פרופ' יוסף לוין הינו בעל ותק של למעלה מ-35 שנה בפסיכיאטריה. מטפל במגוון הפרעות, כולל מצבי חרדה ודכאון, ומצבי משבר ביחידים, בזוגות, ובמשפחות. פרופ' לוין מתגורר ומטפל באיזור המרכז והדרום (בתל אביב ובבאר שבע).
שיחה 24: מהותו של ההמון
שלום רב לעוקבנו, הפעם נפנה אליכם באופן שונה ואנא מרקו את כושר דמיונכם…
השנה הייתה 2084, והמקום היה חדר סלון רחב ידיים בעיר בת בלי שם. גרבורד ניזמן אלכסיי ישב בכיסאו מביט ממרום שנותיו במיכל המים הענק שמולו. מדוזת הקופסה הקטלנית, המכונה גם "צרעת הים", ניבטה מולו שטה באיטיות במי האקווריום הענק שמילא מחציתו של סלון הבית. מדוזה קטלנית זו נקראת אף קובייתית בשל מבנה גופה. בעמל רב השיג אותה גרבורד מיורד ים אינדונזי ונצר אותה שכן הייתה זו מדוזה מורכבת בהתנהגותה ומהירה יותר ממדוזות פשוטות אחרות ואילו המראה שלה אשר הרתיע כל עין אנוש דיבר יקרות לליבו. זו שכינויה המדעי ,Chironex fleckeri ומקורה? ניחשתם נכון, מן האיים האינדונזיים שחתה לה כעת בשלווה מולו, מביטה בו בשני תריסר עיניה שארבע מתוכן התבוננו בו בארשת כמעט אנושית. אף שנזהר היה ממנה ומעולם לא הושיט ידו ללחוץ את מי מזרועותיה, נוהג היה לשאול אותה קושיות שהקשו עליו והטרידו את שלוותו. תשובתה הייתה לא בדיבור, אלא באמצעות מחשבות המפציעות במוחו משל הונחו, הוחדרו, או שודרו למוחו דבר שהפסיכיאטרים נהגו לכנות בתחילת שנות האלפיים בלע"ז THOUGHT INSERTION. זה עתה סיים לקרוא בפעם השלישית את הספר הנסיך למקיאוולי תוך שהוא מצמיד בכל פעם דף מדפי הספר אל זכוכית המיכל השקופה ומאפשר למדוזה השקופה אף היא להתבונן ולקרוא. מדוזה זו חשב רובה ככולה מים וארס וכיצד תוכל לקרוא ולייעץ לי זאת לא אבין שכן מוח אין לה. ואף על פי כן סבר כי עולה חוכמתה על חכמת אדם. ואף הזכירה לו תכופות באופן מוזר את האינטלגנציה המלאכותית דוגמת GPT שהצטרפה לחייו לפני יובל שנים.
מדוזת הקופסה הקטלנית המכונה גם "צרעת הים",
הפעם פנה ושאל אותה: "הכיצד זה בעולמנו מספר מצומצם של אנשים מובילים המונים המובלים על ידי מובילים אלו ?"… "כיצד הדבר קורה ?" שאל. ותשאלו, כיצד שאל בת בלי קול זו? הציג לה דף ובו השאלה. המדוזה סבבה פעמיים ושלוש במיכל וזרועותיה הארוכות נאחזות חליפות בדפנותיו, גופה השקוף הלבין קמעה ופסי כסף סגולים חלפו בעדו, והנה ותשובתה הופיעה והבזיקה במחשבתו: "המובלים מושפעים ממעצבי דעת קהל הרואים בתפקידם את ההכרח לעצב ולדייק את דעת ההמון המובל. מעצבים אלו מייצגים מספר מצומצם של מנהיגים מובילים. נוח כמובן הוסיפה לאיש ההמון לצטט תועמלנים אלו ודבריהם מבלי שיבין לעומק את הדילמות הקיימות בבסיס הצעותיהם ומסריהם אליו ואף את הפתרונות האפשריים לדילמות אלו מלבד הפתרון האחד שיציעו על פי האינטרסים שלהם."…..
