נכתב ע"י פרופ' לוין
אפתח בסיפור שסופר לי ושהתרחש לפי המספר בלונדון בסוף המאה ה18 או בראשית המאה ה19. איני יודע היכן קרא על סיפור היסטורי זה המשקף פאן כואב במיוחד הנוגע ללב ועוסק באחד מההיבטים החברתיים הבין אישיים הקשורים בהפרעה באותה תקופה . באותה תקופה ההפרעה, שעדיין לא נודעה, נחשבה כמצב מוזר, מפחיד, מין סוג של שגעון והבריות הסתייגו והתרחקו מהסובלים מההפרעה. יש לזכור שהמצב השתנה ביותר ושהיום ישנם טיפולים ותרופות להפרעה וזו ניתנת לניהול ולטיפול מתאימים.
ג'וני
"גו'ני [שם בדוי] סבל מגיל צעיר ממחלה קשת יום בה הגה ופלט בלא כל שליטה קללות ונביחות ובעיתות מביכות במיוחד.
הדבר אף התגבר בשעה שהיה נרגש ובמיוחד בחברת אחרים,
אלו הסתכלו בו בחשש, לעיתים בפחד גלוי, ואף בבעתה. ואילו הוא נבוך, מבויש ומושפל היה נמלט מן המקום.
עם חלוף השנים הסתגל אט אט ג'וני למצבו ואף מצא דרכים להפוך את הדברים למקובלים יותר לפחות למראית עין.
למשל בעת שפרצה נביחה מפיו השים עצמו כאילו נפגע מדבר מה, או כשנפלטה קללה מפיו היה מיד מזכיר דמות שהייתה שנואה על הבריות.
אך ג'וני זה הפך עם השנים לגבר וגבר כזה זקוק מפעם לפעם לבוא על פורקנו,
ולמרות שאונן תדיר לא היה הדבר מספקו דיו והיה זקוק נואשות לאישה למעשה האהבה.
אך כיצד יקרב לאישה והוא פולט קללות ונביחות שהרי זו תברח מיד ותחשבנו לסוטה גמור.
אירע הגורל וגוני פגש בה באותה אישה בקרן רחוב סואן בלונדון בשעה שהייתה מלקטת קליינטים בשמלתה הקצרה, גופה החשוף, ומגפי העור הגבוהים שלה
זו כונתה בפי דיירי השכונה "מלכת הגנים" בשל מעשי אהבתה בגני העיר, ואף אשת שוט השור שכן נהגה להצליף בגבריה בשוט זנב שור ולדרוך בעקבי מגפיה על עורם החשוף עד כי זעקה נשמעה מפיהם.
והנה משנתקרב אליה באקראי בחפשו אישה, הבחינה בו חיש מהרה, לקחה אותו למבנה מט ליפול הוציאה את השוט והצליפה בו באחת, נתקפל ג'וני באימה וירד על ברכיו וכפות ידיו ובלא משים נפלטו נביחות וקללות עזות מפיו ולפתע חש עצמו ככלב רחוב מוכה הנובח את זעקתו. והנה לא רק שהפעם אישה זו אינה בורחת אלא שהיא מעודדת אותו לנבוח בקריאות חיבה שלא שמע מעודו כמו "תנבח כלב שלי אהוב" "תנבח, תנבח, תוציא" וככל שנתרבו קריאותיה חש ג'וני כי הגיע למקומו כי מקבלים אותו כפי שהוא, עם חוליו והתנהגויותי.ו
מאותו יום אימץ ג'וני את אותם היחסים הסדומזוכיסטיים אל ליבו אף שלא חש שום משיכה לכאב שכן רק כך מצא באותה עת נחמה, פתרון, ומזור לרצונו לקרב לאישה….."
כאמור ההפרעה עדיין לא נודעה עדיין באותה העת ורק מאוחר יותר נודעה נחקרה ונקראה הפרעת או תסמונת גיל דה לה טורט.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
Hello readers,
The field of psychotherapy is constantly evolving, with an increasing emphasis on innovative approaches to addressing the multifaceted nature of mental health challenges. Among these developments, Reference Group Focused Therapy (RGFT), originally developed by one of us [I.S.], stands out as a contribution to short-term interventions based on social psychology.
RGFT distinguishes itself by taking a comprehensive view of an individual's social environment, which includes both external reference groups such as family and workplace, and internalized representations of significant others. This holistic perspective recognizes that an individual's thoughts, feelings, and behaviors are profoundly shaped by their interactions and identifications within these social contexts.
