נכתב ע"י פרופ' לוין
להלן קטע מעניין שכתבה מתמודדת עם מחלה נפשית ביפולרית המכילה אירועים בה תפיסת המציאות משתנה במידה זו או אחרת. רבות התלבטה עם השינוי בתפיסת המציאות הנורמטיבית בעת משבר, והגיעה למחשבות מקוריות העוזרות לה להתמודד עם ההכלה של השינויים שהיא חווה בתפיסת המציאות בפזות השונות של המחלה ובעת רמיסיה [תקופה "נורמטיבית" בה המחלה לא פעילה].
היא הסכימה ואף עודדה את העלאה של קטע זה לבלוג על מנת לנסות ולעזור למתמודדים אחרים. הקטע מופיע מילה במילה כפי שכתבה ובהמשך מחשבות והערות שהוספתי לגבי תפיסת המציאות. להלן הקטע שכתבה תחילה:
" בס"ד
תפיסת המציאות כקובייה
נקודת המוצא לטיעון:
כשאדם חווה התקפים דיכאוניים ובמיוחד התקפים מאניים, מתערערת תפיסת המציאות שלו.
השאלה העיקרית שמנקרת בו היא האם אני נורמלי או לא נורמלי? האם זה נכון מה שאני חושב או
דמיוני? האם אי -פעם יחזור אלי ממד הוודאות בחיים? שאלות אלו מנקרות גם בתקופות של מה
שנחשב מבחינה רפואית "נורמליות" גם שאין מאניה פעילה אלא התבוננות נורמטיבית בחיים.
התוצאה של עיסוק בשאלות אלה הוא מאבק פנימי תמידי בין הנכון ללא נכון ובין המחשבות
האינדיבידואליות והמקובלות החברתיות, בין הרצוי ללא רצוי. השאלות האלה מקשות מאוד על האדם
ומפריעות מאוד לשלוות הנפש שלו וליציאה אל העולם מנקודת מבט בוטחת והמאפשרת מימוש כלל
היכולות של האדם.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
להלן נבחן את היישום הפוטנציאלי של ריאליזם קסום כמסגרת נרטיבית בפסיכותרפיה באמצעות דמיון מודרך לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). בהסתמך על תיאוריה ספרותית, מודלים פסיכודינמיים ומחקר עכשווי בטיפול בטראומה, נטען כי המיזוג של אלמנטים קסומים וריאליסטיים מציע שפה מטאפורית רבת עוצמה שיכולה להקל על עיבוד רגשי, בנייה קוגניטיבית מחדש ואינטגרציה נרטיבית. נציע כי שימוש בטכניקות ריאליסטיות קסומות בדמיון מודרך עשוי להרחיב את היעילות הטיפולית בכך שהוא מאפשר למטופלים לגשת לחומר טראומטי או פובי בצורה עוקפת, ובכך לעקוף התנגדות ולטפח סימבוליזציה יצירתית מחדש של זיכרונות מטרידים.
דמיון מודרך הוא מרכיב חשוב בפסיכותרפיה, במיוחד בטיפול בטראומה וחרדה (Utay & Miller, 2006). עם זאת, התוכן והמבנה של תסריטים דימויים נצמדים לעתים קרובות למטאפורות טיפוליות קונבנציונליות ולמסגרות רציונליסטיות. מאמר זה מציע לשלב ריאליזם קסום – סגנון ספרותי המשלב אלמנטים פנטסטיים עם יומיומיים – בפרוטוקולים של דמיון מודרך. נבחן את הפוטנציאל של הריאליזם הקסום להעמיק תהודה רגשית, להגביר את הגמישות הסמלית וליצור מרחק נרטיבי הדרוש לעיבוד מחדש של תוכן טראומטי.
הבנת הריאליזם הקסום
מקורות ומאפיינים ה"ריאליזם קסום", הופיעו כתנועה ספרותית משמעותית באמריקה הלטינית במאה ה-20. הוא מזוהה לעתים קרובות עם סופרים כמו גבריאל גרסיה מארקס, איזבל איינדה, חורחה לואיס בורחס ו אלחו קרפנטייה ועוד. סימן ההיכר של ז'אנר זה הוא מיזוג החלק של העל-טבעי עם היומיומי, המציג אירועים יוצאי דופן בנימה של ריאליזם רגיל. בטקסטים ריאליסטיים קסומים, רוחות רפאים מתהלכות בין החיים, הזמן עשוי ל"התקפל" או לחזור על עצמו, והטבע עשוי לדבר, אך אירועים אלה מטופלים באותו היגיון ונורמליות כמו התרחשויות ארציות (Faris, 2004; Zamora & Faris, 1995).
