פרופ' יוסף לוין

שיחה 72: דיסוננס קוגניטיבי – השפעת לחצי הסביבה ומודל העצמי הרב שכבתי

נכתב ע"י פרופ' לוין וד"ר סלגניק

שלום רב לקוראינו

במודל שלנו העצמי כולל את מרכיבי נפש האדם. המודל מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.

נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכו '. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד. בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגנטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים.

העצמי הראשוני כולל גם את ששת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות:

1. רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ סטטוס)

2. רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ נורמות)

3. רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ התקשרות)

4. רגישות לאיום (ערוץ איום)

5. רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ שגרתי)

6. רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ אנרגיה)

7. רגישות לגירויים פרופריוצפטיביים העולים מן הגוף {ערוץ פרופריוצפטיבי)

מתוך העצמי הראשוני הולכים ומתפתחים מתוך גרעינים מולדים המהווים בסיס פרהמורדיאלי להתפתחות תוך אינטראקציה של התינוק ובהמשך האדם במהלך חייו עם הדמויות בסביבתו מספר מבני-על: שלשה מבנים שיחד מרכיבים את העצמי המשני או העצמי החברתי, אלו כוללים את:

א] קבוצת אוסף הדמויות המופנמות שנכנה במטפורה דירקטוריון הדמויות המופנמות ,

ב] קבוצת אוסף האויבים המופנמים

ג] קבוצת אוסף ייצוגיי האני. המופנמים

קבוצת אוסף הדמויות המופנמות שנכנה במטפורה דירקטוריון הדמויות המופנמות

דירקטוריון הדמויות המופנמות מורכב מהפנמה של דמויות משפיעות בחייו, המסודרות בסדר היררכי [כאמור לקבוצת ההפנמות הללו אנו קוראים מטאפורית דירקטוריון הדמויות המופנמות או מועצת המנהלים או מנהלת הדמויות הפנימיות]. לדמויות אלו יש דיאלוג מתמשך ביניהן ולעיתים אף קונפליקטים, כאשר לדמות מופנמת אחת או יותר יש את ההשפעה הגדולה ביותר על עמדותיו, רגשותיו והתנהגותו של הפרט, שקראנו לה "העצמי המנהיג" [דמות שנקראה בעבר גם "העצמי הדיקטטורי", ראה שיחות קודמות]. עמדותיו של המנהיג הפנימי ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות על הפנמת מידע ודמויות. הוא מחליט אם לדחות את ההפנמה או, אם תתקבל, באיזו צורה היא תופנם. במילים אחרות, במובן מסוים, אנחנו מניחים שהדמות המשפיעה הזאת היא גם סוג של צנזורה פנימית. יש להדגיש כי אין מדובר בהשערות קונקרטיות בדבר נוכחותן של דמויות מופנמות בעולמו הפנימי של הפרט כמעין "אנשים קטנים בתוך המוח", אלא בייצוגן באזורי מוח שונים שאופיים ואופן ייצוגם עדיין דורש מחקר נוסף. עוד נציין כי למרות שאנו מכנים דמות זו "המנהיג הפנימי", למעט סוג מסוים, מאפייניו אינם זהים לאלה של שליט במדינה מסוימת, אלא שדמות זו דומיננטית ומשפיעה בקרב "מנהל הדמויות" או "מנהל הדמויות".

נציין כי האירועים והדמויות בעולם החיצוני מקיימים סוג של דיאלוג דרך תיווכו של "מנגנון התיאום החווייתי " [ראה שיחות קודמות] עם הדמויות המופנמות בדירקטוריון [או עם קבוצת האויבים- ראה בהמשך] ועשויים או עלולים להשפיע על הביטוי ולעיתים אף על ההיררכיה של הדמויות בדירקטוריון הדמויות המופנמות. בנוסף ייתכן שבדומה לזיכרון לטווח קצר, שחלקים ממנו מועברים לזיכרון לטווח ארוך, גם בכל הנוגע להפנמת דמויות אל תוך הדירקטוריון, קיימת הפנמה קצרת טווח, שבהתאם לנסיבות, חשיבות ומשך השפעתה של הדמות, תועבר בסופו של דבר להפנמה ארוכת טווח במערך הדמויות המופנמות.

להלן מבנה דירקטוריון הדמויות המופנמות: דירקטוריון זה מורכב מ"דמויות משניות" הכוללות את הסוגים הבאים: 1] ייצוגים של דמויות מופנמות שמקורן בדמויות המשמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו, אך כאמור, ייתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים, סרטים וכו' שהשפיעו רבות על האדם. 2] ייצוגים מופנמים של "תת-תרבות" [תת-תרבות מתייחסת להשפעות חברתיות בסביבה בה אדם חי ואינן קשורות בהכרח לאדם מסוים]. נציין כי הפרט אינו מודע לכך שמעשיו, רגשותיו ועמדותיו נגרמים על ידי היחסים הדינמיים בין דמויות מובנות אלה.

