פרופ' יוסף לוין

למהותה של המנדלה

נכתב ע"י פרופ' לוין

והנה הדברים לפניכם בצורת דיאלוג בין מר שאול השואל ואדון מנדל העונה בהיותו איש המנדלות:

מר שאול: אשאל אותך תחילה אדון מנדל, אני רוצה שתסביר לי מהי “מנדלה” בלא לעטות אותי בערפל סמיך בתשובתך. מה זה, ולמה זה חוזר בכל כך הרבה תרבויות?

מנדל: מנדלה היא דרך לצייר, ולפעמים גם לבנות במרחב, רעיון פשוט: יש מרכז, יש גבול, ויש סדר שמאפשר לנפש לא להתפזר. לפעמים זה מעגל עם שכבות; לפעמים “מעגל בתוך ריבוע”; לפעמים ארבעה כיוונים עם שערים; ולפעמים רק גאומטריה שחוזרת סביב נקודה. אצל אנשים רבים זה עובד כמו “מפת קשב”: העין נרגעת כי היא יודעת לאן ללכת, מהשוליים אל המרכז.

מר שאול: וזה באמת אכן עתיק־יומין?

אדון מנדל: כן. אבל הכי חשוב להבין: לא תמיד קראו לזה “מנדלה”. לפעמים זו נקראה דיאגרמה דתית, לפעמים דפוס קישוט, לפעמים טקס ריפוי, ולפעמים אדריכלות. המשותף הוא הפונקציה: ליצור מרכז, להגדיר גבול, ולסדר מרחב פנימי וחיצוני.

מנדלה בתרבויות העולם

מר שאול: בוא נתחיל מהמקור הקלאסי.

אדון מנדל: בהודו ובמסורות טיבטיות־בודהיסטיות, מנדלה היא “מפה” של עולם ותודעה, לא כציור יפה, אלא כתרגול: אתה מתבונן, מדמיין, ולעיתים מדקלם או נע בתוך המנדלה כמו מסע מן החוץ אל הליבה. התיאור הקלאסי של מנדלה כטכנולוגיה טקסית־פסיכולוגית מופיע אצל טוצ’י (Tucci, 1961) .

Giuseppe Tucci

ג'וזפה טוצ'י [1894-1984] היה חוקר תרבויות מזרחיות, שהתמחה בטיבט ובהיסטוריה של הבודהיזם.

מר שאול: אההה, זה נשמע יותר רוחני מטיפולי.

אדון מנדל: בעולם המסורתי אין הפרדה נקייה. “טיפולי” ו”רוחני” נפגשים סביב אותו צורך: להפוך כאוס לחוויה שניתן לשאת.

מר שאול: ומה עם תרבויות שאין בהן בודהיזם? ומה הסיפור עם מנדלות חול?

אדון מנדל: זו אחת המחוות החכמות ביותר של התרבות האנושית: להשקיע שעות וימים בדייקנות, לבנות מנדלה בחול, ואז מנדל ידידי למחוק. זה מלמד את הגוף “לא להיאחז”: לבנות סדר בלי להפוך אותו לכלא. אותו עיקרון חוזר בהרבה מסורות מדיטטיביות: צורה, ואז שחרור.

איור: יצירת מנדלת חול

ניקח לדוגמה ציורי חול טקסיים אצל עמים ילידיים בצפון אמריקה, ובפרט אצל הנאוואחו. כאן הדימוי המנדלתי הוא חלק מטקס ריפוי שמטרתו להשיב איזון בין אדם, קהילה, טבע והסדר הקוסמי (Reichard, 1939).
זה לא ש“אני מצייר כדי להירגע” אלא ש“אנחנו בונים מרחב שבו החולה חוזר להיות במקום הנכון שלו בתוך עולם”.

מר שאול: אז המנדלה היא גם דבר חברתי?

אדון מנדל: בדיוק. היא יכולה להיות אישית, ויכולה להיות קהילתית, טקסית, אפילו פוליטית: מי במרכז, מי בשוליים, איזה סדר מוכר כ”נכון”.

מר שאול: ומה עם האיסלאם? הרי שם הרבה פעמים נמנעים מרישום דמויות.

אדון מנדל: וזה הוליד עושר אחר: גאומטריה סימטרית בצורת כוכבים, רשתות, רוזטות, חזרתיות אינסופית. אתה מקבל בעצם “מנדלה בלי לקרוא לה מנדלה”: חוויה של אחדות דרך חוקיות צורנית. קית’ קריצ’לו כתב על כך כעל גאומטריה עם עומק קוסמולוגי (Critchlow, 1976).

