ארכיון

חשיבות הנרטיב בחיי הנפש

נכתב ע"י פרופ' לוין

היכולת לבנות נרטיב – סיפור בעל מבנה ומשמעות – היא מאפיין ייחודי ובסיסי של החשיבה האנושית. בני אדם משתמשים בנרטיבים בכדי לארגן את חוויות חייהם לכדי משמעות, לזהות דפוסים ולהגדיר את זהותם. הפסיכולוג ג'רום ברונר (Bruner) הציע כבר בשנות ה-80 הבחנה בין חשיבה "פרדיגמטית" ל"נרטיבית", וגרס שלצד חשיבה לוגית-מדעית קיימת בחיינו גם צורת חשיבה נרטיבית שאינה ניתנת לצמצום לחשיבה לוגית. בהתאם לכך, גישת הפסיכולוגיה הנרטיבית רואה בבני האדם "מספרי סיפורים" מטבעם, וכי ההתנהגות והחוויה האנושית "רוויות משמעות" הבאה לידי ביטוי בסיפורים. במילים אחרות, בני אדם מתמודדים עם חוויותיהם על ידי עיצובן כסיפורים ומשמעות, בין אם בסיפורים שהם מספרים לאחרים ובין אם בסיפור הפנימי שהם מספרים לעצמם. יכולת זו חיונית לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה החברתית: נרטיבים משותפים מלכדים קבוצות, מעבירים ערכים תרבותיים ומניעים להתנהגות קבוצתית. להלן נבחן בהרחבה את חשיבות הנרטיב הן בחיי הנפש של הפרט והן בקרב קבוצות חברתיות. לשם כך נדון בתפקיד הנרטיב בעיצוב הזהות האישית והרווחה הנפשית, בחשיבות הנרטיבים הקולקטיביים ללכידות חברתית מחד וכמקור לפתירת קונפליקטים. נדון בפרספקטיבה אבולוציונית המשווה בין בני אדם לפרימטים, וכן ביישומים טיפוליים המבוססים על נרטיב. כמו כן נציע ניתוח ביקורתי של תפיסת "האדם כסיפור" ונצביע על מגבלותיה.

נרטיב וזהות אישית בחיי הנפש

הנרטיבים שאנו מספרים על חיינו ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחות זהותנו האישית ובבריאותנו הנפשית. לפי תאוריית הזהות הנרטיבית (McAdams, 1995) , כל אדם מעצב עם השנים סיפור חיים פנימי המתאר "כיצד הפכתי למי שאני" – סיפור אשר לא רק משקף את ניסיון החיים, אלא גם מעצב אותו (McAdams, 2013) . הנרטיב האישי מקנה תחושת אחדות והמשכיות לעצמי למרות השינויים והאירועים השונים שחווה האדם לאורך זמן. מחקרים אמפיריים רבים תומכים ברעיון שקוהרנטיות – עקביות ומשמעות – בנרטיב חיינו חיונית לבריאות הנפשית שלנו. למשל, מחקרים הראו כי אנשים המספרים את סיפור חייהם באופן קוהרנטי יותר נוטים לדווח על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים, וכן על פחות סימפטומים של דיכאון ופתולוגיה נפשית (Adler et al., 2016; Baerger & McAdams, 1999) .

מתאם דומה נמצא גם ברמת הסיפור של אירועי חיים בודדים: נרטיב מאורגן וברור של אירוע קשה נקשר לרווחה נפשית גבוהה יותר . בנוסף, היכולת לבנות סיפור קוהרנטי על חוויות שליליות תורמת לחוסן נפשי – היא יכולה לשכך את ההשפעה הנפשית של אירועים טראומטיים ולסייע בהתמודדות יעילה יותר עמם. מנגד, כשל בעיצוב נרטיב מגובש עלול לפגוע בתחושת הזהות: חוקרים מצאו כי בקרב אנשים עם הפרעות אישיות מסוימות (כגון הפרעת אישיות גבולית) הסיפורים האישיים נוטים להיות מקוטעים ולא עקביים, בהתאמה לתחושת זהות מפוצלת וחסרת לכידות (Jørgensen et al., 2012; Lind et al., 2020) . ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם ההנחה התיאורטית כי גיבוש סיפור חיים בעל רצף ומשמעות הוא מרכיב מרכזי בהתפתחות זהות אישית יציבה (Habermas & de Silveira, 2008).

אחת הדרכים להבין את תרומת הנרטיב לחיי הנפש היא באמצעות מושג ה"קוהרנטיות הנרטיבית" – מידת הסדר, ההיגיון והמשמעות שבסיפור חיינו או בסיפור אירוע מסוים. קוהרנטיות זו ניתנת לחלוקה לממדים כגון סדר כרונולוגי, הקשרי (ציון זמן ומקום), סיבתיות (הסבר כיצד האירועים השפיעו על חייו של האדם) ותמטיות (זיהוי נושאים ומשמעויות מרכזיות) .

