ארכיון

המדע שמאחורי הקירבה: ארתור ארון ו-36 השאלות שמובילות לאהבה ?

נכתב ע"י פרופ' לוין

אתמול היום הראשון ל 2026 נקלעתי לתומי לערב אודות שאלון 36 השאלות של הסוציולוג והחוקר ארתור ארון במרכז הקהילתי "מגיד" ברחוב נורדאו בצפון הישן בתל אביב. הקהל כ30 או 40 איש ואישה היה קהל מגוון של אזרחים ותיקים ברובו. הערב אורגן על ידי אישה נעימת הליכות. העבירה את הערב בהרצאה מעניינת חוקרת ומרצה פסיכולוגית חברתית בשם צילה זק [אם אינני טועה]. תשובות הדדיות של זוגות ושלישיות לשאלון בערב זה, חלקם זרים מוחלטים זה לזה, יצרו [להפתעת רבים] קרבה אינטימית כבר כעבור פחות משלושת רבעי השעה. הנה כתבה בנושא מעניין זה:

מרכז "מגיד" בצפון הישן של תל אביב

האיש והחזון: מי הוא פרופסור ארתור ארון?

דמיינו שאתם פוגשים אדם זר לחלוטין, ויושבים איתו לשיחה של פחות משעה. האם אתם מאמינים שבזמן הקצר הזה תוכלו להרגיש קרובים אליו כמו לחבר טוב? זה בדיוק מה שחוקר בשם ארתור ארון (Arthur Aron) ניסה להבין. ארתור ארון נולד בשנת 1945 והוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק בסטוני ברוק (State University of New York at Stony Brook). הוא הקדיש את חייו המקצועיים כדי להבין מה גורם לאנשים להרגיש קרובים זה לזה וכיצד נוצרת אינטימיות. ארון גילה שחלק גדול מהרצון שלנו בקשרים נובע מהצורך ב"התרחבות עצמית", כלומר, הרצון שלנו לגדול, ללמוד דברים חדשים ולהתפתח דרך הקשר עם האחר.

פרופסור ארתור ארון הוא דמות מפתח בחקר הפסיכולוגיה החברתית של מערכות יחסים קרובות, הידוע בעיקר בזכות פיתוח מודל ההתרחבות העצמית (Self-Expansion Model) של מוטיבציה במערכות יחסים. המודל גורס כי אחד המניעים המרכזיים של בני אדם ליצירת קשרים אינטימיים הוא הצורך בהרחבת העצמי, המתבטא בשילוב משאבים, זהויות והתנסויות של השותף לתוך התפיסה העצמית של הפרט (Aron & Aron, 1986). ארון השלים את לימודי הדוקטורט בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת טורונטו בשנת 1970, ומאז התמקד במחקר המנגנונים הקוגניטיביים והנוירולוגיים העומדים בבסיס יצירת חברויות ושימור אינטימיות לאורך זמן.

פרופ ארתור ארון – תמונתו ואיור הדמיה לצידה בעזרת AI

קרא עוד »

החומרים הנדיפים מן העצים: מה בדיוק נכנס לנו לאף, איך זה מגיע לדם, ולמה זה עשוי להרגיע ולחזק

נכתב ע"י פרופ' לוין

נשימה עמוקה ביער, ופתאום הכול נהיה מעט רגוע יותר.

נושא רפואת היער סיקרן אותי בעבר ונזכרתי בן שוב בעקבות כתבה אודות חוקרים ישראלים שבדקו וחקרו נושא זה.

[ראו כתבה ששמה "רפואת יער מקבלת ביסוס: למה פרופ' גרוטו משוכנע שכדאי לחבק עצים?" מאת איתן גפן |11.09.25 | 07:09 YNET. זהו מחקר קליני שכלל 500 משתתפים, ומדווח על פי הכתבה כי פרוטוקול מובנה של "רפואת יער" מפחית באופן מובהק את רמות המתח. התוצאות הדגימו ירידה ניכרת בקורטיזול ובמדדי המוח, לצד שיפור ביכולת הקוגניטיבית והתמודדות עם מצבי לחץ. מצויין כי המחקר, נערךעל ידי פרופ' איתמר גרוטו, , יחד עם ד"ר אפרת דנינו והיזמת גליה בן חיים].

יער בשלכת: צייר הצייר הצפתי רוברט רוזנברג

רפואת היער (Forest Medicine) צמחה מהמושג היפני "שינרין-יוקו" (Shinrin-yoku), ומהווה מדע בינתחומי חדש החוקר את ההשפעות המיטיבות של סביבות יער על בריאות האדם. בעידן שבו רמות הלחץ ומחלות שאינן מידבקות נמצאות בעלייה מתמדת, רפואת היער מציעה גישה מונעת ומשלימה לשיפור הרווחה. מחקרים רבים הראו כי חשיפה לסביבות יער, באמצעות טבילה ביערות פיזיים מביאה לשיפור משמעותי בתפקוד מערכת החיסון, הפחתת הורמוני לחץ, ייצוב מערכת העצבים האוטונומית, הפחתת לחץ דם, שיפור מצבי רוח ואיכות שינה. חלק ניכר מהשפעות אלו מיוחס לחומרים אורגניים נדיפים, המכונים פיטונצידים, הנפלטים מעצים ונספגים בגוף האדם.

נשאל כאן תחילה, האם החומרים הנדיפים זה רק “בראש שלנו” או שמשהו ממשי נכנס לנו לגוף ומשפיע? ואז נשיב: כן, נכנס. העצים פולטים “קוקטייל” של מולקולות ריח דקות שנודדות באוויר, אנחנו שואפים אותן, וחלקן מגיעות ממש לדם ולמערכות הגוף. במדע קוראים להן תרכובות אורגניות נדיפות ובאנגלית נהוג לכנותן Phytoncides או VOCs ברשימות המקורות.