מר שאול: ומה היא עושה לנפש?

אדון מנדל: היא מייצרת כעין “נשימה של העין”: אין נקודת סיום ברורה, אבל יש חוק. וזה נותן תחושת אמון: העולם אינו שרירותי.

מר שאול: ומה לגבי הנצרות?

מנדל: תסתכל על חלון רוזטה בכנסייה גותית: מעגל ענק של אור וצבע סביב מרכז. גם אם לא תאמין באותה תיאולוגיה, תרגיש את האפקט: אתה עומד מול סדר שמזמין אותך להיות קטן, אבל לא אבוד. זו מנדלה ארכיטקטונית.

מר שאול: אם אני צריך משפט אחד לסכם: למה זה חוזר בכל כך הרבה תרבויות?

אדון מנדל: כי בני אדם חיים אולי בין שתי קצוות: כאוס וקיפאון. מנדלה היא פשרה גאונית: סדר מספיק כדי לא להתפרק, חופש מספיק כדי לא להיחנק.

קרל גוסטב יונג [1875-1961]: מנדלה כסמל של העצמי

מר שאול: עכשיו תעבור בבקשה לגוסטב יונג הפסיכואנליטיקן המרתק, הוגה תת ההכרה הקולקטיבית. מה הוא בדיוק טען?

אדון מנדל: לו היית פסיכולוג או איש בריאות הנפש הייתי אומר לך: "על פי יונג, מנדלה מורכבת היא בראש ובראשונה סמל של העצמי (Self) , ניסיון של הנפש לייצר מרכז מארגן כשיש פיצול, מתח או מעבר התפתחותי (Jung, 1972).
המורכבות והעושר הצורני מרמזים על תהליך אינדיבידואציה פעיל: הנפש “עובדת” כדי להחזיק יחד חלקים סותרים ולאחדם בלי למחוק אותם (Jung, 1969).
הדגש על מרכז (אם הוא יציב/מואר/מוגדר) מעיד על התחזקות ציר אגו–עצמי ועל הופעת “נקודת כובד” פנימית; אם המרכז טעון או מסוכסך, הוא עשוי לשקף מאבק על הנהגה פנימית. השכבות הקונצנטריות והסימטריה משמשות כמיכל והגנה: הן מאפשרות לתכנים לא־מודעים להתקרב לתודעה בהדרגה, בלי הצפה, תוך יצירת גבולות פסיכולוגיים.
בסיכום, מנדלה מורכבת כזו מציעה שהנפש שואפת לכוליות באמצעות פיוס ניגודים, ולכן יש לקרוא אותה כדיאלוג חי עם סמלים (אסוציאציות אישיות), ולא כפענוח חד־משמעי (1972 (Jung, .

אדון מנדל: אבל לך ידידי, בלשון פשוטה יותר אך מדוייקת, אומר: יונג מיודענו זה, אמר משהו אמיץ: מנדלה היא לא רק מוצר של תרבויות, אלא גם תופעה שמופיעה ספונטנית בנפש אם בחלומות,או בדמיון פעיל, בציורים של אנשים שלא למדו דבר על מנדלות. בעיניו, כשהנפש מתפזרת או נקרעת בין ניגודים, היא “מייצרת” דימוי מרכזי־סימטרי כדי לארגן את החוויה. זה קשור אצלו למושג העצמי (Self): מרכז־הארגון והכוליות של האישיות (Jung, 1972) .

איור: מר יונג במרכזה של מנדלה בודהיסטית [נערך בעזרת GPT גירסא 5.2]

איור: מנדלה שצוירה על ידי חולה של יונג מתוך ויקיפדיה האנגלית

מר שאול: ומה תפקיד ה”רביעייה” שאתה כל הזמן מזכיר?

אדון מנדל: יונג מורנו ורבנו, ראה שבמנדלות רבות מופיע מבנה של ארבעה: ארבעה כיוונים, או ארבעה שערים, או ארבעה רבעים, והוא קישר זאת ליכולת הנפש להחזיק ניגודים יחד בלי למחוק אותם: ימין־שמאל, שכל־רגש, עשה־אל תעשה, אני־אתה ועוד ניגודים. אצל יונג זה נקרא Quaternity והוא חוזר כחלק מתהליך האינדיבידואציה (Jung, 1969) של האדם.