חוקרים הציעו שקוהרנטיות נרטיבית היא רכיב מבני ראשוני הקושר בין נרטיבים לבין תפקוד פסיכולוגי תקין. כך, לא רק תוכן הסיפור חשוב, אלא גם האופן שבו הוא מאורגן ומשולב. לדוגמה, פול אדלר ועמיתיו סקרו מחקרים רבים ומצאו שרמת הקוהרנטיות של סיפור חיים שלם מנבאת רווחה נפשית טובה יותר – כולל שביעות רצון מהחיים גבוהה יותר ומיעוט תסמיני דיכאון – וזאת מעבר לתרומת גורמים אישיותיים אחרים (Adler et al., 2016) .עוד נמצא כי אנשים המסוגלים לספר סיפור מגובש על אירוע טראומטי שחוו מראים רמות נמוכות יותר של מצוקה פוסט-טראומתית; כתיבת סיפור המתאר ומעבד אירועי חיים קשים (כגון בפרוטוקול כתיבה אקספרסיבית של Pennebaker נמצאה כמפחיתה סימפטומים גופניים ונפשיים ותורמת לבריאות (Pennebaker & Seagal, 1999) . הקוהרנטיות הנרטיבית חשובה במיוחד כאשר מדובר באירועים שליליים: מחקרים מצאו שסיפורים על חוויות שליליות נוטים להיות מפורטים ומאורגנים יותר מסיפורים על אירועים חיוביים, ואצל גברים במיוחד – מידת הקוהרנטיות בסיפור אירוע שלילי הייתה מנבא חזק יותר של רווחה נפשי (Vanderveren et al., 2019) . מכאן, ארגון חוויות קשות בתוך סיפור בעל התחלה, אמצע וסוף – ובפרט הפקת משמעות אישית מהאירוע – עשוי לספק לאדם תחושת שליטה, לימוד וצמיחה מתוך המשבר (McLean & Pratt, 2006) .

בהתאם, התאוריה ההתפתחותית של הברמס ובלוק גורסת כי בשנות הבגרות המאוחרות מתפתחת יכולת "סינתזה של חיים" – חיבור האירועים לסיפור חיים קוהרנטי המאפשר גיבוש זהות בוגרת ושלמה (Habermas & Bluck, 2000) .

בנרטיבים האישיים לא רק הקוהרנטיות חשובה, אלא גם התמות והסוגות של הסיפור. דן מקאדמס וחוקרים אחרים הבחינו בין סוגי עלילות החוזרות בסיפורי חיים: למשל, סיפורי גאולה (Redemption) שבהם הפרט מתאר כיצד מתוך אירועי משבר וצער צמחה תוצאה חיובית או משמעות אישית עמוקה, לעומת סיפורי "קלקול " (Contamination) שבהם אירוע חיובי התקלקל או "הזדהם" והוביל לתוצאה שלילית (McAdams, 2006) . מחקרים מראים שסיפורי חיים בגוון "גאולתי" נוטים להיות קשורים לבריאות נפשית טובה יותר ולתחושת משמעות, בעוד שסיפורים מסוג "קלקול" קשורים יותר לדיכאון ולתחושת חוסר מוצא (McAdams et al., 2001; Adler et al., 2015) . במילים אחרות, לא רק לסיפור כשלעצמו יש השפעה, אלא גם לאופן שבו הפרט מפרש את מהלכי חייו – האם כסיפור של צמיחה מתוך מאבק, או כסיפור של הידרדרות ואובדן. גישה זו משקפת את האופן שבו הנרטיב משמש כמעין "עדשה" דרכה האדם רואה את עצמו: דרך סיפור חייו האדם מעניק משמעות לחוויות עבר, מזהה את הערכים והמטרות המנחים אותו, ומתווה כיוון להמשך דרכו בעתיד (McAdams, 2013). לכן, הנרטיב מהווה מרכיב מרכזי בתחושת הזהות האישית: הוא מספק תחושת לכידות פנימית ("אני אותו אדם לאורך הזמן למרות השינויים"), תחושת מטרה (לאור הסיפור שאני רוצה לחיות) ותחושת ערך (בהתאם למשמעויות שהפקתי מאירועי חיי). ללא נרטיב מאורגן, האדם עלול לחוות בלבול זהות, תחושה שהוא "לא מכיר את עצמו" או שחייו חסרי כיוון.

לסיכום חלק זה, הנרטיב בחיי הנפש הוא כלי נפשי מהותי שבאמצעותו אנו מעצבים את זהותנו ומווסתים את בריאותנו הנפשית. הוא מאפשר לנו להפוך רצף של אירועים וחוויות לסיפור בעל משמעות, וכך לתפוס את חיינו כשלמים ולא כפסיפס אקראי של רגעים. נרטיבים אישיים עקביים ובעלי משמעות נקשרים במחקרים רבים לחוסן נפשי, לרווחה סובייקטיבית גבוהה יותר, לתחושת זהות מלוכדת ואף לתפקוד חברתי חיובי יותר (Adler et al., 2016; McLean et al., 2007).

קרא עוד »

מושגי ההנאה וההבנה בפסיכותרפיה: חקירת שזירתם בגישות הטיפוליות השונות

נכתב ע"י פרופ' לוין

הנאה והבנה מבחינה פילוסופית

הבחנה בין הבנה ל-הנאה קיימת בהגות מאז ימי קדם, אך אין היא קו גבול דיכוטומי אלא מסילה כפולה שעליה נעה כל חוויה אנושית. כבר ב“פילבוס” אפלטון מציב את ἡδονή— עונג, כתנועה חולפת של החושים—מול ἐπιστήμη— ידיעה יציבה, הנטועה במישור האידאות. אף שעל פניו נדמה כי השתיים רחוקות זו מזו כמרחק עולם הנראה מן עולם המושכל, הרי שהדיאלוג חושף זיקה סמויה: העונג מפתה אך גם מסמא; ההבנה מאירה אך לא תמיד מחממת.

