פרופ' יוסף לוין

הנדסה לאחור (Reverse Engineering) כפרדיגמה קלינית: מסגרת תיאורטית-יישומית להטמעת דפוסי-הצלחה בתהליכי טיפול נפשי

נכתב ע"י פרופ' לוין

הנדסה לאחור, מושג שמקורו בעולמות ההייטק, הפרויקטים והייצור, מתאר תהליך שבו מפרקים מוצר קיים לרכיביו כדי להסיק את התכנון הנסתר ואת הלוגיקה המפעילה אותו.

ברצוני להציע השלכת תפיסה זו מתחומי-החומר אל תחומי-הרוח, ובפרט אל מדעי-ההתנהגות.

זו בעצם הצעה לטיפול בהנדסה לאחור—Reverse Engineering Therapy—כפרדיגמה אינטגרטיבית הנשענת על מתודולוגיה בת חמישה שלבים התואמת את עקרונות האתיקה הטיפולית, מציגה גמישות תרבותית ושקיפות מתודית.

השלב הראשון, איסוף מודלים, המטפל מזמין את המטופל בהדרכת המטפל לבחור בין שלושה לחמישה סיפורי הצלחה—נאום, הישג ספורטיבי, פרויקט יזמי או תיאור-מקרה קליני—שמעוררים השראה ויש בהם רלוונטיות לצרכי הטיפול.

השלב השני, פירוק שיטתי, כולל מיפוי ארבע שכבות: המטרה לקראתה הייתה חתירה, רצף הפעולות המדויק, תנאי-הסביבה הקריטיים ואמונות-הליבה המאפשרים את ההצלחה.

בשלב השלישי מזקקים תבניות-על—החוזרות על עצמן בכל המודלים שנבחרו.

השלב הרביעי, שינוי והתאמה, כאן המטפל יחד עם המטופל אחראים לתרגם את התבנית לגרסה המשקללת ערכים אישיים, זמינות משאבים, רמת סיכון נסבלת תוך התחשבות בלוגיסטיקה של חיי היום-יום; כאן נכנס גם לשיקול המושג “מרחק החדשנות”—המינון בין מוכָּר לחדש—הנקשר לנטייה האנושית להעדיף חידוש מתון על פני מהפכה רדיקלית.

בשלב החמישי מפתחים אב-טיפוס התנהגותי קצר, אוספים נתוני חוויית-משתמש ומתאימים-מחדש במהלך הפגישות עד שהדפוס נטמע ומתפשט להקשרים מגוּוָנים.

דוגמה היפותטית ראשונה: יונתן, מהנדס-תוכנה בן שלושים ושתיים הסובל מחרדה חברתית (Social Anxiety), התבקש להציג מוצר בכנס בינלאומי. הוא צפה בשלושה נאומים מוצלחים בנושאי “טכנולוגיה בידור ועיצוב (Technology Entertainment Design)” בעלי מיליוני צפיות. בפירוק התנהגות דוברי הנאומים זוהו תנועת ידיים פתוחה, סיפור אישי פותח ונקודת מפנה רגשית באמצע הנאום. כהתאמה לצרכיו החליף יונתן את הסיפור האישי הפותח בבדיחה על כישלונו הראשון בריאיון עבודה. שתי חזרות מול חברים הורידו את מדד המצוקה הסובייקטיבית שלו ובאירוע האמיתי דיווח על התרגשות מסוימת בתחילה שהתחלפה ב “תחושת ביטחון” מתמשכת.

דוגמה היפותטית שנייה: לירון, מתבגר בן חמש-עשרה עם התמכרות למסכים (Problematic Screen Use), צפה במספר סרטים תיעודיים אודות אלופי ספורט. במיפוי ופירוק התנהגותם עלה “חלונות זמן” נטולי-צפייה במסך ובהן פעילות ריצה אירובית קצרה, מדיטציית נשימה וארוחת חלבון. בהתאמה לצרכיו שימר לירון את העקרונות אך החליף את הריצה בתרגול באופניים חשמליים ואת המדיטציה בתרגול נשימה תוך שמיעת מוזיקת טראנס. שמונה שבועות לאחר מכן פחת זמן-המסך היומי בשלו שעתיים וממוצע ציוניו עלה.

