פרופ' יוסף לוין

המדע שמאחורי הקירבה: ארתור ארון ו-36 השאלות שמובילות לאהבה ?

נכתב ע"י פרופ' לוין

אתמול היום הראשון ל 2026 נקלעתי לתומי לערב אודות שאלון 36 השאלות של הסוציולוג והחוקר ארתור ארון במרכז הקהילתי "מגיד" ברחוב נורדאו בצפון הישן בתל אביב. הקהל כ30 או 40 איש ואישה היה קהל מגוון של אזרחים ותיקים ברובו. הערב אורגן על ידי אישה נעימת הליכות. העבירה את הערב בהרצאה מעניינת חוקרת ומרצה פסיכולוגית חברתית בשם צילה זק [אם אינני טועה]. תשובות הדדיות של זוגות ושלישיות לשאלון בערב זה, חלקם זרים מוחלטים זה לזה, יצרו [להפתעת רבים] קרבה אינטימית כבר כעבור פחות משלושת רבעי השעה. הנה כתבה בנושא מעניין זה:

מרכז "מגיד" בצפון הישן של תל אביב

האיש והחזון: מי הוא פרופסור ארתור ארון?

דמיינו שאתם פוגשים אדם זר לחלוטין, ויושבים איתו לשיחה של פחות משעה. האם אתם מאמינים שבזמן הקצר הזה תוכלו להרגיש קרובים אליו כמו לחבר טוב? זה בדיוק מה שחוקר בשם ארתור ארון (Arthur Aron) ניסה להבין. ארתור ארון נולד בשנת 1945 והוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק בסטוני ברוק (State University of New York at Stony Brook). הוא הקדיש את חייו המקצועיים כדי להבין מה גורם לאנשים להרגיש קרובים זה לזה וכיצד נוצרת אינטימיות. ארון גילה שחלק גדול מהרצון שלנו בקשרים נובע מהצורך ב"התרחבות עצמית", כלומר, הרצון שלנו לגדול, ללמוד דברים חדשים ולהתפתח דרך הקשר עם האחר.

פרופסור ארתור ארון הוא דמות מפתח בחקר הפסיכולוגיה החברתית של מערכות יחסים קרובות, הידוע בעיקר בזכות פיתוח מודל ההתרחבות העצמית (Self-Expansion Model) של מוטיבציה במערכות יחסים. המודל גורס כי אחד המניעים המרכזיים של בני אדם ליצירת קשרים אינטימיים הוא הצורך בהרחבת העצמי, המתבטא בשילוב משאבים, זהויות והתנסויות של השותף לתוך התפיסה העצמית של הפרט (Aron & Aron, 1986). ארון השלים את לימודי הדוקטורט בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת טורונטו בשנת 1970, ומאז התמקד במחקר המנגנונים הקוגניטיביים והנוירולוגיים העומדים בבסיס יצירת חברויות ושימור אינטימיות לאורך זמן.

פרופ ארתור ארון – תמונתו ואיור הדמיה לצידה בעזרת AI

ההיסטוריה של השאלון המפורסם

הסיפור של 36 השאלות התחיל בשנת 1997, כשארון ואשתו, יחד עם חוקרים נוספים, פרסמו מאמר מדעי שבדק איך אפשר לייצר קירבה בין אנשים בתנאי מעבדה. הם בנו תרגיל שבו שני זרים יושבים יחד במשך 45 דקות ועונים על שאלות שהולכות ונהיות אישיות יותר ויותר. המטרה לא הייתה לגרום לאנשים להתאהב, אלא פשוט ליצור תחושת קירבה זמנית לצורך מחקר. למרות זאת, התוצאות היו מפתיעות: זוגות רבים דיווחו על קירבה עמוקה, ואחד הזוגות שהשתתפו בניסוי המוקדם אפילו התחתן בסופו של דבר. (Aron et al., 1997) השאלון זכה לפרסום עולמי מחודש בשנת 2015, בעקבות מאמר בעיתון הניו יורק טיימס (New York Times) שהציג אותן כ"שאלות שמובילות לאהבה" !