אריסטו, הלומד אך גם מבקר את מורו, מעדן את הקוטביות ב“אתיקה לניקומאכוס”: הנאה, הוא אומר, היא “תנועת-לוואי מושלמת” הנלווית לכל פעילות שמגשימה את הטֵלוס או את התכלית או את הטבע שלה (Aristotle, 1999). במילים אחרות—אי-אפשר לחוש הנאה אמיתית בלי שמניחים, גם אם בלא יודעין, יסוד מושגי של הבנה.

תפיסה זו מקבלת תפנית דרמטית בעידן הנאורות. עמנואל קאנט, ב“ביקורת כוח השיפוט” (Kant, 2000/1790), מנסח את רעיון ה“הנאה חסרת-העניין”: הנאה אסתטית איננה תלוית-תועלת; היא קמה כאשר הדימיון וההבנה מתמסרים האחד לשני במשחק חופשי ללא מטרה קוגניטיבית מוצהרת. בכך משרטט קאנט מדרג עדין: הנאה חושית-טהורה בתחתית, הנאה אסתטית במרכז, והבנה לוגית מֵעל—אך מדגיש שהמרחק ביניהן הוא יותר גשר מאשר תהום. עם זאת יש הטוענים כי ההנאה האסתטית ("היפה") אינה ממוקמת "במרכז" כשלב ביניים בין הנאה חושית להבנה לוגית במדרג היררכי פשוט. היא עומדת בפני עצמה כשיפוט סובייקטיבי אוניברסלי, המבוסס על משחק חופשי של היכולות הקוגניטיביות, בניגוד להנאה חושית (שסובייקטיבית בלבד) ולידיעה לוגית (שהיא אובייקטיבית וקונספטואלית). קאנט לא רואה בה מדרגה לוגית-קוגניטיבית אלא קטגוריה שונה של שיפוט. הקשר בין "גשר" ל"תהום" אכן משקף את העובדה שהיא מגשרת בין ממלכת הטבע (חושים) לממלכת החירות (מוסר/תבונה) מבחינה קאנטית, אך לא בהכרח מדובר במדרג ליניארי של "יותר הבנה".

ג’ון דיואי מוסיף קומה במאה ה-20 כשהוא טוען ב“אמנות כחוויה” (Dewey, 1934/2005) שהרגע האמנותי המלא הוא אחדות בלתי-נפרדת: העונג הוא צדו האימננטי של תהליך-ההבנה, וההבנה היא צדו הרפלקטיבי של העונג.

המסורת ההרמנויטית—מגאדמר ועד ריקר—משלימה את המהפך. בספרו “אמת ומתודה” גאדמר (2004/1960) תופס הבנה כהיתוך אופקים הדורש פתיחות חווייתית. בתפיסה זו ההנאה היא מנגנון-איתות שמגייס את שומע התשבץ, קוראת השיר או הצופה במחזה להרפות מהתנגדות ולעבור ממצב פרשני “חשדני” למצב פרשני “מאמין”. ההיסטוריה הרעיונית אם כן מתווה קו ברור: ככל שנעבור אל לב המאה ה-21, נראה שהסכימה הדואלית מפנה את מקומה לספירלה שבה הבנה והנאה מתדלקות זו את זו.

טיעון זה קיבל חיזוק אמפירי ברבע-המאה האחרונה עם עליית מדעי המוח הקוגניטיביים. תיאוריית “האנרגיה החופשית” של קרל פריסטון (Friston, 2010) מניחה כי כל מערכת ביולוגית—ובכללה המוח—שואפת לצמצם פער בין מודלים פנימיים לגירויים חיצוניים. כאשר חיזוי מצליח, משתחרר דופמין ותחושת רווחה מיידית; משמע, ההנאה היא תוצר ישיר של הבנה שהוכחה. גם ממצאי “הזרימה החלקה הקוגניטיבית” מראים שגירוי שקל לעבדו נתפס כיפה ונעים יותר (Reber et al., 2004). “אפקט האאה”, (Kounios & Beeman, 2015) פורץ ממש עם רגע-ההבנה—לא לאחריו—ומזוהה ברישום EEG בעלייה פתאומית בגלי גַאמא. אותם עקרונות עומדים בבסיס מושג “הזרימה"Csikszentmihalyi, 1990): ) [ראה שיחה קודמת בבלוג זה] מצב תודעה שעונג והבנה בו ארוגים בו.

קרא עוד »

החשיבות הלא תסולא בפז של פרסומי דוחות מקרה

נכתב ע"י פרופ' לוין

דיווחי מקרה תופסים את שכבת היסוד של פירמידת הראיות; לעתים קרובות הם הניצוץ שמצית חקירה פורמלית כאשר מערכי נתונים גדולים עדיין לא קיימים. בעוד שניסויים אקראיים מבוקרים (RCTs) הם הכרחיים להסקת סיבתיות, הם אינם יכולים להקדים את הזיהוי הקליני של תופעה. מבחינה היסטורית, הרופא הקנדי וויליאם אוסלר ,"אבי הרפואה המודרנית", קרא לרופאים "לשים לב ולתעד את היוצא דופן", והדגיש את הכוח היוריסטי של תצפיות בודדות.