הריאליזם הקסום מאתגר את הבינאריות בין מציאות לפנטזיה, ומאפשר לקוראים לאכלס מרחב לימינלי שבו המציאות ספוגה במטאפורה, מיתוס ואמת רגשית. בניגוד לז'אנרים של פנטזיה המעבירים את הקוראים לעולמות אחרים, הריאליזם הקסום ממקם את הפנטסטי בתוך המוכר, ומרמז על כך שהנפלא מוטמע במרקם חיי היומיום.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
Hello to our readers,
Procrastination is generally defined as the voluntary delay of a planned course of action despite the expectation that the situation will be worse because of the delay. In other words, people knowingly postpone or delay necessary tasks to their detriment.
This behavior is extremely common—by some estimates, about 15-20% of adults (and about half of students) are chronic procrastinators who experience frequent and problematic delays in important tasks. Procrastination is not a trivial habit; it is considered a “common and harmful form of self-regulatory failure.”
Chronic procrastination is associated with a variety of negative outcomes, including poorer academic or work performance, higher stress, and reduced psychological well-being. Studies have found that people who regularly procrastinate report greater anxiety, along with depression, and higher feelings of distress and hopelessness compared to those who do not procrastinate. Given the widespread prevalence and harm of procrastination, understanding the mechanisms underlying the phenomenon is of great interest.
AI-assisted illustration of procrastination
Historically, procrastination has been viewed primarily as a psychological phenomenon—essentially a failure of self-regulation or the inability to resist immediate temptations. Indeed, many psychological factors have been identified as contributing to procrastination, such as task avoidance, fear of failure, low self-efficacy, impulsivity, and poor organization.
However, in recent years, researchers have also begun to investigate the biological and neuropsychological basis of procrastination. Findings from genetics and neuroscience suggest that procrastination may have measurable biological components—for example, inherited personality traits and specific brain circuits involved in our tendency to procrastinate.
Below, we provide an overview of the mechanisms of procrastination from both a biological and psychological perspective. We first examine the biological mechanisms of procrastination, including genetic predispositions and neural processes that contribute to procrastination behavior. We then discuss psychological mechanisms, such as cognitive, emotional, and personality factors that drive the habit of procrastination.
Finally, in the discussion, we will integrate these perspectives to show how biological and psychological factors interact to contribute to procrastination, and we will evaluate evidence-based interventions that leverage these insights. Finally, the conclusion summarizes key points and highlights possible strategies for reducing procrastination based on the mechanisms discussed. From here, we will move on to understanding procrastination in light of the model of the “self” that we are developing.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
לקוראנו שלום רב.
דחיינות מוגדרת בדרך כלל כעיכוב מרצון של דרך פעולה מתוכננת למרות הציפייה שהמצב יהיה גרוע יותר בגלל העיכוב. במילים אחרות, אנשים דוחים או מתמהמהים ביודעין משימות הכרחיות לרעתם. התנהגות זו נפוצה ביותר – על פי הערכות מסוימות, כ-15-20% מהמבוגרים (וכמחצית מהתלמידים) הם דחיינים כרוניים החווים עיכובים תכופים ובעייתיים במשימות חשובות. דחיינות אינה הרגל טריוויאלי; היא נחשבת ל"צורה נפוצה ומזיקה של כשל בוויסות עצמי". דחיינות כרונית קשורה למגוון תוצאות שליליות, כולל ביצועים גרועים יותר בלימודים או בעבודה, מתח גבוה יותר ורווחה נפשית מופחתת. מחקרים מצאו כי אנשים המתמהמהים באופן קבוע מדווחים על חרדה רבה יותר, לצד דיכאון ותחושות מצוקה וחוסר תקווה גבוהים יותר בהשוואה לאלה שאינם מתמהמהים. בהתחשב בשכיחות הנרחבת ובנזק של דחיינות, הבנת המנגנונים העומדים בבסיס התופעה מעורר עניין רב.