הפרוצדורה המחקרית ליצירת קירבה בין-אישית פותחה ככלי מתודולוגי המאפשר מניפולציה ניסויית של משתנה הקירבה במעבדה, תחום שעד אז נחקר בעיקר באמצעות מחקרים מתאמיים (Aron et al., 1997).

המשימה התבססה על דפוס של חשיפה עצמית (Self-Disclosure) הדרגתית, הדדית ואישית, המעוגנת בתיאוריית החדירה החברתית (Social Penetration Theory) (Altman & Taylor, 1973).

[תיאוריית החדירה החברתית גורסת שקרבה נבנית דרך חשיפה עצמית הדרגתית, כמו “בצל” שבו עוברים דרך שכבות שטחי לשיתוף אישי ועמוק יותר. היא מדגישה שני ממדים: רוחב הנושאים שנחשפים ועומק האינטימיות של מה שנחשף, כשאמון מאפשר לרדת לשכבות הפנימיות. בתחילת קשר יש לרוב הדדיות בזהירות ובקצב, והקשר מתקדם כשהתועלת הרגשית נתפסת כגבוהה מהסיכון לדחייה או פגיעה].

ארתור ארון ושותפיו ביקשו לבודד את המרכיבים ההכרחיים ליצירת קשר, ובדקו משתנים כמו התאמה בעמדות וציפייה לחיבה הדדית, אך מצאו כי הגורם המכריע ביותר הוא אופי המשימה עצמה , החשיפה ההדדית המעמיקה. מאז פרסומו, השאלון שימש במאות מחקרים לשיפור היחסים בין קבוצות שונות, כולל בין שוטרים לקהילה.

כיצד זה עובד? המנגנון של החשיפה העצמית

השאלות מחולקות לשלושה סטים, כאשר כל סט הופך להיות אישי וחשוף יותר מקודמו. הסט הראשון כולל שאלות קלילות יחסית, כמו "עם מי היית רוצה לסעוד ארוחת ערב?", בעוד הסט האחרון דורש חשיפה משמעותית, כמו שיתוף ברגעים מביכים או שיחה על מוות. הסוד טמון בכך ששני בני הזוג עונים על אותה שאלה בתורות. זה יוצר מצב שבו לא רק צד אחד "נחשף", אלא יש הדדיות שבונה אמון צעד אחר צעד (Aron et al., 1997). ארון האמין שהתהליך הזה מדמה את מה שקורה במציאות לאורך חודשים, אבל בצורה מרוכזת ומהירה מאוד.

המנגנון המרכזי בשאלון הוא הסלמה מבוקרת של חשיפה עצמית רסיפרוקלית (Reciprocal Self-Disclosure). על פי המודל של רייס ושייבר (Reis & Shaver, 1988), אינטימיות היא תהליך שבו הפרט מרגיש שזהותו הפנימית ביותר מקבלת תיקוף, הבנה ודאגה מהאחר.

הרי רייס [Harry T. Reis] : פרופ לסוציולוגיה באוניברסיטת רוצ'סטר

אודות מודל החשיפה העצמית הרציפרוקלית [ההדדית] של רייס ושייבר

נעצור כרגע לדון בחשיפה העצמית הרסיפרוקלית שהיא מודל שמסביר אינטימיות לא כ“כימיה” מסתורית, אלא כתהליך דינמי שנבנה במפגש חי בין שניים. לפי התפיסה הזו, אינטימיות נוצרת כאשר אדם חושף משהו אמיתי מתוך עולמו הפנימי, אם רגש, מחשבה, צורך, פחד, או רצון, והצד השני מגיב באופן שמסמן: “אני איתך; אני מבין; זה חשוב לי; אתה בטוח כאן”. לא עצם החשיפה לבדה מייצרת קִרבה, אלא האופן שבו היא מתקבלת. לכן המודל מדגיש שלושה מרכיבים: חשיפה שמרגישה אותנטית, תגובה קשובה ומכוונת-לאדם ממול, והחוויה הפנימית שנולדת בעקבותיה: תחושת תיקוף, הבנה ודאגה.

