיזופרניה. תסמינים שליליים יכולים להיות מסווגים כראשוניים (מהותיים להפרעה) או משניים (הנובעים מתחלואה נלווית או תופעות לוואי של הטיפול). אלו כוללים בין היתר מוטיבציה, עניין ורצייה מופחתים, ביטוי רגשי מופחת ונסיגה חברתית ואוסיף כי אני מבחין פעמים רבות במטופלים ברמת אנרגיה סובייקטיבית מופחתת.
מאמר מחקר עדכני בחן טיפולים תרופתיים לסימפטומים השליליים הקשורים לסכיזופרניה, וסיכם ממצאים ממחקרי בקרה אקראיים שונים. המאמר סקר את יעילותן של תרופות שונות על תסמינים כגון אדישות ונסיגה חברתית. המאמר הדגיש את התוצאות השונות בקרב מטופלים עקב תגובות אינדיבידואליות שונות לטיפולים. הוא דן גם בהשלכות על מחקר עתידי ופרקטיקה קלינית בניהול סכיזופרניה. ראה
Lorenzo Moccia et al. Pharmacological Interventions for Negative Symptoms in Schizophrenia: A Systematic Review of Randomized Control Trials. Biomedicines 2025, 13(3), 540; https://doi.org/10.3390/biomedicines13030540
הסקירה מזהה מספר תרופות ספציפיות שנבדקו על יעילותן בטיפול בסימפטומים השליליים של סכיזופרניה. [נדגיש כי אין לראות בכל הכתוב בכתבה זו המלצה כלשהי לטיפול ובכל מקרה יש להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך ומורשה] אלה כוללים בין היתר:
מינוציקלין – ידוע בהשפעותיו נוגדות החמצון והנוירופרוטקטיביות, הוא נחקר כטיפול נוסף לטיפול אנטי פסיכוטי יציב.
גליצין – משמש בניסויים והוכח כמקל על תסמינים שליליים.
טרזודון – תרופה נוגדת דיכאון שנעשה בה שימוש משלים.
Amisulpride – תרופה אנטי פסיכוטית לא טיפוסית שהוכיחה יעילות בטיפול בסימפטומים שליליים.
פרגננולון – פרו-נוירו-סטרואיד המוערך בהשפעתו על תסמינים שליליים.
תרופות נוגדות דיכאון שונות – כולל פרוקסטין וטרזודון, שהיו חלק ממחקרים מסוימים.
תרופות אחרות שהוזכרו כוללות פרופרנולול, קרבמזפין ומספר נוגדי חמצון. תוצאות המחקרים היו מעורבות, כאשר חלקם דיווחו על השפעות חיוביות במיוחד בניסויים שנערכו באיראן ובסין, בעוד שניסויים במדינות המערב דיווחו לעתים קרובות על תוצאות פחות משמעותיות. [ראו למטה שוב רשימת התרופות].
בסך הכול, בעוד שישנם ממצאים מסויימים מבטיחים, יש הצורך במחקר נוסף והבנה טובה יותר של הפתולוגיה מאחורי הסימפטומים השליליים בסכיזופרניה.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
בכתבה זו אעבור על שלושה מאמרים משנת 2025 הדנים בציר המעי-מוח והשפעתו על ההפרעות הנפשיות. [נדגיש כי ההצעות שיובאו לטיפול תזונתי ו/או פרוביוטי הינן כתוספת לטיפול הרפואי והפסיכיאטרי המקובל שמומלץ יילקחו רק לאחר התייעצות עם גורם רפואי מוסמך ולא במקום הטיפול הרפואי המקובל]
ציר המעי-מוח: איור הרעיון בעזרת AI
נגדיר תחילה את המושגים מיקרוביום פרביוטיקה ופרוביוטיקה:
המונח "מיקרוביום" מתייחס לאוסף של כל המיקרואורגניזמים – כולל חיידקים, וירוסים, פטריות ומיקרובים אחרים – והחומר הגנטי שלהם שחי בסביבה מסוימת. לדוגמה, המיקרוביום האנושי מקיף את המיקרובים שמאכלסים את המעי, העור, הפה וחלקים אחרים בגוף, ויש לו תפקיד מפתח בתפקודים כמו עיכול, ויסות מערכת החיסון ואף השפעה על מצב הרוח וההתנהגות.