"התעמולה של מעצבי דעת הקהל" המשיכה "מופנית לא רק אל האינטלקט אלא גם מדגישה היבטים רגשיים, מעבירה בדרך כלל מסרים מכוונים, פשוטים, קליטים וחוזרים אל ההמון, המעוררים כאמור את הרגש, מסרים שהמנהיגים ומעצבי הדעה מעוניינים בהם. וכמו כן בדרך כלל מוצג בתעמולה יריב בולט אחד שמסע השיכנוע מכוון כנגדו."
"זיגמונד פרויד" הוסיפה , "במסתו אודות פסיכולוגיית ההמונים ["פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" משנת 1921 בה מתייחס זיגמונד פרויד לפסיכולוגיה של חברה או של המון ובעיקר למה שהוא מכנה "דחף העדר"] דיבר על כך שישנה תופעה של המון המתנהג באופן רגרסיבי. המון שנסחף בכיוון מעצבי דעתו מבלי שהפרטים בהמון יודעים באמת ולעומק מדוע הם מתנהגים ונסחפים כך, ואף אינם מבינים היטב במה מדובר. לא פעם מה שמניע את האנשים זו תחושת השייכות וההשתייכות לקבוצת המון הפרטים, שכעת מטרה משותפת שעוצבה עבורם מלכדת אותם. ובהשראת מעצבי הדעה יש להם רצון עז שאחרים יצטרפו גם הם אליהם, ויש להם תחושת דחיפות, ותחושה שתסריט קטסטרופלי עומד להתגשם, של אסון המשמש ובא, וכל זה מלווה ברגש עז משמעותי מאוד "
זיגמונד [שלמה] פרויד פסיכיאטר יהודי אוסטרי מייסד הפסיכואנליזה[1856-1939]
פרויד בכתביו מזכיר את אוגוסט לה-בון, אשר בספרו "פסיכולוגיה של ההמונים", כותב:
"הדבר המדהים ביותר בהמון הינו שמעצם היותם המון הם הופכים מן נפש קיבוצית, שבשלה הם חשים, חושבים ופועלים בצורה אחרת לחלוטין כקבוצת המון מזו שכל אחד מהם היה חושב ופועל אילו פעל לבדו כיחיד."
גוסטב לה בון פסיכולוג וסוציולוג צרפתי [1841-1931]
לה בון טוען כי ההמון נוטה לשמרנות מדגים חולשה ניכרת בחשיבתו ההגיונית. התנהגותו היא רגשית מעיקרה, ומבוססת על מיתוסים, דימויים וסמלים, ונוטה לנהות אחר מנהיגים שיכתיבו לו את דרכו [כולל מעצבי דעת קהל]. לה-בון, מדבר על 'הדבקה' בין אנשי ההמון, מן תופעה דמויית היפנוזה, בה ההמון מצוי במצב סוגסטיבי [ונתון כאמור להשפעת מעצבי דעת הקהל]. בתוך המון,זה נעדרת תחושת האחריות, מופיעה תחושת שחרור יצרית המלווה בתחושת עוצמה שניתן לכנות "עצמת ההמון", המון שהופך אימפולסיבי ופועל מתוך דחפים. המון שכזה נוח להשפעת מילים ומסרים ולכוחם המאגי."
המון משולהב
"מניין יודעת זאת המדוזה" חשב גרבורד אלכסיי, ובאחת נזכר ששלחה המדוזה זרוע ארוכה לערמת ספרים שהניח שבוע לפני כן קרוב למיכל המים, ערמה בה שהו מעדנות זה לצד זה, ספרו של פרויד, זה של לה בון וזה של מקיאוולי לצד ספרי פסיכולוגיה חברתית וספרי היסטוריה ומלחמה ואלו נשמטו מזרועה של ידידתו המדוזה אלי מי האקווריום הענק ועד מהרה נכרכו בכל עשרות זרועותיה אל מול שני תריסרי עיניה ובמיוחד מול ארבעת עיניה המפותחות ומשסיימה לקראם הפליאה בהם את רעלניה ובאו אלו אל קרביה השקופים.
כאן שאל אלכסיי את המדוזה "אימרי לי, מהם הגורמים למנטליות ההמון ?" הפעם לא חגה במעגל באקווריום ואף לא החליפה צבעיה. "אשיב לך" ענתה "את שלמדתי מן הפסיכולוגיה החברתית שכן זו מונה שישה גורמים:
דאינדיבידואציה– כאשר אנשים הם חלק מקבוצה, הם חווים אובדן של מודעות עצמית.