ה“רציפרוקליות” או ההדדיות אינה בהכרח סימטריה מלאה או החלפת סודות באותה מדרגה, אלא מחזור מתמשך של התקרבות: אחד נפתח מעט, השני מקבל ומחזיר בנוכחות ובחום, ואז הראשון מרשה לעצמו להעמיק עוד. עם הזמן נוצרת סביבה רגשית שבה אפשר להיות מורכבים ולא “מושלמים”, בלי לחשוש שהאמת תגרום לדחייה. זו הסיבה שהמודל רואה באינטימיות תהליך של בניית אמון, ולא מצב קבוע. הוא גם מסביר למה שתי מערכות יחסים יכולות להיות “קרובות” מבחוץ אך לא מבפנים: אם החשיפות מתקבלות בביקורתיות, הקטנה או התעלמות, האדם ילמד להסתיר אפילו אם יש לו הרבה זמן יחד עם האחר , או הרבה מידע טכני על החיים עם האחר.

המשמעות הרחבה של המודל היא שהוא מחזיר אחריות ועדינות לשני הצדדים. הוא מציע שאינטימיות היא מיומנות: היכולת לבחור חשיפה במינון מתאים, במילים שמחברות לחוויה ולא רק לעובדות, והיכולת להגיב באופן שמכבד את הסיכון שבחשיפה. תגובה “נכונה” אינה חייבת להיות פתרון או עצה; לעיתים די בהכרה, סקרנות מיטיבה, אמפתיה, ושאלה שמעמיקה את ההבנה. מצד שני, תגובות שמחפשות לתקן מהר, לשפוט, או להסיט נושא, עלולות לשדר שהעולם הפנימי של האחר אינו רצוי, וכך להחליש את המחזור שמוליד אינטימיות.

במבט קליני וטיפולי, המודל חשוב במיוחד כי הוא מראה שהקשר עצמו הוא מנגנון שינוי: כאשר אדם חווה שוב ושוב שהחלקים הרגישים שלו מתקבלים ללא תנאי "לתפקוד” או "להצלחה”, מתרחשת התארגנות מחדש של ביטחון, ערך עצמי ויכולת לסמוך. במילים אחרות, אינטימיות אינה רק תוצאה של קשר טוב; היא גם הדרך שבה קשר נעשה טוב, צעד אחרי צעד, תגובה אחרי תגובה, עד שהאדם מרגיש שמותר לו להיות מי שהוא באמת.

המבנה המדורג של 36 השאלות

ואם נחזור לשאלון, הרי המבנה המדורג של 36 השאלות מאפשר ויסות של רמת החרדה הנלווית לחשיפה, תוך יצירת "מרחב בטוח" של תגובתיות הדדית. מחקרים הראו כי תחושת הקשר ההדדי (Interconnectedness) שנוצרת בתהליך זה, המוגדרת כהכללת האחר בעצמי (Inclusion of Other in the Self) , מקבילה ברמתה לקירבה הנמדדת במערכות יחסים טבעיות ארוכות טווח. נעבור כעת למודל שהציע ארון ארתור ונדון במה דוחף אותנו כבני אדם ליצור קשרים קרובים.

עוד על מודל התרחבות העצמי של ארון ארתור (Self-Expansion Model)

המודל מציע שמה שדוחף אותנו ליצור קשרים קרובים הוא הרצון הטבעי שלנו לגדול, להתפתח ולהפוך לאנשים עשירים יותר ביכולות ובחוויות שלנו. לפי גישה זו, אנו נמשכים לאנשים אחרים כי אנו רואים בהם הזדמנות ללמוד דברים חדשים ולראות את העולם בדרכים שונות. כאשר אנו מתחילים להרגיש קרובים למישהו, אנו מתחילים "לשאול" ממנו חלק מהתכונות שלו, מהידע שלו ומהיכולות שלו, וכך אנו מרגישים שהזהות שלנו מתרחבת ומתעצמת. התחושה המלהיבה של "להתאהב" היא למעשה התחושה של צמיחה אישית מהירה מאוד שמתרחשת בזכות הקשר עם האדם האחר.