"מיקרוביום המעי" מתייחס לקהילת המיקרואורגניזמים — כולל חיידקים, נגיפים, פטריות ומיקרובים אחרים — והחומר הגנטי שלהם השוכנים במערכת העיכול. מיקרואורגניזמים אלה ממלאים תפקידים קריטיים בפירוק מזון, סינתזה של ויטמינים, ויסות מערכת החיסון והגנה מפני פתוגנים מזיקים. האיזון והגיוון של החיידקים הללו חיוניים לשמירה על הבריאות הכללית של המעי, ויכולים להשפיע על היבטים שונים של בריאות האדם, מעיכול ועד רווחה נפשית.
פרה-ביוטיקה:
פרה-ביוטיקה היא סוג של מרכיב מזון שאינו ניתן לעיכול — שלעתים קרובות מצוי בסיבים תזונתיים כמו אינולין ופרוקטו-אוליגוסכרידים — שמשפיע לטובה על המאכסן על-ידי גירוי סלקטיבי של גדילה ו/או פעילות של חיידקי מעיים מועילים. תרכובות אלה עוברות דרך החלקים העליונים של מערכת העיכול ללא עיכול, ומגיעות למעי הגס, שם הן משמשות כמזון לפרוביוטיקה, מה שעוזר לשמור על איזון בריא במיקרוביום המעי.
להלן מספר דוגמאות למזונות פרה-ביוטיים המסייעים להזין חיידקי מעיים מועילים:
שורש עולש: מקור עליון לאינולין, סיב פרה-ביוטיקה.
שום: מכיל אינולין ופרוקטואוליגוסכרידים, המקדמים פלורת מעיים בריאה.
בצל: מספק סיבים פרה-ביוטיים התומכים בחיידקים מועילים.
כרישה: בדומה לבצל, הם מוסיפים תרכובות פרה-ביוטיות לתזונה.
אספרגוס: מציע סיבים המסייעים לעורר את הצמיחה של חיידקים מועילים.
בננות: במיוחד כאשר מעט ירוק, הם מקור טוב של עמילן עמיד.
ארטישוק ירושלמי: גם עשיר באינולין, עוזר לשפר את בריאות המעי.
דגנים מלאים: שיבולת שועל, שעורה וחיטה מלאה מכילות סיבים שמשמשים כפרה-ביוטיקה.
שילוב מזונות אלה בתזונה שלכם יכול לתמוך באיזון בריא של חיידקי המעי
פרוביוטיקה:
פרוביוטיקה מורכבת ממיקרואורגניזמים חיים אשר, כאשר הם ניתנים בכמויות נאותות, מעניקים יתרונות בריאותיים למארח. בין הזנים הפרוביוטיים הנפוצים זנים של לקטובצילוס וביפידובקטריום. בדרך כלל צורכים אותם באמצעות מזונות מותססים או תוספי תזונה, והם עוזרים לתמוך בבריאות המעי על-ידי שיפור מאזן חיידקי המעי. הנה כמה דוגמאות למזונות פרוביוטיים:
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
האם יש מקום להתערבויות הממוקדות בתפקוד המיטוכונדריאלי בהפרעות נפשיות כסכיזופרניה, דכאון, מחלה ביפולרית ועוד לצד הטיפולים הרפואיים המקובלים?