זהות – כשאנשים הם חלק מקבוצה, הם יכולים לאבד את תחושת הזהות האישית שלהם.
רגשות – להיות חלק מקבוצת המון הרי זה משרה מצבים רגשיים מוגברים, בין אם אלו התרגשות, כעס, עוינות וכו'.
קבילות – התנהגויות שבדרך כלל נתפסות כבלתי קבילות הופכות למקובלות כאשר אחרים בקבוצה נראים מבצעים אותן.
אנונימיות – אנשים מרגישים אנונימיים בתוך קבוצה גדולה, מה שמפחית את תחושת האחריות שלהם.
פיזור אחריות – להיות חלק מקבוצה יוצר את התפיסה שהתנהגות אלימה או בלתי מקובלת אינה אחריות אישית אלא קבוצתית.
לבסוף ככל שהקבוצה, הקהל או ההמון גדולים יותר, כך גדל הסיכוי שתהיה דה-אינדיבידואציה ופיזור אחריות".
" אכן הבנתי" דיבר אלכסיי לעצמו …"אך עיתים" חשב .."הרי בשעה שיש שתי קבוצות נוגדות ולכל אחת מעצבי דעת קהל משלה וכל אחת חשה איום קיומי עז, יתכן וייווצר בעקבות כך פילוג בעמים, בחברות או במשפחות עד כדי חרם, התנתקות, מאבק ואף הרג"…"זה מזכיר לי מלחמות אזרחים" חשב אלכסיי. "זה מזכיר לי פילוגים במשפחות על רקע הזדהות עם קבוצות לאומיות אתניות ואחרות כשברקע תחושה של איום עז על יכולת ההישרדות" המשיך וחשב, ואזי פנה גרבורד אלכסיי אל המדוזה וזו סבבה כעת באקווריום סגרה את שני תריסר עיניה ואישרה בראשו את מחשבתו האחרונה.
"השורש", הפציע לפתע דברה של המדוזה במחשבתו, "הוא שיש בכל חברה חלק קטן המעצב את דעת הקהל ומבצע מניפולציות על אנשים רבים על מנת להשיג את מטרותיו. הדבר קורה אם בקבוצה קטנה, אם באירגון, ואם במדינה. המנהיגים משתמשים אפוא בקבוצה או בהמון המובל על פי מטרותיהם באמצעות מעצבי דעת קהל. ומעצבים אלו מדברים אודות סכנה להישרדות ומשכנעים את קהל ההמון לשים זאת בעדיפות עליונה על פני צרכים אחרים אפילו על פני צרכים בסיסיים כאכילה, כיצר רבייה ועוד. מכאן שיש אפוא שימוש של מעצבים אלו ביצר ההישרדות על מנת להשיג את מטרותיהם. ההמון הוא אפוא גוף פלסטי הנתון לחסדי המעצבים."
כאן פנה אלכסיי שוב ושוב למדוזה עד תחינה, אך משום מה זו שתקה ונאלמה ושום איזו מחשבה שלה לא הפציעה במחשבתו. חזר אליה אפוא אלכסיי למחרת היום, לא לפני שרוקן למי האקווריום סל עמוס דגה שנעטף עד מהרה בזרועותיה הארוכות, נבלע במעיה, שבם הולך ומתעכל, הולך ומתפרק ונחזה מבעד לגופה השקוף.
"אימרי לי ידידתי" פנה למדוזה "מהם המנגנונים להפעלת ההמון?"
תחילה ענתה במחשבתו כי "על ההמון לדעת כי יש אוייב מסוכן ביותר חסר פשרות.
"שנית" הוסיפה, "עליו לדעת כי חייו או חרותו ואף של אלו של הקרובים לו בסכנה.
צריך גם לשכנעו כי יש אי ודאות מעיקה ומאיימת במצב הדברים וכי האויב עלול לגבור ולדבר השלכות קטסטרופליות….על ההמון אף להאמין כי האמת האבסולוטית הינה בצד מעצב דעת הקהל ולתפוס כי שקרים בוטים נאמרים על ידי מעצבי ומנהיגי הצד שכנגד."