נוסיף כי דמויות מפתח מופנמות בדירקטוריון [בדרך כלל אנושיות], מתייחסות בדרך כלל לאנשים המשמעותיים בחייו של אדם שמילאו תפקידים מרכזיים בעיצוב עמדותיו, אמונותיו, ערכיו ותפיסתו העצמית. דמויות אלה עשויות לכלול בני משפחה, חברים, מדריכים, מורים או כל אדם משפיע אחר שהשאיר רושם מתמשך על נפשו של האדם. לעיתים, אלה יכללו גם דמויות היסטוריות, ספרותיות ואחרות שהטביעו חותם ניכר על האדם והופנמו על ידו. המונח "מופנם" מרמז על כך שהשפעתן של דמויות מפתח אלה נספגה והשתלבה במחשבותיו, עמדותיו והתנהגויותיו של הפרט. הפנמה זו מתרחשת בתהליך של התבוננות, אינטראקציה ולמידה מאנשים חשובים אלה. כתוצאה מכך, הפרט עשוי לאמץ ערכים, נקודות מבט וגישות מסוימות לחיים המשקפים את אלה של הדמויות המשפיעות. דמויות מופנמות אלה יכולות לשמש ככוחות מנחים בקבלת החלטות, חשיבה מוסרית וויסות רגשי.

קבוצת אוסף האויבים המופנמת

כעת נציין בנוסף כי מתוך העצמי הראשוני עולה ונבנה מתוך גרעין פוטנציאלי בלידה מבנה שנכנה אותו קבוצת האויבים. כך בנוסף לדירקטוריון הדמויות, בעצמי החברתי מצויה גם "קבוצת האויבים" ובמדויק יותר "קבוצת האויבים המופנמת" זהו המקום בו מופנמות הדמויות המאיימות על האדם באופן משמעותי ואשר הדמויות הדומיננטיות בדירקטוריון הדמויות מונעות מהם להיכנס ולהיות מופנמות בדירקטוריון הדמויות [הנחנו את קיומה של קבוצה זו בשנה האחרונה לאור מחשבה על הצורך האבולוציוני בבעלי החיים העיליים ועד לאדם ביצירת קבוצה כזו לשם הישרדותם, ראה התייחסות רחבה לנושא האוייבים בהמשך]. הדמויות ב"קבוצת האויבים" הן דמויות בעלות ערכיות רגשית שלילית ומיוצגות באופן סכמטי יחסית לדמויות בדירקטוריון הדמויות המופנמות. נציין כי בדרך כלל המעבר בין קבוצת הדירקטוריון לקבוצת האויבים הוא לא שכיח ואף נדיר ובדרך כלל ויקרה בעקבות אירוע הטראומטי או מאיים לאדם.

קבוצת אוסף ייצוגיי האני המופנמת

בנוסף מתוך העצמי הראשוני מתפתחת כאמור קבוצת על של ייצוגיי האני בתקופות השונות של החיים [למשל ייצוג האני כילד כנער כמבוגר ועוד] כולל ייצוג הגוף. ייצוג האני במובן מסויים הוא גם מעין מיכל לזרימת אינפורמציה של עמדות רגשות והתנהגויות מהדינמיקה בדירקטוריון הדמויות.

להלן נביא שוב את איור המודל של העצמי הכולל את המבנים שהוזכרו למעלה ואת השפעות הגומלין ביניהם:

מחשבות אודות ההתפתחות מרכיבי המודל במהלך חיי הפרט

משאמרנו זאת נציין כי בדומה לתיאוריות של יחסי אובייקט אנו סבורים כי בתינוק הרך קיימים תחילה ייצוג חיובי היולי עם רגש חיובי לדמות המטפלת והמניקה בדירקטוריון וייצוג נוסף היולי שלילי עם רגש שלילי לדמות המטפלת והמניקה, כאשר יש כנראה מעט דמויות כאלו עם ייצוג כפול כזה כמו האם והאב. ייצוגים כפולים אלו ילכו ויתלכדו בהדרגה לייצוג אחד משולב במהלך השנים הבאות. בעצם אנו סבורים כי הרגש הוא שמאפשר התלכדותה של דמות או אובייקט לייצוג שלילי סביב רגש שלילי או חיובי סביב רגש חיובי. מדוע אם כן חלה אינטגרציה של שני אלו בהמשך החיים לייצוג אחד תשאלו מדוע לא חל יותר פיצול למשל לרגש שלילי של כעס ולרגש שלילי של עצב או דכאון, לרגש חיובי של שמחה, או לרגש חיובי של אהבה וכדומה. כאן נשיב שמגוון תכונות משותפות של הדמות שגרעינן בייצוג הפנים [ראה שיחות קודמות] תורמות לאינטגרציה ושילוב של הדמות השלילית והחיובית. אך יתכנו מקרים פתולוגיים כמו למשל בהפרעת אישיות גבולית [ראה בלוג קודם]שם ישאר הפיצול לדמות חיובי ולדמות שלילית במידות משתנות כאשר הרגש השליט אצל הלוקה בהפרעה מעלה ייצוג אחד או אחר. במקרה אחר של הפרעה מרובת פנים או מרובת אישיויות יתכן המשך הפיצול לדמויות רבות כפי שנשאל קודם ובכך נדון בכתבה נפרדת. אגב אצל התינוק בגיל 8 חודשים לערך מופיע פחד מזרים שאנו סבורים שבשלב זה מתחיל להיווצר מחד דירקטוריון הדמויות ומאידך קבוצה נוספת שאנו מכנים קבוצת האוייבים שם מתקבצים הייצוגים השליליים של הדמויות . בגיל 8 חודשים ייצוגיים רבים יותר ושטחיים יחסית של אנשים חדשים זרים ולא מוכרים עוברים תחילה לשם הגנה לקבוצת האוייבים ורק אם האמא וייצוגה החיובי כדמות המובילה המנהיגה בדירקטוריון בדמויות המתהווה מופיעה עם התנהגות חיובית כלפי הזר היא יכולה להרגיע הפחד בפני הזר באומרה למשל "זה דוד משה לא לפחד וכד'. קבוצה זו שאנו מכנים "קבוצת האוייבים" אליה מופנמות דמויות המאיימות על האדם באופן משמעותי ואשר הדמויות הדומיננטיות בדירקטוריון הדמויות מונעות מהם להיכנס ולהיות מופנמות בדירקטוריון הדמויות [קבוצה זו לא מוצגת באיור למעלה ולאחרונה [בשנה האחרונה] הנחנו את קיומה לאור מחשבה על הצורך האבולוציוני בבעלי החיים העליים ועד לאדם ליצירת קבוצה כזו לשם הישרדותם]. הדמויות ב"קבוצת האוייבים" הן דמויות בעלות ערכיות רגשית שלילית. נציין כי בדרך כלל המעבר בין קבוצת הדירקטוריון לקבוצת האוייבים הוא נדיר בדרך כלל ויקרה בעקבות אירוע הטראומטי או מאיים לאדם.

