By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our dear readers,
The ability to construct a narrative – a story with structure and meaning – is a unique and fundamental characteristic of human thought. Humans use narratives to organize their life experiences into meaning, identify patterns, and define their identity.
As early as the 1980s, psychologist Jerome Bruner proposed a distinction between "paradigmatic" and "narrative" thinking, and argued that alongside logical-scientific thinking, there is also a form of narrative thinking in our lives that cannot be reduced to logical thinking. Accordingly, the narrative psychology approach sees humans as "storytellers" by nature, and that human behavior and experience are "saturated with meaning" that is expressed in stories.
In other words, humans deal with their experiences by framing them as stories and meanings, whether in the stories they tell others or in the internal story they tell themselves. This ability is essential not only at the personal level but also at the social level: shared narratives unite groups, transmit cultural values, and motivate group behavior.
Below we will examine in detail the importance of narrative both in the mental life of the individual and among social groups. To this end, we will discuss the role of narrative in shaping personal identity and mental well-being, the importance of collective narratives for social cohesion on the one hand and as a source of conflict resolution on the other. We will discuss an evolutionary perspective comparing humans to primates, as well as therapeutic applications based on narrative. We will also offer a critical analysis of the concept of "man as story" and point out its limitations.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו היקרים.
היכולת לבנות נרטיב – סיפור בעל מבנה ומשמעות – היא מאפיין ייחודי ובסיסי של החשיבה האנושית. בני אדם משתמשים בנרטיבים בכדי לארגן את חוויות חייהם לכדי משמעות, לזהות דפוסים ולהגדיר את זהותם. הפסיכולוג ג'רום ברונר (Bruner) הציע כבר בשנות ה-80 הבחנה בין חשיבה "פרדיגמטית" ל"נרטיבית", וגרס שלצד חשיבה לוגית-מדעית קיימת בחיינו גם צורת חשיבה נרטיבית שאינה ניתנת לצמצום לחשיבה לוגית. בהתאם לכך, גישת הפסיכולוגיה הנרטיבית רואה בבני האדם "מספרי סיפורים" מטבעם, וכי ההתנהגות והחוויה האנושית "רוויות משמעות" הבאה לידי ביטוי בסיפורים. במילים אחרות, בני אדם מתמודדים עם חוויותיהם על ידי עיצובן כסיפורים ומשמעות, בין אם בסיפורים שהם מספרים לאחרים ובין אם בסיפור הפנימי שהם מספרים לעצמם. יכולת זו חיונית לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה החברתית: נרטיבים משותפים מלכדים קבוצות, מעבירים ערכים תרבותיים ומניעים להתנהגות קבוצתית. להלן נבחן בהרחבה את חשיבות הנרטיב הן בחיי הנפש של הפרט והן בקרב קבוצות חברתיות. לשם כך נדון בתפקיד הנרטיב בעיצוב הזהות האישית והרווחה הנפשית, בחשיבות הנרטיבים הקולקטיביים ללכידות חברתית מחד וכמקור לפתירת קונפליקטים. נדון בפרספקטיבה אבולוציונית המשווה בין בני אדם לפרימטים, וכן ביישומים טיפוליים המבוססים על נרטיב. כמו כן נציע ניתוח ביקורתי של תפיסת "האדם כסיפור" ונצביע על מגבלותיה.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our readers,
As stated in previous articles, in our model [the integrative social self model] the self includes the components of the human soul.
The model first assumes the existence of the "primary self," which is in fact the basic biological nucleus consisting of a number of innate structures and subject to further development throughout life. This self includes the instinctive, emotional, and cognitive parts of the person. The primary self uses the reservoirs and mechanisms of emotion, memory, and cognitive abilities and contains primary nuclei for the future development of other mental structures.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו
כאמור מכתבות קודמות, במודל שלנו [מודל העצמי החברתי האינטגרטיבי] העצמי כולל את מרכיבי נפש האדם. המודל מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello readers,
The field of psychotherapy is constantly evolving, with an increasing emphasis on innovative approaches to addressing the multifaceted nature of mental health challenges. Among these developments, Reference Group Focused Therapy (RGFT), originally developed by one of us [I.S.], stands out as a contribution to short-term interventions based on social psychology.
