פרופ' יוסף לוין

תופעת הפלאנריזם: אמנות השיטוט על מגוון היבטיה

נכתב ע"י פרופ' לוין

בכתבה קודמת בבלוג זה דנו במושג הזרימה מנטלית, מושג המבוסס על התאוריות של Mihaly Csikszentmihalyi מצב בו האדם טבול ברגע, בו הזמן עומד מלכת והחוויה נעשית אינטואיטיבית וספונטנית. הפעם נדון בתופעת הפלאנריזם בה אדם מתהלך [בניגוד להולך למטרה מוגדרת ותחומה] ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, החוויה נעשית אינטואיטיבית תוך שהו סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום.

נפרוס כאן את תופעת הפלאנריזם – אמנות השיטוט בעיר [בעיקר בעיר, אך גם במסלולי טבע ונוף], ההתבוננות החופשית והעמוקה בחיי היום‑יום העירוניים והאחרים– וכיצד היא משפיעה על יצירה, חוויות נפשיות, התרבות והעידן הדיגיטלי. להלן נבחן את התפתחות התופעה, את ייצוגה ביצירה הספרותית והאמנותית, את השימושים הטיפוליים והנפשיים שבה, וכן את הקשרים בין התופעה לבין חקר הסביבה העירונית, ההיסטוריה והנוירולוגיה.

פלאנריזם נובע מהמונח הצרפתי flâneur – אדם המתהלך ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום. תופעה זו מתבטאת לא רק בהליכה פיזית אלא גם במסע פנימי, המשלב חוויות אישיות, זיכרונות, רגשות ותובנות. ישנם אגב אף סיפורים על ג'נטלמנים פלאנרים שהתהלכו במאה ה-19 עם צב או אף סרטן קשורים ברצועה דבר שהאט הליכתם ואפשר להם התבוננות מעמיקה ומעשירה יותר בסביבת הליכתם.

איורים להמחשה בעזרת AI

המונח נולד במאה ה‑19 בפריז, כאשר סופרים, באמצעות כתיבתם ושירתם, תיארו את העיר כמסך של חוויות משתנות וסיפורים נסתרי עומק. התופעה התפתחה עם עידן המודרניות, כשמחקרים חברתיים ונפשיים כמו של גאורג סימל וולטר בנג'מין תרמו להבנת המודרניות דרך ההליכה העירונית.

ככלל פלאנריזם מתאר את האמנות של נדידה בעיר במצב של מודעות מלאה, שבו האדם מתמסר להתבוננות חדה בסביבה האורבנית. כאן לא מדובר רק בהליכה כפעילות גופנית, אלא בתהליך שכל אחד מהצעדים בו מעביר את המתהלך למסע מחשבתי ורגשי:

מדובר בחוויה כוללת: כל מסלול בעיר מהווה "סיפור" בפני עצמו – החל משבילים קטנים בסמטאות ועד לכיכרות גדולות שבהן נחשפים המגוון האנושי והאסתטי של העיר. תוך כדי השיטוט, האדם חווה זרימה של מחשבות, רגשות וזיכרונות שמובילים אותו לגילוי עצמי ולהתבוננות עמוקה על המציאות סביבו.

איור להמחשה בעזרת AI

מושג הפלאנריזם: צמח כאמור בפריז במאה ה19, עיר ששינתה את דמותה בעקבות עיור ותמורות חברתיות וכלכליות. העיר התאפיינה באותה תקופה בשינויי תשתיות רחבים – הרחובות שוחררו ממבנים צפופים, נבנו קווים רחבים ותשתיות מתקדמות – מה שאפשרו לאנשים לשוטט בצורה חופשית ולגלות את העיר מזוויות חדשות. סופרים כמו שארל בודלר לצד תיאורים ספרותיים אחרים הפכו את העיר למרחב שבו כל סמטה וכל חלון יכולים לשאת משמעות עמוקה. התבוננות זו הפכה לכלי להבנת השינויים החברתיים והתרבותיים, והניבה סגנון ייחודי שחצה גבולות בין אמנות, פילוסופיה וסוציולוגיה. כך שארל בודלר: באמצעות כתיבתו תיאר את חווית ההליכה בעיר כמסע תרבותי ואמנותי, שבו כל רחוב וסמטה טומנים בתוכם סיפור של החיים המודרניים. ואלטר בנג'מין: בחיבורו "פרויקט הארקדות", ניתח את חיי העיר כ"מוזיאון חי" שבו הפלאנר הוא הגורם המתווך בין העבר למודרניות. ואילו גאורג סימל: בעבודתו "המרכז והחיים הנפשיים", הציג את חוויות ההליכה בעיר כמייצגות את האי-התאמה בין האדם לעיר המודרנית והדרישה לשמירה על זהות אישית בתוך סביבה טכנולוגית ומהירה. מנגד הצלם הנרי קארטייה-ברסון –תיעד את הרגעים האינסטנטיים והאנונימיים של חיי העיר, והעניק למחזה היום-יומי מימד אמנותי.