נציין כי אנו משערים כי דירקטוריון הדמויות המופנמות משלים בדרך כלל את התפתחותו בתקופת הנעורים כמו גם המנגנון התיאום החווייתי ההולך ומתפתח ומגיע להשלמה משמעותית עם הבגרות אך יכול להמשיך ולהתפתח עוד במהלך המשך החיים. בדומה לייצוג האם בחיובית או שלילית בתחילה אצל התינוק מתפתח מתוך גרעין פרמורדיאלי בעצמי הראשוני ייצוג האני שגם הוא בתחילה כפול וכולל ייצוג חיובי ושלילי. שני ייצוגים אלו הולכים ומתלכדים עם ההתפתחות. במקביל מגרעין בסיסי בעצמי הראשוני הולך ומתפתח מנגנון התיאום החווייתי.

סיווג של עמדות

לכל אחת מהדמויות המופנמות בדירקטוריון הדמויות ובקבוצת האוייבים ובקבוצת ייצוגי האני עמדות משלה. כאשר דמויות המנהיג או המנהיגים בדירקטוריון המופנם מדגימות עמדות הגבוהות והדומיננטיות ביותר בהיררכיית הדמויות בדירקטוריון ואשר לעיתים מפעילות צנזורה על דמויות שתכנסנה או לא לדירקטוריון באם עמודותיהם מנוגדות לאלו של המנהיג או המנהיגים ולעיתים אף תכנסנה לקבוצת האוייבים באם מהוות איום ניכר על המנהיג או המנהיגים המופנמים בדירקטוריון.

ככלל, ניתן להבין את סיווג העמדות כאופן שבו התכנים הפנימיים הללו של הפרט מעצבים את תפיסותיו, רגשותיו והתנהגויותו ביחס לעולם החברתי. עמדות אלו מתפקדות בדומה למערכות הפעלה – הן לא רק מאחסנות מידע, אלא גם קובעות כיצד גירויים נכנסים מעובדים וכיצד נוצרות תגובות. במסגרתן, כל העמדות מתחלקות לשלוש קטגוריות עיקריות: עמדות יחסיות, תפיסתיות והתנהגותיות.

עמדות יחסיות

עמדות יחסיות נוגעות להערכות הרגשיות שאנשים מייחסים לאנשים, חפצים, אירועים או אפילו מושגים מופשטים. גישות אלה מבטאות עד כמה אנו אוהבים, פוחדים או אפילו מתעבים משהו, והן מהוות חלק מהבסיס ליחסים הבין-אישיים שלנו. עוצמת העמדות הללו קשורה ישירות למשמעות שאנו מייחסים למטרותיהן. לדוגמה, האופן שבו אנו מרגישים כלפי בני משפחה קרובים לעומת זרים מתווך על ידי העמדות היחסיות שלנו, אשר בתורן משפיעות על תפקידינו החברתיים. עמדות יחסיות מושפעות מגורמים רבים, כולל חוויות אישיות, חשיבה לוגית והשפעות חברתיות המחזקות או מאתגרות את הקשרים הרגשיים שלנו. העמדות גם קשורות בתפקוד ערוצי הרגישות – כגון אלה הקשורים למעמד, התקשרות ואיום – המסייעים לקבוע את הערכיות הרגשית (חיובית או שלילית) ועוצמתה של עמדות אלה.