מר שאול: כעת סיבכת אותי, הסבר לי מהו תהליך האינדיבידואציה?

אדון מנדל: תהליך האינדיבידואציה (לפי יונג מיודענו) הוא המסע הנפשי שבו האדם נעשה “מי שהוא באמת” באמצעות הכרה, שילוב ועיבוד של חלקיו הלא־מודעים (כמו הצל, הפרסונות והאנימה/אנימוס) לכדי עצמי שלם ומאוזן יותר.

מר שאול: אוח, אוח… אתה שוב מסבך אותי, ומהם הצל, הפרסונות והאנימה/אנימוס ?

אדון מנדל: שמע והסכת, זה לא מסובך ידידי, הצל הוא מכלול התכונות והדחפים שאנו מדחיקים ומסרבים לזהות כ“שלנו”, הפרסונות הן ה“מסכות” והתפקידים החברתיים שאנו עוטים כדי לתפקד ולהתקבל, והאנימה/אנימוס הם הייצוגים הלא־מודעים של הממד הנשי בנפש הגברית והממד הגברי בנפש הנשית, המשפיעים על רגש, דימיון, יחסים ומשיכה.

מר שאול: ומה אתה אומר ? איך זה “עוזר” טיפולית?

אדון מנדל: תחשוב על זה כך: חרדה, טראומה ודיכאון הן שלוש דרכים שונות שבהן המרכז [המרכז באיור במדלה המשקפת את העצמי] "נשבר". בחרדה, המרכז כמו במטפורה "נבהל" ו"מתרוצץ". בטראומה, המרכז "מתנתק או קופא" כדי לשרוד. בדיכאון, המרכז במטפורה, "מאבד משיכה", והכול נעשה כבד וחסר כיוון. המנדלה מחזירה שלושה דברים בסיסיים: מיכל, [מלשון להכיל] מרכז, מסלול.

מר שאול: אוח אוח אוח…מר שאול, מה המחקר אומר, בלי ליפות בבקשה ?

ורגע, זה אולי יפה ספרותית. אבל מה הראיות?

אדון מנדל: יש מחקרים שמראים שצביעה או יצירה של מנדלות יכולה להפחית חרדה רגעית במצבים מסוימים (Curry & Kasser, 2005; van der Vennet & Serice, 2012) . מחקר ניסויי מצא גם שאחרי השראת מצב רוח שלילי, יצירת מנדלה הפחיתה יותר מצב רוח שלילי לעומת פעילות יצירתית מסוימת אחרת (Babouchkina & Robbins, 2015) .
אבל יש גם תמונה מפוכחת יותר: מטא־אנליזה מצאה שלא תמיד יש יתרון עקבי למנדלה לעומת ציור חופשי, ייתכן שהמרכיב הפעיל הוא עצם יצירה ממוקדת ומרגיעה, ולא “מנדלה” דווקא (Jakobsson Støre & Jakobsson, 2022) .

מר שאול: אז וולא, למה לא פשוט לצייר חופשי?

אדון מנדל: כי לאנשים רבים, במיוחד כשיש הצפה, לצייר “חופשי” זה דווקא קשה. המנדלה נותנת מסגרת שמאפשרת חופש בטוח: אתה לא צריך להמציא עולם, אתה רק נכנס לתוכו.

פרק קליני: עבודה שיטתית עם מנדלה במצב חרדה

מר שאול: עכשיו אני רוצה פרק קליני ממש. שיטתי ממש. כמו פרוטוקול.

אדון מנדל: אני אתן לך פרוטוקול לטיפול בחרדה , לדוגמא, אבל לפני זה: שני כללי בטיחות.

מר שאול: נו , נו, תן .

אדון מנדל:

ראשית, זה לא תחליף לטיפול מקצועי כשיש סיכון עצמי, דיסוציאציה קשה, פסיכוזה פעילה, או טראומה לא יציבה.

שנית, מנדלה יכולה להציף. לכן עובדים בהדרגה, בתוך “חלון הסבילות” של מערכת העצבים (Siegel, 1999; Ogden, Minton, & Pain, 2006).

מר שאול: ומה המבנה הכללי של מפגש? אנא ידידי, תן אותו בקצרה.

אדון מנדל: המבנה שאציג כעת, טוב לחרדה, לטראומה נפשית, ואף לדכאון ועוד.