סר ויליאם אוסלר  [1849-1919]   

נתחיל בסקירת תכנם של שלשה מאמרים בנושא:

האחד הינו של: קארי, ג'יי סי (2006). חשיבותם של דיווחי מקרה בקידום הידע המדעי הרפואי. כתב העת האמריקאי לגנטיקה רפואית.

Carey, J. C. (2006). Significance of case reports in the advancement of medical scientific knowledge. American Journal of Medical Genetics Part A, 140A(19), 2131-2134

מאמר קצר זה בוחן את תפקידם של דיווחי מקרה במדע הרפואה ואת מגמות הפרסום שלהם.

מחקר זה בוחן את פרסומם של דיווחי מקרה בספרות הרפואית, תוך הטלת ספק בשכיחותם, בטרמינולוגיה ובסיווגם. המחבר סקר 25 כתבי עת בולטים כדי להעריך את הפרסום של דוחות מקרה. המחקר הציע מערכת סיווג לדיווחי מקרים בתחום הגנטיקה האנושית, ותמך במחקר נוסף על תפקידם במדע הרפואה. המאמר מציין כי דוחות מקרה מתעדים תצפיות קליניות בודדות ויכולים לחשוף עקרונות ביולוגיים כלליים, אך יכולתם להסיק ידע משתנה. כי לדיווחי מקרה יש מסורת עשירה, אך לפעמים הם נתפסים כאנקדוטליים, אם כי הם יכולים להגדיר מחלות חדשות ולהעלות השערות.

כך, תוכן העניינים של 25 כתבי עת בולטים נבדק מיולי עד אוקטובר 2005 בכדי לקבוע את הכללתם של דיווחי מקרה. 32% מכתבי העת הנסקרים פרסמו באופן קבוע דוחות קליניים, בעוד ש-36% מפרסמים אותם בפורמט שונה, ו-32% אינם מפרסמים אותם כלל. הפרסומים השתמשו במונחים שונים כדי לתייג דיווחים על מקרה בודד. במאמר הוצע סיווג לדיווחי מקרה, המסווג אותם על סמך תרומתם לאטיולוגיה, פתוגנזה ואבחנה מבדלת.

הצורך במערכת סיווג לדיווחי מקרים נובע מכמה סיבות מרכזיות המודגשות במאמר:

הערכת ראיות: מערכת סיווג מאפשרת הערכה טובה יותר של המשמעות של דיווחי מקרה בהקשר של ידע מדעי. זה עוזר להבחין בין סוגים שונים של דיווחי מקרה, במיוחד מבחינת תרומתם להבנת אטיולוגיה ופתוגנזה, הנחשבים משפיעים יותר מקטגוריות אחרות.

ארגון ידע על ידי סיווג דיווחי מקרה, מאפשר לחוקרים ולקלינאים לארגן ולאחזר מידע בעל ערך בצורה יעילה יותר. ארגון זה מסייע בהבנה כיצד תצפיות בודדות יכולות להוביל לתובנות רחבות יותר לגבי מצבים ותסמונות.

סיווג מוגדר היטב יכול לקדם דיאלוג ומחקר לגבי תפקידם של דיווחי מקרה בספרות המדעית. זה הופך חשוב במיוחד מכיוון שמגמות הפרסום מראות ירידה פוטנציאלית בדיווחי מקרה, למרות יכולתם להדגיש ממצאים חדשים בתצפיות מטופלים.

מערכת סיווג מוסיפה ערך חינוכי, במיוחד עבור סטודנטים, מתמחים ועמיתים בהכשרה רפואית. זה עוזר להם להבין את ההשלכות של סוגים שונים של דוחות ואת החשיבות של תצפיות קליניות בקידום הידע הרפואי.

כתבי עת שונים משתמשים במונחים שונים לדיווחי מקרה, מה שעלול ליצור בלבול בספרות. סיווג סטנדרטי יכול לעזור לאחד את הטרמינולוגיה, ולהקל על מתרגלים וחוקרים לתקשר ביעילות.

בסך הכול, יישום מערכת סיווג מדגיש את ערכם של דיווחי מקרים בתחום הרפואי ומשפר את התועלת שלהם בהקשרים קליניים ומחקריים.

היתרונות העיקריים של דוחות מקרה, כפי שנדון במאמר, כוללים:

זיהוי מצבים חדשים: דיווחי מקרה יכולים להוביל לזיהוי תסמונות או מחלות חדשות. המצגת הייחודית של מטופל בודד יכולה לספק תובנות קריטיות שאולי לא ניכרות במחקרים גדולים יותר.

יצירת השערות: הם יכולים לעורר מחקר נוסף על ידי הצעת השערות חדשות לגבי מנגנוני מחלה, תגובות טיפול או תוצאות חולים. היבט חקר זה תורם להתקדמות הידע הרפואי.

תועלת חינוכית: דוחות מקרה משמשים ככלי למידה רבי ערך עבור סטודנטים לרפואה, מתמחים ומתרגלים. הם ממחישים תרחישים קליניים בעולם האמיתי ומשפרים את המיומנויות הקליניות באמצעות בחינה מפורטת של מקרים ייחודיים.

