נכתב ע"י פרופ' לוין
הנדסה לאחור, מושג שמקורו בעולמות ההייטק, הפרויקטים והייצור, מתאר תהליך שבו מפרקים מוצר קיים לרכיביו כדי להסיק את התכנון הנסתר ואת הלוגיקה המפעילה אותו.
ברצוני להציע השלכת תפיסה זו מתחומי-החומר אל תחומי-הרוח, ובפרט אל מדעי-ההתנהגות.
זו בעצם הצעה לטיפול בהנדסה לאחור—Reverse Engineering Therapy—כפרדיגמה אינטגרטיבית הנשענת על מתודולוגיה בת חמישה שלבים התואמת את עקרונות האתיקה הטיפולית, מציגה גמישות תרבותית ושקיפות מתודית.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
Hello to our dear readers,
The ability to construct a narrative – a story with structure and meaning – is a unique and fundamental characteristic of human thought. Humans use narratives to organize their life experiences into meaning, identify patterns, and define their identity.
As early as the 1980s, psychologist Jerome Bruner proposed a distinction between "paradigmatic" and "narrative" thinking, and argued that alongside logical-scientific thinking, there is also a form of narrative thinking in our lives that cannot be reduced to logical thinking. Accordingly, the narrative psychology approach sees humans as "storytellers" by nature, and that human behavior and experience are "saturated with meaning" that is expressed in stories.
In other words, humans deal with their experiences by framing them as stories and meanings, whether in the stories they tell others or in the internal story they tell themselves. This ability is essential not only at the personal level but also at the social level: shared narratives unite groups, transmit cultural values, and motivate group behavior.
Below we will examine in detail the importance of narrative both in the mental life of the individual and among social groups. To this end, we will discuss the role of narrative in shaping personal identity and mental well-being, the importance of collective narratives for social cohesion on the one hand and as a source of conflict resolution on the other. We will discuss an evolutionary perspective comparing humans to primates, as well as therapeutic applications based on narrative. We will also offer a critical analysis of the concept of "man as story" and point out its limitations.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
שלום רב לקוראנו היקרים.
היכולת לבנות נרטיב – סיפור בעל מבנה ומשמעות – היא מאפיין ייחודי ובסיסי של החשיבה האנושית. בני אדם משתמשים בנרטיבים בכדי לארגן את חוויות חייהם לכדי משמעות, לזהות דפוסים ולהגדיר את זהותם. הפסיכולוג ג'רום ברונר (Bruner) הציע כבר בשנות ה-80 הבחנה בין חשיבה "פרדיגמטית" ל"נרטיבית", וגרס שלצד חשיבה לוגית-מדעית קיימת בחיינו גם צורת חשיבה נרטיבית שאינה ניתנת לצמצום לחשיבה לוגית. בהתאם לכך, גישת הפסיכולוגיה הנרטיבית רואה בבני האדם "מספרי סיפורים" מטבעם, וכי ההתנהגות והחוויה האנושית "רוויות משמעות" הבאה לידי ביטוי בסיפורים. במילים אחרות, בני אדם מתמודדים עם חוויותיהם על ידי עיצובן כסיפורים ומשמעות, בין אם בסיפורים שהם מספרים לאחרים ובין אם בסיפור הפנימי שהם מספרים לעצמם. יכולת זו חיונית לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה החברתית: נרטיבים משותפים מלכדים קבוצות, מעבירים ערכים תרבותיים ומניעים להתנהגות קבוצתית. להלן נבחן בהרחבה את חשיבות הנרטיב הן בחיי הנפש של הפרט והן בקרב קבוצות חברתיות. לשם כך נדון בתפקיד הנרטיב בעיצוב הזהות האישית והרווחה הנפשית, בחשיבות הנרטיבים הקולקטיביים ללכידות חברתית מחד וכמקור לפתירת קונפליקטים. נדון בפרספקטיבה אבולוציונית המשווה בין בני אדם לפרימטים, וכן ביישומים טיפוליים המבוססים על נרטיב. כמו כן נציע ניתוח ביקורתי של תפיסת "האדם כסיפור" ונצביע על מגבלותיה.