RGFT distinguishes itself by taking a comprehensive view of an individual's social environment, which includes both external reference groups such as family and workplace, and internalized representations of significant others. This holistic perspective recognizes that an individual's thoughts, feelings, and behaviors are profoundly shaped by their interactions and identifications within these social contexts.
It is assumed that understanding and addressing the dynamics within the person’s social matrix is essential for therapeutic progress. This fundamental principle creates a compelling rationale for exploring tools that can effectively represent and interact with this complex social environment in the therapeutic setting.
At the same time, the application of artificial intelligence (AI) in mental health heralds growth in the development and use of AI-generated avatars in various therapeutic contexts.
The potential application of AI avatars in areas such as the treatment of auditory hallucinations in people with psychosis demonstrates the transformative potential of digital representations to alter deeply internalized experiences.
We hypothesize that the success of these interventions suggests that similar approaches may be effectively adapted to represent the internalized significant others that are central to the principles of RGFT.
Below we will delve into how AI-generated avatars of significant others can be effectively and ethically integrated into RGFT to improve therapeutic outcomes. By examining the theoretical foundations of RGFT and the current landscape of AI avatars in psychotherapy, we seek to provide an understanding of the possibilities, benefits, challenges, and ethical considerations associated with such an innovative integration.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו,
תחום הפסיכותרפיה מתפתח ללא הרף, עם דגש הולך וגובר על גישות חדשניות להתמודדות עם האופי הרב-גוני של אתגרי בריאות הנפש. בין ההתפתחויות הללו, טיפול ממוקד קבוצת התייחסות (RGFT), שפותח במקור על ידי אחד מאיתנו [א.ס.], בולט כתרומה להתערבויות קצרות טווח מבוססות פסיכולוגיה חברתית. RGFT מבדיל את עצמו על ידי התייחסות מקיפה לסביבה החברתית של הפרט, הכוללת הן קבוצות התייחסות חיצוניות כמו משפחה ומקום עבודה, והן ייצוגים מופנמים של אחרים משמעותיים. פרספקטיבה הוליסטית זו מכירה בכך שמחשבותיו, רגשותיו והתנהגויותיו של הפרט מעוצבים באופן עמוק על ידי האינטראקציות וההזדהויות שלהם בהקשרים חברתיים אלה. RGFT מניח שהבנה והתייחסות לדינמיקה בתוך המטריצה החברתית של האדם היא חיונית להתקדמות הטיפולית.עיקרון יסוד זה יוצר רציונל משכנע לחקר כלים שיכולים לייצג ולקיים אינטראקציה יעילה עם סביבה חברתית מורכבת זו במסגרת הטיפולית.
במקביל, היישום של בינה מלאכותית (AI) בבריאות הנפש מבשר צמיחה בפיתוח ושימוש באווטארים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית בהקשרים טיפוליים שונים. היישום האפשרי של אווטארים של בינה מלאכותית בתחומים כמו טיפול בהזיות שמיעה אצל אנשים עם פסיכוזה מדגים את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של ייצוגים דיגיטליים לשנות חוויות פנימיות עמוקות. אנו מניחים כי הצלחתן של התערבויות אלה מצביעה על כך שגישות דומות עשויות להיות מותאמות ביעילות כדי לייצג את האחרים המשמעותיים המופנמים שהם מרכזיים בעקרונות RGFT.
להלן נתעמק בשאלה כיצד ניתן לשלב אווטרים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית של אחרים משמעותיים בצורה יעילה ואתית במסגרת RGFT בכדי לשפר את התוצאות הטיפוליות. על ידי בחינת היסודות התיאורטיים של RGFT והנוף הנוכחי של אווטרים של בינה מלאכותית בפסיכותרפיה, נבקש לספק הבנה של האפשרויות, היתרונות, האתגרים והשיקולים האתיים הקשורים לאינטגרציה חדשנית כזו.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our readers
Recently, one of us [Y.L.] saw Professor Asa's book "The Book of Presence" in a bookstore. From the caption on it, it seems that the book discusses what presence is and the meaning of human presence [Asa Kasher, "The Book of Presence", Keter, January 2025].