עמדות תפיסתיות

עמדות תפיסתיות הן קוגניטיביות יותר בטבען. הם כוללים את המסגרות או ההשערות הנפשיות שאנשים מפתחים בכדי להבין את העולם הפיזי והחברתי כאחד. בעיקרו של דבר, עמדות אלה פועלות כעדשות שדרכן אנו מפרשים ומארגנים את חוויותינו. בין אם הן נגזרות ממפגשים אישיים או נרכשות מקבוצות התייחסות חברתיות, עמדות תפיסתיות מנחות את ההנחות שלנו לגבי סיבה ותוצאה, ומאפשרות לנו לחזות ולנווט אירועים עתידיים. הם תורמים למה שמכונה לעתים "השקפת עולם" או "Weltanschauung" – רשת משולבת של אמונות המסננת מידע נכנס. עמדות תפיסתיות מספקות גם את הבסיס לחיזוי וקבלת החלטות, איזון אמיתות חברתיות מול חוויות אינדיבידואליות. מנגנון התיאום החווייתי מושפע מסוג זה של חוויות.

עמדות התנהגות

עמדות התנהגות, המתוארות לעיתים גם כפעולות או עמדות אינסטרומנטליות, מתייחסות לאלגוריתמים התנהגותיים ולהוראות שאנשים עוקבים אחריהם בהקשרים חברתיים שונים. עמדות אלה קשורות ישירות לנורמות קבוצתיות ולציפיות שנקבעו על ידי קבוצות חברתיות משמעותיות או קבוצות התייחסות. הם מתרגמים את ההערכות הרגשיות והקוגניטיביות מעמדות יחסיות ותפיסתיות לפעולות קונקרטיות. לדוגמה, הנורמות השולטות בהתנהגות במקום עבודה או בתוך משפחה מבוססות על עמדות התנהגות. גישות אלה הן לעתים קרובות פחות גמישות מאשר עמיתיהם ההעמדות יחסיות והתפיסתיות כי הן קשורות לכללים שנקבעו ומוסכמות חברתיות. כתוצאה מכך, בעוד שעמדות תפיסתיות עשויות להתפתח בהדרגה עם חוויות חדשות או למידה, עמדות התנהגות נוטות להיות יציבות יותר ועמידות יותר יחסית לשינוי, אלא אם כן חל שינוי משמעותי בנוף החברתי או הרגשי הבסיסי.

יחסי גומלין ואינטראקציה דינמית

אף על פי שהן מסווגות בנפרד, גישות אלה קשורות זו בזו באופן עמוק. התגובה הרגשית (היחסית) של אדם לאירוע יכולה לעורר הערכות קוגנטיביות (תפיסתיות) ספציפיות, אשר לאחר מכן מתורגמות לפעולות התנהגותיות (התנהגותיות). משוב מהסביבה עשוי לחזק או לשנות כל אחד מסוגי העמדות הללו, תוך הדגשת יחסי הגומלין הדינמיים ביניהם. לדוגמה, חוויה אישית טראומטית (גירוי חווייתי) עשויה לשנות בתחילה הערכות תפיסתיות; עם זאת, עם הזמן, העמדות החברתיות שנקלטו מקבוצות התייחסות משפיעות, עשויות להתנגד לשינוי הראשוני או למתן אותו. דינמיקה זו מדגישה את המורכבות של עיצוב ושינוי גישה, כאשר השפעות חברתיות, חוויות אישיות וגורמים ביולוגיים אינהרנטיים תורמים כולם לעיצוב עמדתנו הכוללת כלפי העולם.

לסיכום, הבנת הסיווג של עמדות לסוגים יחסיים, תפיסתיים והתנהגותיים מספקת מבט מקיף על האופן שבו אנשים מעבדים מידע ומקיימים אינטראקציה עם סביבתם. כל קטגוריה ממלאת תפקיד נפרד – רגשי, קוגניטיבי והתנהגותי – אך יחד הן יוצרות מערכת משולבת המשפיעה על תפיסה חברתית, הסתגלות אישית ודינמיקה קבוצתית.

דיסוננס קוגניטיבי ודירקטוריון הדמויות המופנמות

המושג דיסוננס קוגניטיבי הוצע לראשונה על ידי הפסיכולוג ליאון פסטינגר בשנת 1956. זהו מצב של ניגוד בין עמדות או בין עמדה ופעולה הנגזרת מעמדה אחרת . דיסוננס קוגניטיבי מבטא חוסר עקביות בין מרכיבים כלשהם של ידע, גישה, רגש, אמונה או ערך, כמו גם מטרה תוכנית או עניין.

התיאוריה של הדיסוננס הקוגניטיבי גורסת כי קוגניציות סותרות משמשות ככוח מניע המאלץ את המוח האנושי לרכוש או להמציא מחשבות או אמונות חדשות, או לשנות אמונות קיימות, בכדי למזער את כמות הדיסוננס (קונפליקט) בין קוגניציות [ראה ויקיפדיה בערך דיסוננס קוגניטיבי]. במילים אחרות, התיאוריה מבוססת על הרעיון שאנשים שואפים לעקביות פנימית ולהרמוניה באמונותיהם ועמדותיהם. כאשר יש חוסר עקביות או קונפליקט, הם חווים אי נוחות, ואי נוחות זו מניעה אותם לפתור את חוסר העקביות על ידי שינוי האמונות, העמדות או ההתנהגויות שלהם.