המודל שפותח על ידי ארתור ארון (Arthur Aron) ואיליין ארון (Elaine Aron) מגדיר את המוטיבציה הראשונית ליצירת קשרים כדחף להרחבת היעילות והפוטנציאל של העצמי (Aron & Aron, 1986). המנגנון המרכזי שדרכו מושגת התרחבות זו במערכת יחסים הוא הכללת האחר בעצמי (Inclusion of Other in the Self – IOS), תהליך פסיכולוגי שבו המשאבים, הזהויות והפרספקטיבות של בן הזוג הופכים לחלק בלתי נפרד מהמבנה הקוגניטיבי של הפרט (Aron et al., 1992). בשלבים הראשוניים של קשר רומנטי אינטנסיבי, הפרט חווה התרחבות עצמית מהירה (Rapid self-expansion), המקושרת למערכות התגמול והמוטיבציה במוח, מה שמסביר את תחושת האופוריה והמשיכה העזה (Aron et al., 2005). מעבר לשלב ההתחלתי, המודל גורס כי ניתן לשמר את שביעות הרצון והקירבה על ידי השתתפות משותפת בפעילויות חדשות ומאתגרות (Novel and challenging activities), המספקות הזדמנויות מתמשכות להתרחבות העצמי בתוך מסגרת הקשר (Aron et al., 2000).

כדי להבין את התהליך, ניתן לדמות את ה"עצמי" שלנו לגינה קטנה; המוטיבציה ליצירת קשרים היא כמו הרצון להוסיף לגינה שלנו צמחים, פרחים וכלים חדשים שנמצאים בגינה של השכן, ובכך להפוך את הגינה הפרטית שלנו למרחב גדול, עשיר ומגוון הרבה יותר.

אהבה ומוח: מה קורה לנו בראש כשאנחנו מרגישים קרובים?

כשמדענים בדקו מה קורה בתוך המוח של אנשים מאוהבים, הם גילו דברים מרתקים. ארון ועמיתיו השתמשו במכשיר שהמאפשר דימות תהודה מגנטית תפקודי (Functional Magnetic Resonance Imaging) בכדי לראות אילו אזורים במוח פועלים בזמן שאנחנו חושבים על מישהו שאנחנו אוהבים. הם גילו שאהבה מפעילה במוח מערכת של "פרס" [brain reward network], שגורמת לנו להרגיש הנאה רבה, בדומה למה שקורה כשאנחנו מקבלים משהו שאנחנו מאוד רוצים. זה מסביר מדוע כשאנחנו מרגישים קירבה חזקה למישהו, אנחנו רוצים להיות לידו כל הזמן ומרגישים מלאי אנרגיה.

במילים נוספות, ממצאי המחקר הנוירולוגי מצביעים על כך שאהבה רומנטית אינטנסיבית אינה רגש פשוט, אלא מערכת מוטיבציונית המקושרת למסלולים דופמינרגיים (Dopaminergic pathways) במוח. אזורים עתיקים במוח, כמו אזור הטגמנטום הגחוני (Ventral Tegmental Area) והגרעין הזנבי (Caudate Nucleus) , המעורבים במערכת התגמול והמוטיבציה של יונקים, הראו פעילות מוגברת בתגובה לתמונות של בן זוג קרוב או אף אהוב (Aron et al., 2005). החוקרים טוענים כי אהבה רומנטית התפתחה כמנגנון הישרדותי שנועד למקד את האנרגיה בפרט מסוים לצורך התרבות, והיא חולקת נתיבים משותפים עם מצבי התמכרות שונים, מה שמסביר את עוצמת ההשתוקקות והתלות הרגשית הנלווית לה,.

אהבה לאורך זמן: האם הפרפרים בבטן יכולים להישאר?