מיטוכונדריה [הביטוי ביחיד הינו מיטוכונדריון וברבים מיטוכונדריה, אף על פי כן בהתאם לנוהג שרווח ,נתייחס למיטוכונדריה בלשון יחיד ולמיטוכונדריות בשם רבים] הוא אברון המצוי בתאים של רוב האאוקריוטים, כגון בעלי חיים, צמחים ופטריות. למיטוכונדריה יש מבנה קרום כפול והיא משתמשת בנשימה אירובית כדי לייצר אדנוזין טריפוספט (ATP), המשמש בתאים כמקור לאנרגיה כימית. המיטוכונדריה התגלתה על ידי אלברט פון קוליקר [Albert von Kölliker] בשנת 1857 בשרירים הרצוניים של חרקים. משמעות המונח מיטוכונדריה שהינו "גרגיר דמוי חוט" נטבע על ידי קרל בנדה [Carl Benda] בשנת 1898. המיטוכונדריה מכונה "תחנת הכוח של התא", ביטוי שהפך לפופולרי על ידי פיליפ סיקביץ [Philip Siekevitz] במאמר בשם זה משנת 1957 בעיתון "סיינטיפיק אמריקן" [ראה הערך בויקיפדיה].
ישנן שתי השערות לגבי מקור המיטוכונדריות: אנדוסימביוטי ואוטוגני. ההשערה האנדוסימביוטית מציעה כי המיטוכונדריות היו במקור תאים פרוקריוטים, המסוגלים ליישם מנגנוני חמצון שלא היו אפשריים עבור תאים אאוקריוטים; הם הפכו לאנדוסימביונטים החיים בתוך האיוקריוטה. בהשערה האוטוגנית, מיטוכונדריה נולדו על ידי פיצול חלק מהדנ"א מגרעין התא האאוקריוטי בזמן ההתפצלות האבולוציונית מהפרוקריוטים; חלק דנ"א זה היה מוקף בממברנות, שלא ניתן היה לחצותן על ידי חלבונים. מאחר שלמיטוכונדריה יש מאפיינים משותפים רבים עם חיידקים, ההשערה האנדוסימביוטית היא המקובלת יותר מבין שתי ההשערות [ראה הערך בויקיפדיה].
מיטוכונדריה הם אברונים חיוניים הנמצאים ברוב התאים האאוקריוטים, ואחראים בעיקר לייצור האנרגיה שהתאים זקוקים לה כדי לתפקד. יש להם מבנה ייחודי של קרום כפול הממלא תפקיד קריטי בתפקודם. הקרום החיצוני חלק וחדיר יחסית, ומאפשר למולקולות קטנות וליונים לעבור דרכו בקלות, בעוד שהקרום הפנימי מקופל בצורה מורכבת למבנים הנקראים cristae. קפלים אלה מגדילים מאוד את שטח הפנים הזמין לאירוח חלבונים החיוניים לייצור אנרגיה.
איור: מבנה המיטוכונדריה [לקוח מהערך בויקיפדיה]
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our readers,
Dissociative Identity Disorder, which was previously known as "Multiple Personality Disorder", is one of the most controversial topics in psychiatry and psychology. In recent years, there has been an increase in awareness of complex dissociation situations, along with an in-depth discussion of the validity of the disorder, its prevalence and how to treat it.
In this article we will examine dissociative identity disorder through a theoretical model for the "Self" which consists of three main components: (1) the "primary self" (2) the "directorate of internalized characters", and (3) the "internalized enemies’ group ".
We will also discuss therapeutic options derived from the model, referring to the individual sensitivity channels, to the influence of positive (mostly within the “directorate of characters”) and negative internalized figures (enemies) on the mental structure, and to the role of the inner leader in the board of internalized figures in the rehabilitation process.
AI-assisted illustration of the dissociative identity disorder
Dissociative identity disorder is defined as a mental condition in which two or more identities exist in the same person, where each identity is characterized by a different self-concept, behavior style, and even different memories (American Psychiatric Association [APA], 2013). In many cases, there are significant gaps in the autobiographical memory, feelings of disconnection (derealization/depersonalization) and loss of time (Putnam, 1989).