It is assumed that understanding and addressing the dynamics within the person’s social matrix is essential for therapeutic progress. This fundamental principle creates a compelling rationale for exploring tools that can effectively represent and interact with this complex social environment in the therapeutic setting.
At the same time, the application of artificial intelligence (AI) in mental health heralds growth in the development and use of AI-generated avatars in various therapeutic contexts.
The potential application of AI avatars in areas such as the treatment of auditory hallucinations in people with psychosis demonstrates the transformative potential of digital representations to alter deeply internalized experiences.
We hypothesize that the success of these interventions suggests that similar approaches may be effectively adapted to represent the internalized significant others that are central to the principles of RGFT.
Below we will delve into how AI-generated avatars of significant others can be effectively and ethically integrated into RGFT to improve therapeutic outcomes. By examining the theoretical foundations of RGFT and the current landscape of AI avatars in psychotherapy, we seek to provide an understanding of the possibilities, benefits, challenges, and ethical considerations associated with such an innovative integration.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
שלום רב לקוראנו,
תחום הפסיכותרפיה מתפתח ללא הרף, עם דגש הולך וגובר על גישות חדשניות להתמודדות עם האופי הרב-גוני של אתגרי בריאות הנפש. בין ההתפתחויות הללו, טיפול ממוקד קבוצת התייחסות (RGFT), שפותח במקור על ידי אחד מאיתנו [א.ס.], בולט כתרומה להתערבויות קצרות טווח מבוססות פסיכולוגיה חברתית. RGFT מבדיל את עצמו על ידי התייחסות מקיפה לסביבה החברתית של הפרט, הכוללת הן קבוצות התייחסות חיצוניות כמו משפחה ומקום עבודה, והן ייצוגים מופנמים של אחרים משמעותיים. פרספקטיבה הוליסטית זו מכירה בכך שמחשבותיו, רגשותיו והתנהגויותיו של הפרט מעוצבים באופן עמוק על ידי האינטראקציות וההזדהויות שלהם בהקשרים חברתיים אלה. RGFT מניח שהבנה והתייחסות לדינמיקה בתוך המטריצה החברתית של האדם היא חיונית להתקדמות הטיפולית.עיקרון יסוד זה יוצר רציונל משכנע לחקר כלים שיכולים לייצג ולקיים אינטראקציה יעילה עם סביבה חברתית מורכבת זו במסגרת הטיפולית.
במקביל, היישום של בינה מלאכותית (AI) בבריאות הנפש מבשר צמיחה בפיתוח ושימוש באווטארים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית בהקשרים טיפוליים שונים. היישום האפשרי של אווטארים של בינה מלאכותית בתחומים כמו טיפול בהזיות שמיעה אצל אנשים עם פסיכוזה מדגים את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של ייצוגים דיגיטליים לשנות חוויות פנימיות עמוקות. אנו מניחים כי הצלחתן של התערבויות אלה מצביעה על כך שגישות דומות עשויות להיות מותאמות ביעילות כדי לייצג את האחרים המשמעותיים המופנמים שהם מרכזיים בעקרונות RGFT.
להלן נתעמק בשאלה כיצד ניתן לשלב אווטרים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית של אחרים משמעותיים בצורה יעילה ואתית במסגרת RGFT בכדי לשפר את התוצאות הטיפוליות. על ידי בחינת היסודות התיאורטיים של RGFT והנוף הנוכחי של אווטרים של בינה מלאכותית בפסיכותרפיה, נבקש לספק הבנה של האפשרויות, היתרונות, האתגרים והשיקולים האתיים הקשורים לאינטגרציה חדשנית כזו.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
Hello to our readers
Recently, one of us [Y.L.] saw Professor Asa's book "The Book of Presence" in a bookstore. From the caption on it, it seems that the book discusses what presence is and the meaning of human presence [Asa Kasher, "The Book of Presence", Keter, January 2025].
Asa Kasher (born 1940) is an emeritus professor of philosophy at Tel Aviv University, specializing in the pragmatics of language and professional ethics.
About the book, it is written that "A dear person who has passed away sometimes leaves an unbearable gaping wound in the hearts of his or her loved ones… The understanding that it is possible to continue to give a rich existence to the human presence of the deceased, even after his or her physical existence has passed from this world…
On his journey [after the death of his son Eliraz], Kasher gradually began to understand that all the memories, people and experiences that a person holds close to his heart have a presence, even if it is not physical…
The presence of a deceased person in the lives of his loved ones does not have to be based solely on facts… A person can create imaginary situations in which he is together with the dear person who has passed away. He can tell him about events in his life, receive reactions and ask for advice."