איור להמחשה בעזרת AI

דוגמא ספרותית מעניינת לפלאנריזם עירוני הינה סיפורו של אדגר אלן פו, איש ההמון (1840). סיפור עמוס פרטים שבו המספר משוטט ברחבי העיר הגדולה באופן אקראי, חסר כיוון ברור סופג את מראותיה והתנהגויות ההמון שהוא נע ומהלך בעקבותיו.

הסופרים מתארים את המרחב בצורה עשירה, כאשר כל תיאור נוגע באספקט אחר – בין אם זה צבעוניות הרחובות, הקולות השונים המתערבלים יחדיו או השקט המסתתר בין הרחשים והרעשים. כל טקסט מציג את העיר בתור מחזה חד פעמי שאינו חוזר על עצמו. לעומתם צלמים וציירים בוחרים רגעים ייחודיים, בהם ההליכה הופכת לפואטית – כל תמונה או ציור הוא פרי תהליך יצירתי שמבוסס על חוויה אישית, אשר לא ניתן לשכפל במדויק. נציין גם כי השימוש בטכנולוגיות מתקדמות מאפשר לתעד ולנתח את חוויות ההליכה בעיר: למשל צילום רחוב מודרני בו אמנים משתמשים בכלים דיגיטליים ליצירת תמונות שמשלבות את האור, הצל והמרקמים של הסביבה. כל צילום הוא תוצר של פרספקטיבה ייחודית, אשר מתעד רגע שלא יחזור. למשל שימוש במדיה משולבת:
פרויקטים של אמנות היברידית משלבים וידאו, צליל ונתונים מרחביים ליצירת חוויות מרובות חושיות. כך, כל יצירה הופכת לסיפור מורכב שמספר את סיפור העיר בצורה מקורית ובלתי מחזורית.

נציין כי פלאנריזם הוא לא רק חווית הליכה בעיר [או בטבע], אלא גם מסע חושני ויצירתי שמחבר בין האמנות, הספרות והשירה לבין המציאות העירונית.

אם נרחיב כאן את האמור למעלה הרי נציין ראשית כי הסופרים הגדולים של המאה ה‑19 וה‑20, כגון שארל בודלר, הפכו את חוויית ההליכה בעיר לנרטיב עשיר: בכתיבתם, תיאורי הרחובות, הסמטאות והכיכרות הופכים לכלי המחשה שמביא את הקורא אל תוך העולם האורבני. כל משפט מתאר סצנה ייחודית – ריח של גשם, קולות רחוב מעורפלים, או תחושת בדידות בתוך המולת האנשים. הטקסטים אינם רק מעבירים מידע, אלא יוצרים פסיפס של רגשות וזכרונות. כל תיאור של סצנה בעיר הוא מסע רגשי שמזכיר לקורא זמנים עברו, מתעורר בו חוש של נוסטלגיה ולעיתים גם תחושת כמיהה או תהייה עמוקה.

הספרות לא רק הושפעה מן הפלאנריזם אלא גם השפיעה רבות גם על תפיסת וביצוע הפלאנריזם בתארה את רוח התקופה: כך בתקופות שונות, התיאורים הספרותיים תיארו את העיר כמסך שמכיל בתוכו את כל הספקטום של החיים – מהשגרה היומיומית ועד לרגעים הדרמטיים והבלתי צפויים. דמויות כמו הפלאנר המודרני הופיעו כאגדות – כנודדים, חושבים ומביטים בעולם שסביבם. אלו היו גם סמל למודרניות, לשינויים החברתיים ולהתמודדות עם מציאות משתנה. כל תיאור כזה עיצב את תפיסת הפלאנריזם ופתח מסלולים חדשים או אחרים לביצועו.

גם האמנות החזותית, בהציגה נופך אחר לגמרי פתחה בפני פלאנרים מרחבים חדשים לשוטטות וחקירה. אמנים המצלמים את הפלאנר בפעולתו – את ההתרחשויות הקטנות והבלתי צפויות שמתרחשות בין הרחובות. כל צילום הוא תיעוד של רגע ייחודי, שבו הזמן נעצר ואור, צל ומרקמים מתמזגים לתמונה המבטאת את האווירה האורבנית. הציירים מצידם מתארים את העיר באמצעות גוונים, קווים ודינמיקות אור, כשהם משקפים את הסצנות השונות שחוו במהלך השיטוט.

כל יצירה היא מסע חזותי המשלב פרספקטיבה אישית עם דיוקן של מרקם החיים בעיר. גם פרויקטים שמשלבים וידאו, ציור דיגיטלי ומיצבים אינטראקטיביים מאפשרים לצופה לחוות את העיר כאילו הוא נמצא בתוך יצירה אחת שמתפתחת ברציפות. כל יצירה, בין אם היא תמונה או ציור, מהווה חוויה חושית שמזמינה את הצופה להרגיש את קצב העיר, את השילוב בין רעש לשקט, ולזהות את הקווים הדקים שבין האסתטיקה לפרקטיות היומיומית. כל אלו תורמים לפילוח נוסף של מושג הפלאנריזם ופורשים מסלולים ודרכים לביצועו.

מעניין כי גם ייצוג שירי יכול לשמש כמדיה להבעת חוויות עירוניוות או כאלו בקרב הטבע. כך שירים המתארים את חוויית ההליכה כמעין מסע נפשי, שבו כל פסיעה מזכירה זכרונות, רגשות ותובנות. הקצב המוזיקלי והמבנה הפואטי יוצרים הרמוניה שמזמינה את הקורא להרהר ולחלום. כך מילות השירים מתמקדות בהיבטים הרגשיים של העיר [או של הטבע] – בתחושות של בדידות, השראה, התרגשות ואף כמיהה. כל מילה היא חלק ממנגינה שמספרת סיפור אישי וייחודי, ללא חזרה על אותו קו רגשי.

דוגמא לפלאנריזם שירי אמנם שבטבע הינה השיר של המשורר ויליאם וורדסוורת

שיר ששמו "שוטטתי בודד כמו ענן" – הידוע גם בכינויו "נרקיסים" שתחילתו מובאת כאן…

"שוטטתי בודד כמו ענן
שצף על ערמים גבוהים וגבעות,
כאשר בבת אחת ראיתי קהל,
…., של נרקיסים זהובים;
ליד האגם, מתחת לעצים,
מפרפר ורוקד ברוח."

נציין כי ההשראה לשיר הגיעה מטיול פלאנרי שערך וורדסוורת עם אחותו דורותי סביב מפרץ גלנקוין, אולסווטר ברובע האגמים האנגלי.

כתב יד של השיר של ויליאם וורדסוור (1802) –הספרייה הבריטית

דוגמא ישראלית לפלאנריזם שירי רגשי שאף הוא בטבע הינו השיר "בגבעות שוטטתי" של אהובה עוזרי מהאלבום "חלומות גן עדן" [1976]
"בגבעות שוטטתי על אהבה חשבתי
מעיני נשקף לי עלם כה צעיר
ואני כאן לבד בין פרחי הבר
ואני כאן לבד חולמת לי בדד
ציוצי ציפורים תלווה את דרכי
ואני כאן נמצאת בתוך
ים של פרחים
דמדומי הליל
חדרו אל תוך נפשי
קרני הירח
שבו אל ליבי…"

נציין כי השירה לא רק מתעדת את ההליכה, אלא יוצרת דיאלוג בין תחומים: שילוב בין המודרני למסורתי:
השירים משקפים את השילוב בין העבר לעתיד – הם כוללים נימה של נוסטלגיה לצד קריאה לעתיד חדשני, תוך התייחסות לדינמיקה החברתית והתרבותית בעיר או לדינמיקה בטבע. השיר מקיים קשר בין קהל ליוצר: יצירות שיריות מזמינות את הקהל להיכנס לעולם הפנימי של המשורר, ולחוש את חוויותיו האישיות כחלק בלתי נפרד מהחוויה העירונית או זו שבטבע. בכך, השירה יוצרת תחושת קהילה ושייכות שמחברת בין הפרט לסביבה.

העיר היא במקביל גם במה לתהליכים חברתיים: האינטראקציות בין אנשים, השינויים בכלכלה ובתרבות מתבטאים בכל צעד ברחובות. כל מפגש או סיטואציה חברתית מתוארת באופן שמדגיש את השינויים החברתיים המתרחשים בזמן אמת. חוויות השיטוט משמשות כחלון להבנה של מערכות יחסים, מגמות תרבותיות והבדלים בין שכונות שונות, כאשר כל תצפית היא ייחודית במינה. באמצעות ההתבוננות בעיר, ניתן להבחין גם בביקורת על תהליכים חברתיים: כך ההתבוננות מאפשרת לחשוף את הפערים בין עושר לעוני, את ההשפעות של הצרכנות המודרנית ואת הדרך בה מסחור משנה את פני המרחב הציבורי. כל מפגש או תצפית מאפשרים גם לראות כיצד ערכים מסורתיים מתנגשים עם חדשנות טכנולוגית וחברתית, וכל תיאור הוא ביקורת אסתטית ואישית שמתמצתת את השיח הציבורי בצורה ייחודית.

ניתן לומר גם כי הליכה בעיר אינה רק פעילות גופנית, אלא תהליך טיפולי עמוק: תרגול סוג של מיינדפולנס: ההליכה המודעת מאפשרת הפחתת מתחים על ידי שקיעה ברגע הנוכחי, התמקדות בהרגשות ובחוויות חושיות, ויצירת מרחב פנימי שמוביל לרגיעה. תהליך זה מאפשר התנתקות מהרעש היומיומי וחיזוק המודעות העצמית.

הפחתת חרדה: ההתקשרות עם הסביבה וההתבוננות המעמיקה מאפשרת שחרור של לחצים נפשיים, כשהחוויה עצמה משמשת ככלי לשיפור מצב הרוח ולהעצמת הרוגע הפנימי. התמקדות בחוויות החושיות – צלילים, ניחוחות ותמונות – תורמת להפחתת מתחים וליצירת תחושת רוגע, בדומה לתרגולי מדיטציה.

השילוב בין תנועה פיזית לגישה נפשית פלאנרית עוזרת לבנות איזון: חיבור אמיתי בין הגוף לתהליכים הרגשיים עוזר לשפר את הבריאות הפיזית והנפשית כאחד, כאשר כל צעד נחשב לתרגול מחזק. ההליכה מציעה איזון בין התנועה הפיזית לבין החוויה הנפשית, ומעודדת תחושת שייכות, השראה והתחדשות פנימית.

התהליך מעודד גם התפתחות אישית וחקירה עצמית, כאשר כל התבוננות בעיר מגלה תובנות חדשות על האישיות, העצמי והקשר האישי למרחב הציבורי. עבור רבים, הגישה החופשית של הפלאנריזם מהווה כלי להעצמה אישית, גילוי זהויות וחיבור תרבותי-חברתי עמוק.

נציין כי בימינו, טכנולוגיה משתלבת בצורה עמוקה עם חווית ההליכה:

שימוש בכלים כמו GPS ומפות דיגיטליות מאפשר לתעד מסלולים ייחודיים ולנתח דפוסים עירוניים בצורה שלא הייתה אפשרית בעבר. הנתונים מאפשרים לזהות נקודות חשובות ולתעד חוויות שלא יחזרו על עצמן. הפלאנר המודרני משתף את התצפיות שלו ברשתות חברתיות, מה שמוביל ליצירת קהילה מקוונת שמתרכזת בהעברת חוויות אישיות וביצירת דיונים על ערכי ההתבוננות והמודרניות.

טכנולוגיה גם מאפשרת חיבור בין העולמות הפיזי והווירטואלי: אמנים יוצרים תערוכות אינטראקטיביות שבהן תמונות, קטעי וידאו, ומידע גאוגרפי משתלבים יחד ליצירת חוויות מורכבות. כל יצירה היא מיזוג בין המציאות לבין הדמיון, ומדגישה את החדשנות שבחוויית ההליכה. בנוסף כלים אנליטיים מתקדמים כולל אלו של AI מאפשרים לא רק תיעוד אלא גם הבנה מעמיקה של הדינמיקה המרחבית והחברתית, מה שמוביל לפרספקטיבה חדשה על המודרניות ועל השפעות הסביבה על ההתנהגות האנושית.

כעת מבלי להרחיב נציין כי ניתן לסווג סוגים וניואנסים של פלאנריזם שהקורא יכול לחשוב על כל אחד מהם ולצאת לסוג של סיור הליכתי פלנאריסטי שכזה.

פלאנריזם אסתטי: התמקדות בהיבטים החזותיים והאומנותיים של העיר.

פלאנריזם פילוסופי: הסתכלות על הקיום, הזהות והניכור במרחב העירוני ו[לעומתו הקיום וההבלעות בטבע].

פלאנריזם פוליטי: ניתוח הדינמיקה החברתית והפוליטית בתוך הסביבה העירונית.

פלאנריזם פסיכולוגי רגשי: עיסוק בתהליכים פנימיים ורגשות הנגרמים מההתבוננות בעיר [או בטבע].

פלאנריזם דיגיטלי: התאמת התופעה לעידן הטכנולוגי ושילובה בכלים דיגיטליים.

פלאנריזם היסטורי: חקירת ההקשרים ההיסטוריים והמורשת של העיר.

פלאנריזם סביבתי: התמקדות בשילוב הסביבה הטבעית בתוך המרחב העירוני.

פלאנריזם קולינרי: חקר התרבות הקולינרית והשפעותיה על חוויות העיר.

פלאנריזם אדריכלי: ניתוח הסביבה הבנויה והשפעת האדריכלות על חיי היום‑יום.

פלאנריזם תת‑תרבותי וגיאו‑מרחבי: חקירת סביבות שוליות, תת‑תרבויות ושימוש בכלי מיפוי טכנולוגיים.

נוודים דיגיטליים וטכנו‑פלנאריזם: שילוב של חקירה פיזית ואינטראקציה דיגיטלית במרחב העירוני.

פלאנריזם חושי וביקורתי על הצרכנות: חוויות חושיות והתבוננות ביקורתית על תהליכי מסחור והופעת הצרכנות

לבסוף נציין כי קיים גם פלאנריזם בהקשרים נוירולוגיים והיסטוריים

למשל ב 2018 נכתב מאמר נעניין אודות פריז ובית החולים סלפטרייר – מרכז הנוירולוגיה במאה ה‑19:

Teive, H. A. G., Germiniani, F. M. B., Camargo, C. H. F., Walusinski, O., & Lees, A. J. (2018). Flâneur neurologique in Paris: A guide to pinpointing the houses of famous neurologists in the late XIX century. Journal of Clinical Neuroscience, 52, 32–36.

במאמר סקירות היסטוריות המתארות את בית החולים Salpêtrière כמרכז לנוירולוגיה קלינית, בו התפתחו עבודות פורצות דרך של נוירולוגים כמו:

ז'אן-מרטין שארקו – אבי הנוירולוגיה, שהוביל את בית החולים והביא לאינטראקציות פוריות.

פייר מארי, יוסף בבינסקי וז'ורז' ז'יל דה לה טורט – דמויות מרכזיות שהשפיעו על המחקר וההתקדמות במדעי הנוירולוגיה.

כאשר השינויים והמודרניזציה בפריז (בעידן הברון אוסמן) הקלו על תנועה, תקשורת ומפגשים בין אנשי מדע, תרבות ואמנות. תשתיות משופרות, קרבה גיאוגרפית ואירועים חברתיים תרמו ליצירת סביבה שבה נוירולוגים וחדשנים יכלו לשתף פעולה ולהביא להתפתחויות משמעותיות. המאמר בונה קונצפטואלית מסלולי הליכה ותקשורת בין האישים הללו הקוראים לפלאנריזם בעקבות מסלולי העיר המקשרים בין אישים אלו.

אם נסכם הרי התופעה של פלאנריזם מציגה רבדים עמוקים בהבנת החיים בעיר [בעיקר בעיר אך גם בטבע]– הן כתהליך יצירתי ואמנותי, והן ככלי טיפולי ונפשי. בין אם מדובר בהליכה לשם התבוננות, מחקר היסטורי או שילוב עכשווי עם טכנולוגיה, הפלאנריזם ממשיך להוות עדשה מעשירה להבנת המודרניות והקשרים החברתיים והתרבותיים בעידן הדיגיטלי. שילוב הגישות השונות והתובנות המגוונות מאפשר לנו ללמוד כיצד חוויה עירונית עשירה יכולה לתרום גם לבריאות הנפשית וגם לעיצוב החברה.