דוגמה היפותטית שלישית: טלי, סופרת בראשית דרכה, סבלה מחסם כתיבה (Writer’s Block). . היא צפתה ביוטיובים של ראיונות עם סופרים רבי-מכר שציינו את נוסחאות ההצלחה שלהם ואת תהליכי עבודתם, טלי בחרה באחד מהם שהתאים למאווייה והעתיקה מדי בוקר שני עמודים מרומן מרכזי של סופר זה תוך פירוק שיטתי של דרך כתיבתו שכלל הוספת ביאור של מבנה הדיאלוגים, שימת לב לרמיזות תחושתיות בעלילה ולתנודות טון הדוברים. לאחר שבועיים של תרגול כתבה פרק חדש משלה שבו דיאלוגים תמציתיים ודינמיים; קבוצת קוראות שהשתתפה בה ציינה עלייה ב“חיות העלילה” ובהפרדת מאפייני קולות הדמויות בכתיבתה.

דוגמה היפותטית רביעית: ענת, מנהלת מוצר בחברת הזנק (Start-Up) מקומית, חוותה ירידה במוטיבציה ושחיקה אישית (Burn-out) היא פירקה נאום השראה של מנכ״ל מוערך לשלושה מרכיבים: חיבור לחזון, הכרה בהצלחות ובקשה למשימה קונקרטית להתמודדות עם קשיים. היא כתבה מידי ערב הצעות לחזון, ציינה הצלחות קודמות שלה בהתאמה לצרכיה שילבה כמשימה קונקרטית וידוי קצר על הקושי בתמרון בין אימהות נוכחת לדרישות התפקיד בעבודה והצעות לפתרון. לאחר שישה שבועות עלתה תחושת המוטיבציה שלה ורמת האנרגיה הסובייקטיבית בחייה.

מחשבות נוספות

תהליכים מוצעים אלו נשענים לא רק על תצפית אלא גם על מנגנוני למידה עצבית. מחקרי הדמיה בתהודה מגנטית תפקודית מצביעים על כך שהתבוננות מודעת במודל הצלחה מפעילה את מערכת המראה המוחית (Mirror System) ברכס התוך-קודקודי ובקליפת המוח הקדם-מצחית הגחונית, בעוד שהשלמת ההתאמה לצרכים מפעילה את רשת ברירת-המחדל (Default Mode Network) המעורבת בדמיון עתידי ונרטיב-עצמי .

נציין כי יתכן והטמעת בינה מלאכותית תגדיל את פוטנציאל השיטה. מודלים שפתיים גדולים (Large Language Models) ניתנים לכיול-משנה ליצירת “יומני תרגול” אוטומטיים המסכמים ביצועיים בשפה טבעית ומציעים משוב מיידי. עם זאת, נציין כי מסמך מדיניות של מוסד הבינה המלאכותית באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב מזהיר מפני פריסה קלינית כזו של בינה מלאכותית ללא מעורבות אדם-במעגל, זאת ממגוון סיבות ביניהם סכנת הטיה תרבותית או הצעה שגויה למטופל עם פתולוגיה קשה למשל במצב מני או דיכאוני אובדני.

שילוב צ’אטבוט כתומך-תהליך אם כן, ולא כתחליף-למטפל, תואם את עקרון “מוגנות המטופל”—שזהו בעצם מינוף טכנולוגי מבלי לאפשר הכתבת תכנון טיפולי.

נציין עם זאת לאור הצעת הגישה למעלה הריי שלצד ההזדמנויות קיים גבול אתי ברור: חיקוי נוסחת הצלחה ללא עיבוד מתאים עלול להפוך לחיקוי שטחי (Superficial Imitation), שעלול להוביל לכישלון מהיר ולשחיקת ערך-עצמי.