רבים חושבים שההתרגשות של ההתחלה חייבת להיעלם אחרי שנים רבות יחד, אבל המחקרים של ארון מראים שאפשר לשמור על אהבה חזקה גם אחרי 20 שנה. במחקר שבו בדקו זוגות נשואים ותיקים, גילו שחלקם עדיין מפעילים במוח את אותם אזורי הנאה שפועלים אצל זוגות שרק התאהבו. ההבדל המרכזי הוא שאצל זוגות ותיקים, בנוסף להתרגשות, פועלים גם אזורים במוח שקשורים לשקט, רגיעה ובטחון (Aron et al., 2012). המפתח לכך, לפי ארון, הוא להמשיך לעשות יחד דברים חדשים ומאתגרים שגורמים לנו להמשיך לגדול בתוך הקשר.

ניתוח נוירולוגי של אהבה רומנטית ארוכת טווח (Long-term intense romantic love) מלמד על שילוב ייחודי בין מערכות תגמול למערכות ההיקשרות (Attachment systems). מחקר דימות תהודה מגנטית תפקודי על זוגות הנשואים בממוצע 21 שנים הראה פעילות ב-אזור הטגמנטום הגחוני בדומה לזוגות בשלבים מוקדמים, אך גם פעילות באזורים כמו הגלובוס פלידוס (Globus Pallidus) , הקשורים להיקשרות אימהית וקשרים חברתיים יציבים (Acevedo et al., 2012).

נמצא כי רמות הדיווח על אהבה רומנטית נמצאו במתאם חיובי עם פעילות במוח הקשורה לתגמול, בעוד שמרכיב האובססיה לפגוש ולראות את בן הזוג, הנפוץ בשלבים מוקדמים, פחת באופן משמעותי. נתונים אלו תומכים במודל ההתרחבות העצמית, המציע כי השתתפות בפעילויות חדשות ומעוררות (Novel and arousing activities) מסייעת לשימור ערך התגמול של הקשר לאורך זמן,.

לסיכום: שיעור לחיים על קירבה

המחקרים של ארתור ארון מלמדים אותנו שקירבה היא לא רק עניין של מזל, אלא משהו שאפשר לעבוד עליו ולייצר אותו. בין אם זה דרך 36 שאלות או דרך חוויות חדשות משותפות, היכולת שלנו להיפתח בפני האחר היא הכלי החזק ביותר שיש לנו לבניית קשרים משמעותיים. אהבה, בסופו של דבר, היא כמו מנוע שצריך דלק כדי להמשיך לנסוע: הדלק הזה הוא הסקרנות שלנו לגבי הצד השני והנכונות שלנו להמשיך ולגלות דברים חדשים על עצמנו דרך העיניים שלו.

ניתן להמשיל את תהליך יצירת הקירבה לפי ארון לבניית גשר בין שתי מדינות: השאלות הן כמו אבני הבניין לבניית הגשר שמונחות בזו אחר זו, כאשר כל אבן מאפשרת לשני הצדדים להתקרב עוד קצת למרכז, עד שנוצר חיבור יציב שמאפשר תנועה חופשית של רגשות ומחשבות ביניהם.

שימושים בשאלון בחיי יומיום מעבר למעבדה הפסיכולוגית

השאלון שפותח במקור עבור המעבדה הפסיכולוגית מצא את דרכו למקומות מפתיעים בחיים האמיתיים בכדי לעזור לאנשים להבין זה את זה טוב יותר. למשל, השתמשו בשאלות האלה כדי לעזור לשוטרים ולאנשים מהקהילה שלהם להכיר אחד את השני ולהפחית את המתח והמחסומים ביניהם. בנוסף, מוסדות לימוד משתמשים בשאלון בימי היכרות לסטודנטים חדשים או בסדנאות לקבוצות שונות כדי ליצור חיבורים מהירים בין המשתתפים. השימוש בכלי זה עוזר גם לאנשים שמרגישים מבודדים חברתית בקהילה או במוסדות שונים למצוא דרך ליצור קשרים חדשים ומשמעותיים.

במילים אחרות, הפרוצדורה ליצירת קירבה בין-אישית (Interpersonal Closeness) עברה תהליך של התאמה ליישומי שדה (Field Applications) נרחבים מעבר למסגרת המחקרית הסטרילית. הכלי יושם כהתערבות חברתית לשיפור היחסים בין המשטרה לקהילה במטרה לצמצם דעות קדומות ולשפר את ההבנה ההדדית. מבחינה מערכתית, השאלון הוצע ככלי אפקטיבי בתוכניות הכנה לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, בסדנאות אינטנסיביות לקבוצות מגוונות ובקהילות הסובלות מבידוד חברתי, מתוך מטרה לייצר אינטראקציות משמעותיות בזמן קצר (Aron et al., 1997).