כאן סבבה המדוזה פעמיים במיכל מנפנפת בזרועותיה והוסיפה במחשבתו כי "על ההמון להאמין כי יש רק פתרון אחד ללא כל אלטרנטיבות וכי אין לבוא בכל מגע או משא ומתן עם האויב ולבסוף הוסיפה כי יש צורך והכרח לקהל ההמון להאמין כי עליו לנקוט בפעולה מיידית וללא פשרות".
אכן חשב אלכסיי "זהו מנגנון אוניברסלי. החשיבה המוכתבת להמון הופכת אפוא רדוקציוניסטית, דיכוטומית, כזו של שחור או לבן ללא גווני ביניים , ועל ההמון להאמין בכל ליבו כי מי שלא עימו הוא נגדו."
כאן הזמין אלכסיי לביתו את ידידיו הדר' איגור סלגניק והפרופ' יוסי לוין, הנכבדים בעיני עצמם ואף בעיניו, "ומה תגידו?" שאל. אלא ששני אלו נדהמו השתאו ונזדעזעו למראה המיכל הענק ובו המדוזה הג'לית, עיניה הרושפות לעומתם והרואות בהם טרף, והשקיפות המבעיתה של איבריה. אלכסיי שחש בדבר הרגיע אותם, והגיש להם שתי כוסות שקופות ובהן יין שיכר צלול כמי האקווריום. אומנם שעדיין חשו אימה מסוימת כעת זו פחתה ואזי השיח להם אלכסיי את דבריה הקודמים של המדוזה כפי שהופיעו במחשבתו. ולמרות הסתייגותם ממנה הסכימו שני פסיכיאטרים אלו לדבריה ואף הוסיפו:
"דיברנו", אמרו שני אלה, "בשיחה קודמת כי במדינה טוטליטרית לא פעם הרוב משנים את דרך חשיבתם לדרך חשיבת הדיקטטורה, שכן לצורך השרדותם הנפשית ואף עיתים הפיזית, הם עוברים תהליך של השתלטות עמדות הדיקטטורה או המדינה הטוטליטרית על עמדותיהם [OVERRIDE] שיש המכנים זאת אינדוקטרינציה. כאן בכל יחיד ויחיד מופיע ב'דירקטוריון הדמויות המופנמות' הבונה את 'האני החברתי' שלו, רודן עצמי חדש המייצג את עמדות הדיקטטורה ומשתלט על דירקטוריון הדמויות המופנם הקיים ואף על הרודן העצמי הקודם של דירקטוריון זה [ראה הקורא שיחות קודמות]. בעצם דמות המנהיג הדיקטטורי החיצוני, המציאותי , הופכת ל'עצמי רודן' חדש ב'דירקטוריון הדמויות המופנמות' של היחיד ומכתיבה את עמדותיו התומכות כעת בעמדות קיצוניות בעלות מאפייני שחור ולבן וללא גווני ביניים.
כאן ביקש אלבסיי, נבוך ומתנצל מזוג אורחיו לחכות בחדר סמוך, שכן חש שיקל למדוזה הרגישה ודרוכה לנוכחות זרים אלו מחמת הקטלניות הטבועה בהוויתה לדבר עימו ביחידות, ואזי נפנה שוב אל מדוזה שקופה וג'לית זו, בת בלי מוח, אך שחכמה לא מובנת בגופה ובזרועותיה הארסיות להפליא.
"אימרי לי ידידתי המדוזה ?" פנה אליה אלכסיי "איך יכול אדם להימנע מלהישאב לתוך הטורנדו של הקהל ולהיות מנותק מדרכיו הרגילות, ומיכולות השיפוט הקוגניטיביות הרגילות שלו בהיותו בגפו?