איור בעזרת AI המבטא דחיינות
מבחינה היסטורית, דחיינות נתפסה בעיקר כתופעה פסיכולוגית – למעשה כישלון של ויסות עצמי או החולשת הרצוןלעמידה מול פיתויים מיידיים. ואכן, זוהו גורמים פסיכולוגיים רבים התורמים לדחיינות, כגון הימנעות ממשימות, פחד מכישלון, יעילות עצמית נמוכה, אימפולסיביות וארגון לקוי . (עם זאת, בשנים האחרונות החלו חוקרים לחקור גם את הבסיס הביולוגי והנוירופסיכולוגי של דחיינות.ממצאים מגנטיקה ומדעי המוח מצביעים על כך שלדחיינות עשויים להיות מרכיבים ביולוגיים מדידים – לדוגמה, תכונות אישיות תורשתיות ומעגלים מוחיים ספציפיים המעורבים בנטייה שלנו להתמהמה.
להלן נספק סקירה כללית של מנגנוני הדחיינות מנקודת מבט ביולוגית ופסיכולוגית כאחת. תחילה נבחן את המנגנונים הביולוגיים של דחיינות, כולל נטיות גנטיות ותהליכים עצביים התורמים להתנהגות דחיינות. לאחר מכן, נדון במנגנונים פסיכולוגיים, כגון גורמים קוגניטיביים, רגשיים ואישיותיים המניעים את הרגל הדחיינות. לבסוף בדיון, אנו נשלב נקודות מבט אלה כדי להראות כיצד גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים מתקשרים בתרומה לדחיינות, ונעריך התערבויות מבוססות ראיות הממנפות תובנות אלה. לבסוף, המסקנה מסכמת נקודות מפתח ומדגישה אסטרטגיות אפשריות להפחתת דחיינות בהתבסס על המנגנונים הנדונים. מכאן נעבור להבנת הדחיינות לאור המודל ל"עצמי " שאנו מפתחים.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
הפעם אפתח בסיפור טרגי-קומי שיש לקחת אותו בנימה מעורבת, כזו אמפטית מחד, אך גם כזו עם קורטוב של הומור:
דחיינותו העיקשת של ניקולאי גבירצמן
דבר מוזר הוא זה ידידי, אולי אף בלתי מוסבר, איך אדם יכול לחיות, מודע לחלוטין לחורבנו שלו, ובכל זאת לעכב— בשתי ידיו – אלו שנבראו לעשות ולהזיז עצמים בעולם –את הישועה כמעט באותו הלך רוח מודע שבו אדם אחר נמלט מאש. במצב המדויק הזה מצא בשנת 1913 הדוקטור המרצין במשקפי הקרן העגולים ,חניך האסכולה הוינאית, לב גרומיקו את הפציינט ניקולאי גבירצמן.
זה האחרון, ניקולאי, היה אדם לא שבע ימים מכדי להשתנות ואף לא צעיר מידי כזה שהבריות ינידו ראש ויסלחו לו על איוולתו. הוא היה בן שלושים ושש, פקיד זנוח במשרד הראשי של הגמלאים, נתון לחיטוטי אף תכופים משיכות אוזן ימין ואנחות נושפות ארוכות כאילו אביו עליו השלום רודה בו. נו ידידי, היו לו כמובן שאיפות לא ממומשות לרוב ומאידך איך לומר, נטייה אובססיבית דחיינית לעכב את כל מה שדורש פעולה דחופה.
תמונה להמחשה בעזרת AI
בייאושו הוא בא לדוקטור ערב אחד, פניו מביטות מטה, עיניו נבוכות כמו אחד שכבר מותש מהמאבק המייגע נגד עצמו. "דוקטור," הוא אמר, "הכול מחכה לי, החובות, תשלומי העיריה והמים, הכנת ההטבות לגימלאים של השנה שעברה, הממונים עלי משתגעים, ובכל זאת, אני דוחה ודוחה וכמעט לא עושה כלום! תעזור לי דוקטור תמצא מוצא, תציל אותי, אם זה בכלל אפשרי". כך אמר ותלה בדוקטור עיין ימין מתחננות ואילו השמאלית זו העצלה מתבוננת מטה באשמת עולם.
מצבך, פסק ביובש הרופא, ואני אומר במונחים קליניים, מאפיין דחיינות כרונית בדרגה קשה. כזו החותרת תחת חיים רגועיים ועלולה להוביל להידרדרות רגשית ותפקודית. ספר לי המשיך ואמר לו הדוקטור בקול מקצועי , "איך הבעיה הזו מתבטאת? האם תדע מה עומד מאחוריה? מאימתי התחילה? האם ניסית דרכים שונות להתגבר עליה?"