Asa Kasher (born 1940) is an emeritus professor of philosophy at Tel Aviv University, specializing in the pragmatics of language and professional ethics.
About the book, it is written that "A dear person who has passed away sometimes leaves an unbearable gaping wound in the hearts of his or her loved ones… The understanding that it is possible to continue to give a rich existence to the human presence of the deceased, even after his or her physical existence has passed from this world…
On his journey [after the death of his son Eliraz], Kasher gradually began to understand that all the memories, people and experiences that a person holds close to his heart have a presence, even if it is not physical…
The presence of a deceased person in the lives of his loved ones does not have to be based solely on facts… A person can create imaginary situations in which he is together with the dear person who has passed away. He can tell him about events in his life, receive reactions and ask for advice."
So much for the book.
The classical approach to mourning, defined by Freud in his article “Mourning and Melancholia” (1917), saw mourning as a process of gradual separation from the deceased in favor of emotional rehabilitation and reintegration into life.
Sigmund Freud
Freud (1917) argued that “normal” grief is characterized by complete emotional detachment and renewed investment of emotional resources after a period of mourning. Worden (2009) published four central tasks: acceptance, coping with pain, reacclimatization, and distancing from the deceased.
William Worden
Klass and his colleagues advocated the “continuing connections” approach and emphasized that creating an internal connection with the deceased contributes to the preservation of identity, emotional regulation, and spiritual meaning [the deceased as an internal object].
Dennis Klass, Professor Emeritus, Webster University, St. Louis, Missouri, USA.
Stroebe & Schut (1999) described a Dual Process Model, in which the bereaved person “oscillates” between focusing on the depth of the pain (loss-oriented) and focusing on restoring life (restoration-oriented). The model allows for a combination of internal connection with the deceased and learning coping skills.
Prof. Dr. M.S. Margaret Stroebe
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו
לאחרונה אחד מאיתנו [י.ל.] ראה בחנות ספרים את ספרו של פרופ אסא "ספר הנוכחות" . מהכיתוב עליו נראה כי הספר דן בנוכחות מהי ובמשמעותה של נוכחות אנושית [אסא כשר, "ספר הנוכחות", כתר, ינואר 2025].
אסא כשר- 1940) ) הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב העוסק בפרגמטיקה של השפה ובאתיקה מקצועית.
אודות הספר נכתב כי "אדם יקר שהלך לעולמו משאיר לעתים פצע פעור בלתי נסבל בליבם של אוהביו… ההבנה שאפשר להמשיך להעניק קיום עשיר לנוכחות האנושית של המת, גם לאחר שקיומו הפיזי עבר מהעולם…במסעו [לאחר פטירת בנו אלירז] החל כשר להבין בהדרגה שלכל הזיכרונות, האנשים והחוויות שאדם מאמץ אל ליבו יש נוכחות, גם אם היא אינה פיזית…הנוכחות של אדם מת בחיי אוהביו אינה חייבת להתבסס רק על עובדות… אדם יכול לייצר מצבים דמיוניים בהם הוא נמצא יחד עם האדם היקר שהלך לעולמו. הוא יכול לספר לו על אירועים בחייו, לקבל תגובות ולבקש עצות".
עד כאן אודות הספר.
הגישה הקלאסית לאבל, שהוגדרה על־ידי פרויד במאמרו “Mourning and Melancholia” (1917) ראתה את האבל כתהליך של ניתוק הדרגתי מן הנפטר לטובת שיקום רגשי ושילוב מחדש בחיים .
זיגמונד פרויד
כך פרויד (1917) טען שאבל “תקין” מתאפיין בהתנתקות רגשית מוחלטת ובהשקעת משאבים רגשיים מחודשים לאחר תקופת אבל. וורדן (2009) פרסם ארבע משימות מרכזיות: קבלה, התמודדות עם הכאב, התאקלמות מחדש והתרחקות מהמנוח.