שיתוף ניסיון קליני: הם מקלים על שיתוף חוויות קליניות ייחודיות בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות. חילופי דברים אלה יכולים לעזור ליידע את התרגול ולעודד למידת עמיתים בתוך הקהילה הרפואית.

פירוט עשיר: דוחות מקרה מספקים לעתים קרובות מידע מעמיק על מצגות מטופלים, אבחון, טיפולים ותוצאות, שיכול להיות שימושי להבנת מצבים קליניים מורכבים או נדירים.

משמעות קלינית: במקרים מסוימים, דוח מקרה מתועד היטב יכול להוביל להבנה טובה יותר של יעילות הטיפול או ההיסטוריה הטבעית של מחלות, במיוחד כאשר עיצובי ניסויים קליניים סטנדרטיים אינם מעשיים.

לסיכום, דוחות מקרה ממלאים תפקיד מכריע בקידום מדע הרפואה, שיפור החינוך הקליני ומתן דיווחים עשירים ומפורטים שיכולים ליידע מחקר עתידי ופרקטיקה קלינית.

קרא עוד »

אפשרות היישום של "ריאליזם קסום" בדמיון מודרך ככלי בטיפול במצבי חרדה ותסמונת פוסט טראומתית

נכתב ע"י פרופ' לוין

להלן נבחן את היישום הפוטנציאלי של ריאליזם קסום כמסגרת נרטיבית בפסיכותרפיה באמצעות דמיון מודרך לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). בהסתמך על תיאוריה ספרותית, מודלים פסיכודינמיים ומחקר עכשווי בטיפול בטראומה, נטען כי המיזוג של אלמנטים קסומים וריאליסטיים מציע שפה מטאפורית רבת עוצמה שיכולה להקל על עיבוד רגשי, בנייה קוגניטיבית מחדש ואינטגרציה נרטיבית. נציע כי שימוש בטכניקות ריאליסטיות קסומות בדמיון מודרך עשוי להרחיב את היעילות הטיפולית בכך שהוא מאפשר למטופלים לגשת לחומר טראומטי או פובי בצורה עוקפת, ובכך לעקוף התנגדות ולטפח סימבוליזציה יצירתית מחדש של זיכרונות מטרידים.

דמיון מודרך הוא מרכיב חשוב בפסיכותרפיה, במיוחד בטיפול בטראומה וחרדה (Utay & Miller, 2006). עם זאת, התוכן והמבנה של תסריטים דימויים נצמדים לעתים קרובות למטאפורות טיפוליות קונבנציונליות ולמסגרות רציונליסטיות. מאמר זה מציע לשלב ריאליזם קסום – סגנון ספרותי המשלב אלמנטים פנטסטיים עם יומיומיים – בפרוטוקולים של דמיון מודרך. נבחן את הפוטנציאל של הריאליזם הקסום להעמיק תהודה רגשית, להגביר את הגמישות הסמלית וליצור מרחק נרטיבי הדרוש לעיבוד מחדש של תוכן טראומטי.

הבנת הריאליזם הקסום

מקורות ומאפיינים ה"ריאליזם קסום", הופיעו כתנועה ספרותית משמעותית באמריקה הלטינית במאה ה-20. הוא מזוהה לעתים קרובות עם סופרים כמו גבריאל גרסיה מארקס, איזבל איינדה, חורחה לואיס בורחס ו אלחו קרפנטייה ועוד. סימן ההיכר של ז'אנר זה הוא מיזוג החלק של העל-טבעי עם היומיומי, המציג אירועים יוצאי דופן בנימה של ריאליזם רגיל. בטקסטים ריאליסטיים קסומים, רוחות רפאים מתהלכות בין החיים, הזמן עשוי ל"התקפל" או לחזור על עצמו, והטבע עשוי לדבר, אך אירועים אלה מטופלים באותו היגיון ונורמליות כמו התרחשויות ארציות (Faris, 2004; Zamora & Faris, 1995).

הריאליזם הקסום מאתגר את הבינאריות בין מציאות לפנטזיה, ומאפשר לקוראים לאכלס מרחב לימינלי שבו המציאות ספוגה במטאפורה, מיתוס ואמת רגשית. בניגוד לז'אנרים של פנטזיה המעבירים את הקוראים לעולמות אחרים, הריאליזם הקסום ממקם את הפנטסטי בתוך המוכר, ומרמז על כך שהנפלא מוטמע במרקם חיי היומיום.

קרא עוד »

תופעת הפלאנריזם: אמנות השיטוט על מגוון היבטיה

נכתב ע"י פרופ' לוין

בכתבה קודמת בבלוג זה דנו במושג הזרימה מנטלית, מושג המבוסס על התאוריות של Mihaly Csikszentmihalyi מצב בו האדם טבול ברגע, בו הזמן עומד מלכת והחוויה נעשית אינטואיטיבית וספונטנית. הפעם נדון בתופעת הפלאנריזם בה אדם מתהלך [בניגוד להולך למטרה מוגדרת ותחומה] ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, החוויה נעשית אינטואיטיבית תוך שהו סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום.