סוגיה נוספת שעלולה להיות רלבנטית בפרסומים היא זכויות יוצרים, המטפל נדרש למסגר פרקטיקות של העתקה כהשראה בלבד, תוך ייחוס מקורות ושמירה על רישוי הוגן.

לבסוף בנוסף האיזון בין אותנטיות לחדשנות מוכרח להילקח בחשבון: מחקר של ג’ניפר מולר הראה כי בתוך ארגונים רעיונות מרחיקי-לכת פוגשים התנגדות אוטומטית, בעוד רעיונות המשלבים אלמנטים מוכרים מתקבלים בברכה (Muller, 2018) . מורכבות זו מחדדת את הצורך לווסת את מינון החידוש במודלים המוצעים ונבחרים על ידי המטופלים.

כל שיטה חדשה מוצעת דורשת הוכחות מחקריות, ומוצע כי מחקר עתידי יידרש להשוואה מבוקרת בין טיפול בהנדסה לאחור לבין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy) למשל בהפרעות חרדה.

לסיכום, אני מציע כי הנדסה לאחור יכולה להרחיב את ארגז הכלים של הפסיכותרפיסט: היא הופכת את המטופל מצרכן תובנות לחוקר פעיל של מנגנוני הצלחה אנושיים. פירוק מודלים, זיקוק עקרונות-על, התאמה אישית ובניית אב-טיפוס התנהגותי עבורו. כל אלו משקפים את מהותה של למידה חווייתית (Kolb, 1984) ומכוננים תהליך התפתחות בו המטופל מקבל סוכנות ועצמאות על עיצוב חייו. בנוסף כאשר טכנולוגיות דיגיטליות—מבינה מלאכותית ועד ניטור חיישני—תשולבנה תחת עקרונות אתיים שקופים, חדר הטיפולים יהפוך ל"מעבדה חדשנית" המפתחת “אב-טיפוס התנהגותי חדש המאפשר שינוי” ייחודי לכל אדם.

רשימת מקורות

Bandura, A. (2024). Social learning theory: Updated perspectives. Simply Psychology.

Benedict, S. M., Verma, V., & Markan, R. (2024). Design thinking strategies for combating mental depression among college students. International Journal of Innovation in Design, 12(2), 45–62.

Ericsson, K. A., Krampe, R. T., & Tesch-Römer, C. (1993). The role of deliberate practice in the acquisition of expert performance. Psychological Review, 100(3), 363–406.

Friedman, R. (2021). Decoding greatness: How the best in the world reverse engineer success. Simon & Schuster.

Kolb, D. A. (1984). Experiential learning: Experience as the source of learning and development. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall.

LaFrance, A. (2016). The six main arcs in storytelling, as identified by an artificial intelligence. The Atlantic.

Liu, Y., Zhang, H., & Chen, S. (2024). The impact of reverse mentoring on employees’ innovative behavior: A longitudinal study. Sustainability, 17(1), 6–24.

Muller, J. (2018). Creative resistance: Why radical ideas are often rejected. Journal of Applied Psychology, 103(7), 657–669.

Okada, T., & Ishibashi, K. (2017). Imitation, inspiration, and creation: Cognitive processes of creative drawing by copying others’ artworks. Cognitive Science, 41(S2), 386–415.

Schacter, D. L., Addis, D. R., & Szpunar, K. K. (2017). Remembering the past to imagine the future: The prospective brain. Nature Reviews Neuroscience, 18(9), 642–653.

Stade, E. C., Wiltsey-Stirman, S., & Ungar, L. (2024). Toward responsible development and evaluation of large language models in psychotherapy. HAI Policy Brief.

מאיה מזרחי; תמיד חשבנו שהצלחה תלויה רק בכישרון ובאימונים קשים. כעת מתברר שמרכיב קריטי נוסף בה הוא "הנדסה לאחור". 9 . EPOCH באוגוסט 2021