השאלות של ארון לא נשארו רק בעולם המדע אלא הפכו למפורסמות מאוד בכל העולם בזכות האינטרנט והקולנוע. בשנת 2015 פורסם מאמר פופולרי בעיתון הניו יורק טיימס (New York Times) שהציג את השאלות כדרך שיכולה להוביל לאהבה בין כל שני אנשים, מה שהפך אותן ללהיט עולמי. אפילו נעשהעשו על כך סרט עלילתי באוסטרליה בשנת 2018 שבו השתתף הפרופסור ארתור ארון (Arthur Aron) עצמו כדי להדגים את הרעיונות המדעיים שלו.

במילים אחרות, התפוצה של השאלון במרחב הציבורי הגיעה לשיאה באמצעות ערוצי תקשורת פופולריים, דבר שהעניק למחקר הפסיכולוגי תהודה תרבותית רחבה. פרסום המאמר של מנדי לן קטרון (Mandy Len Catron) בעיתון הניו יורק טיימס , העתיק את המניפולציה המעבדתית להקשר של תרבות פופולרית ויצירת קשרים רומנטיים, מה שהוביל לשימוש בשאלון על ידי מיליוני אנשים מחוץ לקהילה המדעית. הייצוגים של המודל בתרבות כוללים גם את הקולנוע הנרטיבי, כדוגמת הסרט " 36 שאלות" ,המוזכר למעלה והמשלב אלמנטים עלילתיים בהשתתפות החוקר המקורי (Aron et al., 1997).

המדענים חושבים שהשאלות האלה יכולות לעזור גם לאנשים שקשה להם מאוד לסמוך על אחרים או להרגיש קרובים אליהם. במחקרים ראו שהשאלון מצליח ליצור קירבה אפילו אצל אנשים שמעדיפים בדרך כלל להישאר לבד ולא להתחבר, מה שנותן אולי תקווה לטיפולים פסיכולוגיים חדשים בעתיד. נראה כי השאלון עוזר לשבור את הקרח בצורה בטוחה ומודרגת, כך שגם מי שמפחד מחשיפה אישית יכול להרגיש בנוח בתהליך.

במילים מקצועיות יותר, הפוטנציאל היישומי של השאלון משתרע עד לתחום הטיפול הקליני, במיוחד עבור אוכלוסיות בעלות סגנון היקשרות נמנע (Avoidant Attachment Style). המבנה המדורג של המשימה מאפשר יצירת תחושת קשר הדדי (Interconnectedness) זמנית שעשויה לשמש כמודל להתערבויות פסיכולוגיות ארוכות טווח המכוונות לשינוי מודלים פנימיים של קשר. החוקרים מצביעים על כך שהשימוש המבוקר בחשיפה עצמית (Self-Disclosure) עשוי להיות יעיל במיוחד בתוך סמינרים וסדנאות טיפוליות המיועדים לאנשים המתקשים ביצירת אינטימיות (Aron et al., 1997).

השימוש בשאלון במרחבים החברתיים דומה לאפוא לערכת עזרה ראשונה שיוצאת מהמרפאה אל השטח; היא נועדה לטפל ב"פציעות" של בדידות וניתוק חברתי בזמן אמת, ומספקת את הכלים הנדרשים כדי לאחות קרעים בין קבוצות זרות.

להלן 36 השאלות.

תנו כ15 דקות לכל סט של שאלות כשאתם שאלים לסירוגין את בן השיח. מומלץ לעבור מיידית לסט הבא כעבור 15 דקות גם אם לא סיימתם. כשתסיימו לענות עליהן, הביטו בשתיקה 4 דקות אחד בעיני השני/ה.

סט I

אם יכולת להזמין כל אחד, את מי היית מזמין לארוחת ערב?