ליאון פסטינגר [1919-1989]

אמנם הפחתה של דיסוננס קוגניטיבי עשויה להקל על האדם אך חלק מהדרכים להפחתת הדיסוננס הקוגניטיבי כרוכות בעיוות האמת, דבר העלול לגרום להחלטות שגויות. פסטינגר מציע שניתן לפתור לעיתים את הדיסוננס על ידי מציאת והוספת פיסת מידע שלישית הרלוונטית לשתי האמונות. פסטינגר הציע כי לאנשים יש מוטיבציה להפחית את הדיסוננס הזה ולהשיג מצב של עקביות קוגניטיבית באמצעות הדרכים הבאות:

שינוי אמונות: אנשים עשויים לשנות אחת או יותר מאמונותיהם כדי להפוך אותן לעקביות זו עם זו או עם התנהגותם.

רכישת מידע חדש: אנשים עשויים לחפש מידע חדש התומך באמונותיהם הקיימות או עוזר להצדיק את התנהגותם.

מזעור חשיבות: אנשים עשויים להמעיט בחשיבותן של האמונות או ההתנהגויות הסותרות, ולמעשה לשכנע את עצמם שחוסר העקביות אינו משמעותי.

חיפוש תמיכה חברתית: אנשים עשויים לבקש תמיכה מאחרים החולקים אמונות דומות או עוסקים בהתנהגויות התואמות את שלהם, מתן תחושה של תיקוף.

שינוי התנהגותי: שינוי התנהגותו של אדם כדי להתאים אותו לאמונותיו או לעמדותיו הוא דרך נוספת להפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי.

חשוב לציין כי דיסוננס קוגניטיבי יכול להתבטא במצבים שונים. כמה סוגים נפוצים כוללים:

פער אמונה-הישגים: כאשר אמונותיו של אדם מתנגשות עם רמת ההצלחה או ההישגים הנתפסים שלו.

דיסוננס של בחירה חופשית: מתעורר כאשר אדם בוחר בין שתי חלופות אטרקטיביות או יותר, מה שמוביל לאי נוחות לגבי האפשרויות שנדחו.

דיסוננס מאמץ-הצדקה: מתרחש כאשר אדם עובר חוויה קשה או לא נעימה כדי להשיג מטרה, וכתוצאה מכך צורך להצדיק את המאמץ שהושקע.

דיסוננס לאחר החלטה: מתרחש לאחר קבלת החלטה, וגורם לאי נוחות לגבי ההיבטים השליליים הפוטנציאליים של האפשרות שנבחרה וההיבטים החיוביים של החלופות שנדחו.

בעוד דיסוננס קוגניטיבי הוא מושג מבוסס ומקובל בפסיכולוגיה, כמו כל תיאוריה מדעית, הוא אינו חסין מפני ביקורת או ויכוח. רוב הפסיכולוגים והחוקרים בתחום מקבלים את העקרונות הבסיסיים של תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי שהציע ליאון פסטינגר, אך ייתכנו הבדלים בהדגשה או בפרשנות.

כמה חוקרים הרחיבו או שינו את התיאוריה כדי להתייחס לניואנסים ספציפיים או לשלב אותה עם מסגרות פסיכולוגיות אחרות. בנוסף, ישנם ויכוחים מתמשכים על תנאי הגבול של דיסוננס קוגניטיבי, תפקידם של גורמים תרבותיים, והמידה שבה דיסוננס קוגניטיבי יכול להסביר תופעות שונות.

אנו מציעים כי ניתן להסביר לפחות חלק ממצבי הדיסוננס הקוגניטיבי על ידי הרקע התיאורטי שתקצירו הובא למעלה.

ניקח למשל אדם המאמין בשוויון לכל ובזכויות אזרח כולל חופש דיבור, החי במשטר רודני המדכא זכויות אזרחיות ומטפח מעמד שליט. כלומר כאן יש קבוצה חיצונית גדולה [המדינה הדיקטטורית] שערכיה וחוקיה מנוגדים לעמדות הקבוצה המופנמת [הדירקטוריון הפנימי] בתוך הפרט. במקרה זה הפרט מקיים את חוקי המדינה שמא יבולע לו שכן במצב זה קיימות בדרך כלל סנקציות חמורות מאוד על אי ציות לחוקי ולתקנות המשטר. כאן חווה הפרט דיסוננס קוגניטיבי שאחד מפתרונותיו הוא אימוץ הדרגתי של עמדות המשטר הדיקטטורי. כאן בעצם קורה שנציגי הקבוצה החיצונית הגדולה [המדינה במקרה זה] מופנמים על ידי היחיד ומשתלטים על "דירקטוריון הדמויות המופנמות" ונוצר מנהיג [במקרה זה רודני] מופנם חדש המבטא את ערכי המדינה שדוחק את המנהיג או המנהיגים הפנימי הקודמים. דבר זה קורה לא פעם גם בכתות עם כללים נוקשים ומנהיג כריזמטי המכתיב כללי ציות נוקשים עם סנקציות קשות על החורגים מהם.