וויליאם וורדן
Klass ועמיתיו דגלו בגישת “הקשרים הממשיכים” והדגישו כי יצירת קשר פנימי עם המנוח תורמת לשימור זהות, ויסות רגשי ומשמעות רוחנית ] הנפטר כאובייקט פנימי].
דניס קלאס, פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת וובסטר, סנט לואיס, מיזורי, ארה"ב.
Stroebe & Schut (1999) תיארו מודל דו‑תהליכי (Dual Process Model), שבו המתאבל “מתנדנד” בין התמקדות בעומק הכאב (loss‑oriented) לבין התמקדות בשיקום החיים (restoration‑oriented). המודל מאפשר שילוב של קשר פנימי עם הנפטר ולמידה של כישורי התמודדות.
prof. dr. M.S. Margaret Stroebe
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our readers,
Identifying preverbal experiences in psychotherapy poses unique challenges because these early experiences occur before language development and are therefore encoded primarily through sensory, affective, and somatic pathways rather than through verbal memories.
Below, we offer a speculative but clinically informed exploration of psychotherapeutic strategies for accessing and interpreting such preverbal content.
Nonverbal Expression and Bodily Memory
Preverbal memories are often encoded somatically – through sensations, emotions, and physiological responses rather than through language.
Somatic Experiencing: Trauma-based therapies such as Peter Levine’s Somatic Experiencing help clients tune into subtle bodily sensations (Levin, 2010). Feelings of pressure, heat, nausea, or trembling, especially in response to triggers, may indicate distress or preverbal comfort.
Movement Therapies: Movement therapy or sensorimotor psychotherapy encourages expressive bodily movement.
Observing patterns, postures, muscle tension, and spontaneous gestures can help identify emotional states rooted in preverbal experiences (Ogden, Minton, & Pain, 2006).
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו
זיהוי חוויות קדם-מילוליות בפסיכותרפיה מציב אתגרים ייחודיים מכיוון שחוויות מוקדמות אלה מתרחשות לפני התפתחות השפה, ולכן מקודדות בעיקר באמצעות מסלולים חושיים, רגשיים וסומטיים ולא באמצעות זיכרונות מילוליים. להלן, נציע חקירה ספקולטיבית אך מבוססת קלינית של אסטרטגיות פסיכותרפויטיות לגישה ופירוש של תוכן קדם-מילולי כזה.
הבעה לא מילולית וזיכרון גוף
זיכרונות קדם-מילוליים מקודדים לעתים קרובות באופן סומטי – באמצעות תחושות, רגשות ותגובות פיזיולוגיות ולא באמצעות שפה.
חוויה סומטית: טיפולים מבוססי טראומה כמו החוויה הסומטית של פיטר לוין עוזרים ללקוחות להתכוונן לתחושות גופניות עדינות (לוין, 2010). תחושות של לחץ, חום, בחילה או רעד, במיוחד בתגובה לטריגרים, עשויות להצביע על מצוקה או נחמה טרום-מילולית.
טיפולי תנועה: טיפול בתנועה או פסיכותרפיה סנסורית-מוטורית מעודדים תנועה גופנית אקספרסיבית. התבוננות בדפוסים, תנוחות, מתח שרירים ומחוות ספונטניות יכולה לסייע בזיהוי מצבים רגשיים המושרשים בחוויות קדם-מילוליות (Ogden, Minton, & Pain, 2006).
Read more »
Prof. Joseph Levine, M.D. is an emeritus associate professor in the Division of Psychiatry, Faculty of Health Sciences, Ben Gurion University in Israel. Prof. Levine is a certified psychiatrist with clinical experience in controlled trials of adult psychiatric disorders and in psychotherapy. He was awarded a NRSAD independent investigator grant for the study of Creatine Monohydrate in psychiatric disorders -- mainly Schizophrenia. He resides and treats patients in Tel Aviv and all of central Israel.