So much for the book.
The classical approach to mourning, defined by Freud in his article “Mourning and Melancholia” (1917), saw mourning as a process of gradual separation from the deceased in favor of emotional rehabilitation and reintegration into life.
Sigmund Freud
Freud (1917) argued that “normal” grief is characterized by complete emotional detachment and renewed investment of emotional resources after a period of mourning. Worden (2009) published four central tasks: acceptance, coping with pain, reacclimatization, and distancing from the deceased.
William Worden
Klass and his colleagues advocated the “continuing connections” approach and emphasized that creating an internal connection with the deceased contributes to the preservation of identity, emotional regulation, and spiritual meaning [the deceased as an internal object].
Dennis Klass, Professor Emeritus, Webster University, St. Louis, Missouri, USA.
Stroebe & Schut (1999) described a Dual Process Model, in which the bereaved person “oscillates” between focusing on the depth of the pain (loss-oriented) and focusing on restoring life (restoration-oriented). The model allows for a combination of internal connection with the deceased and learning coping skills.
Prof. Dr. M.S. Margaret Stroebe
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
שלום רב לקוראנו
לאחרונה אחד מאיתנו [י.ל.] ראה בחנות ספרים את ספרו של פרופ אסא "ספר הנוכחות" . מהכיתוב עליו נראה כי הספר דן בנוכחות מהי ובמשמעותה של נוכחות אנושית [אסא כשר, "ספר הנוכחות", כתר, ינואר 2025].
אסא כשר- 1940) ) הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב העוסק בפרגמטיקה של השפה ובאתיקה מקצועית.
אודות הספר נכתב כי "אדם יקר שהלך לעולמו משאיר לעתים פצע פעור בלתי נסבל בליבם של אוהביו… ההבנה שאפשר להמשיך להעניק קיום עשיר לנוכחות האנושית של המת, גם לאחר שקיומו הפיזי עבר מהעולם…במסעו [לאחר פטירת בנו אלירז] החל כשר להבין בהדרגה שלכל הזיכרונות, האנשים והחוויות שאדם מאמץ אל ליבו יש נוכחות, גם אם היא אינה פיזית…הנוכחות של אדם מת בחיי אוהביו אינה חייבת להתבסס רק על עובדות… אדם יכול לייצר מצבים דמיוניים בהם הוא נמצא יחד עם האדם היקר שהלך לעולמו. הוא יכול לספר לו על אירועים בחייו, לקבל תגובות ולבקש עצות".
עד כאן אודות הספר.
הגישה הקלאסית לאבל, שהוגדרה על־ידי פרויד במאמרו “Mourning and Melancholia” (1917) ראתה את האבל כתהליך של ניתוק הדרגתי מן הנפטר לטובת שיקום רגשי ושילוב מחדש בחיים .
זיגמונד פרויד
כך פרויד (1917) טען שאבל “תקין” מתאפיין בהתנתקות רגשית מוחלטת ובהשקעת משאבים רגשיים מחודשים לאחר תקופת אבל. וורדן (2009) פרסם ארבע משימות מרכזיות: קבלה, התמודדות עם הכאב, התאקלמות מחדש והתרחקות מהמנוח.
וויליאם וורדן
Klass ועמיתיו דגלו בגישת “הקשרים הממשיכים” והדגישו כי יצירת קשר פנימי עם המנוח תורמת לשימור זהות, ויסות רגשי ומשמעות רוחנית ] הנפטר כאובייקט פנימי].
דניס קלאס, פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת וובסטר, סנט לואיס, מיזורי, ארה"ב.
Stroebe & Schut (1999) תיארו מודל דו‑תהליכי (Dual Process Model), שבו המתאבל “מתנדנד” בין התמקדות בעומק הכאב (loss‑oriented) לבין התמקדות בשיקום החיים (restoration‑oriented). המודל מאפשר שילוב של קשר פנימי עם הנפטר ולמידה של כישורי התמודדות.
prof. dr. M.S. Margaret Stroebe
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
דיווחי מקרה תופסים את שכבת היסוד של פירמידת הראיות; לעתים קרובות הם הניצוץ שמצית חקירה פורמלית כאשר מערכי נתונים גדולים עדיין לא קיימים. בעוד שניסויים אקראיים מבוקרים (RCTs) הם הכרחיים להסקת סיבתיות, הם אינם יכולים להקדים את הזיהוי הקליני של תופעה. מבחינה היסטורית, הרופא הקנדי וויליאם אוסלר ,"אבי הרפואה המודרנית", קרא לרופאים "לשים לב ולתעד את היוצא דופן", והדגיש את הכוח היוריסטי של תצפיות בודדות.
