ארכיון

מחשבות אודות מהותו של מושג השאלה

נכתב ע"י פרופ' לוין

כשאני חושב על מושג השאלה אני נזכר תחילה במספר אפיזודות.

אתחיל בפרופ' יהודה פריד איש מעניין שביקש ללמד משהו את כיתת המתמחים בפסיכיאטריה בשנות השמונים למאה הקודמת. הוא הגיע לכיתה על מנת להרצות, נכנס פנימה, לא בירך איש לשלום, לא הביט באיש, התיישב בכיסא המרצה מו הכיתה פרס עיתון והחל לקרוא שותק. משחלפו עשר דקות החלה הכיתה רועשת וכעבור רבע שעה כבר החלו חלק מהמתמחים אומרים תחילה בקול מנומס ואחר בקול רם ואחר צועקים אליו "מה קורה פה !…יש שיעור או שלא !" כעבור כמה דקות אף עלה החוצפן התורן על שולחן התלמיד לפניו והחל לחקות את המרצה שפניו נעוצים בעיתון והוא שותק. כעבור כמחצית השעה כמה מתמחים יצאו מן הכיתה ואילו האחרים דיברו ביניהם וחלק אפילו שרו שירי מחאה של אותה התקופה. חמש דקות לפני סוף השיעור קם יהודה פריד הביט נכוחה במתמחים הצעירים ומשפט אחד בפיו. "היכן שאין שאלות אין תשובות" ובאמרו זאת קיפל את העיתון לא הביט מבט נוסף בנוכחים ויצא מן הכיתה….

נו, מה דעתכם…?

האפיזודה השנייה קשורה בפרופ' אהרון רונלד בודנהיימר [2011-2023] פסיכואנליטיקן ישראלי שוויצרי גבה קומה המתנדנד קלות תוך שטף דבריו " שימו לב, כשאתם שואלים אתם מתחילים נמוך או כרגיל בטון קולכם ולקראת הסוף הטון עולה." …"החולה הדכאוני לעומת זאת חסר אנרגיה חסר כוחות נכון ?" …"בכדי לענות על השאלה אם כן, הוא צריך להתחיל בטון גבוה יותר איתו הגיעה אליו השאלה…אבל אין לו את האנרגיה…אין לו את המשאבים להגיע לתשובות…השאלה גם פותחת אצלו מעגלי חשיבה שבשל המצב הדכאוני נוטים לפסימיות להגברת חוסר אונים ועוד.,,, לכן גשו אליו לא בשאלות אלא בהיגדים בהם הטון רגוע ואינו עולה ויקל עליו יותר לענות ולהתייחס".

אפשר כמובן לחלוק על אמירות אלו, אך אפשר והן רומזות משהו על השפעת השאלה על המערך הנפשי.

האפיזודה השלישית קשורה בקלריטה [שם בדוי] ואירעה לפני שנים רבות. קלרה הגיעה לאישפוז עם מצב פסיכוטי סוער שפרץ אחרי שצפתה בפרסומת בתכנית טלויזיה של מועצת הפירות או אולי ההדרים כמדומני: "תאכל תפוז, אתה יודע למה". משפט זה פתח אצל קלרה שאלות חודרות, כמעט פוצעות…למה? למה? מה היא אמורה לדעת…שאלה שלא הרפתה וערערה את מצבה הנפשי. נכון בוודאי היו טריגרים אחרים ואולי תורשה ומועדות לפתח מחלה נפשית, אך עדיין מקרה יוצא דופן זה הצביע על היכולת של שאלה להדהד במעגלים חוזרים בנפש ללא מנוח

האפיזודה הרביעית קשורה בחניתה [שם בדוי] שלאחר פטירת בעלה משטף דם מוחי, בעל עימו היה לה קשר אמביוולנטי, רצוף קונפליקטים, מריבות, פרידות וחזרות, עלו אצלה שאלות שלא הניחו לה מנוח. "למה הוא לא אהב אותי מספיק?", "האם קיצרתי את חייו כשרבתי איתו שעתיים לפני מותו ?" "אם אפגוש אותו שם למעלה בשמיים איך יגיב אלי?". שאלות אלו לא פסקו, שנתה נדדה, תיאבונה נפגע, תפקודה ירד והרצון למצוא תשובות שלא נמצאו מילא את ימיה גם בשנה השלישית לאחר מותו.

מה קורה כאן ? האם יש משהו בהצגתה של שאלה המפעיל מערכים מוחיים בשונה מהיגדים אחרים?

קרא עוד »