האם תרצה להיות מפורסם? באיזה אופן?

האם אתה אי פעם עושה חזרות לפני שיחת טלפון? למה?

מה נחשב בעיניך כיום מושלם?

מתי שרת לעצמך בפעם האחרונה? ולאדם אחר?

לו יכולת לחיות עד גיל תשעים, ולשמור על שכל או על גוף של בן שלושים במשך שישים השנים האחרונות של חייך, באיזה מהם היית בוחר?

האם יש לך תחושת בטן סודית לגבי הדרך שבה תמות?

ציין שלוש דברים שמשותפים לך ולבן שיחתך

על מה בחייך אתה הכי אסיר תודה?

לו יכולת לשנות משהו אחד בדרך שבה גידלו אותך, מה היית משנה?

ב-ארבע הדקות הבאות, ספר לבן שיחתך את סיפור חייך, מפורט ככל האפשר.

לו יכולת להתעורר מחר עם תכונה או יכולת חדשה, מה היא הייתה?

סט II

אם כדור בדולח היה יכול לספר לך את האמת על עצמך, על חייך, על העתיד או על כל דבר אחר, מה היית רוצה לדעת?

האם יש משהו שאתה חולם לעשות כבר זמן רב? למה לא עשית אותו?

מה ההישג הכי גדול בחייך?

מה אתה הכי מעריך בחברות?

מה הזיכרון היקר ביותר שלך?

מה הזיכרון האיום ביותר שלך?

לו ידעת שבעוד שנה תמות בבת־אחת, האם היית משנה משהו בדרך שבה אתה חי היום? למה?

מהי חברות בשבילך?

איזה תפקידים ממלאים בחייך אהבה וחיבה?

לסירוגין, ספרו אחד לשני תכונה אחת שאתם מחשיבים כתכונה חיובית אצל בן שיחתכם. חלקו חמש כאלו.

כמה קרובה וחמה המשפחה שלך? האם אתה מרגיש שהילדות שלך הייתה מאושרת יותר משל רוב האנשים?

איך אתה מרגיש לגבי הקשר שלך עם אמא שלך?

סט III

נסחו, כל אחד, שלוש הצהרות "שנינו" נכונות. למשל, "שנינו בחדר הזה, ומרגישים…"

השלם את המשפט: "הלוואי שהיה לי עם מי לחלוק את…"

לו ידעת שתהיה חבר קרוב של בן שיחתך, איזה פרט חשוב הוא היה צריך לדעת?

ספר לבן שיחתך מה מוצא חן בעיניך אצלם: הפעם היה כן מאוד, וציין דברים שאולי לא היית אומר למישהו שכרגע פגשת.

חלוק עם בן שיחתך רגע מביך בחייך.

מתי בכית בפעם האחרונה בפני מישהו אחר? ולבדך?

ספר לבן שיחתך משהו שכבר עכשיו מוצא חן בעיניך אצלם.

מה, אם בכלל, נחשב בעיניך רציני מכדי שיצחקו עליו?

לו היית מת הערב בלי הזדמנות לתקשר עם אף אחד, מה הדבר שהיית הכי מתחרט שלא אמרת לאדם מסוים? למה עדיין לא אמרת להם את זה?

הבית שלך, כולל כל מה שיש לך, עולה באש. אחרי שהצלת את אהוביך וחיות המחמד שלך, יש לך זמן להוציא בבטחה עוד פריט אחד. במה תבחר? למה?

מכל האנשים במשפחתך, מותו של מי יהיה הכי קשה עבורך? למה?

חלוק בעיה אישית, ושאל את בן שיחתך איך הוא היה מתמודד איתה. כמו כן, בקש מבן שיחתך לשקף לך איך נראה שאתה מרגיש לגבי הבעיה שבחרת.

כעת הביטו זה בעיני זה/זו בשתיקה במשך ארבע דקות.

והנה הצעה שלי [שלא נבדקה מחקרית או דיה] בעזרת AI ל15 שאלות בלבד לבני השיח להגברת אינטימיות [בלשון זכר אך רלבנטי לשני המינים], הפעם אציע עד דקה וחצי לכל משתתף לתשובה לכל שאלה.