Various studies indicate that dissociative identity disorder often develops as a response to complex or persistent trauma in childhood, such as physical, emotional or sexual abuse.
There are researchers and clinicians who question the reported prevalence rate of dissociative identity disorder and claim that many cases may be mistakenly labeled as a result of incorrect use of hypnotic techniques or overidentification. On the other hand, there is clinical and empirical evidence that quite a few patients with dissociative identity disorder are not properly diagnosed.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראינו
הפרעת זהות דיסוציאטיבית,, (Dissociative Identity Disorder) שהייתה מוכרת בעבר כ"הפרעת אישיות מרובה" (Multiple Personality Disorder),או מרובת פנים, מהווה אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה. בשנים האחרונות חלה עלייה במודעות למצבי דיסוציאציה מורכבים, לצד דיון מעמיק באמיתות ההפרעה, בשכיחותה ובאופן הטיפול בה. בכתבה זו נבחן את הפרעת זהות דיסוציאטיבית דרך מודל תיאורטי ל"עצמי " המורכב משלושה רכיבים מרכזיים: (1) "העצמי הראשוני" (2) "דירקטוריון הדמויות המופנמות", ו-(3) "קבוצת האויבים".
הכתבה סוקרת את המאפיינים הקליניים והאבחוניים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית , את הקשר ההדוק בין ההפרעה לטראומה מוקדמת, ומתארת כיצד ניתן ליישם את המודל המוצע להבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה הפנימית והיחסים בין חלקי האישיות השונים אצל הסובלים מההפרעה. כמו כן, נדון באפשרויות טיפוליות הנגזרות מן המודל, תוך התייחסות לערוצי הרגישות האישיים, להשפעה של דמויות מופנמות חיוביות, ושליליות (אויבים) על המבנה הנפשי, ולתפקיד המנהיג הפנימי בדירקטוריון הדמויות המופנמות בתהליך השיקום.
איור בעזרת AI: המחשת הפרעת זהות דיסוציאטיבית
הפרעת זהות דיסוציאטיבית מוגדרת כמצב נפשי שבו מתקיימות שתי זהויות או יותר באותו אדם, כאשר כל זהות מתאפיינת בתפיסה עצמית, סגנון התנהגות, ואף בזיכרונות שונים (American Psychiatric Association [APA], 2013). במקרים רבים, קיימים פערים משמעותיים בזיכרון האוטוביוגרפי, תחושות ניתוק (דֶרֶיאליזציה/דֶפֶרסונליזציה) ואובדן זמן . (Putnam, 1989) מחקרים שונים מצביעים על כך שהפרעת זהות דיסוציאטיבית מתפתחת לרוב כתגובה לטראומה מורכבת או מתמשכת בילדות, כמו התעללות פיזית, רגשית או מיני.
יש חוקרים וקלינאים המטילים ספק בשיעור השכיחות המדווח של הפרעת זהות דיסוציאטיבית וטוענים כי ייתכן שמקרים רבים מתויגים בטעות כתוצאה משימוש שגוי בטכניקות היפנוטיות או שמדובר בזיהוי יתר . מאידך, קיימים עדויות קליניות ואמפיריות לכך שלא מעט מטופלים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית אינם מאובחנים כראוי.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
תחילה נציין שזו הצעה ראשונית בלבד להגדרות המשמשת כקצה חוט בלבד לכל ערך. יש לבדוק בספרות לעומק עם גורם מוסמך כל אינפורמציה המובאת כאן ובוודאי לא לעשות בה שימוש לפני התייעצות מעמיקה עם גורם רפואי או פסיכולוגי מוסמך בנושאים רפואיים או פסיכולוגיים בהתאמה.