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
בכתבה קודמת בבלוג זה דנו במושג הזרימה מנטלית, מושג המבוסס על התאוריות של Mihaly Csikszentmihalyi מצב בו האדם טבול ברגע, בו הזמן עומד מלכת והחוויה נעשית אינטואיטיבית וספונטנית. הפעם נדון בתופעת הפלאנריזם בה אדם מתהלך [בניגוד להולך למטרה מוגדרת ותחומה] ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, החוויה נעשית אינטואיטיבית תוך שהו סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום.
נפרוס כאן את תופעת הפלאנריזם – אמנות השיטוט בעיר [בעיקר בעיר, אך גם במסלולי טבע ונוף], ההתבוננות החופשית והעמוקה בחיי היום‑יום העירוניים והאחרים– וכיצד היא משפיעה על יצירה, חוויות נפשיות, התרבות והעידן הדיגיטלי. להלן נבחן את התפתחות התופעה, את ייצוגה ביצירה הספרותית והאמנותית, את השימושים הטיפוליים והנפשיים שבה, וכן את הקשרים בין התופעה לבין חקר הסביבה העירונית, ההיסטוריה והנוירולוגיה.
פלאנריזם נובע מהמונח הצרפתי flâneur – אדם המתהלך ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום. תופעה זו מתבטאת לא רק בהליכה פיזית אלא גם במסע פנימי, המשלב חוויות אישיות, זיכרונות, רגשות ותובנות. ישנם אגב אף סיפורים על ג'נטלמנים פלאנרים שהתהלכו במאה ה-19 עם צב או אף סרטן קשורים ברצועה דבר שהאט הליכתם ואפשר להם התבוננות מעמיקה ומעשירה יותר בסביבת הליכתם.
איורים להמחשה בעזרת AI
המונח נולד במאה ה‑19 בפריז, כאשר סופרים, באמצעות כתיבתם ושירתם, תיארו את העיר כמסך של חוויות משתנות וסיפורים נסתרי עומק. התופעה התפתחה עם עידן המודרניות, כשמחקרים חברתיים ונפשיים כמו של גאורג סימל וולטר בנג'מין תרמו להבנת המודרניות דרך ההליכה העירונית.
ככלל פלאנריזם מתאר את האמנות של נדידה בעיר במצב של מודעות מלאה, שבו האדם מתמסר להתבוננות חדה בסביבה האורבנית. כאן לא מדובר רק בהליכה כפעילות גופנית, אלא בתהליך שכל אחד מהצעדים בו מעביר את המתהלך למסע מחשבתי ורגשי:
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
Greetings to our readers,
Paranoid (delusional) disorder is a serious mental condition characterized by persistent delusions – strong beliefs about things that are not based on reality.
Unlike other psychotic disorders such as schizophrenia, people with paranoid disorder often function normally in many aspects of life, except for the influence of their delusions. According to DSM-5-TR (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 5th Edition, Revised), paranoid disorder is classified as a distinct psychiatric condition that requires specific diagnostic criteria. Understanding the definition, symptoms and treatment options for paranoid disorder is essential for effective management and improving the quality of life of those affected.
How does the DSM-5-TR define paranoid disorder?
Paranoid disorder, as defined by the DSM-5-TR, is a psychotic disorder characterized by the presence of one or more paranoid thoughts lasting at least one month. These paranoid thoughts, which are permanent false beliefs, stand out because they persist despite clear evidence to the contrary.
Unlike other psychotic disorders, people with paranoid disorder usually do not exhibit other prominent psychotic symptoms such as disorganized thinking, hallucinations, or severe dysfunction.
Their behavior outside of the psychotic context often appears normal, allowing them to maintain daily activities and relationships.
The DSM-5-TR establishes specific criteria to differentiate delusions from related conditions such as schizophrenia, in which the delusions are usually accompanied by more severe cognitive and functional impairments. Understanding this disorder requires a clear distinction between the types of false thoughts experienced and how they affect the individual's perception of reality.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
שלום רב לקוראנו
הפרעה פרנואידית [PARANOID DISORDER] היא מצב נפשי חמור המאופיין במחשבות שווא מתמשכות – אמונות חזקות בדברים שאינם מבוססים במציאות. שלא כמו הפרעות פסיכוטיות אחרות כגון סכיזופרניה, אנשים עם ה הפרעה פרנואידית מתפקדים לעתים קרובות באופן נורמלי בהיבטים רבים של החיים, למעט ההשפעה של מחשבות השווא שלהם. על פי DSM-5-TR (מדריך אבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, מהדורה 5, שעברה רביזיה), הפרעה פרנואידית מסווגת כמצב פסיכיאטרי מובהק הדורש קריטריונים ספציפיים לאבחון. הבנת ההגדרה, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול בהפרעה פרנואידית היא חיונית לניהול יעיל ולשיפור איכות החיים של אלה שנפגעו.