סט I : פתיחה

1] הצג את עצמך בכמה מילים לפי רצונך

2] איפה אתה מרגיש הכי בבית?

3] איך אתה פותח את הבוקר שלך?

4] מהו הדבר אפילו הקטן ביותר מהשבוע האחרון שעשה לך טוב?

5] מה אתה עושה בערבים כשאתה עם עצמך?

סט II : עומק רגשי (פגיעוּת מתונה, הבנה הדדית)

1. מהו השיעור שלמדת מאכזבה אחת, ומה השתנה מאז?
2. איזה דבר היית רוצה שאנשים יבינו עליך?
3. איזה מחמאה קשה לך לקבל?
4. מהו הגבול האישי שאתה שמח שלמדת להציב?
5. איזו בחירה בחיים שלך הייתה אמיצה לדעתך?

סט III : אינטימיות גבוהה יותר (צורך או בקשה “לראות ולהיראות”)

1. מהו אותו פחד שמלווה אותך במערכות יחסים?
2. על מה אתה נוטה להגן אצל עצמך כשאתה מרגיש מותקף, ומה היית מעדיף שיקרה במקום?
3. מהו הרגע שבו מישהו “ראה אותך” באמת, מה הוא עשה או אמר?
4. אם היית יכול לבקש מהאדם שמולך דבר אחד שיעזור לך להרגיש יותר בנוח בשיחה, מה היית מבקש?
5. מה היית רוצה שהשיחה הזו תיתן לך היום, באופן פשוט וקונקרטי?

ולבסף ניתן היה גם לשאול מגוון שאלות אחרות כמו:

מה לימדו אותך קשרים קודמים?

מה חשוב לך שאני או אחרים ידעו עליך באמת?

באיזה מצב אתה מרגיש הכי “אתה”, בלי מאמץ?

מהו ההרגל הקטן שמקרקע אותך כשאתה מוצף?

מהו אותו משהו שאתה מתגעגע אליו מ"עצמך של פעם", ואיך אפשר להחזיר ממנו קצת להווה?

איזה ערך אתה משתדל לחיות לפיו, ומה המחיר שלו לפעמים?

לבסוף, האם תוכלו לנסח אן לחשוב על שאלות משלכם? האם יש שאלות נוספות שתרצו לשאול לאחר הסט השלישי של 36 השאלות את חבריכם, בני משפחתכם או בן / בת הזוג שלכם ?

רשימת מקורות (References)

Acevedo, B. P., Aron, A., Fisher, H. E., & Brown, L. L. (2012). Neural correlates of long-term intense romantic love. Social Cognitive and Affective Neuroscience, 7(2), 145-159.

Altman, I., & Taylor, D. A. (1973). Social penetration: The development of interpersonal relationships. Holt, Rinehart & Winston.

Aron, A., & Aron, E. N. (1986). Love and the expansion of self: Understanding attraction and satisfaction. Hemisphere.

Aron, A., Fisher, H., Mashek, D. J., Strong, G., Li, H., & Brown, L. L. (2005). Reward, motivation, and emotion systems associated with early-stage intense romantic love. Journal of Neurophysiology, 94(1), 327-337.

Aron, A., Melinat, E., Aron, E. N., Vallone, R. D., & Bator, R. J. (1997). The experimental generation of interpersonal closeness: A procedure and some preliminary findings. Personality and Social Psychology Bulletin, 23(4), 363-377.

Fisher, H. E., Xu, X., Aron, A., & Brown, L. L. (2016). Intense, passionate, romantic love: A natural addiction? How the fields that investigate romance and substance abuse can inform each other. Frontiers in Psychology, 7, 687.

Reis, H. T., & Shaver, P. (1988). Intimacy as an interpersonal process. In S. W. Duck (Ed.), Handbook of personal relationships: Theory, research, and interventions (pp. 367-389). Wiley.

Reis, H. T., & Aron, A. (2008). Love: What is it, why does it matter, and how does it operate? Perspectives on Psychological Science, 3(1), 80-86.