קרא עוד »
נכתב ע"י פרופ' לוין
היכולת לבנות נרטיב – סיפור בעל מבנה ומשמעות – היא מאפיין ייחודי ובסיסי של החשיבה האנושית. בני אדם משתמשים בנרטיבים בכדי לארגן את חוויות חייהם לכדי משמעות, לזהות דפוסים ולהגדיר את זהותם. הפסיכולוג ג'רום ברונר (Bruner) הציע כבר בשנות ה-80 הבחנה בין חשיבה "פרדיגמטית" ל"נרטיבית", וגרס שלצד חשיבה לוגית-מדעית קיימת בחיינו גם צורת חשיבה נרטיבית שאינה ניתנת לצמצום לחשיבה לוגית. בהתאם לכך, גישת הפסיכולוגיה הנרטיבית רואה בבני האדם "מספרי סיפורים" מטבעם, וכי ההתנהגות והחוויה האנושית "רוויות משמעות" הבאה לידי ביטוי בסיפורים. במילים אחרות, בני אדם מתמודדים עם חוויותיהם על ידי עיצובן כסיפורים ומשמעות, בין אם בסיפורים שהם מספרים לאחרים ובין אם בסיפור הפנימי שהם מספרים לעצמם. יכולת זו חיונית לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה החברתית: נרטיבים משותפים מלכדים קבוצות, מעבירים ערכים תרבותיים ומניעים להתנהגות קבוצתית. להלן נבחן בהרחבה את חשיבות הנרטיב הן בחיי הנפש של הפרט והן בקרב קבוצות חברתיות. לשם כך נדון בתפקיד הנרטיב בעיצוב הזהות האישית והרווחה הנפשית, בחשיבות הנרטיבים הקולקטיביים ללכידות חברתית מחד וכמקור לפתירת קונפליקטים. נדון בפרספקטיבה אבולוציונית המשווה בין בני אדם לפרימטים, וכן ביישומים טיפוליים המבוססים על נרטיב. כמו כן נציע ניתוח ביקורתי של תפיסת "האדם כסיפור" ונצביע על מגבלותיה.
נרטיב וזהות אישית בחיי הנפש
הנרטיבים שאנו מספרים על חיינו ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחות זהותנו האישית ובבריאותנו הנפשית. לפי תאוריית הזהות הנרטיבית (McAdams, 1995) , כל אדם מעצב עם השנים סיפור חיים פנימי המתאר "כיצד הפכתי למי שאני" – סיפור אשר לא רק משקף את ניסיון החיים, אלא גם מעצב אותו (McAdams, 2013) . הנרטיב האישי מקנה תחושת אחדות והמשכיות לעצמי למרות השינויים והאירועים השונים שחווה האדם לאורך זמן. מחקרים אמפיריים רבים תומכים ברעיון שקוהרנטיות – עקביות ומשמעות – בנרטיב חיינו חיונית לבריאות הנפשית שלנו. למשל, מחקרים הראו כי אנשים המספרים את סיפור חייהם באופן קוהרנטי יותר נוטים לדווח על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים, וכן על פחות סימפטומים של דיכאון ופתולוגיה נפשית (Adler et al., 2016; Baerger & McAdams, 1999) .
מתאם דומה נמצא גם ברמת הסיפור של אירועי חיים בודדים: נרטיב מאורגן וברור של אירוע קשה נקשר לרווחה נפשית גבוהה יותר . בנוסף, היכולת לבנות סיפור קוהרנטי על חוויות שליליות תורמת לחוסן נפשי – היא יכולה לשכך את ההשפעה הנפשית של אירועים טראומטיים ולסייע בהתמודדות יעילה יותר עמם. מנגד, כשל בעיצוב נרטיב מגובש עלול לפגוע בתחושת הזהות: חוקרים מצאו כי בקרב אנשים עם הפרעות אישיות מסוימות (כגון הפרעת אישיות גבולית) הסיפורים האישיים נוטים להיות מקוטעים ולא עקביים, בהתאמה לתחושת זהות מפוצלת וחסרת לכידות (Jørgensen et al., 2012; Lind et al., 2020) . ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם ההנחה התיאורטית כי גיבוש סיפור חיים בעל רצף ומשמעות הוא מרכיב מרכזי בהתפתחות זהות אישית יציבה (Habermas & de Silveira, 2008).
אחת הדרכים להבין את תרומת הנרטיב לחיי הנפש היא באמצעות מושג ה"קוהרנטיות הנרטיבית" – מידת הסדר, ההיגיון והמשמעות שבסיפור חיינו או בסיפור אירוע מסוים. קוהרנטיות זו ניתנת לחלוקה לממדים כגון סדר כרונולוגי, הקשרי (ציון זמן ומקום), סיבתיות (הסבר כיצד האירועים השפיעו על חייו של האדם) ותמטיות (זיהוי נושאים ומשמעויות מרכזיות) .