נפרוס כאן את תופעת הפלאנריזם – אמנות השיטוט בעיר [בעיקר בעיר, אך גם במסלולי טבע ונוף], ההתבוננות החופשית והעמוקה בחיי היום‑יום העירוניים והאחרים– וכיצד היא משפיעה על יצירה, חוויות נפשיות, התרבות והעידן הדיגיטלי. להלן נבחן את התפתחות התופעה, את ייצוגה ביצירה הספרותית והאמנותית, את השימושים הטיפוליים והנפשיים שבה, וכן את הקשרים בין התופעה לבין חקר הסביבה העירונית, ההיסטוריה והנוירולוגיה.

פלאנריזם נובע מהמונח הצרפתי flâneur – אדם המתהלך ברחובות העיר ללא יעד קבוע, מתבונן, סופג את מרקם החיים ומתעמק בסצנות היומיום. תופעה זו מתבטאת לא רק בהליכה פיזית אלא גם במסע פנימי, המשלב חוויות אישיות, זיכרונות, רגשות ותובנות. ישנם אגב אף סיפורים על ג'נטלמנים פלאנרים שהתהלכו במאה ה-19 עם צב או אף סרטן קשורים ברצועה דבר שהאט הליכתם ואפשר להם התבוננות מעמיקה ומעשירה יותר בסביבת הליכתם.

איורים להמחשה בעזרת AI

המונח נולד במאה ה‑19 בפריז, כאשר סופרים, באמצעות כתיבתם ושירתם, תיארו את העיר כמסך של חוויות משתנות וסיפורים נסתרי עומק. התופעה התפתחה עם עידן המודרניות, כשמחקרים חברתיים ונפשיים כמו של גאורג סימל וולטר בנג'מין תרמו להבנת המודרניות דרך ההליכה העירונית.

ככלל פלאנריזם מתאר את האמנות של נדידה בעיר במצב של מודעות מלאה, שבו האדם מתמסר להתבוננות חדה בסביבה האורבנית. כאן לא מדובר רק בהליכה כפעילות גופנית, אלא בתהליך שכל אחד מהצעדים בו מעביר את המתהלך למסע מחשבתי ורגשי:

קרא עוד »

נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים כתוספת לחיזוק הטיפול המקובל בסכיזופרניה: האמנם?

נכתב ע"י פרופ' לוין

ככלל, נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים הינם טיפולים בחומרים אלטרנטיביים שונים החורגים מהתרופות המסורתיות.

נוטרצאוטיקלים [Nutraceuticals] הם מוצרים שמקורם במקורות מזון האמורים לספק יתרונות בריאותיים נוספים מעבר לתזונה בסיסית. אלה יכולים לכלול מזונות מלאים, מזונות מועשרים, תוספי תזונה ומשקאות פונקציונליים. לעתים קרובות משמש כדי לנסות ןלעזור למנוע או לנהל מחלות כרוניות, nutraceuticals אמורים לשלב ערך תזונתי עם תכונות מרפא. הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .

פיטוצאוטיקלים [Phytoceuticals] הם תת-קטגוריה של חומרים מזינים שמקורם באופן ספציפי בצמחים. הם מכילים פיטוכימיקלים ביו-אקטיביים – כמו פוליפנולים, פלבנואידים ותרכובות צמחיות אחרות – שמאמינים שיש להם השפעות טיפוליות. מוצרים אלה משמשים לעתים קרובות ברפואה משלימה ואלטרנטיבית לתמיכה בבריאות ולמניעת מחלות, תוך מינוף התכונות הרפואיות האפשריות הטמונות בתמציות צמחים. גם כאן הם בדרך כלל לא מוסדרים כתרופות, מה שאומר שאימות הטענות לגבי היכולת הטיפוליות והאיכות שלהם הינן בספק .

בכתבה זו בהסתמך על המאמר למטה מ2025 נדווח על יעילותם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים כתוספות לטיפול המקובל בסכיזופרניה. כמובן שאין לקחת שום תוסף ללא יעוץ רפואי פסיכיאטרי מוסמך ואין לראות בכתבה המלצה כלשהי לקחת איזשהו תוסף.

Fornaro M., Caiazza C., Billeci M., Berk M., Marx W., Balanza-Martinez V., De Prisco M., et al. Nutraceuticals and phytoceuticals in the treatment of schizophrenia: a systematic review and network meta-analysis “Nutra NMA SCZ”. (2025)  Molecular Psychiatry,  30  (1) , art. no. 114500 , pp. 168-187.

מאמר זה בחן את תפקידם של נוטרצאוטיקלים ופיטוצאוטיקלים בטיפול בסכיזופרניה באמצעות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. בעצם הוא דן בטיפולים אלטרנטיביים שונים לסכיזופרניה החורגים מהתרופות המסורתיות. המחברים מנתחים את היעילות של תרכובות טבעיות אלה בטיפול בתסמינים עמידים לטיפול.

קרא עוד »

טיפולים אפשריים בסימפטומים שליליים בסכיזופרניה: הצורך במחקר נוסף ומציאת אסטרטגיות טיפוליות חדשות

נכתב ע"י פרופ' לוין

תסמינים שליליים תורמים באופן משמעותי לתחלואה ארוכת טווח ולתוצאות תפקודיות ירודות בסכיזופרניה. תסמינים שליליים יכולים להיות מסווגים כראשוניים (מהותיים להפרעה) או משניים (הנובעים מתחלואה נלווית או תופעות לוואי של הטיפול). אלו כוללים בין היתר מוטיבציה, עניין ורצייה מופחתים, ביטוי רגשי מופחת ונסיגה חברתית ואוסיף כי אני מבחין פעמים רבות במטופלים ברמת אנרגיה סובייקטיבית מופחתת.