בדיקת פתיחה: מצב רוח/חרדה/מתח בסקלה של 1-10

הגדרה: “מה המטרה של המנדלה היום?”

יצירת מנדלה: 10–20 דקות. או יותר

התבוננות במנדלה: 5 שאלות קבועות.

סגירה: פעולה קטנה לבית + תרגול קצר לוויסות.

מר שאול: ומה חמש השאלות אדון מנדל יקירי ?

אדון מנדל:

האחת, איפה המרכז במנדלה?האם הוא מזמין או דוחה?

השניה, מה הגבול עושה? האם מגן, חונק, או כמעט לא קיים?

השלישית, איפה יש תנועה כמו ספירלה, קפיצות, שכבות?

הרביעית, איפה העין של הצופה נעצרת? ומה הוא מרגיש שם?

והחמישית, באם זה היה “מפה” של השבוע של הרושם, הרי מה נמצא בשוליים ומה במרכז? (Fincher, 1991).

והנה כעת מר שאול, פרוטוקול לחרדה

מר שאול: אוקיי, תן לי בבקשה כעת כדוגמא את הפרוטוקול לטיפול בחרדה.

אדון מנדל: בחרדה, המוח מתנהג כאילו יש סכנה עכשיו. המטרה היא לא “לשכנע” את החרדה שהיא טועה, אלא להוריד את עוצמת האזעקה מספיק כדי לבחור תגובה. כאן המנדלה משמשת כתרגול ויסות + הכנה לחשיפה (Barlow, 2002).

מר שאול: נו, נו, תגיע לעיניין, איך נראה פרוטוקול קצר? נניח 6 מפגשים.

מנדל: מצוין.

מפגש 1 : “מנדלת מיכל” [מלשון הכלה]

מר שאול: מה עושים?

אדון מנדל:

מציירים עיגול גדול ושתי טבעות.

הטבעת החיצונית: “מה מציף אותי מבחוץ” (רעש, אנשים, חדשות).

הטבעת הפנימית: “מה מציף אותי מבפנים” (דופק, מחשבות, דאגה).

במרכז: צבע אחד שמסמן “עוגן” (נשימה, מילה, דימוי).
אחר כך כותבים משפט: “כשאני רואה את זה, הרי זה ……מה הגוף שלי עושה?”

מפגש 2 : “מנדלת ארבעת הרבעים: איום, שליטה, קבלה, פעולה”

מר שאול: נו נו, ה כבר נשמע קוגניטיבי.

אדון מנדל: זה משלב בין ויסות לחשיבה. המטופל מצייר מנדלה עם 4 רבעים באופן הבא:

רבע 1: מה האיום שהמוח מצייר לי?

רבע 2: מה בשליטתי עכשיו (מעשה קטן)?

רבע 3: מה לא בשליטתי, ואני מתרגל קבלה לגביו (Hayes, Strosahl, & Wilson, 1999).

רבע 4: פעולה קצרה של ערך (למשל שימוש בטלפון, הליכה, משימה אחרת).
הפרשנות היא לא “מה נכון”, אלא “מה מחזיר אותי להווה”.

מפגש 3 — “מנדלת גוף: חרדה כמפה סנסורית”

מר שאול: למה זה טוב?

אדון מנדל: כי חרדה הרבה פעמים יושבת בגוף.
מציירים מנדלה עם שכבות שמקבילות לאזורים: חזה, בטן, גרון, כתפיים, לא אנטומיה, אלא תחושה. ואז מוסיפים צבעים של “עוצמה” (בסקלה של 1–10). זה מלמד את המערכת הנפשית שאפשר להרגיש בלי לברוח.

מפגש 4 — “מנדלת חשיפה”

מר שאול: אוח ידידי, הנה זה מגיע.

מנדל: כן—בעדינות.
במרכז: מציירים את “המטרה” (למשל לדבר בפני אדם אחד).
סביב: טבעות של חשיפה מדורגת מקל, לבינוני, לקשה.
בכל טבעת מוסיפים “כלי וויסות” קטן: נשימה, כיווץ־שחרור, משפט עוגן. זה מחבר בין תכנון לבין תחושת מסוגלות (Craske et al., 2014).

מפגש 5 — “מנדלת דאגה: זמן דאגה מוגבל”

מר שאול: מה? הכוונה אדון מנדלוביץ?

אדון מנדל: קובעים 15 דקות ביום ל”זמן דאגה”. בתוך ציור המנדלה:

בשוליים: כל הדאגות.

