ארכיון

האסכולה שלא הומצאה עדיין: רב-שיח מדומיין ומתוקן בין קרל גוסטב יונג, מרסל דושן, אריק קנדל ויוסף לוין על קוביזם, זיכרון, מוח ומחשבות על אסכולות עתידיות בציור

נכתב ע"י פרופ' לוין

הערת מסגרת

הרב־שיח שלהלן הוא יצירה עיונית־ספרותית מדומיינת, ולא שחזור היסטורי של שיחה ממשית. הדברים המיוחסים לקרל גוסטב יונג, מרסל דושן ואריק קנדל אינם ציטוטים, אלא ניסיון ספרותי זהיר לעצב קולות המתיישבים, בקירוב, עם כיווני מחשבה מרכזיים בכתביהם ובספרות שנכתבה עליהם. יונג מדבר כאן מתוך שפת הארכיטיפים, הלא־מודע הקולקטיבי, הצל, המסכה החברתית והעצמי. דושן מדבר מתוך חשדנות כלפי קדושת האמנות, מתוך רעיון החפץ מן המוכן, ומתוך הדגשת חלקו של הצופה במעשה היצירתי. קנדל מדבר מתוך מחקר הזיכרון, הפלסטיות הסינפטית, הזיקה בין גנים לסינפסות, והעניין המאוחר שלו בקשר בין אמנות, הפשטה ומדעי המוח. יוסף לוין מציג כאן השערה בלבד: ייתכן שחלק מן האסכולות החשובות בציור אינן רק המצאות סגנוניות, אלא גם הזדמנות לחשוב, באופן מטפורי וזהיר, על אופני ארגון, דחיסה, שליפה ופענוח של מידע בתודעה האנושית. אין בכך טענה כי אמנות ניתנת לרדוקציה למוח בלבד, או כי סגנון ציורי הוא תוצאה ישירה של מנגנון עצבי יחיד. לאורך הדיאלוג יש להבחין בין מנגנון מוחי, חוויה פנומנולוגית, פרשנות סימבולית ותולדות האמנות כמערכת תרבותית ומוסדית.

פתיחה

חדר. אולי מוזיאון, אולי מעבדה, אולי חדר טיפולים שאיבד את ספתו והחליף אותה במסך ענק. על הקיר תלוי ציור קוביסטי של פנים עגומות: עין אחת מוגדלת בחזית, אף שנראה כאילו נשבר לשתי זוויות, פה שממוקם מעט מוקדם מדי בזמן. מתחתיו מונח גלגל אופניים של דושן. בפינה אחרת עומד מסך המפיק ללא הפסקה דימויים: פסל יווני שנמס לקוביות, דיוקן רנסנסי שמורכב מחלקי זיכרון, רחוב תל אביבי שהפך למעין כדור מוח.

אדון גוסטב יונג יושב ליד שולחן עץ כהה וספריו לצידו. מר מרסל דושן עומד, במבט אירוני וקריר, כאילו כבר התחרט על עצם השתתפותו. המדען אריק קנדל נכנס כבר בתחילת הרב־שיח, בצעדים שקטים של מי שהגיע מן המעבדה אל המוזיאון, ועומד סמוך למסך. בידו דגם של מוח, ובהמשך יניח אותו על השולחן כאילו הוא מבקש לומר שהמוח יהיה נוכח בשיחה, אך לא ישתלט עליה. יוסף לוין נכנס מעט נבוך מן המעמד ומן הנוכחים, נעמד ומציג מחברת שבה רשומות מילים בעברית: דחיסה, הצפנה, שחזור, התבוננות פנימית, אסכולה כגילוי וכיצירה.

ארבעת המשתתפים ברב־השיח הדמיוני. מימין לשמאל: קנדל, לוין, דושן ויונג. ההמחשה נוצרה בעזרת בינה מלאכותית.

קרא עוד »