סר ויליאם אוסלר [1849-1919]
נתחיל בסקירת תכנם של שלשה מאמרים בנושא:
האחד הינו של: קארי, ג'יי סי (2006). חשיבותם של דיווחי מקרה בקידום הידע המדעי הרפואי. כתב העת האמריקאי לגנטיקה רפואית.
Carey, J. C. (2006). Significance of case reports in the advancement of medical scientific knowledge. American Journal of Medical Genetics Part A, 140A(19), 2131-2134
מאמר קצר זה בוחן את תפקידם של דיווחי מקרה במדע הרפואה ואת מגמות הפרסום שלהם.
מחקר זה בוחן את פרסומם של דיווחי מקרה בספרות הרפואית, תוך הטלת ספק בשכיחותם, בטרמינולוגיה ובסיווגם. המחבר סקר 25 כתבי עת בולטים כדי להעריך את הפרסום של דוחות מקרה. המחקר הציע מערכת סיווג לדיווחי מקרים בתחום הגנטיקה האנושית, ותמך במחקר נוסף על תפקידם במדע הרפואה. המאמר מציין כי דוחות מקרה מתעדים תצפיות קליניות בודדות ויכולים לחשוף עקרונות ביולוגיים כלליים, אך יכולתם להסיק ידע משתנה. כי לדיווחי מקרה יש מסורת עשירה, אך לפעמים הם נתפסים כאנקדוטליים, אם כי הם יכולים להגדיר מחלות חדשות ולהעלות השערות.
כך, תוכן העניינים של 25 כתבי עת בולטים נבדק מיולי עד אוקטובר 2005 בכדי לקבוע את הכללתם של דיווחי מקרה. 32% מכתבי העת הנסקרים פרסמו באופן קבוע דוחות קליניים, בעוד ש-36% מפרסמים אותם בפורמט שונה, ו-32% אינם מפרסמים אותם כלל. הפרסומים השתמשו במונחים שונים כדי לתייג דיווחים על מקרה בודד. במאמר הוצע סיווג לדיווחי מקרה, המסווג אותם על סמך תרומתם לאטיולוגיה, פתוגנזה ואבחנה מבדלת.
הצורך במערכת סיווג לדיווחי מקרים נובע מכמה סיבות מרכזיות המודגשות במאמר:
הערכת ראיות: מערכת סיווג מאפשרת הערכה טובה יותר של המשמעות של דיווחי מקרה בהקשר של ידע מדעי. זה עוזר להבחין בין סוגים שונים של דיווחי מקרה, במיוחד מבחינת תרומתם להבנת אטיולוגיה ופתוגנזה, הנחשבים משפיעים יותר מקטגוריות אחרות.
ארגון ידע על ידי סיווג דיווחי מקרה, מאפשר לחוקרים ולקלינאים לארגן ולאחזר מידע בעל ערך בצורה יעילה יותר. ארגון זה מסייע בהבנה כיצד תצפיות בודדות יכולות להוביל לתובנות רחבות יותר לגבי מצבים ותסמונות.
סיווג מוגדר היטב יכול לקדם דיאלוג ומחקר לגבי תפקידם של דיווחי מקרה בספרות המדעית. זה הופך חשוב במיוחד מכיוון שמגמות הפרסום מראות ירידה פוטנציאלית בדיווחי מקרה, למרות יכולתם להדגיש ממצאים חדשים בתצפיות מטופלים.
מערכת סיווג מוסיפה ערך חינוכי, במיוחד עבור סטודנטים, מתמחים ועמיתים בהכשרה רפואית. זה עוזר להם להבין את ההשלכות של סוגים שונים של דוחות ואת החשיבות של תצפיות קליניות בקידום הידע הרפואי.
כתבי עת שונים משתמשים במונחים שונים לדיווחי מקרה, מה שעלול ליצור בלבול בספרות. סיווג סטנדרטי יכול לעזור לאחד את הטרמינולוגיה, ולהקל על מתרגלים וחוקרים לתקשר ביעילות.
בסך הכול, יישום מערכת סיווג מדגיש את ערכם של דיווחי מקרים בתחום הרפואי ומשפר את התועלת שלהם בהקשרים קליניים ומחקריים.
