פרופ' יוסף לוין

מהי חוכמה? בראי הפילוסופיה, המדע והנפש

נכתב ע"י פרופ' לוין

שיחה בין מר רגשי השואל  התמים  ומר חכמוני המשיב הנבון

בתמונה: מר חכמוני ומר רגשי (אילוסטרציה)

א. המשאלה הנצחית: מהי חוכמה?

מר רגשי:

תמיד שמעתי שחוכמה היא הדבר הכי חשוב שאדם יכול לרכוש. אבל אף פעם לא ממש הבנתי מה זה בכלל חוכמה? האם זה סתם לדעת הרבה דברים? האם זה ניסיון חיים? האם זה מה שהיה לסבא הנבון שלי שהסתכל עלי בילדותי ואמר ״ילד, עוד תבין״?

מר חכמוני:

שאלה מצוינת לפתוח בה , ולמעשה, העובדה שאתה שואל אותה כבר מקרבת אותך לתשובה. שם המין שלנו, Homo sapiens, פירושו המילולי הינו ״האדם החכם״. זוהי לא סתם עובדה לשונית , זוהי הצהרה פילוסופית עמוקה. מהקידמה של הקיום האנושי המאורגן, הגדירה האנושות את עצמה דרך שאיפתה לחוכמה. מן הסיפורים המיתולוגיים הקדומים, דרך האורקל בדלפי ועד ספרות החוכמה בתנ״ך , החוכמה נחשבה לקורת הגג של כל מעלות האדם.

אבל כאשר ניסו לתפוס אותה במדויק , התמונה הפכה מורכבת. האם חוכמה היא ידע? ניסיון? מוסר? ענווה? רגש? שילוב של כולם? זו שאלה שעסקו בה פילוסופים, סופרים, חוקרים ואלי וגם הסבא שלך.

מר רגשי:

ועדיין אין תשובה ברורה?

מר חכמוני:

יש כמה תשובות טובות , אבל פשוט לא תשובה אחת בלעדית. תחשוב על זה כמו מפה של ארץ גדולה: כל מודד וחוקר משרטט קצת אחרת, אבל כולם מתארים את אותו שטח. המחקר המדעי של חוכמה החל בשנות השמונים בצניעות יחסית , פחות מעשרה מאמרים אקדמיים לעשור שלם. בשנות התשעים כבר הופיעו שבעים ושלושה מחקרים. ובשלושת העשורים האחרונים, מאות רבות. כיום, חוקרים רבים מאוד ברחבי העולם עוסקים בחוכמה , ממדעי המוח ועד לפסיכיאטריה הקלינית.

ב. יוון העתיקה — שורשי המחשבה המערבית

מר רגשי:

בסדר. אז בואו נתחיל מההתחלה. מה אמרו הפילוסופים היוונים על חוכמה?

מר חכמוני:

המילה ״פילוסופיה״ עצמה — philosophia ביוונית — פירושה ״אהבת החוכמה״. זהו כשלעצמו מסר עמוק: חוכמה אינה דבר שניתן להחזיק בידיים, אלא שאיפה אינסופית לקראתה. שלושה ענקים ניסחו את היסודות שכל דיון מאוחר בנה עליהם.

הראשון הוא סוקרטס — אחד האנשים החכמים בהיסטוריה, ועם זאת חזר וטען שאינו יודע דבר. כאשר שאלה הפיתיה של אורקל דלפי מי החכם ביותר ביוון, ענתה כי זהו סוקרטס. הוא פירש זאת בכך שהגיע להכרה בבורותו שלו — ואחרים לא הגיעו אפילו לכך. חוכמה, לפיו, היא בראש ובראשונה ענווה אפיסטמית — ידיעת גבולות הידע שלך, היכולת לומר ״איני יודע״.

דמיין מישהו שנכנס לחדר ומכריז: ״אני יודע הכל על הנושא הזה!״ — לעומת מישהו אחר שאומר: ״אני יודע כמה דברים, אבל כמה שאני יותר לומד, כך אני מבין עד כמה עוד רב הנסתר.״ מי מהם חכם יותר? סוקרטס היה בוחר את השני.דמות אחרת הינה זו של אפלטון.

מר רגשי:

ומה אמר אפלטון?

מר חכמוני:

אפלטון פיתח את הרעיון לכדי מסגרת פוליטית ומטאפיזית שלמה. ב״רפובליקה״, החוכמה היא הסגולה הגבוהה ביותר השייכת למלכים-פילוסופים שצברו הבנה של ה״צורות״, האמיתות הנצחיות מעבר לעולם התופעות. אפלטון ראה בחוכמה הבנה מושלמת של הטוב, לא ידע פרטני זה או אחר. החיים הפילוסופיים — חיי ההתבוננות והחיפוש — הם בעיניו החיים הראויים ביותר לחכם. והדמות השלישית הינה זו של אריסטו.

מר רגשי:

ואריסטו? הוא הרי חלק מהמשלוש הגדול.