להלן תחילה :
א. רשימה כללית של הגדרות לפי סדר ה א' ב' מתחומי הפסיכיאטריה הפסיכולוגיה לענפיה ועוד. בהמשך יובאו הגדרות לכל תחום בנפרד:
ב. מגוון ההפרעות הפסיכיאטריות בשיטת האבחון האמריקאית:
ג. מגוון מסוגי הטיפולים הנפשיים:
ד. מגוון התרופות הפסיכיאטריות (שימוש באינפורמציה רק לאחר בדיקתה המוסמכת ולאחר יעוץ רפואי מוסמך):
ה. חומרים "טבעיים" ותוספים לטיפול (שימוש באינפורמציה רק לאחר בדיקתה המוסמכת ולאחר יעוץ רפואי מוסמך):
ו-ו'. מונחים מתחום הבינה המלאכותית.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Greetings to our readers,
Our model of mental life first assumes the existence of the "primary self", which is in fact the basic biological nucleus consisting of a number of innate structures and subject to increasing development during life, this self includes the instinctive emotional and cognitive parts of the person.
The primary self uses the reservoirs and mechanisms of emotion, memory and cognitive abilities and it contains primary nuclei for the future development of other mental structures.
Let's first refer to the primary self (biological predestined core): the primary self consists of innate biological structures and instincts that form the innate basis of the parts of the personality and it also included the cognitive processes and the emotional processes.
This primary self has its own dynamics during a person's life and is subject to changes with age, following illnesses, traumas, drug consumption, addiction, etc.
Both the instincts and the basic needs in each and every person change according to different periods of development and aging – (hence their effect on behavior) and may change through drugs, trauma, diseases and more.
Within the primary self is the potential for instrumental abilities that are innate, but they can also be promoted, or on the contrary, suppressed through the influence of the reference groups.
The primary self also has cognitive abilities that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment during the first years of life.
In addition, it includes the temperament and emotional intelligence that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment in the first years of life.
And finally, it includes an energy charge that is mostly innate but can be suppressed through the influence of the reference groups, as well as through various situational factors.
he primary self also includes the seven personal sensitivity channels: Individual Sensitivity Channels (ISC) which reflect our individual reactivity in response to stressors (both external and internal). So far we have identified seven channels of sensitivity:
1. Sensitivity regarding a person's status and position (the status channel).
2. Sensitivity to changes in norms (the norms channel).
3. Sensitivity in relation to emotional attachment to others (the attachment channel).
4. Sensitivity to threat (the threat channel).
5. Sensitivity to routine changes (the routine channel).
6. Sensitivity to a drop in the energy level and the ability to act derived from it (the energy channel).
7. Sensitivity to a variety of sensory proprioceptive aspects arising from the body (the proprioceptive channel).
The less sensitive the person is in these channels, the healthier he is mentally. Great sensitivity in one or more channels may demonstrate mental pathology.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו
המודל שלנו לחיי הנפש מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.
נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכולי. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד.
בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגניטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים. ה
העצמי הראשוני כולל גם את ששת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות:
1. רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ הסטטוס).
2. רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ הנורמות).
3. רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ ההתקשרות).
4. רגישות לאיום (ערוץ האיום).
5. רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ השגרה).
6. רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ האנרגיה).
7. רגישות למגוון היבטים פרופריוצפטיביים תחושתיים העולים מן הגוף (הערוץ הפרופריוצפטיבי).
ככל שהאדם מגלה פחות רגישות בערוצים אלו כך הוא בריא יותר נפשית. רגישות רבה בערוץ אחד או יותר מדגימה פתולוגיה נפשית.
Read more »
Prof. Joseph Levine, M.D. is an emeritus associate professor in the Division of Psychiatry, Faculty of Health Sciences, Ben Gurion University in Israel. Prof. Levine is a certified psychiatrist with clinical experience in controlled trials of adult psychiatric disorders and in psychotherapy. He was awarded a NRSAD independent investigator grant for the study of Creatine Monohydrate in psychiatric disorders -- mainly Schizophrenia. He resides and treats patients in Tel Aviv and all of central Israel.