היתרונות העיקריים של דוחות מקרה, כפי שנדון במאמר, כוללים:
זיהוי מצבים חדשים: דיווחי מקרה יכולים להוביל לזיהוי תסמונות או מחלות חדשות. המצגת הייחודית של מטופל בודד יכולה לספק תובנות קריטיות שאולי לא ניכרות במחקרים גדולים יותר.
יצירת השערות: הם יכולים לעורר מחקר נוסף על ידי הצעת השערות חדשות לגבי מנגנוני מחלה, תגובות טיפול או תוצאות חולים. היבט חקר זה תורם להתקדמות הידע הרפואי.
תועלת חינוכית: דוחות מקרה משמשים ככלי למידה רבי ערך עבור סטודנטים לרפואה, מתמחים ומתרגלים. הם ממחישים תרחישים קליניים בעולם האמיתי ומשפרים את המיומנויות הקליניות באמצעות בחינה מפורטת של מקרים ייחודיים.
שיתוף ניסיון קליני: הם מקלים על שיתוף חוויות קליניות ייחודיות בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות. חילופי דברים אלה יכולים לעזור ליידע את התרגול ולעודד למידת עמיתים בתוך הקהילה הרפואית.
פירוט עשיר: דוחות מקרה מספקים לעתים קרובות מידע מעמיק על מצגות מטופלים, אבחון, טיפולים ותוצאות, שיכול להיות שימושי להבנת מצבים קליניים מורכבים או נדירים.
משמעות קלינית: במקרים מסוימים, דוח מקרה מתועד היטב יכול להוביל להבנה טובה יותר של יעילות הטיפול או ההיסטוריה הטבעית של מחלות, במיוחד כאשר עיצובי ניסויים קליניים סטנדרטיים אינם מעשיים.
לסיכום, דוחות מקרה ממלאים תפקיד מכריע בקידום מדע הרפואה, שיפור החינוך הקליני ומתן דיווחים עשירים ומפורטים שיכולים ליידע מחקר עתידי ופרקטיקה קלינית.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
"בעוד שרוחות חרוצות ונבחרות, בסיוע האור שהעניקו להם ג'וטו וחסידיו, שאפו להראות לעולם את הכישרון שהעניקו להם כוכביהם המאושרים וההומור המאוזן היטב, והשתדלו להגיע לפסגת הידע על ידי חיקוי גדולתו של הטבע בכל הדברים, שליט השמים הגדול הביט למטה ובראותו את מאמצי השווא העקרים הללו, ואת דעתו היהירה של האדם, המרוחק יותר מהאמת מאשר האור מן החושך, החליט, כדי להיפטר מהטעויות הללן, לשלוח לכדור הארץ גאון אוניברסלי בכל אמנות, להראות במו ידיו את שלמות הקו והצל…ולהפגין שיקול דעת בריא בפיסול, ובארכיטקטורה … הוא העניק לו פילוסופיה מוסרית אמיתית ורוח פיוטית מתוקה, כדי שהעולם יתפלא על העליונות הייחודית של חייו ומעשיו…אשר שנראים אלוהיים יותר מאשר ארציים."
"דמיונו היה כה מושלם שהוא לא יכול היה לממש במו ידיו את תפיסותיו הגדולות והנשגבות, ולכן הוא נטש לעתים קרובות את עבודתו,… שכן אני יודע שלפני מותו הוא שרף מספר רב של עיצוביו, רישומיו וקריקטורותיו, כדי שאיש לא יבחין בעמלו ובמאמצי גאוניותו. כדי שהוא לא ייראה פחות ממושלם"
את כל אלו כתב ג'יורג'ו וזארי על מיכלאנג'לו בואונרוטי. נציין כי למיכאלאנג'לו הייתה גם השפעה רבה על יצירתו של וזארי עצמו, והשניים נשארו ידידים עד מותו של מיכלאנג'לו ב1564.
Excerpt from Giorgio Vasari, Lives of the Artists: Michelangelo BUONAROTTI of Florence, Painter, Sculptor and Architect
(1475-1564)
Portrait of Michelangelo
by Daniele da Volterra [ 1545]
להלן נציג תמצית ביוגרפית של חיי מיכלאנג'לו בואונרוטי (1475–1564), תוך דגש על קשרי הגומלין בין חייו האישיים, יצירתו הפיסולית והשירית, וההקשר התרבותי-אינטלקטואלי של תקופת הרנסאנס. מיכלאנג'לו נתפס כאמן טוטלי, שהאסתטיקה שלו נטועה בעקרונות ניאו-אפלטוניים אך ניזונה גם ממתחים נפשיים רגשיים, גופניים ורוחניים עמוקים.
קרא עוד »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