בטבעת פנימית: 3 דאגות שחוזרות הכי הרבה.

במרכז: שאלה אחת: “מה הצעד הקטן הבא?”
המנדלה עוזרת לא להיסחף ל-24 שעות דאגה.

מפגש 6 — “מנדלת תחזוקה”

מר שאול: סיכום.

אדון מנדל: יוצרים מנדלה אחת שמגדירה:

מה עובד לי (כלים).

מה הם הטריגרים העיקריים.

ומה תכנית החזרתיות: פעמיים בשבוע 10 דקות לציור מנדלה + חשיפה קטנה אחת.
וזהו—פרוטוקול קצר ובר ביצוע.

אדון מנדל: כעת מר שאול בוא ניתן מקום לאיורי המנדלות של מיודעתנו הנכבדת , הגברת א. וגם נוסיף בזהירות פרשנות מונחית.

מר שאול: עכשיו על מנת להדגים, הבה ניתן מקום לאיורי המנדלות של הגברת א., [שנתבקשה לבטא את מצבה באמצעות מנדלת נקודות מאורגנת וסימטרית] ואולי אם יעלה לפניך אדון מנדל בזהירות רבה גם קורטוב של פרשנות.

איור 1 : מנדלה שציירה א. : “בעלת מרכז זוהר”

מר שאול: מה נוכל לחפש באיור זה של גברת א.?

אדון מנדל:

אם המרכז בהיר/פתוח: לעיתים הוא מסמן מוקד תקווה או “מקום שאפשר לנשום בו”.

אם הדרך אל המרכז בנויה שכבות־שכבות: זה יכול לרמוז על תהליך הדרגתי של התקרבות—לא קפיצה.

אם הגבול רך: לפעמים זה נפלא; לפעמים זה גם אומר “אני צריכה קצת יותר הגנה”.
שאלת לעבודה לגברת א. : “איזה מצב בחיי צריך עכשיו מרכז כזה?”

איור 2 : ציור מנדלה של גברת א. : “בעלת גבול עבה יחסית וברור”

מר שאול: היי אדון מנדל, זה נשמע כמו הגנה.

אדון מנדל: כן, וובוא לא נשפוט.

גבול עבה מאוד יכול להיות יכולת להציב גבולות (בריא), או שריון (כשזה חונק). ההבדל הוא בתחושה של גברת א. מול זה: את נרגעת או נחנקת?

אם יש קוצים/זוויות בגבול: לפעמים זה מסמן “אל תתקרבו אליי מהר מדי”.
שאלת עבודה לגברת א. : “על מה אני מגנה, ומפני מה אני מגנה?”

מר שאול: ומה אם אם גברת א. הייתה מציירת מנדלה בעלת “ארבעה רבעים לא שווים”

אדון מנדל: אהה, זה חשוב כי אי־סימטריה בתוך סימטריה וארגון היא לעיתים אמת רגשית:

באם רבע אחד “צועק” בצבעים חזקים? אולי שם יושב רגש שלא קיבל מקום.

באם רבע אחד ריק? אולי זה אזור שנחסם או הוזנח.
שאלת עבודה במקרה זה לא. הייתה: “אם כל רבע הוא קול, מי לא נשמע כאן?”

מר שאול: ומה אם אם גברת א. הייתה מציירת מנדלה בעלת “תנועה ספירלית”

האם ספירלה זה התקדמות?

אדון מנדל: לרוב תנועה כזו מסמנת תנועה:

ספירלה פנימה: התכנסות, חיפוש משמעות, איסוף.

ספירלה החוצה: פריצה, הוצאה לאור, רצון להיות בעולם.
שאלת עבודה במקרה זה לגברת א. הייתה: “האם אני צריכה עכשיו להיכנס פנימה או לצאת החוצה?”