כיצד מגדיר ה-DSM-5-TR הפרעה פרנואידית?
הפרעה פרנואידית, כפי שהוגדרה על ידי ה- DSM-5-TR, היא הפרעה פסיכוטית המאופיינת בנוכחות של מחשבה פרנואידית או יותר הנמשכת לפחות חודש אחד. מחשבות פרנואידיות אלה, שהן אמונות שווא קבועות, בולטות משום שהן נמשכות למרות ראיות ברורות להפך. שלא כמו הפרעות פסיכוטיות אחרות, אנשים עם הפרעה פרנואידית אינם מפגינים בדרך כלל סימפטומים פסיכוטיים בולטים אחרים כגון חשיבה לא מאורגנת, הזיות, או תפקוד לקוי חמור.
התנהגותם מחוץ להקשר הפסיכוטי נראית לעתים קרובות נורמלית, ומאפשרת להם לשמור על פעילויות יומיומיות ומערכות יחסים. ה- DSM-5-TR קובע קריטריונים ספציפיים כדי להבדיל בין אמונות שווא לבין מצבים קשורים כמו סכיזופרניה, שבהם מחשבות השווא מלוות בדרך כלל בליקויים קוגניטיביים ותפקודיים חמורים יותר. הבנת הפרעה זו דורשת הבחנה ברורה בין סוגי מחשבות השווא הנחוות וכיצד הן משפיעות על תפיסת המציאות של הפרט.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
ככלל, נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים הינם טיפולים בחומרים אלטרנטיביים שונים החורגים מהתרופות המסורתיות.
נוטרצאוטיקלים [Nutraceuticals] הם מוצרים שמקורם במקורות מזון האמורים לספק יתרונות בריאותיים נוספים מעבר לתזונה בסיסית. אלה יכולים לכלול מזונות מלאים, מזונות מועשרים, תוספי תזונה ומשקאות פונקציונליים. לעתים קרובות משמש כדי לנסות ןלעזור למנוע או לנהל מחלות כרוניות, nutraceuticals אמורים לשלב ערך תזונתי עם תכונות מרפא. הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .
פיטוצאוטיקלים [Phytoceuticals] הם תת-קטגוריה של חומרים מזינים שמקורם באופן ספציפי בצמחים. הם מכילים פיטוכימיקלים ביו-אקטיביים – כמו פוליפנולים, פלבנואידים ותרכובות צמחיות אחרות – שמאמינים שיש להם השפעות טיפוליות. מוצרים אלה משמשים לעתים קרובות ברפואה משלימה ואלטרנטיבית לתמיכה בבריאות ולמניעת מחלות, תוך מינוף התכונות הרפואיות האפשריות הטמונות בתמציות צמחים. גם כאן הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .
בכתבה זו בהסתמך על המאמר למטה מ2025 נדווח על יעילותם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים כתוספות לטיפול המקובל בסכיזופרניה. כמובן שאין לקחת שום תוסף ללא יעוץ רפואי פסיכיאטרי מוסמך ואין לראות בכתבה המלצה כלשהי לקחת איזשהו תוסף.
Fornaro M., Caiazza C., Billeci M., Berk M., Marx W., Balanza-Martinez V., De Prisco M., et al. Nutraceuticals and phytoceuticals in the treatment of schizophrenia: a systematic review and network meta-analysis “Nutra NMA SCZ”. (2025) Molecular Psychiatry, 30 (1) , art. no. 114500 , pp. 168-187.
מאמר זה בחן את תפקידם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים בטיפול בסכיזופרניה באמצעות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. בעצם הוא דן בטיפולים אלטרנטיביים שונים לסכיזופרניה החורגים מהתרופות המסורתיות. המחברים מנתחים את היעילות של תרכובות טבעיות אלה בטיפול בתסמינים עמידים לטיפול.
קרא עוד »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