תתכן גם אפשרות נוספת בה נסיבות חיצוניות יוצאות דופן [טראומטיות למשל] דורשות התנהגות שאינה מקובלת על ידי המנהיג הפנימי בנסיבות רגילות, התנהגות שתכליתה הישרדות ושימור החיים. כאן דמות או דמויות אחרות בדירקטוריון המופנם [או דמות או דמויות מופנמות משפיעות חדשות] הדוגלות בהתנהגות הנחוצה תעלנה בהיררכיה ותפחתנה את השפעת המנהיג הפנימי המופנם על מנת להפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי ותבאנה לשינוי בעמדות ובהתנהגות שהפרט יבטא.

כלומר אפשרות אחת היא התנגשות בין עמדות הפרט [המבוטאות על ידי הדמויות המשפיעות בדירקטוריון הדמויות המופנמות שלו] ועמדות קבוצה חיצונית גדולה ,אם כת ואם מדינה בעלות סנקציות מחמירות וכדומה, ואפשרות שניה הינה מצב [למשל הישרדותי] המצריך התנהגות שאינה מקובלת בזמנים רגילים.

נעלה כעת שלב בדיון, ונציין כי לאדם תפקידים שונים בחייו, למשל כאיש מקצוע, כאב, כבן למשפחה, כחבר בקבוצה חברתית מסויימת, כבן לעם מסויים ועוד. או לגבי אישה כאשת מקצוע, כאם, כבת להורים, כחברה בקבוצה חברתית, כבת לעם מסויים ועוד.

אנו סבורים כי לגבי כל תפקיד שכזה נוצרת בקבוצה הרחבה של דירקטוריון הדמויות המופנמות תת קבוצה עם מנהיג או מנהיגים משלה. לכל תת קבוצה כזו בדירקטוריון תתכן במקרים מסויימים גם תת קבוצה בקבוצת האוייבים ולעיתים אף בקבוצת ייצוגי האני. נציין כי לכל תת קבוצה כזו עמדות משלה ובשעה שנוצרת אי הלימה או סתירה או קונפליקט בין עמדות בין תת הקבוצות השונות הללו ייווצר דיסוננס קוגניטיבי.

להלן מחשבות המשלבות את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר עם נתוני המודל העצמי המובאים למעלה. בעוד שעבודתו של פסטינגר (Festinger, 1957) היא אבן הפינה של תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, המחשבות להלן משלבות גם את מודל העצמי המשיג את העצמי כיחסי גומלין דינמיים בין ליבה ביולוגית [האני הראשוני] לבין תת-מבנים מופנמים שונים הצומחים כמבני על מליבה זו. להלן אנו חוקרים כיצד דיסוננס קוגניטיבי עלול להיווצר כאשר ייצוגים פנימיים סותרים נמצאים במגע עם טריגרים וגורמי לחץ חיצוניים.

דיסוננס קוגניטיבי במודל רב-שכבתי לעצמי: שילוב התיאוריה של פסטינגר עם מסגרת מבנית רב-שכבתית של העצמי:

דיסוננס קוגניטיבי, כפי שנוסח במקור על ידי פסטינגר (1957), מתאר את אי הנוחות הפסיכולוגית הנחווית כאשר אדם מחזיק בשתי קוגניציות סותרות או יותר. להלן נשלב את תיאוריית היסוד של פסטינגר עם מודל העצמי המפורט המניח מבנה רב-שכבתי של העצמי. המודל כאמור מורכב מ"ליבה ביולוגית " (או עצמי ראשוני) ומבנים תוך-נפשיים מתהווים – כולל "מועצת מנהלים או דירקטוריון " פנימי של דמויות משמעותיות, קבוצת אויבים מופנמת וקבוצת ייצוגים עצמיים – המקיימיות אינטראקציה דינמית לאורך החיים. באמצעות שילוב זה אנו דנים באופן שבו קונפליקטים בין ערכים המופנמים על ידי הדמויות בקבוצות אלו לבין אילוצים חיצוניים (למשל, חיים תחת משטר דיכוי) יוצרים דיסוננס, וכיצד ארגון מחדש של היררכיות פנימיות עשוי לשמש מנגנון להפחתת דיסוננס. הדיון בוחן הן את ההשלכות התיאורטיות והן את ההשלכות המעשיות של דינמיקה תוך-נפשית כזו.

עמדות יחסיות: הערכות רגשיות

עמדות יחסיות מתייחסות כאמור להערכות הרגשיות שאנשים מחזיקים כלפי אובייקטים, אנשים או מושגים מופשטים. הם מאופיינים בתגובות רגשיות – כגון חיבה, פחד או סלידה – שהן מרכזיות באינטראקציות בין-אישיות. במודל, עמדות אלה קשורות בין היתר ל"דירקטוריון הפנימי", שבו דמויות (או ייצוגים) מופנמים בעלי השפעה מעצבים את הערכיות הרגשית של חוויות. לדוגמה, דמות מטפחת מופנמת עשויה לקדם למשל יחס יחסי חיובי כלפי ערכים שוויוניים, בעוד שדמות סמכותית מופנמת אחרת עשויה לתרום להערכות רגשיות שליליות כאשר היא מתמודדת עם רעיונות מתנגדים. כאשר נסיבות חיצוניות (כגון נורמות חברתיות דיכאניות) סותרות הערכות רגשיות פנימיות אלה, עלול להיווצר דיסוננס קוגניטיבי. הדיסוננס מעורר הערכה מחודשת של המשמעות הרגשית המיוחסת לערכים אלה (Harmon-Jones & Mills, 1999).