מר חכמוני:

אריסטו הציע את ההבחנה שנותרת בעלת ההשפעה הרבה ביותר עד היום — גם על המחקר המדעי המודרני. הוא הבחין בין שני סוגי חוכמה שונים לחלוטין:

סופיה : חוכמה תאורטית, העיסוק בהבנת האמיתות הנצחיות של היקום. הפיזיקאי שמגלה חוק טבע, המתמטיקאי שמוכיח משפט , זוהי סופיה.

פרונסיס : חוכמה מעשית, היכולת לקבל החלטות טובות בחיי היום-יום בנסיבות משתנות. הפרונסיס אינה ניתנת לרדוקציה לחוקים נוקשים; היא דורשת שיפוט עדין, ניסיון וגמישות.

וחשוב מכך: אריסטו טען שאי-אפשר להיות חכם מבחינה מעשית מבלי להיות מוסרי. החוכמה אינה רק כלי אלא היא ערך.

תחשוב על שחמטאי גאוני שמשתמש ביכולותיו כדי לרמות בעסקאות. הוא ״חכם״? לפי אריסטו — לא. אינטלקט ללא מוסר הוא כחרב ביד ילד: מסוכן, לא חכם.

ג. הסטואים הרומיים — שוויון נפש כחוכמה

מר רגשי:

ומה אמרו הרומאים על כל זה?

מר חכמוני:

הסטואים , קיקרו, סנקה ומרקוס אורליוס הוסיפו ממד ייחודי: החוכמה כמשמעת פנימית. לפי תפיסתם, חוכמה היא שילוב של משמעת עצמית, חיים רציונליים ושוויון נפש , בעצם היכולת לשמור על רוגע פנימי גם נוכח תהפוכות הגורל.

מרקוס אורליוס, הקיסר-הפילוסוף, הפגין ב״מדיטציות״ שלו את האידיאל הסטואי: חוכמה כמסע פנימי מתמיד של בחינה עצמית ותיקון מעשי. הוא שלט בממלכה ענקית, ניהל מלחמות, ועדיין, בכל יום, רשם לעצמו: ״מה עשיתי טוב? מה יכולתי לעשות טוב יותר?״

הסטואי מוצא שהרכב שלו נגנב. הוא לא יכול לשנות את העובדה. מה כן בשליטתו? התגובה שלו. הסטואים לימדו: ״אל תסבול ממה שאינו בשליטתך; שלוט במה שכן.״ זוהי חוכמה מעשית ביומיום.

ד. ספרות החוכמה בתנ״ך ובמסורת היהודית

מר רגשי:

ומה אומרת המסורת היהודית? בתור יהודי אני קצת בוש שלא שאלתי את זה ראשון.

מר חכמוני:

אל תתבייש ! זה שאתה שואל בכלל זה כבר חוכמה מסוג אחד! בתנ״ך העברי, ספרות החוכמה כולל ספר משלי, קהלת ואיוב , מציגה תמונה מורכבת ורב-פנים.

ספר משלי מתאר חוכמה כישות שקדמה לבריאה עצמה. החוכמה כאן היא מתנה אלוהית, אבל גם מיומנות נרכשת בניסיון.

קהלת, לעומת זאת, מציג גישה כואבת ומפוכחת יותר: ״בהרבות חוכמה, הרבות מכאוב״. החוכמה מגלה את גבולות יכולת האדם להבין את עולמו ולכן מוסיפה עצב. אבל זהו עצב של בוגר, לא של ילד.

ספרות חז״ל מוסיפה ממד הומניסטי יפה. ההגדרה המפורסמת: ״איזהו חכם , הלומד מכל אדם״ (אבות, פרק ד). לא מי שיודע הכי הרבה, לא מי שלמד הכי הרבה שנים , אלא מי שפתוח לשמוע ולקבל מכל אדם שבא בדרכו.

הנה מטפורה: הגביע הריק יכול לקבל מים , הגביע המלא לא. הלומד מכל אדם שומר את הגביע ריק מספיק תמיד כדי שיהיה מקום ל״מים״ חדשים.

ה. הרמב״ם — הנביא כמודל לחוכמה

הרמב״ם — רבי משה בן מימון

(1138–1204) פילוסוף, פוסק, רופא

מר רגשי:

רגע, לפני שנמשיך לחוקרים המודרניים , שמעתי שהרמב״ם כתב דברים מעניינים מאוד על חוכמה. מה אמר?

מר חכמוני:

הרמב״ם, רבי משה בן מימון, עמד בצומת שבין הפילוסופיה האריסטוטלית לבין התיאולוגיה היהודית. ביצירתו המונומנטלית ״מורה הנבוכים״ הוא מגבש תיאוריה מקיפה של הנבואה שאינה עוסקת אך ורק בתופעה הדתית, אלא מציגה מודל אנושי שלם של חוכמה ושלמות אינטלקטואלית ומוסרית.

הרמב״ם טוען שהנבואה אינה אירוע פסיבי שבו אלוהים בוחר אדם באקראי. נהפוך הוא: הנבואה היא שיא של תהליך אנושי פעיל של השתלמות. ומודל הנביא שלו כולל ארבעה ממדים:

מר רגשי: ספר, ספר, אני במתח.

מר חכמוני:

ממד ראשון — שלמות שכלית: הנביא חייב להגיע לשלמות שכלית מרבית כלומר לחבר את שכלו האנושי עם העקרונות הקוסמיים. הרמב״ם מדגיש שאדם שאינו שולט בפיזיקה ובמטאפיזיקה לא יוכל בשום אופן להיות נביא. השכל הפילוסופי הוא תנאי בסיסי לחוכמה , לא תוספת רוחנית אופציונלית.

ממד שני — כוח הדמיון: הנביא נבדל מהפילוסוף הגרידא בכך שכוח הדמיון שלו פועל ברמה יוצאת דופן: הוא מסוגל לתרגם אמיתות שכליות מופשטות לתמונות, לסמלים ולמסרים הנגישים לציבור הרחב. חוכמה אמיתית כוללת אינטליגנציה רגשית ותקשורתית כלומר יכולת לגשר בין העומק האינטלקטואלי לבין מה שבני אדם מסוגלים לקלוט ולפעול על פיו.

הנביא ישעיהו לא אמר: ״ הפניית משאבים ויכולות ממאבק אל בניין..״ הוא אמר: ״וכיתתו חרבותם לאיתים״ , ישעיהו לא ניסח רעיון מופשט, תאורטי ויבש על חברה, כוח או מוסר. הוא לא דיבר בשפה של ניתוח אינטלקטואלי מופשט, אלא יצר תמונה חיה ופשוטה: כלי מלחמה נהפכים לכלי עבודה. במקום חרב , את. במקום הרס , עיבוד אדמה, בנייה וחיים. וזה בדיוק כוחו של דמיון אמיתי: הוא לא רק מסביר רעיון, אלא מגלם אותו בתמונה שאפשר לראות בעיני הרוח. לכן המשפט הזה נשאר בזיכרון דורות רבים. רעיון פילוסופי מופשט נשכח לעיתים קרובות; דימוי גדול נטמע בתודעה.

ממד שלישי — שלמות המידות: הרמב״ם אינו מסתפק בשלמות השכלית. הנביא חייב להיות בעל שלמות מוסרית ומידותית בטרם יזכה לנבואה. יצרים, תאוות וכעס הם מחסומים אמתיים , לא מפני שהמוסר הוא ענין נפרד, אלא מפני שיצרים בלתי ממושמעים מפרים את פעולת השכל ומעוותים את כוח הדמיון. המידות הטובות אינן קישוט, הן תנאי טכני לחשיבה צלולה.

ממד רביעי — מנהיגות ומעשה: הנביא הרמב״מי אינו מסתגר במגדל השן. השלמות שלו מיועדת לשמש את הקהילה , להניח חוקים, לחנך, לכוון. השלמות האינטלקטואלית האמתית מחייבת עיסוק פעיל בתיקון העולם, לא רק התבוננות פסיבית.

מר רגשי:

זה נשמע כמו ארבעה דברים שקשה מאוד להגיע אליהם ביחד.

מר חכמוני:

נכון. הרמב״ם לא כתב מדריך פשוט לחוכמה. הוא הציע אידיאל. אבל שים לב כמה הגישה הזו מגשרת בין הכל: שכל , דמיון , מידות , מעשה. חשוב מכך הרמב״ם עצמו חי כפי הנראה את האידיאל שתיאר: הוא היה רופא, פוסק הלכה, פילוסוף ומנהיג קהילתי , ארבעת הממדים בפועל. ועוד נחזור לכך כי החוקרים המודרניים של חוכמה כמעט ולא יודעים זאת, אך הגיעו למסקנות דומות למדי.

ה. הפילוסופיה המזרחית — חוכמה פנימית ויחסית

מר רגשי:

מרתק. ומה ידידי בצד המזרחי של הכדור הארצי?

מר חכמוני:

שלוש מסורות גדולות הוסיפו ממדים שהמחשבה המערבית לרוב החמיצה.

קונפוציוס הגדיר חוכמה כקשורה אנושית לחיים מוסריים ולהרמוניה חברתית. לפי תפיסתו, חוכמה אינה ידע אינטלקטואלי גרידא אלא יכולת לפעול בדרכי צדק ביחסים בינאישיים ובמנהיגות , וזו נרכשת דרך לימוד, טיפוח עצמי ותרגול המידות.

הבודהיזם מציג תפיסה שונה מהותית. פראג׳ניה , חוכמה בודהיסטית , אינה ידע מושגי אלא הבנה חיה, ישירה ובלתי-אמצעית של מהות המציאות. הבנה של אי-קביעות, של סבל, של העדר-עצמי. חוכמה בודהיסטית אינה נרכשת בלימוד בלבד אלא דורשת תרגול מדיטטיבי עמוק.

הטאואיזם של לאו-צה מציג גישה שלישית: חוכמה אמיתית מצויה בהתאמה לדאו שזוהי הדרך הטבעית של הדברים. היא כרוכה בוויתור על הניסיון לשלוט ביתר מדי. חוכמה טאואיסטית היא שקטה, קשובה, ואינה כופה.

דמיין נהר שמנסה לזרום היישר לסלע בדרכו , הנהר החכם עוקף את האבן, ממשיך ומגיע לים. הטאואיסט לא מנצח , הוא זורם.

ו. סופרים ומשוררים : חוכמה בין שורות

מר רגשי:

ומה אמרו הסופרים הגדולים? לא רק הפילוסופים?

מר חכמוני:

הספרות הגדולה לעיתים חודרת עמוק יותר מהפילוסופיה כי היא מדברת ישירות אל הלב.

מישל דה מונטן ראה בחוכמה בעיקר שיקול דעת מאוזן ומודעות עצמית: ״הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לדעת להיות של עצמך.״ הוא הדגיש שחוכמה אינה מחייבת ידע רב, אלא תצפית ישרה ואמיצה על עצמך ועל מגבלותיך.

לב טולסטוי בספריו המאוחרים הצביע על חוכמה שמגיעה דווקא בצל המוות: ההכרה בנשמת הדברים מתחת לפני השטח, הוויתור על האינטרסים הזעירים של האגו לטובת האמת.

רומי, המשורר הסופי הפרסי, ראה בחוכמה התמסרות לאהבה האלוהית , חוכמה שמגיעה לא מניתוח אלא מהסרת ה״אני״ המגביל.

הוראציוס הרומי טבע את  המונח "חייה את היום" carpe diem , לא כנדידה מן הנוכחות אלא כחוכמה של נוכחות מלאה ומושכלת.

מר רגשי:

זה מבלבל אותי, נראה כי עד כמה שאני מבין, כולם מסכימים על משהו אבל כל אחד רואה אותו מזווית אחרת.

מר חכמוני:

בדיוק. ועכשיו הגיעה שעת המדע. ראה מה קרה כאשר הפסיכולוגיה ניסתה לתפוס את הפיל הלבן החמקמק הזה…

ז. המחקר המדעי המודרני — ארבעה חוקרים מרכזיים

פול בלטס

Paul B. Baltes
מייסד גישת ברלין

מוניקה ארדלט

Monika Ardelt
מודל שלושת הממדים

דיליפ יסטה

Dilip V. Jeste

איגור גרוסמן

Igor Grossmann

רוברט סטרנברג

Robert J. Sternberg
תאוריית האיזון

מר רגשי:

אוקיי, שמות שלא שמעתי עליהם. אבל איך הם בכלל הצליחו לחקור משהו כמו חוכמה? איך מודדים חוכמה? שואלים: ״כמה אתה חכם בין אחד לעשר?״

מר חכמוני:

שאלה מצוינת! ובכן, בתחילה ממש שאלו משהו קצת כזה. אבל נתחיל מהמייסד.

פול בלטס ועמיתיו ממכון מקס-פלאנק בברלין היו הראשונים שהפכו את חוכמה לנושא מחקרי שיטתי. הם הגדירו חוכמה כיכולת לנצל את השכל והמעלות האנושיות גם יחד , כלומר, לכלול "ידע מומחה" בנושאי יסוד יחד עם שורת מעלות אנושיות כולל נגיעות בהבנת משמעות הקיום האנושי. לפי גישתם, חוכמה ניתנת לזיהוי דרך חמישה קריטריוני ביצוע: ידע עשיר על עניינים יסודיים בחיים; ידע על אסטרטגיות לניהול חיים; הכרה בהקשר ובמשתנים; הכרה באי-וודאות ודרכים לנהל אותה; ויכולת לאזן בין ערכים מתחרים.

הם פיתחו שיטת מדידה מקורית: נתנו לנבדקים דילמות חיים ואלו נדרשו להסביר בקול כיצד יפתרו אותן. תגובותיהם נשפטו על ידי מומחים מאומנים.

למשל: ״ידיד קרוב מתקשר ואומר שהוא שוקל ומתכנן מעשה נמהר. מה תעשה?״ — תשובה חוכמה לא תהיה ״אתקשר למשטרה מיד״ גם לא ״לא אגיד לאף אחד כפי שאתה רוצה.״ תשובה חוכמה למשל תביא בחשבון את הקשר עם הידיד ומאפייניו,הבנת מצבו הנפשי והקיומי של הידיד, אפשרויות התמיכה, הצרכים השונים,ואי-הוודאות הטבועה במצב ועוד.

מר רגשי:

ומה אמרה מוניקה ארדלט?

מר חכמוני:

מוניקה ארדלט הציעה גישה שונה לחלוטין: חוכמה כתכונת אישיות, לא כביצוע מסוים. המודל שלה מבחין בשלושה ממדים שאין לפצלם:

הממד הקוגניטיבי — הבנת המציאות, כולל צדדיה השליליים, וקבלת האי-ודאות.
הממד הרפלקטיבי — יכולת בחינה עצמית; נכונות לבחון את עצמך מזוויות שונות.
הממד הרגשי-אמפתי — הבנה חיובית של האחר וחמלה אמיתית.

ארדלט מדגישה: אדם שיש לו ידע רב אך חסר אמפתיה, או שיש לו כוונות טובות אך אינו מסוגל לבחון את עצמו ביקורתית , אינו ניתן לכינוי ״חכם״ במלוא מובן המילה.

דמיין מנהיג שמבין מצוין את הנתונים הכלכליים אבל לא מסוגל לחוש כאב של עובד שפוטר. הוא עלול לקבל החלטות ״נכונות בנתונים״ אבל שגויות אנושית. זהו מנהיג חסר ממד הרגשי-אמפתי , ולכן, לפי ארדלט, לא חכם.

מר רגשי:

ומה אמר סטרנברג? שמעתי שהוא גם פסיכולוג חשוב.

מר חכמוני:

רוברט סטרנברג  ידוע בזכות תיאוריות אינטליגנציה רבות . הוא הגדיר חוכמה כשימוש בידע לקידום טובה משותפת, על ידי איזון בין אינטרסים אישיים, אינטרפרסונליים וחברתיים רחבים.

לפי מודל האיזון שלו, אינטליגנציה ויצירתיות אינן מספיקות לחוכמה. אדם כישרוני ביותר עדיין עלול לנהוג בחוסר חוכמה אם אינו מביא בחשבון את טובת האחר. סטרנברג אפילו טבע מושג: ״dysrationalia״ (חוסר-רציונליות, בעברית) שזוהי בעצם הצרה שאנשים חכמים לא פעם נוהגים בטיפשות רק מפני שאינם מיישמים את הכלים שיש להם.

קח למשל גאון טכנולוגי שמפתח מוצר מבריק שמסכן את פרטיות המשתמשים . האם הוא כישרוני? כן. יצירתי? כן. חכם? לפי סטרנברג לא. כי לא שקל את טובת האחר.

מר רגשי:

ומה עם יסטה וגרוסמן? אני רואה כעת שפירסמו הרבה מחקרים.

מר חכמוני:

דיליפ יסטה מאוניברסיטת קליפורניה סן דייגו הפך את חוכמה לנושא פסיכיאטרי קליני , שממש ניתן לאבחון ומדידה. הוא זיהה בחוכמה שבעה מרכיבים: ויסות רגשי; אמפתיה וחמלה; התנהגות פרו-חברתית; הכרה עצמית ורפלקציה; קבלת אי-ודאות; נחישות וקבלת החלטות; רוחניות ותחושת משמעות.

ויותר מכך: זהו המודל הראשון שמשלב ממצאים נוירוביולוגיים עם הגדרה פסיכולוגית. יסטה לא רק הגדיר מהי חוכמה, הוא הראה איפה היא יושבת במוח.

איגור גרוסמן מאוניברסיטת ווטרלו הוסיף פרספקטיבה מפתיעה: חוכמה היא לא רק תכונה של אדם, אלא מאפיין של חשיבה בהקשרים ספציפיים. אדם עלול לחשוב בחוכמה בנסיבות מסוימות ולא באחרות. לכן, לדעת גרוסמן, מדידת חוכמה כתכונה כוללת מחמיצה מאפיין זה.

גרוסמן הדגים: אנשים יכולים לתת עצות חכמות מאוד לחבריהם בעניין מערכות יחסים , ואותם אנשים בדיוק יקבלו החלטות גרועות בענייני מערכות יחסים שלהם עצמם. זה מה שהוא קורא ״הפרדוקס של שלמה״ , החכם באדם, שלמה המלך, שייתכן שהיה עצוב ומסוכסך בחייו האישיים.

ח. קונצנזוס טורונטו או מה שהמדע מסכים עליו

מר רגשי:

אוףףף, אז כל חוקר אמר משהו אחרת. האם אי פעם הסכימו על הגדרה אחת?

מר חכמוני:

בשנת 2019 התכנסו בטורונטו חוקרי חוכמה בכירים מרחבי העולם. כוח המשימה ניסח הגדרה שהיא אולי המוסכמת ביותר כיום: חוכמה היא ״חשיבה ופתרון בעיות באופן מוסרי בתחומים מצביים בעלי פוטנציאל להשפיע על אנשים אחרים.״

שים לב לשלושה ממדים בהגדרה: מוסר , לא רק כישרון; אחר , לא רק עצמי; מצב , לא תכונה מופשטת. חוכמה היא אם כן תמיד חוכמה של מישהו, במצב ספציפי, שמתייחסת לאחרים.

מר רגשי:

אז חוכמה היא לא ״להיות חכם״ בכלל , אלא לחשוב בצורה חוכמה כשצריך להשפיע על העולם?

מר חכמוני:

מצוין! אתה כבר מציג זאת בצורה חוכמה מאוד. כן ! חוכמה היא פועל, לא תואר. לא מה שאתה הוא, אלא מה שאתה עושה ברגעים שחשובים.

ט. המוח החכם — מה מדעי המוח מגלים

מר רגשי:

בסדר — מה שחוקרי הנפש אומרים זה מרתק. אבל מה קורה בתוך המוח של אנשים חכמים?

מר חכמוני:

כאן הדברים מתחילים להיות ממש מרגשים. מיקס ו-יסטה (Meeks & Jeste) ביצעו סקירה מקיפה של מחקרי הדמיה עצבית ומצאו שמרכיבים שונים של חוכמה קשורים לאזורים ספציפיים במוח:

קליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית : מופעלת בשיקולים אלטרואיסטיים ובקבלת החלטות מוסריות. זה ממש ״המרכז של המוסר״.

קליפת המוח הקדם-מצחית הדורסו-לטרלית : אחראית על חשיבה רציונלית, זיכרון עבודה ויכולת שמירת קשב. ״המנהל הרציונלי״.

קליפת החגורה הקדמית : מעורבת בזיהוי קונפליקטים. ״הגלאי של ״רגע , יש כאן בעיה!״

האמיגדלה : קשורה לוויסות הרגשי. ״הכפתור הרגשי״.

תחשוב על המוח כמו תזמורת. חוכמה היא לא מצב בו כולם מנגנים בחוזקה , אלא שהמנצח (קליפת המוח הקדם-מצחית) יודע מתי כל קבוצת כלים צריכה לנגן. אם האמיגדלה תנגן ללא הפסקה היא תיצור פאניקה; אם הרציונליזציה תנגן בלבד תיווצר קשיחות. חוכמה היא ה״תזמור״ הנכון.

מר רגשי:

ומה לגבי גיל? שמעתי שאנשים מבוגרים בהכרח חכמים יותר.

מר חכמוני:

כאן יש ממצא מוחי מרתק במיוחד! תופעה שנקראת  Posterior-Anterior Shift in Aging  שמסבירה מדוע חוכמה עשויה לגדול עם הגיל. עם ההתבגרות, הפעילות העצבית עוברת מהאונה העורפית (עיבוד חישתי) אל קליפת המוח הקדם-מצחית (פונקציות ניהוליות עליונות). בזמן שהעיבוד החישתי עלול לרדת, יכולות השיפוט, הרפלקציה וההכללה דווקא עולות.

תופעה נוספת , HAROLD , מצביעה על הפחתת האסימטריה בין ההמיספרות אצל מבוגרים, מה שמאפשר גיוס רשתות מוחיות רחבות יותר בעת פתרון בעיות מורכבות.

אבל ,וזה חשוב ,גיל וחוכמה אינם נרדפים. יש אנשים צעירים חכמים מגילם, ויש מבוגרים שאינם חכמים. עם זאת, סביר יותר שעם ההזדקנות ניתן להפוך חכמים יותר אם חיים בצורה שמטפחת זאת.

מר רגשי:

ומדיטציה? שמעתי שזה קשור.

מר חכמוני:

אחד הממצאים המדהימים ביותר בתחום. לייזר ועמיתיה מהרווארד הדגימו שאפילו שמונה שבועות של מדיטציה גרמו לגידול בצפיפות החומר האפור באזורים קשורים לאמפתיה וחמלה. ועוד יותר מפתיע: אצל מתרגלים ותיקים, עובי קליפת המוח הקדם-מצחית בגיל 40–50 דומה לזה של אנשים בגיל 20–30. מדיטציה, לפי הממצאים, ממש מאטה את ״הזדקנות המוח החכם״.

י. חוכמה, אישיות ורווחה : מה המחקר מגלה

מר רגשי:

מה הקשר בין חוכמה לאישיות? כלומר , האם חוכמה קשורה לסוג מסוים של אדם?

מר חכמוני:

ניתוח מטה-אנליטי רחב של דונג ועמיתיו (2023) של מחקר פסיכולוגי במשך שלושים שנה בחן בדיוק את זה. הממצאים מרתקים:

פתיחות לניסיון : נמצאה כקשורה החזק ביותר לחוכמה. זה הגיוני: מי שפתוח לרעיונות, לחוויות חדשות, לעמדות שונות — הוא זה שמפתח חוכמה.

מצפוניות ונעימות : קשרים חיוביים לחוכמה.

נרקיסיזם  קשר שלילי מובהק לחוכמה . הנרקיסיסט, השקוע ברוממות עצמית, אינו מסוגל לראות את נקודות המבט של האחר , ולכן חוכמה מתרחקת ממנו.

ובנוגע לאינטליגנציה: חוכמה ו-IQ אינם אותו הדבר. הקשר ביניהם חיובי אבל מתון. גרוסמן ועמיתיו הדגימו שדרכי חשיבה חכמות ניבאו את רווחת הפרט טוב יותר ממדדי אינטליגנציה גרידא.

דמיין שני אנשים: אחד עם IQ של 145, נרקיסיסט, לא מקשיב לאחרים; השני עם IQ של 115, פתוח, אמפתי, מסוגל לבחון את עצמו. מי מהם חי חיים שמחים יותר? כנראה השני. ומי מקבל החלטות טובות יותר לאורך זמן? כנראה גם השני.

מר רגשי:

אז חוכמה גם קשורה לאושר?

מר חכמוני:

כאן צריך להיזהר עם ההגדרה. אחד הממצאים העקביים ביותר הוא הקשר בין חוכמה לרווחה . אבל לאיזו רווחה? נבדלים שני סוגים:

רווחה הדוניסטית : אושר, הנאה, הרגשה טובה ברגע זה. חוכמה קשורה אליה , אבל פחות.

רווחה אאודאימונית : משמעות, צמיחה אישית, מימוש עצמי. כאן הקשר עם חוכמה חזק מאוד.

החכם לא בהכרח ״מאושר״ יותר בכל רגע. הוא חי חיים בעלי משמעות רבה יותר , וזוהי אולי ההגדרה המעשית החשובה ביותר של חוכמה.

אמא שמטפלת בתינוק בוכה בשלוש לפנות בוקר , רגשית זה קשה (מבחינה הדוניסטית: שלילי), אבל היא חשה בעלת ערך ומשמעות (מבחינה אאודאימוניסטית: חיובי). זוהי חוכמה בפעולה. בחירת הקושי שיש לו ערך על פני הנוחות הריקה.

יא. האם ניתן לפתח חוכמה? ניסויים קליניים

מר רגשי:

אז חוכמה קשורה לאישיות, לגיל, למוח… אבל האם ניתן ללמד אותה? להתאמן על חוכמה כמו שמתאמנים על שרירים?

מר חכמוני:

זאת אחת השאלות הגדולות של התחום , וגם אחת המעניינות ביותר. התשובה הזהירה היא: כנראה שכן, לפחות במידה מסוימת.

ליי ועמיתיו (2020) ביצעו מטה-אנליזה של ניסויים מבוקרים אקראיים על התערבויות לחיזוק מרכיבים חברתיים, רגשיים ורוחניים של חוכמה , ומצאו תמיכה לכך שהתערבויות קצרות-מועד יכולות להגדיל מרכיבים ספציפיים.

מחקר קליני חדש של לינדן (2025) בחן חולים עם הפרעות הסתגלות. טיפול קבוצתי ממוקד חוכמה הביא לשיפור מובהק במיומנויות חוכמה . שיפור שנשמר חצי שנה לאחר הטיפול. חשוב: השיפור לא תורגם לאושר הדוני, אלא לתחושת שליטה ומשמעות.

מר רגשי:

ואיך בדיוק מתאמנים על חוכמה?

מר חכמוני:

גרוסמן ועמיתיו מציעים שהמפתח הוא פיתוח מטה-קוגניציה או היכולת לבחון ולווסת את תהליכי החשיבה שלנו עצמנו. לא רק לחשוב, אלא להסתכל על החשיבה שלנו מבחוץ ולשאול: ״האם אני חושב בצורה הטובה ביותר כאן?״

מיומנויות ספציפיות שניתן לתרגל:
ענווה אינטלקטואלית: להיות מוכן לטעות.

נטילת נקודות מבט מרובות: לנסות לראות עם עיניו של האחר.

פתיחות לשינוי דעה: לא להיצמד לעמדה מפני שהשקעת בה

. מדיטציה: שינויים מוחיים מתועדים.

חשיפה למורכבות: לחיות עם שאלות פתוחות, לא לברוח לתשובות פשטניות.

תרגיל פשוט שגרוסמן מציע: כאשר אתה נמצא בקונפליקט , דמיין שאתה חבר שנותן עצה לעצמך. המרחק מעצמך מייצר נקודת מבט חוכמה יותר. עובד בניסויים!

יב. מדידת חוכמה : הכלים המחקריים

מר רגשי:

אוקיי, אבל אם חוקרים רוצים למדוד חוכמה , איך הם עושים את זה בפועל?

מר חכמוני:

כמה כלים קיבלו אימות מחקרי:

Berlin Wisdom Paradigm  של בלטס , הכלי מציג דילמות חיים, מבקש חשיבה בקול, התגובות נשפטות על ידי מומחים. הכלי אמין ומגוון אבל גוזל זמן.

Three-Dimensional Wisdom Scale (3D-WS)  של ארדלט — שאלון עצמי הבוחן שלושה ממדים. פשוט לשימוש, מתאים למחקרי אוכלוסייה גדולים.

San Diego Wisdom Scale (SD-WISE)  של יסטה ועמיתיו . זהו כלי בן עשרים ושמונה פריטים המשקף את שבעת המרכיבים של החוכמה, שנמצא תקף על מדגם של 524 מבוגרים.

האתגר העיקרי: פערים בין גישות המדידה השונות מקשים על השוואת ממצאים. כמו שיש מנות שונות לאותה ארוחה — ״חוכמה״ של ארדלט ו״חוכמה״ של יסטה אולי אינן בדיוק אותו הדבר, גם אם חופפות בחלקן.

יג. חוכמה בין תרבויות ושאלות פתוחות

מר רגשי:

וחוכמה — האם היא אותו הדבר בכל תרבות? או שאולי מה שנחשב לחוכמה ביפן שונה מחוכמה בישראל?

מר חכמוני:

שאלה פתוחה ומרתקת. מחקרים השוואתיים בין תרבות מערבית לסינית מצאו הן חפיפה והן הבדלים. בשתי התרבויות, חוכמה קשורה לאמפתיה, לשיפוט ולניסיון. אבל בתרבות הסינית, ממד ההרמוניה החברתית והאיפוק העצמי מקבלים משקל גדול יותר , בעוד שבמערב, האוטונומיה האישית ולקיחת האחריות האישית בולטות יותר.

הו ועמיתיו (2021) שואלים: האם יש מרכיבי ליבה אוניברסליים? כנראה שכן , ענווה, אמפתיה, ויסות רגשי. אבל ה״תמיכה״ התרבותית שמסביב שונה.

מר רגשי:

ומה השאלות שעדיין לא נענו?

מר חכמוני:

רבות מאוד. שלוש שאלות גדולות ממתינות:

ראשית : חסרים מחקרי אורך. רוב הממצאים הם ממחקרים רוחביים. אין לנו הבנה מלאה של מסלולי פיתוח חוכמה לאורך חיי אדם שלמים. צריך לעקוב אחרי אנשים עשרות שנים , וזה לא נעשה עדיין בצורה מספקת.

שנית : מהי חוכמה קולקטיבית? חוכמה של מוסדות, חברות, קהילות? זו שאלה שרק החלה להיחקר.

שלישית : בעידן בינה מלאכותית: האם AI יכול להיות חכם? ייתכן שיש לו ידע עצום , אבל האם יש לו ויסות רגשי אמיתי, אמפתיה, ורוחניות? כנראה שלא. לפחות לא עדיין.

יד. סיכום : ומה בין כל הדברים?

מר רגשי:

בסדר , עשינו סיבוב ארוך ומרתק. יוון, רומא, התנ״ך, בודהיזם, טאואיזם, סופרים, רמב״ם, פסיכולוגים, חוקרי מוח… מה אתה מוציא מכל זה? מה היא חוכמה בשורה אחת, על רגל אחת?

מר חכמוני:

אנחנו נמצאים בנקודה מרתקת בהיסטוריה האנושית: חוכמה, שהיתה לאורך אלפי שנים מושא שאיפה ואתגר פילוסופי, הפכה בעשורים האחרונים לנושא מחקר מדעי מגובש. מן הפרונסיס של אריסטו ועד ה-SD-WISE של יסטה, מן האמפתיה הבודהיסטית ועד להדמיות מוחיות באמצעות fMRI . כל הגישות השונות מצביעות על מאפיינים משותפים:

ענווה : ידיעת גבולות הידע שלך.
אמפתיה : יכולת לחוש עם האחר.
ויסות רגשי : לא לתת לרגש לשלוט ללא בלימה.
ראיית נקודות מבט מרובות : להחזיק ריבוי אמיתות.
קבלת מורכבות : לחיות עם שאלות פתוחות ועם אי-ודאות.
מוסר ואחריות לאחר : לא רק עצמי.

אנשים חכמים אינם בהכרח ״מאושרים״ יותר בכל רגע. הם חיים, לרוב, חיים בעלי משמעות יותר . וזוהי, אולי, ההגדרה המעשית החשובה ביותר.

מר רגשי:

אז הסבא שלי שאמר ״ילד, עוד תבין״ , צדק?

מר חכמוני:

כנראה שכן. אבל עם הסתייגות אחת חשובה: הגיל לבדו לא מספיק. כפי שראינו, חוכמה מצריכה עיבוד פעיל של ניסיון, לא רק צבירתו. הסבא שלך כנראה היה חכם לא בגלל גילו , אלא בגלל מה שעשה עם שנות חייו. וגם אתה, כבר עכשיו, יכול לתרגל ענווה, אמפתיה, ופתיחות לנקודות מבט שונות ולהתקרב לחוכמה, לא לחכות לה.

מר רגשי:

תודה, מר חכמוני. אני חושב שעוד לא הפכתי לחכם , אבל לפחות עכשיו אני יודע שאני לא יודע מספיק. וזה, כך נראה, הצעד הראשון.

מר חכמוני:

בדיוק לפי מה שאמר סוקרטס לפני כחמשת אלפים מאות שנה. כנראה שחוכמה , גם אם קשה להגדיר אותה , קלה יחסית לזיהוי כאשר היא נמצאת.

מר רגשי:

תן לי לסכם את הבנתי בשלשה משפטים שאשנן מידי בוקר בקומי:

״החוכמה אינה זכות , היא תרגול.
אינה יעד , היא מסע.
אינה ידע , היא הדרך שבה אתה נושא אותו.״

מר חכמוני:

יפה ידידי, הנה כעת אתה חכם ממני.