ומה עם מנדלה מקורית ומעניינת זו שציירה גברת א. :

לפי יונג, המנדלה מבטאת את העצמי שמנסה לארגן את הנפש סביב מרכז, וכאן המרכז “נלבש” בדמות אנושית־כעץ העומד כציר המחבר אדמה ושמיים.
הגוף־גזע החום וההשתרשות למטה מצביעים על דחף להתקרקעות, עמידות וזהות בסיסית, בעוד הזרועות הפרושות כענפים מסמלות התרחבות של האגו אל מרחב גדול ממנו.
הטבעות הקונצנטריות סביב הדמות מרמזות על תהליך הדרגתי של התקרבות אל מרכז נפשי ושמירה עליו, כמו שכבות הגנה שמאפשרות לתכנים לא־מודעים להתקרב בלי להציף.
הניגוד בין כחול קר לורודים־אדומים חמים מציג דיאלוג של הפכים (ריחוק–קירבה, שליטה–רגש), והאחדתם סביב אותו מרכז שהוא לב־ליבה של תנועת האינדיבידואציה.
הקווים המשוננים בשוליים נראים כ“שומרי סף” של המיכל כעין גבול שמחזיק אנרגיה פראית מחוץ למרכז, ומזמין לשאול מה בחיי גברת א. דורש עכשיו גם גבול חזק וגם פתיחה כלפי מעלה.

והנה מנדלות נוספות של גברת א. שנעשו כתרגול למציאת תחושת "המרכז" [באמצעות מנדלות נקודות מאורגנות וסימטריות]

מר שאול: אחשוב לי כעת בעצמי [ואולי גם אתם הקוראים] מה מבטאות המדלות האלו של גברת א. וטוב ידידי , הבה, לקראת סוף שיחתנו, אדון מנדלה, איך אדם בבית יכול להתחיל בלי להסתבך. תן לי הוראות לבית בפשטות.

אדון מנדל: הנה לך, תרגול של 12 דקות, פעמיים בשבוע:

מר שאול: קדימה, קדימה, אני כבר רעב לסדוויץ טוב וכוס קפה מהבילה, תתחיל! .

אדון מנדל:

שתי דקות: ציור מעגל + נקודת מרכז.

שמונה דקות: צביעה/ציור בתוך המעגל, בלי לתכנן.

עוד שתי דקות: שלוש שורות כתיבה:

"מה הרגש הדומיננטי?”

"איפה הוא יושב במנדלה?” שציירתי

מה הצעד הקטן האחד שעלי לעשות לשבוע הקרוב?”
ואם אתה מרגיש הצפה, חוזרים רק לצבוע את הטבעת החיצונית, ולא נוגעים במרכז.

מר שאול: ומה אם זה פותח דברים כבדים?

אדון מנדל: אז זה סימן לעבוד עם איש מקצוע. מנדלה היא כלי ידידי, אבל גם כלי עלול לעיתים לפצוע., אז זהירות בבקשה ממך.

מקורות

Babouchkina, A., & Robbins, S. J. (2015). Reducing negative mood through mandala creation: A randomized controlled trial. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 32(1), 34–39.

Barlow, D. H. (2002). Anxiety and its disorders: The nature and treatment of anxiety and panic (2nd ed.). Guilford Press.

Craske, M. G., Treanor, M., Conway, C. C., Zbozinek, T., & Vervliet, B. (2014). Maximizing exposure therapy: An inhibitory learning approach. Behaviour Research and Therapy, 58, 10–23.

Critchlow, K. (1976). Islamic patterns: An analytical and cosmological approach. Thames & Hudson.

Curry, N. A., & Kasser, T. (2005). Can coloring mandalas reduce anxiety? Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 22(2), 81–85.

Fincher, S. F. (1991). Creating mandalas: For insight, healing, and self-expression. Shambhala.

Hayes, S. C., Strosahl, K. D., & Wilson, K. G. (1999). Acceptance and commitment therapy: An experiential approach to behavior change. Guilford Press.

Jakobsson Støre, S., & Jakobsson, N. (2022). The effect of mandala coloring on state anxiety: A systematic review and meta-analysis. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 39(4), 173–181.

Jung, C. G. (1969). The archetypes and the collective unconscious (R. F. C. Hull, Trans.). Princeton University Press.

Jung, C. G. (1972). Mandala symbolism (R. F. C. Hull, Trans.). Princeton University Press.

Ogden, P., Minton, K., & Pain, C. (2006). Trauma and the body: A sensorimotor approach to psychotherapy. W. W. Norton & Company.

Reichard, G. A. (1939). Navajo medicine man: Sandpaintings and legends of Miguelito. J. J. Augustin.

Siegel, D. J. (1999). The developing mind: How relationships and the brain interact to shape who we are. Guilford Press.

Tucci, G. (1961). The theory and practice of the mandala: With special reference to the modern psychology of the subconscious (A. H. Brodrick, Trans.). Rider.

van der Vennet, R., & Serice, S. (2012). Can coloring mandalas reduce anxiety? A replication study. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 29(2), 87–92.