עמדות תפיסתיות: סכימות קוגניטיביות

עמדות תפיסתיות הן בעיקר כאמור קוגניטיביות בטבען. הם מורכבות מסכמות שדרכן אנשים מפרשים את חוויותיהם ואת העולם הסובב אותם. במודל העצמי, עמדות אלה מתפקדות כ"עדשות" המעצבות את השקפת עולמו של האדם (בדומה למה שתיאורטיקנים מסוימים מתארים כ"Weltanschauung"). הם מארגנות מידע המבוסס על חוויות העבר ונורמות חברתיות נלמדות, ובכך מנחים ציפיות ותפיסות לגבי אירועים עתידיים. כאשר עמדותיו התפיסתיות של הפרט מתנגשות עם מציאויות חיצוניות – למשל, כאשר סכימת החופש הקוגניטיבית נתקלת באילוצים הנוקשים של מדינה סמכותית – יכול להתרחש מצב של דיסוננס קוגניטיבי. דיסוננס זה הוא תוצר של חוסר התאמה בין הבכמות הקוגניטיביות הפנימיות של האדם לבין המידע או הכללים שנכפים על ידי הסביבה החיצונית.

עמדות התנהגותיות: אלגוריתמים אינסטרומנטליים לפעולה

עמדות התנהגותיות מתייחסות כאמור לפעולות הקונקרטיות ולדפוסי התגובה הנוצרים על ידי כללים מופנמים ונורמות חברתיות. הם פחות גמישות מאשר עמדות יחסיות או תפיסתיות מכיוון שלעתים קרובות הם מתמסדים באמצעות למידה חברתית חוזרת ונשנית וקשורים קשר הדוק לציפיות התפקיד (למשל, כאיש מקצוע, הורה או אזרח). במודל, עמדות התנהגותיות מאורגנות במסגרת תת-קבוצות מופנמות התואמות לתפקידי חיים שונים. כאשר פעולות האדם אינן עולות בקנה אחד עם העמדות ההתנהגותיות הרגשיות או הקוגניטיביות הבסיסיות – למשל, כאשר אדם נאלץ על ידי לחצים חיצוניים להתנהג בדרכים המתנגשות עם אמונות אישיות עמוקות [ההתנהגותיות, רגשיות או קוגניטיביות] – דיסוננס קוגניטיבי עשוי להתבטא. הדיסוננס, בתורו, עשוי לעורר תהליכים של שינוי גישה או פרשנות מחדש שמטרתם לבסס מחדש עקביות פנימית.

אינטגרציה והפחתת דיסוננס

יחסי הגומלין הדינמיים בין מערכי עמדות אלו [המבוטאים על ידי דמויות מפתח ומנהיגים בקבוצות המופנמות ובעיקר בדירקטוריון המופנם] הם מרכזיים להבנת האופן שבו דיסוננס קוגניטיבי מתפתח ונפתר. כאשר עמדות יחסיות, תפיסתיות והתנהגותיות מתואמות, העצמי חווה תחושה קוהרנטית של זהות ועקביות. עם זאת, כאשר השפעה חיצונית או קונפליקט פנימי גורמים לחוסר התאמה (למשל, דרישה סמכותית חיצונית המתנגשת עם סכימה פנימית של שוויון), נוצר דיסוננס. התיאוריה של פסטינגר (1957) מציעה כי דיסוננס כזה יוצר אי נוחות פסיכולוגית, אשר הפרט הוא מוטיבציה להפחית או על ידי שינוי אחת או יותר ממערכי העמדות בעקבות שינויים בקבוצות המופנמות בעיקר בדירקטוריון המופנם ותת הקבוצות שבו אך גם בשתי הקבוצות המופנמות האחרות [קבוצת האוייבים וקבוצת ייצוגי האני] או על ידי פירוש מחדש של המידע הסותר.

שינויי גישה אלה קשורים לשינויים בעמדות ההיררכיות של המנהיג המופנם בתת-הקבוצות המתאימות. המנהיג המופנם, שמחליף את המנהיג המופנם שהיה קודם לכן גבוה יותר מבחינה היררכית, יכתיב את העמדות מעתה והלאה.

השלכות של האמור על התיאוריה והמחקר

על ידי תיחום עמדות לתחומים יחסיים, תפיסתיים והתנהגותיים, מודל העצמי המורחב מספק מסגרת עשירה יותר להבנת הדיסוננס הקוגניטיבי. הוא מדגיש את האפשרות כי דיסוננס עשוי לא רק לנבוע מאמונה או התנהגות סותרת אחת, אלא עשוי לנבוע מיחסי גומלין מורכבים של עמדות מופנמות בקבוצות ותת קבוצות העצמי המופנמות . מחקר עתידי צריך לחקור את הקורלציות הנוירוביולוגיות וההתפתחותיות של מערכי תפיסה אלה ולחקור כיצד שינויים בחוזק או בגמישות היחסית של עמדות אלה משפיעים על יכולתו של הפרט לפתור דיסוננס תחת לחץ חברתי או פוליטי או אחר.