חוקרים הציעו שקוהרנטיות נרטיבית היא רכיב מבני ראשוני הקושר בין נרטיבים לבין תפקוד פסיכולוגי תקין. כך, לא רק תוכן הסיפור חשוב, אלא גם האופן שבו הוא מאורגן ומשולב. לדוגמה, פול אדלר ועמיתיו סקרו מחקרים רבים ומצאו שרמת הקוהרנטיות של סיפור חיים שלם מנבאת רווחה נפשית טובה יותר – כולל שביעות רצון מהחיים גבוהה יותר ומיעוט תסמיני דיכאון – וזאת מעבר לתרומת גורמים אישיותיים אחרים (Adler et al., 2016) .עוד נמצא כי אנשים המסוגלים לספר סיפור מגובש על אירוע טראומטי שחוו מראים רמות נמוכות יותר של מצוקה פוסט-טראומתית; כתיבת סיפור המתאר ומעבד אירועי חיים קשים (כגון בפרוטוקול כתיבה אקספרסיבית של Pennebaker נמצאה כמפחיתה סימפטומים גופניים ונפשיים ותורמת לבריאות (Pennebaker & Seagal, 1999) . הקוהרנטיות הנרטיבית חשובה במיוחד כאשר מדובר באירועים שליליים: מחקרים מצאו שסיפורים על חוויות שליליות נוטים להיות מפורטים ומאורגנים יותר מסיפורים על אירועים חיוביים, ואצל גברים במיוחד – מידת הקוהרנטיות בסיפור אירוע שלילי הייתה מנבא חזק יותר של רווחה נפשי (Vanderveren et al., 2019) . מכאן, ארגון חוויות קשות בתוך סיפור בעל התחלה, אמצע וסוף – ובפרט הפקת משמעות אישית מהאירוע – עשוי לספק לאדם תחושת שליטה, לימוד וצמיחה מתוך המשבר (McLean & Pratt, 2006) .
בהתאם, התאוריה ההתפתחותית של הברמס ובלוק גורסת כי בשנות הבגרות המאוחרות מתפתחת יכולת "סינתזה של חיים" – חיבור האירועים לסיפור חיים קוהרנטי המאפשר גיבוש זהות בוגרת ושלמה (Habermas & Bluck, 2000) .
בנרטיבים האישיים לא רק הקוהרנטיות חשובה, אלא גם התמות והסוגות של הסיפור. דן מקאדמס וחוקרים אחרים הבחינו בין סוגי עלילות החוזרות בסיפורי חיים: למשל, סיפורי גאולה (Redemption) שבהם הפרט מתאר כיצד מתוך אירועי משבר וצער צמחה תוצאה חיובית או משמעות אישית עמוקה, לעומת סיפורי "קלקול " (Contamination) שבהם אירוע חיובי התקלקל או "הזדהם" והוביל לתוצאה שלילית (McAdams, 2006) . מחקרים מראים שסיפורי חיים בגוון "גאולתי" נוטים להיות קשורים לבריאות נפשית טובה יותר ולתחושת משמעות, בעוד שסיפורים מסוג "קלקול" קשורים יותר לדיכאון ולתחושת חוסר מוצא (McAdams et al., 2001; Adler et al., 2015) . במילים אחרות, לא רק לסיפור כשלעצמו יש השפעה, אלא גם לאופן שבו הפרט מפרש את מהלכי חייו – האם כסיפור של צמיחה מתוך מאבק, או כסיפור של הידרדרות ואובדן. גישה זו משקפת את האופן שבו הנרטיב משמש כמעין "עדשה" דרכה האדם רואה את עצמו: דרך סיפור חייו האדם מעניק משמעות לחוויות עבר, מזהה את הערכים והמטרות המנחים אותו, ומתווה כיוון להמשך דרכו בעתיד (McAdams, 2013). לכן, הנרטיב מהווה מרכיב מרכזי בתחושת הזהות האישית: הוא מספק תחושת לכידות פנימית ("אני אותו אדם לאורך הזמן למרות השינויים"), תחושת מטרה (לאור הסיפור שאני רוצה לחיות) ותחושת ערך (בהתאם למשמעויות שהפקתי מאירועי חיי). ללא נרטיב מאורגן, האדם עלול לחוות בלבול זהות, תחושה שהוא "לא מכיר את עצמו" או שחייו חסרי כיוון.
לסיכום חלק זה, הנרטיב בחיי הנפש הוא כלי נפשי מהותי שבאמצעותו אנו מעצבים את זהותנו ומווסתים את בריאותנו הנפשית. הוא מאפשר לנו להפוך רצף של אירועים וחוויות לסיפור בעל משמעות, וכך לתפוס את חיינו כשלמים ולא כפסיפס אקראי של רגעים. נרטיבים אישיים עקביים ובעלי משמעות נקשרים במחקרים רבים לחוסן נפשי, לרווחה סובייקטיבית גבוהה יותר, לתחושת זהות מלוכדת ואף לתפקוד חברתי חיובי יותר (Adler et al., 2016; McLean et al., 2007).
קרא עוד »
פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).