מאמר מחקר עדכני בחן טיפולים תרופתיים לסימפטומים השליליים הקשורים לסכיזופרניה, וסיכם ממצאים ממחקרי בקרה אקראיים שונים. המאמר סקר את יעילותן של תרופות שונות על תסמינים כגון אדישות ונסיגה חברתית. המאמר הדגיש את התוצאות השונות בקרב מטופלים עקב תגובות אינדיבידואליות שונות לטיפולים. הוא דן גם בהשלכות על מחקר עתידי ופרקטיקה קלינית בניהול סכיזופרניה. ראה

Lorenzo Moccia et al. Pharmacological Interventions for Negative Symptoms in Schizophrenia: A Systematic Review of Randomized Control Trials. Biomedicines 2025, 13(3), 540; https://doi.org/10.3390/biomedicines13030540

הסקירה מזהה מספר תרופות ספציפיות שנבדקו על יעילותן בטיפול בסימפטומים השליליים של סכיזופרניה. [נדגיש כי אין לראות בכל הכתוב בכתבה זו המלצה כלשהי לטיפול ובכל מקרה יש להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך ומורשה] אלה כוללים בין היתר:

מינוציקלין – ידוע בהשפעותיו נוגדות החמצון והנוירופרוטקטיביות, הוא נחקר כטיפול נוסף לטיפול אנטי פסיכוטי יציב.

גליצין – משמש בניסויים והוכח כמקל על תסמינים שליליים.

טרזודון – תרופה נוגדת דיכאון שנעשה בה שימוש משלים.

Amisulpride – תרופה אנטי פסיכוטית לא טיפוסית שהוכיחה יעילות בטיפול בסימפטומים שליליים.

פרגננולון – פרו-נוירו-סטרואיד המוערך בהשפעתו על תסמינים שליליים.

תרופות נוגדות דיכאון שונות – כולל פרוקסטין וטרזודון, שהיו חלק ממחקרים מסוימים.

תרופות אחרות שהוזכרו כוללות פרופרנולול, קרבמזפין ומספר נוגדי חמצון. תוצאות המחקרים היו מעורבות, כאשר חלקם דיווחו על השפעות חיוביות במיוחד בניסויים שנערכו באיראן ובסין, בעוד שניסויים במדינות המערב דיווחו לעתים קרובות על תוצאות פחות משמעותיות. [ראו למטה שוב רשימת התרופות].

בסך הכול, בעוד שישנם ממצאים מסויימים מבטיחים, יש הצורך במחקר נוסף והבנה טובה יותר של הפתולוגיה מאחורי הסימפטומים השליליים בסכיזופרניה.

קרא עוד »

חשיבות תפקוד האברון התוך תאי המכונה "מיטוכונדריה" לבריאות נפשית וגופנית

נכתב ע"י פרופ' לוין

האם יש מקום להתערבויות הממוקדות בתפקוד המיטוכונדריאלי בהפרעות נפשיות כסכיזופרניה, דכאון, מחלה ביפולרית ועוד לצד הטיפולים הרפואיים המקובלים?

מיטוכונדריה [הביטוי ביחיד הינו מיטוכונדריון וברבים מיטוכונדריה, אף על פי כן בהתאם לנוהג שרווח ,נתייחס למיטוכונדריה בלשון יחיד ולמיטוכונדריות בשם רבים] הוא אברון המצוי בתאים של רוב האאוקריוטים, כגון בעלי חיים, צמחים ופטריות. למיטוכונדריה יש מבנה קרום כפול והיא משתמשת בנשימה אירובית כדי לייצר אדנוזין טריפוספט (ATP), המשמש בתאים כמקור לאנרגיה כימית. המיטוכונדריה התגלתה על ידי אלברט פון קוליקר [Albert von Kölliker] בשנת 1857 בשרירים הרצוניים של חרקים. משמעות המונח מיטוכונדריה שהינו "גרגיר דמוי חוט" נטבע על ידי קרל בנדה [Carl Benda] בשנת 1898. המיטוכונדריה מכונה "תחנת הכוח של התא", ביטוי שהפך לפופולרי על ידי פיליפ סיקביץ [Philip Siekevitz] במאמר בשם זה משנת 1957 בעיתון "סיינטיפיק אמריקן" [ראה הערך בויקיפדיה].

ישנן שתי השערות לגבי מקור המיטוכונדריות: אנדוסימביוטי ואוטוגני. ההשערה האנדוסימביוטית מציעה כי המיטוכונדריות היו במקור תאים פרוקריוטים, המסוגלים ליישם מנגנוני חמצון שלא היו אפשריים עבור תאים אאוקריוטים; הם הפכו לאנדוסימביונטים החיים בתוך האיוקריוטה. בהשערה האוטוגנית, מיטוכונדריה נולדו על ידי פיצול חלק מהדנ"א מגרעין התא האאוקריוטי בזמן ההתפצלות האבולוציונית מהפרוקריוטים; חלק דנ"א זה היה מוקף בממברנות, שלא ניתן היה לחצותן על ידי חלבונים. מאחר שלמיטוכונדריה יש מאפיינים משותפים רבים עם חיידקים, ההשערה האנדוסימביוטית היא המקובלת יותר מבין שתי ההשערות [ראה הערך בויקיפדיה].

מיטוכונדריה הם אברונים חיוניים הנמצאים ברוב התאים האאוקריוטים, ואחראים בעיקר לייצור האנרגיה שהתאים זקוקים לה כדי לתפקד. יש להם מבנה ייחודי של קרום כפול הממלא תפקיד קריטי בתפקודם. הקרום החיצוני חלק וחדיר יחסית, ומאפשר למולקולות קטנות וליונים לעבור דרכו בקלות, בעוד שהקרום הפנימי מקופל בצורה מורכבת למבנים הנקראים cristae. קפלים אלה מגדילים מאוד את שטח הפנים הזמין לאירוח חלבונים החיוניים לייצור אנרגיה.

איור: מבנה המיטוכונדריה [לקוח מהערך בויקיפדיה]

קרא עוד »

רשימה ענפה של הגדרות קצרות ותמציתיות מתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה [כולל מגוון ההפרעות הנפשיות, הטיפולים הנפשיים והתרופתיים]

נכתב ע"י פרופ' לוין

תחילה נציין שזו הצעה ראשונית בלבד להגדרות המשמשת כקצה חוט בלבד לכל ערך. יש לבדוק בספרות לעומק עם גורם מוסמך כל אינפורמציה המובאת כאן ובוודאי לא לעשות בה שימוש לפני התייעצות מעמיקה עם גורם רפואי או פסיכולוגי מוסמך בנושאים רפואיים או פסיכולוגיים בהתאמה.

להלן תחילה :

א. רשימה כללית של הגדרות לפי סדר ה א' ב' מתחומי הפסיכיאטריה הפסיכולוגיה לענפיה ועוד. בהמשך יובאו הגדרות לכל תחום בנפרד:

ב. מגוון ההפרעות הפסיכיאטריות בשיטת האבחון האמריקאית:

ג. מגוון מסוגי הטיפולים הנפשיים:

ד. מגוון התרופות הפסיכיאטריות (שימוש באינפורמציה רק לאחר בדיקתה המוסמכת ולאחר יעוץ רפואי מוסמך):

ה. חומרים "טבעיים" ותוספים לטיפול (שימוש באינפורמציה רק לאחר בדיקתה המוסמכת ולאחר יעוץ רפואי מוסמך):

ו-ו'. מונחים מתחום הבינה המלאכותית.

קרא עוד »

החשיבות הבלתי מובנת של זעקת הברות חסרות פשר

נכתב ע"י פרופ' לוין

הישיש עמד במלוא שנותיו על קצה הצוק נשען על מקלו המגולף אוחז בחוזקה בידית ראש האריה המוזהב בקצהו, מביט אל האופק העצום שנצבע אט אט בגווני זהב מאדים של שקיעה. פתאום אחזה אותו התרגשות עצומה, והוא זעק למרום בגרון ניחר ובקול רם: "אבבבבבבנצצצצצ'י!" כך לעבר השמיים הפתוחים. קולו הדהד ברחבי העמק, כאילו היה זה שיר נשכח מראשית ימי האדמה. בהתלהבות מחודשת הוא כמו הכריז, התריס עוד ביטוי מוזר, משוגע וחסר פשר "ארטטטטטגויחחח!" שהרוח חלפה נשאה אותו,למרחקים. ציפורים חלפו מעליו, במשק כנפיים מבוהלות מקריאתו, אך הוא כלל לא הוטרד מהן. להפך, הוא הרגיש חום רך ואימהי מתפשט בחזהו, כאילו כל מילה חסרת פשר פורקת מעליו מטען קדום בלתי נראה.

איור בעזרת AI

הנוף סביבו כמו קיבל את שטף המילים המומצאות, המוטרפות ,המשונות חסרות הפשר, והעננים כמו נעו בהרמוניה יחד עם קריאותיו הנרגשות. אנשים שעמדו במרחק נעצרו, מביטים בו בתמיהה, אך הזקן היה שקוע לחלוטין ברגע ולא שם לב אליהם. שפתיו השמיעו עוד קריאה חסרת משמעות, משחררות את שאריות המתח שנשא במשך עשורים רבים. אחרי אותו יום ,חזר לעמוד מול נופים אחרים – יערות סבוכים, אגמים שקטים, נופי הים באיים יוון ומרחבים אינסופיים – ושוב צעק זעק וביטא קול רם הברות שטות, מילים משונות מוזרות.

צילומים: יוסי לוין, ציורים: רוברט רוזנברג

כל פעם מחדש חש הקלה נפשית, כאילו כל חלק מנשמתו מתרפא מעט יותר. לבסוף, מצא את עצמו בחדרו לעת ערב, עומד מול הקיר החשוף וצועק זועק שוב ושוב: "רמבוללללליה! זאאאאגרוססססקי! פלאנדרדדדוחחחי!" והתחושה המופלאה של שחרור עדיין עטפה אותו גם בחדרו, ללא מרחבי נוף המרהיב. ההקלה לא נעלמה – ואולי אף העמיקה, וההכרה שתחושת השיחרור לא היה תלויה במקום, אלא בו ובתוכו. [רשומה מתורגמת מעזבונו של ארנסטו ארקלוסי, 1842].

קרא עוד »