הו הו כמו ענתה המדוזה במחשבתו של אלכסיי בטלטלה זרועותיה במים " מכירה אני זאת מהתנסויותי עם המוני להקות המדוזות העצומות הנשטפות אל חופי הימים ומשערת אני שדבר דומה קורה אף בני האדם". ואזי המשיכה במחשבתו "אנא מכם הכירו בני האדם את מנגנוני המניפולציה. ציירו לנגד עיניכם דמות אויב שטני, המנסה לשכנע אותכם לתפוס ולהבין מצב נתון כסכנה מאיימת עבורכם, העלולה לפגוע אנושות בהישרדותכם הפיזית או הסמלית, מנסה לשכנע אותכם שיש רק פתרון אחד לכך אותו המנהיג יודע. במצב שכזה, בני האדם, נסו להימנע ככל האפשר מחשיפה לתקשורת או לאנשים שמבצעים פרקטיקה שכזו, במיוחד נסו להימנע מדיונים עם אנשים או קבוצת אנשים שכבר מושפעים ממניפולציות אלו. היו מודעים לניסיונות שלהם לגרום לכם לידע אותם באיזה צד אתם מצדדים בסיטואציה. אל תשתפו אותם בעמדותיכם ונקודות המבט שלכם. שימו לב, חפשו אנשים בעלי מוניטין הידועים כעומדים בפני מניפולציות, הרואים מספר נקודות מבט ואינם תופסים דברים בחשיבה דיכוטומית שחור לבן. לעיתים אנשים אלו אף ישחו נגד זרם ההמון. נסו להבין את דרך החשיבה וההתמודדות שלהם עם מצבים כאלה, ואם הדבר אפשרי – נסו ליצור קשר עימם ולשתף איתם פעולה…..כמו כן נסו להמשיך עם זרם החיים הרגיל שלכם במשפחה, עם חברים, בעבודה, בעיסוק בתחביבים, ואל תיתנו לעצמכם להיות עסוקים יתר על המידה בנושא שנמצא במרכז מאמץ המניפולציה…… לבסוף נסו ליידע את עצמכם אודות הנושא המדובר באמצעות מקורות מידי שונים ומגוונים המספקים נקודות מבט שונות שיאפשרו לכם ליצור דעות משלכם". כאן הכחילה קלות המדוזה והטיחה את זרועותיה הרבות במי האקווריום עד כי אלו נסתחפו וגעשו משל נאנחה כאומרת שלא קל הדבר שלא להסחף עם ההמון ולגבש דעה עצמאית.
"ומהו הפתרון לדעתך?" שאל אלכסיי "למצבים בהם שני צדדים, מובלים כל אחד בידי מעצבי דעת קהל מניפולטיביים, הנותנים לכל צד תחושה שהישרדותו בסכנה מוחשית ומיידית, והכרח עליו לפעול כנגד האוייב שהוא הצד שכנגד?"
סבבה המדוזה הפעם פעם אחת בודדת במיכל , ודגי הארוחה עוד מתעכלים וניבטים ממעיה השקופים ופרסה במחשבתו של אלכסיי שישה דרכי פתרון והריהם לפניכם: " 1] ברגע שהחרדה מהקונפליקט כבר יותר עזה מחרדת ההישרדות של כל צד יופיע מתווך, בעצם מעצב דעת קהל חדש יותר, נאטרלי ומקובל על הצדדים שיגע ויתייחס לפחדי ההישרדות של כל צד ויציע פשרה העונה לפחות חלקית על פחדים אלו של שני הצדדים. 2] הופעת או עליית גורם דיקטטורי שלישי בעל עוצמה המכתיב פתרון לעיתים אף בכוח הזרוע או באמצעות סנקציות. 3] פגיעה חזקה באחת הקבוצות [וכך בעצם השניה מנצחת] שמחלישה אותה ומאפשרת פתרון. 4] התייצבות הדרגתית של הקונפליקט והפיכתו לכרוני כך ששני הצדדים ממשיכים לחיות אמנם מפולגים אך מפתחים מנגונני הסתגלות לתנאים החדשים. 5] הופעת איום קיומי חזק מגורם אחר המביא את הניצים להתלכד במלחמה כנגדו. 6] קיום מנגנון מובנה ה נסתר הקיים בשתי הקבוצות כל העת רק אלו אינן מודעות לו, העולה ומתגלה ומאפשר שינוי בדרך כלל בטווח שאינו מיידי או הרחוק יותר. 7] כניסת השפעות חיצוניות או שינויי ערכים שתקופה עתידית מביאה בכנפיה, השפעות שישנו את הקונפליקט ויאפשרו פתרון במצב זה בו תנאי המסגרת ישתנו בעקבות כך."
עד כאן רבותי להפעם.
בברכה
מדוזת הקופסה הקטלנית המכונה גם "צרעת הים" וידידה גרבורד ניזמן אלכסיי,
דר' איגור סלגניק ופרופ' יוסי לוין