פסטינגר (1957) טען כי דיסוננס קוגניטיבי נוצר כאשר אנשים חווים חוסר עקביות בין אמונותיהם, עמדותיהם או התנהגויותיהם. בהקשר של המודל העצמי, הדיסוננס עשוי לנבוע מ:

קונפליקט ערכי חיצוני-פנימי: חשבו על אדם שעולמו מבוסס על ערכים שוויוניים מופנמים, והינו מאמין בשוויון ובחופש הביטוי, אך חי תחת משטר דיקטטורי האוכף קונפורמיות קפדנית. כאן, הכפייה החיצונית של נורמות מדכאות כופה קונפליקט בתוך מועצת המנהלים הפנימית. המנהיג הפנימי (שאולי ייצג בתחילה עמדה שוויונית יותר) עשוי להיות מוחלף בהדרגה בדימות מופנמת המייצגת את המשטר האוטוריטרי, כמנגנון לצמצום הדיסוננס.

חוסר התאמה מבוסס תפקידים: כאמור אנשים ממלאים תפקידים חברתיים מרובים (למשל, תפקיד מקצועי, בן משפחה, אזרח). כל תפקיד משויך לתת-קבוצה משלו בתוך מועצת המנהלים הפנימית. כאשר לחצים חיצוניים או מצביים חדשים דורשים התנהגות הסותרת את העמדות הספציפיות לתפקיד, הדיסוננס יכול להתרחש. לדוגמה, מורה בסביבה אקדמית קפדנית עלול לחוות קונפליקט פנימי כאשר פילוסופיית ההוראה האישית שלו מתנגשת עם הציפיות המוסדיות, מה שגורם לארגון מחדש של ייצוגי דמויות פנימיות בכדי להקל על אי הנוחות.

המודל העצמי מציע כי הדיסוננס אינו רק מצב קוגניטיבי חולף, אלא משקף מאבק עמוק יותר בתוך מערכת מופנמת רב-שכבתית. במקרים מסוימים, הפחתת הדיסוננס עשויה להיות כרוכה בשילוב הדרגתי של דמויות עם ערכים חיצוניים בדירקטוריון הפנימי – למעשה שינוי בהיררכיה של ייצוגי הדמויות הפנימיות. במצבים קיצוניים יותר, כגון נסיבות מסכנות חיים או טראומטיות, עשוי להתרחש ארגון מחדש זמני של מועצת המנהלים כדי לתעדף הישרדות על פני עמדות שהיו מקובלות בעבר.

השלכות לגבי מחקר עתידי אודות השילוב של מודל מורכב לעצמי עם תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי פותח מספר אפיקים לחקירה אמפירית. החוקרים יוכלו לבחון:

א] את הדינמיקה של מועצת המנהלים הפנימית וקבוצת האויב אצל אנשים העוברים לחץ חברתי או פוליטי.

ב] שינויים לאורך זמן בהרכב הקבוצות המופנמות בתגובה לאירועי חיים דיסוננטיים וכיצד שינויים אלה מתווכים תוצאות התנהגותיות.

ג] קורלציות נוירוביולוגיות של שני אלו

נסכם כי אפשר ודיסוננס קוגניטיבי – כפי שנוסח על ידי פסטינגר (Festinger, 1957) – יכול להתפרש [בחלקו] מחדש באופן פורה בתוך מודל עצמי רב-שכבתי. גישה אינטגרטיבית זו להערכתנו מספקת מסגרת עשירה יותר להבנת האופן שבו ייצוגי דמויות מופנמות, תפקידים חברתיים ולחצים חיצוניים יוצרים אינטראקציה בכדי לייצר את אי הנוחות הפסיכולוגית של הדיסוננס. על ידי ראיית העצמי כקונסטלציה דינמית של תת-מערכות מופנמות הנמצאות באינטראקציה עם הסביבה, אנו יכולים אולי להעריך טוב יותר את התהליכים המורכבים העומדים בבסיס שינוי גישה והתנהגות אדפטיבית.

הפניות

פסטינגר, ליאון (1957). תיאוריה של דיסוננס קוגניטיבי. הוצאת אוניברסיטת סטנפורד.

Festinger, L. (1957). A theory of cognitive dissonance. Stanford University Press.

הרמון-ג'ונס, א. ומילס, י. (1999). דיסוננס קוגניטיבי: התקדמות בתיאוריה מרכזית בפסיכולוגיה חברתית. האגודה הפסיכולוגית האמריקאית.

Harmon-Jones, E., & Mills, J. (Eds.). (1999). Cognitive dissonance: Progress on a pivotal theory in social psychology. American Psychological Association. https://doi.org/10.1037/10318-000

עד כאן להפעם

שלכם

דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין