פרופ' יוסף לוין

הצעה לתפיסת המציאות אצל אנשים החווים תנודות חדות במצבם הנפשי

נכתב ע"י פרופ' לוין

להלן קטע מעניין שכתבה מתמודדת עם מחלה נפשית ביפולרית המכילה אירועים בה תפיסת המציאות משתנה במידה זו או אחרת. רבות התלבטה עם השינוי בתפיסת המציאות הנורמטיבית בעת משבר, והגיעה למחשבות מקוריות העוזרות לה להתמודד עם ההכלה של השינויים שהיא חווה בתפיסת המציאות בפזות השונות של המחלה ובעת רמיסיה [תקופה "נורמטיבית" בה המחלה לא פעילה].

היא הסכימה ואף עודדה את העלאה של קטע זה לבלוג על מנת לנסות ולעזור למתמודדים אחרים. הקטע מופיע מילה במילה כפי שכתבה ובהמשך מחשבות והערות שהוספתי לגבי תפיסת המציאות. להלן הקטע שכתבה תחילה:

" בס"ד

תפיסת המציאות כקובייה

נקודת המוצא לטיעון:

כשאדם חווה התקפים דיכאוניים ובמיוחד התקפים מאניים, מתערערת תפיסת המציאות שלו.

השאלה העיקרית שמנקרת בו היא האם אני נורמלי או לא נורמלי? האם זה נכון מה שאני חושב או

דמיוני? האם אי -פעם יחזור אלי ממד הוודאות בחיים? שאלות אלו מנקרות גם בתקופות של מה

שנחשב מבחינה רפואית "נורמליות" גם שאין מאניה פעילה אלא התבוננות נורמטיבית בחיים.

התוצאה של עיסוק בשאלות אלה הוא מאבק פנימי תמידי בין הנכון ללא נכון ובין המחשבות

האינדיבידואליות והמקובלות החברתיות, בין הרצוי ללא רצוי. השאלות האלה מקשות מאוד על האדם

ומפריעות מאוד לשלוות הנפש שלו וליציאה אל העולם מנקודת מבט בוטחת והמאפשרת מימוש כלל

היכולות של האדם.

מסגרת שאלת הדיון:

קיימות מגבלות ביכולת שלנו כבני אדם לעסוק בשאלת המציאות כשלעצמה – מהי המציאות

האמיתית בכלל הממדים— שהיא שאלה חשובה בפילוסופיה ובפיזיקה המודרנית. כל מה שאנו יכולים

לעסוק היא בשאלת מה תפיסתנו האישית לגבי המציאות משום שאנחנו מוגבלים על ידי החושים

שלנו ועל ידי היכולת התפיסתית של המוח של כל אחד מאיתנו, ההיסטוריה האישית שלנו, מציאות

חיינו, התרבות ממנה אנחנו באים וכולי. אם כן מראש האדם מוגבל מאוד ביכולת לתאר את המציאות

אלא לעסוק רק בשאלה מה לדעתי במגבלות הקיימות תפיסת המציאות הנכונה ביותר מבחינתי.

– הערה נוספת במסגרת הדיון: הביטוי נורמלי ולא נורמלי מתייחס לעיקרון בפסיכיאטריה.

נורמלי שווה במשמעותו למקובלות חברתית של רוב אנשים בחברה מסוימת, ולא נורמליות

משמעה חשיבה או התנהגות באי מקובלות חברתית. אין לזה משמעות בעיני האם נורמלי זה נכון או ראוי, נכון או

טוב וזו שאלה לדיון בפני עצמו.

תפיסת המציאות כקובייה:

הקובייה היא מבנה מורכב משש פאות שוות שניתן להפוך אותה וכל פאה משנה כיוון, פעם למטה,

פעם למעלה, לצדדים וכדומה. הממדים שווים בגודלם אך יתכן והערך המספרי על כל פאה יהיה גבוה או

נמוך יותר, אך החשיבות לכל פאה זהה. ראיית העולם ותפיסתו כקובייה מאפשר שינוי נקודת המבט

מראייה של נכון או לא נכון, או נורמלי לא- נורמלי, לראיית החיים כמבנה מורכב יותר ומאוזן יותר.

כלומר החיים מורכבים גם מנורמליות וגם מלא נורמליות, גם מאיזון וגם מלא איזון, ושני המצבים נכונים

בדרכם שלהם, ושני המצבים שווים בחשיבותם. לא עוד אמת או שקר, אלא תפיסה מורכבת יותר שגם

זה נכון וגם היפוכו של המצב נכו,ן וגם מצבי הביניים נכונים אף הם. ראיית החיים כקובייה מאפשרת

חשיבה מבנית מורכבת יותר ולשיטתי גם נכונה יותר של החיים. היכולת של הצדדים להפוך לפאה

אחת פעם למעלה, ופאה אחרת פעם למעלה, מאפשרת את הרעיון שבתקופה מסוימת פעם מציאות

אחת היא מרכזית כגון :בתקופות מאניות יש צורך יותר להיזהר ולשים לב למצב האדם , לעומת

התנהגות נורמטיבית של אותו אדם שמאפשרת פחות פיקוח ואפשרות ללכת אחרי הדמיונות

ומשאלות הלב באופן מיטבית יותר.

אנלוגיה מהעולם היהודי – ' הכול צפוי והרשות נתונה'

אחת השאלות הקלאסיות בעולם המחשבה היהודי היא שאלת הבחירה החופשית של האדם מול

עיקרון ידיעת האל. מבנה השאלה הוא כזה: אם האל הוא כל יכול וצודק תמיד אזי האל יודע מה יקרה

עם האדם בכל שלב של חייו מה הוא עתיד לעשות בחייו, אם כן כיצד מתאפשרת לאדם הספציפי

יכולת בחירה משום שהוא לעולם לא יכול לבחור לעשות בניגוד לידיעת האל. התשובה המפורסמת

של רבי עקיבא ' הכול צפוי והרשות נתונה' [ פרקי אבות ]. התשובה של רבי עקיבא היא גיבוש שני

עקרונות הפוכים לחלוטין לכדי מציאות אחת מושלמת. רבי עקיבא טוען במשפט קצר זה שהכול צפוי –

האל יודע תמיד ויחד עם זאת באותה נשימה קובע רבי עקיבא – שהרשות נתונה- כלומר לאדם עצמו

יש תמיד בחירה חופשית. כלומר רבי עקיבא נותן שני היבטים מנוגדים לחיים שהם מובנים בו בעת

ביחד [ בדומה למשל הקובייה]. לשיטתו מציאות ידיעת האל היא אמת מוחלטת ומציאות בחירתו

החופשית של האדם גם היא מציאות מוחלטת ולמרות הניגוד שתיהן נכונות בה בעת ושתיהן יוצרות את

המציאות של אחדות הניגודים הכוללת.

במאמר מוסגר אציין את דעתי הצנועה על משפטו של רבי עקיבא ' הכול צפוי והרשות נתונה' ,תמיד

חשבתי על זה בצורה הבאה , לאדם יש בחירות, למשל האם להתחתן עם רחל או להתחתן עם רבקה,

ידיעת האל שאם האדם יבחר להתחתן עם רחל זה יוביל אותו לגור בעיר מסוימת , מספר ילדים מסויים או

ללא ילדים וכדומה, ואם האדם יבחר להתחתן עם רבקה תסריט חייו יראה אחרת. האל יודע את

התולדות של האופציות אך נותן לאדם בצומת חייו לבחור בעצמו אם יתחתן עם רחל או רבקה. ידיעת

האופציות על ידי האל לא סותרת את זה שהאדם עצמו יכול לבחור עם מי הוא מתחתן. כמובן כך ניתן

לפרש כל בחירה של מה הוא ילמד , איזה עבודה יבחר לעצמו או באיזה עיר יגור וכולי.

דוגמאות נוספות הממחישות את תפיסת המציאות כקובייה:

למשל תפיסתנו אדם מסוים: אנחנו יכולים לאהוב תכונות מסוימות ולכעוס על תכונות אחרות, להעריך

אותו בהיבטים מסוימים ולבוז לו על היבטים אחרים. קיימת גם האפשרות הרגשית שאדם מסוים

מעורר בנו שנאה ואהבה בו בעת. כלומר אנחנו לא רק מתייחסים לאדם מסוים באופן של שחור או

לבן אלא תפיסתנו את הזולת היא תפיסת עולם של קובייה גם אוהבים וגם שונאים, יכולים גם להעריך

וגם לכעוס, שלל ההתייחסות האלה היא לגבי אותו אובייקט מסוים וייחודי בתפיסת העולם שלנו.

דוגמה נוספת היא השימוש במושגים מהשפה שלנו למשל הביטוי אהבה . אנחנו משתמשים בביטוי

זה כלפי זוגיות, צאצאים, מזון, בעלי חיים, מוסיקה וכדומה. לפעמים האהבה הטובה והגבוהה ביותר

לזולת היא לשחרר אותו מאיתנו למרות הרצון לאחדות. זה אותו ביטוי אני אוהב … אך הביטוי משמש

ממדים שונים בתפיסת העולם הסובב אותנו. כמו בקובייה יש מאפיינים זהים לביטוי אהבה בכל אחד

מהשימושים בביטוי בעולמנו, וביטויים נפרדים לכל אובייקט ושניהם מתקיימים בן בעת למרות

השימוש באופנים השונים.

היבטים שונים של קוביות:

ניתן להמשיך את דימוי תפיסת המציאות כקובייה גם לדוגמאות לקוביות מורכבויות כגון קובייה עם

יותר משישה ממדים. דוגמה ייחודית נוספת היא הקובייה ההונגרית שניתן להתייחס אליה באופן

מיוחד משום שהיכולת בקובייה ההונגרית של צבעים המתערבבים בין הפאות השונות, אם נחזור

לדוגמה של האדם המאני – דפרסיבי, כך למשל בנורמליות יש משהו מהשיגעון ובשיגעון יש

משהו מהנורמליות.

לסיכום:

משל הקובייה מאפשר תפיסת המציאות בה הצדדים של הדבר עצמו והיפוכו חלים בה בעת ורק

השילוב ביניהם יוצר מציאות משלימה, מובנית ומורכבת. הביטוי אחדות הניגודים מתמצת את רעיון

תפיסת המציאות כקובייה.

באופן אישי משל הקובייה הקל עלי נפשית מאוד משום שהפסקתי לחשוב על החייםותפיסת המציאות בשחור או לבן

והאם אני נורמלית או לא נורמלית, אלא לראות את עצמי גם וגם, הכול נכון, ולכל היבט בחיי יש אותה

מידת חשיבות ולכל שלב בחיי יש את המקום שלו. על פי משל הקובייה אני גם נורמלית וגם לא

נורמלית ובה בעת שני המצבים נכונים ולשני המצבים יש מקום בחיי. לכל אחד יש אפיון משלו ושניהם

מרכיבים ומשלימים את פסיפס חיי שעם השנים למדתי מאוד לאהוב."

עד כאן הקטע שכתבה מתמודדת אמיצה ונבונה זו.

אומר כי הרעיון המובע למעלה הינו רעיון מקורי ובעל ערך רגשי – האנלוגיה של הקובייה כתפיסת עולם מאפשרת גמישות קוגניטיבית ואמפתיה עצמית, במיוחד עבור מי שמתמודד עם מצבים נפשיים משתנים. הכתוב מדגים שילוב מסויים בין האישי לפילוסופי – החיבור בין חוויות סובייקטיביות של דיכאון ומאניה ומצבים נפשיים עזים נוספים לבין שאלות פילוסופיות אוניברסליות, והדבר יוצר עומק מעניין. הקטע גם מעביר בהירות במשל הגלום בו. רעיון הקובייה והפאות מצליח בהרגשתי להעביר במידה מסויימת את הדינמיקה של מצבי נפש, ותפיסת ניגודיות. ולבסוף העיבוד יהודי פילוסופיי מעניי-ן השימוש במשפט "הכול צפוי והרשות נתונה" כתמיכה במורכבות החיים מעמיק את השיח ומחבר אותו למסורת רוחנית.

אומר כאן כי שאלת המציאות ואופייה מעסיקה פילוסופים ואנשי מדע מזה אלפי שנים, אך היא מקבלת משנה תוקף כשמדובר בחוויה האנושית האישית, במיוחד אצל אנשים החווים תנודות חדות במצבם הנפשי. ניתן אולי לטעון כי המשל של "תפיסת המציאות כקובייה" מציע מודל פילוסופי חדש במידה מסויימת. מודל המאפשר להתמודד עם מצבי תודעה שונים, ולא רק מנקודת מבט דיכוטומית (נכון/לא נכון, נורמלי/לא נורמלי), אלא מתוך תפיסה רב-ממדית של תפיסת המציאות הסובייקטיבית

עמנואל קאנט (1781) טען שאין אנו מסוגלים לתפוס את המציאות כפי שהיא באמת (הנואומנה), אלא רק את המציאות כפי שהיא נתפסת ומעובדת בתודעתנו (הפנומנה). תפיסת הקובייה מתאימה במידה מסויימת לתיאור זה: כל פאה מייצגת חלק אחר של המציאות כפי שהיא נתפסת על ידינו, אך הקובייה עצמה—השלם—נותרת מעבר להשגתנו המלאה. היכולת להפוך את הקובייה מאפשרת לנו גמישות קוגניטיבית, לפיה אין מציאות אחת מוחלטת, אלא ישנן מציאויות רבות התלויות במצבו הנפשי, ההיסטוריה האישית וההקשר התרבותי של הפרט.

עמנואל קאנט [1724-1804]

הרקליטוס (500 לפנה"ס) טען [בדומה לקטע למעלה] שהמציאות מושתתת על מתח תמידי בין ניגודים, כאשר קיומה הוא תוצר של איזון דינמי בין כוחות מנוגדים. הפילוסוף שפינוזה (1677) הרחיב תפיסה זו וטען שכל מה שיש הוא ביטוי לאותה מהות בסיסית אחת – האלוהים או הטבע – ומכאן שהניגודים הם רק תפיסתיים ולא מהותיים. הקובייה, המורכבת מפאות מנוגדות אך שוות ערך, משקפת אולי את רעיון אחדות הניגודים.

הרקליטוס [ 535 עד 475 לפני הספירה ]

הפסיכואנליטיקן וילפרד ביון (1962) הבין את המציאות הפנימית של האדם כמערכת מורכבת של השלכות, השלמות והדחקות. תפיסתו מדגישה שהיכולת האנושית להכיל סתירות פנימיות ולקבל אותן כחלק מן העצמי היא הכרחית לבריאות הנפשית. קוביית המציאות מאפשרת ליישם את הרעיון הזה, כאשר כל מצב נפשי – מאני, דפרסיבי, אחר, או נורמטיבי – נתפס כאחד ההיבטים של אותה מערכת פנימית, שלמה ומורכבת.

וילפרד ביון [1897 – 1979]

מרטין היידגר (1927) חקר את מצבו הקיומי של האדם וטען שהאדם מושלך אל העולם, ועליו להתמודד עם חוסר הוודאות המוחלטת לגבי משמעות חייו. משל הקובייה ממחיש את הטענה ההיידגריאנית לפיה האדם חייב לקבל את המורכבות הבלתי ניתנת לפישוט של הקיום. בדיוק כפי שהקובייה מציגה אפשרויות שונות של פרספקטיבה, כך גם החיים מציבים אפשרויות שונות של "היות בעולם". כל פרספקטיבה מעניקה משמעות שונה לחיי האדם, והמשמעות מתהווה אולי דווקא במעבר ואולי בשילוב בין הפאות השונות.

מרטין היידגר [ 1889 – 1976]

המסורת היהודית מספקת דוגמה נוספת לאחדות הניגודים באמצעות אמרתו של רבי עקיבא, "הכול צפוי והרשות נתונה" (פרקי אבות, ג', ט"ו). לפי תפיסה זו, למרות שהאל יודע הכול מראש, האדם בכל זאת חופשי לבחור את דרכו. הקובייה מאפשרת לאנלוגיה זו להיות מוחשית: כל פאה יכולה לייצג אופציה ידועה מראש, אך הבחירה באיזו פאה להשתמש נתונה תמיד בידי האדם.

הרחבת משל הקובייה לממדים נוספים, כגון קובייה הונגרית או [שם כל פאה מורכבת מאוסף של תפיסת פיסות מציאות] אפילו טסרקט (קובייה ארבע-ממדית), או קוביות רבות ממדים, מאפשרות הבנה עוד יותר מעמיקה של מורכבות המציאות. כפי שבקובייה הונגרית הצבעים והפאות משתנים תמידית אך יוצרים לבסוף הרמוניה, כך גם תודעת האדם מסוגלת אולי למצוא איזון במערכות מורכבות של רגש, מחשבה ומצבי נפש משתנים.

קוביה הונגרית

הרחבת משל "המציאות כקובייה" מספקת אפוא תשתית פילוסופית המאפשרת לאדם להכיל ולהבין את מורכבות עולמו הפנימי והחיצוני. מודל זה מתיישב אולי עם תובנות מרכזיות של מספר פילוסופים מרכזיים ואולי אף עם הגות יהודית קלאסית, ויתכן ומציע אלטרנטיבה לתפיסה הדיכוטומית של שחור לבן [תפיסת המציאות במשבר הפסיכוטי כ"לא תקינה" מול, תפיסת המציאות כ"תקינה" בעת יציאה מהמשבר] ואולי אף אפשרות חדשה לבניית חיים מאוזנים יותר מבחינה נפשית וקיומית.

מקורות

Bion, W. R. (1962). Learning from Experience. London: Heinemann.

Heidegger, M. (1962). Being and Time (J. Macquarrie & E. Robinson, Trans.). New York: Harper & Row. (Original work published 1927)

Kant, I. (1998). Critique of Pure Reason (P. Guyer & A. W. Wood, Trans.). Cambridge: Cambridge University Press. (Original work published 1781)

Kirk, G. S., Raven, J. E., & Schofield, M. (1983). The Presocratic Philosophers (2nd ed.). Cambridge: Cambridge University Press.

Spinoza, B. (2002). Ethics (G. H. R. Parkinson, Trans.). Oxford: Oxford University Press. (Original work published 1677)