להלן נסביר בגובה העיניים מהן המולקולות האלה, איך מודדים אותן בגוף, אילו עצים עשירים באילו חומרים, ומה יודעים (ובה עדיין לא יודעים) על ההשפעות שלהן על נשימה, מערכת העצבים, מערכת החיסון, מצב רוח ושינה.

קרא עוד »

מפגש עם שי אלכסנדרוני, אמן רב תחומי, בתערוכתו "משכנות (לא) שאננים"

נכתב ע"י פרופ' לוין

שי אלכסנדרוני הוא אמן רב תחומי פורה. הכרתי אותו לאחר שיצר עימי קשר בשלהי 2017 או אולי 2018 . הוא התעניין בהרצל ובאישיותו ובאותה תקופה פרסמתי באתר שלי בבלוג "מחשבות" [ joseph-levine.co.il ] כתבה על הפיליטון של בנימין זאב הרצל [שניחן בחוש הומור מפותח] "הריפוי מן המרה השחורה". "לא מתעניינים יותר בהרצל" קבל אז בצער.

מאז ליויתי אותו רבות בפרוייקטים שונים שיצר. לאחרונה פרסם ספר מעניין בשם "העיר" ואף יצר דגם של עיר/עיירה מיציקות טיח, גבס, עץ גולמי, קרטון מצופה, פסי מתכת דקים, קצף מוקצף, בד רשת מדבקות נחושת, צמר פלדה ועוד.

המגע החומרי בעיר איננו קישוט, הוא כמין מערכת תיעוד. כל תיקון או טלאי באחד מהבנים נרשם כצלקת גאה. לוח־פח שהוברג מעל חור חלון נעשה “ביטוח” מפני הגשם, אך גם הצהרה אסתטית. כך נולדת שפה חזותית המאחדת בין נסיבות החיים ויחסי הגומלין בין התושבים לבין שאיפת הצורה. ראו, בעיר הזאת האסתטי והפונקציונלי אינם אויבים!! הם בני־ברית הנפגשים במלאכה!

משכנות (לא) שאננים. עבודתו של האמן שי אלכסנדרוני. גלרייה 5BY אוצר: ניר הרמט

זו עיר/עיירה אמורפית לכאורה. כמן עיר פליטים בכל מקום ובשום מקום. העיר נדמת כנטושה או כנרדמת או כזו שתושביה מסתגרים בבתיהם או אולי מסיבה עלומה אחרת. העיר מורכבת מבתים "זרוקים" נעדרי חן מחד אך מושכים את העין מאידך וניכר שצמחו בסדר לא סדר. סדר לכאורה לא מאורגן אך כפי הנראה עם כללים משלו.

סיפרתי לשי את הסיפור המסופר מפה לאוזן על הפסיכולוג ההתפתחותי ז'אן פיאז'ה. פסיכולוג נודע זה היה מכין בחדר העבודה שלו ערמות של ספרים רבות עם כמעין סמטאות למעבר ביניהן, כהכנה למאמרים שכתב. משבאה עוזרת הבית החרוצה לנקות, פלטה כנראה את המשפט "אוף, איזה בלגן" והחזירה את הספרים למדפים יוצרת "סדר סדר". משנכנס פיאז'ה לחדר חשכו עיניו. "יש סדר ויש סדר" נזף בה קשות. הסדר שלי הוא "סדר של החיים". ואכן העיר של שי אלכסנדרוני מסודרת בסדר של החיים. סדר מקומי של האנשים.

שי הרחיב עימי בשיחה אודות מה יוצר סדר מרחבי שכזה. "מחד אלו צרכי המגורים ,טיב השטח הצמחייה, קרבה למקורות מים ועוד, אך מאידך גם ההיררכיה ויחסי הכוח בין התושבים, דרגת קרבת המשפחה ועוד"

"מעניין" השבתי והרחקתי עימו למערות העטלפים. מחקר אודותם הראה שבמבנה מוחי בשם "ההיפוקמפוס" מאוחסנים מחד היבטים של מיקום ומבנים גיאוגרפיים, אך יש בהיפוקמפוס גם איחסון של יחסי גומלין עם עטלפים אחרים או של ההיררכיה החברתית והקרבה המשפחתית, ואפשר וזה נכון גם למינים אחרים ואפילו לגבנו בני האדם. "הנה לך" איתגרתי אותו קלות "הרי במוחך ובמוחי מבנה מקביל לעיר שלך". שי חייך בסלחנות, והציע לי אספרסו וכוס מים קרים כמו לצנן אותי.

שי אלכסנדרוני ועירו

ואם נחזור לעיר הרי שבמבט ראשון העיר הבנויה מפסיפס חומרים, הפורשת את עצמה על פני שולחן העץ היא הריסת־עולם. מבנים סדוקים, טלאים, קורות נטויות, חלונות חתוכים ביד גסה ומשטחי טיח מחוספסים. במבט שני נטען זוהי מערכת מסודרת להפליא, לא סדר של תקן ותשריט, אלא סדר וֶרנאקוּלרי, כזה הנולד מן היד, מן השכנים, מן האלתור המתמשך. העיר הזאת אינה “מתוכננת”; היא מתכננת את עצמה תוך כדי החיים.

הטקטוניקה הבסיסית נשענת על פעולת “הוספה”, לא החלפה. בית קטן מקבל גגון, אליו נצמדת מרפסת; מתחתיה נדחף שולחן־עזר שהופך פתאום למחסן; בין שניהם נותר מרחב צר שהוא כבר סמטה. כך נרקם רצף של חדר, מרפסת, סף, סמטה. רצף קלאסי של עיר חיה. הגיאומטריה איננה אורתוגונלית; היא לוקטת שאריות: מלבן שנלעס, עיגול שחצי ממנו קועקע, משולש שמצא את מקומו רק משום שמישהו היה צריך מדרגה. מתוך האי־סדירות נוצרת קריאות: חזיתות פונות זו אל זו בזוויות קטנות, מגדירות כיסי־מרחב שנראים כשווקים זעירים או כמפרצי מפגש.

הצפיפות בעיר אטען, אינה חנק אלא מכשיר חברתי. הפתחים, גם כשהם לא סימטריים, מכוונים מבט אל מבט. פלטות, מדפים, מדרגות צרות, גשרים מאולתרים, כל אלה יוצרים מרחב חצי־ציבורי שבו מתנהלים מוסר הרחוב והכלכלה הזעירה. העיר ממדלת התנהגות, היא מזמינה הליכה איטית, פלאנריזם [ראה כתבה אודות פלאנריזם בבלוג שלי הנזכר למעלה] עצירה, שיחה קצרה, מסירה מיד ליד.

פלטת השולחן השחורה היא קו־המים, הכיכר והאדמה כולם יחד. השולחן הופך לטופוגרפיה ניטרלית המאפשרת לכל מבנה לעמוד “על אחריותו”, בלי קירות תומכים חיצוניים. זה חושף את החוקיות. כל יחידה נסמכת על מינימום תמיכה ומקסימום הסתגלות.

העיר מלמדת שיעור באקולוגיה של אמצעים: אין “פסולת”, יש חומר בהמתנה לשימוש הבא. לעיתים המינימום הופך לצורה. זו אינה דלות, זהו גיבוב המניב יופי עקשני. כך מתברר שסדר וֶרנאקוּלרי [מקומי] איננו “חוסר סדר”; הוא המתמטיקה של הקיים־ביד, פתרון על תנאי, אבל פתרון.

מה דעתכם? הניתן ליצוק לעיר העולה מן הדגם חוקים ?

הנה אציע חמישה חוקים:

חוק התוספת הרציפה: אין פרויקט מתוכנן מראש; יש תהליך. בינוי כשרשרת החלטות קטנות, הפיכות.

חוק החומר המדבר: תיקון גלוי עדיף על הסתרה

חוק הצפיפות המחוררת: בינוי צמוד אך מחורר בפתחים קטנים ורבים; כך זורמות גם רוחות, גם אנשים, גם מידע.

חוק הפרטיטורה המקומית: העיר מתנהלת כמוזיקה של שכנות, כל מקצב־מבני (משפחה של טיפוסי בתים) חוזר בוואריאציות לאורך הרחוב.

כיצירה, הדגם הזה מציע מבט נדיר: הוא אינו מדמה גראפית עיר, אלא מפעיל את האינטליגנציה העירונית בגוף, בטיח, בבורג, בשבב עץ. הוא מזכיר לנו שהשפה הוֶרנאקוּלרית איננה “סגנון עוני”; היא שיטת־חשיבה. אמנים ואדריכלים נפגשים כאן על אותו משטח: האמן מגן על חירות האלתור; האדריכל מנסח את חוקיותו כדי שאולי זה יוכל לעבוד גם מחוץ לגלריה.

משכנות (לא) שאננים. עבודתו של האמן שי אלכסנדרוני. גלרייה 5BY אוצר: ניר הרמט

אודה ולא אבוש שלא התאפקתי ולהשוואה, אציע לקורא לתפוס את העיר הדמיונית של שי אלכסנדרוני המופיעה בתמונות דרך ציר “וֶרנאקולרי, תוספתי, תיקוני”, ולמקם אותה לצד שני דגמי עיר אחרים בני-זמננו שהוצגו במוזיאונים מובילים ואשר מאירים היבטים אחרים.

הדגם האחד הוא של בודיס איסק קינגלז: City Dreams (MoMA)

Bodys Isek Kingelez – City Dreams (MoMA)
The Museum of Modern Art. (2018). Bodys Isek Kingelez: City Dreams [Exhibition]. New York, NY.

קינגלז בנה עיר-חזון מצעצועים, קרטונים וחומרי פלסטיק. כמוהו, גם כאן העיר עשויה “מכל מה שיש”, אך בעוד קינגלז ליטש והעלה את החומר למיתולוגיה אופטימית של מודרניות אפריקאית צבעונית, העיר של שי אלכסנדרוני שומרת על פצעי העבודה: טיח קרוע, הדבקות גסות ותיקונים גלויים. שתי העבודות מציעות כל אחת בדרכה אוטופיה חומרית, אך זו של שי אלכסנדרוני היא אוטופיה של תיקון מתמשך, לא של זוהר. במילים אחרות, אם קינגלז ניסח את אוטופיית העיר הזוהרת, העיר הדמיונית של שי אלכסנדרוני מציגה שפת בינוי עממית שמסבירה את עצמה, משרטטת אפשרות לעיר הוגנת, בנויה לאט, משתפרת ללא בושה, וחיה תמיד באמצע הדרך.

הדגם של בודיס איסק קינגלז: City Dreams (MoMA)

הכיתוב באתר המוזיאון מצטט את קינגלז: "בלי מודל, אתה לא נמצא בשום מקום. אומה שלא יכולה ליצור מודלים היא אומה שלא מבינה דברים, אומה שלא חיה" , כך דברי האמן בודס איסק קינגלז (1948-2015) . לאחר עצמאותה של זאיר מבלגיה, קינגלז יצר פסלים של מבנים וערים דמיוניים ששיקפו חלומות עבור ארצו, היבשת שלו והעולם כאלטרנטיבה אופטימית לחוויה האישית שלו בחיים העירוניים בעיר הולדתו קינשאסה, שצמחה באופן אקספוננציאלי ואורגני עם תכנון ותשתיות עירוניות שלעתים קרובות לא הצליחו לעמוד בקצב. היצירה התוססת והשאפתנית של קינגלז נוצרה ממגוון מדהים של חומרים יומיומיים וחפצים שנמצאו – נייר צבעוני, אריזות מסחריות, פלסטיק, פחיות סודה ופקקי בקבוקים – כולם מיועדים מחדש ומסודרים בקפידה. בצילום Ville Fantôme, אחד מפסלי העיר הגדולים של קינגלז. נציין כי התערוכה של קינגלז במוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק, אורגנה על ידי שרה סוזוקי כאוצרת, עם הילרי רדר כעוזרת אוצרת, המוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק.

הדגם השני הוא של האמנית:

שרה סיזה (Guggenheim; Tate)

Sarah Sze – Timelapse (Guggenheim Museum)
Solomon R. Guggenheim Museum. (2023). Sarah Sze: Timelapse [Exhibition page]. New York, NY.

סיזה בנתה קונסטלציות מרחפות של אובייקטים יומיומיים שנראות כערים זעירות. הדמיון עם עבודתו של שי אלכסנדרוני הוא בתפיסת ה“עיר כאינטליגנציה חומרית”; השוני – אצל סיזה זו דינמיקה קוסמית, ואילו אצל שי אלכסנדרוני זוהי תכנית אב אינטימית ורניקולרית של סמטאות, פתחי ניקוז וגשרים.

שרה סזה: קיטועי זמן Timelapse , התערוכה בגוגנהיים ניו-יורק אורגנה על ידי קיונג אן, אוצרת עמיתה, אמנות אסייתית.

שרה סזה (נולדה ב1969, בוסטון) צמחה כאמנית בשנות ה-90 של המאה ה-20, ובנתה שפה חזותית מובחנת המטשטשת את הגבולות בין מדיומים שונים הכוללים ציור, פיסול, סאונד, הדפס, רישום, וידאו ואדריכלות, והיא מאתגרת את הסף בין הדיגיטלי לאנלוגי, בין המישוש לדמיון, בין הקבוע לארעי.

הכיתוב באתר המוזיאון מציין כי העבודה בצילום [Timelapse] נכללה בתערוכת יחיד בה יצרה סזה סדרה של מיצבים תלויי מקום השוזרים שובל של גילוי דרך חללים מרובים בבניין האייקוני של גוגנהיים על שם פרנק לויד רייט. בחוץ גלשה התערוכה אל המרחב הציבורי שמעבר לכותלי המוזיאון. בדמיון המחודש של סזה, הארכיטקטורה האייקונית של המורשת העולמית של אונסק"ו הפכה לשעון ציבורי בתזכורת לכך שקווי זמן נבנים באמצעות חוויה וזיכרון קולקטיביים. במילותיה של סזה: "עבודותי הן…התבוננות על האופן שבו אנו מסמנים את הזמן וכיצד הזמן מסמן אותנו".

טירופו של הריבון האבסולוטי: על שיגעון, כוח ומנגנוני התמודדות מדינתיים היסטוריים

נכתב ע"י פרופ' לוין

בכתבה זו נבחן את ההצטלבות המורכבת בין בריאותם הנפשית של שליטים אבסולוטיים לבין יציבותן ותפקודן של המערכות המדיניות התלויות בהם. נציג את הטירוף המלכותי לא רק כפתולוגיה קלינית אישית, אלא גם ככוח דינמי שמשמש הן כגורם הרסני והן, באופן פרדוקסלי, כזרז להתאמות מוסדיות. הניתוח יחשוף דפוסים חוזרים של טראומה, כוח בלתי מרוסן, והתמודדות חברתית מגוונת – החל מהדחה אלימה ועד לרפורמה חוקתית. הדוגמאות ההיסטוריות ממחישות כיצד "שיגעון" נתפס ומנוהל, ובכך הוא משמש הן כביטוי למחלה והן ככלי פוליטי לעיצוב גורלן של מדינות ואף אימפריות.

מבוא: גורלות מצטלבים של כתר ותודעה

הכוח האבסולוטי, על אף שהוא נתפס כשיא השליטה, טומן בחובו לחצים פסיכולוגיים ייחודיים המעצבים באופן דרמטי את תודעת הריבון. בידוד מוחלט, אחריות כבירה, היעדר משוב ביקורתי קונסטרוקטיבי, ואיום מתמיד מפני קנוניות – כל אלה יוצרים סביבה שעלולה להחריף פגיעויות פסיכולוגיות קיימות או לעורר חדשות. ה"כלוב המוזהב" של השלטון האבסולוטי, בעודו מציע שליטה אולטימטיבית, יוצר לעיתים קרובות אצל השליט סביבה של פגיעות פסיכולוגית קיצונית, הממירה חרדות אישיות למדיניות המדינה. כאשר אין גורמים חיצוניים שיאזנו את מעשיו של השליט, או קולות פנימיים שיביעו התנגדות, מחשבותיו או פחדיו האישיים יכולים להתרגם ישירות למדיניות. היעדר לולאות משוב מתקנות פירושו שסימנים מוקדמים של מצוקה נפשית עלולים לצאת מכלל שליטה, ולהתעצם על ידי היקף הכוח. האיום המתמיד של התנקשות או הדחה, גם אם הוא מדומיין, מחזק את הבידוד והפרנויה, ויוצר נבואה המגשימה את עצמה של חשד ואלימות.

להלן נבחן שורה של דמויות היסטוריות מגוונות, החל מפרס הקדומה, בבל, סין, האימפריה הרומית, דרך אירופה של ימי הביניים והעת החדשה, האימפריה העות'מאנית, ועד לירדן ורוסיה המודרניות. זוהי פנורמה כרונולוגית רחבה, מהמאה ה-6 לפני הספירה ועד המאה ה-20 לספירה, המדגימה את מגוון התגובות החברתיות לטירוף מלכותי. הניתוח יתבצע דרך עדשה כפולה: האחת, בחינה נוירופסיכיאטרית (במידת האפשר ובזהירות המתבקשת באבחון רטרוספקטיבי), והשנייה, התייחסות ל"שיגעון" כתופעה פוליטית. נבחן כיצד חוסר יכולת נפשית, בין אם אמיתית ובין אם נתפסת, נוצלה, הוסתרה או קיבלה מעמד רשמי על ידי גורמים שונים במדינה – אצולה, צבא, סמכויות דתיות ופרלמנטים.

קרא עוד »

החשיבות הלא תסולא בפז של פרסומי דוחות מקרה

נכתב ע"י פרופ' לוין

דיווחי מקרה תופסים את שכבת היסוד של פירמידת הראיות; לעתים קרובות הם הניצוץ שמצית חקירה פורמלית כאשר מערכי נתונים גדולים עדיין לא קיימים. בעוד שניסויים אקראיים מבוקרים (RCTs) הם הכרחיים להסקת סיבתיות, הם אינם יכולים להקדים את הזיהוי הקליני של תופעה. מבחינה היסטורית, הרופא הקנדי וויליאם אוסלר ,"אבי הרפואה המודרנית", קרא לרופאים "לשים לב ולתעד את היוצא דופן", והדגיש את הכוח היוריסטי של תצפיות בודדות.

סר ויליאם אוסלר  [1849-1919]   

נתחיל בסקירת תכנם של שלשה מאמרים בנושא:

האחד הינו של: קארי, ג'יי סי (2006). חשיבותם של דיווחי מקרה בקידום הידע המדעי הרפואי. כתב העת האמריקאי לגנטיקה רפואית.

Carey, J. C. (2006). Significance of case reports in the advancement of medical scientific knowledge. American Journal of Medical Genetics Part A, 140A(19), 2131-2134

מאמר קצר זה בוחן את תפקידם של דיווחי מקרה במדע הרפואה ואת מגמות הפרסום שלהם.

מחקר זה בוחן את פרסומם של דיווחי מקרה בספרות הרפואית, תוך הטלת ספק בשכיחותם, בטרמינולוגיה ובסיווגם. המחבר סקר 25 כתבי עת בולטים כדי להעריך את הפרסום של דוחות מקרה. המחקר הציע מערכת סיווג לדיווחי מקרים בתחום הגנטיקה האנושית, ותמך במחקר נוסף על תפקידם במדע הרפואה. המאמר מציין כי דוחות מקרה מתעדים תצפיות קליניות בודדות ויכולים לחשוף עקרונות ביולוגיים כלליים, אך יכולתם להסיק ידע משתנה. כי לדיווחי מקרה יש מסורת עשירה, אך לפעמים הם נתפסים כאנקדוטליים, אם כי הם יכולים להגדיר מחלות חדשות ולהעלות השערות.

כך, תוכן העניינים של 25 כתבי עת בולטים נבדק מיולי עד אוקטובר 2005 בכדי לקבוע את הכללתם של דיווחי מקרה. 32% מכתבי העת הנסקרים פרסמו באופן קבוע דוחות קליניים, בעוד ש-36% מפרסמים אותם בפורמט שונה, ו-32% אינם מפרסמים אותם כלל. הפרסומים השתמשו במונחים שונים כדי לתייג דיווחים על מקרה בודד. במאמר הוצע סיווג לדיווחי מקרה, המסווג אותם על סמך תרומתם לאטיולוגיה, פתוגנזה ואבחנה מבדלת.

הצורך במערכת סיווג לדיווחי מקרים נובע מכמה סיבות מרכזיות המודגשות במאמר:

הערכת ראיות: מערכת סיווג מאפשרת הערכה טובה יותר של המשמעות של דיווחי מקרה בהקשר של ידע מדעי. זה עוזר להבחין בין סוגים שונים של דיווחי מקרה, במיוחד מבחינת תרומתם להבנת אטיולוגיה ופתוגנזה, הנחשבים משפיעים יותר מקטגוריות אחרות.

ארגון ידע על ידי סיווג דיווחי מקרה, מאפשר לחוקרים ולקלינאים לארגן ולאחזר מידע בעל ערך בצורה יעילה יותר. ארגון זה מסייע בהבנה כיצד תצפיות בודדות יכולות להוביל לתובנות רחבות יותר לגבי מצבים ותסמונות.

סיווג מוגדר היטב יכול לקדם דיאלוג ומחקר לגבי תפקידם של דיווחי מקרה בספרות המדעית. זה הופך חשוב במיוחד מכיוון שמגמות הפרסום מראות ירידה פוטנציאלית בדיווחי מקרה, למרות יכולתם להדגיש ממצאים חדשים בתצפיות מטופלים.

מערכת סיווג מוסיפה ערך חינוכי, במיוחד עבור סטודנטים, מתמחים ועמיתים בהכשרה רפואית. זה עוזר להם להבין את ההשלכות של סוגים שונים של דוחות ואת החשיבות של תצפיות קליניות בקידום הידע הרפואי.

כתבי עת שונים משתמשים במונחים שונים לדיווחי מקרה, מה שעלול ליצור בלבול בספרות. סיווג סטנדרטי יכול לעזור לאחד את הטרמינולוגיה, ולהקל על מתרגלים וחוקרים לתקשר ביעילות.

בסך הכול, יישום מערכת סיווג מדגיש את ערכם של דיווחי מקרים בתחום הרפואי ומשפר את התועלת שלהם בהקשרים קליניים ומחקריים.

היתרונות העיקריים של דוחות מקרה, כפי שנדון במאמר, כוללים:

זיהוי מצבים חדשים: דיווחי מקרה יכולים להוביל לזיהוי תסמונות או מחלות חדשות. המצגת הייחודית של מטופל בודד יכולה לספק תובנות קריטיות שאולי לא ניכרות במחקרים גדולים יותר.

יצירת השערות: הם יכולים לעורר מחקר נוסף על ידי הצעת השערות חדשות לגבי מנגנוני מחלה, תגובות טיפול או תוצאות חולים. היבט חקר זה תורם להתקדמות הידע הרפואי.

תועלת חינוכית: דוחות מקרה משמשים ככלי למידה רבי ערך עבור סטודנטים לרפואה, מתמחים ומתרגלים. הם ממחישים תרחישים קליניים בעולם האמיתי ומשפרים את המיומנויות הקליניות באמצעות בחינה מפורטת של מקרים ייחודיים.

שיתוף ניסיון קליני: הם מקלים על שיתוף חוויות קליניות ייחודיות בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות. חילופי דברים אלה יכולים לעזור ליידע את התרגול ולעודד למידת עמיתים בתוך הקהילה הרפואית.

פירוט עשיר: דוחות מקרה מספקים לעתים קרובות מידע מעמיק על מצגות מטופלים, אבחון, טיפולים ותוצאות, שיכול להיות שימושי להבנת מצבים קליניים מורכבים או נדירים.

משמעות קלינית: במקרים מסוימים, דוח מקרה מתועד היטב יכול להוביל להבנה טובה יותר של יעילות הטיפול או ההיסטוריה הטבעית של מחלות, במיוחד כאשר עיצובי ניסויים קליניים סטנדרטיים אינם מעשיים.

לסיכום, דוחות מקרה ממלאים תפקיד מכריע בקידום מדע הרפואה, שיפור החינוך הקליני ומתן דיווחים עשירים ומפורטים שיכולים ליידע מחקר עתידי ופרקטיקה קלינית.

קרא עוד »

נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים כתוספת לחיזוק הטיפול המקובל בסכיזופרניה: האמנם?

נכתב ע"י פרופ' לוין

ככלל, נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים הינם טיפולים בחומרים אלטרנטיביים שונים החורגים מהתרופות המסורתיות.

נוטרצאוטיקלים [Nutraceuticals] הם מוצרים שמקורם במקורות מזון האמורים לספק יתרונות בריאותיים נוספים מעבר לתזונה בסיסית. אלה יכולים לכלול מזונות מלאים, מזונות מועשרים, תוספי תזונה ומשקאות פונקציונליים. לעתים קרובות משמש כדי לנסות ןלעזור למנוע או לנהל מחלות כרוניות, nutraceuticals אמורים לשלב ערך תזונתי עם תכונות מרפא. הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .

פיטוצאוטיקלים [Phytoceuticals] הם תת-קטגוריה של חומרים מזינים שמקורם באופן ספציפי בצמחים. הם מכילים פיטוכימיקלים ביו-אקטיביים – כמו פוליפנולים, פלבנואידים ותרכובות צמחיות אחרות – שמאמינים שיש להם השפעות טיפוליות. מוצרים אלה משמשים לעתים קרובות ברפואה משלימה ואלטרנטיבית לתמיכה בבריאות ולמניעת מחלות, תוך מינוף התכונות הרפואיות האפשריות הטמונות בתמציות צמחים. גם כאן הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .

בכתבה זו בהסתמך על המאמר למטה מ2025 נדווח על יעילותם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים כתוספות לטיפול המקובל בסכיזופרניה. כמובן שאין לקחת שום תוסף ללא יעוץ רפואי פסיכיאטרי מוסמך ואין לראות בכתבה המלצה כלשהי לקחת איזשהו תוסף.

Fornaro M., Caiazza C., Billeci M., Berk M., Marx W., Balanza-Martinez V., De Prisco M., et al. Nutraceuticals and phytoceuticals in the treatment of schizophrenia: a systematic review and network meta-analysis “Nutra NMA SCZ”. (2025)  Molecular Psychiatry,  30  (1) , art. no. 114500 , pp. 168-187.

מאמר זה בחן את תפקידם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים בטיפול בסכיזופרניה באמצעות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. בעצם הוא דן בטיפולים אלטרנטיביים שונים לסכיזופרניה החורגים מהתרופות המסורתיות. המחברים מנתחים את היעילות של תרכובות טבעיות אלה בטיפול בתסמינים עמידים לטיפול.

קרא עוד »

הציר מעי-מוח והשפעתו על ההפרעות הנפשיות

נכתב ע"י פרופ' לוין

בכתבה זו אעבור על שלושה מאמרים משנת 2025 הדנים בציר המעי-מוח והשפעתו על ההפרעות הנפשיות. [נדגיש כי ההצעות שיובאו לטיפול תזונתי ו/או פרוביוטי הינן כתוספת לטיפול הרפואי והפסיכיאטרי המקובל שמומלץ יילקחו רק לאחר התייעצות עם גורם רפואי מוסמך ולא במקום הטיפול הרפואי המקובל]

ציר המעי-מוח: איור הרעיון בעזרת AI

נגדיר תחילה את המושגים מיקרוביום פרביוטיקה ופרוביוטיקה:

המונח "מיקרוביום" מתייחס לאוסף של כל המיקרואורגניזמים – כולל חיידקים, וירוסים, פטריות ומיקרובים אחרים – והחומר הגנטי שלהם שחי בסביבה מסוימת. לדוגמה, המיקרוביום האנושי מקיף את המיקרובים שמאכלסים את המעי, העור, הפה וחלקים אחרים בגוף, ויש לו תפקיד מפתח בתפקודים כמו עיכול, ויסות מערכת החיסון ואף השפעה על מצב הרוח וההתנהגות.

"מיקרוביום המעי" מתייחס לקהילת המיקרואורגניזמים — כולל חיידקים, נגיפים, פטריות ומיקרובים אחרים — והחומר הגנטי שלהם השוכנים במערכת העיכול. מיקרואורגניזמים אלה ממלאים תפקידים קריטיים בפירוק מזון, סינתזה של ויטמינים, ויסות מערכת החיסון והגנה מפני פתוגנים מזיקים. האיזון והגיוון של החיידקים הללו חיוניים לשמירה על הבריאות הכללית של המעי, ויכולים להשפיע על היבטים שונים של בריאות האדם, מעיכול ועד רווחה נפשית.

פרה-ביוטיקה:
פרה-ביוטיקה היא סוג של מרכיב מזון שאינו ניתן לעיכול — שלעתים קרובות מצוי בסיבים תזונתיים כמו אינולין ופרוקטו-אוליגוסכרידים — שמשפיע לטובה על המאכסן על-ידי גירוי סלקטיבי של גדילה ו/או פעילות של חיידקי מעיים מועילים. תרכובות אלה עוברות דרך החלקים העליונים של מערכת העיכול ללא עיכול, ומגיעות למעי הגס, שם הן משמשות כמזון לפרוביוטיקה, מה שעוזר לשמור על איזון בריא במיקרוביום המעי.

להלן מספר דוגמאות למזונות פרה-ביוטיים המסייעים להזין חיידקי מעיים מועילים:

שורש עולש: מקור עליון לאינולין, סיב פרה-ביוטיקה.

שום: מכיל אינולין ופרוקטואוליגוסכרידים, המקדמים פלורת מעיים בריאה.

בצל: מספק סיבים פרה-ביוטיים התומכים בחיידקים מועילים.

כרישה: בדומה לבצל, הם מוסיפים תרכובות פרה-ביוטיות לתזונה.

אספרגוס: מציע סיבים המסייעים לעורר את הצמיחה של חיידקים מועילים.

בננות: במיוחד כאשר מעט ירוק, הם מקור טוב של עמילן עמיד.

ארטישוק ירושלמי: גם עשיר באינולין, עוזר לשפר את בריאות המעי.

דגנים מלאים: שיבולת שועל, שעורה וחיטה מלאה מכילות סיבים שמשמשים כפרה-ביוטיקה.

שילוב מזונות אלה בתזונה שלכם יכול לתמוך באיזון בריא של חיידקי המעי

פרוביוטיקה:
פרוביוטיקה מורכבת ממיקרואורגניזמים חיים אשר, כאשר הם ניתנים בכמויות נאותות, מעניקים יתרונות בריאותיים למארח. בין הזנים הפרוביוטיים הנפוצים זנים של לקטובצילוס וביפידובקטריום. בדרך כלל צורכים אותם באמצעות מזונות מותססים או תוספי תזונה, והם עוזרים לתמוך בבריאות המעי על-ידי שיפור מאזן חיידקי המעי. הנה כמה דוגמאות למזונות פרוביוטיים:

קרא עוד »

פרשנות ספקולטיבית לתערוכתה של נטע ליבר שפר "על תקוות וחלופות אחרות" במוזיאון תל אביב

נכתב ע"י פרופ' לוין

לאחרונה נשאו אותי רגלי למוזיאון תל אביב

לתערוכתה של נטע ליבר שפר ילידת 1972 בישראל , זוכת פרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות ופרס ע"ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית־ריאליסטית. בין לבין אף שמעתי חלקים מהדרכה שנשאה באותה עת אודות תערוכתה ותכניה במוזיאון.

אגב לפי האינפורמציה באינטרנט ב-2018 נטע הציגה את תערוכת היחיד "שדים מרוסנים למחצה" בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי. התערוכה, כללה רישומי ענק שמתארים וכאילו מנסים לשחזר את הקליניקה של זיגמונד פרויד בווינה.

ב-2019 הציגה במוזיאון על התפר בירושלים תערוכת יחיד – "המאוים", המתבססת על מאמר בשם זה של פרויד. התערוכה כללה 9 איורי שמן של מסכות מוות ורישומי פחם גדולים, בהם היא לכדה את שארית הזיכרון מהמת באמצעות דמותו במסכה.

וכאמור בימים אלו נטע ליבר שפר מציגה תערוכה במוזיאון תל אביב בשם : על תקוות וחלופות אחרות –מוזיאון תל אביב, אוצרות ענת דנון סיון עוזרת לאוצרת: נעמה בר-אור

באמצעות רישומי פחם על ניירות גדולים מאוד היא מציירת סירות שטות במרחב ריק נושאות מגוון דמויות משמעותיות מן העבר.

קרא עוד »

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית המתמקדת במערכת יחסים אינטימיים: סקירה של מאפיינים קליניים, מודלים קוגניטיביים וגישות טיפול

נכתב ע"י פרופ' לוין

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית המתמקדת במערכת יחסים אינטימית (באנגלית: Relationship Obsessive-Compulsive Disorder או ROCD) היא תת-סוג של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) שבמרכזה דאגות אובססיביות לגבי מערכות יחסים רומנטיות. הסובלים חווים ספקות מטרידים לגבי התאמת מערכת היחסים שלהם או לגבי "צדקת" רגשותיהם כלפי בן זוגם. להלן נביא סקירה כללית של המאפיינים הקליניים, מודלים קוגניטיביים-התנהגותיים והתערבויות טיפוליות הקשורות ל- ROCD.

בשנים האחרונות המושג של ROCD התפתח בספרות המדעית, בתקשורת ובחוגים טיפוליים. היא מאפיינת אנשים המפגינים עיסוק אינטנסיבי וספקות לגבי התאמת מערכות היחסים או בני זוגם הרומנטיים, מה שמוביל למצוקה משמעותית ולפגיעה בתפקוד היומיומי.

בעוד שנושאים קלאסיים של OCD כוללים דאגות כמו זיהום, סימטריה, פגיעה, מוסר ודת, ROCD מתמקד באובססיות הקשורות למערכות יחסים.

עם זאת, נציין כי קיימת ספקנות לגבי הלגיטימיות של ROCD כמצב קליני. יש הטוענים שזה רק משקף אתגרים נפוצים במערכות יחסים המוגזמות על ידי התקשורת והקלינאים, בעוד שאחרים תופסים את זה כצורה מתונה יותר של OCD שבה אנשים "פשוט קצת יותר מדי ממוקדים במערכות היחסים שלהם". יתר על כן, ישנן טענות כי ROCD הוא נדיר ומשפיע רק על מיעוט של הסובלים מ OCD. מחקר שנערך לאחרונה ובחן תת-סוגים שונים של OCD שופך אור על הדיונים האלה.

קרא עוד »

רשת ברירת המחדל המוחית והקשרה להפרעות פסיכיאטריות

נכתב ע"י פרופ' לוין

הקדמה

רשת ברירת המחדל מייצגת אוסף של אזורי מוח מבוזרים הפעילים באופן קוהרנטי בתדירות נחשמלית נמוכה במהלך מצב מנוחה פסיבי כאשר הפרט אינו מתמקד בגירויים חיצוניים (Raichle et al., 2001).

רשת ברירת המחדל פעילה במיוחד כאשר אדם עוסק בפעילויות אינטרוספקטיביות כגון חלימה בהקיץ, הרהור בעבר או בעתיד, או חושב על נקודת המבט של אדם אחר.

סוגים שונים של מדיטציה, כגון מיינדפולנס או מדיטציית תשומת לב ממוקדת, נמצאו כמפחיתים את הפעילות של רשת ברירת המחדל . פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה יכולה לעזור להרגיע את ה-רשת ברירת המחדל על-ידי קידום מצב ערני וממוקד יותר.

כאמור רשת ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ) היא רשת של אזורים במוח הפעילים במהלך מנוחה וחשיבה עצמית. אנשים עם הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD) מראים פעילות מוגברת או מופחתת ברשת ברירת המחדל ביחס לקבוצת ביקורת. פעילות רשת ברירת המחדל נקשרה לנטייה להרהורי רומינציה ב-MDD.

רשת ברירת המחדל היא רשת מוחית בקנה מידה גדול אשר בדרך כלל מושבתת על ידי הסטת הקשב לעבר תשומת לב חיצונית ומשימות קוגניטיביות מכוונות

ירידה בעוצמת הקישוריות במצב ברירת המחדל המוחית (הפעלת שת ברירת המחדל ) דווחה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). עם זאת, הספציפיות של ליקויי קישוריות רשת ברירת המחדל ב- PTSD בהשוואה להפרעת דיכאון מג'ורי (MDD), והרגישות של שינויים אלה לגורמי לחץ חריפים עדיין אינם ידועים.

ככלל הרשת ברירת המחדל מופעל כאשר איננו ממוקדים במשימה ספציפית. במקרים מסוימים, אנשים עם ADHD מתקשים למקד את תשומת הלב שלהם במשימות מכיוון שרשת ברירת המחדל שלהם פעילה יתר על המידה בהשוואה לאנשים ללא ADHD הפרעה זו.

מחקרים מצאו כי הפעילות ברשת ברירת המחדל מוגברת במהלך הרהור לא מסתגל, מה שעלול להחמיר תסמיני דיכאון. רשת ברירת המחדל נמצאה כמעורבת גם במספר מצבים אחרים, כגון אוטיזם, הפרעה דו קוטבית ואחרים.

לרשת מצבי ברירת המחדל יש פונקציות חיוניות רבות, כגון: השתקפות עצמית: רשת ברירת המחדל היא מרכז לפעילות של התייחסות עצמית – שבה אנו חושבים על עצמנו, על תכונות האישיות שלנו ועל מצבנו הרגשי. רשת ברירת המחדל מראה פעילות במהלך הרהורים על מי אנחנו ואיך אנחנו מרגישים.

רשת מצב ברירת המחדל היא כאמור שת מוחית בקנה מידה גדול הפעילה בעיקר במהלך מנוחה וחשיבה עצמית. הוא ממלא תפקיד קריטי בתפקודים קוגניטיביים כגון זיכרון, תיאוריה של הנפש [THEORY OF MIND] והתבוננות פנימית. עדויות הולכות וגדלות מצביעות על כך שסטיות בתפקוד רשת ברירת המחדל קשורות להפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות, כולל דיכאון, סכיזופרניה והפרעות חרדה. להלן נסקור את תפקיד רשת ברירת המחדל בתפקוד המוח ומעורבותה בפתופיזיולוגיה של מצבים נפשיים עיקריים.

רשת מצב ברירת המחדל (רשת ברירת המחדל ), שוהתה לראשונה על ידי רייכל ועמיתיו (2001) כוללת אזורי מפתח מוחיים כגון פיתול החגורה האחורי (PCC), הפרקונאוס, קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית הונטרלית והגבית (mPFC) והפיתול הפריאטו טמפורלי הזוויתי. רשת ברירת המחדל מעורבת בתפקודים קוגניטיביים הכמוונים פנימה, כולל זיכרון אוטוביוגרפי, חשיבה עצמית ונטליזציה. ועוד

(Marcus E. Raichle, Annual Review of Neuroscience Vol. 38:433-447 (Volume publication date July 2015)

בהתחשב בחשיבותם של תהליכים אלה בשמירה על בריאות הנפש, הפרעות ברשת ברירת המחדל הועלו כעומדות בבסיס הפרעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שונות (Buckner, Andrews-Hanna, & Schacter, 2008). כולל דיכאון, סכיזופרניה הפרעות חרדה ועוד. נדון גם בפוטנציאל של התערבויות נוירוטכנולוגיות מתפתחות לווסת את רשת ברירת המחדל כאסטרטגיה טיפולית.

קרא עוד »